פיצוי בסך 143,566 ₪ נפסק לד"ר אלרעי פרייס בתביעת לשון הרע נגד בלוגרית תוך שנקבע כי מסכת הפרסומים עלתה אף כדי הטרדה מאיימת. בכל חברה אנושית חפצת חיים קיים אינטרס ציבורי, כי אנשים הבוחרים לכהן במשרה ציבורית ולשאת בעול הציבורי, לא יהיו חשופים לפרסומי כזב המופצים לכל עבר וללא שליטה
עניינה של התביעה בסדרה של פרסומים אותם פרסמה הנתבעת על ד"ר שרון אלרעי פרייס על רקע תפקידה ופעילותה במהלך תקופת מגפת הקורונה. ד"ר אלרעי פרייס מכהנת כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. במהלך תקופת מגפת הקורונה הייתה אחראית, בין היתר, על נושא התמודדות עם נגיף הקורונה במדינה ועל מתן המלצות ויישום המדיניות הממשלתית בכל הנוגע לחיסונים. הנתבעת, היא יועצת תקשורת, בלוגרית פוליטית ובעלת חשבונות ברשתות החברתיות. הפרסומים מושא התביעה הם חלק ממסכת פרסומים ענפה אותה פרסמה הנתבעת ביחס לד"ר ולמשפחתה על רקע מבצעי חיסוני הקורונה, והיא נסובה על שניים עשר פרסומים. הפרסום הראשון הינו פוסט בפייסבוק בלשון הבאה: "ג' פרייס יוצא לאכול במסעדה. לג' פרייס אין תו ירוק אמא שלו כנראה חושבת שאין צורך שהילד בכיתה י' יתחסן..". בפרסום השני בפוסט נוסף נכתב: " שלא תעזו לחסן ילדים, שרון ומאיר פרייס לא מחסנים את שלהם.". בפרסום הרביעי נאמר: " פרייס אתם משפחת פשע מתביישת שילדתי את הבת שלי בשיבא פושעים.". בפרסום השביעי נכתב: " "תודה לניצן ולמהבולים של מ. הבריאות שפימפמו את המסר ושיכנעו סופית שסייקופרייס הם מתנגדי חיסונים. תודה". בפרסום האחד עשר נכתב: " אום אל ג' מוזמנת לחדול מניהול מעבדה בה מופרות זכויותיהם של הפאציינטים הקטינים האנוסים תוך שהיא מפרה את שבועת היפוקרטס, ההיפוקרטית והסייקו בו"ז". כאמור, מדובר בשניים עשר פרסומים מתוך עשרות רבות של פרסומים נוספים, אשר רק לגביהם נטען במסגרת התביעה כי אלו עולים כדי לשון הרע.
לטענת ד"ר אלרעי פרייס, הפרסומים מהווים לשון הרע כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע. מדובר בפרסומים הנושאים אופי אישי ומשתלח נגדה ונגד ובני משפחתה על מנת לעשותה מטרה ללעג ולבוז. הפרסומים נובעים מתפקידה כראש שירותי הבריאות ונועדו לפגוע פגיעה מכוונת בשמה הטוב ויש בהם משום ניסיון לקעקע את סמכותה המקצועית בעיני הציבור.
הנתבעת טענה מנגד כי התביעה הוגשה על מנת להשתיקה מלחוות דעתה ברשתות החברתיות. לטענתה, נעשו מאות ואף אלפי פרסומים קשים וביקורתיים כלפי ד"ר אלרעי פרייס על ידי גופים תקשורתיים, אנשי ציבור וגורמים פרטיים אך היא בחרה להגיש את תביעתה רק כנגד הנתבעת. אין מדובר בלשון הרע, והפרסומים חוסים תחת חופש הביטוי.
