טיוטת תקנות

א. שם התקנות המוצעות

תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור), התשפ"ו-2026

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ד-2024 (להלן – חוק הפרות תעבורה או החוק) עבר קריאה שנייה ושלישית בכנסת ביום 25 ביולי 2024 ופורסם בספר החוקים של מדינת ישראל ביום 7 באוגוסט 2024.

חוק הפרות תעבורה קובע כי עבירות תעבורה מסוג "ברירת משפט", המנויות בתוספת הראשונה לחוק, הן הפרות תעבורה אשר תטופלנה בהליך מִנהלי ולפי כללי המשפט המִנהלי, תחת המשפט הפלילי, והכול כפי הקבוע בחוק.

פרק ה' לחוק אשר כותרתו "הקמת בית דין לתעבורה, ערר וערעור" מקים בית דין לתעבורה אשר ידון בעררים שיוגשו על הפרות תעבורה לפי החוק. בית הדין לתעבורה הוא בית דין מינהלי לפי חוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992 והוא יפעל תחת משרד המשפטים. לפי סעיף 24 לחוק על החלטה סופית של בית דין לתעבורה בערר ניתן לערער בזכות לבית משפט שלום לענייני תעבורה ועל החלטה אחרת של בית דין לתעבורה ניתן לערער ברשות לבית משפט שלום לענייני תעבורה; בתוך כך נקבע כי ערעור בעניין הפרת תעבורה שהקנס בגינה הוטל על-ידי מפקח מטעם רשות מקומית יוגש לבית משפט לענינים מקומיים ואם אין כזה – לבית משפט השלום.

סעיף 38(א)(1) לחוק מסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות בעניין סדרי הדין בערעור לבית משפט שלום לענייני תעבורה, וכך קובע הסעיף –

"סדרי הדין בערעור לבית משפט שלום לענייני תעבורה; סדרי הדין בערעור כאמור יהיו במתכונת דומה לסדרי הדין הנהוגים בבית משפט לעניינים מינהליים בהתאם להוראות חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, בשינויים שיקבע השר, באופן שיבטיחו סעד מהיר ויעיל תוך אפשרות לקיום בירור עובדתי ככל שהדבר דרוש".

על רקע האמור תכליתן של התקנות המוצעות לקבוע את סדרי הדין בערעור לפי סעיף 24 לחוק הפרות תעבורה. סדרי הדין המוצעים מבוססים על פרק הערעור המינהלי הקבוע בתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

טיוטת תקנות מטעם משרד המשפטים:

