15 חודשי מאסר ופיצוי למתלוננים בסך של 55,000 ₪ הוטלו על נאשם שחדר מרחוק למצלמות אבטחה של בתי עסק ובתי מגורים. נקבע כי מידת היצירתיות והתעוזה של "עברייני מחשב" עולה ומתגברת. ערכי יסוד של כבוד האדם, וזכותו לצנעת חייו, נרמסים ביתר קלות בסיוע האנונימיות שמאפשר השימוש במרשתת והדבר מחייב ענישה מרתיעה
הנאשם הורשע, על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן האוחז עשרה אישומים, בעבירות של חדירה למחשב כדי לעבור עבירה אחרת, לפי סעיף 5 לחוק המחשבים, פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(5) בצרוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, ומעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין. הנאשם נהג לתור באמצעות אתרים שהגישה אליהם במרשתת חופשית, אחר מכשירי DVR המקליטים צילומי מצלמות אבטחה המחוברות אליהם. באופן זה חדר למכשירים אלה מרחוק, צפה בתכני המצלמות ואף שמר חלק מהתיעוד המצולם ממצלמות המותקנות בבתים פרטיים ובבתי עסק שונים, בהם חנות בגדי ים ומכון להסרת שיער. הנאשם תיעד נשים שונות, שחלקן מהפזורה הבדואית, בעת שהיו עירומות בפלג גופן התחתון, בתנוחות אינטימיות, במהלך פעילות הסרת שיער מאיברים אינטימיים. בנוסף, הנאשם התקין מצלמה נסתרת באחד מחדרי החברה למטרת בילוש והתחקות אחר עובדת כשהיא במצב אינטימי. החדר הוקצה לעובדת שחזרה מחופשת לידה על מנת שתוכל לשאוב חלב אֵם בפרטיות. הנאשם תיעד את העובדת בעת שחשפה את שדיה לצורך שאיבת חלב. זהו האישום היחיד בו הורשע הנאשם בעבירת מעשה מגונה. הנאשם ביצע פעולות אלה במטרה לאתר תכנים אינטימיים בעלי אופי מיני, לצפות בהם, לתעדם ולעורכם. שרות המבחן פירט את נסיבות חיי הנאשם, נשוי ואב לשישה ילדים המנהל אורח חיים דתי, אשר עבד כמתכנת מחשבים וביצע את העבירות בתקופת עבודה זו ואת חלקן אף במסגרת העבודה. שרות המבחן התרשם כי הנאשם פיתח דפוסים אובססיביים, התמכרותיים ויומיומיים בכל הקשור לעולמו המיני, ללא יכולת בוויסות עצמי.
לעמדת המדינה, הנאשם פגע בערכים בסיסיים של כבוד האדם, צנעת הפרט והזכות לאוטונומיה, בצורה אובססיבית, במאות הזדמנויות על פני מספר חודשים וכלפי קורבנות שונים. חומרת מעשי הנאשם מחייבת גמול הולם והרתעה.
הנאשם טען כי יש לתת דגש לשיקולי שיקום במקרה זה, תוך שפירט את ההליך הטיפולי אותו עבר לאורך תקופה ארוכה שחלפה מעת ביצוע העבירות, הליך המעיד על שיקום אמיתי. הנאשם הביע התנצלות כלפי נפגעי העבירות, וחרטה.
