חולה סרטן העור שנכנס לניתוח להסרת נגע עורי ממאיר גילה לתדהמתו שהנגע הממאיר לא נכרת וכי הוסר הנגע הלא נכון. ביהמ"ש קבע כי כתוצאה מהסרת הנגע הלא נכון נגרם לתובע כאב וסבל שכן הוא נזקק לניתוח נוסף בהרדמה מקומית. עם זאת, בית החולים פעל במהירות, והניתוח הנוסף בוצע כעבור ארבעה ימים בלבד
עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מטיפול רפואי שקיבל בבית החולים איכילוב. המדינה הודתה בחבות, והמחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק בלבד. לתובע, אובחן בחודש פברואר 2019 נגע עורי ממאיר בגב מסוג מלנומה. ברקע, התובע סובל ממחלת עור כרונית. התובע הופנה לניתוח לכריתה של הנגע וביופסיה של בלוטת הזקיף. במרץ 2019 נותח התובע בבית החולים איכילוב. במהלך הניתוח נכרתה בלוטת הזקיף ונכרת נגע בגב. כעבור יום הבחין התובע בעת הסרת התחבושת בביתו, שהנגע הממאיר לא נכרת, וכי הנגע שנכרת אינו הנגע הנכון. בתוך מספר ימים, הוא זומן שוב להסרת הנגע הממאיר, בוצע ניתוח בהרדמה מקומית, והנגע הוסר.
לטענת התובע, הניתוח המיותר גרם לו סבל, חרדה ואי נוחות והוא מצדיק פיצוי משמעותי. מדובר ברשלנות של הרופאים, משאף אחד מהצוות הרפואי לא שם לב לטעות והוא זה שגילה אותה. הניתוח השגוי הותיר צלקת מכוערת ומגרדת בגב שגורמת ותגרום לו אי נוחות.
המדינה טענה מנגד כי מרגע שהסתבר כי נפלה טעות בנגע שנכרת, פעל הצוות הרפואי בזריזות וזימן את התובע לניתוח נוסף שבוצע בהרדמה מקומית כעבור ארבעה ימים. התובע סובל ממחלה כרונית, שגורמת לריבוי וחזרה של נגעים, מורסות, אבצסים וצלקות. הצלקת מושא התביעה אינה תפקודית כלל. ניתן לתקן את הצלקת בניתוח פשוט, ולפיכך הנכות היא זמנית בלבד.
כב' השופטת א' הרנוף פסקה כי יש לקבל את התביעה חלקית. כתוצאה מהאירוע מושא התביעה נותר התובע עם צלקת סימפטומטית מיותרת בגבו, והשאלה שצריכה להיבחן היא האם הצלקת הזו גורמת לפגיעה בתפקודו של התובע או בכושר השתכרותו. הלכה היא, כי הפגיעה התפקודית נקבעת על ידי בית-המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים, תוך מתן משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ותוך התייחסות להשפעת הנכות על עיסוקו של הנפגע ועל השתכרותו (ע"א 3049/93 בעניין גירוגיסיאן). התובע טוען, כי הצלקת מגרדת וגורמת לו אי נוחות. גרד ואי נוחות מטיבם אינם מסוג הדברים אשר משבש את מהלך החיים ואת התיפקוד היום יומי. החומר הרפואי אשר הוגש על ידי התובע אינו מצביע על פניות לרופאים בתלונות לענין הצלקת. יתרה מכך, התובע טען לנזק נפשי שנגרם לו, כתוצאה מהאירוע, אולם לא הגיש חוות דעת מומחה רפואי בתחום הנפשי. ענין שברפואה יש להוכיח באמצעות חוו"ד מומחה רפואי, ומשהתובע בחר להגיש חוו"ד מומחה רפואי בתחום הרפואה הפלסטית בלבד, הרי שלא הוכח כי הוא סובל מנזק נפשי כתוצאה מהניתוח השגוי או בכלל. מתיאורו של התובע את מצבו הנפשי עולה, כי החרדה ממנה הוא סובל, לדבריו, היא מעצם העובדה שהתגלה אצלו נגע סרטני אולם, העובדה שהתגלה אצל התובע נגע סרטני אינה קשורה לטיפול שקיבל בבית החולים. יוצא אם כן, שהפחדים אותם מתאר התובע, אשר לטענתו גורמים לפגיעה בתפקוד שלו, קשורים למחלות הרקע מהן הוא סובל, ולא לאירוע מושא התביעה.
