תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס'...) (משמעת למקצועות הבריאות ומקצועות הרפואה), התשפ"ג-2023

 

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

החוק המוצע להלן עוסק במספר עניינים מרכזיים:

(1) איחוד הוראות המשמעת החלות על כל מקצועות הרפואה והבריאות – הן מבחינה מהותית והן מבחינת מיקומן – בפרק ח' לחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008 (להלן – חוק הסדרת העיסוק או החוק), וביצוע תיקונים עקיפים בכל החיקוקים המסדירים האחרים, לשם מחיקת ההוראות הנוגעות למשמעת בחוקים אלה והחלפתם בהפניה לפרק המשמעת המוצע בחוק הסדרת העיסוק;

(2) הוספה, בחוקים שבהם הדבר חסר, של הוראה בעניין ניהול מרשם עוסקים, לרבות הוראה על עדכון המרשם בהחלטות על התליה וביטול רישיונות או תעודות, פומביות המרשם באתר האינטרנט של משרד הבריאות וקביעת זכות עיון לציבור במידע מתוך המרשם, תוך ביטול חובת הפרסום ברשומות הקבועה כיום לגבי הרישיונות, ביטולם והתלייתם;

(3) קביעת סמכות האיגודים המקצועיים, באישור שר הבריאות, לקבוע כללי אתיקה למקצועות הרפואה והבריאות.

 

 

ג. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

 

 

ד. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

תזכיר חוק מטעם משרד הבריאות:

 

תזכיר חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס'...)(משמעת למקצועות הבריאות ולמקצועות הרפואה), התשפ"ג-2023

 

                                                                                                                                       

דברי הסבר

 

כללי          המקצועות המוסדרים במערכת הבריאות, הוסדרו במשך השנים במספר חיקוקים שונים, בכל אחד מחיקוקים אלה מוגדרות הוראות שונות הנוגעות לדין המשמעתי שיחול לגבי כל מקצוע. מטרתו של החוק המוצע היא לאחד את הוראות המשמעת החלות על כל מקצועות הבריאות המוסדרים, ליצור פרק משמעת אחד בחוק אחד, ולהפנות אליו בכל החיקוקים המסדירים את המקצועות השונים. החוק המוצע להלן עוסק במספר עניינים מרכזיים: (1) איחוד הוראות המשמעת החלות על כל מקצועות הרפואה והבריאות – הן מבחינה מהותית והן מבחינת מיקומן – בפרק ח' לחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008 (להלן – חוק הסדרת העיסוק או החוק), וביצוע תיקונים עקיפים בכל החיקוקים המסדירים האחרים, לשם מחיקת ההוראות הנוגעות למשמעת בחוקים אלה והחלפתם בהפניה לפרק המשמעת המוצע בחוק הסדרת העיסוק; (2) הוספה, בחוקים שבהם הדבר חסר, של הוראה בעניין ניהול מרשם עוסקים, לרבות הוראה על עדכון המרשם בהחלטות על התליה וביטול רישיונות או תעודות, פומביות המרשם באתר האינטרנט של משרד הבריאות וקביעת זכות עיון לציבור במידע מתוך המרשם, תוך ביטול חובת הפרסום ברשומות הקבועה כיום לגבי הרישיונות, ביטולם והתלייתם; (3)קביעת סמכות האיגודים המקצועיים, באישור שר הבריאות, לקבוע כללי אתיקה למקצועות הרפואה והבריאות.