כב' השופט א' קורנהאוזר פסק כי לעניין האישום במעשה מגונה, קיימת הסכמה כי יש לקבוע לגביו מתחם ענישה נפרד, לאור אופי העבירות ונסיבות ביצוען. יש להתייחס לשאלת האבחנה שביקשה המדינה לבצע בין מקרים שהתרחשו בביתם של מתלוננים לבין מקרים שהתרחשו בבתי עסק. סוגיה זו יש לבחון בהתאם למבחן "הקשר ההדוק" (ע"פ 4910/13 בעניין ג'אבר). במסגרתו יש לבחון את הנסיבות השונות על מנת לעמוד על עוצמת הקשר שבין העבירות. בנוסף, במקרים בהם נמצאים פנים לכאן ולכאן ביחס למסקנה האם הקשר הוא "הדוק" דיו, נקבע כי יש לערוך אף בקרה נורמטיבית "במטרה למנוע מצב שבו עבירה הקשורה בעבירה אחרת 'תיבלע' באותה עבירה, ולא תזכה להתייחסות הראויה לה בנסיבות העניין" (ע"פ 1261/15 בעניין דלאל). במקרה דנן מדובר בתשעה אישומים שונים העוסקים בעבירות אותן ביצע הנאשם במשך כשנה. בכל המקרים נקט הנאשם באותה שיטת פעולה של חדירה למכשיר DVR מרחוק, ובכל המקרים עשה כן לשם איתור תכנים אינטימיים. צירוף נתונים אלה תומך בכך שמדובר באותה תכנית עבריינית. יחד עם זאת, יש לקבל את טיעוני המדינה כי יש לאבחן ולהפריד בין העבירות שבוצעו בבתי מגורים לאלה שבוצעו בבתי עסק. אין מדובר בחדירה מקרית וחד פעמית למכשיר DVR, אשר הובילה את הנאשם באופן אקראי ובלתי מתוכנן למצלמות אבטחה בבתי עסק או למצלמות אבטחה בבתי מגורים. מדובר במאות מקרים בהם במשך מספר חודשים שב הנאשם וביצע את העבירות באותן זירות, תוך מודעות מלאה לנצפה על ידו ולשוני הקיים בין בתי העסק לבתי המגורים. מעבר לעובדה שבבתי העסק מדובר במתלוננות שונות אשר באופן טבעי מתחלפות, לעומת דיירים קבועים בבית מגורים מסויים, הרי שאף סוג הפגיעה ואופיה אינם דומים: בשונה מלקוחה המגיעה לבית עסק מסוים ונחשפת עירומה במסגרת של קבלת שרות, הרי שהפגיעה בפרטיות אדם בביתו היא בעלת מימדים נוספים ומשמעותיים הכוללים את ערעור הבטחון האישי ותחושת "ביתי הוא מבצרי". ניתן ללמוד על מימדי אבחנה זו מתוך ההבדל הקיים בין ביצוע עבירת התפרצות לבית מגורים לעבירת התפרצות לבית עסק המבוצעות בשיטה דומה. לפיכך, נקבע כי יש לקבוע שלושה מתחמי ענישה נפרדים.
בהמשך לאמור, נקבע כי אף אם היתה מתקבלת עמדת הנאשם לפיו יש לקבוע שני מתחמי ענישה בלבד, הרי שעל בית המשפט מוטל לשקול במסגרת קביעת מתחם הענישה את מספר המעשים ואת מידת חומרתם: "יש לזכור כי הסיווג לאירועים נועד לתכלית פונקציונלית, ככלי עזר בידי בית המשפט הגוזר את הדין... מילא במישור המהותי מוטל על בית משפט הקובע מתחם עונש לשקול את מספר המעשים ואת חומרתם, אף אם הם סווגו כחלק מאירוע אחד" (ע"פ 6888/17 בעניין שירזי). במסגרת קביעת מתחם הענישה יש להתייחס לצירוף העונשים המירביים אותם ניתן להטיל בגין כל אחד מהמקרים: "כאשר מדובר ב'אירוע אחד' שכולל 'מספר מעשים' – התקרה העליונה האפשרית למתחם העונש ההולם בגין אותו אירוע מתקבלת מצירוף עונשי המקסימום, שניתן להשית בגין על אחד מהמעשים הנכללים באותו אירוע..." (ע"פ 3164/14 בעניין פן). הוראת סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין קובעת כי ככל שנקבע שמדובר במספר אירועים, ולפיכך נקבעו מספר מתחמי ענישה, רשאי בית המשפט לגזור עונש נפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים. לפיכך, לאחר החלטה כי יש לקבוע מספר מתחמי ענישה, אין מקום לקביעת מתחם ענישה "כולל" נוסף.
