"האזור" - כהגדרתו בתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ז-1967, כפי שהוארך תוקפן ותוקן נוסחן בחוק, מעת לעת;

"(ד) תושב האזור הגורם בכוונה למותו של אדם והמעשה הוא מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (בסעיף זה - מחבל), דינו מוות ועונש זה בלבד, ואולם אם מצא בית המשפט הצבאי, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, כי מתקיימות נסיבות מיוחדות שבשלן ראוי להטיל על המחבל עונש מאסר עולם, רשאי הוא להטיל עליו עונש כאמור ועונש זה בלבד; בסעיף קטן זה, "תושב האזור" - מי שרשום במרשם האוכלוסין של האזור או מי שמתגורר באזור אף אם אינו רשום במרשם כאמור, למעט אזרח ישראלי או תושב ישראל .

(ה) על אף האמור בכל דין, סמכותו של בית משפט צבאי לגזור עונש מוות על מחבל לא תותנה באלה:

(1) התביעה ביקשה לגזור עונש זה או תמכה בהטלתו;

(2) גזר הדין ניתן פה אחד;

(3) דרגתם של שופטי המותב אינה פחותה מסגן אלוף.

(ו) מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור לא יהיה רשאי להקל או להמיר עונש מוות שנגזר על מחבל שהורשע כאמור בסעיף קטן (ד), ולא יהיה רשאי לחון אותו.

(ז) על אף האמור בכל דין, עונש מוות שגזר בית משפט צבאי יבוצע בידי שירות בתי הסוהר בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק עונש מוות למחבלים, התשפ"ו-2026, ויחולו לעניין זה הוראות סימן ז' בפרק ב' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, כפי תוקפה בישראל".

(ב) על אף האמור בכל דין, שר הביטחון יקבע בנוהל את מדיניות מקום העמדתו לדין של מחבל כאמור בסעיף 209(ד) לצו בדבר הוראות ביטחון כנוסחו בסעיף קטן (א).

סמכותו של בית משפט להטיל עונש מוות בעבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977, ולפי חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, התש"י-1950, לא תותנה בכך שהתביעה ביקשה לגזור עונש כאמור או תמכה בהטלתו.

(א) גזר דין מוות בעבירות לפי סעיף 4 ולפי צו בדבר הוראות ביטחון, יבוצע בתוך 90 ימים מיום שהיה לחלוט; גזר הדין יבוצע בידי שירות בתי הסוהר לפי הוראות סימן ז' בפרק ב' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), מצא ראש הממשלה כי התקיימו סיבות מיוחדות שבשלן יש לדחות את ביצוע גזר הדין, רשאי הוא לפנות לבית המשפט שגזר את העונש בבקשה להורות על עיכוב הביצוע של גזר הדין לתקופות נוספות, ובלבד שהתקופות שבית המשפט יורה עליהן לפי סעיף קטן זה לא יעלו על 180 ימים במצטבר.

"(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), הגורם בכוונה למותו של אדם מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל, בנסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(10), דינו - מיתה או מאסר עולם, ואחד מעונשים אלה בלבד".

52א. (א) גזר בית משפט עונש מיתה, יערוך צו אשר יציין כי גזר הדין יבוצע באמצעות תלייה; צו כאמור ייחתם בידי שופט וישמש אסמכתה לביצוע העונש.

(ב) מנהל בית סוהר, או מי מטעמו, יודיע לאסיר שבית המשפט גזר בעניינו עונש מיתה את תוכן הצו בהקדם האפשרי.

(ג) ביצוע גזר הדין ייעשה בידי סוהר שהנציב הסמיך לכך.

52ב. אסיר שהורשע ונגזר עליו עונש מיתה בפסק דין חלוט (להלן - נידון למיתה), יועבר לבית סוהר או לאגף בבית סוהר שיקבע הנציב כמקום כליאתם של נידונים למיתה.

53. (א) נידון למיתה יוחזק, ככל האפשר, בנפרד מכל אסיר אחר; הוראות סימן ב'1 לא יחולו על החזקתו של אסיר לפי הוראות סימן זה.

(ב) לא יוחזק נידון למיתה בתא אחד עם אסיר שלא נידון למיתה.

