(א) לא יעסוק אדם בשמירה חמושה ברכוש משותף בבית משותף או בשטח שאינו ברשות היחיד הסמוך לבית המשותף.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי קצין משטרה לאשר שמירה חמושה ברכוש משותף בבית משותף מסוים או בשטח שאינו ברשות היחיד הסמוך לו, מטעמים של הגנה על שלומו או ביטחונו של אדם, על שלום הציבור או על הסדר הציבורי, ורשאי הוא להתנות את השמירה החמושה בבית המשותף בתנאים שיקבע.
(ג) קצין משטרה רשאי, ביוזמתו או לאחר פנייה של מחזיק בדירה, לאסור שמירה שאינה שמירה חמושה ברכוש משותף בבית משותף מסוים או במקום שאינו ברשות היחיד הסמוך לבית, אם קיים חשש ששמירה כאמור תביא לפגיעה בשלומו או בביטחונו של אדם, בשלום הציבור או בסדר הציבורי, ורשאי הוא, מטעמים אלה, להתנות שמירה כאמור בבית המשותף בתנאים שיקבע.
(ד) החלטה כאמור בסעיף קטן (ב) או (ג) תהא בתוקף לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, וקצין משטרה יהיה רשאי להאריכה בתקופות נוספות כאמור; הארכה מעבר ל–180 ימים טעונה אישור קצין משטרה בכיר.
(ה) הרואה עצמו נפגע מהחלטת קצין משטרה לפי סעיף זה, רשאי להגיש בקשה לביטולה או לשינוי תנאים בה לבית משפט השלום בהליך אזרחי; בית המשפט רשאי לבטל החלטה כאמור, לשנות בה תנאים או לאשרה; על החלטת בית משפט השלום ניתן לערער ברשות לבית משפט מחוזי, שידון בערעור בדן יחיד; הגשת בקשה או ערעור כאמור לא תעכב את ביצוע החלטת קצין המשטרה כאמור.
(ו) הוראות סעיף זה לא יחולו על שמירה ברכוש משותף בבית משותף הנעשית על ידי רשות מרשויות המדינה או מטעמה, או לפי כל דין.