אין במידע המופיע באתר "*תקדין*" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.
| 1. 2. 3. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 12. 13. 14. 15. 16. 17. 18. 19. 20. 21. 22. 23. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 1. 2. 3. 4. 1. 2. 3. 4. 5. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 12. 13. 14. 15. 16. 17. 18. 19. 20. 21. 22. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 1. 2. 3. 1. 2. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 1. 2. 3. 4. 1. 2. 3. 1. 2. 3. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 1. 2. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 9. 10. 11. 12. 1. 2. 3. 1. 2. 1. 2. 3. 4. 1. 2. 3. 1. 2. 3. 1. 2. 3. 1. 2. 3. 4. 5. 6. 7. 8. 69. 10. 11. 12. 13. 14. 15. תקנות בית-דין בעניני שלל מלחמה, 1939 1 חוץ אם נראית כוונה הפוכה, תחולנה הוראות התקנות האלה הנוגעות לאוירונים, בשינויים המתאימים, גם על סחורות ומטען, כשיש מטען; ולצורך זה יהיו המונחים "אניה" או "אוירון" כשהם משמשים בתקנות אלה, כוללים גם "סחורה" ו"מטען". חוץ אם נראית כוונה הפוכה תהיה למלים ולביטויים שבתקנות אלה אותה המשמעות המיוחסת להם בחוקי שלל המלחמה בים 1864 עד 1939, כפי שתוקנו בכל חוק שיצא לאחר מכן. (5) אם הרכוש שוחרר בערבות4 לפני החרמתו - עפ"י צו נגד הערבים. כשהשופט מצוה שהרכוש שנלקח או שנתפס כשלל מלחמה יוחזר לבעליו, תוצא הפקודה לפועל ע"י שטר-שחרור כפי שנקבע בצו י"ג: בתנאי כי רשאי השופט לצוות את השחרור הנ"ל לפי תנאים שיקבע בענין תשלום ההוצאות והוצאות משפט ושכר-הובלה (אם מגיע שכר-הובלה), או כיוצא בזה, ככל אשר יישרו בעיני השופט, ואם לא מלאו אחר אותם התנאים או לא שולמו אותם התשלומים בתוך הזמן שנקבע בצו, רשאי הוא לצוות לערוך אומדנא ולמכור את הרכוש הנ"ל ולשלם לבית המשפט את פדיון המכירה, ולשלם מתוך זה אותן ההוצאות והוצאות המשפט או שכר ההובלה. כשפסק המחזיר אניה או אוירון אומר כי מגיע שכר-הובלה בעד מטען האניה או האוירון, ופסק זה מצוה לשלם את שכר-ההובלה הנ"ל, אפשר לבצע את הפסק ביחס לתשלום שכר ההובלה אם נגד המטען ואם נגד בעליו, כדלקמן: (1) אם הוחרם המטען, ע"י תשלום שכר ההובלה מתוך פדיון המכירה של אותו מטען; (2) אם פורק המטען ונמכר לפני מתן פסק-דין ודמי פדיון המכירה נמצאים עדיין בבית המשפט, ע"י שישלמו את שכר ההובלה מתוך פדיון ההובלה; (3) אם פורק המטען, אלא שעדיין הוא נמצא במעצר בית המשפט, ע"י מכירת אותו מטען ותשלום שכר ההובלה מתוך פדיון המכירה; (4) אם פורק המטען והוחזר לבעליו בערבות - ע"י מתן צו נגד הערב הפוקד עליו לשלם את שכר ההובלה לבית המשפט; (5) אם פורק המטען והוחזר לבעליו בלי ערבות - ע"י מתן צו נגד בעליו או נגד האדם שאליו הוחזר המטען, או נגד כל אדם שקבל או שברשותו נמצא אותו המטען או שכר ההובלה, לשלם אותו שכר ההובלה לבית המשפט. כל פקודה או צו, פרט לפקודת החרמה או החזרה, אשר לא נקבעה בגינם הוראה מפורשת בחוקי שלל המלחמה מ-1864 עד 1939 או בתקנות אלה, אפשר לבצע אותם ע"י צו נגד הצדדים שהצו או הפקודה ניתנו נגדם, או ממש כדרך שמבצעים פסק-דין, פקודה או צו מאת בית המשפט לימאות או אם הנידון הוא בית-משפט שאינו בית משפט לימאות כדרך שמבצעים פסק-דין, פקודה או צו של אותו בית-משפט כשהוא משמש בשיפוטו הרגיל. טופסי צוויים או פקודות מובאים בנספח א׳, מס׳ 52 ו-53 (א) עד (כ"ח). תקנות הצו הזה תחולנה גם על ביצוע ע"י בית המשפט של פקודות או צוויים של כל בית-משפט אחר. פרט לצו מסירה לדין - הרי לשם מסירתו התקינה של צו, אין צורך להראות את המקור אם מראים העתק עשוי במשרד. (ב) המסים שייגבו בעניני שלל בבית-משפט, שהוא בית-משפט לימאות בגדר מובנו של חוק בתי המשפט המושבתיים לעניני אדמירליות, 1890, והמורשה לשמש בשיפוט בעניני שלל, יודבקו, ייגבו וישמשו באופן שנקבע בסעיף 3(4) של חוק בתי המשפט לשלל מלחמה, 1894, זאת אומרת באותו אופן שגובין את המסים הנובעים מעניני האדמירליות של אותו בית משפט עפ"י חוק בתי המשפט