ביה"ד אישר את פיטוריו של עובד הכללית שפרסם בעקבות המלחמה פסוקים מהקוראן שכללו קריאה לפעולה בדרכי ג'יהאד. לא ניתן להשתמש בחופש הביטוי ובחופש הדת כדי לפגוע במדינה, וברגשות העובדים האחרים. מדובר בפרסום שאין בו רק הבעת סולידריות אלא מופיעה בו קריאה למלחמת דת של מאמינים
עניינו של ההליך דנן בבקשת התובע שבית הדין יורה על ביטול החלטת המעסיקה לפטרו בשל שלושה פרסומים שביצע באפליקציית ה WhatsApp ויורה על השבתו לעבודה. לחלופין תובע הוא פיצוי כספי בשל פיטורים שלא כדין בסך 300,000 ₪. עוד הוא תובע פיצוי כספי בסך 120,000 ₪ בגין התנהלות בחוסר תום לב, עגמת נפש ובגין הוצאת לשון הרע. התובע הועסק בתפקיד מהנדס שירות בחברת בת של שירותי בריאות כללית, העוסקת בתחום המכשור והציוד הרפואי. התובע פרסם שלושה סטטוסים ב- WhatsApp בימים 14,13 ו-15באוקטובר 2023, ובהם פסוקים מן הקוראן. בעקבות הפרסומים נערך לתובע לשימוע, והוא פוטר.
התובע טוען כי אין בפרסומיו כל הסתה, ופיטוריו בוצעו שלא כדין. פירוש פרסום פסוקים מהקוראן כהסתה כנגד מדינת ישראל היא פגיעה ישירה בחופש הפולחן שלו. הוא איש דתי מאמין ובציטוטים אין כל הסתה או תמיכה בטרור. מדובר בציטוטים מהקוראן, הספר שהוא מאמין בו, ספר הקודש שלו, וציטוט פסוקים ממנו אינו בגדר עבירה.
לעמדת המעסיקה, פרסומיו של התובע אינם בגדר פרסום דברי דת המגשימים את חופש הפולחן שלו אלא אמירות הקוראות ומעודדות פעולה אלימה כנגד מדינת ישראל ואזרחיה.
כב' השופטת ק' ליבר-לוין פסקה כי יש לדחות את התביעה. משמעות הפרסומים הוכחה כקשורה למלחמת חרבות ברזל ויש בה ממד שיכול להתקבל כהסתה. אף אם התובע לא התכוון לכך, היה עליו לשקול את משמעות הדברים טרם הפרסום. לאחר שפרסם את הדברים, היה עליו להבהיר מה היתה כוונתו, ומשלא עשה כן באופן שלם ומשהפרשנות בעת הזו אינה מנותקת מאירועי השביעי באוקטובר, לא נמצא להתערב בהחלטת המעסיקה. חופש הביטוי מהווה אחת מחרויות היסוד של אדם בכל משטר דמוקרטי שכן "בלא דמוקרטיה אין חופש ביטוי ובלי חופש ביטוי אין דמוקרטיה" ( בג"צ 14/86 בעניין לאור). מדובר בזכות חוקתית המוגנת מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עם זאת, ההגנה עליה אינה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול זכויות אחרות וערכים, שהגשמתו של חופש הביטוי עלולה לפגוע בהם. למעסיק אסור להפלות עובד, בשל השקפת עולמו או דתו. במדינה דמוקרטית הזכות לחופש ביטוי כוללת גם את החופש לבטא דברים צורמים שאינם מקובלים על הכל, אולם גם במדינה דמוקרטית לא ניתן להשתמש בזכות זו כדי לפרסם ביטויים שמטרתם לפגוע בה.
מן הכלל אל הפרט, נקבע כי לאור המצב בו שרויה המדינה, וודאי בעיתוי הפרסומים שבוצעו על ידי התובע, כשבוע לאחר אירועי השביעי באוקטובר, לא נמצא פגם בכך שהמעסיקה, בעקבות פניית עובדים שראו את הפרסומים, פנתה ליועץ חיצוני בעל הכשרה ביטחונית, שהוא גם מרצה לערבית מדוברת ואסלאם. מיד לאחר מכן התקיימה פגישה עם התובע כדי לקבל את גרסתו. המעסיקה פעלה כנדרש עת פנתה אליו לקבל הסברים למהות הפרסומים, לאור המפורט בהם ולאור העיתוי בהם פורסמו. התובע זומן לשימוע כדין כאשר בזימון פורטו כל הסיבות שיכולות להוביל לסיום העסקתו. השימוע ארך פרק זמן לא קצר וניתנה לתובע הזדמנות מלאה להתייחס לפרסומים ולהסביר את כוונתו עת פרסם אותם לרבות ביחס לעיתוי הפרסום. התובע התחמק, לא סיפק הסבר מפורט וממצה לפרסומים וכן לא הצביע ולא הציג פרסומים קודמים שפרסם קודם לאירועי השביעי באוקטובר. משהוכח שקיים קשר בין הפרסומים של התובע לבין אירועי השביעי באוקטובר, אך סביר שהמעסיקה תבחן את האמור ותעמת את התובע עם הדברים. בירור ראשוני נערך על ידי קצין הביטחון והניב מסקנה כי יש בפרסומים סממנים ברורים של הסתה הקוראת לפעולה בדרך הג'יהאד. לאור האמור ההחלטה הסבירה הייתה לזמן את התובע לשימוע בשל כך. מכתב הזימון לשימוע פירט בהרחבה את הנסיבות בגינן זומן התובע, נסיבות הנוגעות לפרסומים שפרסם, משמעותם ועיתוי הפרסומים .במכתב ההחלטה שנשלח לתובע ציינה המעסיקה שהיא מצאה כי התכנים שפרסם כוללים התבטאות מפורשת התומכת בג'יהאד וקוראת לפעולה בדרכי ג'יהאד, קרי פעילות אנטי ציונית, אלימות ופגיעה במדינה ובאזרחיה, ובתכנים הללו יש סממנים ברורים של הסתה. ההחלטה נסמכה על שיקולים ענייניים שאינם קשורים למוצאו אלא למעשיו ולפרסומים שפרסם שבוע לאחר אירועי השביעי באוקטובר העולים כדי הסתה.
