הפרקטיקה של בקשה ושיתוף כתבי טענות בין חברים למקצוע הפכה לנפוצה יותר ויותר ועורכי דין רבים נוהגים להשתמש ולהיעזר, בהיקפים מסוימים, בעבודתם של אחרים. אך האם מדובר בנוהג טבעי ומתבקש או עצלנות וזילות המקצוע?
כתבי טענות מוגנים בזכויות יוצרים, את זה כולם (כמעט) יודעים. עם זאת, כל עורך דין נתקל בשלב מסוים בבקשה של קולגה לכתב טענה בנושא כזה או אחר. בוואטסאפ, בפייסבוק או במייל, במהלך הזמן התפתח נוהג של שיתוף דוגמאות לכתבי תביעה, כתבי הגנה, בקשות, חוזים ומסמכים נוספים בין חברים למקצוע מתוך רצון לטפח את הערבות והעזרה ההדדית. מרבית עורכי הדין משתפים כתבי טענות בשמחה אך ישנם גם חלק המתנגדים לעשות כן מטעמים שונים. האם מדובר בפרקטיקה ראויה ורצויה החוסכת זמן ומסייעת לעבודה השוטפת או בעניין עמוק יותר הפוגע בעורכי הדין ובמקצוע כולו? שני עורכי דין הסכימו לשתף אותנו בעמדה שלהם בנושא.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נגד: "עצלות מחשבתית וחוסר יכולת להתמודד עם טענות"
"עורכי דין אשר הוסמכו בעידן הדיגיטלי, כאשר הכל זמין וקצב החיים מהיר, לוקחים כתבי טענות שנכתבו זה מכבר בידי עורכי דין אחרים ומשתמשים בהם לתיקים שלהם בשינויים קלים של מספרים ושמות". כך מציין עו"ד עמית לויתן, המחזיק בעמדה לפיה מדובר בנוהג בלתי ראוי. "הגענו למצב שעורך דין מקבל לטיפולו תיק כאשר אין לו ידע והבנה בתחום בו עוסק התיק, ולאחר מכן פונה בפורומים או בקבוצות החברתיות ומבקש מעורכי דין אחרים כתבי תביעה או הגנה שכבר מוכנים עם כל המחקר המשפטי, המובאות והציטוטים במקום לבצע את המחקר בעצמו ולכתוב את כתב הטענות במו ידיו, תוך התעלמות מפסיקות חדשות בתחום".
לדעת עורך הדין לויתן, הדבר מביא את עורכי הדין הללו לכדי "עצלות מחשבתית" וחוסר יכולת להתמודד עם טענות אשר יועלו בדיונים על ידי בא כוח הצד שכנגד. עוד הוא מוסיף כי הדבר יכול אף להשפיע על השופט הקורא את התיק: "שופטים קוראים כתבי טענות ומזהים בקלות דמיון וזהות בין כתבי טענות, ולכן מדלגים על פסקאות שלמות מתוך מחשבה כי קראו כבר את הדברים בכתבים אחרים אלא שיתכן כי בטעות ידלגו על דברים חשובים".
"במידה ועורך דין לא מבין בתחום מסוים ואינו מתכוון ללמוד ולערוך מחקר משפטי בעצמו, עדיף שיעביר את התיק לטיפולו של עורך דין אחר המתמצא ושולט בנושא בו עוסק אותו התיק. מטבע הדברים, עו"ד אשר עוסק בתחום מסוים דואג להתעדכן על חדשות והתפתחויות באותו תחום ומכאן שהטיפול בתיק יהיה יותר איכותי ומועיל ללקוח".
בעד: "התנגדות לבקשות כאלו והחיפזון להסקת מסקנות יוצרת הכללה שאינה ראויה"
"במשרדי לא נהוג לבקש או להשתמש בכתבי בית דין של אחרים אלא לערוך אותם לבד לאחר ניתוח ומחקר משפטי קפדני", מבהיר עורך הדין שחר ארביב. למרות זאת, הוא אינו רואה כל פסול או "עצלות מחשבתית" בעורכי דין המבקשים דוגמא של כתבי בית דין מקולגות. "מדובר בפרטיקה נפוצה שהייתה קיימת זה מכבר עוד בטרם עידן הפייסבוק וקבוצת הוואטסאפ", הוא אומר, "ההבדל היחיד בין התקופות שונות הוא מידת החשיפה של ציבור עורכי הדין לבקשות מסוג אלו. בתקופה שקדמה לעידן הפייסבוק בקשות כאלו היו נעשות באופן אישי ודיסקרטי, אולם מבחינת מהות הבקשה והטעמים שכנגד העלאת בקשה מסוג זה, הרי שאין כל הבדל ענייני".
עוד מוסיף עו"ד ארביב "קיימים משרדים רבים בסדר גודל בינוני עד גדול אשר שומרים את כל כתבי בית הדין בשרת המשותף וזמין לכל עובדי המשרד מתוך תכלית של יעילות ויצירת תמריץ להשתמש בפורמטים קיימים, כמובן תוך התאמה לנסיבות המקרה ומחקר משפטי מקדים, ואין מחלוקת כי דרך זו אכן מייעלת את צורת העבודה באותם המשרדים. גם מאגרים משפטיים שונים מעמידים לציבור עורכי הדין גם מאגר של כתבי טענות בנוסף לפסקי הדין, וזאת מתוך הידיעה והצורך של אלו להיעזר בפורמטים קיימים של כתבי טענות".
בנוסף מציין עו"ד ארביב כי בעוד שלבקשות מסוג קבלת "דוגמה" לכתבי בית דין ישנם מתנגדים המעלים טענות כגון עצלות מחשבתית, זילות המקצוע, חוסר מקצועיות ועוד, הרי שיש תמימות דעים לגבי בקשות לקבלת דוגמאות לחוזים ומכרזים. לשיטתו, אין הבדל בין בקשה לקבלת פורמט של חוזה לבין בקשת קבלת פורמט של כתב בית דין. הוא מסכם: "חשוב להבהיר בעניין זה כי ההתנגדות לבקשות מסוג אלו והחיפזון להסקת מסקנות כלפי אותו ציבור המעלה בקשות אלו, חוטא לעיקר ואף יוצר הכללה שאינה ראויה ובוודאי שאינה מבוססת, שכן במרבית המקרים תכלית הבקשה נועדה לצורך קבלת תבנית ראשונית של המסמך וכמעין רשימת בדיקה בכדי לא לפספס פרק חשוב וכדומה".
