בג"ץ קיבל את עתירת ועדת השופטים להענקת פרס ישראל וקבע כי שרת החינוך תעניק את הפרס לפרופ' עודד גולדרייך . נקבע ברוב דעות כי לא בכדי ניתן פרס ישראל לדורותיו על בסיס מצוינות ותרומה מקצועית מובהקת, שנבחנות על-ידי ועדת מומחים, ולא על בסיס שיקולים חברתיים-ערכיים, שהגבול בינם לבין שיקולים פוליטיים - עמום.
העותרת, ועדת השופטים להענקת פרס ישראל בתחום חקר המתמטיקה וחקר מדעי המחשב לשנת ה'תשפ"א (להלן גם: הוועדה או ועדת הפרס), מצאה את פרופ' עודד גולדרייך ראוי לקבל את פרס ישראל בגין תרומתו המשמעותית בתחום זה. שרת החינוך החליטה בנובמבר 2018 שלא לאשר את המלצת הוועדה. זאת, בעיקרו של דבר, לנוכח חתימה של פרופ' גולדרייך על עצומה, שבמסגרתה התבקש האיחוד האירופי ליישם את מדיניותו שעניינה הימנעות משיתוף פעולה מדעי ותעשייתי עם מוסדות אקדמיים ישראליים שפועלים באזור יהודה והשומרון (להלן: "העצומה"). מדיניות זו קיבלה ביטוי מפורש בהסכם שעליו חתמה ממשלת ישראל עם האיחוד האירופי לשיתוף פעולה מדעי ותעשייתי, שבמסגרתו הסכימה הממשלה להחריג מתחולתו את אזור יהודה והשומרון (להלן: "הסכם שיתוף הפעולה או ההסכם").
השאלה העומדת בלב ההליך הינה אם חתימתו של פרופ' גולדרייך על העצומה כאמור היא מעשה כה חריג וקיצוני, שמצדיק שקילת שיקול לבר-מקצועי במתן פרס ישראל, אשר, ככלל, ניתן על בסיס שיקולים מקצועיים מובהקים. בפסק הדין שניתן בעתירה הקודמת הוחלט פה אחד לבטל את החלטת שר החינוך. אשר לתוצאה האופרטיבית, הוחלט על דעת הרוב להורות לשרת החינוך לשוב ולשקול את המלצת הוועדה, על פי אמות המידה שהותוו לשם כך בפסיקתו של בית משפט זה. שרת החינוך החליטה כי לגישתה, חתימתו של פרופ' גולדרייך על העצומה "באה בקהל אותם מקרים 'חריגים' המצדיקים שלא להעניק למועמד את הפרס, על אף הישגיו המקצועיים הבולטים".
במסגרת העתירה דנן נתבקש לבטל את החלטת השרה ולקבוע כי יש להעניק את פרס ישראל לפרופ' גולדרייך. בעתירה נטען כי בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, הסמכות המוקנית לשרת החינוך לדחות את המלצת הוועדה מוגבלת אך למקרים שבהם פעלה הוועדה שלא על פי התקנון או שהפרה את כללי המשפט המינהלי. בהמשך לכך, נטען כי התבטאויות של מועמדים לפרס ישראל, בנושאים שאינם נוגעים במישרין לפועלם המקצועי, אינן רלוונטיות לשאלת מועמדותם; וכי שלילת הפרס לנוכח התבטאויות כאמור מביאה בחשבון שיקול זר ועולה כדי חוסר סבירות קיצוני, ואף פוגעת בחופש הביטוי של המועמדים. העותרת הוסיפה וטענה כי המלצתה כמעט חסינה מפני התערבות, בין מצד שר החינוך ובין מצד בית-המשפט.
השרה טענה מצדה כי הפער בין עמדתה לבין עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה "הוא ביסודו עניין של כמות, יותר משעסקינן בעניין של מהות" [ההדגשה במקור]. שרת החינוך עומדת על כך שגם לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, קריאה לחרם על מדינת ישראל או על מוסד ממוסדותיה עשויה לבוא בקהל אותם מקרים שבעטיים רשאי שר החינוך לשלול את המלצת הוועדה לעניין זהות הזוכה בפרס ישראל. שרת החינוך הוסיפה וטענה כי כאשר עסקינן בעניין של מידה ומשקל, יש לילך אחר הכרעתו של בעל הסמכות. שרת החינוך הוסיפה כי דעת הרוב בעתירה הקודמת לא שללה את האפשרות שלפיה די באמירה אחת כדי לשלול את פרס ישראל; וכי מכל מקום, החתימה על העצומה "אינה עומדת לבדה והיא נצבעת באופן בוהק למדי נוכח האמירות הנוספות שיצאו מפיו של פרופ' גולדרייך במהלך השנים".
כב' השופטת י' וילנר פסקה כי פרס ישראל נועד לבטא את ההערכה של מדינת ישראל לאנשי הרוח והמדע על יצירותיהם המקוריות, אשר יש בהן כדי לשמש אבני יסוד בבניינה של האומה ולתרום לאחדותה. הלכה למעשה, עד המקרה שלפנינו, שרי החינוך לדורותיהם לא ראו מקרה חריג ונדיר במידה שהצדיקה להתחשב בשיקולים חיצוניים, במסגרת השיקולים להענקת פרס ישראל. כמתואר לעיל, אף ביטויים פוגעניים ומקוממים, דוגמת התייחסות לחלקים מאוכלוסיית ישראל כ"אספסוף", ביזוי קבוצות באוכלוסייה בשל אמונתן הדתית, התייחסות לחברי קהילת הלהט"ב כנכים ועוד, לא נמצאו - לא על-ידי שרי החינוך לדורותיהם ולא על-ידי בית משפט זה - כמצדיקים כניסה לאותו פתח צר מאוד שמאפשר שלילה של פרס ישראל על בסיס שיקולים לבר-מקצועיים.
