חדשות

ביהמ"ש דחה את ערעורו של השייח ראאד סלאח על הרשעתו בהסתה לאלימות, נוכח קריאתו ל"אינתיפאדה אסלאמית ערביית מהאוקיאנוס לאוקיאנוס" והרשיע אותו בהסתה לגזענות: "העלאתה מן המחשכים של עלילת דם המייחסת ליהודים רציחתם של ילדים על מנת להשתמש בדמם אינה לגיטימית ואינה משרתת אף אחת מהתכליות שלשמן הוענק לחופש הביטוי מעמד כה רם"

בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה על זיכויו של השייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, מעבירה של הסתה לגזענות בעקבות נאום שנשא בשכונת ואדי ג'וז בירושלים בשנת 2007 בו התייחס בין היתר לעלילת הדם הידועה לפיה היהודים עושים שימוש בדמם של ילדים במאכליהם. הרכב השופטים קבע כי על רקע תוכן הדברים שנאמרו, הקשרם, מעמדו של סלאח וזהות קהל שומעיו, לא יכול להיות ספק כי אלו כוונו כלפי העם היהודי וכי הם נאמרו "מתוך מטרה להסית לגזענות". מנגד, נדחה ברוב דעות ערעורו של סלאח על הרשעתו בהסתה לאלימות נוכח קריאתו ל"אינתיפאדה אסלאמית ערביית מהאוקיאנוס לאוקיאנוס".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

השייח' ראאד סלאח הורשע בבית משפט השלום לאחר הליך הוכחות בעבירה של הסתה לאלימות. על פי כתב האישום, בשנת 2007 הגיע סלאח לתפילת יום השישי בשכונת ואדי ג'וז בירושלים ביחד עם מאות תומכים מאזור הצפון. במקום הוצבה במה מאולתרת, עליה נאם סלאח באמצעות רמקולים באזני כאלף אנשים וכלי תקשורת רבים שנכחו במקום. במהלך הנאום, התבטא סלאח באמירות שונות נגד ישראל, כשבין היתר ייחל לסילוק "הכיבוש הישראלי", קרא להוציא לדרך "אינתיפאדה אסלאמית ערבית מהאוקיינוס לאוקיינוס", וכן הזכיר עלילות דם בדבר "שימוש בדמם של ילדים בלחם". מפעם לפעם, הופסק הנאום על ידי קהל המאזינים שקרא קריאות "אלוהים גדול" ו"בנפש ובדם פודים אותך אל אקצא". בתום הנאום והתפילה, החל הקהל שנכח במקום להתפרע וליידות אבנים לעבר כוחות המשטרה שהיו בקרבת מקום, ובמהלך ההתפרעות נפצעו שלושה שוטרי מג"ב.

כוונה סובייקטיבית ברורה

בהכרעת הדין, זיכה בית משפט השלום את סלאח מעבירה של הסתה לגזענות, לאחר שקבע כי דבריו ביחס לעלילות הדם לא היו בהירים. מנגד, הורשע סלאח בהסתה לאלימות, כשבעניין זה נקבע כי בהתחשב ברוח התקופה, זהות הדובר, מועד הנאום, הדברים שנאמרו וקהל היעד – לא ניתן לפרש את קריאתו לאינתיפאדה אסלאמית רחבה כ"התקוממות לא אלימה" כפי שטען. יחד עם זאת, בכל הנוגע להתפרעות שפרצה לאחר הנאום קבע בית המשפט כי לא הוכח ברמה הנדרשת שזו הייתה תוצאה ישירה לנאומו ולכן לא התקיים קשר סיבתי. בגזר הדין, השית בית המשפט על סלאח 8 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על תנאי, תוך שקבע כי אף שבתי המשפט לא הרבו בגזירת עונשי מאסר בפועל על מורשעים בהסתה לאלימות, יש לתת את הדעת לנסיבות החמורות של המקרה.

סלאח ערער על הרשעתו ואילו המדינה ערערה על זיכויו מעבירה של הסתה לגזענות. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה וקבע כי דבריו של סלאח התייחסו לעלילת הדם שהעלילו על היהודים במרוצת הדורות, כי זו הייתה כוונתו הסובייקטיבית וכי כוונה זו בוטאה בצורה ברורה ונהירה בדברים שאמר. זאת, הן נוכח התוכן המפורש של הדברים שנאמרו והן מתוך ההקשר הכולל של הדרשה שנשא. לשיטת בית המשפט, הדברים שאמר סלאח לא נאמרו בחלל ריק אלא בהקשר ברור של המחאה שהתעוררה בקרב חלקים בציבור המוסלמי בעקבות עבודות שביצעו הרשויות בישראל באזור הר הבית בסמוך למסגד "אל אקצה", כמו גם על רקע הסכסוך הקיים באזור מזה שנים רבות. כמו כן, הדרשה אותה נשא כוונה כלפי מדינת ישראל והציבור היהודי באופן ברור, ולכן יש לדחות את טענתו כאילו התייחס בדבריו לנוצרים, צלבנים, בוסנים, צ'צ'נים, או כל גורם אחר. עוד הוסיף בית המשפט את העובדה ש"מוטיב הדם" שב וחוזר ומודגש בדבריו של סלאח, כאשר לדעתו השימוש במוטיב זה בקטע בגינו ביקשה המדינה להרשיעו בהסתה לגזענות – לא היה סימבולי בלבד אלא בלישת לחם בדם, פשוטו כמשמעו.

