בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל חלקית את תביעתה של מנהלת תיקי לקוחות שמעסיקה שינה את תפקידה לאחר שפנייתו לממונה על חוק עבודת נשים לשם קבלת אישור לפטרה נוכח הריונה סורבה. השופטת: מקום בו מסרבת הממונה להתיר פיטורי עובדת יש להשיב את העובדת לתפקידה המקורי על סמכויותיו
הנתבעת, אילנות כ.ג. שירותי יעוץ, היא חברה העוסקת במתן שירותי ניהול חשבונות וחשבות שכר. בתקופה הרלוונטית נוהלה החברה ע"י רואה חשבון וסגניתו, כאשר עובדי החברה שימשו כמנהלי תיקים וכאנשי קשר ללקוחותיה. התובעת החלה לעבוד כמנהלת חשבונות בחברה בראשית חודש פברואר 2012. בתחילה התקשרו הצדדים בחוזה עבודה לתקופה בת 3 חודשים ובסיומם הוארכה ההתקשרות לתקופה בלתי קצובה תוך שינוי תנאי העבודה. בהמשך, התקבלה התובעת להתמחות ביעוץ מס בחברה תחת פיקוחו ואימונו של המנהל, שהיה גם הממונה הישיר על עבודתה.
בתחילת שנת 2013 הגיעה החברה למסקנה כי חלק מהעובדים מנצלים לרעה הטבה שניתנה להם, בדמות תשלום עבור ימי מחלה העולה על זה הקבוע בחוק דמי מחלה. אשר על כן, נשלחה לכל העובדים הודעת דואר אלקטרונית לה צורפה אסופת נהלים שונים העוסקת בפרטי פרטים בכל פן אפשרי של העבודה. התובעת לא השלימה עם רוע הגזרה של הנהלים החדשים ובפרט בכל הנוגע לשינוי מדיניות החברה בנוגע לתשלום דמי המחלה על פי חוק דמי מחלה בלבד. בהמשך, התקיימה שיחת משוב בין התובעת למנהלה, במסגרתה מילא המנהל טופס הערכת עובד בנוגע לתובעת אשר היה שלילי. כחודש לאחר מכן הודיעה העובדת על התפטרותה, אז התחילה חליפת הודעות דואר אלקטרוני בין הצדדים שתמציתה בכך שהחברה מקבלת את התפטרותה של העובדת אך אינה מקבלת את טענתה בדבר הרעת תנאים. בפגישה בין התובעת למנהל החברה ביקשה התובעת לחזור בה מהתפטרותה ומאוחר יותר הודיעה כי היא הרה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כעבור זמן מה, פנתה החברה אל הממונה על עבודת נשים על מנת לקבל אישור לפטר את התובעת, אולם הממונה סירבה להתיר את הפיטורים. בהמשך, עברה התובעת תאונת עבודה ונעדרה למשך כחודש וחצי ומשחזרה לעבודתה לא חזרה לשמש כמנהלת תיקים. לאחר שילדה יצאה התובעת לחופשת הלידה, ועם סיומה הודיעה בשנית כי היא מבקשת להתפטר מעבודתה.
בתביעה שהגישה לאחר סיום עבודתה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, טענה העובדת כי הופלתה מחמת הריונה שכן סמוך למועד בו הודיעה על ההיריון פנתה החברה לממונה בבקשה לפטרה. עוד טענה כי סבלה מהתעמרות והתנכלות קשה מצד מנהלה, במסגרתה הפכה מחשבת שכר ומנהלת חשבונות לקלדנית. החברה מצדה, טענה כי יש לדחות את טענות התובעת בדבר ההעסקה הפוגענית, אווירת הטרור שחוותה ועוד טענות בדים מן הטעם שהן נשענות על עדותה היחידה. אשר לאיכות עבודתה של התובעת, טענה החברה כי מתחילת העסקתה ניכר פער בין יכולותיה המקצועיות לבין תפקודה בפועל, והדברים מצאו ביטוי מפורש בהערכת העובד שניתנה לה. מלבד האמור, הגישה החברה תביעה שכנגד ופירטה בה אודות השירות הרע שהעניקה התובעת ללקוחות ואודות הספק עבודתה הנמוך.
השופטת רחל בר"ג-הירשברג קיבלה את התביעה באופן חלקי וקבעה כי העובדה שאדם אחר מועסק במשרתה של התובעת והנתונים מתוך דו"ח השעות המפורט שמילאה מובילים למסקנה הברורה כי חל שינוי מהותי בתפקידה, במטלותיה ובתנאי עבודתה לאחר שהרתה, לאחר פניית החברה לממונה בבקשה לקבלת היתר לפיטוריה ולאחר שבקשה זו נדחתה. בעניין זה הבהירה השופטת כי השינוי במתכונת העבודה של התובעת אינו נופל בגדר הפררוגטיבה הניהולית של המעסיקה, וכי מקום בו מסרבת הממונה להתיר פיטורי עובדת יש להשיב את העובדת לתפקידה המקורי על סמכויותיו. זאת הן כדי לאפשר לעובדת להוכיח את עצמה, הן על מנת להעביר את רוע הגזירה מהכוונה לפטרה והן כדי שהוראות חוק עבודת נשים והחלטת הממונה לא יהיו לפלסתר. במקרה זה, נקבע, הוכח שאחד הטעמים (אם לא העיקרי) לשינוי במתכונת העבודה של העובדת היה הריונה ובכך הוכתמה ההחלטה והופר חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
לאחר שקילת הנסיבות ובפרט הפגם שנפל באופן התנהלותה של התובעת בכל הנוגע להיעדרותה לאחר תאונת העבודה, העמיד בית הדין את הפיצוי הבלתי ממוני בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה על סך של 35,000 שקל, ללא תוספת פיצוי נוסף ונפרד בגין עגמת נפש. התביעה שכנגד שהגישה החברה נגד התובעת – נדחתה ונקבע כי היא התבררה רק כ"משקל נגד" לתביעה. בנוסף, תשלם החברה לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 12 אלף שקל. התובעת יוצגה ע"י עו"ד רונן בן צבי. החברה יוצגה ע"י עו"ד חגי קורצוויל ועו"ד אלעד קורצוויל.
