חדשות

בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים חייב את הכונס הרשמי לחשוף בפני עורך דין שהפסיד במכרז להיכלל במאגר בעלי תפקידים, את שמותיהם של מעריכים מחוזיים שדירגו את שביעות הרצון מהשירותים שנתן בעבר. משקלם של ציונים אלו היווה 15% מהציון הסופי שניתן למועמד במכרז. השופט: "טוהר הליכי המכרז מחייב שזהות נותני הציונים תהיה גלויה"

העותר, רונן בצלאל, הוא עו"ד במקצועו שנכלל במהלך 11 השנים האחרונות במאגר בעלי התפקידים שמתוכו בוחר הכונס הרשמי את אלו שימונו לסייע לו כמנהלים מיוחדים וכנאמנים בניהול הליכי פשיטת רגל. לדברי העותר, השתייכותו למאגר הפכה למטה לחמו העיקרי. באוגוסט 2016 פרסם הכנ"ר הודעה שכותרתה "הזמנה להגשת מועמדות למאגר בעלי תפקיד לטיפול בהליכי פשיטת רגל". במסגרת המכרז היו רשאים המציעים להגיש את מועמדותם למחוז אחד או למספר מחוזות. בכל מחוז היו אמורים להיבחר המועמדים שהשיגו את הציונים המשוקללים הגבוהים ביותר, כאשר כמות המועמדים שייבחרו תיקבע בהתאם לצורכי כל מחוז ומחוז.

עוד נקבע בתנאי המכרז כי הציון המשוקלל של כל מועמד יורכב מ-15% בגין הותק והניסיון המקצועי שלו בתחום חדלות הפירעון ו-15% בגין שביעות הרצון משירותים שנתן בעבר, כשציון זה ייקבע לפי שאלונים שיופצו בקרב עובדי הכנ"ר במחוזות השונים בהם עבד המועמד בעבר ("מעריכים מחוזיים). בנוסף, 40% מהציון יקבע לפי מבחן ידע בכתב ו-30% בגין ראיון אישי שיתקיים בפני ועדת קבלה ארצית. כמו כן, נקבע כי לכל מועמד תינתן תוספת של 10% מהציון הארצי בגין השתייכותו למחוז אליו הגיש את הצעתו.

העותר, שהגיש את הצעתו למחוז תל אביב, עבר את מבחן הבקיאות בציון 92 ואף התייצב לריאיון אישי בפני ועדת הקבלה הארצית. בהמשך, נודע לעותר כי הוא לא נכלל בין המועמדים שנבחרו למאגר ולכן פנה לשניים מחברי ועדת הקבלה הארצית בבקשה לעיון נוסף במועמדותו ובבקשה לקבל את ציוני המעריכים המחוזיים ואת הציון שקיבל בוועדת הקבלה הארצית. בתגובה קיבל העותר הודעת דואר אלקטרוני לפיה הציון הסופי המשוקלל שניתן לו עומד על 83.16, וכי בתוספת הבונוס שניתן לו בגין השתייכות למחוז תל אביב הציון הסופי שלו עומד על 91.8. בהמשך לכך קיבל העותר גם הודעה רשמית לפיה 600 מועמדים בקשו להתקבל למאגר, וכי מתוכם התקבלו 150 בלבד, כאשר הציון הסופי שלו אינו מספיק כדי להיכלל במאגר של מחוז תל אביב.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בתגובה להודעות אלו ביקש העותר לקבל את דפי ההערכה והציונים שניתנו לו בראיון האישי ואת הציונים שניתנו לו ידי המעריכים המחוזיים. בתגובה מסר הכנ"ר לעותר את הציונים שקיבל מכל מעריך מחוזי אך זאת מבלי לחשוף את זהות המעריכים או את נימוקיהם. כמו כן, נמסר לעותר את הציונים שנתנו לו חברי ועדת הקבלה הארצית, תוך שאת שמותיהם של אלו הסכים הכונס לחשוף. בעקבות האמור, פנה ב"כ העותר לכנ"ר בדרישה לקבל את שמות המעריכים המחוזיים, את פרוטוקולי ועדת המכרזים ואת הציונים שקיבלו יתר המשתתפים במכרז. הכונס סירב לבקשה זו ועמד בסירובו גם לאחר חילופי מכתבים נוספים בין הצדדים. אחר הדברים הללו, הגיש העותר עתירה מנהלית באמצעות עורכי הדין אילן בומבך ויודן קוריצקי, בגדרה עתר לקבל את שמות הממליצים המחוזיים וכן מסמכים נוספים. לאחר דיון מוקדם בעתירה, נותרה סוגיה אחת במחלוקת והיא שאלת המצאת שמותיהם של המעריכים המחוזיים.

