בית המשפט דחה תביעת אישה שבקשה לקבוע כי היא ידועה בציבור של מי שהיה בן זוגה וזכאית למחצית מרכושו. נפסק כי הראיות בדבר כוונת שיתוף צריכות להיות ממשיות ובעלות משקל, ולא די במשאלת לב ובציפייה של בן הזוג. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם
תובענה הצהרתית- רכושית במסגרתה התובעת עותרת להצהיר ולקבוע כי היא זכאית למחצית מכלל הרכוש שנצבר על ידי האיש במהלך חייהם המשותפים מכוח היותה ידועתו בציבור.
לטענת התובעת היא חיה בזוגיות עם האיש משנת 1985 ועד לאירוע מוחי בו לקה בשנת 2017, כאשר הצדדים ניהלו אורח חיים משותף כבעל ואשה לרבות ניהול משק בית וחיי אישות, מה שמקנה לה זכות לאזן ולחלק כלל הרכוש שנצבר על שם האיש בתקופה זו.
האיש טען מנגד כי המדובר בתובענה שקרית הגובלת בהונאה וניסיון חסר תום לב מצד התובעת לנצל את מצבו הרפואי של הנתבע ולהתעשר שלא כדין על חשבונו. הם אינם מצויים בקשר זוגי ואינם מתגוררים יחדיו לפחות משנת 2008. עד אז ניהלו קשר זוגי לסירוגין, ללא מחויבות, נעדר כל גמירות דעת וכוונה להכרה בהם כ"ידועים בציבור". הוא מנהל זוגיות מחייבת החל משנת 2014 ונישא בשנת 2018. דינה של התביעה להידחות על הסף נוכח התיישנותה או לכל הפחות בשל שיהוי ניכר בהגשתה.
כב' השופטת א' שהם דליות פסקה כי יש לדחות את התביעה. האיש טען שיחסי הצדדים באו אל קיצם כבר בשנת 2008 ומכאן שחלפו למעלה מ- 7 שנים והתביעה התיישנה. עם זאת, לא עלה בידי האיש לשכנע במידת הוודאות הנדרשת כי אמנם יחסי הצדדים באו אל קיצם באופן מוחלט בשנת 2008 ובאופן שסותם הגולל על יכולתה של התובעת לבוא בשערי בית המשפט. התובעת צירפה לכתב התביעה ראיות המלמדות כי הקשר בין השניים לא נותק כליל גם שנים קדימה. כך למשל בחודש 12/16 האיש שילם שכר לימוד למסגרת החינוכית של נכדיה של התובעת. הבן העיד כי ביטח את רכבו דרך האיש ועל שמו גם בשנים 2014-2016, ובשנת 2017 האיש רכש עבורו ועבור רעייתו כרטיסי טיסה לאמסטרדם. די בתמיהות שעולות מתוך המסמכים שהוצגו כדי ליתן בידי התובעת יומה בבית המשפט ולא לחסום דרכה מברור התובענה. בהמשך לאמור נקבע כי על מנת להכיר בבני זוג כידועים בציבור נדרש כי יוכחו שני יסודות מצטברים: קיום חיי משפחה כבעל ואישה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון של "חיי משפחה" מורכב מחיים אינטימיים, חיי אישות כבעל ואישה, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המעידים שהשניים קשרו את גורלם זה בזו. הרצון והמחויבות למסד קשר קבוע וארוך טווח הם אחת המוטיבציות של בני זוג לקיים קשר נישואין פורמלי ולקבל על עצמם את מערך הזכויות והחובות הנובע ממעמד זה. לפיכך, בניסיון לבחון אם אכן מערכת היחסים בין הצדדים תואמת מערכת יחסים של זוג נשוי, יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לעניין קביעות הקשר ומיסודו. היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף שלא מבוסס על צורך אישי של נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים.