המושבתיים לעניני אדמירליות, 1890. שום מסמך לא יוגש ושום מסמך משפטי לא יוצא ושום פקודה או צו לא ינתנו ושום פעולה לא תעשה ע"י בית המשפט או ע"י הרושם עד שלא שולמו למשרד הרישום המסים המגיעים והנפרעים בעד ההגשה, ההוצאה, הפקודה, הצו או הפעולה הנ"ל, חוץ אם יצוה השופט אחרת. ההוצאות המשפטיות, התשלומים ושאר הוצאות שיפסקו לעורכי הדין הטוענים בבית המשפט בעניני שלל יהיו אלה שפורטו בנספח ג׳ או דומים להם ככל האפשר עד כמה שירשה המטבע הנוהג במקום שבו נמצא בית המשפט, ויוגדלו באותה מכסה הקבועה לאותה שעה בצו סה, תקנה 10, (ב) מתקנות בית המשפט העליון, 1883 או בכל תקנה המתקנת את הנ"ל, כמכסה שבה יוגדל הסך הכולל של כל המסים הקבועים באותו צו. בקשות לבית המשפט לקבלת ערעור בתורת זכות או למתן רשות לערער, הרי אם לא הוגשו בשעה שמסר בית המשפט את פסק הדין שמערערין עליו, תוגשנה בדרך הצעה תוך שבעה ימים מתאריך פסק הדין הנ"ל, ועל המבקש ליתן לצד שכנגד הודעה על הבקשה שברצונו להגיש. בית המשפט לא יקבל ערעור ולא יתן רשות לערער אלא בתנאים אלה: (א) כי יתן המערער, תוך מועד שייקבע על ידי בית המשפט, אם יידרש בכך, ערובה מספקת להנחת דעת בית המשפט, כי הערעור יימשך כדין וכי ישלם את כל ההוצאות המשפטיות שיגיעו למשיב במקרה אם יידחה הערעור על שלא המשיך בו כראוי או במקרה אם יצוה בית המשפט העליון את המערער לשלם את הוצאות-המשפט שהוציא המשיב על הערעור; וכן (ב) באותם התנאים שימצא בית המשפט לראוי להטילם, מתוך התחשבות בכל מסיבות המשפט, בענין הזמן או הזמנים שבהם יהא על המערער לנקוט בפעולות הדרושות לשם ביצוע הכנת התיק ושליחתו לבית המשפט העליון. כשבית המשפט מקבל את הערעור או נותן רשות לערער תהא לו הסמכות להורות כי פסק הדין הנ"ל יוצא לפועל או כי הוצאתו לפועל תדחה עד לגמר בירורו של הערעור, ומקום שהורה בית המשפט כי פסק הדין יוצא לפועל, הרי לפני הוצאתו לפועל חייב האיש שלזכותו ניתן פסק הדין ליתן ערובה מספקת להנחת דעת בית המשפט כי ימלא כראוי כל צו שבית המשפט העליון ימצא לראוי לתתו בענין זה. מיד לכשנתקבל ערעור, אם על פי צו בית המשפט או עפ"י צו בית המשפט העליון הנותן רשות מיוחדת לערער, חייב המערער לנקוט ללא דיחוי בכל פעולות הדרושות לשם הכנת התיק מיד. הכנת התיק תהא נתונה לפיקוח בית המשפט ויכולים הצדדים להגיש לבית המשפט כל שאלה השנויה במחלוקת שנתעוררה בקשר עם כך. גם הרושם וגם הצדדים חייבים להשתדל שלא לכלול בתיק את כל אותם המסמכים (ובפרט מסמכים פורמליים גרידא) שאין להם שייכות לנושא הערעור ובכלל לצמצם ככל האפשר את עביו של התיק. תיקי ערעורים לבית המשפט העליון יודפסו בצורה הקרויה "חצי קוארטו". מספר השורות בכל עמוד יהא ארבעים ושבעה או בקירוב כך וכל שורה עשירית תסומן במספרה בשולי העמוד. אם מתעוררים מתוך ענין אחד שני ערעורים או יותר משנים יכול בית המשפט לצוות לאחד את הערעורים. יכול מערער, בכל עת שהיא לפני שהועבר התיק לבית המשפט העליון לחזור בו מערעורו באותם התנאים שיקבע בית המשפט בענין הוצאות המשפט ובענינים אחרים. אם לא גילה המערער זריזות מספקת בהגשת ערעורו לפני העברת התיק לבית המשפט העליון יכול בית המשפט, עפ"י בקשת המשיב, לדחות את הערעור או ליתן את הצו שימצא לנכון בענין הוצאות המשפט או בענינים אחרים. אם בכל זמן שהוא לפני בירור הערעור חל פגם בתיק בגלל מותו או שנוי מעמדו של אחד הצדדים לערעור, הרי על פי בקשת כל אדם הנוגע בדבר חייב בית המשפט ליתן תעודה האומרת מיהו האיש הראוי, לדעת בית המשפט, לבוא בתיק במקום הצד שמת, או שחל שנוי במעמדו, או נוסף לאותו צד. אם צוה בית המשפט העליון את אחד הצדדים לשלם את הוצאות המשפט של ערעור שנתחייב בהן בבית המשפט של מטה, הרי על הפקיד המתאים של בית המשפט להעריך את ההוצאות האלה בהתאם לצו יט, תקנה 2. על בית המשפט לבצע כל צו או פסק-דין של בית המשפט העליון כדרך שהוא מבצע צו או פסק-דין של בית המשפט. מערער שערעורו נתקבל יגיש את ערעורו בהתאם לתקנות המסדירות באותה שעה את הנוהג הכללי והפרוצדורה הכללית בערעורים לפני בית המשפט העליון במדה שאותן תקנות חלות לגבי ערעורו. |