טיוטת תקנות

א. שם התקנות המוצעות

תקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (כספים) (תיקון), התשפ"ו-2026

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

עניינן של תקנות אלה הוא קביעת מנגנון עדכני לגביית דמי רישיון שנתיים מבעלי רישיונות לשידורי טלוויזיה, מכוח הסמכות הנתונה לשר התקשורת לפי סעיף 99 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן – חוק הרשות השנייה). הצורך הדחוף בתיקון התקנות מתעורר נוכח פקיעתה, ביום 25 בפברואר 2026, של הוראת המעבר הקבועה בסעיף 71י לחוק, אשר העניקה פטור מתשלום דמי רישיון לבעלי "רישיון זעיר" ולבעלי "רישיון זעיר ייעודי" שמעמדם הוסדר במסגרת תיקון 44 לחוק הרשות השניה. כיום, דמי הרישיון מעוגנים בתקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (כספים), התשנ"ב-1992 (להלן – תקנות הכספים) ועומדים על סכום אחיד של כ-11.415 מיליון ש"ח בשנה, אשר אינו מבחין בין בעלי הרישיונות לפי סוג הרישיון או היקף פעילותם.

בהתאם לסעיף 101 לחוק הרשות השנייה, דמי הרישיון והזיכיון המשולמים לרשות נועדו לשמש אך ורק לכיסוי ההוצאות הכרוכות במילוי תפקידיה. מאחר שתקציבה השנתי של הרשות (העומד על כ-26 מיליון ש"ח) מספיק למילוי תפקידיה ואינו נדרש להתרחב, נקודת המוצא היא כי יש לשמר את סך גביית דמי הרישיון הכולל משידורי הטלוויזיה (העומד כיום על כ-22.8 מיליון ש"ח הממומנים על ידי שני ערוצים מסחריים מרכזיים בלבד), אך לבצע חלוקה מחדש של נטל המימון בצורה מאוזנת יותר בין כלל השחקנים בשוק. גביית דמי רישיון בסכום אחיד מהווה חסם ממשי לפעילותם של גופים קטנים, ופוגעת בריבוי הקולות ובתחרות בשוק – ערכים שהפיקוח הרגולטורי עצמו נועד לשמר. עלויות האסדרה בפועל אינן אחידות אלא משתנות בהתאם לגודל הגוף המפוקח, מורכבותו והיקף השפעתו על הציבור, דבר המצדיק מעבר למודל גבייה מותאם ולקבוע שיעור תשלום של 1.6% מתוך ממוצע ההכנסה השנתית בשלוש השנים האחרונות.

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

טיוטת תקנות מטעם משרד התקשורת:

טיוטת תקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (כספים) (תיקון), התשפ"ו-2026

___ ב________ התשפ"ו (___ ב________ 2026)

(חמ 3-2378)

__________________

שלמה קרעי

שר התקשורת

דברי הסבר

עניינן של תקנות אלה הוא קביעת מנגנון עדכני לגביית דמי רישיון שנתיים מבעלי רישיונות לשידורי טלוויזיה, מכוח הסמכות הנתונה לשר התקשורת לפי סעיף 99 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990 (להלן – חוק הרשות השנייה). הצורך הדחוף בתיקון התקנות מתעורר נוכח פקיעתה, ביום 25 בפברואר 2026, של הוראת המעבר הקבועה בסעיף 71י לחוק, אשר העניקה פטור מתשלום דמי רישיון לבעלי "רישיון זעיר" ולבעלי "רישיון זעיר ייעודי" שמעמדם הוסדר במסגרת תיקון 44 לחוק הרשות השניה. כיום, דמי הרישיון מעוגנים בתקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (כספים), התשנ"ב-1992 (להלן – תקנות הכספים) ועומדים על סכום אחיד של כ-11.415 מיליון ש"ח בשנה, אשר אינו מבחין בין בעלי הרישיונות לפי סוג הרישיון או היקף פעילותם.

בהתאם לסעיף 101 לחוק הרשות השנייה, דמי הרישיון והזיכיון המשולמים לרשות נועדו לשמש אך ורק לכיסוי ההוצאות הכרוכות במילוי תפקידיה. מאחר שתקציבה השנתי של הרשות (העומד על כ-26 מיליון ש"ח) מספיק למילוי תפקידיה ואינו נדרש להתרחב, נקודת המוצא היא כי יש לשמר את סך גביית דמי הרישיון הכולל משידורי הטלוויזיה (העומד כיום על כ-22.8 מיליון ש"ח הממומנים על ידי שני ערוצים מסחריים מרכזיים בלבד), אך לבצע חלוקה מחדש של נטל המימון בצורה מאוזנת יותר בין כלל השחקנים בשוק. גביית דמי רישיון בסכום אחיד מהווה חסם ממשי לפעילותם של גופים קטנים, ופוגעת בריבוי הקולות ובתחרות בשוק – ערכים שהפיקוח הרגולטורי עצמו נועד לשמר. עלויות האסדרה בפועל אינן אחידות אלא משתנות בהתאם לגודל הגוף המפוקח, מורכבותו והיקף השפעתו על הציבור, דבר המצדיק מעבר למודל גבייה מותאם ולקבוע שיעור תשלום של 1.6% מתוך ממוצע ההכנסה השנתית בשלוש השנים האחרונות.

