שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > המחוזי: האשה הוכיחה כוונת שיתוף בחשבון בנק ובו כ 39 מיליון ש"ח

חדשות

המחוזי: האשה הוכיחה כוונת שיתוף בחשבון בנק ובו כ 39 מיליון ש"ח , צילום: pixabay
המחוזי: האשה הוכיחה כוונת שיתוף בחשבון בנק ובו כ 39 מיליון ש"ח
25/12/2022, עו"ד שוש גבע

המחוזי קבע שחשבון בנק ע"ש האיש בלבד יחולק באופן שווה בין שני בני זוג שנפרדו. נקבע כי העובדה שהאישה המתינה כ – 12 שנה עד שהחליטה להגיש את תביעתה, אינה צריכה לעמוד לה לרועץ, ואין לראות בעובדה שהאיש הקפיד לשמור על חשבון נפרד במהלך כל השנים בכדי לגרוע מיכולתה להוכיח שלמרות זאת, הייתה כוונת שיתוף ספציפי בחשבון

 

עסקינן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה שקבע שהאישה הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בחשבון בנק הרשום ע"ש המערער בלבד ובו כ – 39 מיליון ₪. כשהצדדים נישאו, האיש היה בן 53 והאישה בת 41 ולשניהם היו אלו נישואין שניים ולכל אחד מהם שלושה ילדים מנישואין קודמים. לצדדים לא נולדו ילדים משותפים. מועד הקרע בין בצדדים נקבע לחודש אוגוסט 2019. לאיש יש חשבון בבנק הפועלים ובו מוחזק סך של כ – 39 מיליון ₪ . האיש נהג להעביר מעת לעת כספים מהחשבון לחשבונות המשותפים, על מנת לממן את הוצאות המחייה של הצדדים. האישה הגישה תביעה רכושית כנגד האיש שבמסגרתה עתרה בין היתר למתן פס"ד הקובע שקיים שיתוף ספציפי בחשבון והיא זכאית למחצית ממנו. בית משפט קמא קיבל את תביעת האישה.

לטענת המערער, ביהמ"ש קמא קבע שהאישה לא הצליחה להציג "ראיות ממשיות, ישירות וכבדות משקל" המלמדות על שיתוף בחשבון והוא טעה כשהסתפק בראיות "נסיבתיות או מצטברות". לא רק שהאישה לא עמדה בנטל ההוכחה, היא בעצמה הודתה בחקירתה שהמערער שמר באדיקות על הפרדה רכושית לכל אורך הנישואין.

לעמדת האישה, החשבון היה הנכס העיקרי של בני הזוג. הוכח קיומו של "דבר מה נוסף"- מכתב ההסכמות  המלמד שכל כספי הצדדים נטמעו בפול משפחתי אחד. במכתב זה קיים מצג ואף הבטחות על שיתוף ומפורט מנגנון שנועד להבטיח את זכויות האישה בין היתר, באמצעות צורך בחתימה משותפת של שני הצדדים בחשבונות.

כב' השופט נ' שילה פסק כי אין כל עילה להתערב במסקנותיו והכרעותיו של ביהמ"ש קמא המעוגנים היטב בחומר הראיות, למעט ביחס לנימוק אחד הנוגע להשוואת החשבון לדירת מגורים. אכן, האישה לא הצליחה להציג ראיות ישירות כגון תדפיסי חשבונות בנק, לצורך הוכחת העברת כספים מתמורת מכירת מניות שהיתה שייכת למשפחתה או מכספים שירשה מהוריה. ברם, כפי שקבע בצדק ביהמ"ש קמא, המכתבים שכתב המערער בזמן אמת ובמיוחד מכתב ההסכמות שעליו חתומים שני הצדדים, ממלאים חסר זה באופן ברור ומשכנע. העובדה שהאישה לא שמרה דפי חשבון, עולה בקנה אחד עם עדותה שאומצה ע"י ביהמ"ש קמא, לפיה היא כלל לא הייתה מעורבת בעניינים כספיים ואין לה מושג ולו קלוש בנושאי בנקאות ופיננסים. לכן, טבעי הדבר שמי שעקב וטיפל בהעברות הכספים היה המערער בלבד ומאחר שהאישה לא עסקה כלל בנושא הכספי ולא היה לה כל ידע בהבנת הפרוצדורות הקשורות בטיפול בפעולות בנקאיות, לא נשמרו בידיה דפי החשבון שממילא היא לא הבינה את משמעותם ולא התעסקה עמם בזמן אמת. כיום, כבר לא ניתן להנפיק ולשחזרם מחדש עקב חלוף הזמן ולכן אין לזקוף לחובתה את היעדרם. בזמן שהעברות הכספים ממקורות חיצוניים של האישה בוצעו, המערער בלבד היה מעורב בטיפול בהן. לכן, אין להתפלא שמסמכים אלו לא נשמרו בידי ואולם המכתבים נשמרו על ידה במשך שנים רבות. אין לראות באי הצגת ראיות ישירות מטעם האישה מכשול בלתי עביר להוכחת טענותיה ובצדק ביהמ"ש קמא בחן את המכתבים שהיוו ראיות כבדות משקל "מזמן אמת" להוכחת כוונת השיתוף. זאת ועוד, נקבע כי המערער לא יכול להיבנות מדברי האישה בחקירתה שאמרה כי "הוא תמיד האמין שכל הכסף שייך לו", על מנת להוכיח שאף היא ידעה שזו הייתה דעתו לאורך כל שנות הנישואין. שהרי, מעיון בהקשר שבו נאמרו הדברים עולה שהם מתייחסים לצוואות שערך המערער משנת 2009 ומשנת 2016. ברור שהאישה מדברת על התקופה שלאחר שנת 2007 שאז המערער שינה את עורו, התכחש להסכמות שהיו ברורות כמעט שלושים שנה ולפיהן כל כספיהם משותפים והחל לטעון שהכספים שעל שמו בלבד שייכים רק לו. בניגוד לטענות המערער, ביהמ"ש קמא לא יצק לדברי האישה "תוכן שלא נאמר". ביהמ"ש דווקא דייק היטב בדבריה ופירש אותם בהקשר הנכון. ברור שהאישה לא התכוונה לכל תקופת הנישואין, שעה שהיא שבה והדגישה פעמים רבות בעדותה כי ההסכמות בדבר שיתוף בנכסים כפי שפורטו במפורש ובהרחבה במכתב ההסכמות, הם אלו ששיקפו היטב את ההסכמה ששררה במשך שנים רבות.

