האם סדרות דוקומנטריות העוקבות אחר תעלומות רצח, כגון "צל של אמת", "הג'ינקס" ותחקיר עובדה בעניינו של שמעון קופר, יוצרות מערכת משפט אלטרנטיבית, או האם מדובר בצינור ביקורת חשוב שיכול לתקן עוולות חברתיות, מקום בו המשטרה והפרקליטות נכשלו?
השבוע לפני שנה דחה בית המשפט העליון את ערעורו
של רומן זדורוב על הרשעתו ברצח הנערה תאיר ראדה, שנמצאה ללא רוח חיים בתא שירותים
בבית ספר בקצרין. מספר חודשים לאחר דחיית הערעור, יצאה הסדרה "צל של
אמת", שעסקה בתעלומת הרצח והסעירה את המדינה. מאות אלפים צפו בתיעוד המצמרר
וכמעט לא עבר יום בו הנושא לא תפס כותרות בצורה כזו או אחרת.
לקבלת
עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
"צל של אמת" לא לבד. היא מצטרפת
לז'אנר שלם המכונה "דוקו רצח" שצובר תאוצה בשנים האחרונות ומורכב מסדרות
העוקבות אחר מקרי רצח מעניינים, וכוללות ראיונות, עדויות ואף שחזורים, בניסיון
להתחקות אחר השתלשלות האירועים. תחילתו של הז'אנר, לא במפתיע, בארה"ב, בה
שודרו מספר סדרות דוקומנטריות שנחלו הצלחה כבירה – והכניסו מדינה שלמה לאובססיה
אחת: "did he or didn't he"? בין הסדרות המוכרות "הג'ינקס",
"לעשות רוצח" והפודקאסט המצליח "serial". הסדרות מתאפיינות בערך
הפקתי גבוה ובנויות כסרט מתח הוליוודי שלא מותיר לצופה לעשות דבר מלבד לצפות בכל
הפרקים ברצף, על קצה הספה.
סמוך לשידורה של "צל של אמת", נערך
באילת כנס לשכת עורכי הדין ובו לא פחות משלוש דמויות בכירות בצמרת המשפטית ראו
לנכון להתייחס לסדרה. אחת מהן היה פרקליט המדינה שי ניצן, שתקף בחריפות את הסדרה
וכינה אותה "סכנה ממשית לדמוקרטיה". "משפטים פליליים אינם תכנית
ריאליטי", הדגיש ניצן, "זו לא תכנית שבה הציבור מתבקש לסמס אם הנאשם
זכאי או לא". גם נשיאת בית המשפט העליון התייחסה לנושא והתריעה מפני יצירת
"מערכת משפט אלטרנטיבית".
ניתן להבין את הביקורות שמשמיעים מתנגדי
הז'אנר. מאז ומתמיד תעלומות רצח, בין אם אמתיות ובין אם בדיוניות, היוו כר פורה
לשפע של ספרים, סדרות וסרטים, ולכן לצופה הבלתי מעורב בפרשה קל מאד להישאב אל
הסדרה ולשכוח שלמעשה מדובר במקרה אמתי, עם אנשים אמתיים. אם נשוב למקרה של זדורוב,
לאורך כל ימיה של הפרשה שררה (ועדיין שוררת) מחלוקת עזה בשאלת זהותו של הרוצח.
המדינה כולה התחלקה בין כאלו הטוענים כי אין ספק שזדורוב הרוצח, ובין כאלו הבטוחים
שמדובר בקונספירציה מתוכננת היטב, שזדורוב "שעיר לעזאזל" שהורשע על לא
עוול בכפו על מנת לטייח את מחדלי המשטרה.
מההיבט של איש אכיפת החוק מדובר בעניין מאוד
מקומם, שכן אחרי הכל זדורוב הודה, שיחזר, הורשע, והרשעתו נותרה על כנה בכל שלושת
הסבבים, מול הרכב של שלושה שופטי מחוזי ושני שופטי עליון שהיו אמונים על ההכרעה
במחלוקת. אף שאיש מהציבור לא באמת מכיר את חומר הראיות המלא, רבים הם אלו המרשים
לעצמם לחוות דעה על התיק כאילו היו חוקרי מז"פ עטורי שבחים, תוך הטחת רפש
במשטרה ובפרקליטות וייחוס עוולות של טיוח, הונאה ותפירת תיקים. בנוסף, מעלה הז'אנר
שאלות נוספות, ביניהן עיתוי הפרסום ומקומה של התקשורת במשפט.
