חדשות

שופטי בג"ץ החליטו ברוב דעות לבטל את גזר הדין של ביה"ד המשמעתי לשופטים שקבע כי השופטת, שהסתבכה ב"פרשת המסרונים", תודח מכהונתה לצמיתות. השופט פוגלמן תמך בהדחה אולם השופטים ברק-ארז וסולברג גברו עליו: "גם שופטים הם בני אדם"

בג"ץ החליט היום (ה') לקבל חלקית את עתירתה של השופטת רונית פוזננסקי-כץ ולבטל את גזר הדין של בית הדין המשמעתי לשופטים שלפיו תועבר העותרת מכהונתה לצמיתות. עם זאת, מאחר שכל אחד מהשופטים תמך בעונש אחר, הצטרפה השופטת ברק-ארז לתוצאה המעשית שאליה הגיע השופט סולברג לפיה תוטל על השופטת נזיפה, יציאה לחופשה ללא תשלום עד ליום 22.3.2019, הימנעות מדיון בהליכים פליליים למשך שנתיים והשבת השכר המופחת ששולם לה בתקופת ההשעיה.

פוזננסקי-כץ, שכיהנה כשופטת בבית משפט השלום בתל אביב, הועמדה לדין משמעתי בעקבות החלפת מסרונים בינה לבין הפרקליט שטיפל בהליכי המעצר ב"תיק בזק" ו"תיק 4000". השופטת הגיעה להסדר טיעון עם שרת המשפטים שלפיו היא תודה במיוחס לה, ושרת המשפטים תעתור לעונש מסוג השעיה. על רקע זה הודתה השופטת במיוחס לה והורשעה בהתנהגות שאינה הולמת שופט ובהפרה של כללי האתיקה לשופטים. עם זאת, בית הדין המשמעתי לשופטים דחה את ההסדר וקבע שאינו מוסמך להורות על השעיית השופטת. עוד קבע בית הדין כי יתר העונשים הקבועים בחוק אינם הולמים את חומרת מעשיה של השופטת, ולכן בנסיבות העניין העונש הראוי הוא העברתה לצמיתות מכהונה. נוכח האמור, הגישה השופטת עתירה לבג"ץ בנושא.

בכל הנוגע למחלוקת בסוגיית סמכותו של בית הדין המשמעתי קבע השופט פוגלמן כי סעיף 19 לחוק בתי המשפט קובע חמישה סוגי עונשים שבית הדין המשמעתי לשופטים מוסמך להטיל על שופט (הערה, התראה, נזיפה, העברה למקום כהונה אחר והעברה מן הכהונה). לדבריו, החוק, לפי לשונו ותכליתו, אינו מסמיך את בית הדין להטיל עונש מסוג השעיה ולכך הסכים גם השופט סולברג. השופטת ברק-ארז, מאידך, סברה כי ניתן לפרש את החוק על פי לשונו ותכליתו כך שבית הדין מוסמך להורות על השעיית שופט מכהונתו לתקופה מוגבלת.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בכל הנוגע לעונש שנגזר על השופטת, הדגישו השופטים את עוצמת הפגם שנפל בהתנהלותה של השופטת. "אין מדובר אך בהפרה גרידא של הקוד האתי החל על שופטים בנוגע להתנהלותה האישית של העותרת או להתנהלותה מול בעלי הדין", כתב השופט פוגלמן. "טכנולוגיה עכשווית אינה יכולה להצדיק – בשום היבט – התכתבות ישירה בין שופט לבין בעל דין. המקרה דנן מדגים כיצד באצטלה של תיאום לוגיסטי גולש השיח למחוזות אחרים שאינם הולמים תקשורת בין שופט לבין צד להליך שמופיע לפניו".

