תזכיר חוק

 

שם החוק המוצע

חוק מרשם בעלי שליטה בתאגידים, התשפ"ה-2025

 

 

מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

מטרתו של חוק זה להגביר את השקיפות בפעילותם של תאגידים בישראל ושכלול הכלים למניעת שימוש לרעה בתאגידים. זאת, באמצעות הקמת מרשם מרכזי של בעלי שליטה סופיים בתאגידים. מטרת המרשם היא לסייע לרשויות אכיפת החוק לדעת מי עומד מאחורי התאגיד, לשם הגברת אפקטיביות המאבק בפשיעה בכלל ובהלבנת הון ומימון טרור בפרט, ובגדר כך, להגביר את יכולתה של ישראל לקחת חלק במאבק הבין-לאומי בהלבנת הון ומימון טרור.

ארגון ה-FATF (Financial Action Task Force), הוא כוח המשימה הבין-לאומי אשר אמון על קביעת סטנדרטים בין-לאומיים מחייבים בנושאים שונים הקשורים במאבק בהלבנת הון ומימון טרור, וכוללים גם התייחסות מפורטת לנושא השקיפות בתאגידים.^[1] הסטנדרט הבין-לאומי עודכן בחודש מרץ 2022, בין היתר בהיבט שקיפות ביחס לשליטה בתאגידים, על מנת לייעל את המאבק הגלובלי התופעה של ניצול תאגידים לרעה למטרות הלבנת הון ומימון טרור. הסטנדרט הבין-לאומי מחייב את כל מדינות העולם, ומדינות רבות כבר יישמו אותו והקימו מרשם בעלי שליטה בתאגידים, או נמצאות בהליכי חקיקה מתקדמים ליישומו, לרבות סינגפור, אנגליה, ומדינות האיחוד האירופי.

כמו כן, ארגון ה- Global Forumשמטרתו להבטיח יישום יעיל של תקני שקיפות מס בין-לאומיים, קבע סטנדרט שמחייב שקיפות של תאגידים ואיסוף מידע על בעלי שליטה סופיים, בדומה לסטנדרט של ה-FATF.^[2] ארגון ה- Global Forum עורך ביקורת על מצב חילופי המידע במדינת ישראל מאז שנת 2019. כחלק מהליך הביקורת נמצאו מספר ליקויים בשלהם החקיקה הישראלית אינה עומדת בדרישות התקנים הבין־ לאומיים של ה- Global Forum והעיקרי שבהם הוא העדר נגישות רשויות המדינה למידע על אודות בעל שליטה סופי בישויות והסדרים משפטיים הנמצאים במדינה. הקמת מרשם בעלי שליטה סופיים בתאגיד מהווה שלב מרכזי בעמידה בסטנדרט האמור.

לכך יש להוסיף גם את מדד עשיית העסקים העולמי ה‑Business Ready (B‑READY) של הבנק העולמי, המייצג כלי מדידה עדכני המנתח סביבות רגולציה ומערכות שירותי מדינות עבור עסקים. המדד בודק עמידת המדינות השונות, לרבות מדינת ישראל, בשלושה מדדים מרכזיים לאורך מחזור חיי העסק – מסגרת רגולטורית, שירות ציבורי ויעילות תפעולית. במסגרת כל אחד מן המדדים הללו נבחן קיומו של מרשם בעלי שליטה סופיים בתאגידים אשר נחשב כמקטין את הסיכון לשימוש לרעה בתאגידים, מקדם שקיפות ומעודד את קיומה של סביבה עסקית בטוחה.

זאת ועוד, אמנת האו"ם נגד שחיתות מתייחסת אף היא לנושא שקיפות בבעלות על תאגידים. האמנה מציינת כי על המדינות לפעול לקידום שקיפות באחריות משפטית של תאגידים, לרבות באמצעים שיבטיחו זהותם של בעלי שליטה; לפעול להבטיח שמוסדות פיננסיים ינקטו אמצעים לזיהוי בעלי שליטה ככלי למניעת הלבנת הון. האמנה מעודדת הקמת מרשם בעלי שליטה כמענה לדרישות המופיעות בה בעניין קידום השקיפות בתאגידים.

ממצאי דוחות הביקורת של ארגון ה-FATF שנערכות במדינות שונות, מראים כי מדינות הנוקטות במנגנון אחד בלבד, לא מצליחות להשיג רמה מספקת של אפקטיביות בתחום זה.^[3] לפיכך, שימוש בגישה משולבת, המבוססת על מספר מקורות מידע, אשר מקיימת רישום, אימות, פיקוח ואכיפה, משיגה אפקטיביות רבה יותר במניעת ניצול לרעה של תאגידים למטרות פשיעה והלבנת הון. אימות המידע המגיע למרשם מאת מספר מקורות במקביל מגביר את המהימנות והעדכניות של המידע, ומסייע בהקטנת בעיות של שקיפות וגישה למידע.

במסגרת הערכת סיכונים לאומית שנערכה במדינת ישראל נקבע כי ניצול לרעה של תאגידים למטרות הלבנת הון הוא תופעה נפוצה מאוד, וכי בחקירות של עבירות הלבנת הון מתגלה פעמים רבות כי נעשה שימוש בתאגידים. [4]

אחת מנקודות התורפה שזוהו בהערכת הסיכונים היא כי השימוש בישויות משפטיות מקשה להתחקות אחרי בעל השליטה הסופי, מאפשר יצירת מבנה בעלות מורכב, שימוש ב"ממונים" ("אנשי קש") שפועלים עבור עבריינים וכן מעורבות של בעלי מקצוע ומתווכים פיננסיים בהקמת תאגידים ונאמנויות לצורך הלבנת הון. הדבר אף קשה יותר כאשר מדובר בחברות זרות.

בהתאם לסטנדרט הבין-לאומי, על מדינות להחזיק מידע על בעלי שליטה סופיים (Beneficial owners) בתאגידים.^[5]

המונח Beneficial owner מוגדר בהמלצות ה-FATF באופן הבא:

Beneficial owner refers to the natural person(s) who ultimately owns or controls a customer and/or the natural person on whose behalf a transaction is being conducted. It also includes those natural persons who exercise ultimate effective control over a legal person or arrangement. Only a natural person can be an ultimate beneficial owner, and more than one natural person can be the ultimate beneficial owner of a given legal person or arrangement.