לתקנה 1

מוצע להוסיף הגדרה של "הכנסה שנתית" המתייחסת למונחים המקובלים בסעיף 100 לחוק הרשות השנייה שלפיו "בעל רישיון לשידורים יישלם לאוצר המדינה תמלוגים על הכנסותיו מביצוע שידורים וממתן שירותים כאמור בחוק זה". הכנסות מביצוע שידורים וממתן שירותים נבחנות על ידי הרשות השנייה בין היתר לצורך קביעת הקף החובה בביצוע הפקות מקומיות כאמור בפסקה (1) לתוספת השנייה לחוק הרשות השנייה, וכמו כן במסגרת תיקון שנעשה לאחרונה לסעיף 9 בחוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב-2012 (להלן - חוק הפצת שידורים). לעניין זה, החישוב יתבצע לפי אותן ההכנסות כפי שייקבעו לצרכים האמורים ותוך הפנייה למשמעות המונח הכנסה בתקנה 4 לתקנות הכספים. ההסדר בתקנה 4, לרבות ההגדרה ברישה והיישום בתקנות משנה (ג) ו-(ד) הוא הבסיס המשמש כבר היום לחישוב ההכנסה לפי תקנה 100 (בשים לב לכך, ששיעור התמלוגים בפועל הועמד משנת 2013 ואילך על 0%). כל זאת בשים לב לכך שהסדר קביעת ההכנסות חל על הבטים שונים בהסדרת השידורים (ראו למשל המונח "הכנסות" בתוספת השניה לחוק הרשות השניה וסעיף 9, כאמור, לחוק הפצת שידורים).

לתקנה 2

מוצע לקבוע מנגנון לפיו הסכום הבסיסי (שהוא סכום דמי הרישיון לבעל רישיון שאינו חייב בהעברה של תקציב התפעול השוטף של חברת חדשות לרשות השניה) יעמוד על שיעור של 1.6% מהכנסתו השנתית. לעניין זה תחושב הכנסתו השנתית באותו אופן שבו היא מחושבת לפי סעיף 100 לחוק הרשות השניה כאשר על גביו ההסדרים המבהירים שנקבעו קודם לכן בתקנה 4 (ומוצע להעבירם למסגרת של תקנה 1).  מהמידע שבידי משרד התקשורת, מכיוון שההכנסות כמשמעותן בסעיף 100 לחוק הרשות השניה עמדו על סכום שבין 1.3-1.7 מיליארד שקלים חדשים הדבר יוביל לתשלום סכום שנתי של כ-20-25 מיליון שקלים חדשים. כאשר כיום התקציב השנתי של הרשות השניה עומד על כ-23.5 מיליון שקלים חדשים (ללא ההעברות לתקציב התפעול השוטף של חברות החדשות ולהפעלת מערך תחנות השידור הספרתיות - "עידן פלוס"). כמו כן, מוצע לקבוע את המנגנון ככזה שמתייחס להכנסה השנתית כממוצע של שלוש השנים האחרונות שלפני שנת התשלום וזאת על מנת למתן תנודות בתקציב הרשות כתוצאה משינויים חד-פעמיים. בחישוב ההכנסה השנתית הממוצע תתבצע הצמדה של ההכנסות מהשנים הקודמות על מנת ליצור ערכים ריאליים לכל נתוני ההכנסות מהשנים השונות. 

מוצע לקבוע מנגנון שלפיו הסכומים שישולמו יוגבלו בתקרה של 24,150,000 שקלים חדשים (סכום שעולה במעט על סכום התקציב השנתי הנוכחי של הרשות השניה לצרכי ותפעול) וככל שהסכומים יעלו מעל תקרה זו, תתבצע הפחתה יחסית בסכום הבסיסי החל ביחס לכל בעל רישיון. כך לדוגמה, ככל שהסכומים יצטברו לסך של 25,150,000 שקלים חדשים – היינו יתרה של מיליון שקלים חדשים – יופחתו הסכומים בהם יהיו חייבים באופן יחסי לפי גודל הסכום שבהם היה חייב כל אחד מהם – אם היה בעל רישיון אחד חייב בסכום של 15,150,000 שקלים חדשים ואחר ב-10,000,000 – יופחת הסכום הבסיסי של הראשון בכ-600,000 שקלים חדשים ושל השני בכ-400,000 שקלים חדשים.

 לחילופין ככל שיימצא כי התשלומים מובילים לפעילות גרעונית שאינה מאפשרת את מילוי תפקידיה של הרשות – ייבחן הצורך בתיקון ההסדר בדרך של תיקון התקנות.  

לתקנה 3

מוצע לתקן את ההפניה בתקנה 3 העוסקת ב"סכום הבסיסי" ועניינה מועדי התשלום כך שתחול גם על גביית התשלום לפי ההסדר המוצע בתקנות אלו באמצעות הוספת תקנת משנה 2(ג5).

לתקנה 4

מכיוון שבסעיף 71י לחוק הרשות השניה בפסקה 2(ב) נקבע כי בעל רישיון זעיר (ובכלל זה – בעל רישיון זעיר ייעודי) "יהיה פטור מתשלום דמי רישיון שנתיים לפי הוראות סעיף 99" וזאת במשך "תקופת המעבר" שהסתיימה ביום 25 בפברואר 2026, הרי שמוצע להסדיר במפורש גם בתקנות שדמי הרישיון החדשים יחולו על בעל רישיון כאמור ממועד זה, כלומר, רק מיום 26 בפברואר 2026. מדובר בהחלה למפרע של ההסדר כשמדובר בהסדר שעל פניו מחייב אותם בתשלום דמי רישיון נמוכים יותר מאלה שהיו נדרשים לשלם בהתאם להסדר הנורמטיבי אלמלא תיקון התקנות. במקביל, מכיוון שתחולת ההסדר הכללי היא מיום פרסומו – הרי שההסדר שצפוי לחול על בעלי רישיון ותיקים יהיה של תשלום לפי ההסדר הישן, כלומר החלק היחסי בשנה מהסכום שהיו חייבים לשלם, בצירוף החלק היחסי שהם יהיו חייבים לפי ההסדר החדש, מיום הפרסום ועד סוף השנה.