כב' השופטת ר' אופיר פסקה כי יש לקבל את התביעה. באשר לבנה הקטין של ד"ר אלרעי פרייס, ג', הוא חוסן בחיסון הקורונה והיה בעל תו ירוק. כך שפרסומיה של הנתבעת בתקופה הרלוונטית לתובענה לפיהם ג' אינו מחוסן אין להם כל ביסוס ואחיזה במציאות. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל או לבזות אדם או לפגוע במשרתו. מדובר במבחן אובייקטיבי, לפיו נדרש בית המשפט לבחון את הפרסום בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת. אין בוחנים את תחושותיו הסובייקטיביות של התובע, אלא כיצד החברה עלולה לקבל את הפרסום. כאשר בית המשפט עוסק בפרשנות פרסום הנטען כי הוא מהווה 'לשון הרע' הוא בוחן את משמעותן של המילים בעיני האדם הרגיל, הקורא את הפרסום בהתאם לידע הכללי שלו וניסיונו. החוק מאזן בתוכו ערכים שונים ומתנגשים וקובע את נקודות האיזון ביניהם. חופש הביטוי, חופש הביקורת וחופש המחאה עומדים אל מול זכותו של אדם לשם טוב. אין מדובר בזכויות מוחלטות ונקודת האיזון ביניהן משתנה ממקרה למקרה בהתאם לנסיבותיו. ההתנגשות בין ערכים אלה ומציאת נקודות האיזון ביניהם עולה ביתר שאת כשמדובר בפרסומים הנעשים ברשתות החברתיות ובמרחב הוירטואלי. מדובר במדיות נגישות ובעלות תפוצה רחבה כאשר הפרסומים שנעשים בהן יכולים להתקבע במרחב הוירטואלי "לנצח". הפרסומים בהן נעשים בקלות יתרה ומבלי שהמפרסם כפוף לכללים כלשהם של אתיקה מקצועית עיתונאית, לחובה לקבלת תגובת מושא הפרסום או לביקורת של עורך או מוציא לאור. על כן פגיעה בשמו הטוב של אדם כתוצאה מפרסומים מכפישים ברשתות החברתיות עשויה להיות בה חומרה יתירה. בהמשך לאמור, נקבע כי את הפרסומים ניתן לחלק לשתי קטגוריות כאשר הראשונה כוללת פרסומים בהם נעשו קביעות עובדתיות ביחס למצבו החיסוני של ג', בנה של ד"ר אלרעי פרייס או לחיסונם של ילדיה. הקטגוריה השניה, מכילה פרסומים שאין בהם קביעות עובדתיות, אך הם כוללים כינוי גנאי שונים. הפרסומים באשר למצבו החיסוני של ג' הם בבחינת לשון הרע. ד"ר אלרעי פרייס מכהנת כראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. במסגרת תפקידה היא קראה לציבור להתחסן ולחסן את ילדיו. הצגתה כמי שלא פעלה לחסן את ילדיה שלה וזאת במקביל לפניותיה לציבור להתחסן – מציירת אותה בעיני הציבור כמי שמדברת בשני קולות, כדו פרצופית וכחסרת יושרה אישית ומקצועית. הצגתה באופן זה פוגע בה ובמקצועיותה, במשרתה הציבורית, בהגינותה וביושרתה המקצועית. הנתבעת מודה כי מטרת הפרסומים הייתה לפגוע בתדמיתה הציבורית של ד"ר אלרעי פרייס ובכך לפגוע במבצע שהובילה מטעם משרד הבריאות לחיסון הציבור. נקבע שכל הפרסומים כי בנה הקטין של ד"ר אלרעי פרייס ג' לא חוסן או כי ילדיה אינם מחוסנים, הם בבחינת לשון הרע.
