טיוטת תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ המתחדש) (תיקון), התשפ"ו- 2026

 

 

................ התשפ"ו (.........................2026)

 חמ-....

 

 

 

 

 

______________

                 ניר ברקת

שר הכלכלה והתעשיה            

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דברי הסבר

 

א. דברי הסבר כלליים:

התיקון המוצע מבקש להשלים חוסרים (לאקונות) בנוסח הקיים כיום בתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש), התשס"ו- 2006 (להלן- "תקנות הערבות ההדדית").

בשנת 2005 הותקנו תקנות מיוחדות, לאור העובדה כי קיבוצים רבים עברו ממודל שיתופי למודל מתחדש.  התקנות הותקנו מכוח פקודת האגודות השיתופיות  (להלן- "הפקודה") והן פטרנליסטיות, שכן הכתיבו התנהלות תקנונית מחייבת לכל האגודות השיתופיות, להבדיל מרציונל של אוטונומיה ניהולית, לפי החלטה עצמאית ובחירה של חברי האגודה, זאת מתוך מטרה לייצר מודל משפטי וכלכלי מחייב ואחיד להתנהלותו של הקיבוץ המתחדש, שיגן על החברים, בפרט הוותיקים ("דור המייסדים"). תקנות אלה הותקנו ביוזמתה של התנועה הקיבוצית, ונציגי התנועה לקחו חלק פעיל בגיבוש התוכן והנוסח, ביחד עם רשם האגודות השיתופיות, דאז, ועובדיו, וכן עם חברי וועדת התחיקה במשרד העבודה (בזמנו) בין השנים 2004-2005, ועד לאישורן ופרסומן של תקנות הערבות ההדדית.

המודל שנבחר התבסס על הפרקטיקה שהיתה נהוגה בשעתו במרבית הקיבוצים אשר עברו ממודל שיתופי למתחדש ושמו "מודל רשת הביטחון".

מדובר למעשה במודל שעניינו הבטחת הכנסה לכל חבר, לפי שכר המינימום הקבוע בחוק שכר מינימום, התשמ"ז – 1987 (ולהלן- "חוק שכר מינימום").  הואיל ובמודל של קיבוץ מתחדש אין עוד סיפוק צרכים מלא לחברים כנגד העברת הכנסות, להבדיל מהקיבוץ השיתופי, נקבע כי חברים הזקוקים לתמיכה כספית עקב היעדר מקורות הכנסה יזכו מהקיבוץ לתמיכה כלכלית בגובה שכר המינימום,  הקבוע בחוק שכר מינימום. לצורך זה, נקבעה בתקנות הערבות ההדדית חובת גילוי נאות ומלא של כלל הנכסים וההכנסות שיש בידי החברים, מכל מקור שהוא.

תקנה 3 לתקנות הערבות ההדדית, היא מושא התיקון המוצע, התכוונה לשמור על זכויות החברים שקיבוצם עבר סיווג משיתופי למתחדש באמצעות מנגנון של השלמת קצבה פנסיונית בסכום המזערי שנקבע בתקנות, בגיל הפרישה.

התקנה קובעת כי חבר המגיע לגיל פרישה, כמשמעו בחוק גיל פרישה, התשס"ד – 2004 (להלן- "חוק גיל פרישה") יהיה זכאי להשלמת הסכום העומד לרשותו מפנסיה וממקורות הכנסה שונים, אם לא מצליח להגיע בעצמו לסכום המזערי שנקבע בתקנות בגובה 40% מן השכר הממוצע, כהגדרתו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח ממשולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- "חוק הביטוח הלאומי").

תקנה זו שמטרתה כאמור להגן על החברים בגיל הפרישה יצאה מנקודת הנחה שהחברים העוברים מן הקיבוץ השיתופי למתחדש הם בעלי זכויות פנסיה ממקורות עצמאיים, ובמעט מקרים יידרש הקיבוץ  להשלים מקופתו לחבר את סכום הפנסיה העומדת לזכותו מגיל פרישה ואילך לסכום המזערי כאמור.

במציאות, רבים החברים אשר מבקשים מקופת הקיבוץ השלמה, הרבה מעבר למה שהאגודות סברו וציפו.  

