העליון ביטל את פסק דינו של המחוזי ואישר תביעה ייצוגית נגד מקס בעילה של גביית עמלת ביטול עסקת אשראי שלא כדין. המערכת ההסכמית שבין מקס ללקוחותיה אינה מאפשרת למקס לגבות דמי ביטול מהם. מדובר בחברה עסקית מתוחכמת ובעלת ניסיון רב בעסקאות אשראי, וחזקה היא שמכלול ההוראות הינו ממצה
עסקינן בערעור על פסק דינו של המחוזי בו נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי המערערת, נגד מקס, מהטעם שלא עמדה בנטל להוכיח את קיומה של קבוצה עם עילת תביעה אשר דומה לשלה. בקשת האישור מלינה על עמלת ביטול עסקה אותה גובה מקס – ספקית שירותי סליקת אשראי – ממרבית לקוחותיה, ובהם המערערת. מקס מתקשרת עם לקוחותיה "בחוזה בנקאי אחיד", אשר קובע, בין היתר, את התשלומים השונים בהם יחובו לקוחותיה – בתי עסק שונים – בתמורה לשירותי סליקת האשראי, שירותים אשר כוללים הוצאה לפועל של עסקאות אשראי בין בתי עסק המספקים שירותים וטובין לבין לקוחותיהם. מדובר בעסקה נפוצה מאד ומוכרת היטב במסגרתה נרכשים מבית העסק שירותים או טובין על ידי קונה – לקוחו של בית העסק – אשר משלם את תמורתם של השירותים והטובין באמצעות חיוב הכרטיס האשראי. הוצאתה לפועל של עסקת אשראי נעשית באמצעות מערכת ממוחשבת שמזכה ומחייבת את חשבונותיהם של בתי העסק ולקוחותיהם, בהתאמה. התשלומים הרלבנטיים כוללים: "עמלת סליקה" ו-"עמלת ביטול". כאשר בית העסק מודיע למקס על ביטולה החלקי של עסקה עם לקוחו אחרי ביצועה של פעולת האשראי אשר מכסה את העסקה במלואה, מקס גובה מבית העסק עמלת סליקה מלאה, מחזירה לבית העסק את החלק היחסי של עמלת הסליקה שנגבתה, וגובה מבית העסק, בנוסף, את עמלת הביטול.
לטענת המערערת, מקס מודה בגבייה אחידה של שתי העמלות – עמלת סליקה ועמלת ביטול – בכפוף להסדרים מיוחדים עם לקוחות נבחרים. נוכח הודאה זו, לא יכולה להיות כל מחלוקת באשר לקיומה של הקבוצה אשר ראוי שתבוא בשעריה של תובענה ייצוגית. מערכת הסכמית שמקס קשרה עם כלל בתי העסק שנמנים עם לקוחותיה – אינה מאפשרת למקס לגבות עמלת ביטול, וככל שישנה הוראה חוזית כזו, מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד שדינה בטלות.
מקס טוענת מנגד, כי אין שום תנאי מקפח במערכת ההסכמית שקשרה עם לקוחותיה, מערכת זו מאפשרת לה לפעול באופן שבו היא פועלת בגביית העמלות מלקוחותיה, ופועלה כאמור אינו עולה כדי חוסר תום-לב או שימוש לרעה בזכות.
כב' השופט א' שטיין פסק כי יש לקבל את הערעור, להורות על קבלת הבקשה לאישור, ולהשיב את התיק לבית משפט קמא על-מנת שיקבע הוראות להמשך הדיון בתובענה הייצוגית לגופה. מקס עצמה הודתה כי היא גובה עמלת ביטול ממרבית לקוחותיה, אם לא מכולם, משכך, ברי הוא כי המערערת הוכיחה את קיומה של קבוצה אשר תבוא בשערי התובענה הייצוגית ככל שיש בידה עילת תביעה נגד מקס באשר לגבייתה של עמלת הביטול ככזאת או, למצער, באשר לגבייתה של עמלת הביטול לצד עמלת הסליקה. משכך, יש לבטל את קביעתו של בית משפט קמא בעניין הקבוצה, ולקבוע במקומה כי הוכח קיומה של קבוצה שמתאימה לתובענה ייצוגית. עוד ניתן לקבוע כי קיימת אפשרות סבירה שטענותיה של המערערת בכל הנוגע לפרשנות המערכת ההסכמית תוכרענה לטובת חברי הקבוצה. לצד זאת, יש לדון ולהכריע בטענות המערערת בנוגע למערכת ההסכמית כבר בשלב זה. הכרעה בגדרי הערעור הנוכחי, בשאלה משפטית ממוקדת בנוגע לפרשנותה הנכונה של המערכת ההסכמית, תייעל את הדיון בתובענה הייצוגית, תקטין את עלויות ההתדיינות של בעלות הדין, תחסוך זמן שיפוטי יקר, ואף ייתכן שתקדם פשרה.