יתרה מזו, נקבע כי הנאשם פגע בערכים מוגנים של כבוד האדם, האוטונומיה של הפרט על גופו וכן בזכות לפרטיות אשר זכתה למעמד חוקתי במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הזכות לפרטיות היא אחת מאבני היסוד של זכויות האדם בישראל ושל עיצוב המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי. עבירות הפגיעה בפרטיות וחדירה למחשב, פוגעות בערכים מוגנים כבדי משקל אלה בכך שהן סודקות את אותו מבצר אישי ונפשי של האדם ומותירות אותו עירום מזכויותיו הבסיסיות של כבוד, פרטיות וצנעת הפרט. המחוקק הכיר בחשיבות ערך ההגנה על פרטיות, וקבע עונש מירבי של חמש שנות מאסר בגין עבירת פגיעה בפרטיות וכן בגין עבירת חדירה למחשב כדי לעבור עבירה. הערכים המוגנים העומדים בבסיס עבירת מעשה מגונה, אינם מצטמצמים אך להגנה על שלום הגוף אלא נפרסים אף על הזכות לפרטיות, לכבוד, לצנעת הגוף והחיים. הצורך בהגנה על ערכים אלה מקבל משנה תוקף עת עבירת המעשה המגונה מבוצעת ללא כל מגע פיזי. ניצול המרחב האינטרנטי לשם ביצוע עבירות, מהווה תופעה משמעותית, נפוצה ונרחבת. תופעה זו מתאפיינת בקלות ביצוע, נוכח שימוש קל במקלדת, ואנונימיות המתאפשרת בעידן התקשורת הנוכחי אשר מגבירה את תחושת הביטחון בביצוע עבירות אלה ומשחררת חסמים ועכבות. הפסיקה התייחסה לצורך בגישה שיפוטית מחמירה כלפי פגיעה בפרטיות באמצעים טכנולוגיים, זאת לפני כ-15 שנים עוד בטרם הפכה כה נפוצה ורבת פנים עם ההתפתחות הטכנולוגית של השנים האחרונות, וכך נאמר: "הצורך בהגנה על הפרטיות ועל עולמו האינטימי של האדם בעולם המודרני, בצד הקלות הבלתי נסבלת הכרוכה בחדירה לעולמו הפרטי באמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים, מחייבים גישה שיפוטית מחמירה, אשר תיישם אמצעי אכיפה נאותים לצורך הדברת תופעה עבריינית, המהווה סימן היכר ליכולות ההרסניות הטמונות בשימוש לרעה בטכנולוגיה המודרנית. החדירה למידע במחשב שוב איננה מצטמצמת לעניינו של פרט שפרטיות חייו הופרה; עניינה בתופעה כללית ורחבה, העלולה לפגוע בפרטיות חייהם של בני ציבור רחב. קיים, אפוא, אינטרס ציבורי חשוב ומיוחד בהחדרת מסר ברור של אכיפה בסוג עבירות זה, להדברת תופעה הולכת ומתגברת של עבריינות מחשב, המאפיינת את העולם הטכנולוגי המתפתח". (ע"פ 9893/06 בעניין לאופר).
לנוכח האמור, נקבע כי לגבי האישומים בהם מדובר בבתי העסק, אין מדובר מקומות אקראיים אלא הנאשם בחר לשוב ולחדור מאות פעמים למכשירי DVR של שני בתי עסק בהם ניתן לצפות בנשים עירומות. אופן פעולת הנאשם מעיד על תכנון מוקדם לשם ביצוע ריבוי עבירות אלה. במקרה של בית העסק למכירת בגדי ים, חדר הנאשם עשרות פעמים במשך כחודשיים למכשיר ה-DVR, וצפה במספר נשים בעירום. הנאשם לא הסתפק בכך ובאחד המקרים אף תיעד חלקים מתוך הסרטון ושמר אותם במחשבו. במקרה של המכון להסרת שיער, מדובר בפעילות חוזרת ואובססיבית של לא פחות מכ-290 מקרים בהם חדר הנאשם למכשיר ה-DVR במשך כשלושה חודשים וחצי. בשלושה מועדים במהלך תקופה זו, צפה הנאשם במספר נשים כשהן עירומות בפלג גופן התחתון ובתנוחות אינטימיות. צירוף נסיבות אלה מצביע על פגיעה קשה בערכים המוגנים, זאת בהתחשב בהיקף ביצוע העבירות, משך ביצוען, מספר