חוק להארכת תוקף של תקנות-שעת-חירום (פיקוח על כלי שיט) [נוסח משולב], התשל"ג-1973 ¹ , 2

(1) הדורשות להסיע את כלי השיט, תוך התקופה ובדרך שנקבעו בהוראות, אל נמל או מקום אחר שצויינו בהן, בין שהנמל או המקום בישראל ובין שהם מחוצה לה;

(2) הדורשות להטעין על כלי השיט או לפרוק מעליו את הסחורות או סוגי הסחורות שפורטו בהוראות, או להעלות עליו או להוריד מעליו את הנוסעים או את סוג הנוסעים שפורטו בהן, תוך התקופה ובנמל או במקום אחר שצויינו בהן, בין שהנמל או המקום בישראל ובין שהם מחוצה לה;

(2א) הדורשות לכצע בכלי שיט הובלה או הובלות מהסוג שנקבע בהוראה, באזורים ובתנאים שנקבעו בה;

(3) הקובעות את תנאי ההובלה של מטענים או נוסעים בכלי שיט, לרבות מחירי הובלה מקסימליים ושאר תשלומים הקשורים בהובלה או הנובעים ממנה, בין בדרך כלל ובין במקרה מיוחד או סוג מיוחד של מקרים;

(4) הקובעות את סוגי המטענים או הנוסעים שמותר להובילם בכלי שיט, בין בדרך כלל ובין במקרה מיוחד או סוג מיוחד של מקרים;

(5) הקובעות את תנאי החכירה של כלי השיט, לרבות דמי החכירה;

(6) האוסרות על הפלגתו של כלי השיט מכל נמל או מכל מקום אחר או כניסתו אליהם, או את השטתו של כלי השיט בכל מקום או אזור שלא על פי היתר שניתן בדרך הנקובה בהוראות כאמור;

(7) המחייבות את החכרת כלי השיט, כולו או מקצתו, בחכירה ראשית או חכירת משנה, למי שנקבע בהוראות, לתקופה ובתנאים ובתשלום שפורטו בהן או כאמור בתקנות 5א או 5ב;

(8) האוסרות להעביד בכלי השיט אדם, לרבות מי שאינו מחזיק בתעודת זיהוי או באישור שפורטו בהוראה;

(9) האוסרות להעסיק אדם, הן בדרך כלל והן ללא היתר ממי שנקבע בהוראה, כנציג, כסוכן, כמורשה או כפקיד, בכל הנוגע לכלי השיט;

(10) המחייבות נקיטת כל אמצעי בטיחות, זהירות או קשר או האוסרות או המסדירות כל ענין הדרוש לדעת השר מטעמי בטחון;

(11) הקובעות את האזורים שבהם תבוצע ההובלה של מטענים או נוסעים בכלי השיט;

(12) הדורשות לצוות כלי שיט במספר מסויים של בני אדם או בבני אדם בעלי כשירות או לפי תפקידים שפורטו בהוראות או לצוות אותו, דרך כלל או לפי תפקידים שפורטו, בבני אדם שהם אזרחים ישראליים או תושבי ישראל או שהשר מצא אותם ראויים לכך, כפי שנקבע בהוראות כאמור;

(13) האוסרות את הכניסה לכלי שיט או את השהייה בו אלא על פי היתר שניתן בדרך הנקובה בהוראות.

(1) תקופת תקפו;

(2) מועדי ההפלגה והמסע;

(3) אזורי המסע;

(4) נתיב המסע, וכן נמלי ההפלגה, הביקור והייעוד, או מקומותיהם של אלה;

(5) סוגי ההובלה;

(6) הנוסעים והמטענים או סוגיהם;

(7) תנאי ההובלה ודמי ההובלה של הנוסעים או של המטענים;

(8) החכרת כלי השיט, כולו או מקצתו, למי שנקבע בהיתר, בתנאים ובתשלום שפורטו בו.

(ב) הוחכר כלי השיט לפי תקנת משנה (א) או לפי תקנה 2(7) או לפי תקנה 4(8) חייבים בעל כלי השיט וקברניטו לקיים את תנאי החכירה המוטלים על המשכיר, והפרת תנאי מתנאי החכירה דינה כדין הפרת הוראה לפי תקנות אלה.