השופט אריה רומנוב קבע כי אין ספק שעלילת הדם שהיתה מנת חלקו של העם היהודי עונה על ההגדרה של הסתה לגזענות, המוגדרת בסעיף 144א לחוק העונשין. השופט ציין כי על רקע תוכן הדברים שנאמרו, ההקשר שלהם, מעמדו של סלאח וזהות קהל שומעיו, אין ספק בדבר היסוד הנפשי הנדרש והכוונה להסית לגזענות. זאת, גם נוכח היעדר הסבר מניח את הדעת מטעמו של סלאח.

השופט התייחס לטענת בא כוחו של סלאח אודות חשיבותו של חופש הביטוי בחברה חופשית ודמוקרטית ועל הצורך והאינטרס של החברה ורשויותיה לאפשר לאדם להשמיע את אשר על ליבו ומחשבתו גם אם דבריו קשים ופוגעים מאד. על כך השיב השופט כי אמנם אין חולק שלחופש הביטוי יש מעמד עליון בחברה שוחרת חופש, אלא שאין מדובר בחופש ללא גבולות, כאשר גם לשיטת בית המשפט העליון השימוש ברטוריקה של דמוקרטיה וזכויות אדם כבסיס לפעילות הפוגעת באלו הוא מרשם בדוק להרס הדמוקרטיה מתוכה. במקרה זה, סבר השופט רומנוב כי העלאתה מן המחשכים של עלילת דם המייחסת ליהודים רציחתם של ילדים על מנת להשתמש בדמם לשם אפיית מאכל מיוחד ביום חגם אינה דבר לגיטימי ואינה משרתת אף אחת מהתכליות שלשמן הוענק לחופש הביטוי מעמד כה רם. זאת, בפרט נוכח מעמדו של סלאח כמנהיג ציבור ועל רקע העובדה שהדברים נאמרו על ידו ברגע של מתיחות כבדה ביחס למקום כה רגיש כהר הבית. אשר על כן, קבע בית המשפט כי יש לקבל את ערעור המדינה ולהרשיע את סלאח בעבירה של הסתה לגזענות.

שבח ואהדה להתקוממות אלימה

ברוב דעות דחו שופטי בית המשפט המחוזי את ערעורו של סלאח על הרשעתו בהסתה לאלימות. השופט רומנוב, בדעת מיעוט, סבר כי יש לקבל את ההסבר שמסר סלאח לפיו כוונתו בקריאה לאינתיפאדה הייתה בקריאה להתגייסות כוללת ולא בהכרח אלימה לשם הגנה על מה שנראה בעיניו כפגיעה במקום קדוש. לשיטתו, בדרשתו הרחיב סלאח את היריעה מעבר לגבולות הזמן והמקום והדגיש כי אין מדובר אך בסכסוך הישראלי-פלסטיני אלא בעניין הנוגע לכלל בני דת האסלאם, שכן מסגד אל-אקצה יקר וקדוש לליבו של כל מוסלמי באשר הוא. על רקע זה, סבר השופט רומנוב כי לא ניתן לשלול את דבריו כי בקטע בגינו הורשע הוא ביקש מכל מוסלמי לתרום את תרומתו לשם הגנה על המסגד, וכי למרות שהמונח "אינתיפאדה" מוכר ככזה המתייחס לפעילות אלימה, הרי שבשים לב להקשר ולתוכן הדברים לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת בפלילים כי בדבריו התכוון סלאח לעורר מעשי אלימות.

מנגד, דחו השופטים דוד מינץ ואסתר נחליאלי חיאט את הסבריו של סלאח וסברו כי די לעיין באותו חלק מהנאום כדי להשתכנע שלא ניתן להבין את דבריו אלא כקריאה לאלימות. לשיטתם, אף אם ניתן להבין את המילה "אינתיפאדה" כקריאה בלתי אלימה ל"התעוררות", הרי שלא ניתן להבין זאת כך כאשר מספר משפטים לפני כן ובאותו הֶקשר ממש של השמירה על מסגד אל-אקצה שיבח סלאח שאהידים באומרו כי "הרגעים הכי יפים בגורל שלנו זה כשנפגוש את אלוהים כשאהידים בשטחו של מסגד אל-אקצה". חיזוק למסקנתם מצאו שופטי הרוב גם במכלול נסיבות העניין, קרי מעמדו של סלאח כראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, האווירה ששררה בציבור הערבי באותה עת נוכח המתיחות הגדולה ששררה בעולם המוסלמי בשל מה שנתפס כפגיעה באחד מהמקומות הקדושים ביותר לדתם, סוג האלימות המדוברת – התקוממות אלימה כנגד השלטון בישראל, היקף הפרסום, קהל היעד, מקומו – בקרבת הר הבית והזמן – דרשת יום שישי, שהיא התפילה הקדושה ביותר לאסלאם. לפיכך, סברו שופטי הרוב כי הדברים שאמר סלאח היוו עידוד, תמיכה והזדהות עם מעשה אלימות, וודאי דברי שבח ואהדה להם.  

התיק יוחזר לבית משפט השלום לשם דיון מחודש בגזירת הדין.

ע"פ 30980-04-14

הפרקליטות מערערת על זיכויו של השייח' ראאד סלאח מעבירת הסתה לגזענות

הכרעת הדין של ראאד סלאח – הרשעה שהיא זיכוי 

הרשעה: השיח' ראאד סלאח הפריע לשוטר במילוי תפקידו ממניע דתי