 

אסדרת מקצועות הבריאות      כאמור, הסדרת העיסוק במקצועות הרפואה והבריאות מבוזרת במספר דברי חקיקה שונים, שבכל אחד מהם הוראות שונות לעניין הדין המשמעתי החל על העוסקים במקצועות המוסדרים מכוח אותו חיקוק. המקצועות רפואה, רפואת שיניים, מיילדות ורוקחות, הוסדרו בפקודות אלה, בהתאמה: פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן – פקודת הרופאים); פקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט-1979 (להלן – פקודת רופאי השיניים); פקודת המיילדות, ופקודת הרוקחים [נוסח חדש] התשמ"א-1981 (להלן – פקודת הרוקחים); העיסוק במקצועות פסיכולוגיה, אופטומטריה, שימוש בהיפנוזה וסוכנות תיירות מרפא הוסדר, בהתאמה, בחוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977 (להלן – חוק הפסיכולוגים), בחוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א-1991 (להלן – חוק העיסוק באופטומטריה), חוק השימוש בהיפנוזה, התשמ"ד-1984  (להלן – חוק השימוש בהיפנוזה), ובחוק תיירות מרפא, התשע"ח-2018 (להלן – חוק  תיירות מרפא); חלק מהמקצועות מוסדרים בתקנות:  העיסוק בשיננות מוסדר בתקנות רופאי שיניים (שינניות), התשל"ח-1978 (להלן – תקנות השינניות), העיסוק בטכנאות שיניים מוסדר בתקנות רופאי השיניים (הגדרת תחום עבודתם של טכנאי השיניים והסדרתה), התשמ"ו-1986 (להלן – תקנות טכנאי השיניים), והעיסוק בסיעוד (אחיות ואחים) מוסדר בעיקרו בתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981 (וכן יש הוראות החלות על עוסקים בסיעוד ומחילות  את הוראות המשמעת גם על מי שעוסקים בסיעוד בבתי חולים - בתקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), התשמ"ט-1988 (להלן – תקנות העוסקים בסיעוד) (כל המנויים לעיל יכונו להלן – החיקוקים המסדירים האחרים);  אחרון – חוק הסדרת העיסוק המסדיר, נכון להיום, את העיסוק בשמונה מקצועות בריאות: ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, טיפול בהפרעות בתקשורת (קלינאי תקשורת), תזונה-דיאטנות, קרימינולוגיה קלינית, פודיאטריה, פודיאטריה ניתוחית, וכירופרקטיקה.

חוק הסדרת העיסוק וכל החיקוקים המסדירים האחרים, אשר נחקקו בתקופות שונות, קובעים הוראות בעניין הדין המשמעתי החל על העוסקים במקצועות, הנבדלות ביניהן הן מבחינה מהותית והן מבחינה פרוצדוראלית. כך למשל, אין אחידות בהגדרת עבירות המשמעת בין החיקוקים השונים, אף שעקרונות המשמעת והאתיקה המקצועית בכל המקצועות הם דומים מאד; כך גם לגבי הוראות בדבר קיומה של ועדת משמעת, הרכבה, הוראות הנוגעות להליכי מינוי חבריה והעברתם מכהונה; הוראות הנוגעות לסדרי הדין בפני הוועדה ולסמכויותיה וביחס לגורם המקבל החלטות משמעתיות. בכל אלה ובנושאים אחרים הרלוונטיים לדין המשמעתי ניכרת שונות בין חיקוק לחיקוק, וכתוצאה מכך נדרשת נקיטת פעולות שונות ויישום שונה לגבי כל אחד מהמקצועות המנויים לעיל, בהתאם להוראות החלות לגביו. מצב דברים זה אינו רצוי. נושא המשמעת הוא, במהותו, משותף לכלל העיסוקים בתחום הבריאות והרפואה, וכולם כפופים לאותו רגולטור – משרד הבריאות. השונות האמורה גורמת לכך שציבור העוסקים במקצועות, הציבור בכללותו וכן גורמי משרד הבריאות, נתונים במצב של חוסר עקביות ואחידות הסדרתית, היוצרים סרבול והכבדה, בזבוז משאבי ציבור ופגיעה ממשית ביכולות האכיפה המשמעתית של משרד הבריאות על העוסקים.  לאור זאת, נוצר הצורך ליצור הסדר אחד, אחיד, שיחול על כלל המקצועות המוסדרים בתחום הרפואה והבריאות. בשל העובדה שהוראות חוק הסדרת העיסוק חלות כבר עתה על שמונה מקצועות שונים, ומדובר בחוק הבנוי מלכתחילה לתחולה על מספר מקצועות שונים - נבחר חוק זה להיות האכסניה לתיקון, ובפרק ח' בו יכללו הוראות המשמעת האחידות, שיחולו על כלל מקצועות הרפואה והבריאות המוסדרים, ואלה שיוסדרו בעתיד. ביצוע תיקון החקיקה הנדרש על בסיס חוק הסדרת העיסוק, ולא כחוק עצמאי לעניין משמעת במקצועות הבריאות והרפואה או בדרך אחרת, נשען על האסדרה הרחבה, והמעודכנת יחסית, הקיימת כבר בחוק זה, ועל העובדה כי החוק מסדיר כבר עתה את המספר הגדול ביותר של מקצועות בריאות, ואף מהווה את התשתית המשפטית שעל בסיסה צפויים להיות מוסדרים מקצועות בריאות נוספים, בעתיד. בהקשר הזה יצוין כי כבר אושרה בקריאה ראשונה בכנסת (ביום י"ח בשבט התשפ"ב (20 בינואר 2022)) הצעת חוק לתיקון חוק הסדרת העיסוק, המבקשת להסדיר במסגרתו שני מקצועות בריאות נוספים: דימותנות רפואית ועוזר רופא.