מהלכה למעשה, נקבע כי אין מחלוקת שהצדדים קיימו קשר זוגי החל משנות השמונים המאוחרות כאשר לכל הפחות עד שנת 2008 חלקו לפרקי זמן ממושכים קורת גג אחת, על פי רוב בביתה של התובעת ובעוד האיש מעורב ושותף בגידול ילדיה של התובעת גם על דרך תמיכה כלכלית שנמשכה שנים קדימה. ואולם, ישנו קושי לעמוד על טיבו של הקשר בשל שתי גרסאות קוטביות. התובעת טענה שהקשר שבין השניים נמשך עד שלהי שנת 2017 ובכל אותה עת קיימו הצדדים משק בית משותף כשהם מתגוררים מרבית הזמן תחת קורת גג אחת והאיש משמש כאב לילדיה. בנה של התובעת טען כי האיש לקח חלק בכל נקודות הציון המשמעותיות בחייו ובין היתר באסיפות הורים, טקסי סיום בבית הספר, סוף טירונות ועוד. בשנת 2000 הוא עבר לגור בדירת האיש, ובין השנים 2013 עד 2016 התגורר יחד עם הצדדים תחת אותה קורת גג. מנגד, חברו של האיש העיד כי במשך 34 שנות עבודה במפעל לא פגש בתובעת ולו פעם אחת באף אירוע של העבודה. כשהאיש קיבל אירוע לבבי בשנת 2004 לא ראה שהתובעת באה לבקרו אף שנכח ליד מיטתו ממושכות. העד סיפר על טיולים רבים לחו"ל במחיצת האיש בהם לא נכחה התובעת. התובעת עצמה אישרה כי מעולם לא ליוותה את האיש לאירועי עבודה במפעל בו עבד עשרות שנים. יתרה מכך, התובעת אישרה כי חרף טענתה בדבר 30 שנות זוגיות במשק בית משותף , אין בידה תיעוד צילומי להתנהלות הצדדים בבית פנימה ומחוצה לו התומך בטענתה תוך שהיא מבקשת להסביר תמיהה זו בנימוק דחוק לפיו האיש " לא אהב להצטלם". עוד העידה כי אין ברשותה כל תיעוד של חלופת מסרונים או התכתבות במייל בין השניים. נקבע שהדבר מעורר תמיהה של ממש לאחר שהובהר כי התובעת פעילה עד מאוד ברשתות החברתיות אך מעולם לא מצאה לנכון לאזכר את האיש בפוסטים שכתבה או להעלות תמונות המלמדות על הזוגיות בניהם. התובעת התקשתה במתן מענה לשאלות הנוגעות לעובדות בסיסיות ביחס לחייו של האיש בין היתר, מתי קיבל את האירוע המוחי והיכן התרחש, באופן אשר סותר במידה רבה טענתה לקיום קשר קרוב וממושך עד שלהי שנת 2017 כשל בני זוג "ידועים בציבור".
יתרה מזו, נקבע כי אף שיש קושי לקבל את טענת האיש שהקשר בין השניים, לכל הפחות עד שנת 2008, היה בעל נופך ארעי ובלתי מחייב כלל, אין להתעלם מהתמיהות העולות מעדותה של התובעת. בין היתר, העדרן של ראיות חפציות בסיסיות אשר יעידו על ניהול חיים משותפים, הסתירות בעדויות עדיה ומשקלן הנמוך של עדויות בניה שהם בעלי עניין בתוצאות ההליך. אלא שאותו ספק שמתעורר בראי הגרסאות הקוטביות של הצדדים ממילא נסוג אל מול עדות התובעת לפיה במהלכה של תקופת הקשר הזוגי הנטען היא הצהירה בפני הרשויות ובכלל זה המוסד לביטוח לאומי אחרת לחלוטין מן הנטען כאן תוך שהיא גובה לכיסה קצבאות והטבות כאם חד הורית ללא כל אזכור לקיום זוגיות עם האיש כל שכן מגורים עם בן זוג. נקבע כי על רקע נתון מהותי זה הנעדר כליל מכתבי בי- דין של התובעת והגלום בו חוסר תם לב של ממש, מושתקת התובעת מלטעון להכרה בה כידועה בציבור וזאת לאורה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי. בפסיקה נקבע כי יש מקום להחלתה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי לא רק כאשר נטענות מפי אדם טענות סותרות בפני ערכאות שיפוטיות שונות, כי אם גם בפני רשויות מנהליות. בית המשפט לא יכול לתן ידו לכך ולהכשיר את הצהרות התובעת אשר ניתנו בפני רשויות המדינה, לגרסתה היא, בכזב ואשר הצמיחו לה קבלת טובות הנאה. אין בזכות הגישה לערכאות כדי להוות משום הכשר לבעל הדין להתל בבית המשפט או ברשות המנהלית ולטעון ביודעין טענות שקריות עד כדי הפיכת האמת לערך שולי או זניח, הנדחה מפני האינטרסים האישיים שלו. כפי שנקבע: "החלת דוקטרינת ההשתק אינה מצריכה הכרעה בדבר אמיתותו של נרטיב זה או אחר, וקביעה בדבר היותו של התרחיש האחר כוזב, אם לאו. די בעצם השימוש לרעה בהליכים ובחוסר תום הלב הנגזר מכך. מדיניות שיפוטית ראויה, שתרתיע בפני התנהלות כזו, ובכך תגן על ההליך השיפוטי ועל אמון הציבור במערכת המשפט, תצדיק דחיית תובענה, שעילתה סותרת את שנטען בהליך היסטורי, אך מטעם זה, ובפני עצמו." (עמ"ש (מחוזי באר שבע) 5260-02-18 בעניין ג.א.צ). את שתיקתה רבת השנים של התובעת בפני רשויות המדינה יש אפוא לפרש באחת משתי צורות - או שאכן וכטענת האיש לא ראתה עצמה כידועה בציבור מכאן שלא מצאה כל חובה לדווח הדבר לרשויות המדינה, או שבחרה במודע להערים על רשויות המדינה כדי לקבל הטבות להן אינה זכאית. כל אחת מהחלופות מכתיבה תוצאה של דחיית התובענה.
