פ ס ק - ד י ן, ~

פ ס ק - ד י ן

השופט ת' אור

1. במסגרת חוק הגברת הצמיחה והתעסוקה להשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה) (תיקון) התשנ"ט-1999 (להלן: חוק הגברת הצמיחה) תוקן חוק הבזק התשמ"ב-1982 (להלן: חוק הבזק) באמצעות הוספת סעיף 7)3) לחוק (להלן: התיקון לחוק או התיקון לחוק הבזק). בתמצית, התיקון לחוק מעניק רשיון וזיכיון להפעלת תחנת שידור לשידורי רדיו למי שהפעיל במשך חמש שנים רצופות תחנה כזו אשר שידוריה נקלטו במרבית שטחי ישראל. הטענה המרכזית שנטענה בעתירות שבפנינו היא, כי דין התיקון לחוק הבזק להתבטל. הטעמים לכך הושתתו על שני ראשים עיקריים: האחד, נטען כי נפל פגם היורד לשורשו של עניין בהליכי החקיקה שקדמו לתיקון לחוק; השני, נטען כי תוכן התיקון לחוק סותר הוראות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק. אנו נתמקד בראש השני, אשר די בו כדי להביא לקבלת העתירות.

א. רקע כללי

התשתית העובדתית

2. עד שנת 1994 פעלו בישראל שני גורמים בלבד אשר הפעילו תחנות רדיו חוקיות - רשות השידור וגלי צה"ל. לצדן, פעלו ברחבי הארץ תחנות רדיו לא מורשות, המכונות בעגה העממית "תחנות רדיו פיראטיות". התגברות מודעותן של הרשויות לצורך בפלורליזם תקשורתי הביאה לכך שבשנת 1994 הוסף פרק ה' לחוק הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו, התש"ן-1990 (להלן: חוק הרשות השניה ), אשר על פי הוראותיו נוצרה מסגרת חוקית למבקשים לשדר שידורי רדיו מסחריים-פרטיים. בפרק זה נקבע הסדר מפורט בנוגע להענקת זיכיונות להפעלת תחנות רדיו אזוריות פרטיות-מסחריות. במסגרת זו, לא הוסדרה הפעלתן של תחנות רדיו ארציות פרטיות-מסחריות.

עלות המסמך 99 ש"ח