עוד הוסיף "הפגם המרכזי בהתנהלות העותרת הוא שיח במעמד צד אחד עם צד להליך פלילי בנוגע לנושא מהותי העומד להתברר בדיון, ללא כל הרשאה בדין ובלי שהצד השני מודע לכך. כל זאת, כשמדובר בהליכי מעצר שאין צריך לומר שהם בבחינת "דיני נפשות"... מדובר בהתנהלות פסולה של העותרת, העומדת בזיקה ישירה ללב תפקידה בהליך השיפוטי, ויש בה משום פגיעה מהותית בטוהר ההליך השיפוטי". לשיטתו, ה"עיוורון הנורמטיבי" שבו לקתה השופטת בהקשר זה, והפגיעה בטוהר ההליך כפועל יוצא מכך, מחייבים תגובה משמעתית הולמת שגם נושאת בחובה מסר ברור לכל שופטי ישראל.

בהינתן האמור, סבר פוגלמן כי אמצעי המשמעת הקלים המנויים בחוק בתי המשפט – הערה, התראה ונזיפה – אינם הולמים את חומרת מעשי השופטת, וכי נוכח חומרת הפגיעה שהסבו מעשיה לאמון הציבור במערכת המשפט – יש להותיר את כנו את עונש ההעברה מהכהונה לצמיתות. "לא נעלמה מעיניי הפגיעה הקשה בעותרת", כתב. "ואולם העותרת קיבלה עליה את עול השיפוט – ועול כבד הוא. סמכותנו לשפוט את האחר, בין את הפרט, בין את הרשות השלטונית, מחייבת כי נגזור על עצמנו אמות מידה מחמירות של יושרה, מקצועיות, הגינות והיעדר משוא פנים. אלה לא רק חייבים להתקיים בשופט פנימה, אלא להיראות היטב כלפי כולי עלמא ולהאיר כמגדלור את דרכם של המתדיינים הבאים בשערינו מדי יום ביומו. אלמלא כן, לא יאמין הציבור בשופטיו ובמערכת המשפט האמונה עליו, וזו לא תוכל למלא את תפקידה החיוני במדינה יהודית ודמוקרטית".

השופטת ברק-ארז מאידך, סברה כי אמון הציבור במערכת המשפט אמור להיות מבוסס על ההבנה שהדרישות משופטים הן גבוהות מאד, אך גם שופטים הם בני אדם. לשיטתה, ההכרה בכך אמורה להתבטא בסולם ענישה מחמיר, אך גם מידתי, כאשר גישה זו עולה בקנה אחד עם התפיסה הכללית של המשפט הישראלי ובפרט בתחום הפלילי והמשמעתי, והיא מבטאת את המעמד החוקתי של עקרון המידתיות במשפטנו. עוד הוסיפה כי מעבר למקרה הקונקרטי של השופטת פוזננסקי-כץ, המחלוקת הנידונה היא בעלת משמעות מעבר להיבטים המעשיים שלה ועוסקת בשאלה האם אמון הציבור בשפיטה מבוסס על הנחה בדבר היותם של השופטים נעלים מכל חולשות אנוש. לדעת ברק-ארז התשובה לכך שלילית, שכן אמון זה אמור להיות מבוסס על הכרה בדרישה של סטנדרטים גבוהים ונכונות אף לדרוש דין, חשבון ועונש בגין הפרתם. אשר על כן, סברה כי במכלול נסיבות העניין, יש מקום לקבוע כי השופטת תושעה לתקופה של שנה ועם חזרתה לכס השיפוט תימנע מעיסוק בעניינים פליליים למשך שנתיים נוספות.

יחד עם זאת, על מנת להגיע לתוצאה מוסכמת, הצטרפה לדעתו של השופט סולברג לפיה יוטל על השופטת אמצעי משמעת נוסף של נזיפה לצד התחשבות בתקופת השעייתה בפועל ובהתחייבויותיה - יציאה לחופשה ללא תשלום עד ליום 22.3.2019, הימנעות מדיון בהליכים פליליים למשך שנתיים והשבת השכר המופחת ששולם לה בתקופת ההשעיה.

בג"ץ 6301/18