בחוק איסור הלבנת הון מוגדר "בעל שליטה" כדלקמן:

"(1) יחיד בעל היכולת לכוון את פעילותו של תאגיד, בין לבד ובין יחד עם אחרים או באמצעותם, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות יכולת הנובעת מתקנון התאגיד, מכוח חוזה בכתב, בעל פה או באופן אחר, או יכולת הנובעת מכל מקור אחר, ולמעט יכולת הנובעת רק ממילוי של תפקיד של נושא משרה בתאגיד;

(2) בלי לגרוע מכלליות האמור בפסקה (1), יראו יחיד כבעל שליטה בתאגיד אם הוא מחזיק 25% או יותר מסוג כלשהו של אמצעי שליטה, ואין אדם אחר המחזיק אמצעי שליטה מאותו הסוג בשיעור העולה על שיעור החזקותיו; לעניין זה, "החזקה" – לרבות החזקה יחד עם אחרים כמשמעותה בחוק ניירות ערך;

(3) בלי לגרוע מכלליות האמור בפסקאות (1) ו-(2), בתאגיד שבו אין יחיד כאמור בהן, יראו כבעל שליטה את יושב ראש הדירקטוריון בתאגיד ונושא משרה מקביל וכן את המנהל הכללי, ואם אין כאלה – את נושא המשרה שיש לו שליטה אפקטיבית בתאגיד"

הסטנדרט הבין-לאומי מחייב מדינות ליישם את הגישה המשולבת, הדורשת שימוש בכלים ומנגנונים שונים לאיסוף מידע הנוגע לבעלי שליטה סופיים בתאגידים מקומיים, ואף בתאגידים זרים בעלי זיקה למדינה. וכי יש להבטיח שמידע זה יהיה זמין באופן מידי, לרשויות האכיפה. בהתאם לכך, כל המדינות נדרשות לעמוד בדרישות הבאות:

1. הקמה וניהול מרשם מדינתי של בעלי שליטה סופיים בתאגידים: במסגרת דרישה זו, על מדינות להעריך את הסיכון הנובע מתאגידים מקומיים וזרים, לזהות את אלו שנמצאים ברמת סיכון גבוהה, ולפעול להפחית את הסיכונים. יש להבטיח כי המידע במרשם יהיה מספק (מלא), מדויק (מאומת) ועדכני, ולהעניק גישה מהירה למידע לרשויות האכיפה. נוסף על כך, יש לשקול הקמת מנגנוני דיווחי אי-התאמה בפרטי בעל השליטה הסופי הרשומים במרשם. כך, ידווחו מוסדות פיננסיים, רשויות מדינה וכל גורם אחר הקשור למרשם, על אי-ההתאמה כצעד משלים לשאר מנגנוני אימות המידע, תוך שמירה על הגנת הפרטיות.^[6] הסטנדרט קובע כי על מדינות לשתף פעולה במישור הבין-לאומי בנוגע למידע על בעלי שליטה סופיים, וכי יש לקבוע סנקציות בגין הפרת החובות.

2. הטלת חובות על תאגידים: במסגרת דרישה זו על מדינות להטיל חובה על תאגידים להשיג ולהחזיק מידע מספק, מדויק ועדכני בנוגע לבעלי השליטה הסופיים בהם, לשתף פעולה עם הרשויות הרלוונטיות לגילוי בעל השליטה הסופי, ולהבטיח כי המידע זמין לרשויות האכיפה, בעת דרישה, באופן מידי. בנוסף, תאגידים נדרשים לשתף פעולה עם מוסדות פיננסיים ונותני שירותים שאינם פיננסיים ולהעביר להם מידע בנוגע לבעל השליטה הסופי, דרישה המוטמעת זה מכבר בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 והצווים מכוחו.

לפי הסטנדרט הבין-לאומי, מידע "מספק" הוא מידע שמאפשר לזהות את בעלי השליטה הסופיים וכן את האופן שבו בעל השליטה הסופי עונה על הגדרת שליטה, למשל החזקת מניות בהיקף העולה על 25%, זכות מינוי דירקטורים, השפעה או שליטה מהותית אחרת ועוד.

הסטנדרט הבין-לאומי קובע כי מידע "מדויק" הוא מידע שנבדק ואומת מול מסמכים או מידע אמינים ממקור עצמאי להבטחת דיוקו. הסטנדרט מפרט כי היקף הפעולות שיש לנקוט בהן לאימות המידע במרשם עשוי להשתנות בהתאם לרמת הסיכון. עוד נקבע בסטנדרט, כי מידע "מעודכן" הוא מידע עדכני ככל האפשר, שעודכן תוך זמן סביר מכל שינוי בו.

על מנת שישראל תעמוד בסטנדרט הבין-לאומי בעניין זה מוצע להקים במדינה מרשם לאומי של בעלי שליטה סופיים בתאגידים, לרבות דיווח לגורם המנהל את המרשם לגבי פרטי בעל שליטה סופי בתאגיד. מידע על בעלי שליטה סופיים מוחזק כיום בפועל, בין היתר, על ידי גופים מפוקחים מכוח חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, לפי החובות המוטלות עליהם מכוחו ומחייבות, בין היתר, זיהוי ואימות של נהנים ובעלי שליטה בתאגידים ונאמנויות. מידע נוסף מצוי בידי גורמים נוספים, כגון: מאסדרים לגבי גופים בפיקוחם וכן ישנו מידע מסוים הנוגע לבעלי שליטה בתאגידים בידי רשות המיסים, ואולם מידע זה אינו בהכרח מלא או מעודכן. כאמור, מדינת ישראל מחויבת, כשאר מדינות העולם, לעמוד בסטנדרט הבין-לאומי שנקבע ולהתאים את החקיקה בהתאם.

 

לסיכום, הקמת מרשם בעלי שליטה סופיים בתאגידים תבטיח את הגברת השקיפות בתאגידים, תספק לרשויות האכיפה גישה מהירה ומדויקת למידע ותסייע למנוע ניצול לרעה של תאגידים למטרות פשיעה בכלל והלבנת הון ומימון טרור בפרט. כמו כן, תאפשר למדינת ישראל לשפר מיקומה במדדים הבין-לאומיים כגון מדד עשיית העסקים, אמנת האו"ם נגד שחיתות וה-Global Forum.