זאת ועוד, נקבע כי לית מאן דפליג שהוראת התעריפון מונעת ממקס את האפשרות לגבות מבית העסק, אשר בא לבטל עסקת אשראי עם לקוחו, הן את עמלת הסליקה והן את עמלת הביטול בגין העסקה שבוטלה. הוראה זו סותרת את האמור בסעיפים 17 ו-23 להסכם הסליקה, אולם לסתירה זו אין משמעות: הצדדים מסכימים כי האיסור על כפל העמלות הכלול בתעריפון גובר על האמור בהסכם הסליקה. לטענת המערערת, האופן בו מקס נוהגת במקרים של ביטול חלקי של עסקת אשראי אינו עומד בהוראות התעריפון ומפר את הוראות סעיף 17 להסכם הסליקה. זאת משבמקרים של ביטול חלקי מקס גובה הן את עמלת הסליקה (בגין החלק שלא בוטל) והן את עמלת הביטול (בגין הביטול החלקי) – גבייה שאין לה אחיזה במערכת ההסכמית. בנוסף, סעיף 17 להסכם הסליקה קובע כי מקס אינה רשאית להחזיר לבית העסק את עמלת הסליקה, למעט במקרים של ביטול מלא של עסקה באותו יום. בית המשפט הוסיף וקבע כי עסקינן במערכת הסכמית ארוכה ומפורטת – שלא לומר מפותלת – אשר נוסחה על-ידי מקס, חברה עסקית מתוחכמת ובעלת ניסיון רב בעסקאות אשראי, שברובו נצבר תחת שמה הקודם, לאומי קארד. פעילותה של מקס בכריתת חוזים עם בתי עסק מלווה על ידי עורכי דין ויועצים מקצועיים אחרים. מנגד, ניצבת המערערת, שאף היא תאגיד עסקי מתוחכם ומיוצג היטב. חזקה היא שבעלות הדין בחנו את הוראות המערכת ההסכמית מילה במילה ואחרי שעשו כן נתנו לכל אחת מהוראות אלו את הסכמתן המלאה, כאשר הן רואות במכלול ההוראות ביטוי אותנטי וממצה לעסקה שקשרו ביניהן.
יתרה מזו, נקבע כי בגין עסקת אשראי שמבוצעת בבית עסק ואחר כך מתבטלת, מקס רשאית לגבות מבית העסק אחת משתי אלו: עמלת סליקה או עמלת ביטול, אולם לא את שתיהן יחדיו. פרשנות זו אינה שנויה במחלוקת, ומקס אף הצהירה כי היא מסכימה לה. אין עיגון חוזי לסברתה של מקס כי הינה רשאית לגבות מבית העסק – בגין אותה עסקה אשר בוטלה רק באופן חלקי – הן את עמלת הסליקה והן את עמלת הביטול. בתעריפון נקבע, כאמור, כי "עמלת שירות בגין ביטול עסקה [...] לבקשת הלקוח [...] תיגבה בעת ביטול עסקה מלא או חלקי [...]. במקרה בו לא תוחזר עמלת הסליקה, בית העסק לא יחויב בגין עמלת הביטול." הוראת התעריפון אשר שוללות ממקס את האפשרות לגבות מבית העסק את שתי העמלות – עמלת הסליקה ועמלת הביטול – יחדיו חלה במלוא עוצמתה הן במקרים של ביטול מלא של עסקת האשראי עם לקוחו של בית העסק והן במקרים של ביטול חלקי של עסקה. לא זו אף זו, מקס אינה רשאית לגבות מבית העסק את עמלת הביטול גם כאשר היא בוחרת להחזיר לאותו בית העסק בעקבות ביטול העסקה את עמלת הסליקה במלואה. סעיף 17 להסכם הסליקה קובע כי "במקרה של ביטול עסקה לא תוחזר העמלה, כהגדרתה להלן, לבית העסק, חוץ מאשר עסקאות אשר בוטלו במלואן ובאותו היום". סעיף זה מנוסח באופן ברור וקטגורי. הוא קובע כי המקרה היחיד שבו מקס תחזיר את עמלת הסליקה לבית העסק הוא מקרה בו עסקת האשראי בוטלה במלואה באותו היום בו בוצעה. כמו כן קובע הסעיף כי בכל מקרה אחר "לא תוחזר העמלה". הסדר זה מעיד על עצמו כהסדר ממצה בכל הקשור להחזרי עמלה בעקבות ביטולים של עסקאות אשראי. לסיכום, נקבע כי המערכת ההסכמית שבין מקס ללקוחותיה אינה מאפשרת למקס לגבות דמי ביטול מלקוחותיה. הערעור מתקבל, פסק הדין קמא מבוטל, ובקשת האישור מתקבלת. עילת התובענה היא גביית עמלת ביטול מלקוחותיה של מקס, בניגוד למערכת ההסכמית שבין מקס ללקוחותיה.
לסיכום, הערעור מתקבל. מקס תישא בהוצאותיה של המערערת בשתי הערכאות בסך של 70,000 ש"ח.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד יעקב שפיגלמן; עו"ד עמית עידו; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד עופר שובל; עו"ד זוהר סויסה