 

בכל הנוגע להסדרה אחודה של הדין המשמעתי,  בנויה הצעת חוק זו משלושה רבדים: האחד, ריכוז כלל הוראות החוק הנוגעות לדין המשמעתי תחת קורת גג אחת. כאמור,. בכך יש ליצור ודאות משפטית, בהירות ועקביות באסדרה, יישום פרקטיקה ופרשנות אחידים באכיפת הדין המשמעתי וחסכון במשאבי המערכת מיצירת מנגנון אחיד ברור וכוללני בנושא זה;

ברובד השני מבקשת הצעת החוק  לעדכן את הוראות המשמעת הקיימות כיום בחוק הסדרת העיסוק ובחיקוקים המסדירים האחרים, לנוכח הניסיון שנצבר ביישומן, ובהתאם למדיניות הממשלתית והחקיקתית העדכנית ביותר בהתייחס לנושא משמעת של מקצועות מוסדרים ומפוקחים. בהקשר הזה יוצע לחדד מספר הוראות חוק הנוגעות, בין השאר, לכשירות למינוי ולכהונה של חברי ועדת משמעת, לסדרי הדין והדיון בפניה ולדיני הראיות החלים, להוראות הנוגעות לפומביות הדיון, זכות העיון ופרסום ההחלטות, זכויות הנקבל וזכויות הנפגעים, ואף זהות הגורם המחליט בקובלנה, וכיוצא באלה, תוך אימוץ הסדרי משמעת מודרניים. בחלק מהחיקוקים המסדירים הוראות כאלה כבר קבועות, בשינויים מסוימים, ובחלקם הסדרים כאלה מוחלים דרך הפרשנות והפסיקה, ובחלקם אינם מוסדרים כלל.  בנוסף, כיום במספר מקצועות ועדת המשמעת היא ממליצה בלבד, לגורם אחר המכריע בדין – שר הבריאות (שכיום אצל סמכותו לשופט בדימוס), או המנהל הכללי של משרד הבריאות, בעוד שבהסדרים המודרניים יותר ועדת המשמעת היא הגורם המכריע, כבית דין משמעתי לכל דבר. החלת ההסדרים המודרניים כגון זה שבחוק הסדרת העיסוק ובפקודת הרוקחים על כלל המקצועות, תהפוך את ההחלטה לשיפוטית ומקצועית יותר. מספר החלטות, בעיקר בהליכים זמניים, ישארו בידי מנכ"ל משרד הבריאות או מי שיסמיך.