נוכח כל האמור, בתזכיר חוק זה מוצע להקים מרשם לאומי של בעלי שליטה סופיים בתאגידים, אשר ינוהל ברשות התאגידים שבמשרד המשפטים, ולקבוע הסדרים שיבטיחו כי המידע במרשם בנוגע לבעלי שליטה בתאגידים יהיה ככל הניתן מלא, מדויק ועדכני, וכן יהיה נגיש באופן מהיר לרשויות האכיפה. מוצע לקבוע כי שר המשפטים ימנה רשם בעלי שליטה, אשר על פי המוצע בחוק יוקנו לו סמכויות רישום, פיקוח ואכיפה מינהלית. כן מוצע להטיל חובת דיווח למרשם בעלי השליטה על תאגידים שהתאגדו בישראל, וכן תאגידים זרים המחויבים להירשם במרשם החברות או מרשם השותפויות, כחברת חוץ או כשותפות חוץ, לפי העניין. תאגידים אלה הם בעלי מקום עסקים או פעילות בישראל, לנוכח הזיקה למדינה נובע גם מהם סיכון לפשיעה, להלבנת הון או מימון טרור, בדומה לתאגיד שהוקם ורשום בישראל. מחובת הדיווח יהיו פטורים סוגים של תאגידים ובהם תאגידים ממשלתיים, תאגידים עירוניים או תאגידים מדווחים אשר פרטי בעל השליטה הסופי בהם מדווחים מכח דין אחר. כמו כן מוצע להטיל על תאגידים חובה לברר, לאמת ולשמור את המידע בנוגע לבעלי השליטה בהם ולדווח על כך למרשם בסמוך לאחר הקמת התאגיד ועם ביצוע שינויים בפרטים הרשומים במרשם אודות בעל השליטה הסופי. כמו כן מוצע להטיל על בעל שליטה חובת דיווח לתאגיד בו הוא שולט בנוגע לפרטיו, וזאת על מנת לסייע לתאגיד לעמוד בחובת הדיווח שמוטלת עליו. לצד זאת מוצע לקבוע כי לגורמים מוסמכים המנויים בתוספת תינתן גישה למרשם בעלי השליטה לצורך מילוי תפקידם, וכי מוסדות פיננסיים ונותני שירות עסקי, עליהם חלה חובת בירור בעל השליטה הסופי לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, יוכלו לקבל חיווי האם המידע שברשותם על בעל השליטה תואם את המידע במרשם בעלי השליטה. כן, מוצע לקבוע מנגנון ותנאים להעברת מידע מהמרשם למרשמי בעלי שליטה בחו"ל וכן להסדיר העברת מידע מהמרשם לגורם מוסמך לשם העברתו לרשויות אכיפה זרות. לבסוף, מוצע לקבוע כי הרשם יהיה רשאי להטיל עיצומים כספיים על תאגיד בגין הפרת חובותיו לפי חוק זה, וכן לקבוע עבירה פלילית על מסירת דיווח כוזב למרשם במטרה להתחמק מחובת דיווח, או להסתיר או להסוות את זהות בעלי השליטה בתאגיד.

 

 

 

השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

החוק המוצע מטיל חובות דיווח על תאגידים הרשומים במרשמי התאגידים בישראל, ואינם פטורים מדיווח לפי החוק המוצע, לדווח למרשם לגבי בעל השליטה בהם. אגב קביעת חובה זו, החוק ישפיע על נושאי משרה ובעלי שליטה בתאגידים. חובות הדיווח יוטלו על חברה, חברה לתועלת הציבור, עמותה, אגודה עותומנית, שותפות ואגודה שיתופית, וכן על תאגיד זר בעל זיקה לישראל. החוק מחריג את סוגי התאגידים הבאים מחובות החוק: תאגיד בעל רישיון החלות עליו הוראות פרק ג' לחוק איסור הלבנת הון, תאגיד מדווח, תאגיד ממשלתי ותאגיד עירוני.

 

 

השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

העלות הנדרשת לטובת הקמת מרשם בעלי שליטה בתאגידים - 1.27 מלש"ח בשנת 2025, 9.75 מלש"ח בשנת 2026, ו-10.55 מלש"ח בשנת 2027 והלאה, וכן 25 תקני כוח אדם, הכול בהתאם לזמינות תקציבית במשרד המשפטים ובכפוף לכל דין.

 

להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק מרשם בעלי שליטה בתאגידים, התשפ"ה- 2025  

 

דברי הסבר

סעיף 1

מוצע להגדיר את המונחים בהם נעשה שימוש בתזכיר החוק. הגדרת "בעל שליטה" תואמת להגדרה הקבועה בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס- 2000 (להלן- חוק איסור הלבנת הון). הגדרת "תאגיד" כוללת את סוגי התאגידים הנרשמים בישראל: חברה; חברה לתועלת הציבור; עמותה; שותפות; אגודה עותומנית; אגודה שיתופית; חברת חוץ הרשומה לפי סעיף 346 לחוק החברות, לרבות חברת חוץ החבה ברישום לפי הסעיף האמור או חברת חוץ כמשמעותה בסעיף 345לג(א); שותפות חוץ הרשומה לפי סעיף 65 לפקודת השותפויות, לרבות שותפות חוץ החבה ברישום כאמור. חברת חוץ או שותפות חוץ כאמור הם תאגידים זרים בעלי זיקה מספקת לישראל לעניין החלת החובות לפי החוק המוצע עליהן. מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע זיקות נוספות שבהתקיימן יחולו החובות לפי החוק על תאגידים זרים.

 

סעיף 2

מוצע להסמיך את שר המשפטים להקים מרשם בעלי שליטה בתאגידים ברשות התאגידים, ולמנות עובד רשות התאגידים המוסמך לכהן כשופט בית משפט שלום לרשם בעלי השליטה.

