אדם שאשתו התייעצה עם רב בטרם נפרדה ממנו יצא למסע נקמה רווי הכפשות נגד הרב אותו האשים בהרס נישואיו. נקבע כי מדובר בפרסומי לשון הרע בכמות וחומרה חריגים, אשר המשיכו גם לאורך המשפט. האיש אשר חרב עליו עולמו בשל הליך הגירושין החליט להפנות את חיצי נקמתו כלפי הרב ללא כל בסיס
עסקינן בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, להוצאת צו מניעה האוסר על הנתבע לפרסם ולהפיץ על התובע דבר לשון הרע וכן לפיצוי כספי בסך של מיליון ₪. מדובר בתביעה חריגה בחומרתה כאשר הנתבע עשה לעצמו מטרה לצאת למסע הכפשות וביזוי כנגד התובע, לפני הגשת התביעה, לכל אורך ההליך השיפוטי וגם ביתר שאת באופן קיצוני, בסיכומים. התובע מוסמך לרב ישוב, נשוי, אב לילדים וסב לנכדים, מוכר ומוערך בקהילה ובחוגים תורניים רבים, ידוע כפוסק הלכה לרבות בענייני מעמד אישי ורבים פונים אליו בעניינים אלה. אשת הנתבע פנתה אל הרב על מנת לקבל פסק הלכה והמלצה על עו"ד לצורך ייצוג, בדברים שבינו לבינה. מרגע שהדבר נודע לנתבע הוא החל במסע "שיימינג" קיצוני למרות שהרב לא פגע בנתבע בשום דרך, ולא היתה ביניהם כל היכרות עובר לכך. הנתבע החל לשלוח עשרות הודעות דוא"ל לאישים רבים, ולמכרי הרב. ההודעות כללו דברי שקר מסיתים בגנות הרב, טענות משמיצות ומופרכות שהופצו למאות אנשים. מדובר על פרסומים רבים של לשון הרע. הנתבע שלח הודעת מייל לנשיא אוניברסיטת בר אילן שם עובד התובע כרב מלמד, בה כתב הנתבע כי הרב ניצל לרעה את מתקני האוניברסיטה, ופסק הלכה שנתן גרם לנזק ולהגשת תביעת גירושין של אשת הנתבע כנגדו. מייל זה נשלח גם למכותבים נוספים, תוך ציון העובדה כי הרב ניצל את מעמדו באוניברסיטת בר אילן תוך קבלת טובות הנאה אישיות בכסף או בשווה כסף. הנתבע הגיע אל פתח הבניין בו מתגורר הרב מחופש לדוור וכאשר הרב יצא אל חדר המדרגות, החל הנתבע לצעוק ולקרוא לו "טינופת" אשר "בוגד עם אשתי". זאת לשמע השכנים שיצאו מביתם נוכח הצעקות. הנתבע הדפיס עלונים המכילים לשון הרע ופיזר אותם בתיבות הדואר בבניינים הסמוכים למקום מגוריו של הרב, ובבית הכנסת.
הנתבע, שאינו מיוצג, אינו מכחיש את ביצוע הפרסומים, ובפיו טענת הגנה אחת – אמת דיברתי. הנתבע חוזר על תוכן הפרסומים וטוען כי הרב מסר פסק הלכה רשלני והתנהג באופן לא מוסרי ולא אנושי כלפיו, ועומד בקשר עם אשת הנתבע ע"מ לפגוע בנתבע.