הקושי שעם השנים התברר כי תקנה 3 סובלת ממספר חוסרים (לקונות) ועיוותים, במובן זה שאינה לוקחת בחשבון את כלל הכנסותיו ונכסיו של החבר בעת הגיעו לגיל פרישה, מכל מקור שהוא, לרבות מנכסים, ובפרט מנכס מניב (שכר דירה מנכס שיש לו בעיר הסמוכה, אשר הגיע אליו בירושה, למשל), מהכנסות, מהון, ממניות, מקופות, קרנות, גמלאות, ריבית, הפרשות, מניות, ועוד.

משכך, חישוב הגמלה הפנסיונית המבוצע כיום בהיעדר התחשבות בכל מקור הכנסה או נכס,  הוא מעוות ושגוי.

בנוסף,  על החישוב להיות פר דירה/ משפחה, שכן זו היחידה הכלכלית בקיבוץ בה מתגוררים בד"כ שני בני זוג בגיל פרישה, ללא צאצאים שכבר בגרו, והם מכלכלים יחדיו את ביתם המשותף. כלומר:  אם בדירה גרים שני בני זוג (בדרך כלל בגיל מבוגר בלא הצאצאים שכבר בגרו ועזבו את הבית), בין אם נשואים זה לזה ובין אם ידועים בציבור, יש להתחשב בהם כיחידה כלכלית אחת.  

כך למשל, אם אחד מבני הזוג זוכה לפנסיה גבוהה מאד בשל כך שעבד במקצוע מכניס הרבה שנים, ובן זוגו לעומת זאת מקבל פחות מסכום הגמלה המינימלי הנקוב בתקנות, אין הצדקה אמיתית שהקיבוץ ישלים לו סכום גמלה זה לסכום המינימלי, שכן חי עם בן זוג שיש לו פנסיה גבוהה והם הרי נושאים יחד בכלכלת ביתם, לרבות תשלום החשבונות, מצרכי מזון, הוצאות שונות הקשורות באחזקת משק הבית, ועוד.

לאור האמור, מבוקש לכלול בתקנה 1, היא תקנת ההגדרות, הגדרות למונחים "ותק פנסיוני", "מועד השינוי",  ו"תקנות הסיווג",  אשר משום מה לא היו כלולות עד כה בתקנה זו, וכן לתקן מעט תיקונים טכניים קלים את המונחים "הכנסות", "נכסי חבר" ו"קיבוץ".

בנוסף, יש צורך בתיקון ההוראה האופרטיבית הרלבנטית, היא תקנה 3.

יש צורך להבהיר בה כי הקיבוץ ישלים לחבר את הסכום המזערי לגימלה פנסיונית בכפוף לניכוי כל הכנסה או נכס שיש ברשותו, למעט קיצבאות הביטוח הלאומי ודירת המגורים בקיבוץ.

בנוסף יובהר כי החישוב יבוצע לבני זוג החיים יחד, במשותף.

בתקנת משנה (א) מוצע להבהיר כי החישוב יבוצע לשני בני זוג יחד.

עם זאת, מבוקש לסייג הוראה זו ולעניין החישוב בתקופה שקדמה לשינוי, כלומר בתקופה שהחבר היה חבר בקיבוץ שיתופי, טרם הפיכתו למתחדש, ינכו מהפנסיה רק זכויות גמל שלו ושל בן הזוג, בין אם עמדו לזכותם בגיל פרישה כתשלום עיתי ובין אם הוונו, הומחאו, נפדו, או הועברו לאחר, בלא הסכמת הקיבוץ.

כמו כן יובהר כי אגודה שיתופית רשאית בהחלטת האספה הכללית או בתקנונה לקבל החלטה אחרת, לעניין גובה גימלה פנסיונית גבוה יותר מהאמור בתקנות אלה, לחברים בכלל או לקבוצה מסוימת, לבחירתה.

 

ב. דברי הסבר פרטניים:

 

           למבוא (הסמכה):

סמכותו של שר הכלכלה והתעשייה לקבוע תקנות בנושא אגודות שיתופיות קבועה בסעיף 65 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן- הפקודה), כך: "(1) רשאי שר העבודה [כיום שר הכלכלה]  להתקין תקנות לשם ביצוע מטרות פקודה זו, בין לכל הארץ כולה או לכל חלק הימנה, ובין לאגודה אחת או לסוג של אגודות, ואולם התקנת תקנות לקביעת סוגי האגודות שעליהן חלות הוראות הפרק השני בחלק ד' לפקודת מס הכנסה, לעניין הוראות סעיף 7 לפקודה זו, טעונה הסכמת שר האוצר. ... (2) בפרט, ומבלי לפגוע בכללותה של הסמכות האמורה, יכולות תקנות כאלה... וגו'..."