 

סעיף 3

מוצע לקבוע על תאגיד חובת דיווח לרשם בעלי השליטה הכוללת את הפרטים הבאים: שם משפחה, שם פרטי, מספר זהות, תאריך לידה, מען, מען דיגיטלי וכן האופן שבו היחיד הוא בעל שליטה ושיעור החזקותיו בתאגיד. מידע זה נדרש לפי הסטנדרט הבין-לאומי, משום שהוא מאפשר לזהות את בעלי השליטה וכן את האופן שבו היחיד הוא בעל שליטה. עוד מוצע לקבוע כי חובת הדיווח תיעשה בסמוך ליום רישום התאגיד ולא יאוחר מ- 14 ימים מיום רישומו, על מנת שלא לעכב את רישום התאגיד. הסטנדרט הבין-לאומי דורש כי המידע במרשם יהיה מספק, מדויק (מאומת) ועדכני, וכי הוא יעודכן תוך זמן סביר. בהתאם לכך, מוצע לקבוע חובה על תאגיד לדווח על פרטי בעל השליטה בו אחת לשנה, וכן במקרה שבו חל שינוי באחד מפרטיו של בעל שליטה כפי שדווחו לרשם - תוך 14 ימים ממועד השינוי.

 

סעיף 4

מוצע לקבוע את אופן ומועד הדיווח של פרטי בעל השליטה בתאגיד, וכי ככלל הדיווח ייעשה באופן מקוון.

 

סעיף 5

מוצע כי חובת הדיווח למרשם לא תחול על סוגי התאגידים המפורטים בסעיף - תאגידים שחלה עליהם חובה לדווח אודות השליטה בהם למאסדר, או תאגידים שבעל השליטה בהם ידוע מכוח דין אחר: תאגיד מדווח, תאגיד בעל רישיון החלות עליו הוראות פרק ג' לחוק איסור הלבנת הון, תאגיד ממשלתי ותאגיד עירוני.

 

הפטור מחובת דיווח נועד למנוע הכבדה בכפל דרישות, וזאת מבלי לגרוע בעמידת ההסדר המוצע בדרישות הסטנדרט הבין-לאומי, הקובע כי במטרה להשיג שקיפות מרבית, יש להטיל את חובות הדיווח על חברות ועל כל סוג אחר של ישות משפטית, תוך התחשבות במבנה ובאופי הייחודי של סוג הישות המשפטית וברמת הסיכון לניצולה למטרות הלבנת הון ומימון טרור. יצוין כי כדי לאמוד את הסיכון הנשקף מהתאגידים השונים, התקיים הליך הערכת סיכונים לאומית בתחום ישויות משפטיות בנושא הלבנת הון ומימון טרור.

 

סעיף 6

בהתאם לסטנדרט הבין-לאומי, יש להטיל חובה על תאגיד לברר ולאמת את המידע בנוגע לבעלי השליטה בו ולשמור מידע זה ברישומיו. בהתאם, נלקח בחשבון הנטל שיש להטיל על התאגיד ביישום החובה לברר את המידע, ובשים לב לכך שהתחקות אחר בעל השליטה הסופי עשויה בנסיבות מסוימות להיות מורכבת, מוצע לקבוע כי תאגיד יידרש לנקוט מאמץ סביר לבירור ואימות המידע. החובה לנקוט ב"מאמץ סביר" מאזנת בין דרישת הסטנדרט לבין הנטל על התאגיד. על מנת להבהיר את היקף החובה החלה על התאגיד מוצע לקבוע כי הרשם יקבע הנחיות, באישור היועץ המשפטי לממשלה או משנה מטעמו, בנוגע לאופן יישום החובה לנקוט ב"מאמץ סביר".

 

סעיף 7

מוצע לקבוע כי תאגיד ישמור את המידע בנוגע לבעלי השליטה בו לתקופה של שבע שנים לפחות מיום הגשת הדיווח או הדיווח המעודכן, במשרדו הרשום או באופן דיגיטלי, וכן מוצע לקבוע כי תאגיד ישמור את המידע האמור למשך חמש שנים לפחות מיום חיסולו.

 

סעיף 8

אל מול חובתו של התאגיד לברר ולדווח על פרטי בעל השליטה בו, ועל מנת לסייע לתאגידים למלא את חובת הדיווח על בעל השליטה בהם, מוצע להטיל חובה על בעל שליטה לדווח לתאגיד בו הוא שולט את פרטיו, כאמור בסעיף 3, ולעדכן את התאגיד בתוך 14 ימים ממועד כל שינוי שחל בהם או אם הפסיק להיות בעל שליטה בו.

 

סעיף 9

מוצע לקבוע כי גוף פיננסי או נותן שירות עסקי יהיו רשאים לפנות לרשם לצורך קבלת חיווי בדבר התאמת המידע שהגיע לידיהם במסגרת מילוי חובותיהם לפי חוק איסור הלבנת הון, ובין המידע הקיים במרשם, זאת על מנת לאמת בצורה מהימנה את המידע שנמסר להם. על מנת למזער את חשיפת המידע במרשם לגופים שונים, מוצע כי תשובת הרשם לפניית גוף כאמור תציין רק האם המידע שהוצג בפניו תואם את המידע שבמרשם או לא.

 

סעיף 10

כדי לתרום להגברת מהימנות ועדכניות המידע במרשם, מוצע לקבוע כי גורם מוסמך המנוי בתוספת, וכן גוף פיננסי או נותן שירות עסקי יהיו רשאים, לפי שיקול דעתם, להודיע לרשם אם נודע להם אגב שימוש שעשו במרשם בעלי השליטה, על אי התאמה בין המידע שבידם לבין המידע הקיים במרשם. יובהר כי מדובר בדיווח ברשות, הנתון לשיקול דעת הגופים כאמור, בין היתר על מנת למנוע התנגשות עם שיקולים אחרים, כגון קיומה של חקירה או הליך פיקוח שעלולים להיפגע בשל מסירת המידע. עוד מוצע כי באשר לגופים המנויים בפרטים (10) – (17) בתוספת לחוק, העברת המידע למרשם כאמור תתבצע לפי שיקול דעתם ובמקרה שהדבר נדרש לצורך ביצוע תפקידם.

 

סעיף 11

בהתאם לסטנדרט הבין-לאומי, אחת ממטרותיו המרכזיות של המרשם היא מתן גישה לרשויות אכיפה למידע הנוגע לבעלי שליטה בתאגידים. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי גורם מוסמך הכלול בתוספת לחוק יהיה רשאי לקבל מהרשם מידע מהמרשם לצורך ביצוע תפקידו. בנוסף מוצע לאפשר לשר לקבוע גופים נוספים שיהיו רשאים לקבל את המידע כאמור, כגון, לצורך שימוש במידע הליכי רכש ציבוריים כפי שנדרש בסטנדרט הבין-לאומי.

