העליון קיבל את ערעור המדינה והחמיר את עונש המאסר בפועל של סוחר נשק ל-40 חודשים. נקבע כי המחוזי סטה מהוראות החוק הקובעות עונש מינימום של 45 חודשי מאסר בגין סחר בנשק. יש לגזור ענישה מרתיעה המבהירה כי אין תוחלת כלכלית בפנייה לדרך עבריינית של מכירת כלי נשק בשאיפה להשגת "כסף קל"
עסקינן בערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, בגדרו נגזרו על המשיב 30 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית, בגין הרשעתו בעבירת סחר בנשק. הערעור נסוב על קולת העונש. הרשעת המשיב היא חלק מפרשיה רחבה וחמורה, רבת אישומים ונאשמים, שעניינה, בין היתר, סחר בנשק ותחמושת בהיקפים נרחבים בעבור תמורה כספית גבוהה. נגד המשיב וחמישה-עשר נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום המונה 29 אישומים בגין מעורבותם בעסקאות נשק, תחמושת, אמצעי לחימה וסמים מסוכנים אשר בוצעו בתקופה שבין ספטמבר 2020-לינואר 2022. העסקאות בוצעו בין הנאשמים לבין סוכן סמוי שהופעל על-ידי משטרת ישראל. המשיב הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון אשר לא כלל הסכמה לעניין העונש. בגזר דינו, בית המשפט המחוזי התייחס לחומרת הפרשיה בכללותה המלמדת על מעורבות מסוכנת של נאשמים רבים מהמגזר הערבי בעסקאות לקניית ומכירת כלי נשק, תוך שיתוף פעולה עם סוחרי נשק משטחי הרשות הפלסטינית. נקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המשיב נע בין 30 ל-56 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי ציין את גילו הצעיר ואת היותו "בן למשפחה טובה", וגזר על המשיב עונש בתחתית המתחם.
לעמדת המדינה, המחוזי הקל בעונשו של המשיב יתר על המידה לנוכח חומרת העבירה ונסיבותיה ובשים לב למדיניות הענישה המחמירה. המשיב היה דומיננטי ביותר בעסקת מכירת הנשק, כאשר דאג לוודא את הוצאתה לפועל, בדק בעצמו את הנשק ואף היה בעליו של הנשק שנמכר לסוכן. על רקע זה, נטען כי העונש סוטה באופן משמעותי לקולה ממדיניות הענישה המחמירה בעבירות נשק בכלל, ועבירות סחר בנשק בפרט.
המשיב טען מנגד כי חלקו באירוע מכירת הנשק היה שולי ופחות מאשר חלקם של הנאשמים 4-3, אשר יצרו את הקשר עם הסוכן ורקמו את העסקה למכירת הנשק. יש להתחשב בגילו הצעיר, בעובדה כי לקח אחריות על מעשיו, בהיותו בן למשפחה נורמטיבית ובכך שמדובר במאסר ראשון עבורו.
כב' השופט י' אלרון פסק כי יש לקבל את הערעור. אין זו מדרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, ובית המשפט ייטה שלא להתערב בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית אלא במקרים שבהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים, או כאשר נפלה על פני הדברים טעות מהותית ובולטת בגזר הדין. יחד עם זאת, ניכר כי המקרה דנא נמנה עם המקרים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור, הואיל והעונש אשר הושת על המשיב מקל עמו יתר על המידה באופן שאינו הולם את חומרת מעשיו וסוטה במידה ניכרת לקולא ממדיניות הענישה הנוהגת. בית המשפט העליון שב ועמד פעם אחר פעם על חומרתן של עבירות הנשק, אשר הפכו זה מכבר ל"מכת מדינה", בשל הסכנה הכרוכה בעבירות אלו לשלום הציבור אשר עלולות להביא לפגיעות בגוף או בנפש. למרבה הצער, לא מדובר בחשש בעלמא כי אם במעשים שבכל יום, עת שנעשה שימוש באותם נשקים הנמכרים שלא כדין ומוחזקים שלא כדין. לא פעם הודגש כי יש לנקוט במדיניות ענישה ממשית ומשמעותית אשר המסר העונשי הנגזר ממנה הוא כי "שומר נפשו ושלומו – ירחק מעבירות הנשק באשר הן, קלות כחמורות" (ע"פ 78/21 בעניין פלוני). בתוך כך, על מדיניות הענישה לבכר שיקולים של הרתעת היחיד והרבים ושל הרחקת עברייני הנשק מהחברה על-ידי השמתם מאחורי סורג ובריח לתקופה ממושכת. כך יש לנקוט כלפי "כל חוליות השרשרת העבריינית" של השימוש בנשק לא חוקי (ע"פ 4456/21 בעניין אבו עבסה), ובוודאי שכך כלפי נאשם בביצוע עסקת סחר בנשק בפועל.
