המחוזי גזר על 4 סייעות עונשי מאסר ופיצוי לנפגעים בשל התעללות וביזוי פעוטות על בסיס יום יומי. נקבע כי מדובר בהתנהגות שיטתית ונמשכת, ובמעשים אשר כללו התאכזרות, הטלת אימה, ביזוי, גרימת כאב והעמדת התינוקות והפעוטות בסכנה, תוך ניצול חוסר יכולתם להגן על עצמם או לשתף בפגיעות בהם
עסקינן בגזר דינן של ארבע נאשמות, סייעות ב"משפחתון של טולי" ברמלה המיועד לתינוקות ופעוטות בגילאי 3 חודשים עד 3 שנים, אשר הורשעו בהתאם להודאתן בעובדות כתב האישום המתוקן בביצוע עבירות התעללות ותקיפת קטינים ב-28 אישומים בסך הכל, ובשורה ארוכה של עבירות אלימות כלפי 25 תינוקות ופעוטות. הוסכם שהמאשימה תעתור לעונש של 7 שנות מאסר לכל הנאשמת לצד מאסר מותנה ופיצוי לנפגעי העבירה, ואילו הגנה תהא חופשיה בטיעוניה. הנאשמות ביצעו מעשי תקיפה והתעללות ב-26 תינוקות ופעוטות בתדירות כמעט יומיומית ובכלל זה אחזו בהם בחוזקה, משכו אותם בידיהם וברגליהם וגררו אותם, הרימו והטיחו אותם בחוזקה על מזרונים וכיסאות, סטרו להם והשליכו עליהם חפצים שונים. הנאשמות 1-2 נהגו בנוסף להשפיל את הקטינים עת שפיזרו חטיפים על הרצפה וגרמו להם לאכול מהריצפה והצליפו בהם באמצעות חיתול בד. הנאשמות 3-4 נהגו לדחוף את האוכל בכפית לפיהם של התינוקות בניגוד לרצונם ובהתעלם מבכיים.
לטענת המדינה, כל דמות שהפעוטות פגשו כאשר הגיעו לגן היתה דמות מתעללת. במהלך 28 ימים, ההורים שלחו את ילדיהם לגן מבלי לדעת על אודות הזוועות שילדיהם חווים בגן. ובתצהירים שהגישו.. הנאשמות הפרו את חובתן לשמור על שלומם, בריאותם, כבודם ורווחתם של הקטינים, ובנוסף פגעו בזכות לשלומם הנפשי של הורי הפעוטות וכלל הציבור. חשיפת מעשים מסוג זה משפיעה על כל הורה ששולח את ילדו לגן ויוצרת פחד בציבור ועושה עוול לכלל הגננות שנחשדות כמי שעלולות להתעלל בפעוטות.
הנאשמת 1 טענה, כי האמוציות הקיצוניות הקיימות בתיק זה אינן קיימות גם בתיקי פשע חמור, ואינן צריכות להשפיע. הנאשמת 2 טענה כי יש לתת את הדעת לנסיבות לקולה מבלי לתת משקל לרעשי הרקע בדמות אמצעי התקשורת ולחץ ההורים. לטענת הנאשמת 3, אומנם הנושא נמצא על סדר היום הציבורי, אך אין להטיל עונשים חסרי פרופורציה. הנאשמת 4, עתרה לחרוג ממתחם העונש וזאת משיקולי שיקום לאור ההליך הממושך שעברה. הנאשמות ביקשו סליחה והתנצלו על המעשים.