 

סעיף 12

מוצע לקבוע כי הרשם ינהל את המרשם, ויפעל לאימות המידע ולהבטחת מהימנותו ועדכניותו.

 

סעיף 13

כדי להבטיח את מהימנות ועדכניות המידע במרשם, מוצע להקנות לרשם סמכות לדרוש מתאגיד להשלים מידע, לתקן פרטי דיווח, וכן לספק מידע ומסמכים או הבהרות, בתוך תקופה שיקבע הרשם.

נוסף על כך, מוצע להקנות לרשם סמכות לסרב לרשום פרטי בעל שליטה בתאגיד. זאת, אם מצא שפרטי הדיווח אינם בהתאם להוראות החוק המוצע או אם מצא שפרטי הדיווח כולם או חלקם אינם מלאים, מדויקים או עדכניים. אם סירב הרשם לרשום את פרטי בעל השליטה כאמור, מוצע לקבוע כי הרשם יודיע לתאגיד על סירובו לרשום את בעל השליטה.

מוצע לאפשר לרשם, במקרה שבו סבר כי קיים חשש לגבי אמיתות המידע במרשם ביחס לבעל השליטה בתאגיד, לבקש לקבל מידע או מסמכים לעניין אימות פרטי בעלי השליטה מגורם מוסמך, גוף פיננסי או נותן שירות עסקי, וזאת על אף האמור בכל דין. גוף מוסמך, גוף פיננסי או נותן שירות עסקי שיקבל בקשה כאמור מהרשם, יעביר את המידע בהתאם לשיקול דעתו, ובלבד שהדבר לא יפגע במילוי תפקידו.

כמו כן, מוצע לקבוע כי הרשם רשאי לבקש מידע ומסמכים הנדרשים לצורך אימות פרטי המידע הנוגעים לבעל השליטה גם מתאגיד, עובד התאגיד, נושא משרה או מבעל שליטה שפרטים לגביו נמסרו על ידי התאגיד או בעל השליטה הרשום במרשם.

 

סעיף 14

מוצע להקנות לרשם סמכות למחוק מידע מהמרשם, כולו או חלקו, אם מצא שהמידע אינו מלא, מדויק או עדכני, וזאת לאחר שנתן לתאגיד הזדמנות להביע עמדתו בעניין. מוצע לקבוע כי ככל שהרשם מחק מידע כאמור, יודיע על כך לתאגיד.

 

סעיף 15

מוצע לקבוע חובה כי הרשם ישמור את המידע שבמרשם לתקופה של שבע שנים לפחות, מיום חיסול התאגיד.

 

סעיף 16

כדי להבטיח כי תאגידים מקיימים את הוראות החוק כנדרש, מוצע להקנות לרשם סמכויות לפיקוח על ביצוע הוראות החוק המוצע.

לפיכך, מוצע להקנות לרשם סמכות להסמיך מפקחים מבין עובדי משרד המשפטים הכפופים לו, לשם פיקוח על ביצוע הוראות החוק המוצע. ההסמכה תיעשה בכפוף לקיומם של תנאי כשירות שהמפקח נדרש לעמוד בהם, וכן קבלת הכשרה כפי שיקבע השר. לא יוסמך כמפקח מי שהורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לדעת הרשם לשמש כמפקח.

יובהר, כי מי שהוסמך כמפקח או כחוקר לפי חוק העמותות או כמפקח לפי חוק החברות לעניין חברות לתועלת הציבור, יוכל לקבל מהרשם הסמכה לפקח גם לפי הוראות החוק המוצע, ככל שיעמוד בתנאי הכשירות.

 

סעיף 17

מוצע להעניק סמכות לרשם או למפקח לדרוש מאדם שיש יסוד להניח כי הוא עובד בתאגיד, נושא משרה בו הנמצא במקום שבו פועל התאגיד או שיש יסוד להניח כי הוא פועל בו, למסור את שמו ומענו ולהציג בפניו תעודת זהות או תעודת זיהוי רשמית אחרת.

 

עוד מוצע להעניק סמכות לרשם או למפקח להיכנס בכל עת סבירה למקום שבו פועל התאגיד ובלבד שלא יכנס למקום מגורים אלא על פי צו בית משפט. עוד מוצע להסמיך את הרשם או מפקח לדרוש כל מידע או מסמך שיש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצוען של ההוראות לפי החוק המוצע.

 

עוד מוצע לקבוע, כי לשם בדיקת עמידתה של עמותה או חברה לתועלת הציבור בהוראות לפי חוק זה, רשאי הרשם להסתייע בבודק חיצוני, שאינו עובד מדינה, שניתן לו אישור לשמש בודק חיצוני לעניין עמותות או חברות לתועלת הציבור. זאת בדומה לסמכות הרשם להסתייע בבודק חיצוני לפי הוראות סעיף 39ג – 39ו לחוק העמותות או לפי סעיף 345כד2 - 345כד5 לחוק החברות, לפי העניין. הבודק החיצוני יערוך בדיקות בהתאם לרשימת העניינים שיפרסם הרשם באתר האינטרנט של משרד המשפטים באופן ובתדירות, כפי שיורה הרשם. לשם כך, מוסמך בודק חיצוני כאמור לדרוש ידיעות או מסמכים הנוגעים לענייני התאגיד מהגורמים שמהם הוא זכאי לדרוש ידיעות או מסמכים לפי חוק העמותות או חוק החברות, ככל שהם נמצאים בידיהם.

 

סעיף 18

מוצע להטיל חובת סודיות על כל אדם שהגיע אליו מידע לפי החוק המוצע, תוך כדי מילוי תפקידו או במהלך עבודתו, ולקבוע איסור על גילוי כל מידע או מסמך שהגיע אליו במסגרת מילוי תפקידו, או עשיית שימוש במידע כאמור שלא לפי הוראות החוק המוצע או לפי צו בית משפט. מוצע לקבוע כי הפרת חובת הסודיות תהיה עבירה פלילית שהעונש בצידה הוא שלוש שנות מאסר או קנס כאמור בסעיף 61 (א)(3) לחוק העונשין.