זאת ועוד, נקבע כי אף המחוקק אמר את דברו ביחס למדיניות הענישה הראויה בעבירות נשק, כפי שבא לידי ביטוי בדרישת "העונש המזערי" הקבועה בסעיף 144(ז) לחוק אשר חוקק במסגרת תיקון מס' 140 לחוק העונשין, וכך גם עולה מחוק המאבק בכלי הנשק הבלתי חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה). על רקע האמור, מתחדדת חומרת מעשיו של המשיב. בעסקת מכירת הנשק שנרקמה בין הנאשמים 4-3 והמשיב לבין הסוכן הסמוי מטעם משטרת ישראל, נקט המשיב בחלק מרכזי ופעיל ביותר. בראש ובראשונה, רובה הסער מדגם M-16 – נשק התקפי בעל פוטנציאל נזק רב אשר במרכזה של עסקת מכירת הנשק, היה בבעלותו של המשיב והוא אף טרח לציין זאת בפני הסוכן לא אחת. זאת ועוד, משהחלה להתגבש העסקה למכירת הנשק, המשיב פעל לקידומה ודחף לביצועה. כך גם במועד ביצוע העסקה, המשיב הגיע עם הנשק למפגש עם הסוכן, בדק בעצמו את הנשק כאשר ירה בו בכרם סמוך, ולבסוף הניחו ברכב הסוכן להשלמת העסקה. אלה גם אלה מלמדים על תפקידו המשמעותי של המשיב בעסקת מכירת הנשק. בשל מדיניות הענישה המחמירה בעבירות נשק כאמור, ובעיקר לנוכח חומרת מעשיו, מתחם העונש שנקבע בעניינו של המשיב סוטה באופן משמעותי לקולה מהמתחם הראוי.
יתרה מזו, נקבע כי גם בגדרי מתחם העונש ההולם שנקבע, אשר הוא כשלעצמו רחב מן הנדרש, בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המשיב יתר על המידה. נסיבותיו האישיות של המשיב – בכללן, גילו הצעיר והעדר עבר פלילי קודם לחובתו – אכן נשקלות לזכותו, אלא שלא ניתן להעניק להן בנסיבות אלו משקל משמעותי עד כדי קביעת העונש בקצהו התחתון של המתחם. כפי שצויין בעבר "כשם שכדי לגזור עונש בקצה העליון של המתחם נדרש הצטברות נסיבות חמורות המקהות את משקלן של הנסיבות המקלות, כדי שייגזר עונש בקצה התחתון של המתחם נדרשות נסיבות מקלות לזכותו של נאשם, הגוברות על הנסיבות החמורות הקיימות [...]" (ע"פ 3244/22 בעניין ערן). אף התחשבות בית המשפט המחוזי במניע למעשי המשיב הנעוץ ברצונו "להרוויח כסף קל" – נהפך לו לרועץ במידת מה, מאחר שיש לגזור ענישה מרתיעה ויעילה המבהירה כי אין תוחלת כלכלית בפנייה לדרך עבריינית של מכירת כלי נשק בשאיפה להשגת "כסף קל" (ע"פ 2139/22 בעניין ג'נאח). באשר לשיקולי אחידות בענישה – עקרון האחידות בענישה נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירותיות בענישה. לפיו, יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מקרים הדומים מבחינת סוג העבירות ואופיין, ומבחינת נסיבותיהם האישיות של הנאשמים. אין דינה של הרשעה בעבירת ניסיון סחר בנשק או סיוע לעבירה זו כדינה של הרשעה בביצוע עבירה מושלמת של סחר בנשק. אולם, פער זה אינו בא לידי ביטוי כדבעי בעונש שנגזר על המשיב. יש מקום להחמיר בעונשו של המשיב, בשים לב לחומרת מעשיו, לחלקו בעבירה בה הורשע וליתר נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות.
לאור האמור, נקבע כי בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המשיב באופן ניכר – הן בגבולות מתחם העונש אשר אינן הולמות את חומרת מעשיו הן בקביעת עונשו בגדרי המתחם. לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי לא נימק כמתחייב את סטייתו מהעונש המזערי הקבוע בחוק בגין עבירת סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק – 45 חודשי מאסר. ממילא, אין "טעמים מיוחדים" המצדיקים סטייה מהעונש המזערי, לא כל שכן סטייה כה משמעותית. נסיבותיו האישיות של המשיב נזקפו לזכותו פעם אחת בגזירת עונשו בגדרי המתחם, ומכל מקום אין בהן כדי להוות "טעמים מיוחדים" לעניין סטייה לקולה מהעונש המזערי. גם מטעם זה מתחייב להחמיר בעונשו של המשיב. נפסק כי בשים לב שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, יש לקבל את הערעור ולהחמיר בעונשו של המשיב כך שיעמוד על 40 חודשי מאסר בפועל חלף 30 חודשי המאסר שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי, יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם.
לסיכום, הערעור מתקבל.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד נוגה בן-סידי ; המשיב יוצג ע"י: עו"ד אנואר פריג'
