ביה"ד לעבודה קבע כי מרצה שפוטר לאחר שניהל קשר מיני עם סטודנטית, פוטר כדין ולא יקבל פיצוי. המכללה החליטה על פיטוריו בשל הקשר האינטימי עם הסטודנטית אותה לימד תוך הסתרת הקשר וכאשר מתקיימים בין השניים יחסי מרות. שליחת הפרסום לכלל העובדים והסטודנטים היה בבחינת עניין ציבורי
התובע פוטר מעבודתו כחבר סגל במכללה האקדמית תל חי בעקבות קשר מיני שניהל עם סטודנטית שלימד ובעקבות שיעורים פרטיים אותם העביר לה בניגוד לכללי המכללה. במהלך שנת 2018 ניהל התובע מערכת יחסים אינטימית עם סטודנטית אותה לימד. מספר חודשים לאחר תחילת הקשר, הודיעה הסטודנטית לתובע כי היא בהיריון ולאחר זמן מה החליטה על הפסקת ההיריון. הקשר בין השניים הסתיים מספר חודשים לאחר מכן. הסטודנטית אינה צד לתיק. מערכת היחסים בין התובע לסטודנטית נודעה למכללה, והעניין עבר לטיפולה של הממונה על הטרדות מיניות. הממונה התרשמה כי מדובר בניצול יחסי מרות והטרדה מינית של בעל סמכות כלפי סטודנטית, וכן הפרה של כללי האתיקה בשל מתן שיעורים פרטיים תוך ניגוד עניינים. היא המליצה להשעות את התובע כדי לצמצם פגיעה בסטודנטיות נוספות וכן לנקוט באמצעים משמעתיים כלפיו, ולהעמיד לרשות הסטודנטית סיוע נפשי. התובע הוזמן לשימוע ופוטר.
לטענת התובע, הקשר הזוגי בינו לבין הסטודנטית נעשה בהסכמה וללא ניצול יחסי מרות, ולכן אינו הטרדה מינית או הפרה של כללי האתיקה של הנתבעת. בהקשר זה נטען כי התובע סייע לסטודנטית מחוץ לשעות הלימוד כפי שהיה מקובל בקרב המרצים במכללה ומבלי לקבל תשלום כלשהו. המכללה פרסמה ברבים את דבר פיטוריו בשל האשמה בהטרדה מינית, ובכך פגעה בשמו הטוב וביכולתו לשוב ולמד במוסדות אקדמיים בעתיד.
לעמדת המכללה, נוכח התנהגותו של התובע והודאתו בשימוע כי כשל מבחינה אתית, וכן נוכח העדר הבנה מצידו לגבי נורמות ההתנהגות הנדרשות מסגל אקדמי הן במישור האתי והן במישור של ניהול קשר אינטימי תוך יחסי מרות, החלטתה לפטר את התובע היתה סבירה ואין כל עילה להתערבות בה.
כב' השופטת ר' טרנר פסקה כי יש לדחות את התביעה. לפי תקנה 6(ט) לתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק), "נודע למעסיק על מקרה של הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, ולא הוגשה תלונה או שהמתלונן חזר בו מתלונתו, יעביר את המקרה לבירור של אחראי; הועבר מקרה כאמור לבירור של אחראי או נודע לאחראי על מקרה כאמור, יקיים האחראי, ככל שניתן, בירור על אודות המקרה לפי תקנה זו, בשינויים המחויבים, ואם המתלונן חזר בו מתלונתו, יברר גם את סיבת החזרה מהתלונה." כלומר, בין אם התקבלה תלונה בכתב או בעל-פה מצד הסטודנטית ובין אם לאו, היה על המכללה. באמצעות הממונה לברר את המקרה והשלכותיו. הטענה הקונקרטית היחידה של התובע כלפי סיכום הממונה היא לגבי אופן הצגת הרצון שלא לדווח על הקשר, ומעבר לכך אין לתובע טענות לגבי תוכן הדברים אלא רק לגבי המסקנות שהסיקה הממונה. גם במסגרת ישיבת השימוע, לא טען התובע כי הגרסה המתוארת מפיו על ידי הממונה אינה נכונה או אינה מדויקת, אלא נהפוך הוא: "אני הודיתי בהכל, זה לא אתי. אני לא חשבתי על האופציה [ביחס לדיווח]. אבל אתם צודקים לגמרי כל הטענות שלכם נכונות. דבר יחיד שיש לי בעיה איתו שכל הסיפור הזה שקוראים לו הטרדה מינית מתעלמים מהאחריות של [א']. הכל היה ברצון של [א']...". תקנה 7 לתקנות קובעת כי "קיבל מעסיק את סיכומו והמלצותיו של האחראי לפי תקנה 6(ז), יחליט, בלא דיחוי ובתוך תקופה שלא תעלה על 7 ימי עבודה, על הפעלת הסמכויות שבידיו", לרבות פתיחה בהליכים משמעתיים.