(ב) תקנה זו תחול במשך תקופה שיחליטו עליה שר הבטחון ושר התחבורה כאחד, אם ראו צורך בכך מטעמים שבבטחון המדינה או בקיום אספקה ושירותים חיוניים, ושלא תעלה כל פעם על ששה חדשים; ההחלטה אינה טעונה פרסום ברשומות ויכולה להיות כללית או מסוייגת בין לגבי חיקוקים מסויימים ובין לפי מבחנים אחרים ובין בקיום תנאים שייקבעו בה.

(ג) על אף האמור בתקנה 22 ובכל דין אחר, סמכויות השרים לפי תקנת משנה (ב) אינן ניתנות לאצילה.

(1) המחייבות למסור לשר פרטים ותכניות על כל כלי שיט, הנבנה או העומד להיבנות בשבילו, וכן על כל שינויים הנעשים או שעומדים לעשותם בכלי שיט הרשום על שמו או השייך לו;

(2) המחייבות לשנות את מבנהו של כלי שיט הרשום על שמו או השייך לו, או להוסיף בו הוספות וחיזוקים בהתאם לתכניות ולמיפרטים שפורטו בהוראה;

(3) המחייבות לצייד כלי שיט כאמור בפיסקאות (1) או (2) במבנים, באבזרים, במיתקנים, במכשירים ובכלים שפורטו בהוראה ולהתקינם בהתאם לפירוט שבהוראה;

(4) האוסרות את בנייתו או המשכת בנייתו של כלי שיט, אלא בקיום ההוראות שניתנו לפי תקנה זו;

(5) האוסרות הפלגת כלי שיט אלא אם קויימו לגביו ההוראות שניתנו לפי תקנה זו.

(ב) אזרח ישראלי, יחיד היושב בישראל או תאגיד ישראלי כמשמעותו בחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך-1960, שנתקיימה בו אחת מאלה:

(1) הוא בעל כלי שיט, לבדו או ביחד עם אחרים;

(2) בידיו הבעלות במניה או בזכות אחרת בתאגיד שעל שמו רשומה הבעלות של כלי שיט או של חלק ממנו, או בידיו הזכות להורות במישרין או בעקיפין לתאגיד כאמור על הדרך להפעלת זכויות התאגיד בכלי שיט, יודיע בכתב על הבעלות או הזכות האחרת כאמור לממונה על הרישום תוך שלושים יום מיום שהיה לבעל או לבעל זכות כאמור, וכן ימסור פרטים וידיעות נוספים הנוגעים לכלי השיט לממונה על הרישום לפי דרישתו.

(ג) ראה השר שהשליטה בכלי שיט אשר ניתנה עליו הודעה או חייבים ליתן עליו הודעה לפי תקנת משנה (ב) היא בידי האדם שנתן את ההודעה או שחייב לתיתה, רשאי הוא ליתן הוראות לפי תקנות אלה לאותו אדם, ואם קברניטו של כלי השיט הוא אזרח ישראלי או יושב בישראל - גם לקברניט.

(ד) השר רשאי לפטור סוגים של כלי שיט מתחולתן של הוראות תקנה זו, כולן או מקצתן; סמכות זו אינה ניתנת לאצילה, על אף האמור בתקנה 22.

(ב) היה בקיום הוראות חוק הספנות (ימאים), התשל"ג-1973, לגבי כלי שיט כאמור בתקנת משנה (א), סתירת הוראה לפי חוק המדינה שבה רשום כלי השיט, הוראת אותה מדינה עדיפה, והטוען לעדיפות זו - עליו הראיה.

(ב) (נמחקה).

(ב) הסמכויות הנתונות לקברניט כלי שיט בתקנת משנה (א) נתונות לו גם אם נראה לו שהשימוש בהן דרוש כדי למנוע כניסתו של אדם לכלי השיט שלא כדין או בריחתו ממשמורת חוקית בכלי השיט.