השופט אברהם רובין קבע תחילה כי מבחינה מהותית ההליך בו מדובר הוא מכרז לכל דבר ועניין, למרות שבכותרת המסמך שפרסם הכנ"ר לא הוזכרה המלה 'מכרז', והיא אינה מוזכרת גם בגוף המסמך. לפיכך, חלות על המכרז הוראות תקנות חובת המכרזים, הקובעות בין היתר בתקנה 21(ה) כי המשתתף יהיה רשאי (למעט בסייגים מסוימים) לעיין בפרוטוקול ועדת המכרזים, בהתכתבויותיה עם המציעים, בחוות דעת מקצועיות שהוכנו לבקשתה, בעמדת היועץ המשפטי בוועדה ובהצעת הזוכה במכרז, ולקבל עותק ממסמכים אלה. גם בפסיקה שקדמה להתקנת התקנות וקדמה גם לחקיקת חוק חופש המידע נקבע כי כל מסמכי המכרז כולם – לרבות ההצעות שוועדת המכרזים דנה בהן – חייבים להיות פתוחים לפני כל משתתפי המכרז, בכפוף לזכויות חיסיון מוגדרות, כגון סודות מקצועיים, צנעת היחיד וזכויות חיסיון שנקבעו מפורשות בדין.

אשר ליחס שבין חובות הגילוי הקבוצות בחוק חופש המידע לבין חובת הגילוי הקבועה בתקנות חובת המכרזים, קובע סעיף 20 לחוק כי אין בהוראותיו כדי לגרוע מתוקפו של חיקוק המחייב, מתיר, אוסר או מסדיר באופן אחר גילוי או מסירה של מידע שבידי רשות ציבורית. לדעת השופט, פרשנות סבירה מובילה למסקנה כי חובת הגילוי הרחבה אשר קבועה בתקנות חובת המכרזים גוברת, במקרה של סתירה, על חובת הגילוי המצומצמת יותר שקבועה בחוק חופש המידע. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם הרצון לאפשר בקרה חיצונית של משתתפי המכרז על הליכי המכרז, והיא נותנת ביטוי הולם לאינטרס החזק בו אוחז מי שהשתתף בהליכי המכרז.

לגופו של עניין התייחס השופט לטענת הכנ"ר לפיה אינו חייב להמציא לעותר את שמות המעריכים המחוזיים נוכח הסייג הקבוע בסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע העוסק במידע בדבר "דיונים פנימיים" ו"תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן".

נקבע, כי אופי פעולת המעריכים המחוזיים הוא פועל יוצא של האופן בו הוגדר תפקידם במסגרת המכרז. במקרה זה, מתן הציונים על ידי המעריכים המחוזיים הוגדר במסמכי המכרז כשלב אחד מבין כמה שלבים שבסופם נבחרים המועמדים שיכללו במאגר. על פי המכרז, המעריכים המחוזיים אינם אמורים להתייעץ עם איש או לייעץ לאיש אלא לתת ציון לכל מועמד על סמך היכרותם המקצועית עמו. לפיכך, לציון שנותנים המעריכים המחוזיים אין מעמד של חוות דעת, עצה או המלצה אלא הם בגדר "החלטה" או "קביעה" שנמסרה לסמכות המעריכים.

עוד הוסיף השופט כי אף בהנחה שפעולת מתן הציונים על ידי המעריכים המחוזיים באה בגדר אחת הקטגוריות שלעיל, הרי שהתוצאה לא הייתה משתנה. בעניין זה הזכיר השופט כי בהליכי מכרז יש חשיבות עליונה בהקפדה על השוויון ועל טוהר המידות וכי הליך של מתן ציונים לגבי ניסיון קודם עם מציעים במכרז הוא הליך שגרתי בעולם המכרזים ובדרך כלל לא נטענת הטענה כי זהות נותני הציונים צריכה להיות עלומה. על כן, מתן אפשרות שלא לגלות את שמם של נותני הציונים פוגע ביכולתו של המציע במכרז להתמודד עם הציון שניתן לו, ויש בו כדי לפגוע באמון משתתפי המכרז בהליך המכרזי. במקרה זה, הטלת חיסיון על שמות המעריכים המחוזיים עלול להביא, חלילה, לתחושה שמא ציון כזה או אחר ניתן במטרה להכשיל מציע כזה או אחר ממניעים לא ענייניים. לפיכך, סבר השופט כי טוהר הליכי המכרז מחייב שזהות נותני הציונים תהיה גלויה, וכי נותני הציונים יעמדו במידת הצורך לביקורת. עוד הוסיף השופט כי ככל שהדבר יגרום לזהירות מצד המעריכים במתן הציונים הרי שאין בכך רע.

לפיכך, קבע השופט כי האינטרסים המחייבים את גילוי השמות גוברים על האינטרס התומך באי גילויים ועל כן דין העתירה להתקבל. הכנ"ר ימציא לידי העותר את שמות המעריכים המחוזיים אשר נתנו את הציונים בעניינו. בנוסף, יישא בהוצאות העותר בסך של 20,000 שקל. העותר יוצג ע"י עורכי הדין אילן בומבך. הכנ"ר יוצג ע"י עו"ד חוי טוקר מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי).

עת"מ 33941-05-17