בנוסף לאמור, נקבע כי באשר לקטגוריה השנייה, אשר כוללת פרסומים שיש בהם כינויי גנאי שונים לד"ר אלרעי פרייס ולמשפחתה, ההלכה הפסוקה מורה כי יש לבחון ביטויים מסוג זה ולפרשם בהקשר האובייקטיבי שלהם, כפי שהאדם הסביר היה מפרש אותם. על פני הדברים מדובר בביטויים, שגם אם הם בוטים, הרי שיש לסווגם כהבעת דעה. כך, את הביטוי "משפחת פשע" אותו נקטה הנתבעת בפרסום הרביעי, יש לפרש באופן החורג מפשט מילותיו. ברור לכל כי אין בכך קביעה עובדתית אלא הבעת דעתה על התנהלותה הערכית של ד"ר אלרעי פרייס. באשר לביטויים "סייקופרייס" "מאדר פייקרס" "היפוקריטית", גם אם מדובר בביטויים בוטים, הרי שהאדם הסביר מסיק כי מדובר בחיווי דעה על התנהלותה של ד"ר אלרעי פרייס. עם זאת, סיווגם של הביטויים כהבעת דעה אין בו להוציאם באופן מיידי מכלל לשון הרע. כפי שנקבע בעניין זוהר (רע"א 817/23 ), גם פרסום אשר האדם הסביר רואה אותו כהבעת דעה יכול לעלות כדי לשון הרע, כיון שהבעת דעה זו עשויה להסב נזק למושא הפרסום, ועל כן לבוא בגדרי לשון הרע שבסעיף 1 לחוק. בעניין דנן, את הבחינה באם מדובר בהבעת דעה העשויה להביא נזק למושא הפרסום יש לערוך ביחס לרושם הכולל של הפרסומים, ולא בבחינת כל ביטוי גנאי באופן נפרד. לא ניתן לנתק את הפרסומים שבקטגוריה השנייה ממסכת הפרסומים הכללית, שנעשתה באופן רציף, מספר פעמים ביום לאורך מספר שבועות. כאשר בוחנים מהו המסר שייקלט מביטויי הגנאי השזורים במסכת הפרסומים הכוללת, ברור המסר שנקלט הוא כי ד"ר אלרעי פרייס אינה מחסנת את ילדיה ומתנהלת בחוסר יושר מקצועי ואישי. גם אם בהתאם למובנם, ביטויי הגנאי הכלולים בקטגוריה זו הם בבחינת הבעת דעה, הרי שהבעת דעה זו היא לשון הרע בהתאם לחוק.
זאת ועוד, נקבע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להראות כי עומדת לה הגנת 'אמת הפרסום' ולו במקצת. במסגרת הדיון הוצג "התו הירוק" של ג' וכן תעודת עובדת ציבור ממנה עולה כי ג' היה מחוסן במועד הפרסומים. הנתבעת הודתה כי לא ביצעה בדיקות ממשיות לאימות המידע שנמסר לה. אין כל הסבר מניח את הדעת מדוע אמינותו של אותו 'מקור', אותו הנתבעת לא מכירה באופן אישי אלא מכוח היותו עוקב שלה, גוברת על אמינותה של ד"ר אלרעי פרייס או של משרד הבריאות. הנתבעת לא עשתה כל בדיקה כדי להיווכח אם הפרסום הוא אמת, לא פנתה לד"ר אלרעי פרייס כדי לקבל את התייחסותה, לא פנתה למשרד הבריאות כדי לברר את הדברים ולא עשתה כל בדיקה אחרת. גם כמות הפרסומים, תוכנם ותדירותם מעידים כי הנתבעת התכוונה לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להעברת ביקורת עניינית. הנתבעת ביקשה לפגוע בד"ר אלרעי פרייס ובפועלה כראש שירותי בריאות הציבור ובירור אמיתות העובדות הייתה מבחינתה בעלת חשיבות משנית. יתרה מכך, נקבע כי הזכות לחופש ביטוי קיימת ועומדת לנתבעת, אולם קיימת דרך להביע ביקורת, ואפילו מדובר בביקורת בוטה. ביקורת צריכה להתייחס לגופו של עניין ולא להוות כלי שיסוי. ד"ר אלרעי פרייס היא פקידת ציבור ומשרתת ציבור, וככזו היא אמונה על הוצאתה לפועל של מדיניות משרד הבריאות, וכך צריכה להתייחס הביקורת כלפיה וכלפי פועלה. אין מדובר בביקורת עניינית, אלא בפרסומים המופנים כמעט כולם כלפי ד"ר אלרעי פרייס באופן אישי, תוך הפצת עובדות כזב בנוגע לחיסון ילדיה, הפצת ספקולציות וקונספירציות בנוגע למעורבותה לכאורה בניגודי עניינים שאין להם כל עיגון עובדתי והנתבעת לא טרחה לבחון באם עיגון עובדתי זה קיים. הנתבעת עשתה לעצמה מטרה להילחם בד"ר אלרעי פרייס ובפועלה כראש שירותי הבריאות ובמאבקה במגפת הקורונה. האסטרטגיה שננקטה הייתה בדרך של קעקוע אמינותה הציבורית, ןזאת עשתה תוך שימוש בטקטיקה של "הפצצת" המרחב הוירטואלי בפרסומים חוזרים ונשנים אודותיה, שנפרסו על פני חודשים. נשקה היה המקלדת, לשונה המושחזת ודמיונה הפורה, אשר לא דקדק בעובדות ולא טרח לבחון אותן לאשורן בטרם הפרסום. כל אלו מעידים על העדרו של תום לב בפרסומים.