 

סעיף 19

מוצע לאפשר לרשם להעביר מידע מהמרשם המוקם לפי חוק זה לרשות מסוגו במדינה אחרת. כמו כן, מוצע לאפשר לרשם למסור מידע מהמרשם לגורם מוסמך, כדי שזה יעבירו לרשות אכיפה זרה מסוגו במדינה אחרת, בהתאם לבקשתה ולצורך תפקידה. העברת המידע ממרשם בעלי השליטה כאמור תיעשה בהיקף המזערי המתחייב, ותתבצע בהתקיים התנאים הבאים: השימוש במידע יהיה רק למטרה לשמה נמסר; ושתישמר סודיות המידע ואבטחתו. בכל מקרה, לא תתאפשר העברת מידע כאמור אם היא עלולה לפגוע בביטחון המדינה, בשלום הציבור ובטחונו, בחקירה תלויה ועומדת, בתקנת הציבור או בעניין חיוני אחר של מדינת ישראל. נוסף על כך, הרשם יהיה רשאי לבקש מידע מרשות מסוגו במדינה אחרת לצורך ביצוע תפקידו, או לפי בקשת גורם מוסמך לצורך ביצוע תפקידו של הגורם המוסמך.

 

סעיף 20

מוצע לקבוע כי כל אדם יהיה זכאי לעיין במידע הרשום עליו במרשם בעלי השליטה.

 

סעיף 21

מוצע לקבוע כי הרשם יהיה רשאי להטיל עיצום כספי על תאגיד שהפר את חובותיו כאמור בסעיפים 21(א)(1) – (5). סכום העיצום הכספי יהיה זהה לסכום העיצום הכספי החל על חברה בהתאם לסעיף 354(א) לחוק החברות. כמו כן, מוצע כי הסכום יעודכן ויפורסם בהתאם להוראות סעיף 355(ב)ו(ג) לחוק החברות. ההפרות שבגינן מוצע כי הרשם יהיה רשאי להטיל עיצום כספי על תאגיד הן: אי דיווח לרשם על אודות בעל השליטה בתאגיד בניגוד לסעיף 3; אי נקיטה במאמץ סביר לבירור פרטי בעל השליטה בתאגיד בניגוד לסעיף 6; אי שמירת פרטי המידע על בעל השליטה בתאגיד בניגוד לסעיף 7; אי השלמת דיווח או תיקונו לבקשת הרשם, או אי צירוף מסמך בהתאם לדרישת הרשם בניגוד לסעיף 13(א) וכן אי מסירת מסמך לדרישת מפקח בניגוד לסעיף 17(א)(3).

 

סעיפים 22-23

בסעיפים אלה מוצע לקבוע את אופן הפעלת הסמכות להטיל עיצום כספי. ההוראות המוצעות הן ההוראות המקובלות בהסדרי חקיקה הכוללים כבר היום סמכות זו. הוראות מפורטות אלה נועדו להבטיח זכויות בסיסיות של מפר במסגרת הליך מינהלי ראוי, הפעלה שוויונית של הסמכות ביחס למפרים ושקיפות של פעולות הרשם.

השלב הראשון בהפעלת הסמכות כלפי תאגיד שיש לגביו תשתית ראייתית המעידה על יסוד סביר להניח כי בוצעה על ידו הפרה של הוראות החוק, הוא משלוח הודעה על כוונה להטיל עיצום כספי (להלן – הודעה על כוונת חיוב). הודעה זו מבהירה למפר כי לרשם יש תשתית ראייתית המעידה על ביצוע הפרה על ידו. עוד מבהירה ההודעה מהו סכום העיצום הכספי שצפוי להיות מוטל עליו בשל ביצוע ההפרה.

בסעיף 23 מעוגנת זכות הטיעון של המפר לפני הרשם, כמקובל בהליך מינהלי. לפי אותו סעיף, תאגיד שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב רשאי לטעון את טענותיו בכתב לפני הרשם בתוך 30 ימים מיום שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב, והרשם יהיה רשאי להאריך את התקופה האמורה מטעמים מיוחדים שיירשמו. לתאגיד זכות לטעון את טענותיו בכתב, אולם לרשם שמורה הזכות להיענות לבקשת תאגיד לטעון את טענותיו בעל פה בפניו.

 

סעיף 24

מוצע לקבוע כי רק לאחר ששקל הרשם את טענות התאגיד יחליט האם יש להטיל עיצום כספי ומה גובהו. ככל שהרשם יחליט כי לא התגלו עובדות חדשות הסותרות או משנות את התשתית הראשונית שעליה נסמך כי אכן בוצעה הפרה, יטיל על התאגיד עיצום כספי. סכום העיצום הכספי יהיה כפי שצוין בהודעה על כוונת חיוב, או בסכום מופחת, ככל שהתאגיד הביא בפני הרשם עדות לקיום נסיבות שבשלהן יכול הרשם להפעיל את סמכותו להפחית את סכום העיצום הכספי לפי סעיף 26 המוצע.

ככל שתאגיד בחר שלא לטעון את טענותיו, תהפוך ההודעה הראשונית על כוונת החיוב, בחלוף 30 ימים מהמסירה לתאגיד, לסופית (קרי: ל"דרישת תשלום"), ויהיה על התאגיד לשלם את סכום העיצום הכספי המצוין בה.

 

סעיף 25

חלק מההפרות הרגולטוריות הן הפרות נמשכות לפי טבען. מוצע לקבוע שכאשר הפרה היא הפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק השישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה. בהפרה חוזרת, מוצע לקבוע כי יוטל על התאגיד כפל העיצום הכספי. הפרה חוזרת היא הפרת הוראה מהוראות החוק בתוך שנתיים מההפרה הקודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על התאגיד עיצום כספי או שבשלה הורשע.

 

סעיף 26

מאחר שההסדר המוצע מסמיך את הרשם להטיל עיצום כספי בסכום קבוע, נדרשת הסמכה של הרשם להטיל עיצום כספי בסכום נמוך מזה הקבוע בחוק, זאת כדי לאפשר גמישות והתחשבות בנסיבות שלא מקימות הצדקה להטיל את מלוא סכום העיצום הקבוע בחוק. הסמכה כזו קבועה בצורה מפורשת בסעיף זה. מוצע להקנות סמכות לשר המשפטים, לקבוע בתקנות נסיבות ושיקולים אשר בהתקיימם יפחית הרשם את העיצום הכספי בשיעורים הקבועים לצידם.