כב' השופט א' ברגנר פסק כי כאמור, מדובר בתביעה יוצאת דופן, המפרטת מעשים יוצאי דופן של פרסומי לשון הרע בכמות וחומרה חריגים, אשר התמשכו והמשיכו לאורך כל ההליך השיפוטי וניהול התביעה בביהמ"ש ואף קיבלו יתר שאת וחומרה בסיכומי הנתבע. הנתבע מבסס את הבסיס להכפשות על כך שהרב נתן פסק הלכה רשלני שהורה לאשת הנתבע שלא לטבול במקווה, לעזוב את חדר השינה ומכאן לגירושין. מאחר שביה"ד הרבני הכריז על אשת הנתבע כאשה מורדת שאין לה עילה לגירושין הרי שהרב פעל ברוע לב וברשלנות. הנתבע נמנע מלהביא את גרושתו למסור עדות על פסק ההלכה שקיבלה מהרב, בנימוק שהיא שקרנית ושיקרה בביה"ד הרבני. נקבע כי יש לקבל את גרסתו של הרב כי פסק ההלכה שנתן היה אישור לאשת הנתבע שלא ללכת למקווה באותו הלילה והמלצה לבני הזוג ללכת לטיפול זוגי. עוד נקבע כי אין קשר סיבתי בין פסק ההלכה לבין הכרזת האישה כמורדת, והיא הוכרזה כך על בסיס רצונה להתגרש מהנתבע בשל עניינים רגשיים ופסיכולוגיים אשר לא נבעו מפסק ההלכה שנתן לה הרב. הנתבע לא הוכיח בראיה כלשהי את נכונות הפרסומים אלא המשיך לטעון (בצעקות) כי הכל אמת. נטל ההוכחה כי הפרסומים היו אמת, מוטל כל כתפי המפרסם, אולם הוא לא הוכיח כי הרב התנהג באופן רשלני, לא מוסרי ולא אנושי. לא הוכח כי פסק ההלכה היה רשלני ולא אנושי ו/או כי הרב קיבל טובת הנאה כלשהי ו/או גזל את רכושו. לא הוכחו הטענות כי הרב עמד בקשרים פסולים עם אשה נשואה במטרה לפגוע בבעלה, או כי הכשיל במודע ניסיונות להשכנת שלום בית. על כן נקבע כי הנתבע ביצע 17 פרסומי לשון הרע כנגד הרב אשר זכאי לקבלת פיצוי עבורם. בהמשך לאמור, נקבע כי הרב עותר לפיצוי הסטטוטורי על פי החוק וטוען לכפל הפיצוי מאחר שבביצוע הפרסומים התכוון הנתבע לפגוע בו. אכן הפרסומים שנעשו ע"י הנתבע וביניהם פניה למעסיקים של הרב על מנת שיפוטר, פניה לביה"ס בו לומדת נכדתו של הרב, אמירה מפורשת של הנתבע כי בכוונתו להזהיר את הציבור מפניו ועוד, מבססים באופן נחרץ וברור כי כוונתו של הנתבע בפרסומים אותם עשה, היתה לפגוע ברב. סע' 7א (ג) לחוק קובע: "במשפט בשל עוולה אזרחית על פי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לתובע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק". על כן העתירה לכפל הפיצוי הסטטוטורי הינה בדין.
יתרה מזו, נקבע כי בקביעת שיעור הפיצוי יש לקחת בחשבון את התנהלות הנתבע לכל אורך ההליך מרגע הגשת התביעה ועד להגשת סיכומיו. בעניין דנן, הנתבע בחר להמשיך ולפרסם לשון הרע כנגד הרב גם לאחר הגשת כתב התביעה ואף הגדיל לעשות כאשר שלח מכתב אל מנהלת ביה"ס בו לומדת נכדתו של הרב. הדבר חמור מאד וכפי שצוין בפתח פסה"ד תיק זה הינו חריג וקיצוני בהתנהלות נתבע אשר פרסם לשון הרע. מדובר בנתבע אשר החליט ל"החריב", כדברי הנתבע, את הרב, את חייו, את מקצועו, את משפחתו בכל אמצעי שהיה בידיו, בין אם משלוח מכתבים, הדפסת עלונים, הופעה בפתח ביתו של התובע וצעקות ואף במהלך כל המשפט, בכל דיון, הנתבע המשיך בהכפשות הרב בצעקות. הנתבע המשיך במנהגו למרות פעמים רבות בהן ביהמ"ש התרה בו והמליץ לו לפנות לייעוץ משפטי אולם הנתבע להמשיך בהכפשות ואף הגדיל עשות בסיכומיו. מדובר בהתנהלות קיצונית וחריגה של המשך הכפשות לכל אורך ההליך השיפוטי ובמיוחד בסיכומי הנתבע וכל זאת לאחר ולמרות המלצותיו הרבות של ביהמ"ש כי הנתבע יפנה לייעוץ משפטי. הנתבע אשר ניתן להבין כי חרב עליו עולמו בשל הליך הגירושין אותו עבר החליט להפנות את חיצי נקמתו וכל האנרגיות שלו כלפי הרב דווקא והכל שלא כדין וללא כל בסיס, ובכך שגה הנתבע. התנהלות זו מצדיקה הגדלת סכום הפיצוי המגיע לרב, עד לגובה מקסימום הסכום הסטטוטורי, ולאחר שהוכחה כוונה לפגוע הרי שמדובר בכפל הפיצוי. נפסק כי התביעה מתקבלת כולה. ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לפרסם ולהפיץ על הרב כל דבר המהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק. הנתבע ישלם לרב פיצוי בגין פרסומי לשון הרע. 17 פרסומים X 143,175 ₪ (הסכום הסטטוטורי בצירוף הצמדה כחוק. אמנם למועד פסה"ד מדובר בסכום גבוה יותר 154,166 ₪, אך לא ניתן לפסוק יותר מהסכום הנתבע) שהם = 2,433,975 ₪. הרב העמיד את סכום התביעה לצורכי אגרה ע"ס 1,000,000 ₪ וזהו הסכום אותו על הנתבע לשלם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. הנתבע ישלם לרב את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 150,000 ₪.
לסיכום, התביעה מתקבלת במלואה.
מייצגי הצדדים: לא צוין