יתרה מזו, נקבע כי המעסיקה התנהלה כפי שמצופה ממעסיק סביר לאחר קבלת תלונות על הפרסומים. חוסר העקביות בגרסת התובע מקשה לקבל את עמדתו שאין בפרסום כל חשש, ושמדובר בפרסומים מהקוראן ללא קשר לאירועי השביעי באוקטובר ולמלחמה שפרצה בעקבותיהם. עצם העובדה שגורמים עוינים משתמשים בפסוקים אלה כדי להסית נגד מדינת ישראל היא עובדה רלוונטית במיוחד במערכת יחסי עבודה במקומות עבודה עם אוכלוסיות שונות. התובע קשר בעדותו את הפרסומים למלחמה בעזה, דבר שהתחמק מלעשות בשיחה עם קצין הביטחון במעסיקה. מהעדויות עולה שמדובר בפרסומים שפורסמו גם על ידי גורמים עוינים ואין מדובר בפרסומים שנועדו אך ורק להביע סולידריות בפגיעה בעם אחר, וודאי שאין בהם הבעת סולידריות לפגיעה בשני הצדדים, כפי שניסה התובע לטעון. אין לקבל את טענת התובע כי לא הסכים להתנצל על הפרסומים שכן לטעמו מדובר בדברי ספר הקודש שלו עליו אין מקום להתנצל. הפרשנות של הפרסומים יכולה להיות כזאת המקושרת להבעת אהדה לטרור, ואף ארגונים העוינים את מדינת ישראל משתמשים בפסוקים הללו לצורך כך. בנסיבות האלה, כאשר עובד מפרסם פרסומים בעיתוי כה רגיש היכולים להתפרש כעידוד של מעשים כנגד המדינה, נכון שהמעסיק יבחן את הדברים ואף ראוי שהעובד שלטענתו לא התכוון להסית או להעביר מסר שיש בו פגיעה כלשהי, יבין שיש מי שמשתמש בפרסומים הללו לצורך הסתה. מאחר והפרסום נועד כדי להעביר מסר, ככל שהועבר מסר שגוי שלא על דעת התובע, יש מקום להביע התנצלות על האפשרות לפגיעה ברגשות האחר, וודאי בעיתוי בו בוצע הפרסום.
לאור האמור, נקבע כי התנהלות המעסיקה היתה תקינה, החל מבחינת הפרסומים וכלה בהליך סיום העסקתו של התובע. בזמן אמת, וכשבוע לאחר אירועי השביעי באוקטובר, פרסומי התובע נחזו לבעלי משמעות שיש בה ממד של הסתה. לעובד זכות לחופש פולחן, חופש ביטוי, וחופש דת, יחד עם זאת, למעסיק יש זכות שלא לקבל פרסומים של עובד שיש בהם הסתה ופגיעה ברגשות העובדים האחרים. לא נמצא שהמעסיקה הפעילה את הפררוגטיבה הניהולית שלה באופן לקוי, או שהחלטתה נגועה בשיקולים זרים. לאור תוכן הפרסומים ועיתוי הפרסומים, הרי שהחלטתה מצויה במתחם הסבירות, ועל כן יש להותירה על כנה. לעובד מותר להביע סולידריות עם הצד שנפגע וזכותו להזדהות עם כל צד כראות עיניו והבנתו. הבעייתיות בהתנהלות התובע היא בפרסום האמור, פרסום שאין בו רק הבעת סולידריות אלא מופיעה בו פרשנות הקוראת למלחמת דת של מאמינים. התובע כלל לא הסביר מה מטרת הפרסום השני המדבר על העושק שהאל ינחית עליו מכה עזה, למעט אמירה כללית שמדובר בדברי דת שהוא נוהג לפרסם. כאשר מדינת ישראל מצויה במלחמה לאחר שבר גדול בשל אירועי השביעי באוקטובר, רצף פרסומים העוסק במלחמת דת והנחתת מכה על העושק כאשר הפרסומים מבוצעים גם לאוכלוסייה שאינה דוברת ערבית, ובאחד הפרסומים מופיעים צבעים שנחזים להיות צבעי דגל פלסטין, לא ניתן לנתק את כלל ההקשרים הללו מהפרסומים שביצע התובע וכיצד הם יכולים להתפרש אצל מי שצופה בהם. לאור האמור, תביעתו של התובע להחזרה לעבודה נדחית, כמו כן, לא נפסק לתובע פיצוי כלשהו.
לסיכום, התביעה נדחית במלואה.
התובע יוצג ע"י: עו"ד לואי זרייק; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד גלית גולן רתם