בהמשך לאמור, נקבע כי התובע טוען שהחלטת הפיטורים התקבלה דה-פקטו כבר במסגרת הליכי הבירור, אך הראיות מצביעות אחרת. המלצות הממונה כללו נקיטה באמצעים משמעתיים כלפי התובע, אך לא נרשם דבר בנוגע לסיום העסקתו. מעבר לכך, התובע אישר בעדות כי במעמד השימוע טרם התקבלה החלטה מוגמרת על פיטוריו. התובע טוען כי השימוע נערך מבלי שיבין את משמעות הדבר וללא ייצוג משפטי, אך מעיון בזימון עולה כי כל הפרטים הנחוצים נכללו בו. כך נרשם בכותרת הזימון כי עניינו ב"השעיה מידית וזימון לשיחת שימוע בנושא סיום העסקתך במכללה", ולאחר מכן נרשם כי ההשעיה נובעת מהמלצות הממונה למניעת הטרדה מינית וכן פורטו בהרחבה הסיבות לקיום שיחת השימוע: קיומה של מערכת יחסים עם סטודנטית אותה תרגל, באופן חשאי ותוך ניצול יחסי מרות; התנהגות בניגוד עניינים והפרה של הסכם העסקה בשל מתן שיעורים פרטיים לסטודנטית; והפרה של כללי אתיקה באקדמיה. התובע הודה כי הרגיש שמדובר ב"סיטואציה דרמתית", כלומר הבין את החומרה בה המכללה רואה את התנהגותו, ולכן אין לקבל את טענתו כי לא הבין את מהות ההליך או כי המכללה כשלה כאשר לא הסבירה לו לטענתו בבירור את השלכות השימוע. עוד ציין כי הוא נשאל אם הוא מבקש להיות מיוצג על ידי עורך דין. מעיון בפרוטוקול השימוע עולה כי בתחילה פורטו בהרחבה בפני התובע הנימוקים לזימון לשימוע ולאחר מכן ניתנה לתובע האפשרות להביע את עמדתו ומחשבותיו על האירוע, הן בהיבט האתי והן בהיבט של מערכת היחסים עם הסטודנטית. התובע גם לא טוען כי לא ניתנה לו האפשרות להסביר את עמדתו. כל אלה מלמדים כי התובע בחר שלא לקחת ברצינות את השימוע כי האמין כי לא נפל פגם בהתנהלותו, לא קרא בעיון לדבריו את הטענות שעלו בזימון וגם לא ביקש לדחות את השימוע כדי להיוועץ עם הוועד או עם בא-כוח. כל טענותיו של התובע נטענו על ידו בשימוע באריכות, ולכן לא נפל פגם בהליך זה.
בעניין השיקולים שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים נקבע כי הראיות מלמדות שהחלטת הפיטורים היתה סבירה לאור מכלול הראיות שהיו בפני ועדת השימוע. המכללה החליטה כאמור על פיטורי התובע בשל הקשר האינטימי עם הסטודנטית אותה לימד תוך הסתרת הקשר וכאשר מתקיימים בין השניים יחסי מרות, ונוכח הפרת ההוראה בדבר אי מתן שיעורים פרטיים וחשיפת פרטי הבחינה עליה היה אחראי. הלכה פסוקה היא כי למעסיק נתונה הפררוגטיבה הניהולית להחליט על סיום עבודתו של עובד, זאת בכפוף לקיומו של הליך שימוע תקין והפעלת שיקול הדעת תוך שקילת שיקולים מידתיים ולגיטימיים. עוד נקבע כי בית הדין אינו מחליף את שיקול הדעת של המעסיק, אף אם ניתן היה בנסיבות העניין לפעול בצורה אחרת, וכי הבחינה הינה לעניין סבירות ההחלטה: "הפררוגטיבה הניהולית אינה מילת קסם המעניקה למעסיק כוחות בלתי מוגבלים המשוחררים מביקורת. הפררוגטיבה הניהולית הוא כוח אשר יש להפעילו בתום לב, בשום שכל, באיזון ותוך בחינת עניינו של העובד העלול להיפגע מן המהלך הנעשה מכוח אותה פררוגטיבה" (ע"ע (ארצי) 281/07 בעניין קלפנר). התובע ניהל קשר מיני עם הסטודנטית א' תוך קיומם של יחסי מרות, והיה מודע לפסול שבמערכת היחסים בנסיבות העניין וניסה להסתיר אותה מהמכללה.
