חדשות

לאחר שהמשורר יהונתן גפן פרסם אמש שיר מעורר מחלוקת בו השווה את הנערה הפלסטינית עאהד תמימי לאנה פרנק וחנה סנש, הנחה היום שר הביטחון אביגדור ליברמן את מפקד גלי צה"ל להפסיק להשמיע או לראיין את גפן בשידורי התחנה. האם מדובר בצעד לגיטימי או בפגיעה פסולה בחופש הביטוי ואפליה על רקע פוליטי?

שר הביטחון אביגדור ליברמן הנחה הבוקר (ג') את מפקד גלי צה"ל שמעון אלקבץ, להפסיק להשמיע או לראיין בשידורי גל"צ וגלגל"צ את המשורר יהונתן גפן. זאת, לאחר שאמש פרסם גפן בחשבון האינסטגרם שלו שיר מעורר מחלוקת, בו השווה בין עאהד תמימי, הנערה הפלסטינית המואשמת בתקיפת חיילים, לגיבורות היסטוריות כמו אנה פרנק, חנה סנש, ז'אן דארק ואף לדוד מול גוליית. "הנחתי הבוקר את מפקד גלי צה"ל להפסיק להשמיע או לראיין את יהונתן גפן בכל שידורי התחנה", כתב ליברמן בחשבון הטוויטר שלו. "מדינת ישראל לא תיתן במה לאדם שמשווה בין ילדה שנספתה בשואה ולוחמת גיבורה שנלחמה במשטר הנאצי לעאהד תמימי הפרחחית שתקפה חייל. רדיפת הכותרות של גפן מחליאה ומקוממת".

בתגובה להנחיה התראיין הבוקר מנהל גלגל"צ, נדב רביד, ברדיו 103 אף.אם ואמר "גלגל"צ לא מחרימה אומנים ולא יוצרים בגלל דברים שהם אומרים. לליברמן אין סמכות של עורך לא בגל"צ ולא בגלגל"צ". הדברים גם זכו להתנגדות מצד היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, שהודיע כי לשר אין סמכות חוקית להתערב בתכנים שמשודרים בתחנה הצבאית וזו מסורה בידי גורמי המקצוע בלבד". בתגובה לדברי היועמ"ש אמר ליברמן: "תפקידי כשר הביטחון הוא לשמש מגן לכל החיילים - בסדיר ובמילואים, שאינם יכולים לענות לפוליטיקאים ואישי ציבור. אני מונחה ע"י חוק השכל הישר, שעומד מעל כל הנחיה בירוקרטית. עם כל הכבוד וההערכה שאני רוחש ליועץ המשפטי לממשלה, במקרה הזה אני דוחה על הסף את עמדתו. עדיף שהיה מגנה את גפן".

לא מדובר בפעם הראשונה שבה ליברמן מנסה להתערב בתכנים המשודרים בתחנה הצבאית. בספטמבר האחרון נפגש שר הביטחון עם מפקד גל"צ והנחה אותו לאמץ כללים הכוללים הדרת סרבני מצפון משידורי התחנה. יצחק טוניק, מפקד התחנה לשעבר, הגיב להחלטה בזעם ואמר "בתרבות לא עושים צנזורה, איך בכלל תוכל לעשות צנזורה במוזיקה?".

שני המקרים, גם אי השמעת אמנים על רקע דעה פוליטית וגם אי השמעת אמנים שהשתמטו מצה"ל, מעלים את השאלה האם מדובר בהחלטה לגיטימית של השר או שמא החלטה בלתי סבירה הפוגעת בזכויות יסוד. מדובר בשאלה חשובה גם נוכח הסיכוי שהחלטתו של ליברמן תאומץ ע"י גורמי המקצוע בתחנה, דבר שלדעת היועמ"ש הוא לגיטימי, והן בשל הסיכוי שהסוגיה תגיע בעתיד לפתחו של בית המשפט.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

ד"ר הלל סומר, מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי, סבור שעמדתו של מנדלבליט היא אמנם מבורכת, אבל היא מהווה חצי עבודה בלבד שכן היא עוסקת בנימוק פורמלי של העדר כפיפות ארגונית לשר, ומאפשרת באופן תיאורטי לגורמי המקצוע (מפקד התחנה או קצין חינוך ראשי) – לחזור על אותו איסור בדיוק. לדבריו, האיסור שהטיל ליברמן על השמעת שירי גפן בשל עמדותיו הפוליטיות הוא בלתי חוקי מבחינה מהותית בשני רבדים: הרובד המנהלי שאוסר על רשות מנהלית לפעול ללא הסמכה חוקית, והרובד החוקתי שעוסק בפגיעה לא חוקתית בזכויות יסוד.