 יתרה מזו, נקבע כי גם העובדה שהאישה המתינה כ – 12 שנה עד שהחליטה להגיש את תביעתה, אינה צריכה לעמוד לה לרועץ. היא ניסתה לפעול בדרכי נועם ולשכנע את המערער לחזור להסכמה המקורית בדבר קיומו של שיתוף מלא בכלל הנכסים, ואף פנתה לעו"ד וסברה שהצוואות ההדדיות יפתרו את הבעיה. אין להקל ראש בקושי העצום של פירוק הנישואין לאחר עשרות שנים ולאחר שהאישה כבר מבוגרת והתוצאה הבלתי נמנעת של ההליכים היא פירוק השיתוף בדירת המגורים ומעבר לדירה אחרת, תהליך שהוא קשה מנשוא גם לאנשים צעירים. אין צורך גם להכביר מילים על הקשיים הרבים בניהול הליך משפטי ועל כוחות הנפש שהדבר מצריך, במיוחד כשהיא כבר בעשור השמיני לחייה ואינה יודעת את השפה העברית. לכן, העובדה שהאישה נקטה בהליך המשפטי רק בחלוף שנים רבות ולאחר שכלו כל הקיצין מבחינתה והיא הבינה שזו הדרך היחידה להבטיח את רכושה, לא צריכה לפגום באמינותה ואין לזקוף את השיהוי בהגשת התביעה לחובתה. אין לראות בעובדה שהמערער הקפיד לשמור על חשבון נפרד במהלך כל השנים בכדי לגרוע מיכולתה להוכיח שלמרות זאת, הייתה כוונת שיתוף ספציפי בחשבון. האישה עמדה בנטל כבד זה והוכיחה את קיומו של "דבר מה נוסף". המערער טיפל בכספי הצדדים, כולל בכספים נכבדים ביותר בסך של מעל 2 מיליון ליש"ט שהאישה העבירה לתא המשפחתי. עצם קיומו של חשבון נפרד לצד קיומם של חשבונות משותפים, לא מונע הוכחה כי גם החשבון הנפרד הוא במהותו משותף. כפי שקבע ביהמ"ש קמא, היא עמדה בנטל זה באופן מלא.