כב' השופט ע' קובו פסק כי מדובר בפרשייה אחת תחומה בזמן של מעשים דומים במהותם, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד. יש לראות באירועים כסדרה של מעשי התעללות ותקיפת קטינים, שקיים ביניהם קשר ענייני הדוק. מדובר בעבירות שבוצעו ברצף ובסמיכות של זמן ומקום, כך גם בהתאם למבחן הצורני-עובדתי. בהתאם למבחן המהותי יש לתת את הדעת לכך מדובר במעשים דומים במהותם כלפי מספר נפגעים והפגיעה באינטרס החברתי ובערכים המוגנים היא זהה. מכאן שיש לראות במעשיהן של הנאשמות כמסכת עבריינית אחת המקימה אירוע אחד אשר בגינו יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד. הנאשמות היו אמונות על הטיפול בתינוקות ובפעוטות רכים, על שלומם, רווחתם וביטחונם. הן פגעו בגופם, השפילו אותם והטילו עליהם מורא ופחד. בחלק ממעשיהן העמידו אותם בסיכון משמעותי לפגיעה חמורה בשלמות גופם ובהתפתחותם הפיזית והרגשית התקינה. מדובר בתינוקות ובפעוטות שהם באופן מובהק חסרי ישע, תלויים תלות מוחלטת במטפלים בהם, והם טרם למדו לבטא את עצמם באופן שיוכלו לתאר את הפגיעה בהם ולהגן על עצמם. הנאשמות מעלו באופן חמור באמון שניתן בהן על ידי הורי נפגעי העבירה, אשר הפקידו בידיהן את היקר להם מכל, מתוך ציפייה טבעית שהנאשמות יטפלו בהם במסירות ותשמורנה על שלומם וביטחונם. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה היא ברף גבוה בעניינן של ארבע הנאשמות וזאת נוכח ריבוי המקרים וריבוי נפגעי העבירה, ובהתחשב בגילם הצעיר של הפעוטות הרכים בשנים, ובחוסר הישע שלהם אל מול הנאשמות שהיו אמונות על שלומם, רווחתם וביטחונם. מדובר בפעוטות שלא יכלו לדבר, לא יכלו להתגונן, ולא יכלו להבין את פשר מעשיהן הקשים של הנאשמות כלפיהם. אין המדובר במעידה חד פעמית של כל אחת מהנאשמות, ברגע אחד של אבדן שליטה רגעי, אלא בהתנהגות שיטתית ונמשכת, ובמעשים שחזרו על עצמם שוב ושוב כלפי פעוטות ותינוקות רבים. מידת הפגיעה בערך המוגן, כמו גם חומרת עבירת ההתעללות בקטין, נלמדת אף מהעונש המרבי הקבוע בצד עבירת ההתעללות העומד על 9 שנות מאסר.
בהמשך לאמור, נקבע כי במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לתת את הדעת לכך שהנאשמות עבדו כסייעות בגן והיו אחראיות על הטיפול בתינוקות ופעוטות, על שלומם וביטחונם. הנאשמות פגעו בלא פחות מ-25 תינוקות ופעוטות באופן יומיומי בכך שתקפו והתעללו בהם. הנאשמת 1, בין היתר, הכתה פעוטות באמצעות כפכף, סטרה להם, השליכה עליהם חפצים ועוד. היא נהגה לפזר חטיפים על הרצפה ולתת לפעוטות לאוכלם מהרצפה. גם הנאשמת 2, נהגה באותו אופן, וכן, בעטה בחוזקה בראשו של פעוט בעת ששכב על המזרן. הנאשמת 3 השליכה חפצים לעבר תינוקות, סטרה בפניהם, גררה, הטיחה על גבי מזרן או טרמפולינה, הכתה ועוד. הנאשמת 4 האכילה תינוקות באגרסיביות, הטיחה תינוקות על המזרן או הטרמפולינה, הכתה אותם, השליכה לעברם חפצים, דחפה אותם ועוד. מדובר במעשים אשר כללו התאכזרות, הטלת אימה, ביזוי, גרימת כאב והעמדת התינוקות והפעוטות בסכנה, תוך ניצול חוסר יכולתם להגן על עצמם או לשתף בפגיעות בהם, ותוך זלזול עמוק בתפקידן כמי שאחראיות על שלומם של הפעוטות. מעשי הנאשמות חזרו על עצמם באופן תדיר, והן שוב ושוב תקפו והתעללו בפעוטות הגן, יום אחר יום, ולעתים מספר פעמים במהלך היום, והן לא חדלו ממעשיהן ביוזמתן בשום שלב. החזרה על ההתנהגות האלימה והמתעללת במשך 28 ימים, וכלפי 25 תינוקות ופעוטות, מחמירה את מעשי הנאשמות שבחלק מהמקרים פגעו במשותף באותו הפעוט. המעשים פסקו רק הודות לחשיפת הסרטונים ולא מיוזמתן של הנאשמות. קיימת חומרה רבה בכך שהפעוטות ספגו את נחת זרוען של כל הנאשמות, כך שלא היה להם מנוח ומזור אף לא מידי אחת מהן. כך לדוגמה, לאחר שהנאשמת 2 הצליפה בפעוטה באמצעות חיתול בד וכתוצאה מכך הפעוטה מיררה בבכי וניגשה אל הנאשמת 1, הרי שזו – במקום לנחם ולהרגיע את הפעוטה – הכתה אותה בראשה ודחפה אותה לאחור. מנקודת מבטם של הפעוטות, לא היה מי שיסייע ויחוס עליהם.
