בית המשפט המחוזי דחה את עתירתם של מספר נבחנים בבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין, שלא עברו את הבחינה בע"פ שהייתה נהוגה במתכונת הישנה וטענו כי יש לאפשר להם מועד נוסף. בהתאם לתקנות נקבע כי יהיה עליהם להבחן שוב בכתב במתכונת החדשה וכי לא הייתה חובה על הלשכה ליידע אותם באופן אישי על הוראת המעבר שנקבעה בתקנות ששינו את מתכונת הבחינה
העותרים, חמישה במספר, צלחו בעבר את מבחני ההסמכה בכתב של לשכת עורכי-הדין אך כשלו מספר פעמים במבחנים בעל-פה (שהיו נהוגים במתכונת הישנה). ביוני 2017 התפרסמו תקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובמקצועות מעשיים), שעסקו במתכונתן החדשה של בחינות ההסמכה.
במסגרת התקנות, נקבעה הוראת מעבר מפורשת החלה על מי שנבחן בעבר, צלח את המבחן בכתב ונכשל במבחן בעל-פה. לפי הוראה זו, מי שלא עבר את הבחינה בעל פה עד ה-30 בנובמבר 2018, יהיה עליו להיבחן בבחינת ההסמכה בכתב במתכונת החדשה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לאחר תיקון התקנות, קיימה הלשכה ששה מועדים של בחינות בעל-פה בהתאם למתכונת הישנה, אלא שאף אחד מהעותרים לא צלח אותה עד למועד הקובע. חרף האמור, טענו כי יש לקבוע להם מועדים נוספים לבחינה בעל-פה. לשיטתם, כשלו הלשכה והועדה הבוחנת מטעמה בכך שלא יידעו אותם על כך שעל פי הוראות התקנות לא ניתן יהיה להיבחן עוד בבחינה בעל-פה לאחר המועד הקובע שנקבע בתקנות, לא הודיעו להם אישית על כל אחד מששת מועדי הבחינה בעל-פה שנקבעו ובכך שבפועל קיימו מועד בחינה נוסף בחודש ינואר 2019, באופן המעיד על כך שאין מניעה מקביעת מועדים נוספים לאחר ה"מועד הקובע" שבתקנות.
השופט רם וינוגרד דחה את העתירה וקבע כי לא חלה על הלשכה חובה מכוח הדין ליידע כל אדם שנבחן בעבר על השינוי בתקנות, ואף אין מקום להחלת חובת יידוע מעין זו. לשיטתו, די היה בפרסום התקנות ברשומות כדי להביא לכלל מסקנה לפיה תוכנן הוא בגדר ידיעת הכלל, ובוודאי בגדר ידיעת מי שמבקש לעסוק במשפט.
עוד הוסיף השופט כי אף לו היה מקום למסקנה לפיה חלה על הועדה והלשכה חובה להביא את קביעת התקנות לידי ציבור הנבחנים בעבר, הרי שהן יצאו ידי חובתן כאשר פעלו לפרסום הודעה נפרדת בהקשר הספציפי באתר הלשכה, המהווה את המקום הטבעי לפרסום הודעות מעין אלה לציבור הנבחנים הפוטנציאליים, וזאת מתוך מגמה להבליט את השפעת התקנות על מי שנבחן בעבר וטרם זכה לרישיון המיוחל. בעניין זה אף ציין השופט כי 4 מתוך 5 העותרים ניגשו לבחינות בעל פה שנקבעו לאחר תיקון התקנות, ולכן חזקה עליהם שידעו היטב על התיקון ועל משמעותו.
בנוסף, סבר השופט כי אין גם בסיס לטענה לפיה היה על הועדה והלשכה ליידע את העותרים בדבר כל מועד שנקבע לבחינות בעל-פה לאחר שתוקנו התקנות. כאמור, מועדים אלה פורסמו מראש באתר הלשכה, כאשר הודעה על מועד כל בחינה התפרסמה באתר כחודשיים קודם למועד הבחינה. לפיכך, די בדרך פרסום פומבית זו ואין להטיל על הלשכה חובה להודיע על מועד הבחינה לכל אחד מהאנשים שנכשלו בה במועד כלשהו בעבר. עוד צוין כי חלק מהעותרים נמנעו במשך שנים רבות מלגשת לעשרות מועדים של בחינות בעל-פה ולכן אין מקום לקבוע כי הלשכה פעלה שלא כדין כאשר לא המשיכה להתעקש וליידע אותם על כל בחינה ובחינה שבכוונתה לקיים במועד כלשהו, לאורך ימים ושנים. "יובהר שיש לצפות ממי שמבקש, מצפה ומייחל לזכות ברישיון, כי יעשה את המאמץ המינימלי לברר אם ומתי נקבעו מועדים לבחינה", כתב השופט. "לא היה כל צורך ביצירת קשר עם נציגי הלשכה לצורך בירור סוגיה זו, כאשר המועדים מפורסמים באתר הלשכה וגלויים לעין כל. משהעותרים נמנעו מלעשות ולו את המעט הנדרש לבירור מועדי הבחינות – ככל שאכן נמנעו מלעשות זאת – אין להם אלא להלין על עצמם".
לבסוף התייחס השופט למועד הבחינה בעל-פה שנקבע לאחר המועד הקובע בתקנות. כפי שהסבירה הלשכה, מועד זה נועד אך למי שנבצר ממנו לגשת לבחינה בעל-פה במועד נובמבר 2018 (הוא המועד האחרון שנקבע לבחינות על פי מתכונתן הישנה), וזאת בשל מחלה, מילואים וכד'. מטעם זה גם לא ניתנה האפשרות לאותם העותרים שנכשלו בבחינה שהתקיימה בנובמבר לגשת למועד זה, שלא שימש כ"מועד נוסף" אלא נועד אך למי שמטעמים מוצדקים נבצר ממנו להשתתף בבחינה הקודמת. משכך, אין מקום לטענה לפיה הלשכה הוסיפה מועדים מסיבותיה או אף לטענה כי הייתה מוסמכת לעשות כן.
נוכח כל האמור, העתירה נדחתה תוך חיוב העותרים בהוצאות ושכ"ט הלשכה והועדה הבוחנת בסכום כולל ומופחת של 8,000 שקלים. העותרים יוצגו בהליך ע"י עו"ד שי דקס. הלשכה והועדה הבוחנת יוצגו בידי עו"ד דוד יצחק ועו"ד מירית שלו.
