בית המשפט העליון קיבל באופן נדיר ערעור "בגלגול רביעי", שהגישה ועדת האתיקה של לשכת עוה"ד על זיכויו של עו"ד שהועמד לדין משמעתי בהסתמך על חקירה סמויה שבוצעה בעניינו. במסגרת זו קבע בית המשפט לראשונה כי יש לראות בתפקיד הבירור שהוטל על ועדות האתיקה ככולל ביצוע פעולות הדרושות באופן סביר למילויו
בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין, על זיכויו של עו"ד מעבירות משמעת, לאחר שהורשע בבתי הדין של הלשכה בהסתמך על חקירה סמויה שביצעה ועדת האתיקה בעניינו על ידי חוקר פרטי שנשלח לכנס ניצולי שואה שארגן. השופט מזוז קבע כי יש לראות בתפקיד הבירור שהוטל על ועדות האתיקה של הלשכה, שאינן בגדר גורם "מעין שיפוטי", ככולל ביצוע פעולות הדרושות באופן סביר למילויו, ובלבד שאין מדובר בפעולות הדורשות הסמכה מפורשת או שיש בהן פגיעה בזכות.
נגד המשיב, עו"ד במקצועו, הוגשה קובלנה משמעתית שייחסה לו שלושה פרטי אישום הנגזרים מכנס שארגן לניצולי שואה יוצאי מרוקו ועיראק במתנ"ס בבאר שבע. המידע על קיום הכנס הגיע לאוזניה של ועדת האתיקה במחוז ת"א של לשכת עורכי הדין, וזו שכרה את שירותיו של בעל משרד חקירות על מנת לברר את המתרחש בו. חוקר פרטי מטעם אותו משרד הגיע לכנס, צילם את אשר ראה ואסף מסמכים שהוגשו כראיה בהליך המשמעתי.
בית הדין המשמעתי המחוזי זיכה את עוה"ד מהאישומים שייחסו לו חלוקת מנשר לפני מועד הכנס וטיעון עובדתי ומשפטי שאינו נכון, אך הרשיע אותו בעבירה של ביצוע מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. כמו כן, הורשע עוה"ד בעבירה של שידול לקוחות באמצעות אחר ועשיית פרסומת באמצעותו. ההרשעה התבססה בין היתר על עדויותיהם של החוקרים ועל צילומי הווידאו, ועוה"ד נידון לנזיפה ולהשעיה על תנאי לשלושה חודשים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בערעור לבית הדין המשמעתי הארצי טען עוה"ד כי אין לוועדת האתיקה סמכות לשלוח חוקר פרטי לעקוב אחר חבר לשכה, ועל כן יש לפסול את ממצאי החוקר שנשלח לכנס, התחזה לניצול שואה, ביצע האזנת סתר ועבר על חוק הגנת הפרטיות המגדיר באופן מפורש "בילוש והתחקות" כפגיעה בפרטיות. עוד טען כי המוזמנים לכנס היו לקוחותיו והוא הפך את האולם לשלוחה של משרדו, עקב הקושי של המשתתפים להגיע למשרד בתל אביב בשל גילם ומצבם, ועל כן אין מדובר בשידול ובפרסום אסור. בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע כי עריכת הכנס והדרך בה יזם וניהל עוה"ד את האירוע הם במופגן התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, כשהטיפול המשפטי המוצע הופך לסחורה הנמכרת בשוק, כבאירועי מכירות הפתוחים לקהל הרחב.
בעקבות כך, הגיש עוה"ד ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר התמקד בטענה אחת עיקרית – הסמכות לשלוח חוקר פרטי לעקוב אחר חבר לשכה. השופט אביגדור דורות קיבל את הערעור וקבע כי הראיות שהתקבלו מהחקירה הסמויה הושגו לכאורה בניגוד לחוק האזנת סתר וחוק הגנת הפרטיות, וכי אין מקום לבצע חקירות מסוג זה או לקבל החלטות בבתי הדין בהסתמך על תוצריהן.