טיוטת תקנות הפרות תעבורה מינהליות (סדרי דין בערעור), התשפ"ו-2026

		בתוקף סמכותי לפי סעיף 38(א)(1) לחוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ד-2024 (להלן – החוק)[1] ולפי סעיף 108 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984[2], אני מתקין תקנות אלה:
		פרק א': מטרה
מטרה	1.	מטרתן של תקנות אלה לקבוע סדר דין לניהול הליכי הערעור שלפי החוק במתכונת הדומה לסדרי הדין הנהוגים בבית משפט לענינים מינהליים לפי חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000[3], ובפרט לסדר הדין בערעור מינהלי כמשמעותו בסעיף 5(2) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, באופן אשר יבטיח סעד מהיר ויעיל תוך אפשרות לקיום בירור עובדתי ככל שהדבר דרוש, והכול כפי הקבוע בתקנות אלה.
		פרק ב': הגדרות
הגדרות	2.	בתקנות אלה –
			"בית הדין" – בית דין לתעבורה;
			"בית משפט של ערעור" – בית משפט שלום לענייני תעבורה, בית משפט לענינים מקומיים או בית משפט השלום אליו הוגש ערעור לפי סעיף 24 לחוק;
			"ערעור" – ערעור לפי סעיף 24 לחוק;
			"ערעור לבית משפט מחוזי" – ערעור לפי סעיף 25 לחוק;
			"תקנות האגרות" – תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007[4];
			"תקנות סדר הדין האזרחי" – תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018[5].
		פרק ג': ערעור על החלטת בית הדין
מקום שיפוט	3.	(א) ערעור יוגש לבית משפט של ערעור שבאזור שיפוטו ניתנה ההחלטה להטיל קנס נושא הערעור.
		(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), ערעור בעניין הפרת תעבורה שהקנס בגינה הוטל על-ידי מפקח שהוא פקח או עובד רשות מקומית כאמור בסעיף 28 לחוק, יוגש לבית משפט לענינים מקומיים שבאזור שיפוטו מצויה הרשות המקומית הנוגעת בדבר, ואם אין בית משפט לענינים מקומיים כאמור יוגש הערעור לבית משפט השלום שבאזור שיפוטו ניתנה ההחלטה להטיל קנס נושא הערעור.
		(ג) הוגשו כמה ערעורים בנושא אחד או בנושאים דומים בעיקרם לבתי משפט של ערעור שונים, רשאי שופט של בית המשפט העליון שהסמיך לכך נשיא בית המשפט העליון, לבקשת בעל דין, לקבוע כי הערעורים, כולם או חלקם, יידונו במאוחד בבית המשפט של ערעור שקבע לכך; על בקשה לפי תקנת משנה זו יחולו הוראות תקנות 49(ח) ו-50 פסקאות (1) עד (4) ו-(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים.
המועד להגשת ערעור	4.	(א) המועד להגשת ערעור בזכות על החלטה סופית של בית הדין הוא שישים ימים.
		(ב) המועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטה אחרת של בית הדין הוא שלושים ימים.
כתב ערעור	5.	(א) ערעור יוגש במסירת כתב ערעור לבית משפט של ערעור.
		(ב) בכתב ערעור יפורטו כל אלה:
			(1) שם המערער, מספר זהותו, מענו ופרטי התקשרותו, ואם הוא מיוצג – שם עורך דינו, לרבות מספר רישיונו, מענו ופרטי התקשרותו;
			(2) אם המערער הוא פסול דין או קטין, כמשמעותם בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962[6] – ציון עובדה זו, או אם המערער הוא תאגיד – ציון עובדה זו ודרך התאגדותו;
			(3) סוג ההליך – ערעור בזכות על החלטה סופית של בית הדין או בקשת רשות לערער על החלטה אחרת של בית הדין, לפי העניין.
			(4) המשיבים ומענם ופרטי התקשרותם;
			(5) מספר תיק בית הדין שבו ניתנה ההחלטה;
			(6) תיאור החלטת בית הדין נושא הערעור, מועד מתן ההחלטה או המועד שבו הומצאה למערער, לפי העניין;
			(7) פירוט הנימוקים שבעובדה ושבחוק שעליהם מתבסס הערעור;
			(8) פירוט הסעד שמבקש המערער;
			(9) סכום אגרת בית המשפט שיש לשלם תוך הפניה לפרט בתוספת לתקנות האגרות שלפיו יש לגבות אגרה; אם המערער פטור מאגרה, יפנה לתקנה הפוטרת אותו מתשלומה לפי תקנות האגרות;
			(10) דבר קיומו של הליך נוסף בבית משפט של ערעור או בבית הדין, לרבות הליך שהסתיים, בקשר לאותה מסכת עובדתית או לאותה החלטה להטיל קנס שבעניינם מוגש הערעור;
			(11) אם המערער מעדיף הכרעה בערעור על-יסוד הכתב, וכן אם הוא מסכים לקיום דיון באמצעים טכנולוגיים כהגדרתם בסעיף 21(ב) לחוק.
		(ג) לכתב ערעור יצורף העתק צילומי של החלטת בית הדין נושא הערעור ושל ההודעה על החלטה להטיל קנס, וכן העתק צילומי של כל מסמך שהמערער מבקש להסתמך עליו שהוגש ושהתקבל כדין בבית הדין.
המשיב בערעור	6.	המשיב בערעור יהיה כל מי שהיה בעל דין להליך לפני בית הדין, למעט המערער.
רשות ערעור על החלטה אחרת של בית הדין	7.	הוגשה בקשת רשות לערער על החלטה אחרת של בית הדין ונתן בית המשפט של ערעור רשות ערעור, ידון בית המשפט בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור ויראו את נימוקי הבקשה כנימוקי הערעור.
דיון מקדמי בערעור	8.	בית משפט של ערעור רשאי לקיים דיון מקדמי בערעור לצורך הכנת הדיון בערעור ובמגמה לייעלו, ולשם כך הוא רשאי לתת כל החלטה הנדרשת לעניין זה; כן רשאי בית משפט של ערעור לבחון אפשרות של סיום הערעור בהסדר מוסכם בין הצדדים, ולתת תוקף של פסק דין להסדר שהושג בין הצדדים.
דיון בערעור	9.	בית משפט של ערעור רשאי:
			(1) לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה, אם סבר שאין לערעור סיכוי להתקבל;
			(2) להורות על הגשת תשובה בכתב, בכלל או לגבי עניין מסוים;
			(3) להורות על השלמה לסיכומים בכתב;
			(4) להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפניו;
			(5) להורות על קיום דיון בעל-פה, בנוסף על החומר שבכתב שלפניו, ורשאי הוא לקיים דיון כאמור גם באמצעים טכנולוגיים כהגדרתם בסעיף 21(ב) לחוק, ובלבד שהסכימו לכך הצדדים.
		פרק ד': ערעור לבית משפט מחוזי
רשות ערעור לבית משפט מחוזי	10.	(א) המועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק-דין בערעור הוא שישים ימים.
		(ב) הוגשה בקשת רשות לערער על פסק-דין בערעור ונתן בית המשפט המחוזי רשות ערעור, ידון בית המשפט בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור ויראו את נימוקי הבקשה כנימוקי הערעור.
		פרק ה': הוראות כלליות
הוראות משלימות	11.	(א) הוראות פרק י"ז לחלק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי יחולו על ערעור ועל ערעור לבית משפט מחוזי לפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים, אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון, ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם הוראות החוק ותקנות אלה.
		(ב) תקנה 33 לתקנות סדר הדין האזרחי תחול על ערעור ועל ערעור לבית משפט מחוזי לפי תקנות אלה בשינויים המחויבים, אם אין בחוק ובתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון, ואולם תקנה זו לא תחול על בקשה לסעד זמני או ביטולו, בקשה לעיכוב הליכים או לעיכוב ביצוע החלטה ובקשה לצו ביניים או לצו ארעי.
		(ג) תקנה 5(ג) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000[7] לעניין תצהיר והוראות פרק ז' לתקנות האמורות יחולו על ערעור ועל ערעור לבית משפט מחוזי לפי תקנות אלה, בשינויים המחויבים.