יחד עם זאת, נקבע כי אף אם המסקנה הייתה כי הצהרות התובעת לפני רשויות המדינה לא מהוות השתק שיפוטי, וכי אמנם במערכת של "ידועים בציבור" עסקינן, נמצא כי התשתית הראייתית אינה תומכת במסקנה כי לצדדים הייתה כוונת שיתוף מפורשת כלשהי. גם אם בני זוג חיו בצוותא ואף הוכרו כידועים בציבור אין בכך כדי לחייב בהכרח את המסקנה בדבר קיומו של שיתוף כלכלי ביניהם. אף הנטל להוכיח שיתוף בנכסי הידוע בציבור הוא נטל כבד יותר מזה המוטל על בן זוג נשוי. ההכרעה נבחנת בהתאם לאומד דעתם של בני הזוג, בהתאם להסכמתם המפורשת המשתמעת, ולנסיבות חייהם. הראיות בדבר כוונת שיתוף צריכות להיות ממשיות ובעלות משקל. לא די במשאלת לב ובציפייה של בן הזוג. יש לתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. עדות התובעת עצמה הובילה למסקנה ברורה כי שיתוף כלכלי או כוונת שיתוף לא היתה בין הצדדים. התובעת גם אישרה כי האיש מעולם לא שיתף אותה בדמי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה שבבעלותו ועובדה זו מהווה סממן מובהק להפרדה רכושית. הצדדים אף לא ביצעו לאורך כל השנים כל רכישה משותפת, והתובעת לא הייתה שותפה בחשבון האיש. התובעת נרשמה לבדה כבעלים בדירותיה. התובעת, כמי שחלה עליו חובת ההוכחה נמנעה מלצרף ולו ראשית ראייה לתמיכה בטענתה לניהול משק בית משותף, לקיום מגורים משותפים לפחות בעשור האחרון טרם הגשת התביעה. כלל העדים לא ידעו למסור כל מידע רלוונטי בקשר עם התנהלותם הכלכלית של הצדדים ולא היה בעדותם כדי לשפוך אור בנקודה זו. היא מסרה כי "לכל אחד מאיתנו הייתה דירה וכל אחד היה מבקר בדירה של האחר.." וזאת בניגוד לטענתה כי הצדדים התנהלו במשק בית משותף אחד משך שלושה עשורים. התובעת לא מצאה לנכון לפרט במסגרת התביעה רכוש שצברה לאורך השנים לרבות זכויות ממקום עבודה, באופן הסותר טענתה לשיתוף מלא בכל הנכסים שעל שם מי מהצדדים. נקבע כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תרומתה למאמץ הכלכלי המשותף לצורך החלת חזקת השיתוף על יחסיהם או כוונה לשיתוף כלכלי כלשהו. לכל היותר, מצטיירת תמונה של חיים משותפים לפרקים שבהם מנהלים הצדדים הפרדה רכושית מלאה בנכסיהם מכל מקור שהוא.
לסיכום התביעה נדחית.
התובעת יוצגה ע"י: עו"ד יהודה שוקרון ; הנתבע יוצג ע"י: עו"ד עוזי פרץ