השופט מזוז: ועדת האתיקה אינה גוף שיפוטי
בית המשפט סמך מסקנתו זו על פסק דין שניתן בבית המשפט העליון בנובמבר 2017, בו נקבע כי הוועדה הרפואית העליונה לפי חוק הנכים לא הייתה מוסמכת להורות על חקירה סמויה בעניינו של נבדק במטרה לאסוף מידע בדבר מצבו הרפואי או התפקודי תוך פגיעה בזכות לפרטיות, וכי אין לראות בעריכת חקירה סמויה כזו בבחינת סמכות עזר של הוועדות הרפואיות, שכן סמכויות עזר אינן כוללות סמכות הכרוכה בפגיעה בזכויות יסוד. משכך, נקבע כי יש לבטל את הרשעתו של עוה"ד, שכן בהיעדר הראיות מהחקירה לא ניתן היה להגיע למסקנה כי הוא עבר את העבירות שיוחסו לו.
על כך הגישה ועדת האתיקה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. השופט מני מזוז קבע כי מדובר בבקשה המעלה שאלה עקרונית החורגת מעניינו של המקרה הקונקרטי ולכן יש לקבל את בקשת רשות הערעור על מנת להעמיד דברים על מכונם. לדעת מזוז, שגה בית המשפט המחוזי כשגזר גזירה שווה בין ועדת האתיקה לפי חוק לשכת עורכי הדין לבין ועדה רפואית לפי חוק הנכים לעניין המותר והאסור במסגרת ביצוע תפקידיהן, כמו גם בסיווג פעילות ועדת האתיקה כפעילות של "חקירה סמויה" שבוצעה שלא כדין.
לדברי מזוז, וועדות האתיקה של לשכת עורכי הדין אמנם כפופות לכללי המשפט המנהלי במילוי תפקידיהן, אולם תפקידה של ועדת האתיקה שונה באופן מהותי מתפקידה של ועדה רפואית, ובמיוחד הוועדה הרפואית העליונה הפועלת מכוח חוק הנכים. כך, בעוד האחרונה היא גוף מעין-שיפוטי שתפקידו להכריע בשאלות ובמחלוקות בנוגע למצבו הרפואי-תפקודי של הנכה התובע, הרי שוועדת האתיקה, שהוסמכה בחוק כ"קובל", משמשת כגוף אכיפה-תביעה לאכיפת הנורמות האתיות-משמעתיות החלות על חברי לשכת עורכי הדין. במסגרת תפקידה זה, מוסמכת ועדת האתיקה לנקוט בהליך משמעתי נגד חבר הלשכה בשל עבירת משמעת ולנהל הליך זה בפני בית הדין המשמעתי.
עוד הוסיף מזוז כי הענקת סמכות "קובל" ליועץ המשפטי לממשלה ולפרקליט המדינה העומדים בראש מערכת התביעה הפלילית, לצד וועדות האתיקה, מדגישה את תפקידן של ועדות האתיקה כגוף אכיפה-תביעה ולא כגוף מעין-שיפוטי. זאת, בפרט כשסמכות השפיטה בהליכים משמעתיים לפי חוק לשכת עורכי הדין מסורה לבתי הדין המשמעתיים, ולא לוועדות האתיקה. לדעת מזוז, מעורבות אקטיבית של הגורם השיפוטי בייזום איסוף ראיות אכן חורגת מתפקידו של הגוף המשמש כגורם המכריע בהליך האדברסרי ופוגעת באובייקטיביות ההליך השיפוטי. עם זאת, לא כך כאשר מדובר בייזום איסוף ראיות על ידי הגורם התובע בהליך, במקרה זה ועדת האתיקה בהליך משמעתי, עליה מוטל בירור תלונות וחשדות וקבלת החלטה אם לנקוט בהליך משמעתי, וניהולו של הליך משמעתי כקובל.
