הרשעתו של ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, בעבירה של הסתה לאלימות וזיכויו מהעבירה של הסתה לגזענות – היא הרשעה סמנטית בלבד. האיש ממשיך, מדי כמה שבועות, לעורר מהומות. הוא מסית לפגוע, מרבה להשמיץ ומאיים על יהודים בישראל בשל היותם יהודים, ועם עוד הרשעות נוספות כאלו – למה באמת שלא ימשיך במעשיו המגונים?! הרי במקום להגן על הציבור, בית המשפט מעדיף להסביר פנים למסית
בית משפט השלום בירושלים הרשיע בשבוע שעבר את ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל, בעבירה של הסתה לאלימות, אבל זיכתה אותו מעבירה של הסתה לגזענות. יפה, לכאורה, סוף-סוף הוכח כי יש דין ויש דיין. השופטת חנה מרים לומפ קיבלה את טענות הפרקליטות לפיהן באחד מימי שישי, נשא סלאח נאום מסית בפני כאלף ילדים ומבוגרים ובפני כלי תקשורת רבים שנכחו במקום, ומיד לאחר מכן הייתה במקום התפרעות שבה השליכו אבנים, מהם נפצעו שלושה שוטרי מג"ב.
האמת היא שלשופטת לומפ כבר לא נותרה ברירה. סלאח אמר בעצמו בנאומו כי "יתכן שיבואו אלי ויגידו לי אתה מסית. הם רוצים להרוס לנו את 'האקצא' ובאים ואומרים לי אתה מסית. אז, אחים שלי, אני אומר לכם כן, ואני אומר שאנחנו לא לבד במאבק הזה... עכשיו באה חובתם להוציא לדרך אינתיפאדה איסלמית ערביה...". בקצרה ניתן לומר שהוא הודה וידע עוד במהלך הנאום שהוא מסית ואמר "כן, אני ממשיך להסית".
החמצת העיקר: נוהל ההתפרעויות
הנקודה היא שהשופטת לומפ קבעה, בניגוד לטענות התביעה, כי סלאח לא הסית לגזענות, וכי לא הוכח מעבר לספק סביר הקשר הסיבתי בין הנאום וההתפרעות.
לעניין קשר הסיבתי, השופטת לומפ סמכה על דבריו של חברו של סלאח, עו"ד מוחמד סלימן אכבריה, אשר ציין כי הוא שנשאר אחרון באירוע הדרשה וראה שלא היו התפרעויות. כשנשאל עוה"ד אכבריה מדוע נשאר אחרון, הוא הסביר כי נוהג להישאר אחרון באירועים מעין אלו כדי לטפל כעורך דין במקרים של עצורים או התפרעויות. השופטת לומפ, כך נראה, החמיצה את עיקר דבריו של אכבריה. עיקר דבריו הם האמירה שהוא הניח שבדרך כלל בסיום האירועים הללו תהיה התפרעות, כי זה הנוהל.
לעניין ההסתה לגזענות, השופטת לומפ קיבלה את הסברו של סלאח, שאמר במהלך הנאום: "אנחנו לא הרשנו אף פעם לעצמנו, ותקשיבו טוב, אנו אף פעם לא הרשנו לעצמנו ללוש את הלחם של ארוחת שבירת הצום בחודש רמדאן המבורך בדמם של הילדים. ואם מי שרוצה הסבר יותר מורחב, אז שישאל מה היה קורה לחלק מהילדים של אירופה אשר דמם היה מתערבב בבצק של הלחם הקדוש. אלוהים גדול, האם זו דת? ככה אלוהים רוצה? אלוהים עוד יתמודד אתכם על מה שאתם עושים...".
השופטת לומפ התייחסה לפסיקה קודמת, לפיה כדי לפרש את כוונותיו של המסית, ניתן ללמוד מתוכן הדברים ומנסיבות הזמן והמקום. אך מנגד, בחרה להתעלם מהם וקיבלה את גרסתו של סלאח, לפיה הוא דיבר על הנוצרים. השופטת לומפ קבעה כי סלאח ערבב בין מושגים שונים, שכן הוא דיבר על לחם הקודש ולא על מצות, ולפיכך לא הוכחו כוונותיו ומטרותיו. היא קיבלה את עמדתו שהוא לא דיבר על עלילות דמשק.
לא הסתה לגזענות?!
הייתי פותח בהסבר על עלילת דמשק, אשר אירעה בשנת 1840 בדמשק, אבל למיטב הבנתי סלאח דיבר על אירופה. דמשק אינה באירופה. עלילת דמשק גם היא עסקה בדם ובמצות. אך סלאח דיבר על לחם הקודש. אילו כבוד השופטת לומפ היתה בודקת, היא היתה מוצאת כי "עלילות לחם הקודש" התרחשו אכן באירופה. כמה שנים קודם, ב-1298. ו...כן, מעורבים בעלילות אלה דם ויהודים, וגם לחם הקודש.
לא זו אף זו. לו בחנה כראוי כבוד השופטת לומפ את תוכן הדברים כולם, את הזמן שבו היו התפרעויות רבות של המוסלמים בשל טענות כי היהודים הורסים חלקים קדושים של "אל-אקצא", היתה השופטת לומפ משנה את דעתה. סלאח חזר במשך כל הנאום על מעשי היהודים הכובשים. הוא אף אמר במהלך דבריו כי "...מי שרוצה לבנות בית למען האלוהים, לא ייתכן שהוא יבנה בית למען אלוהים כשדמנו עודו על בגדיו, דמנו עודו על דלתותיו ודמנו במזונו, ודמנו במשקהו".
אם זו איננה הסתה המובילה לגזענות, מהי הסתה לגזענות?! הרשעתו של סלאח היא הרשעה סמנטית בלבד. האיש ממשיך, מדי כמה שבועות לעורר מהומות, הוא מסית לפגוע, מרבה להשמיץ ומאיים על יהודים בישראל בשל היותם יהודים, ועם עוד הרשעות נוספות כאלו – למה באמת שלא ימשיך במעשיו המגונים?! הרי במקום להגן על הציבור, בבית המשפט מעדיפים להסביר פנים למסית.
הכותב נמנה על חברי הפורום המשפטי למען ישראל
ת"פ 5245-08