הנפגעות, אופי הצפיה החשאית בתנוחות אינטימיות של נשים אשר עסקו בפעילות של הסרת שיער, וכן העובדה שהנאשם לא הסתפק בעצם הצפיה אלא אף ערך תיעוד אותו שמר. לגבי שבעה אישומים בהם מדובר היה בבתי מגורים, נקבע כי הפגיעה אף משמעותית יותר בערכים המוגנים משמדובר בשבע זירות עבירה שונות, בהן שב הנאשם וביצע את המיוחס לו כ-400 פעמים במשך כעשרה חודשים. הנאשם פגע במעשים אלה באופן ישיר ב-13 קורבנות עבירה בהם צפה במצבים אינטימיים תוך פגיעה קשה בפרטיותם ולא פסח על צפיה בנפגעים בכל מין וגיל, לרבות קטינים. קורבנות העבירות אשר חשו בטוחים ומוגנים בביתם, התנהגו באופן חופשי אשר הביא לכך שהנאשם צפה בהם ברגעים אינטימיים ביותר בהם התהלכו עירומים ואף מספר מקרים בהם קיימו יחסי מין. הנאשם ביצע חדירה בוטה ופוגענית לפרטיות המתלוננים ולצנעת חייהם, בביתם האמור להגן עליהם מפני כל רע מחוץ לו, וסדק באופן אנוש את תחושת בטחונם האישי. מדובר בסוג של פריצה אל מקום מבטחים זה, ללא כל סימנים גלויים לעין, תוך שהנאשם בפעולותיו היה בבחינת רואה ואינו נראה, באופן מתמשך ולאורך חודשים. כעומק הפגיעה בפרטיות נפגעי העבירות, כך גודל השבר בתחושת בטחונם האישי. אופן התנהלות הנאשם לאורך זמן, בחיפוש ובאיתור מכשירי DVR בבתים פרטיים, חזרתו על המעשים מאות פעמים, ואף תיעוד ושמירה בהֶחסן נייד, מעידים על תכנון מוקדם מצדו.
זאת ועוד, נקבע כי שיקומו של נאשם מהווה אינטרס ציבורי חשוב במניעת פגיעה חוזרת בשלום הציבור, בנוסף לתועלת הברורה אותה מפיק מבצע העבירה השב לתפקוד נורמטיבי וחיובי. אין ספק כי מדובר בשיקול חשוב ומרכזי בקביעת הענישה. עם זאת, משקלו המשמעותי של שיקול השיקום, אינו מבטל את משקל שיקולי ענישה נוספים של גמול והרתעה ואינו בעל משקל רב מהעיקרון המנחה של הלימה. במקרה דנן, שיקולי שיקום מצדיקים סטיה ממתחם העונש ההולם, אולם עקרון ההלימה, שלום הציבור, והרתעת הרבים, מחייבים כי יוטל על הנאשם מאסר משמעותי לריצוי בפועל. מעשי העבירות ומידת אשמו של הנאשם נושקים לגדרי חומרה יתרה של העבירות בהן הורשע, חומרה המוזכרת בהוראת סעיף 40ד(ב) לחוק העונשין. הלימה בין מעשי הנאשם לסוג העונש שיש להטיל עליו ומידתו, מחייבת הטלת מאסר בפועל לתקופה משמעותית. משקל נוסף יש לתת לשיקול הרתעת הרבים, הממלא תפקיד הרתעתי אך גם תפקיד של חינוך הציבור והטמעת ערכי החברה. המקרה הנדון מאפיין תופעה נרחבת המתפשטת עם התקדמות הטכנולוגיה, של שימוש עברייני במרשתת באופן הפוגע קשות בערכי יסוד של הגנת הפרטיות וצנעת הפרט. מידת היצירתיות והתעוזה של "עברייני מחשב" עולה ומתגברת. ערכי יסוד של כבוד האדם, פרטיותו, זכותו לצנעת חייו, נרמסים ביתר קלות בסיוע האנונימיות שמאפשר השימוש במרשתת. הרתעת עבריינים פוטנציאליים מסוג זה מפני מימוש מזימותיהם, מצטרפת לצורך בהלימת סוג העונש ומידתו למעשיו העברייניים של הנאשם. כל אלה מחייבים קביעה חדה, ברורה ונוקבת, בדמות הטלת מאסר בפועל. שיקולי הגמול מחייבים אף פיצוי לנפגעי העבירות.
על הנאשם הושתו 15 חודשי מאסר, ופיצוי למתלוננים בסך כולל העומד על ₪55,000.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד דיה בן אסא ; הנאשם יוצג ע"י: עו"ד עדי קידר