יתרה מכך, נקבע כי באשר לפיצוי, מדובר בפרסומים חוזרים ונשנים אשר נעשו באופן רציף במשך תקופה של כשלושה שבועות. תוכן הפרסומים, גם אם אינו זהה לחלוטין, עדיין עוסק באותה מסכת: טענות הנתבעת להתנהלותה הדו פרצופית של "ר אלרעי פרייס בכך שלא חיסנה את ילדיה. הפרסומים נעשו בדפי הנתבעת ברשתות החברתיות (טוויטר ופייסבוק) ועל כן זהות הנמענים היא קהל עוקביה ברשתות החברתיות, ומשכך מדובר במסכת עובדתית אחת של פרסומים ואין לפסוק פיצוי נפרד בגין כל פרסום ופרסום. מכלול הנסיבות מחייב פסיקת פיצוי ברף המקסימלי הקבוע בחוק, זאת משהפרסומים נעשו על מנת לקעקע את אמינותה הציבורית של ד"ר אלרעי פרייס ולחבל במאמציה לקדם את מבצע החיסונים מתוקף תפקידה הציבורי. כאמור, הנתבעת הפיצה שמועה אותה הציגה כאמת עובדתית, ללא כל עיגון ומבלי שעשתה מאמץ מינימלי לאמת את העובדות. בנוסף, היקף החשיפה לפרסומים היה משמעותי. יתרה מזו, נקבע כי מדובר בפרסומים הנופלים תחת שתי הגדרות – מסכת פרסומים שעלתה כדי הטרדה מאיימת ופרסומים שהם לשון הרע. בה"ט 9757-07-22 בעניין אלרעי פרייס נקבע: " פרסומים אלה פוגעים בפרטיות של בני משפחתה של המבקשת, שאינם אנשי ציבור. יש בהם כדי לפגוע בשלוות חייה של המבקשת ושל בני משפחתה. תכליתם הברורה היא לנסות להניא את המבקשת מלבצע את תפקידה. היקף הפרסומים, תדירותם, תכנם, ומידת האינטנסיביות שלהם עולים כדי הטרדה מאיימת כהגדרתה בחוק..". עובדת היותה של ד"ר אלרעי פרייס דמות ציבורית יש בה כדי להחמיר עם הנתבעת. פרסומי הכזב אודות ד"ר אלרעי פרייס המכהנת בתפקיד ציבורי נעשו מתוך כוונה ברורה לפגוע בתפקידה ובתפקודה למען הציבור. גם אם קיימת מחלוקת מדעית ביחס לאפקטיביות החיסונים או ביחס למדיניות משרד הבריאות, הרי שניתן לנהל מחלוקת זו באופן ענייני, על בסיס נתוני אמת, מחקרים מדעיים ומסקנות הנובעות מנתונים אלה. לא ניתן לנהל מחלוקת עניינית כלשהי על יסוד נתונים כוזבים ועל יסוד עובדות שקריות. בכל חברה אנושית חפצת חיים קיים אינטרס ציבורי, כי אנשים הבוחרים לכהן במשרה ציבורית ולשאת בעול הציבורי, לא יהיו חשופים לפרסומי כזב המופצים לכל עבר וללא שליטה, בבחינת נשק לא קונבנציונאלי. הפיצוי בגין מסכת הפרסומים מושא התביעה הועמד על כפל הפיצוי המקסימלי בחוק העומד על סך מעודכן של 143,566 ₪. הנתבעת תסיר את הפרסומים מושא התובענה מחשבונותיה ברשתות החברתיות.
לסיכום, התביעה מתקבלת.
התובעת יוצגה ע"י: עו"ד דקלה בללתי ; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד יניר גליס