(ג) הוראות תקנה זו יחולו רק על כלי שיט צבאי המפליג במימי החופין של ישראל; לעניין זה, "כלי שיט צבאי" - כהגדרתו בחוק הספנות (עבירות נגד ביטחון השיט הבין–לאומי ומיתקנים ימיים), התשס"ח-2008.

(ב) נמסר העציר בישראל למשטרה, יחולו עליו הדינים החלים בישראל בענייני מעצר או הסגרה, לפי העניין.

(1) למסור ביד לבעל או לקברניט של כלי השיט או לאדם העובד אצל הבעל או הקברניט;

(2) לשלוח בדואר במכתב רשום למקום המגורים או למקום העסקים של הבעל או של הקברניט;

(3) להציג או להדביק במקום בולט על סיפון כלי השיט.

(ב) כל הוראה לפי תקנות אלה די להפנותה אל הבעל או אל הקברניט או אל איש צוות של כלי השיט, ואין צורך לציין בה את שמו של האיש שאליו היא מופנית.

(ג) משניתנה הוראה באחד האופנים הקבועים בתקנה זו, הרי כל אדם שההוראה נוגעת לו דינו כדין מי שידע את תכנה ובהתאם לכך עליו למלא אחריה.

(ב) הוראה שפורסמה בעתון יומי - תחילתה ביום הנקוב על גבי העתון כיום צאת העתון, אם לא נקבע בה לכך מועד אחר.

(ג) הוראה שלא פורסמה לא ברשומות ולא בעתון יומי - תחילתה כתום שתים-עשרה שעות מיום פרסומה ברבים בכל דרך אחרת שהיא, אם לא נקבע בה לכך מועד אחר.

(ד) הוראה שלא פורסמה ברבים - תחילתה ביום מסירתה לנוגע בדבר, אם לא נקבע בה לכך מועד מאוחר יותר; הוראה שנשלחה בדואר רשום לפי מען מקום מגוריו הרגיל של הנוגע בדבר, או מקום מגוריו האחרון או מקום עסקיו הרגיל או מקום עסקיו האחרון, רואים אותה כאילו נמסרה כתום 48 שעות משעה שנמסרה לדואר למשלוח.

(1) להיכנס בכל עת לכל מקום ולעלות על כל כלי שיט כדי למסור, להציג או להדביק הוראה הניתנת לפי תקנות אלה;

(2) לנקוט את כל האמצעים ולהשתמש באותה מידה של כוח אשר ייראו לו דרושים להבטחת קיומה של הוראה שניתנה לפי תקנות אלה.

(ב) בערר על קביעת דמי שכירות כאמור ינהג בית הדין לפי הכללים שבפיסקה (א) לסעיף 6(1) לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, וכן בפיסקה(I) של התנאי המגביל לסעיף 6(1) האמור, כאילו כלי השיט נתפס מכוח סמכויות שעת חירום כמשמעותן בפקודה האמורה, וכאילו דמי החכירה המשתלמים מאת החוכר הם הפיצויים לפי הפקודה האמורה, הכל בשינויים המחוייבים לפי העניין.

(ג) סעיפים 11, 11א, 12 ו-15 עד 18 לפקודת הפיצויים (הגנה), 1940, יחולו על ערר לפי תקנה זו, בשינויים המחוייבים לפי העניין.

(ד) שר המשפטים רשאי לקבוע סדרי דין מיוחדים לדיון בעררים לפי תקנה זו.

(ב) אם הנאשם הוא תאגיד, יאשם בעבירה גם כל אדם שהיה בשעת עשייתה מנהל או פקיד אחראי של התאגיד, זולת אם הוכיח כי העבירה נעשתה בלי ידיעתו וכי הוא נקט את כל האמצעים למניעתה.

(ב) הוראות על פי תקנות אלה בדבר נקיטת אמצעי בטחון, זהירות וקשר או האוסרות או המסדירות כל ענין הדרוש, לדעת השר, מטעמים שבבטחון המדינה - יכול שיינתנו לגבי כל כלי שיט, תהא לאומיותו אשר תהא, כל עוד כלי השיט נמצא במימי החופין או במים הפנימיים של ישראל ובמידה שהן נוגעות לעשיית דבר או להימנעות מעשייתו במימי החופין או במים הפנימיים.