 

סעיף 27

מוצע לקבוע הוראות עדכון בנוגע לסכום העיצום הכספי הקבוע בסעיף 21 המוצע, שיבהירו מהו הסכום שיש לשלם בשל פער זמנים בין ההודעה על כוונת חיוב ובין דרישת התשלום, או במקרה של עתירה לבית משפט השלום. מוצע כי העיצום הכספי יהיה לפי הסכום המעודכן במועד מסירת דרישת התשלום, ולגבי תאגיד שבחר שלא לטעון את טענותיו לפני הרשם – הסכום המעודכן ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב. כמו כן, במקרים שבהם הוגשה עתירה לבית המשפט או הוגש ערעור על פסק דין בעתירה כאמור, ובית המשפט או הרשם הורה על עיכוב תשלומו של העיצום הכספי, יהיה סכום העיצום הכספי (אם לא בוטל העיצום בעתירה או בערעור) - הסכום המעודכן ביום ההחלטה בעתירה או בערעור, לפי העניין.

 

סעיפים 28- 31

בסעיף 28, מוצע לקבוע כי העיצום הכספי ישולם בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 24.

בסעיף 29 מוצע כי אם התאגיד לא שילם את העיצום הכספי במועד, ייווספו עליו לתקופה הפיגור ריבית שקלית ודמי פיגורים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961.

עוד מוצע להסמיך את הרשם להחליט על פריסת תשלום העיצום הכספי, לבקשת התאגיד בהתקיים נסיבות המצדיקות פריסת תשלום, ובלבד שמספר התשלומים לא יעלה על 12 תשלומים חודשיים. מוצע כי אם התאגיד עמד בפריסת התשלומים כאמור, לא יתווספו לחובו דמי פיגורים בתקופת הפריסה, וכי אם לא שילם תשלום במועדו, החלטת הרשם על פריסת התשלומים תתבטל ויתרת החוב תעמוד לפירעון מיידי. יובהר כי סמכות פריסת התשלומים נתונה לרשם כל עוד לא חלף מועד התשלום. לאחר שחלף מועד התשלום, החוב עובר לגבייה במרכז לגביית קנסות ויחול חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן – חוק המרכז לגביית קנסות).

בסעיף 31 מוצע כי העיצום הכספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו יחול חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995.

 

סעיף 32

מוצע לקבוע בסעיף זה הסדר דומה להסדר הקבוע בסעיף 360 לחוק החברות, החל על חברה ועל חברה לתועלת הציבור, אשר לפיו עיצום כספי שהוטל על חברה לתועלת הציבור ולא שולם על ידה במועד ניתן להעביר לגבייה מידי הדירקטורים המכהנים בחברה או שכיהנו ככאלה בזמן ההפרה. בהתאמה, מוצע לקבוע הסדר דומה גם לעניין החובות לפי חוק זה לגבי נושא משרה בתאגיד, כך שבנסיבות המפורטות בסעיף ובנוהל שיקבע הרשם בהתאם לסעיף 32(ה), עיצום כספי שהוטל על תאגיד ולא שולם על ידו במועד ניתן יהיה להעברה לגבייה מידי נושא משרה בתאגיד הרשום במרשם הרלוונטי או שהיה רשום כאמור בזמן ההפרה.

ההסדר המוצע בסעיף נועד ליצור תמריץ לנושא משרה בתאגיד לוודא שאכן התאגיד עומד בחובות המוטלות עליו לפי החוק.

עוד מוצע לקבוע, כי טרם העברת עיצום כספי שהוטל על תאגיד ולא שולם על ידו במועד, לגבייה מידי נושא משרה בתאגיד, תישלח לנושא המשרה הודעה על כוונה להעביר אליו את גביית העיצום הכספי, ולאחר מתן זכות טיעון, תתקבל החלטת הרשם האם לשלוח לנושא משרה דרישת תשלום, ויחולו לעניין זה הוראות 22- 24, 27-31 וסעיף 36 בשינויים המחויבים, במקרה שבו נושא משרה שילם עיצום כספי שהוטל על תאגיד לפי סעיף זה, נושא המשרה יהיה זכאי להשבה מהתאגיד.

לצורך העברת עיצום כספי לגבייה מנושא משרה לפי סעיף זה, מוצע כי הרשם יקבע נוהל שיכלול התייחסות לנסיבות שבהתקיימותן יהיה רשאי להפעיל את סמכותו לפי סעיף זה.

 עוד מוצע לקבוע, בדומה להוראה הקיימת בסעיף 360(ד) לחוק החברות, כי בית המשפט לא יחייב נושא משרה שנדרש לשלם עיצום כספי בהתקיים אחד מהתנאים המנויים בסעיף 32(ו) לחוק המוצע.

 

סימן ב': התראה מינהלית

סעיפים 33- 35

בסעיף 33 מוצע כלי מינהלי נוסף – ההתראה המינהלית. זהו כלי אכיפה המקל עם המפר, ומחליף במקרים מסוימים הטלה של עיצום כספי. ההתראה המינהלית מאפשרת לתאגיד המפר הזדמנות לתקן את ההפרה, בלא תשלום העיצום הכספי. זאת, למרות שהתשתית העובדתית שלפני הרשם מעידה כי הייתה הפרה של הוראות החוק. מוצע כי הרשם רשאי לקבוע בנהלים באישור היועץ המשפטי או מי שהסמיכו, נסיבות שבהן תימסר לתאגיד התראה מנהלית במקום עיצום כספי.

מוצע לקבוע כי תאגיד שנמסרה לו התראה מינהלית, רשאי לפנות לרשם בבקשה לביטול ההתראה המינהלית בתוך 30 ימים בשל אחת העילות המנויות בסעיף 34(א). החלטת הרשם בבקשה כאמור תינתן בכתב ותימסר לתאגיד בצירוף נימוקים.

