אין במידע המופיע באתר "*תקדין*" או בשירות הניתן למנויי האתר כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.
שם החוק המוצע
תזכיר חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול הנחה למעסיקים גדולים), התשפ"ו- 2025
מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים
בחוק הביטוח הלאומי ישנה אפשרות לתת הטבה למעסיקים גדולים בדמות הנחה בדמי ביטוח לאומי למעסיקים אשר משלמים את דמי הפגיעה לעובדים. בשל העדר הצורך כיום לאור שינוי החקיקה שנעשו ושיפור מנגנון הטיפול בתביעות על ידי המוסד לביטוח לאומי מוצע לבטל הטבה זו שעלותה משמעותית.
להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר
תזכיר חוק מטעם משרד העבודה
תזכיר חוק הביטוח הלאומי (תיקון – ביטול הנחה למעסיקים גדולים), התשפ"ו- 2025
|
|
|
|
|
ביטול סעיף 95 |
1. |
סעיף 95 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשנ"ה[1] - 1995 (להלן – החוק העיקרי) בטל. |
|
תיקון סעיף 328 |
2. |
בסעיף 328(א) לחוק העיקרי, המילים "או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343" יימחקו. |
|
ביטול סעיף 343 |
3. |
סעיף 343 לחוק העיקרי, בטל. |
|
תחילה ותחולה |
4. |
תחילתו של חוק זה באחד בחודש שבתום שישה חודשים מהאחד בחודש שלאחר יום פרסומו (להלן – יום התחילה) והוא יחול על פגיעה בעבודה שאירעה מיום התחילה ואילך וכן על דמי ביטוח המשולמים בעד יום התחילה ואילך. |
דברי הסבר
בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק) ניתנה הסמכות לשר העבודה ליתן הטבות למעסיקים באמצעות הנחה בדמי ביטוח לאומי למעסיקים שסייעו למוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד) בכך ששילמו בתקופת דמי הפגיעה את שכרו הרגיל של העובד, או חלף דמי פגיעה. בחלוף הזמן נמצא כי המדובר בהטבה משמעותית למעסיקים, שאינה שקולה להטבה המוענקת להם מהמוסד, בפרט נוכח העובדה שגם הצורך בסיוע מצד המעסיק- פחת. לפיכך מוצע כעת לבטל את ההנחות והטבות האמורות.
בהתאם לסעיף 343 לחוק, השר רשאי לקבוע כי מעסיק גדול ישלם דמי ביטוח מופחתים לענף נפגעי עבודה ואימהות. [מעסיק גדול - המעסיק 500 עובדים לפחות וחייב מכוח חוק או חוזה לשלם לעובדיו שכר בעד הזמן שבו זכאי העובד דמי פגיעה]. שיעור ההנחה הוא 15% לענף נפגעי עבודה (תקנה 2 לתקנות) ובגין הנחה משמעותית זו המעסיק משלם בעצמו את דמי הפגיעה לעובד במקום המוסד. (בהתאם לסעיף 95 לחוק).
בעוד שבעבר ההסדר האמור נועד להבטיח תשלום שכר בזמן אמת למבוטחים שנפגעו בעבודתם, כיום, לאור התקדמות הטכנולוגיה ושיפור נהלי העבודה, התשלום נעשה באופן מהיר ואין עוד צורך בהתחשבנות האמורה מול המעסיקים. מינהל המחקר והתכנון של המוסד בשיתוף עם מינהל הביטוח הגביה, בדק ומצא שההנחה אינה מוצדקת עוד, נוכח תיקוני החקיקה השונים שחלו מאז הוחלט על מתן ההנחה.
כך, בעבר המוסד היה משלם עבור כל הימים שהנפגע נעדר מעבודתו. בשנת 1997 נקבע כי המוסד לא ישלם את תשעה הימים הראשונים של היעדרות מעבודה אלא המעסיק אצלו אירעה הפגיעה יספוג את התשלום הנ"ל. בשנת 2002 צומצמה תקופת תשלום דמי הפגיעה המרבית ל-13 שבועות בלבד (במקום 26 שבועות).בשנת 2006 תקופת הזכאות לדמי פגיעה על חשבון המעסיק הוגדלה מ-9 ל-12 ימים הראשונים (למעט המעסיקים, אשר לא זכאים לכיסוי ב-12 ימים הראשונים).
שינויי החקיקה דלעיל לא קיבלו ביטוי בהנחה שניתנה למעסיקים וישנו תמריץ להצטרף להסדר, עם הפסדי גביה משמעותיים.
בחלוף השנים, לאור שינוי החקיקה הנזכרים, בשים לב לקיצור זמני הטיפול בתביעות לנפגעי עבודה ולעלויות השונות ולכך שהמדובר במעסיקים גדולים ובינוניים אשר סביר להניח כי זכותם של העובדים תישמר ולא תיפגע נראה כי אין הצדקה להטבות האמורות ומשכך מוצע לבטלן.