עם זאת, נקבע כי ביחס לנימוק אחד של ביהמ"ש קמא, יש ממש בהשגתו של המערער. הכוונה היא לקביעת בית המשפט שלאור העובדה שבחשבון סכום עתק של כ – 39 מיליון ₪, יש לראותו כנכס שהוא "גולת הכותרת של החיים המשותפים" בדומה לדירת המגורים. לדירת מגורים יש ייחוד מסוים שמאפשר הקלה ברף הראייתי להוכחת כוונת שיתוף ספציפי ולא ניתן להשוות דירת מגורים לחשבון בנק, אפילו אם בחשבון הבנק יש סכום העולה עשרת מונים על שווי הדירה שבה בני הזוג התגוררו. לכן, לא היה מקום לראות בחשבון נכס הדומה לדירת מגורים שמהווה "גולת הכותרת של החיים המשותפים". הנטל שרבץ על האישה היה להוכיח כוונת שיתוף ספציפי כמו בכל נכס חיצוני אחר וללא ההקלה הקיימת ביחס לדירת המגורים. היא עמדה בנטל זה והוכיחה שלא רק שהוסכם על שיתוף מלא בנכסים, אלא שהיא העבירה במהלך השנים כספי ירושה ומתנה שקיבלה ממשפחתה הגרעינית בשווי משמעותי לתוך "הפול" המשפחתי המשותף. אף כספים שהתקבלו מעבודתה כאמנית מהפסלים שהיא פיסלה ומכרה הועברו לחשבונות נפרדים של האיש וכל הכספים נטמעו ו"נבללו" יחדיו ללא אבחנה ובסופו של דבר כולם רוכזו בחשבון. עוד הודגש כי העובדה שהצדדים לא חתמו על הסכם ממון לא מסייעת למערער. אדרבא, מצופה היה ממנו, שאם הוא רצה להבטיח שנכס שהיה לו לפני הנישואין יישאר בנפרד, הוא היה דואג לעריכת הסכם, על מנת להבטיח שהאישה לא תוכל להעלות טענות בדבר זכויות בנכס זה. משבחר שלא לחתום על הסכם ממון, הדין הכללי חל וניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפי.

זאת ועוד, נקבע כי המערער לא יכול היה לחזור בו מההסכמה הברורה שעוגנה בכתובים במכתב ההסכמות עוד בשנת 1988 ושבו נאמר כי: "אנחנו מתייחסים לנכסים שלנו בבעלות משותפת בחלקים שווים, אף שמעת לעת התרומה שכל אחד מאיתנו עשה לא היתה שווה". האישה הסתמכה על הסכמה זו והעבירה את כל נכסיה החיצוניים לחשבונות שבסופו של יום רוכזו בחשבון. ברור שהאישה לא היתה מעבירה את ירושתה בסך של כ - 2 מיליון ליש"ט לחשבונות ע"ש המערער בלבד לו ידעה שלאחר שנים הוא ייטען שהם רק שלו. לו היא היתה מעלה בדעתה מצב כזה, היא היתה שומרת על כספים אלו בנפרד לעת סגריר ועל מנת להנחילם לילדיה שלה. יודגש כי בית המשפט קבע כממצא עובדתי שהמערער אישר במכתב שכתב שהאישה העבירה סכום זה לחשבונות הצדדים ואין כל סיבה להתערב בקביעה זו. טענת המערער לפיה האישה יצאה מהנישואין ברכוש רב ולכן היא "לא קופחה", היא טענה מקוממת. העובדה שהאישה קיבלה מחצית מתמורת בית יקר שהיה שייך לצדדים לא אמורה לבטל את זכותה לקבל גם מחצית מהכספים הרבים שהוכח שהוסכם שהם משותפים. הנטל להוכחת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני שאינו דירת מגורים אינו קל, והאישה עמדה בנטל זה במלואו והוכיחה קיומו של "דבר מה נוסף". מדובר בנישואין ארוכים מאוד שארכו כארבעים שנה. הוכח במכתב ההסכמות שעליו חתמו שני הצדדים שהיתה הסכמה מלאה על שיתוף בכל רכוש הצדדים. הוכח שהאישה העבירה לחשבונות שונים שבסופו של דבר "נוקזו" לחשבון, סכומים משמעותיים בסך של לפחות 2 מיליון ליש"ט מרכוש שהיא קיבלה במתנה ומירושה ממשפחתה. הוכח שאף תמורה מעבודתה כאמנית וכפסלת הועברה לחשבון. מדובר בזוג שחי חיי נישואין "קישוריים והרמונים". המערער הציג בפני האישה מצג לפיו כלל הרכוש הוא משותף והיא הסתמכה על כך. אכן, המערער החליט לחזור בו מהבנות והסכמות אלו בשנת 2007 לערך. ברם, אין באפשרותו לחזור בו באופן חד צדדי מהסכמות וממצגים ברורים שאף עוגנו בכתב ובחתימת ידו כעבור כשלושים שנות נישואין. המערער לא יכול היה להתנער ולהתכחש להסכמות אלו לאחר שדאג להעביר לחשבון שעל שמו בלבד, כמעט את כל הכספים, לרבות כספים חיצוניים של האישה שנטמעו והתערבבו יחד עם כל יתר הכספים. כב' השופט ש' שוחט הוסיף כי אופן השימוש בכספים, כנכס מניב שפירותיו משמשים את התא המשפחתי לאורך עשרות שנים, יש בו כדי לחזק, לא כפרמטר בפני עצמו אלא בהצטרפו לכלל הנסיבות, את המסקנה בדבר כוונת השיתוף בו.

לסיכום הערעור נדחה.

המערער יוצג ע"י: עו"ד רוברט ליכט-פטרן ; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד ליבנת רידר

עמ"ש 33651-01-22

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:252
קומיט וכל טופס במתנה