עוד מוצע להחיל על הליכי המשמעת במקצועות הרפואה והבריאות, גם הוראות רלוונטיות מחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן – חוק זכויות נפגעי עבירה), וזאת לטובת חיזוק מעמדם של נפגעי ונפגעות עבירות גם בהליכי הדין המשמעתי, בדומה למצב הנוהג בהסדרי משמעת בבית הדין המשמעתי לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 וכפי שנקבע בבגץ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (פד"י נ"ח (1), 529), וכן בבתי הדין המשמעתי הצבאיים (תיק בית דין צבאי 3/12 התובע הצבאי הראשי נ' סא"ל ג'קי קרוטשי (פורסם ב-ֽ 13/01/2014))[א].

 

ברובד השלישי, נועדה הצעת החוק להביא לייעול ושיפור הטיפול המשמעתי המהיר בכל בעלי מקצועות הבריאות שהורשעו בעבירות מין. בחודש יוני 2022 נחקק חוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 13), התשפ"ב-2022 (להלן – תיקון 13 לפקודת הרופאים), שנכנס לתוקף בספטמבר 2022. תיקון 13 לפקודת הרופאים נועד למנוע מרופאים שהורשעו בעבירות מין להמשיך לעסוק ברפואה לאחר הרשעתם, ללא עיכוב בהתליית הרישיון, הנובע מהצורך לקיים הליך משמעתי רשמי לשלילת או התליית הרישיון. בעת הדיון בהצעת החוק האמורה עלה ביתר שאת הצורך בהאחדת הוראות המשמעת והדין המשמעתי ביחס למקצועות השונים, וחודד הקושי בכך שההוראות החשובות שנקבעו בנושא זה – חלות רק על מקצוע אחד – רופאים. לפיכך, בהצעת חוק זו מוצע לעגן את הוראות תיקון 13 לפקודת הרופאים  בפרק המשמעת הרוחבי בחוק הסדרת העיסוק, וכך להחיל הוראות אלה על כלל העוסקים במקצועות הרפואה והבריאות המוסדרים.

כאמור, מעבר לתכלית הסדרת נושא הדין המשמעתי, להצעת חוק זו תכליות נוספות – האחת, לייעל את אופן פרסום המידע בדבר רישוי מקצועות הרפואה והבריאות, כולל התליות רישיונות וביטולם, ולהביא את המידע באופן יעיל לידיעת הציבור, וזאת, על ידי קביעת הוראות על ניהול מרשם עוסקים באותם חיקוקים בהם הוא חסר, והחלפת ההוראות הקיימות כיום בחוק הסדרת העיסוק ובחלק מהחיקוקים המסדירים, המחייבות פרסום ברשומות של מתן רישיונות ותעודות, התלייתם וביטולם – בהוראות המחייבות פרסום של מידע זה באתר האינטרנט של משרד הבריאות; והשניה, הסמכת האיגודים המקצועיים השונים לקבוע כללי אתיקה באישור שר הבריאות.

להלן יפורטו התיקונים בחוק המוצע, כסדרם בהצעת החוק.

 

 סעיף 1     מוצעים תיקונים למספר הגדרות בסעיף 2 לחוק:

להגדרה "איגוד מקצועי" – מוצע להגדיר מונח זה אשר מצוי בשימוש בקשר לסמכות לקבוע כללי אתיקה (סעיף 26 לחוק כנוסחו המוצע בסעיף 2 להצעת חוק זו), ובקשר למינוי נציגי האיגוד כחברי ועדות המשמעת (סעיף 29 לחוק כנוסחו המוצע בסעיף 7 להצעת חוק זו); על פי המוצע, האיגוד המקצועי של כל מקצוע יהיה הגוף המוסמך לקבוע כללי אתיקה, וכן יהיה רשאי להציע, לבקשת מנהל ועדות המשמעת במשרד הבריאות, מועמד לכהונה בוועדות המשמעת  (בין אם קבועה או למקרה מסויים), שהוא בעל הכשירות או המומחיות הנדרשת למילוי תפקיד זה. בהקשר זה יש לציין כי לא לכל מקצוע בריאות או מקצוע רפואה יש איגוד מקצועי, ולעומת זאת יש מקצועות כאמור שיש להם יותר מאיגוד מקצועי אחד. משכך, מוצע להגדיר את המונח כמתייחס לאיגוד המקצועי המייצג את המספר הגדול ביותר של העוסקים במקצוע; מובהר שאין כוונה בהגדרה זו להתייחס להיבטים אחרים של פעילותם של איגודים מקצועיים, או לקבוע מהו איגוד מקצועי מייצג לעניינים אחרים.

