תאריך תצוגה: 12/10/2023

טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינת חוץ)(הוראת שעה), התשפ"ד-2023.

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

מטרת התיקון היא להרחיב את המצבים בהם ניתן לתת שירותי בריאות במדינת חוץ למטופל הנמצא בישראל, באמצעות רפואה מרחוק, על ידי מטפל שאינו נמצא בישראל, בתחומים המנויים בטיוטת התקנות.

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:


טיוטת תקנות מטעם משרד הבריאות:

טיוטת תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ)(הוראת שעה), התשפ"ד-2023

 

 

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 11 ו- 60 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994[1] (להלן – החוק), אני מתקין תקנות אלה:

הוספת תקנה 7, תוספת ראשונה ותוספת שנייה לתקנות

1.  

בתקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995[2], אחרי תקנה 6 יבוא:

 

 

"מתן שירותי בריאות בנוגע למטופל הנמצא בישראל

7.

(א)  על אף האמור בתקנות 1 עד 6, שירותי הבריאות שהם בדיקה, אבחון או טיפול  בתחומים המנויים בתוספת הראשונה יכול שיינתנו בנוגע למטופל הנמצא בישראל על ידי מטפל הנמצא מחוץ לישראל שהתקיים בו אחד מאלה:

 

 

 

 

 

 

 

(1) הוא בעל רישיון לעסוק ברפואה לפי הוראות פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976, וכן בעל תואר מומחה לפי תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973[3] בתחום הנוגע לעניין מתן שירותי הבריאות האמורים;

 

 

 

 

 

 

 

(2) הוא בעל רישיון לעסוק ברפואה ממדינה המנויה בתוספת השנייה, ועוסק בפועל באותה המדינה במתן שירותי הבריאות האמורים בתחום הנוגע לעניין, בשנתיים שקדמו למתן שירותי הבריאות לפחות.

 

 

 

 

 

 

(ב) שירותי בריאות שיינתנו לפי תקנה זו יהיו בכפוף להוראות כל דין ומבלי לגרוע מהוראות סעיף 3(ה) לחוק בשים לב לשמירה על זכויות המטופל בתהליך, לרבות לעניין ניהול הרשומה הרפואית, שמירה על רצף טיפולי  ושמירה על פרטיות וחיסיון רפואי ובכלל זה הגנה על מידע גנטי ומידע רגיש אחר וכן בשים לב לאיכות הטיפול ונגישותו.

 

 

 

 

 

 

(ג)  שירותי בריאות לפי תקנה זו יינתנו לפי שיקול דעתה של קופת חולים ועל ידה או על ידי נותן שירותים מטעמה, ויהיו בהיקף שלא יפגע ביכולתם של קופת חולים או של נותן שירותים לספק בעצמם את שירותי הבריאות באופן רציף ומיידי בישראל מבלי להסתמך על מתן שירותים לפי תקנה זו.

 

 

 

 

 

 

(ד) לא תיגבה השתתפות עצמית בעד שירותי בריאות שיינתנו לפי תקנה זו, השונה מההשתתפות העצמית שניתן היה לגבות אם שירותי הבריאות היו ניתנים בישראל.

 

 

 

 

 

 

(ה)  המנהל רשאי להורות לקופת חולים או לנותן שירותים להגביל את מתן שירותי הבריאות לפי תקנה זו אם מצא כי יש בכך כדי לפגוע בעקרונות המפורטים בתקנת משנה (ב) או כדי לפגוע במתן השירותים בישראל כמפורט בתקנת משנה (ג).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תוספת ראשונה

(תקנה 7(א))

 

 

(א)  דימות

 

 

(ב) פתולוגיה

 

 

(ג)  פסיכיאטריה

 

 

(ד) רפואה גרעינית

 

 

(ה)  עור

 

 

(ו)  גנטיקה

 

 

                                                 תוספת שנייה

(תקנה 7(א)(2))

 

 

(א)  ארצות הברית

 

 

(ב) אנגליה

 

 

(ג)  צרפת

 

 

(ד) אוסטרליה

 

 

(ה)  ניו זילנד

 

 

(ו)  דרום אפריקה

 

 

(ז) קנדה

תוקף

2.  

תקנות אלה יעמדו בתוקפן לתקופה של 12 חודשים מיום פרסומן.

 

 

 

___ בתשרי התשפ"ד (___ באוקטובר 2023)

(חמ ____2596 _-3 ת1)

 

__________________

משה ארבל

שר הבריאות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דברי הסבר

כללי

סעיף 3(ד) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 (להלן – החוק), קובע כי "שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות יינתנו בישראל, לפי שיקול דעת רפואי...". סעיף 11 לחוק קובע כי "שר הבריאות רשאי לקבוע כי שירות בריאות מסוים הכלול בסל שירותי הבריאות יכול שיינתן במדינת חוץ, בהתקיים נסיבות רפואיות מיוחדות, וכן רשאי הוא לקבוע את התנאים והנהלים לכך ואת שיעור ההשתתפות הכספית של המבוטח בעד השירות".