צינור ביקורת חשוב שיכול
לתקן עוולות חברתיות
לצד הביקורות, אין חולק שלז'אנר ה"דוקו
רצח" יש היבטים חיוביים מובהקים. אנחנו סבורות כי פניה החיוביות של התופעה
עולות על אלו השליליות, שכן מדובר בצינור ביקורת חשוב שיכול לתקן עוולות חברתיות,
מקום בו המשטרה והפרקליטות נכשלו. במקרים מסוימים, שסוקרו בסדרות "דוקו
רצח" אמריקניות, נסגרו תיקים בתום לב ומכיוון שלא נמצאו די ראיות להגשת כתב
אישום. במקרים אחרים נסגרו תיקים בספק רשלנות ספק כוונת זדון. כזה הוא המקרה שסוקר
בהרחבה בסדרה המעולה "לעשות רוצח" (Making a
murderer), בת
עשרת הפרקים. הסדרה מספרת את סיפורו של סטיבן אייברי, שהורשע באונס שלא ביצע, ישב
19 שנים בכלא ושוחרר בעקבות ממצאי דנ"א חדשים. כשנתיים לאחר שחרורו, בעודו
מנהל תביעת נזיקין גדולה נגד המשטרה המקומית בגין הרשעתו לשווא, הורשע ברצח
עיתונאית מקומית, יחד עם אחיינו, ברנדן דאסי. דאסי ישב שנים רבות בכלא ושוחרר
בעקבות גילויי הסדרה לאחר שהרשעתו בוטלה.
דוגמה נוספת היא הפודקאסט המצוין "Serial",
של העיתונאית שרה קוהינג (Sarah Koeing). קוהינג חקרה בדקדקנות מופלאה את סיפורו של עדנאן
סעיד, נער בן 18 שהורשע ברצח חברתו בתיכון, כיום גבר בן כ-30. לאחר יותר מ-20 שנים
שישב סעיד בכלא, הורה שופט על משפט חוזר, לא מעט הודות לתחקיר המקיף והגילויים
החדשים של קוהינג.
וכמובן, כולנו (או לפחות אלו מאתנו המכורים
לז'אנר) מכירים את סופה של הסדרה בת ששת הפרקים "הג'ינקס" של הבמאי
אנדרו ג'רקי. הסדרה מספרת על רוברט דרסט, בן למשפחה עשירה, ששמו נקשר לשני מקרי
מוות ולהיעלמותה המסתורית של אשתו בתחילת שנות ה-80, כאשר דרסט הצליח לצאת נקי מכל
התיקים. הסדרה הסתיימה באחד מאותם רגעי הטלוויזיה שאף תסריטאי לא יכול היה לכתוב
טוב יותר: דרסט, ללא מודעת לכך שהמיקרופון עליו עוד פועל, מלמל לעצמו בשירותים: what did I do? I killed them all of course. גם במקרה זה הסדרה הובילה להסגרתו של דרסט
לקליפורניה, שם הוא מבוקש על רצח סוזן ברמן.
גם בישראל נכחנו בכוחו של תחקיר איכותי. במסגרת
תחקיר נהדר שערך העיתונאי עמרי אסנהיים בתכנית "עובדה", יצא אסנהיים
למסע בעקבות האלמן הכפול שמעון קופר, ששתי נשותיו נמצאו ללא רוח חיים, בהפרש של 15
שנה ובנסיבות כמעט זהות. תיק החקירה נגד קופר נסגר מחוסר אשמה, אך הראיות שהצליח
להשיג אסנהיים בתחקירו הובילו בסופו של דבר לפתיחה מחודשת של החקירה. מסעו של
אסנהיים הסתיים בהרשעתו של קופר ברצח כפול, בחודש יוני האחרון. וכך כתב בית המשפט
המחוזי על אסנהיים, שאף העיד במשפט, בהכרעת הדין המרשיעה: "על רקע החקירה הלא
יסודית שניהלה המשטרה בשלב הראשון, באו הגילויים שלו ושל חבריו והפיחו רוח חדשה
בחקירה הפלילית. בדיון העקרוני בסוגיה שלפנינו, אין להתעלם גם מהערך הרב – חברתי,
ציבורי ומשפטי – שעשוי להיות לתחקיר עיתונאי ראוי בחשיפת פרשיות פליליות חשובות,
וכבר היו דברים מעולם… אינני סבור כי התחקיר ושידור התכנית במקרה זה פגמו בטוהר
ההליך השיפוטי, או שפגעו בזכותו של הנאשם למשפט הוגן".