בסעיף 35 מוצע לקבוע כי אם נמסרה לתאגיד התראה מינהלית והתאגיד המשיך להפר את ההוראה שבשלה נשלחה ההתראה, ימסור לו הרשם הודעה על כוונת חיוב בשל הפרה נמשכת. לעניין זה יובהר כי מכיוון שבהתראה מינהלית מוותר הרשם, כאמור לעיל, על העיצום הכספי בשל ההפרה, סכום העיצום הכספי שיוטל במקרה זה הוא בשל הימשכות ההפרה, ואינו כולל את סכום העיצום הכספי בשל ההפרה הראשונה שבגינה ניתנה ההתראה. ההודעה על כוונת חיוב שימסור הרשם לתאגיד במקרה זה תהיה כאמור בסעיף 22 בשינויים המחויבים. כך למשל במקרה זה תכלול ההודעה פרטים הנוגעים להפרה הנמשכת ובין השאר נתונים לעניין התמשכות ההפרה ולעניין תקופת ההפרה (ממועד משלוח ההתראה). במקרים שבהם ביצע התאגיד הפרה חוזרת לאחר משלוח התראה על ביצוע ההפרה הראשונה, ימסור לו הרשם הודעה על כוונת חיוב כאמור בסעיף 22 בשינויים המחויבים. כך למשל במקרה זה תכלול ההודעה פרטים הנוגעים להפרה החוזרת ולסכום העיצום הכספי המוטל בגינה, שהוא סכום גבוה יותר.

 

סעיף 36

מוצע לקבוע כי על כל החלטה סופית של הרשם לפי ההוראות המוצעות, כגון ההחלטה להטיל עיצום כספי (לאחר מסירת דרישת תשלום), למסור התראה מינהלית, ניתן יהיה להגיש עתירה לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט שלום בתוך 45 ימים מיום שנמסרה לתאגיד הודעה על ההחלטה. החלטות אלה הן החלטות מִנהליות ועל כן יש לקיים בעניינן ביקורת שיפוטית לפי כללי המשפט המינהלי, ככל החלטה מינהלית אחרת.

עוד מוצע להבהיר כי עיכוב ביצוע החלטה של הרשם במקרה של הגשת עתירה, נתונה לשיקול דעתו של הרשם או של בית המשפט שאליו הוגשה העתירה. כן מוצע לקבוע כי אם התקבלה העתירה או ערעור על פסק דין בעתירה כאמור, סכום הכסף שיוחזר לתאגיד יהיה בתוספת ריבית שקלית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, כדי למנוע פגיעה כלכלית בתאגיד שטענותיו נמצאו מוצדקות.

 

סעיף 37

מוצע לחייב את הרשם לפרסם את החלטותיו בדבר הטלת עיצום כספי באתר האינטרנט של משרד המשפטים. תכלית חובת הפרסום היא הבטחת שקיפות ביחס להפעלת שיקול דעתו של הרשם, אשר בידיו מסורה סמכות רבת עוצמה. באמצעות הפרסום מובטחת בקרה ציבורית על כך שהשימוש בסמכות להטיל עיצום כספי הוא שוויוני וענייני. החובה לפרסם חלה על ההחלטות בדבר הטלת העיצומים הכספיים, למעט שמו של התאגיד, סכומי העיצומים הכספיים שהוטלו והמקרים והשיעורים שבהם הם הופחתו. מידע זה יאפשר בחינה רוחבית מושכלת של הטלת העיצומים הכספיים ויאפשר לתאגיד לדעת על עיצום כספי המוטל במקרה שלא תואם את המדיניות הכללית הנוגעת להפעלת הסמכות האמורה.

 

סעיף 38

מוצע לקבוע כי תשלום עיצום כספי, או המצאת התראה מינהלית לפי חוק זה, לא יגרעו מאחריות פלילית של אדם בשל הפרת הוראה מההוראות המוצעות בחוק זה המנויות בסעיף 21. אולם, מוצע להבהיר כי לא ניתן לנקוט במקביל באכיפה מינהלית ואכיפה פלילית, ונדרש לבחור את מסלול האכיפה המתאים לנסיבות.

על פי המוצע, אם החל הליך מינהלי נגד תאגיד, לא יוגש נגדו כתב אישום אלא אם כן התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת. ההיערכות לאכיפה מינהלית בכל הנוגע לאיסוף הראיות, לשיח עם המפר, וכד' נעשה בדרך שונה מאיסוף ראיות לצורך הליך פלילי. כך למשל המפר אינו נחקר באזהרה ואינו נערך להגנה משפטית כפי שנעשה לקראת הליך פלילי. לכן יש להימנע מהסבת הליך האכיפה מהליך מינהלי להליך פלילי, אלא אם כן התגלו עובדות חדשות, המצדיקות את המעבר להליך הפלילי. במקרה כזה של הסבת ההליך להליך פלילי, אם התאגיד שילם עיצום כספי, יוחזר לו הסכום ששילם כעיצום כספי בתוספת ריבית שקלית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום תשלומו או הפקדתו עד יום החזרתו.

באופן דומה מוצע לקבוע כי אם הוגש נגד תאגיד כתב אישום בשל מעשה המהווה גם הפרה, לא ינקוט נגדו הרשם בהליכי אכיפה מינהלית.

 

סעיף 39

מוצע לקבוע עבירה פלילית על מי שלא הגיש דיווח או מסר דיווח כוזב בניגוד לסעיף 3 במטרה להתחמק מחובת דיווח, להסתיר או להסוות את זהות בעלי השליטה בתאגיד או להקשות על איתורם שבצידה עונש מאסר שלוש שנים או קנס פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין.

 

סעיף 40

מוצע לקבוע כי שר המשפטים ממונה על חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

 

סעיף 41

מוצע לקבוע כי הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין אחר, ולא לגרוע מהן, ובכלל זה הוראות חוק איסור הלבנת הון.

 

סעיף 42

מוצע לקבוע כי תחילתו של חוק זה שנה מיום פרסומו.

 

סעיף 43- 45

מוצע לקבוע תיקונים עקיפים לסעיף 362א(א) לחוק החברות כך שרשם החברות יוכל להכריז על חברה כחברה מפרה אם החברה הפרה את חובות הדיווח לפי החוק המוצע.

מוצע לקבוע תיקון עקיף לחוק בתי המשפט לעניינם מנהליים, התש"ס- 2000 כך שיהיה ניתן להגיש עתירה מנהלית בגין החלטת רשם לפי חוק מוצע זה.

מוצע תיקון לסעיף 31א(ג) לחוק איסור הלבנת הון, כך שגוף שמוטלת עליו חובה לפי פרק ג' לחוק האמור יהיה רשאי להעביר לרשם פרטי זיהוי של בעל השליטה בתאגיד שהגיעו לידיו לפי פרק ג' במהלך עבודתו, וזאת לצורך ביצוע תפקיד הרשם בחוק המוצע.