בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה קיבל את תביעתה של עולה חדשה שנפלה קורבן לתרגיל עוקץ, נגד מי ששימש "איש קש" בשירות הנוכלים והעביר להם את הסכומים שקיבל ממנה תמורת עמלה. ביהמ"ש: "מקום בו בוחר אדם להיות "איש קש" עבור אחר הרי שעליו לדעת כי הוא לוקח על עצמו את הסיכון הכרוך בפעולתו"
התובעת, שהיא עולה חדשה, ביקשה לרכוש דירה ולצורך כך נדרשה להלוואת משכנתה. לאחר שנחשפה למודעה בעיתון המתפרסם בשפה הרוסית בה הוצעו שירותי סיוע להשגת אישור זכאות למשכנתה, יצרה התובעת קשר עם מפרסם המודעה, שהציג עצמו כ'יעקב' ואמר לה כי עלות השירות עומדת על 15,500 שקל. בשלב ראשון נאמר לתובעת שתעשה בדיקה ללא עלות וכעבור מספר ימים יצר איתה קשר מי שהציג עצמו כ'אלכסנדר', וביקש ממנה להעביר סך של 9,500 שקל באמצעות בנק הדואר לפקודתו של הנתבע.
כעבור יומיים הודיע הנציג לתובעת שלא ניתן לפצל את הסכום וכי עליה להשלים את ההפרש, כך שהתובעת העבירה לטובת הנתבע בבנק הדואר סך של 6,000 שקל נוספים. מספר ימים לאחר מכן יזמה התובעת שיחת טלפון כדי לברר מצב הזכאות למשכנתה ו'יעקב' אמר לה שלא ניתן להשיג בעבורה את האישור וכי הכספים שהעבירה יוחזרו לה.
ואכן, בהמשך לכך הופקד בחשבון הבנק של התובעת שיק, משוך בידי הנתבעת, על סך של 24,500 שקל. באותו יום התקשר אליה 'יעקב' והודיע כי בטעות הופקד בחשבונה שיק באותו סכום למרות ששילמה סכום נמוך יותר ולפיכך היא מתבקשת להשיב את ההפרש. בנסיבות אלה העבירה התובעת לנתבע, באמצעות בנק הדואר סכום נוסף של 8,750 שקל. בסופו של יום, השיק שהופקד בחשבונה של התובעת חולל בהעדר כיסוי מספיק וכך יוצא שהתובעת העבירה לכאורה לטובת שירותי סיוע להשגת משכנתה סך של 24,500 שקל ולא קיבלה תמורה כלל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת, שהבינה כי נפלה קורבן למעשה תרמית, הגישה תלונה במשטרה בין היתר נגד הנתבע, אליו העבירה את הכספים, ונגד הנתבעת, שהשיק שהופקד בחשבונה חולל. הנתבע מצדו, טען כי הוא כלל לא מכיר את התובעת או את הנציגים 'יעקב' ו'אלכסנדר', כי לא קיבל כספים מאת התובעת וכי היה עצמו קורבן למעשי מרמה של נוכלים שהשתמשו בזהותו ללא ידיעתו.
הרשם הבכיר אורן כרמלי קיבל את התביעה וחייב את הנתבע לפצות את התובעת בלמעלה מ-20 אלף שקלים. מהראיות בתיק הסיק הרשם כי הנתבע היה 'איש קש' בפרשה, שתפקידו קבלת כספים מאת אנשים כדוגמת התובעת ומסירת הכספים לידי מי ששכר את שירותיו. בעניין זה, העיד הנתבע בבית המשפט כי קיבל כספים בסכומים שונים והעביר אותם לידי מי שחיכה לו ליד סניף בנק הדואר, תוך שקיבל עמלה על השירות שסיפק, אך לא חקר, לא שאל ולא דרש פשר אותן העברות ומדוע מועברים כספים בסכומים גדולים לידי אותם אנשים. לדעת הרשם, לכל הפחות היה בכך משום 'עצימת עיניים' מצידו ובנסיבות אלה אין מקום לפטור אותו מאחריות לקבלת אותם כספים. "מקום בו בוחר אדם להיות "איש קש" עבור אחר", נכתב, "הרי שעליו לדעת כי הוא לוקח על עצמו את הסיכון הכרוך בפעולתו וכי ניתן יהיה להטיל עליו את האחריות להשלכות מעשיו – ובמקרה זה הנזק הכספי שנגרם לתובעת".
לצד זאת, מצא הרשם להשית על התובעת 'אשם תורם' בשיעור של 15%, שכן זו ידעה שהיא מבקשת שירותים מאת מי שהציגה עצמה כחברה נותנת שירותים ונציגיה הציגו עצמם כ'יעקב' ו'אלכסנדר'. למרות האמור, העבירה התובעת את הכספים לחשבון בנק דואר עלום ע"ש אדם אותו היא אינה מכירה ולא יודעת מה הקשר בינו לבין החברה שהציעה לה שירותים.
בהתאם לאמור, התקבלה התביעה חלקית והנתבע ישלם לתובעת סך של 20,613 שקל בתוספת 850 שקל הוצאות משפט. התביעה נגד הנתבעת נמחקה בהיעדר המצאה.
