תזכיר חוק

א. שם החוק המוצע

חוק לתיקון חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)(מעצר גישור), התשפ"ו-2026

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 הוא האכסניה החוקית המסדירה קיום דיוני מעצר בעניינם של חשודים בטרם הגשת כתב אישום בעניינם או נאשמים שהוגש בעניינם כתב אישום בעודם במעצר. מבוקש לתקן את חוק המעצרים באופן שיקנה סמכות לבית המשפט להורות על מעצר גישור לפרק זמן שלא יעלה על 48 שעות, לשם שקילת הוצאת צו מעצר מינהלי. מעצר הגישור יאפשר לבית המשפט להורות על המשך מעצרו של אדם שממנו נשקפת סכנה לביטחון המדינה או הציבור, וזאת מן המועד שבו הסתיימה חקירתו (הפלילית) בחשד לביצוע עבירה (בהיותו עצור פלילי), ועד למועד הוצאת צו מעצר מינהלי בידי שר הביטחון מכוח חוק סמכויות שעת-חירום (מעצרים), תשל"ט – 1979.  זאת, לפרק זמן קצר של עד 48 שעות אשר במהלכו ניתן יהיה להשלים את ההליך להוצאת צו המעצר המינהלי בעניינו של העצור.

על פי הדין, נדרש למצות את האפשרות להעמיד לדין פלילי בשל החשדות המיוחסים לחשוד, ולעצרו, במקרים המתאימים, במסגרת חוק המעצרים. לשם כך יש לנהל חקירה פלילית נגד החשוד העצור, במטרה לאפשר הגשת כתב אישום וניהול הליך פלילי נגדו, אשר יתבסס על ראיות גלויות ויאפשר את מעצרו עד תום ההליכים במקרים המתאימים; ואולם לעיתים, גם לאחר השלמת החקירה הפלילית, אין בידי גורמי התביעה די ראיות גלויות אשר יאפשרו העמדה לדין של החשוד העצור וניהול הליך פלילי נגדו. זאת, על אף שקיים חומר מודיעיני רב אשר מצביע על מסוכנותו לביטחון המדינה או לביטחון הציבור – מידע אשר מצדיק את החזקתו במעצר מינהלי, בהתאם להוראות חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים). במצב זה, כאשר אין עוד בסיס להמשך מעצר לצורכי חקירה או העמדה לדין, פרק הזמן עד לשחרור החשוד מן המעצר אינו מאפשר הוצאה של צו מעצר מנהלי על אף שמפאת מסוכנותו, יש צורך בהשארתו במעצר בשלב זה.

על כן מוצע לתקן את חוק המעצרים ולקבוע כי בנסיבות האמורות, רשאי בית המשפט להורות על הארכת מעצרו של החשוד למשך פרק זמן שלא יעלה על 48 שעות, במהלכו ניתן יהיה לפנות לשר הביטחון לצורך שקילת הוצאת צו המעצר המנהלי בעניינו של העצור.

ג. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) (תיקון מס'...)(מעצר גישור), התשפ"ו-2026

דברי הסבר

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים או החוק) הוא האכסניה החוקית המסדירה קיום דיוני מעצר בעניינם של חשודים בטרם הגשת כתב אישום בעניינם או נאשמים שהוגש בעניינם כתב אישום בעודם במעצר. הצעת חוק זו עניינה תיקון חוק המעצרים באופן שיקנה סמכות למעצר גישור לפרק זמן שלא יעלה על 48 שעות, לשם שקילת הוצאת צו מעצר מינהלי.

הוספת סעיף 17א לחוק:

חוק סמכויות שעת חירום (מעצרים), התשל"ט – 1979 (להלן – חוק סמכויות שעת חירום או החוק), מסמיך את שר הביטחון להורות בצו על מעצרו של אדם, אם טעמי ביטחון המדינה או ביטחון הציבור מצדיקים זאת. מעצר מינהלי מכוח צו כאמור יהיה לתקופה הקבועה בחוק ובכפוף להוראות הקבועות בו לעניין הביקורת השיפוטית על המשך המעצר מעת לעת.

על פי פסיקת בית המשפט העליון, בטרם קבלת החלטה על מעצר מינהלי, יש למצות את האפשרות להעמיד את החשוד לדין פלילי בשל החשדות המיוחסים לו, ולעצרו, במקרים המתאימים, במסגרת הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן – חוק המעצרים). לשם כך יש לנהל חקירה פלילית נגד העצור, במטרה לאפשר הגשת כתב אישום וניהול הליך פלילי נגדו, אשר יתבסס על ראיות גלויות ויאפשר את מעצרו עד תום ההליכים במקרים המתאימים.