בהמשך לאמור נקבע כי בלי להקל ראש בחומרת המעשה, כי החתימה של פרופ' גולדרייך על העצומה, כאשר ברקע הדברים ניצבת חתימת ממשלת ישראל על הסכם שיתוף הפעולה, אינה יכולה לבוא בגדר אותן נסיבות נדירות אשר מצדיקות שלילה של פרס ישראל על בסיס שיקולים חיצוניים. כזכור, העצומה שעליה חתם פרופ' גולדרייך כללה קריאה לאיחוד האירופי להימנע משיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים שפועלים באזור יהודה והשומרון, במסגרת תכנית "Horizon 2000". כאמור, מדובר למעשה בקריאה לאיחוד האירופי ליישם את מדיניותו, שבאה לידי ביטוי מפורש בהסכם שנחתם בין האיחוד האירופי לבין ממשלת ישראל לצירופה של ישראל לתכנית. לשון אחר: ממשלת ישראל אישרה בחתימתה על ההסכם את ההחרגה של מוסדות אקדמיים המצויים באזור יהודה והשומרון משיתוף הפעולה עם האיחוד האירופי. בנסיבות אלו, בהינתן חתימת הממשלה (ובכלל זה שרת החינוך) על ההסכם, כאמור, לא ניתן לקבל את טענתה של השרה, שלפיה חתימת פרופ' גולדרייך על העצומה, מהווה קריאה כה חריגה וקיצונית, שמצדיקה, לראשונה בתולדות המדינה, שלילה של פרס ישראל על בסיס שיקול חיצוני לבר-מקצועי.
עוד נקבע כי לצד חשיבותה של הזכות לחופש הביטוי בשיטתנו המשפטית, לא מדובר בזכות מוחלטת, והמחוקק קבע במפורש במסגרת חוק החרם כי בנסיבות מסוימות, יש מקום להגביל את חופש הביטוי בשל החומרה היתרה שטמונה בקריאה לחרם. בענייננו עסקינן, למעשה, בקריאה לאיחוד האירופי ליישם הוראות שנכללו בהסכם שעליו חתמה ממשלת ישראל. בנסיבות אלו, על אף החומרה הרבה הנלווית לשימוש בכלי של חרם - שיכול בנסיבות המתאימות להוות שיקול חיצוני המצדיק את שלילת הפרס - חתימתו של פרופ' גולדרייך על העצומה לא באה בגדר המקרים החריגים שמצדיקים לסטות מהמלצותיהן המקצועיות של הוועדה. לא בכדי ניתן פרס ישראל לדורותיו על בסיס מצוינות ותרומה מקצועית מובהקת, שנבחנות על-ידי ועדת מומחים, ולא על בסיס שיקולים חברתיים-ערכיים, שהגבול בינם לבין שיקולים פוליטיים - עמום. אופי זה של הפרס, הביא לעליית קרנו כפרס הממלכתי החשוב ביותר שמדינת ישראל מעניקה לבניה ולבנותיה.
"מצוינות אקדמית אינה הולכת בהכרח יד ביד עם דעות התואמות את הקונצנזוס הציבורי"
כב' השופט י' עמית הצטרף לדעת חברתו כב' השופטת י' וילנר תוך שקבע כי פגיעתה בחופש הביטוי האקדמי של שלילת הפרס מפרופ' גולדרייך קשה בהרבה. מצוינות אקדמית אינה הולכת בהכרח יד ביד עם דעות התואמות את הקונצנזוס הציבורי. שלילת פרס ישראל מאיש אקדמיה בעל שם, בשל התבטאויות ספורדיות כאלה ואחרות, היא הזמנה לניטור, מעקב ורדיפה אחר אנשי אקדמיה בישראל. כמדינה החיה על מצוינותה בתחומים שונים, עלולה להיות בכך פגיעה של ממש בהישגים אקדמיים ומקצועיים, ובטווח הארוך, אף פגיעה בחוסן הלאומי.
כב' השופט נ' סולברג שהיה בדעת מיעוט גרס כי קריאתו של פרופ' גולדרייך לחרם, חותרת תחת תכליתו של פרס ישראל לעודד יצירה ישראלית, מצוינוּת ומחקר, לדברי שרת החינוך, והיא נועדה לגדוע את חופש היצירה, למנוע התחדשות. המעשה שעשה, הריהו קריאה ל"חרם על מדינת ישראל" כמשמעוֹ בסעיף 1 לחוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, התשע"א-2011 (להלן: "חוק החרם"), וזהו מן המקרים החריגים והנדירים אשר מצדיקים לדעת השרה להימנע מהענקת הפרס מטעם ערכי, חרף מעלותיו הרבות של פרופ' גולדרייך בתחום המקצועי. כאשר בעניינו, השרה לא חרגה מתחום סמכותה, לא טעתה בפרשנות של דין, לא הסיגה את גבולהּ של ועדת הפרס, לא באה בתחומהּ, לא התערבה בשיקול דעתה המקצועי, לא פעלה בשרירות, לא נקטה משׂוא פנים ולא נתנה ידה לאפליה. שיקולים ששקלה, אינם זרים לעניין ואין להתערב בהחלטתה.
לסיכום, העתירה התקבלה ברוב דעות.
העותרת יוצגה ע"י עו"ד גלעד ברנע; המשיבים 3-1 יוצגו ע"י עו"ד ענר הלמן; עו"ד יונתן נד"ב; עו"ד אבי טוויג; המשיב 4 יוצג ע"י עו"ד מיכאל ספרד; עו"ד אלי שבילי
