נדחתה בקשת חברה לקבלת מידע לגבי דיווחים לפי חוק מיסוי מקרקעין, תוך שנקבע כי מדובר בהקצאת משאבים בלתי סבירה מצד הרשות. הזכות לקבלת מידע ככל זכות אחרת, היא יחסית ועליה לסגת מפני זכויות ואינטרסים אחרים, כגון מניעת הכבדה על הרשות והצורך לאפשר לה למלא את תפקידה ביעילות לטובת הכלל
עסקינן בעתירה מינהלית, לפי חוק חופש המידע, המופנית נגד החלטתה של הממונה על פניות הציבור וחוק חופש המידע במשרד האוצר, לדחות בקשת מידע שהגישה העותרת, לקבלת מידע לגבי דיווחים לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), בשנים 2019-2020, שבגדרם התבקש על-ידי מוכר נכס, בהצהרתו המקוונת, פטור ממס שבח לפי אחד משורת סעיפי פטור שנמנו בבקשת המידע. בפנייה לקבלת המידע ביקשה העותרת לברר כמה מבין הדיווחים לקבלת פטור ממס שבח, בין במספרים ובין באחוזים, אושרו על-ידי הרשות. העותרת, שהיא חברה בפירוק מרצון, קיבלה החלטה, על העברה ללא תמורה של מספר דירות שבעלותה לבעלי מניותיה. במסגרת הדיווח על העסקה לרשויות המס, ביקשה פטור ממס שבח לפי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין, שעניינו העברת זכויות במקרקעין אגב פירוק איגוד, ללא תמורה. בנוסף ביקשה לקבל אישור מרשויות מס שבח לשם השלמת העסקה בפנקסי המקרקעין, זאת על בסיס המנגנון שנקבע בסעיף 16(א) לחוק הנ"ל, המאפשר מתן אישור להעברת זכויות גם בטרם בדיקת השומה, זאת בין-היתר אגב תשלום סכום הגבוה מבין השניים - 20% משווי המכירה או סכום המס לפי השומה העצמית - או המצאת בטוחות להנחת דעת המנהל. העותרת טענה, כי היא זכאית לקבלת אישור להעברת הזכויות, ללא ערבויות או תשלום, שכן מדובר בעסקה ללא תמורה וללא חיוב במס. מנהל מיסוי מקרקעין סירב להנפיק האישורים עד לסיום ההליך השומתי, וטען כי סעיף 16(א) לחוק אינו חל על עסקאות שבהן מבוקש פטור ממס. על הסירוב האמור הגישה העותרת ערר. כחודש לפני הדיון בוועדת הערר, הגישה העותרת בקשה לקבלת מידע, אשר נדחתה, הואיל והטיפול בבקשה יצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה.
העותרת טוענת כי לרשות כמות גדולה של אנשי מקצוע המסוגלים לשלוף את המידע תוך זמן סביר ומבלי לפגוע בתפקוד הרשות.
לטענת הממונה, מתן מענה לבקשת חופש המידע של העותרת, לא רק שמצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה, אלא למעשה חורג מחובותיה על-פי חוק חופש המידע.
כב' השופט י' נועם פסק כי יש לדחות את העתירה. חוק חופש המידע מעגן את זכותם של אזרחי המדינה ותושביה לקבל מידע מרשויות הציבור, והחוק הרחיב את הזכות לקבל מהרשויות מידע אף בנושא שאין למבקש נגיעה ישירה בו. הזכות למידע נועדה להגשים את מימוש זכות היסוד החוקתית לחופש הביטוי והבעת הדעה. היא מהווה תנאי להגשמת זכות הציבור לדעת, וליכולתו של הציבור לבטא את דעותיו ועמדותיו בגדרו של השיח הציבורי, ועל-כן היא נתפסת כחיונית לקיומו ולתִפקודו התקין של משטר דמוקרטי. תכלית נוספת של חוק חופש המידע, היא מתן אפשרות בידי הציבור להפעיל פיקוח ובקרה על הרשויות השונות לשם הבטחת תִפקודן התקין ושיפור איכות פעולתן. בנוסף, משקף החוק את הרציונל הרואה את הרשות כנאמן הציבור, כאשר המידע המצוי ברשותה אינו קניינה, כי אם עושר השמור לבעליו – הוא הציבור. החוק מתווה את היקפה של הזכות לקבלת מידע ואת גבולותיה, כאשר נקודת המוצא היא, כי בכפוף לסייגים המפורטים בחוק חופש המידע, האזרח או התושב זכאים לקבל מידע המצוי בידיה של הרשות. ככל זכות אחרת, גם זכות זו היא יחסית ועליה לסגת מפני זכויות ואינטרסים אחרים. הסייג על מסירת מידע הרלוונטי לעניין דנן, הינו הסייג לפי סעיף 8(1) לחוק בדבר הקצאת משאבים בלתי סבירה. הסעיף נותן משקל לאינטרס של מניעת הכבדה על המינהל הציבורי, שעלול לגבור על הזכות החוקית לקבלת מידע. המבחן בעניין הקצאת המשאבים הבלתי סבירה דורש איזון בין הטעם הניצב בבסיס הגילוי, קרי – האינטרס האישי והאינטרס הציבורי בקבלת המידע, לבין תמונת המשאבים של הרשות המינהלית, ההכבדה על הרשות בהפקת המידע והצורך לאפשר לה למלא את תפקידה ביעילות לטובת הכלל.