במישור המנהלי מזכיר ד"ר סומר את פסק הדין בעניין ישראל שייב (אלדד) נגד שר הביטחון שניתן בראשית ימיה של המדינה (בג"ץ 144/50). באותו מקרה דובר על מורה שביקש להתקבל לעבודה בבית הספר "מונטיפיורי", אלא שמשרד החינוך לא אישר את העסקתו בשל התנגדותו של שר הביטחון דאז, דוד בן גוריון, שהגיעה על רקע השקפותיו הפוליטיות של המורה. בית המשפט ביטל את ההחלטה וקבע ברוב קולות שהתערבותו של שר הביטחון בהעסקתו של שייב היוותה חריגה מתפקידו והיא בוצעה בלי סמכות חוקית ממשית: "מדינתנו מושתת על שלטון החוק ולא על שלטון אישים", כתב השופט דאז, שניאור זלמן חשין. "אם הצנזורה עברה בשתיקה על פרסומי המבקש, ולא מיחתה בידו - עד כמה שהדבר מוזר – להטיף למרד, לא פסק עוד, תודה לאל, דין מישראל. יתבעו השלטונות את המבקש לדין ויאשימוהו כחוק, ואז ישתמש לפחות בזכות הקנויה לכל אזרח במדינה, היא הזכות היסודית של אדם להגן על עצמו בדין. אם דעותיו של אזרח פסולות, חייו אינם הפקר ודמו אינו מותר; ואין נועלים בפניו שערי פרנסה, ואין יורדים לחייו בדרך אדמיניסטרטיבית בלבד". לדברי ד"ר סומר, ההלכה המשפטית של פס"ד שייב היא שלרשות מנהלית אסור לפגוע באדם בלי הסמכה חוקית, הלכה שחזרה על עצמה בפסקי דין רבים שבאו אחריו, וזה אותו הדין שחל במקרה זה.

במקביל, יש לתת את הדעת גם למישור החוקתי. מאז ניתן פסק הדין בעניין שייב חלה מהפכה של ממש במשפט הישראלי בכל הנוגע להכרה בזכויות חוקתיות וכיום אין חולק שחופש הביטוי והשוויון הן זכויות יסוד חוקתיות ראשונות במעלה. הדבר בא לידי ביטוי הן בפסיקה והן בחקיקה, הכוללת כמובן את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אך גם את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואת החוק לאיסור אפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ציבוריים. שני החוקים האחרונים כוללים כל אחד מהם איסור מפורש על אפליה מחמת השקפה או השתייכות מפלגתית – האחד בסיטואציה של יחסי עבודה והשני באספקת שירות או מוצר ציבורי.

מקרה שיכול בהחלט להיות רלוונטי ולהשליך על הסיטואציה הנוכחית הוא העניין של רדיו "קול ברמה", הפועל מכוח זיכיון שניתן לו ע"י הרשות השנייה ומיועד לציבור "תורני-מסורתי-ספרדי" באזור מרכז הארץ ודרומה. בעקבות מדיניות מוצהרת של אי השמעת נשים בשידורי התחנה שהייתה בתוקף עד שנת 2011, הוגשה נגדה בקשה לאישור תביעה ייצוגית בטענה כי מדובר בהפליה אסורה מכוח חוק איסור הפליה. בית המשפט המחוזי אישר את הבקשה וקבע כי מדובר בהפליה מגדרית בוטה שפגעה בציבור בכללותו. בהמשך, דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגישה התחנה על ההחלטה תוך שהביע שאט נפש מהתופעה הפסולה של הדרת נשים וקבע כי במישור העקרוני ניתן להשתמש במכשיר של התובענה הייצוגית לצורך טיפול בתופעה הכללית של הפליה לפי חוק איסור ההפליה. השופטת דפנה ברק-ארז הוסיפה כי שידור מעל תדר רדיו מהווה עשיית שימוש במשאב ציבורי מובהק ובמקום בו הפעילות שייכת במידה זו או אחרת גם לתחום "הציבורי", משקלה של טענת ההדרה אף גובר ופגיעתה גוברת.

אם כן, האם האיסור של ליברמן עומד במבחן החוקתי? יש להעיר שגלי צה"ל היא תחנה צבאית הכפופה מבחינה ארגונית למשרד הביטחון, ואילו קול ברמה היא תחנה פרטית, על אף שהיא פועלת תחת זיכיון. עוד יש להדגיש שהמקרה של קול ברמה עסק באפליה מגדרית וביתר פירוט בתופעה של "הדרת נשים", שהקונצנזוס סביב היותה תופעה פסולה הוא רחב יותר. האם הקונצנזוס יהיה רחב באותה מידה כאשר מדובר בהשמעת עמדות שמעוררות אי נוחות ותרעומת בקרב חלקים גדולים מאד באוכלוסייה? סביר להניח שלא, אולם יש לזכור שכפי שהוכח פעמים רבות בעבר, חוקיותה של החלטה אינה תלויה בתמיכה של ציבור כזה או אחר אלא צריכה להיות מושתתת על יסודות משפטיים. במקרה הזה, הבחינה לא צריכה להיות האם דבריו של גפן פוגעניים בפני עצמם, אלא האם האיסור על השמעתו בשידורי הרדיו היא החלטה העומדת במבחנים החוקתיים שנקבעו בפסיקה.