עורכי דין שהגישו בטווח של ימים ספורים שלוש בקשות דומות לאישור תביעות ייצוגיות מבלי ליידע את השופטים על כך עוררו את כעסם של שופטי העליון שהתריעו מפני הפיכת תביעות ייצוגיות ל"תעשיה". האם מדובר במקרה שמצביע על תופעה רווחת או בעניין פרטני שאינו מעיד על הכלל?
אין חולק שתביעות ייצוגיות הן מכשיר שימושי לצורך השגת מטרות חברתיות חשובות. בין המקרים הבולטים המדגימים זאת ניתן למנות את התביעה הייצוגית שאושרה נגד רדיו "קול ברמה" על אי השמעת נשים בשידוריו ותביעה ייצוגית שאושרה נגד רכבת ישראל על אי מניעת עישון ברציפיה. עם זאת, בשל מנגנון הגמול הקבוע בחוק אי אפשר להתעלם מכך שתביעות אלו עשויות לא פעם לשאת רווח נאה מאד לתובעים הייצוגיים ועורכי דינם. פסק דין שניתן לפני מספר ימים בבית המשפט העליון חשף התנהלות מטרידה במיוחד של עורכי דין שעוררה את קצפם של השופטים ומעלה את השאלה – האם הגיעה העת להודות שהאידיאולוגיה בבסיס התביעות הייצוגיות משמשת בשירות הכיס או שמא מדובר במניע לגיטימי?
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
דובר בשלוש בקשות אישור לתובענות ייצוגיות נגד חברות השכרת רכב, שהוגשו בהפרש של יומיים לשני בתי משפט שונים ונדונו בפני מותבים שונים – האחת אושרה, השנייה נדחתה והשלישית הסתיימה בפשרה. התובעים ובאי הכוח בשלוש התובענות היו זהים מהותית – עורך דין, אשתו, חברה בבעלות הבעל ועו"ד נוסף ומתמחה שעבד באותה תקופה במשרד עורכי הדין של הבעל. בניגוד להוראות הדין המפורשות, אלו לא טרחו ליידע את השופטים השונים בדבר קיומן של התובענות האחרות וגם בערעור נמנעו מיידוע בית המשפט בדבר ההליכים המקבילים.
הסוגיה העיקרית שהתעוררה בתיקים היא סוגיית תום ליבם של התובעים ובאי כוחם ומהו האיזון הראוי בין ה"מנוע כלכלי" הנדרש לצורך הנעת התובענות הייצוגיות לאינטרס החברתי שאותו הן אמורות להגשים. בסופו של יום הוחלט לדחות את שתי הבקשות בשל חוסר תום הלב הקיצוני של החבורה המטיל ספק בדבר יכולתם של באי הכוח לייצג באופן הולם את הקבוצות. כן חויבו בהוצאות של 20 אלף שקל לטובת אוצר המדינה בגין הזמן השיפוטי שבוזבז כתוצאה מן ההליכים המקבילים בערכאות השונות והיעדר יידוען של הערכאות השונות בדבר קיומם של אלה.
מסתלקים מתביעות ייצוגיות כדי לזכות בגמול
אין מדובר בפעם הראשונה שהנושא עולה. לפני כשלוש שנים הגיעה סוגיה זו לפתחו של בית המשפט העליון בדמות ערעור על דחיית בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד חברת "פריניר" בגין הטעיה, הפרת חובה חקוקה ורשלנות. באותו מקרה קבע בית המשפט המחוזי כי למרות שקיימות לכאורה עילות תביעה נגד החברה, הרי שהתביעה אינה ראויה להתברר כייצוגית, בין היתר נוכח הרושם שהבקשה הוגשה ביוזמתו של עורך הדין המייצג מתוך מניעים אישיים ושיקולים של קבלת שכר טרחה באופן השולל את תום לבו. השופט חנן מלצר סבר כי כיון שהתובענה הייצוגית היא מעין "מיזם עסקי משותף" בין התובע המייצג לבא כוחו, ונוכח האינטרס הכלכלי העומד כאמור בבסיסה, אין לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר מי שיזם אותה היה עורך הדין ולא לקוחו.
השופט אליקים רובינשטיין העיר כי "פעלתנות" עורכי דין בתחום התובענות הייצוגיות צריכה להדליק "נורית אזהרה" מסוימת בעניין שאלת ייזום הליך ייצוגי ממניעים רווחיים. לשיטתו, אין להתעלם מהחשש שמא מה שמוצג כמלחמה על אינטרס ציבורי אינו אלא "מכשיר לעשיית רווחים", ואין לעודד התנהגות המבקשת להפוך את כלי התובענה הייצוגית לתת-התמחות ו"תעשיה" מקצועית שתועלתה אינה בשירות העניין הציבורי אלא בשירות הכיס גרידא. על דברים אלה חזר רובינשטיין גם בתיק הנוכחי והבהיר: "על בתי המשפט להשגיח פן תתפתח "תעשיית תובענות ייצוגיות", כמעין "ענף ייצור" במשק, שכל מטרתן העשרת התובעים ובעיקר באי כוחם, ואילו האינטרס הציבורי בהן דל".
בפסק דין אחר שניתן כחודשיים אחר כך בבית המשפט המחוזי בת"א, הפנה סגן הנשיאה יצחק ענבר זרקור לעבר תופעת הסדרי "הסתלקות מתוגמלת" המתרחשת בתובענות ייצוגיות העוסקות בתחום סימון מוצרים והופכת למעין "ברירת מחדל": בשלב מאד מוקדם של ההליך מגיעים הצדדים להסכמה על הסתלקות מהתביעה תוך תשלום גמול לתובעים וויתור על סעדים כספיים של מיליוני שקלים. לדברי השופט, חסרונותיהם ונזקיהם של הסדרים אלו הם גבוהים לאין שיעור מיתרונותיהם שכן לא זו בלבד שהם אינם מייצרים הרתעה של ממש אלא שאישורם אף מתמרץ הגשת תביעות סרק או הסתלקות מתביעות מבוססות כדי לזכות ברווח קל ומהיר, באופן הגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגיות, חותר תחת תכלית החוק ומכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך.
האם המצב השתנה מאז נכתבו דברים אלו? סביר להניח שלא, ופסק הדין שניתן כאמור לפני מספר ימים מראה שהדבר עדיין קיים. ניתן רק להתווכח האם הוא מעיד על הכלל או האם מדובר במקרה קיצוני במיוחד שאינו מצביע על התנהלות רווחת. עוד ניתן לשאול האם אפשר או נכון למנוע שימוש כזה או שמא חובה להשלים עם כך על מנת שלא לחבל במטרות החברתיות העומדות בבסיס תביעות אלו, והאם הדבר צריך להיעשות ע"י המחוקק או בתי המשפט שיעמדו על המשמר, כפי שנעשה במקרה הנוכחי.