בנוסף לאמור, נקבע כי החוק למניעת הטרדה מינית, קובע כי כדי שהצעה או התייחסות מינית תיחשב הטרדה אסורה, המוטרד צריך להראות למטריד כי אינו מעוניין. בסעיף 3(א)(6) נקבע חריג לגבי יחסי מרות במסגרת מוסד אקדמאי, כי גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין, הדבר יהווה הטרדה אסורה, זאת בשל יחסי המרות. לאחרונה עסק בית הדין הארצי בהרחבה באופן יישומו של החוק (ע"ע (ארצי) 35999-10-21 פרשת פלונית). וקבע כי לעיתים קיימים "פערי כוח שאינם נובעים מכפיפות כלשהי או מיחסי מרות כפי שהוגדרו בפסיקה." פערי כוחות אלו מכונים "יחסי השפעה" והם "מצויים בתווך שבין יחסי מרות (ממונה לכפיף) לבין היעדר מרות (חברים לעבודה במעמד זהה). כוח השפעה זה יכול להיווצר במצבים שונים, שאינם כרוכים בכפיפות המיוחסת לבעל מרות.". במקרה דנן, לא יכול להיות חולק לעניין קיומם של יחסי מרות בין התובע לבין הסטודנטית. התובע יכול היה להשפיע באופן לא מבוטל על מידת הצלחתה של הסטודנטית בקורס, מעצם מעורבותו בחיבור הבחינה ומתן הציון. בע"ע (ארצי) 274-06 פרשת פלונית 2008), נקבע כי "גם אם נמצא, לכאורה, שהייתה הסכמה לאותן התנהגויות מטרידות, הרי שיש מקום לקבוע כהנחה ראשונית, שהסכמה זו לאו הסכמה היא, בהתקיים יחסי מרות.". בהתאם לכך, טענתו של התובע כי א' הסכימה לקשר עמו אינה מעלה או מורידה, נוכח יחסי המרות בין השניים. על בעל המרות לשכנע כי פערי הכוחות לא נוצלו לרעה באמצעות הקשר המיני, בין היתר על דרך של דיווח על הקשר המתרקם לממונים. אלא שבמקרה דנן התובע היה מעוניין להסתיר את קיומו של הקשר מאנשי המכללה. התובע אף הפר את כללי האתיקה, זאת משבכתבי המינוי עליהם חתם, נרשם מפורשות כי "המורה מתחייב שלא לתת שיעורים פרטיים למי מתלמידי המכללה, אלא באישור נשיא המכללה או מי שפועל מטעמו, מראש ובכתב". למרות זאת, התובע לימד שיעורים פרטיים לאורך השנים, ובכלל זה גם ל- א'. לאור האמור, נפסק כי החלטת המכללה לסיים את עבודתו של התובע, נוכח התנהלותו ומעשיו, אינה בלתי סבירה ולא נפלו בה פגמים או שיקולים זרים. על כן, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
יתרה מזו, נקבע כי יש לדחות אף את טענות התובע בעניין לשון הרע. התובע הפנה לפרסום הודעה מטעם המכללה לעובדיה ולסטודנטים, אודות הקשר האינטימי בין סטודנטית למרצה במכללה. מעיון בפרסום עולה כי המכללה לא ציינה את שמו של התובע או את שם החוג בו הופסקה העסקתו של המתרגל. אף לא צויין כי המתרגל שפוטר הטריד מינית אלא שהתקיים קשר אינטימי בין המתרגל לבין סטודנטית. בהמשך נרשם מפורשות כי הקשר האינטימי לא היה בכפייה, אך הובהר לעובדים ולסטודנטים כי מדובר ביחסי מרות אסורים. אכן, נוכח העובדה שמדובר בעיר קטנה, בחוג קטן ובמכללה קטנה, ועבודתו של התובע הופסקה בפתאומיות בעיצומו של הסמסטר, ניתן היה לקשר את הפרסום אליו, ולכן יש בפרסום כדי לפגוע בשמו הטוב. עם זאת, אין לקבל את טענתו של התובע כי המכללה הציגה אותו כ"עבריין מין" או כ"תוקפני". כאמור, התובע אישר שקיים קשר אינטימי עם א' כאשר היתה סטודנטית שלו, לכן הפרסום הינו בבחינת אמת. בשליחת הפרסום לכלל העובדים והסטודנטים היה בבחינת עניין ציבורי, הן על מנת להבהיר את עמדת המכללה והן על מנת להביא לידיעת העובדים והסטודנטים כיצד ניתן להתמודד במצב שהינו לכאורה הטרדה מינית או ניצול לרעה של יחסי מרות. במילים אחרות, קיים עניין לציבור העובדים והסטודנטים במכללה לקבל דיווח על מקרים של הטרדה מינית אשר נבדקו וטופלו, על מנת שלא יירתע עובד או סטודנט מלפנות ולדווח על מקרה שאירע לו וכדי שיידע כי תלונתו תמצא אוזן קשבת. הפרסום אינו מציין את שמו של התובע מפורשות ורובו אינו עוסק במקרה הקונקרטי אלא נועד להתוות מדיניות כללית. המכללה פעלה בתום לב, שכן בדקה את המקרה בזהירות ובדיסקרטיות, פרסמה את המכתב רק לאחר שהסיקה את המסקנות שהינן סבירות בנסיבות העניין, ולא פרסמה במכתב פרטים מזהים או מיותרים שהינם בבחינת 'רכילות'. מחובתה של המכללה לפי סעיף 7(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית, לא רק לטפל ביעילות במקרה של הטרדה מינית לכאורה שנודע לה אודותיו, אלא גם "לעשות כל שביכולתה כדי למנוע את הישנות המעשים האמורים".
לסיכום, תביעתו של התובע נדחית על כל רכיביה.
התובע יוצג ע"י: עו"ד אהוד רז; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד שחר הופמן