זאת ועוד, נקבע כי חלקן היחסי של הנאשמות בביצוע העבירות אינו זהה, וקיים ביניהם מדרג של חומרה, אשר מצדיק קביעת מתחם עונש נפרד לכל אחת מהנאשמות. לכל הנאשמות חלק משמעותי בביצוע העבירות, וכל אחת מהן תרמה את חלקה לנרמול מעשי האלימות בגן, אשר הפכו כמעט לשגרה עבור הפעוטות והתינוקות, ובמעשיהם נתנו זו לזו לגיטימציה להמשך מעשי האלימות. כולן ביצעו מספר דומה של עבירות התעללות, בין 5 ל-6 עבירות לכל אחת. עם זאת, חלקה של הנאשמת 1 החמור ביותר, משביצעה את מספר העבירות הרב ביותר, לאחר מכן חלקה של הנאשמת 2, אחריה הנאשמת 3 ולבסוף הנאשמת 4. מבחינה מהותית, אופיין וחומרתן של העבירות שביצעו הנאשמות 1-2, חמור משל חברותיהן, בין היתר עת היכו את הפעוטות בראשם ובגופם, והשליכו לעברם חפצים שוב ושוב עד שפגעו בראשם או בגופם. הנאשמת 1 אף הכתה פעוטות באמצעות כפכף שנעלה לרגלה, והשליכה סנדל שפגע בפעוט. הנאשמת 2 בעטה בשני מועדים שונים בראשו של פעוט עת שכב על המזרון באופן המעלה סיכון ממשי לפגיעה פיזית חמורה ובלתי הפיכה. בחלק מהמקרים פעלו הנאשמות 1-2 באלימות במשותף כלפי אותו פעוט. קיימת חומרה רבה בכך שחלק ממעשי האלימות של הנאשמות, בוצעו לשם האלימות, ולא בניסיון לבצע פעולה של טיפול בילדים, כגון: האכלה או הרדמה. מעשים אלה, הגם שבוצעו על-ידי כל הנאשמות, אפיינו יותר את הנאשמות 1 ו-2. כך למשל, הנאשמת השליכה חבילת מגבונים לעבר פעוט, פגעה בו וצחקה, וכך גם הנאשמת 2 השליכה חבילת מגבונים לעבר פעוטה, פגעה בראשה וצחקה – משל היה הדבר שעשוע של הגננות. יש משום אכזריות בהפקת הנאה מסבלם של פעוטות חסרי אונים התלויים בחסדיהם של הנאשמות.
יתרה מזו, נקבע כי הנזק שנגרם כתוצאה ממעשיהן של הנאשמות כולל כאב ופגיעה רגשית הבאה לידי ביטוי בקושי במתן אמון בבני אדם. לקטינים נגרמו נזקים הכוללים קשיי שינה, התקפי זעם, קושי להשתלב במסגרות חינוכיות, והתנהגות אלימה. מפאת גילם הצעיר של הפעוטות, קשה לאמוד את היקף הנזק שנגרם להם במדויק, לרבות נזק התפתחותי, אשר ניתן יהיה לאמוד אותו רק מפרספקטיבה של זמן. יש להחמיר את רמת הענישה הנוהגת בעבירות של התעללות בקטינים ובחסרי ישע, בפרט כאשר עסקינן בריבוי מקרים של התעללות על ידי מי שאמונות על טיפול בפעוטות בגיל הרך. יש לתת את הדעת לכך שהמעשים בוצעו ביוני-יולי 2020, לאחר שפרשות קודמות של התעללות על-ידי גננות, כגון בעניין מעודה, כבר זכו לתהודה ציבורית רחבה, ולא היה בכך כדי להרתיען. מאידך, הנאשמות נעדרות עבר פלילי, הודו באשמה נטלו אחריות למעשיהן, וביטאו צער וחרטה. בנוסף, יש להטיל פיצוי משמעותי על הנאשמות. תכליותיו של הפיצוי בהליך הפלילי הן, בין היתר, לתת ביטוי והכרה חברתית, במסגרת ההליך הפלילי, למעמדם ולסבלם של נפגעי העבירה, ובמקביל ולהעניק להם סעד מהיר יחסית, במטרה לסייע להם בשיקום חייהם. הטלת פיצוי כספי משמעותי שאותו יוכלו ההורים להפנות לשיקום מצבם של הפעוטות, יהיה בו גם משום העברת מסר של הכרה בפגיעה בהם ובסבלם.
לסיכום, על הנאשמת 1 נגזרו מאסר בפועל למשך 5 שנים ופיצוי בסך 70,000 ₪. על הנאשמת 2 הושתו 4.5 שנות מאסר בפועל ופיצוי בסך 60,000 ₪. הנאשמת 3 תשא בעונש של 4 שנות מאסר בפועל ופיצוי בסך 50,000 ₪ והנאשמת 4 תשא בעונש של 3.5 שנות מאסר בפועל ופיצוי בסך 40,000 ₪.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד עינב וינוגרד ; הנאשמות יוצגו ע"י: עו"ד נס בן נתן; עו"ד ירון פורר; עו"ד שני דרי; עו"ד שלומי ביזק