___ ב______ התשפ"ו __________________

(___ ב______ 2026) יריב לוין שר המשפטים

(חמ ___________)

דברי הסבר

כללי

לתקנה 1

בתקנה 1 מוצע לקבוע את מטרת התקנות וזו היא: לקבוע סדר דין לניהול הליכי הערעור שלפי חוק הפרות תעבורה אשר יהיה כסדר הדין הנהוג בהליכים משפטיים בעניינים מִנהליים ובפרט כסדר הדין בערעור מינהלי כמשמעותו בסעיף 5(2) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן – ערעור מינהלי), זאת כמצוות המחוקק הקבועה בסעיף 38(א)(1) לחוק הפרות תעבורה.

כאן המקום להזכיר את ההלכה הידועה לפיה המשפט המִנהלי המהותי אחד הוא והערכאות הן רבות; אותו משפט מִנהלי מהותי חל בכל ערכאה וערכאה.

וראו לעניין זה בבג"ץ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3) 729, 747 (1980): "... האקט המינהלי הוא אחד, והמשפט המינהלי הוא אחד... סמכות לחוד ודין מהותי לחוד. המשפט המינהלי החל על המדינה אינו קשור לבית-המשפט אשר ידון בהפרתו. בתי-משפט הם רבים, המשפט המינהלי הוא אחד" (ההדגשות אינן במקור);

ראו גם בבג"ץ 731/86 מיקרו דף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 449, 459: "אכן, המשפט המינהלי הוא אחד, והריהו חל על כל הגופים שראוי להם להיות כפופים לו, בין אם בית המשפט הדן על-פי אותו משפט מינהלי הוא בית המשפט הגבוה לצדק, ובין אם הוא בית-משפט אחר (אזרחי, עבודה, צבאי וכיוצא בהם), בין אם הלכות המשפט המינהלי פותחו על-ידי בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, ובין אם הם פותחו על-ידיו כבית-משפט לערעורים" (ההדגשות אינן במקור);