מן הכלל אל הפרט, נקבע כי העותרת ביקשה לברר כמה מבין הדיווחים לקבלת פטור ממס שבח לפי סעיפים 62 ו-71 לחוק מיסוי מקרקעין, בין במספרים ובין באחוזים, אושרו על-ידי הרשות בסופו של יום. כפי שהבהירה הממונה, הנתון המספרי והסטטיסטי המבוקש על-ידי העותרת לא מופיע בשאילתות הקיימות במערכות הממוחשבות המופעלות על-ידי רשות המיסים דרך קבע, ועל-כן, מדובר בבקשה ל"עיבוד מידע", אשר לכאורה הרשות אינה מחויבת לעשות, בהתאם להוראת סעיף 7(ה) לחוק. הממונה הציגה נתונים עובדתיים לביסוס טענתה, כי את המידע המבוקש לא ניתן להפיק בשאילתות הקיימות במערכות הממוחשבות של רשות המיסים, כי הפקת המידע תחייב עיבוד נתונים ממאגרי המידע הקיימים, באמצעות הכנת וכתיבת תכניות מחשב ייעודיות, וכי פעילות זו כרוכה בשישה ימי עבודה של כל גורמי המקצוע הרלבנטיים. יישום הסייג למסירת מידע לפי סעיף 8(1) לחוק, נעשה ב"נוסחת איזון" של סבירות. "סף הסבירות" מצוי ב"הכבדה ממשית" על הרשות המינהלית, שעשויה לבוא לידי ביטוי בשיבוש סדר העדיפויות של הרשות, באופן המחייב אותה להסיט משאב קיים ממשימתו העיקרית למשימה אחרת. נדרש, אפוא, איזון בין האינטרס האישי והציבורי בקבלת המידע, לבין ההכבדה על הרשות בהפקת המידע והצורך לאפשר לה למלא את תפקידה לטובת הכלל. יישום נוסחת האיזון בעניין דנן, מטה את הכף באופן מובהק להחלת הסייג למסירת מידע לפי סעיף 8(1) לחוק. בהקשר זה יודגש, כי העותרת לא הצביעה על אינטרס ענייני שלה בקבלת המידע הסטטיסטי המבוקש, לא כל שכן - כאשר לשם עיבודו והפקתו נדרשת פעילות של הכנת ובניית תכניות מחשב אגב השקעת משאבים של כשישה ימי עבודה של הגורמים המקצועיים.
יתרה מזו, נקבע כי מעבר לכך שהעותרת לא הצביעה על אינטרס שלה בקבלת המידע הסטטיסטי המבוקש, שכאמור אינו מצוי בשאילתות הקיימות במערכות הממוחשבות של רשות המיסים, ומחייב עיבוד נתונים באמצעות הכנת וכתיבת תכניות מחשב ייעודיות, הרי שהיא גם לא הצביעה על אינטרס ציבורי בהפקת המידע עבור אחרים. גם הממונה עצמה לא מוצאת חשיבות או נפקות לפעילותה, בעיבוד המידע הנוגע לנתון הסטטיסטי המדויק המבוקש. מדובר בבקשת מידע המצריכה "עיבוד מידע" שהרשות אינה חייבת לעשותו בהתאם לסעיף 7(ה) לחוק חופש המידע, ובפרט כאשר היא דורשת הקצאת משאבים בלתי סבירה לצורך עיבוד המידע. איזון בין האינטרס של העותרת במידע, שלא היה לו נפקות להליכים לפני ועדת הערר בדבר פרשנותו ותחולתו של סעיף 16(א) לחוק מיסוי מקרקעין, או להליכים אחרים, לבין ההכבדה על הרשות בהסטת משאבים להפקת המידע, באמצעות הכנת וכתיבת תכניות מחשב ייעודיות חדשות בהיקף של כשישה ימי עבודה - מטה את הכף באופן מובהק להחלתו של הסייג למסירת מידע ב"מסננת" לפי סעיף 8(1) לחוק, לאחר יישומן של "מסננות" "הסבירות" ו"המידתיות" שבסעיפים 10 ו-11 לחוק. נפסק כי בנסיבות האמורות, והאיזון בין האינטרסים הרלבנטיים, גם אין הצדקה למסירת המידע מכוח ה"מסננת" הנוספת, של שיקול הדעת השיפוטי, שבסעיף 17(ד) לחוק.
לסיכום, העתירה נדחית. העותרת תשלם לרשות שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.
העותרת יוצגה ע"י: עו"ד משה הר שמש; המשיבה יוצגה ע"י: לא צוין
