ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין גילתה שעורך דין מארגן כנס לניצולי שואה יוצאי עיראק ומרוקו, ושלחה לשם חוקר פרטי שצילם ואסף מסמכים. לאחר שהורשע בהסתמך על הראיות בדין משמעתי בביצוע מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע ובשידול לקוחות ועשיית פרסומת, ערער עורך הדין לביהמ"ש המחוזי וטען: ללשכה אין סמכות לעקוב אחרי חבריה
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל ערעור שהגיש עורך דין על הרשעתו בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, בהסתמך על חקירה סמויה שביצעה ועדת האתיקה בעניינו על ידי חוקר פרטי שנשלח לכנס שארגן. השופט אביגדור דורות קבע כי הראיות שהתקבלו מהחקירה הסמויה הושגו לכאורה בניגוד לחוק האזנת סתר וחוק הגנת הפרטיות, וכי אין מקום לבצע חקירות מסוג זה או לקבל החלטות בבתי הדין בהסתמך על תוצריהן.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
כתב הקובלנה שהוגש נגד המערער ייחס לו שלושה פרטי אישום הנגזרים מכנס שארגן לניצולי שואה יוצאי מרוקו ועיראק באולם במתנ"ס בבאר שבע. המידע על קיום הכנס הגיע לאוזניה של ועדת האתיקה של הלשכה, וזו שכרה את שירותיו של בעל משרד חקירות, על מנת לברר את המתרחש בו. חוקר פרטי מטעם אותו משרד הגיע לכנס, צילם את אשר ראה ואסף מסמכים שהוגשו כראיה בהליך המשמעתי.
בית הדין המשמעתי המחוזי זיכה את המערער מהאישומים שייחסו לו חלוקת מנשר לפני מועד הכנס וטיעון עובדתי ומשפטי שאינו נכון, אך הרשיע אותו בעבירה של ביצוע מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין. כמו כן, הורשע המערער בעבירה של שידול לקוחות באמצעות אחר ועשיית פרסומת באמצעותו. ההרשעה התבססה בין היתר על עדויותיהם של החוקרים ועל צילומי הווידאו, והמערער נידון לנזיפה ולהשעיה על תנאי לשלושה חודשים.
בערעור לבית הדין המשמעתי הארצי טען המערער כי אין לוועדת האתיקה סמכות לשלוח חוקר פרטי לעקור אחר חבר לשכה, ועל כן יש לפסול את ממצאי החוקר שנשלח לכנס, התחזה לניצול שואה, ביצע האזנת סתר (בכך שהקליט שיחה שלא היה צד לה) ועבר על חוק הגנת הפרטיות, המגדיר באופן מפורש "בילוש והתחקות" כפגיעה בפרטיות. עוד טען המערער כי המוזמנים לכנס היו לקוחותיו והוא הפך את האולם לשלוחה של משרדו, עקב הקושי של המשתתפים להגיע למשרד בתל אביב בשל גילם ומצבם, ועל כן אין מדובר בשידול ובפרסום אסור. בית הדין הארצי דחה את הערעור וקבע כי עריכת הכנס והדרך בה יזם וניהל המערער את האירוע הם במופגן התנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין, כשהטיפול המשפטי המוצע הופך לסחורה הנמכרת בשוק, כבאירועי מכירות הפתוחים לקהל הרחב.
המערער עתר לבית המשפט המחוזי, אשר התמקד בטענה אחת עיקרית – הסמכות לשלוח חוקר פרטי לעקוב אחר חבר לשכה. השופט אביגדור דורות ציין כי בין אם מדובר ברשות היחיד או ברשות הרבים, שכן עצם פעולת מעקב תוך חדירה למרחב האישי-פרטי שלו מהווה פגיעה באוטונומיה של הפרט ואף בכבודו, במיוחד כאשר המעקב נועד לחשוף התנהגות פסולה של האדם שאחריו מתחקים. עוד ציין השופט כי לפחות לכאורה, נעברה עבירה על חוק האזנת סתר, בכך שהחוקר האזין ואף הקליט שיחות בין המערער לבין לקוחות פוטנציאליים, כאשר הוא לא היה אחד מבעלי השיחה.
במקרה זה, הבהיר השופט, אין מדובר בהפרה טכנית, זניחה או קלת ערך של כללי החקירה, אלא בהפרה חמורה תוך פגיעה משמעותית בזכות יסוד של המערער. השופט הוסיף כי לא מתקיימות במקרה זה נסיבות מקלות, כגון צורך דחוף להגן על ביטחון הציבור, וכי ועדת האתיקה יכולה הייתה לפנות למערער מראש לפני הכנס ולהורות לו להימנע מקיומו או להנחותו בדבר המותר והאסור. בנוסף, ניתן היה להביא לעדות מספר משתתפים בכנס, על מנת להוכיח את ביצוע העבירה, ללא שימוש בתוצרים של החקירה הסמויה.
עוד צוין כי על בית המשפט לשקול את חשיבות הראיה להוכחת האשמה, מהות העבירה ומידת חומרתה. במקרה זה, מדובר בעבירות שאינן ברף הגבוה, והנזק הכרוך בקבלת ראיות שהושגו באמצעים בלתי חוקיים עולה על התועלת הכרוכה בהרשעתו המשמעתית של המערער.
השופט הבהיר כי ועדת האתיקה לא הצביעה על מקור סמכות מפורש המאפשר לה להורות על ביצוע חקירות סמויות אחר חברי לשכה, ובנסיבות אלה אין מקום לבצע חקירות מסוג זה או לקבל החלטות בבתי הדין המשמעתיים בהסתמך על ממצאי חקירה סמויה ותוצריה. משכך, קבע השופט, יש לבטל את הרשעת המערער, שכן בהיעדר הראיות מהחקירה לא ניתן היה להגיע למסקנה כי הוא עבר את העבירות שיוחסו לו.