ולבסוף ראו גם את דבריו אלה של פרופ' יצחק זמיר בספרו הסמכות המינהלית כרך ד 2526, ה"ש 24 (2017): "זאת היא מצוות המחוקק לגבי בית המשפט לעניינים מינהליים: חוק בתי משפט לענינים מינהליים קובע בסעיף 8 כי בית משפט לעניינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית, בין השאר, "בהתאם לעילות" שלפיהן דן בג"ץ, בשינויים המחויבים. ערכאות אחרות מקבלות את המרות המקצועית של בית המשפט העליון וכן גם את העיקרון הקובע כי המשפט המינהלי הוא אחד ואחיד, ולכן אותו משפט חל בכל הערכאות" (ההדגשה אינה במקור).

הנה כי כן הגם שערכאות הערעור שלפי חוק הפרות תעבורה אינן ערכאות מִנהליות הרי שלפי תקנה 1 המוצעת סדר הדין בהליכי הערעור יהיה כסדר הדין הנהוג בהליכים משפטיים בעניינים מִנהליים, ובפרט כסדר הדין בערעור מינהלי כמשמעותו בסעיף 5(2) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, ולפי ההלכה המאוזכרת מעלה המשפט המהותי בערעור יהיה המשפט המִנהלי.

לתקנה 2

תקנה 2 המוצעת עניינה הגדרות ומוצע לקבוע בה את ההגדרות הנדרשות לצורך תקנות אלה.

לתקנה 3

תקנה 3 המוצעת עניינה כללי הסמכות המקומית; בתוך כך מוצע לקבוע כי הסמכות המקומית של בית משפט של ערעור תיקבע לפי מקום מתן ההחלטה להטיל קנס, כפי הנהוג בסדר דין הנהוג בהליכים משפטיים בעניינים מִנהליים, אלא אם כן מדובר בקנס שהוטל על-ידי מפקח מטעם רשות מקומית אז הסמכות המקומית תהיה נתונה לבית משפט לענינים מקומיים הנוגע בדבר ואם אין כזה אז לבית משפט השלום הנוגע בדבר.

לתקנה 4

תקנה 4 המוצעת עניינה מועדים ומוצע לקבוע בה מועד של שישים ימים להגשת ערעור בזכות על החלטה סופית של בית הדין ומועד של שלושים ימים להגשת ערעור ברשות על החלטה אחרת של בית הדין.

לתקנה 5

תקנה 5 המוצעת עניינה כתב הערעור ומוצע לקבוע בה את כל הפרטים שיש לציין בכתב הערעור וכן את המסמכים שיש לצרף לו.

לתקנה 6

תקנה 6 המוצעת עניינה המשיב בערעור והיא מבוססת על תקנת המשיב בערעור מינהלי – תקנה 25 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים.

לתקנה 7

בתקנה 7 מוצע לקבוע כי אם נתן בית המשפט של ערעור רשות ערעור – בקשת רשות הערעור תהיה כערעור ונימוקיה יהיו נימוקי הערעור.

לתקנה 8

תקנה 8 המוצעת עניינה דיון מקדמי בערעור והיא מבוססת על תקנה 27 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים.

לתקנה 9

בתקנה 9 מוצע לקבוע את סמכותו של בית משפט של ערעור בכל הקשור לדיון בערעור.

לתקנה 10

בתקנה 10 מוצע לקבוע כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית משפט של ערעור הוא שישים ימים; עוד מוצע לקבוע כי אם נתן בית המשפט המחוזי רשות ערעור – בקשת רשות הערעור תהיה כערעור ונימוקיה יהיו נימוקי הערעור.

לתקנה 11

תקנה 11 המוצעת עניינה הוראות משלימות והיא מבוססת על תקנה 28 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים. בתוך כך בין ההוראות אותן מוצע להחיל על ערעור ועל ערעור לבית משפט מחוזי היא ההוראה הקבועה בתקנה 5(ג) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים לעניין תצהיר.