בעמ"מ 2/82 לרנר נ' שר הביטחון, פ"ד מב(3) 529 (1982) קבע בית המשפט כי "אם קיימת אפשרות, כי ביטחון המדינה וביטחון הציבור יובטחו כראוי, במקרים בהם מתחייב הדבר, על-ידי פקודת מעצר המעוגנת בסדרי הדין הפליליים הרגילים, אין הצדקה לפנות לסמכויות שעת החירום המיוחדות, שנועדו לנסיבות יוצאות דופן, בהן מחייבים ביטחון המדינה או ביטחון הציבור את מעצרו של פלוני, מבלי שתהיה קיימת אפשרות משפטית אחרת להבטיח תוצאה זו".

בשל מסוכנותו של החשוד, כאמור, ולעתים גם בשל עילות נוספות, החקירה הפלילית מתקיימת כאשר החשוד עצור לצורכי החקירה, בהתאם להוראות חוק המעצרים. משך תקופת המעצר נקבע על ידי בית המשפט בהתאם לצורכי החקירה ולשיקולים נוספים.

ואולם לעתים גם לאחר השלמת החקירה, אין בידי גורמי התביעה די ראיות גלויות אשר יאפשרו העמדה לדין של העצור וניהול הליך פלילי נגדו. זאת, על אף שקיים חומר מודיעיני רב אשר מצביע על מסוכנותו לביטחון המדינה או לביטחון הציבור – מידע אשר מצדיק את החזקתו של החשוד במעצר מינהלי, בהתאם להוראות חוק סמכויות שעת חירום. שקילת חומר הראיות לשם קבלת הכרעה בעניין הגשת כתב אישום, נעשית סמוך לפני תום תקופת המעצר הפלילי שנקבעה על ידי בית המשפט, ולאחר שהושלמה החקירה. במקרה כזה, פרק הזמן שנותר עד לשחרורו מן המעצר (אם הוחלט שלא להגיש כתב אישום) אינו מאפשר הוצאה של צו מעצר מינהלי נגד החשוד, על אף שמפאת מסוכנותו, יש צורך בהשארתו במעצר בשלב זה.

על כן מוצע לקבוע כי בנסיבות האמורות, בית המשפט יהיה רשאי להורות על הארכת מעצרו של החשוד לפרק זמן שלא יעלה על 48 שעות, שבמהלכו ניתן יהיה לפנות לשר הביטחון לצורך שקילת הוצאת צו מעצר מינהלי בעניינו. במקרה שבו המועד לתום 48 שעות חל בשבת או בחג, מוצע לאפשר לבית המשפט להורות כי הארכת המעצר תהיה לתקופה ארוכה יותר שתסתיים לא יאוחר משש שעות לאחר סיום השבת או החג, וזאת כדי לאפשר את חתימת צו המעצר המינהלי בידי שר הביטחון.

על פי המוצע, בקשה להארכת מעצר כאמור תוגש על דעת פרקליט מחוז או על דעת פרקליט בכיר אחר מדרגת ממונה ומעלה שהוסמך לעניין זה על ידי פרקליט מחוז או פרקליט המדינה, ומשאושרה הארכת המעצר המבוקשת, על רשויות אכיפת החוק לפעול במהירות האפשרית להבאת עניינו של העצור בפני שר הביטחון לשם קבלת החלטה בבקשה להורות על מעצרו המינהלי.

עוד מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה מוסמך להאריך את המעצר כמבוקש רק אם שוכנע כי יש בסיס להגשת בקשה לשר הביטחון להוצאת צו מעצר מינהלי. יצוין כי אין מדובר בהכרעה שיפוטית בדבר ההצדקה למעצר המינהלי גופו, שכן נושא זה מסור לסמכותו של שר הביטחון. על בית המשפט להשתכנע, על סמך הראיות שהובאו בפניו בהליכי המעצר וכן לעניין זה, כי קיימת תשתית עובדתית המצדיקה, על פניה, הגשת בקשה לשר הביטחון לצוות על מעצר מינהלי. שר הביטחון הוא שיבחן את מכלול הראיות הנוגעות לעניין זה ויכריע בבקשה לגופה.

מובן כי אם יוחלט לבסוף שלא לבקש את מעצרו המינהלי של העצור, או אם החליט שר הביטחון שלא להיעתר לבקשה, על התביעה להודיע על כך ללא דיחוי לבית המשפט, כדי שהעצור ישוחרר מן המעצר לאלתר.

בנוסף, מוצע להחיל על דיון בבקשה להארכת מעצר לפי התיקון המוצע ועל החלטת בית המשפט בדיון כאמור את הוראות סעיף 15(ג) עד (ז) לחוק המעצרים, לעניין הגשת ראיות בהליכי מעצר, ואת הוראות סעיפים 53 עד 55 לחוק האמור לעניין הגשת ערר על החלטת המעצר ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט לשחרר את העצור.

עוד מוצע לקבוע כי דיון לפי הסעיף המוצע, ובכלל זה דיון בערר על החלטת בית המשפט לפי סעיף זה, יתקיימו בנוכחות העצור וסניגורו, ככל שהוא מיוצג. מוצע להבהיר כי הוראות סעיף 9 לחוק, שעניינן קיום דיון בדלתיים סגורות, לא יחולו לעניין דיון לפי סעיף זה.