ממילא רשאי שר הכלכלה והתעשייה לקבוע גם הוראות לעניין חובת הצבירה הפנסיונית של חברים בקיבוץ מתחדש לפי סמכותו הקבועה באופן רחב וכללי בסעיף 65 לפקודה.

 

1. לתיקון בתקנה 1 (הגדרות):

א. בתקנה 1 יש צורך בתיקונים טכניים של כמה מונחים:

1.  "הכנסות" – יתוקן ל"הכנסה", שכן בדרך כלל בחקיקה נוקטים לשון יחיד, ובמשתמע- רבים; 

2.  "נכסי חבר" – יתוקן ל"נכס", שכן ההוראה החדשה מתחשבת גם בנכסי בן הזוג אפילו אינו חבר אגודה;

3.  "קיבוץ" - יתוקן ל"קיבוץ מתחדש, כהגדרתו בתקנות הסיווג", בקיצור מבלי להפנות לשמן המלא של תקנות אלה.

ב. בנוסף יש צורך בהוספת מספר מונחים חשובים לעניין זה והגדרתם בתקנה זו , כלהלן:

1.  "ותק פנסיוני" – "שנות החברות בקיבוץ שנצברו מגיל 30 ועד גיל פרישה או עד למועד השינוי, לפי המוקדם מביניהם"-  שכן יש צורך בהגדרה ברורה של שנות הותק הפנסיוני על מנת לבצע חישוב מתאים לחבר שהגיע לגיל פרישה, בהתחשב בתקנות אלה, ובתיקונם המוצע בזאת.

2.  "מועד השינוי – המועד בו ניתן אישור הרשם לשינוי סיוגו הקיבוץ משיתופי למתחדש",  שכן יש צורך בחישוב הנדרש לחבר בגיל פרישה לשים את האצבע על מועד מדויק ממנו ניתן להגדיר את סיווג הקיבוץ כמתחדש, ולא שיתופי.

3.  "תקנות הסיווג"-  הפנייה לשמן המלא של תקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו- 1995,  בקיצור שמן לתקנות הסיווג, למען הנוחות, שכן יש שימוש במונח בתקנות אלה,  ובתיקונם המוצע בזאת.

 

 

2. לתיקון תקנה 3:

מבוקש להשלים באמצעות התיקון המוצע בתקנה 3 מספר עיוותים וחוסרים שהיו בה עד כה כדלקמן:

א. מבוקש להבהיר כי יש לנכות מחישוב הגמלה הפנסיונית שחב הקיבוץ לחבר בגיל פרישה את כל הונו נכסיו והכנסותיו, מכל מקור שהוא, ולמעט קיצבה המשתלמת לו מהביטוח הלאומי, רנטה לניצול שואה המשתלמת לחבר,  אם יש כזו, ודירת המגורים שלו בקיבוץ.

ב.  מבוקש להבהיר כי החישוב הוא לשני בני הזוג המתגוררים יחד בדירה אחת בקיבוץ, במשותף, מקום שהם שניהם חברי קיבוץ.

ג. מבוקש לסייג את ההוראה שלעיל, לתקופה בה היה הקיבוץ שיתופי, טרם הפיכתו למתחדש, שאז ינכו זכויות גמל בלבד של החבר ולא נכס/ הכנסה נוספת שעמדו לרשותו,  כתשלום עיתי המשתלם לחבר מגיל פרישה ואילך, או כהון אם החליט להוון את הסכום, לפדותו, להמחותו או להעבירו לאחר, בלא הסכמת הקיבוץ.

ד.  בנוסף מבוקש לסייג ההוראה בהחלטת האגודה, בין אם באספה הכללית או בתקנונה, להעניק סכום גבוה יותר של גימלה פנסיונית לחבריה, כולם או מקצתם, או זכות אחרת או נוספת, לבחירתה.

 

 

3. לסעיף תחילה:

מבוקש כי תיקון זה יחול חצי שנה מיום פרסומו, כדי לאפשר לקיבוצים להיערך כנדרש ליישום התיקון.