54. (א) לא תתאפשר גישה לנידון למיתה, למעט -

(1) לסוהר;

(2) לאיש דת שאישר מנהל בית הסוהר, על פי דתו של הנידון למיתה, אם הנידון למיתה ביקש זאת;

(3) למבקר רשמי מכוח כהונתו לפי סעיף 72;

(4) למי שהשר הסמיך לשמש כמבקר רשמי לעניין סימן זה לפי סעיף 71;

(5) לעורך דין כאמור בסעיף 54א;

(6) לרופא.

(ב) הנציב רשאי, בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לאשר גישה לאדם שאינו מנוי בסעיף קטן (א).

54א. לעניין פגישה עם עורך דין לשם קבלת שירות מקצועי, יראו נידון למיתה כמי שניתנה בעניינו החלטה של הנציב לפי סעיף 45א1, למפגש עם שני עורכי דין לכל היותר.

55. (א) אלה יהיו נוכחים בעת ביצוע גזר הדין:

(1) מנהל בית הסוהר, וכן כל סוהר שנוכחותו נדרשת לשם מילוי תפקידו;

(2) נשיא בית המשפט המחוזי או שופט בית המשפט המחוזי שהוא הסמיך לכך, או נשיא בית משפט צבאי לערעורים או שופט בית משפט צבאי לערעורים שהוא הסמיך לכך, לפי העניין;

(3) מבקר רשמי כאמור בסעיף 54(א)(3) ומבקר רשמי כאמור בסעיף 54(א)(4);

(4) איש דת שיאשר מנהל בית הסוהר, על פי דתו של הנידון למיתה, לבקשת הנידון למיתה;

(5) נציג משפחות נפגעי העבירה שבה הורשע הנידון למיתה, באישור מנהל בית הסוהר;

(6) רופא.

(ב) הנציב רשאי לאשר את נוכחותו של אדם שאינו מנוי בסעיף קטן (א), בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), יהיה ניתן לקיים את ביצוע גזר הדין גם בהיעדר נציגים כאמור בסעיף קטן (א)(2) עד (6), אם יש בכך כדי לעכב את ביצוע גזר הדין.

55א. דבר ביצוע גזר הדין, לרבות פרטי הנידון למיתה, יפורסם באתר האינטרנט של שירות בתי הסוהר.

55ב. (א) זהות הסוהרים העוסקים בביצוע הוראות סימן זה תהיה חסויה, וחל איסור לגלות או לפרסם כל פרט הנוגע לעניין זה אלא באישור הנציב ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ב) נוהלי שירות בתי הסוהר בעניין יישום הוראות סימן זה, וכן מידע הנוגע לכליאת הנידון למיתה או לתהליך ביצוע גזר הדין, שעלולים לפגוע בביטחון המדינה, בביטחון הציבור, בביטחון בית הסוהר, בביטחונו או בשלומו של אדם או בקיום גזר הדין, יהיו סודיים, וחל איסור לגלותם או לפרסמם, אלא באישור הנציב ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ג) השר, באישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות מידע נוסף לעניין סימן זה אשר גילויו יהיה אסור בפרסום.

(ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מסמכות שר לפי סעיפים 44 ו-45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, או מסמכויות הצנזור לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, או מכל סמכות אחרת למניעת פרסום לפי כל דין.

55ג. (א) המגלה או המפרסם מידע סודי לפי סימן זה בלא היתר, דינו - מאסר שלוש שנים; נעשה הגילוי או הפרסום ברשלנות, דינו - מאסר שנה.

(ב) סוהר, וכן מי שפעל או פועל מטעם שירות בתי הסוהר, המגלה או מפרסם מידע חסוי בלא היתר, דינו - מאסר חמש שנים; נעשה הגילוי או הפרסום ברשלנות, דינו - מאסר שלוש שנים.

(1) בסעיף 10, בסופו יבוא "ואם נידון מי שנגזר דינו למיתה - על מועד ביצוע גזר הדין";

(2) בתוספת הרביעית, בסופה יבוא:

10. מועד ביצוע גזר דין של מי שנידון למיתה - שירות בתי הסוהר".