אחת מהביקורות הזכורות בפרשת זדורוב היא
הביקורת שמתחה נציבת הביקורת על הפרקליטות לשעבר, השופטת הילה גרסטל, על התנהלות
הפרקליטות בפרשה. גרסטל טענה שהפרקליטות ניסתה לטרפד את מינויה של ד"ר מאיה
פורמן לתפקיד בכיר במכון לרפואה משפטית, היות שהעידה לטובת זדורוב. גרסטל אף טענה
כי רק פתיחה מחדש של התיק תוביל לחשיפת האמת.
יוקרת המערכת וסופיות הדיון
גוברים על הצדק
אם כן, מדוע ז'אנר הדוקו רצח מעורר כל כך הרבה
אנטגוניזם בישראל? "במדינות אחרות, וארה"ב בראשן, יש הפנמה הרבה יותר
עמוקה של העובדה שמערכת המשפט אינה חפה מטעויות, שלפעמים שופטים שולחים את האדם
הלא נכון לכלא, ושזה האינטרס של המדינה להוציא אותו משם", אמרו מיקה תימור
וארי פינס, שניים מיוצרי הסדרה "צל של אמת", בשיחה עם
"תקדין". "במערכת המשפט שלנו יוקרת המערכת וסופיות הדיון הם
השיקולים המכריעים, והם אף גוברים לרוב על האינטרס של המדינה לוודא שהצדק אכן
נעשה. האמריקאים השכילו להבין את מה שלמערכת המשפט שלנו עושה רושם שעדיין קשה לקבל
– שהסרטים והסדרות לא פוגעים באמון הציבור, אלא מעוררים אותו לפעולה ולמחשבה,
ושייתכן שיש בכוחו של הקולנוע התיעודי להגיע לחקר האמת מבלי שהדבר יערער או
יסתור את מערכת המשפט אלא רק יחזק אותה".
העיתונאי עמרי אסנהיים מסר בתגובה: "לא
חוויתי התנגדויות רשמיות ממערכת אכיפת החוק, אבל התחושה שקיבלנו אז, לפחות
מהמשטרה, הייתה ש"התיק סגור מחוסר אשמה אז למה בכלל צריך להיכנס לזה".
הרוח הייתה שהחקירה מוצתה. אני חייב לומר שזאת בדרך כלל התחושה כאשר אנחנו נכנסים
לתיק שחקירתו נסגרה. הרשויות מנסות להגן על עמדתן בכל תוקף. האמת שזה די צפוי
ואפילו אפשר להבין את זה". אסנהיים התייחס גם לביקורת על "צל של
אמת" ואמר: "אני חושב שהפרקליטות ראתה בתיק זדורוב את תיק הדגל שלה.
המוטיבציה הפרקליטותית בתיק הזה הייתה בשמיים. זו גם הייתה תקופה שבפרקליטות
הרגישו מותקפים בעיקר בגלל הסדרה של אורנה בן דור בערוץ 10 ובתחקיר הגדול שלי
בעובדה על המכון לרפואה משפטית. זו אולי הסיבה למתקפה, הלא מוצדקת בעיני, של
פרקליט המדינה על 'צל של אמת'".
לדעתנו, ז'אנר ה"דוקו רצח" לא רק
שאינו מהווה סכנה לדמוקרטיה, אלא אף מגשים את הרעיון של חופש העיתונות וחופש הביטוי
שעומדים בבסיסהּ. ניתן לתהות האם מדינה דמוקרטית לא צריכה לעודד יוצרים
דוקומנטריים לעשות סדרות העוסקות בפרשיות שנויות במחלוקת, או האם יש לחסום את דרכם
של יוצרים המבקשים לעורר שיח ציבורי ולהעלות שאלות לגיטימיות, בין היתר בנוגע
להתנהלות גורמי החקירה והתביעה. או שמא עלינו להכיר בכוחה של עיתונאות חוקרת לתקן
עוולות חברתיות ולהוות גוף מבקר יעיל הממלא את החלל שנותר על ידי גורמי האכיפה.
עו"ד לילך דניאל ומיכל
טהון הן עורכות תוכן משפטי באתר "תקדין"