בהמשך לאמור, נקבע כי התובע שהוא בעלים של תחנת לוטו טוטו, טען כי היקף הרווחים בעסק ירד באופן משמעותי מאחר שכתוצאה מהניתוח המיותר ומצבו הנפשי, הוא הוריד את נפח עבודתו באופן משמעותי. עם זאת, משתובע לא הגיש תצהיר או חוו"ד של רו"ח לתמוך את טענתו, הרי שטענתו להפסדי שכר לא הוכחה. להפך, על פני הדברים דומה שההכנסות של העסק במגמת עליה לאורך השנים. משכך, נקבע כי נתוני ההשתכרות של התובע מצביעים אף הם על כך שהצלקת אינה פוגעת בתיפקודו היום יומי ובכושר השתכרותו. עוד יש לתת את הדעת לעובדה שבהתאם לחוות דעת המומחה מטעם המדינה, הצלקת ניתנת לתיקון בניתוח פשוט בהרדמה מקומית. הדברים לא נסתרו, והמומחה מטעם התובע לא קבע אחרת. מדובר בצלקת לא גדולה בגב, אשר גורמת או עלולה לגרום לתובע גרד ואי נוחות, אולם אינה משבשת את תפקודו היום יומי ואינה משפיעה על שגרת חייו. העובדה שההכנסות של התובע לא נפגעו לאורך השנים מאז האירוע מלמדת אף היא על כך שהצלקת אינה משפיעה על תפקודו של התובע ועל כושר השתכרותו. ניתן להניח שככל שהסבל מהצלקת היה משמעותי, התובע היה מעדיף לתקן את הצלקת. בנוסף, חלה עליו חובה להקטין את הנזק, וככל שהוא בוחר שלא לעשות כך, הרי שיכולה להיות לכך השלכה על זכותו למלוא הפיצוי. משכך, נקבע כי אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד השתכרות.
זאת ועוד, נקבע כי התובע עותר לפיצוי בגין כאב וסבל, ופגיעה באוטונומיה. עם זאת, הן הפיצוי בגין כאב וסבל והן הפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה נועדו לפצות את התובע בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לו כתוצאה מהסרת הנגע הלא נכון. הלכה פסוקה היא, כי אין לפסוק פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה בנוסף לפיצוי בגין כאב וסבל (ע"א 2278/16 בעניין פלונית). כתוצאה מהסרת הנגע הלא נכון נגרם לתובע כאב וסבל כתוצאה ממתח במשך 4 ימים עד הניתוח הנוסף + ניתוח נוסף בהרדמה מקומית ללא אישפוז + פעירה של הפצע שטופל באנטיביוטיקה + צלקת סימפטומטית. בגבו של התובע צלקות רבות נוספות כתוצאה ממחלת העור ממנה הוא סובל, אשר מתבטאת בנגעים עוריים דלקתיים כואבים. כתוצאה מהסרת הנגע הלא נכון התעוררו אצל התובע תחושות של כעס, תסכול ועלבון. עם זאת, החשש המנקר אצל התובע להישנות המלנומה ותחושת "חרדה אמיתית לחיים" אינם תוצאה של הניתוח הנוסף המיותר או של הצלקת שנותרה בגבו, ולא ניתן לקשר אותם לטיפול הרפואי מושא התביעה. יתר על כן, מרגע גילוי הטעות פעל בית החולים במהירות ותוך הקשבה למצוקת התובע, והניתוח הנוסף בוצע כעבור ארבעה ימים בלבד. לאחר שהוגשה התביעה, הודתה המדינה בחבות ולא גררה את התובע להליך ארוך ומיותר בסוגיה זו. נמצא להעמיד את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע על סך של 60,000 ₪. בנוסף, בשים לב למכלול הנתונים ומתוך הנחה סבירה כי התובע נדרש לשאת בהוצאות כאלה ואחרות עבור נסיעות, בדיקות, תרופות, משחות ותכשירים, וכי בתקופה שסמוך לאירוע בת זוגו סייעה לו - נפסק לתובע פיצוי גלובאלי, לעבר ולעתיד, על דרך האומדנה בסך של 10,000 ₪. בנוסף תשלם המדינה לתובע שכ"ט עו"ד בסך 16,000 ₪, וכן החזר אגרה ושכ"ט אשר שולם על ידי התובע בגין חוות דעת המומחה מטעמו.
לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה.
התובע יוצג ע"י: עו"ד איזק משה ; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד ע. רקובר; עו"ד מ. אופק; עו"ד א. רון