מכוח סמכות זו, הותקנו תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995 (להלן – התקנות העיקריות), המאפשרות מתן טיפול רפואי בנושא מהנושאים המנויים בתקנות, מחוץ לישראל, במימון הסל הציבורי. התקנות העיקריות מאפשרות מתן טיפול כאמור רק אם המטופל אינו יכול לקבל את שירות הבריאות המבוקש או שירות חלופי בישראל, וכן נשקפת לו סכנת אבדן חיים אם לא יקבל את שירות הבריאות המבוקש (או לחלופין – אם קיימת נסיבה רפואית חריגה המצדיקה מתן טיפול כאמור במדינת חוץ).

נוכח תקופת החירום בישראל בזמן זה והעומס המוטל על מערכת הבריאות, ועם התפתחות האפשרות לתת שירותי בריאות איכותיים מרחוק, ובמקביל למחסור במטפלים ובטכנולוגיות רפואיות מסוימות, מוצע להרחיב את המצבים בהם ניתן יהיה לספק שירותי בריאות במדינות חוץ גם למצבים בהם ניתנים שירותי בריאות מרחוק כשהמטפל אינו נמצא בישראל.

 

תקנה 1

מוצע להוסיף לתקנות העיקריות את תקנה 7, המאפשרת מתן שירותי בריאות מרחוק למטופל הנמצא בישראל, על ידי מטפל שאינו נמצא בישראל, ובלבד שהמטפל הוא בעל רישיון ישראלי לעסוק ברפואה ובעל מומחיות רלוונטית, או שהוא בעל רישיון ממדינה מהמדינות המנויות בתוספת השניה וכן הוא עוסק בשנתיים האחרונות באותה המדינה בתחום הבריאות הרלוונטי.

בנוסף מוצע לקבוע כי שירותי הבריאות לפי תקנה 7 יינתנו בכפוף להוראות כל דין ומבלי לגרוע מהוראות סעיף 3(ה) לחוק בשים לב לשמירה על זכויות המטופל בתהליך, לרבות לעניין ניהול הרשומה הרפואית, שמירה על רצף טיפולי ושמירה על פרטיות וחיסיון רפואי ובכלל זה הגנה על מידע גנטי ומידע רגיש אחר וכן בשים לב לאיכות הטיפול ונגישותו.

כן מוצע לקבוע כי שירותי הבריאות לפי תקנה זו יינתנו לפי שיקול דעתה של הקופה, על ידה או על ידי נותן שירותים בהסדר מטעמה, וכן לקבוע כי היקף השירותים כאמור לא יפגע ביכולתם לספק בעצמם את השירותים באופן רציף ומיידי בישראל – מבלי להסתמך על מתן שירותים על ידי מטפל הנמצא מחוץ לישראל. מטרת הוראה זו היא לשמור על יכולתן של הקופות לעמוד בחובתן למתן שירותים למבוטחיהן בישראל, בהתאם להוראות החוק, שהיא דרך המלך למתן השירותים לפי החוק. בהתאם, מוצע כי אם המנהל הכללי של משרד הבריאות מצא כי יש במתן השירותים לפי תקנה 7 כדי לפגוע במתן השירותים כאמור, או אם יש בכך כדי לפגוע בעקרונות המפורטים בתקנה 7(ב) בדבר שמירה על זכויות המטופל – הוא יהיה רשאי להורות לקופת חולים או לנותן שירותים מטעמה להגביל את מתן שירותי הבריאות לפי תקנה זו.

בנוסף, מוצע לקבוע כי לא ניתן יהיה לגבות השתתפות עצמית בעד שירותי הבריאות לפי תקנה 7 לתקנות העיקריות השונה מהשתתפות העצמית שניתן היה לגבות מהמבוטח אם השירות הרפואי היה ניתן בישראל.

לבסוף, מוצע לקבוע בתקנות את התוספת הראשונה ואת התוספת השנייה. בתוספת הראשונה מפורטים התחומים בהם ניתן יהיה לתת שירותי בריאות שהם בדיקה, אבחון או טיפול למטופל הנמצא בישראל, על ידי מטפל הנמצא מחוץ לישראל. לגבי התוספת השנייה – כאמור, ישנן שתי חלופות אפשריות לעניין מטפל שיוכל לתת שירותי בריאות לפי תקנה 7 לתקנות העיקריות – האחת, רופא בעל רישיון לעיסוק ברפואה בישראל ומומחיות בתחום רלוונטי, והשנייה, רופא בעל רישיון לעסוק ברפואה במדינה המפורטת בתוספת השנייה שעוסק בפועל בשנתיים האחרונות במתן שירותי בריאות באותה המדינה בתחום הבריאות הרלוונטי.

 

תקנה 2

מוצע לקבוע כי התקנות יהיו בתוקף למשך 12 חודשים מיום פרסומן. זאת, שכן ההערכה היא שהעומס על מערכת הבריאות עשוי להימשך גם לאחר תום תקופת החירום, ובשל הצורך של קופות החולים ובתי החולים להיערך למתן השירותים המוצעים, לרבות ביצוע התקשרויות והסדרת היבטים ביטוחיים.



[1] ס"ח התשנ"ד, עמ' 156.

[2]  ק"ת התשנ"ה, עמ' 674.

[3] ק"ת התשל"ג, עמ' 1924.