בנוסף, ציין מזוז, ועדות האתיקה אינן בגדר "רשות חוקרת" בעל סמכויות חקירה, ולא הוקם לצדן גוף חוקר. מנגד, החוק והכללים מטילים על הועדות והפרקליטים הפועלים לידן "לברר" תלונות, אך אין בחוק כל פירוט מה כוללת סמכות בירור זו, וגם בכללים אין לכך התייחסות מעבר לצורך כאמור לפנות למתלונן ולנילון לקבלת תגובות ופרטים נוספים. לדעת מזוז, בכך לא מתמצית סמכות הבירור של תלונה, שכן הסתפקות אך בתלונה ובתגובת הנילון הייתה מרוקנת מתוכן במידה רבה את תפקידן של ועדות האתיקה כגוף האמון על שמירת האתיקה של עורכי הדין בישראל ואת יכולתן לאכוף את כללי האתיקה. זאת, במיוחד מקום שהבירור נעשה בנוגע לחשד לעבירת משמעת שהגיע לוועדה שלא בדרך תלונה. משכך, נקבע, יש לראות בתפקיד הבירור שהוטל על הוועדות ככולל ביצוע פעולות הדרושות באופן סביר למילויו, ובלבד שאין מדובר בפעולות הדורשות הסמכה מפורשת או שיש בהן פגיעה בזכות.
במסגרת בירור זה, קבע מזוז, רשאית ועדת האתיקה לפנות למתלונן ולנילון לקבל הסברים, פרטים נוספים או מסמכים רלבנטיים. כן רשאית היא לערוך בירור עובדתי ולאסוף מידע רלבנטי במאגרי מידע פתוחים לציבור וכן לבקש מגופים ציבורים מידע הדרוש לה לצורך מילוי תפקידה. במלאכת הבירור ואיסוף המידע היא רשאית גם להיעזר בגורמים חיצוניים, ובלבד כאמור שאין מדובר בפעולה האסורה לפי דין או הדורשת הסמכה בדין, לרבות פעולה שיש בה משום פגיעה בזכויות יסוד.
גם מבחינה עובדתית, סבר השופט מזוז, לא חרגו פעולות החוקר במקרה הנוכחי מפעולות בירור ואיסוף מידע לגיטימיות. הוזכר, כי החוקר נשלח לברר את המתרחש בכנס פתוח לציבור בעקבות מנשר שהופץ על ידי עוה"ד ושהגיע לידי הוועדה, והוא לא נשלח לעקוב ואף לא עקב אחרי עוה"ד ולא חדר למרחב האישי-פרטי שלו. מדובר כאמור בכנס פתוח, שנערך במתנ"ס ציבורי ולא במשרדו של עורך הדין, ללא רשימה מוגדרת של מוזמנים, אליו הגיעו עשרות אנשים שלא היו לקוחותיו. כמו כן, התנאים במקום כלל לא אפשרו שמירה על המרקם העדין של מפגש עו"ד-לקוח, ועוה"ד נשמע משווק את משרדו ומשלח לדרכו את כל מי שהשירות המשוּוק אינו רלבנטי אליו.
משכך, קבע מזוז, לא היה מקום לקביעתו של בית המשפט המחוזי שמדובר היה ב"חקירה סמויה" תוך "חדירה למרחב האישי-פרטי" של עוה"ד. עוד לא ניתן לומר כי פעולות אלו פגעו בזכותו של עוה"ד לפרטיות וגם האזנת סתר אסורה לא נעשתה כאן. אשר על כן, לא היה בסיס – משפטי או עובדתי – לקבוע כי ועדת האתיקה חרגה מסמכותה, וכפועל יוצא כי הראיות שנאספו במסגרת הבירור שביצעה הושגו באופן בלתי חוקי המחייב את פסילתן.
לאור האמור – הערעור התקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יבוטל כך שהרשעתו של עוה"ד תעמוד על כנה, וכך גם העונש שנגזר בצדה. עוה"ד יישא בהוצאות ועדת האתיקה בסך של 15,000 שקלים. ועדת האתיקה יוצגה ע"י עו"ד אשרת חנוך, עו"ד אריאל שניאור ועו"ד סמי פרטיאלי. עוה"ד יוצג ע"י עו"ד ערן זהר, עו"ד שלי וקנין-אדם ועו"ד מנחם מושקוביץ.