מוצע לתקן את ההגדרה ""בעל תעודה במקצוע בריאות", "בעל תעודה"", כך שתתייחס, לעניין פרק המשמעת בלבד, לכל בעלי הרישיונות, התעודות וההיתרים במקצועות הרפואה והבריאות השונים, כפי שיפורטו בתוספת הרביעית. לצד הגדרה זו מוצע להוסיף לחוק את התוספת הרביעית, כאמור, ולמנות בה את כל מקצועות הבריאות והרפואה שפרק המשמעת בחוק הסדרת העיסוק - יחול לגביהם, במקום פרקי המשמעת הקיימים בחיקוקים המסדירים האחרים. בכך מבקשת הצעת החוק להקנות ודאות לעניין רשימת המקצועות הכפופים לפרק המשמעת המוצע בהצעת חוק זו, ולחיקוקים המסדירים את העיסוק האמור. כצעד משלים מוצעים בסופה של הצעת החוק שורה של תיקונים עקיפים לחיקוקים אלה, לשם החלפת הוראות המשמעת הקבועות בהם בהפניה לפרק המשמעת בחוק הסדרת העיסוק. בנוסף יבוצעו, במקביל להשלמת תיקון החוק, גם תיקונים מקבילים לתקנות המסדירים את מקצועות העיסוק בסיעוד, טכנאות השיניים והשיננות.  

בהמשך לכך מוצעים תיקונים להגדרות "מקצוע בריאות" ו-""תעודה במקצוע בריאות", "תעודה"" באופן שהגדרות אלה יפנו אף הן, לעניין פרק המשמעת בלבד, גם למקצועות, לתעודות ולרישיונות המנויים בתוספת הרביעית המוצעת. כך, סעיף ההגדרות בחוק יבהיר כי לצד המקצועות המוסדרים בחוק הסדרת העיסוק (או שיוסדרו בו בעתיד), חל פרק המשמעת בלבד גם על בעלי תעודות או רישיונות לעיסוק במקצועות המוסדרים האחרים. כמו כן, לעניין ההגדרה ""תעודה במקצוע בריאות", "תעודה"" מוצע תיקון נוסף המבהיר כי המונח "תעודה" המצוי בשימוש לאורך החוק בנוסחו המוצע, מתייחס גם לכל רישיון, היתר או הרשאה לעסוק במקצוע בריאות או רפואה שהחוק חל לגביו, וזאת בשל השונות במונחים המשמשים בחיקוקים המסדירים האחרים. יובהר כי אין בתיקון האמור כדי לשנות את המונח השגור והמשמש בחוק המאסדר את המקצוע, אלא התיקון הוא רק לשם הבהירות והנוחות בניסוח פרק המשמעת הרוחבי.

 

סעיף 2      וסעיף 3 לעניין סעיף 26ב המוצע     סעיף 26 לחוק, וכן סעיפים דומים בחלק קטן מהחיקוקים המאסדרים האחרים, למשל פקודת הרוקחים[25] וחוק הפסיכולוגים[26], קובע כיום סמכות להתקין כללי אתיקה למקצוע, וזו לשונו:

"26. כללי אתיקה

השר, לאחר התייעצות עם הארגון המקצועי המייצג את המספר הגדול ביותר של בעלי תעודות במקצוע הבריאות ועם הוועדה המייעצת ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת רשאי לקבוע כללי אתיקה מקצועית לבעלי תעודות במקצוע הבריאות; בקביעת כללי אתיקה כאמור רשאי השר להתייעץ עם ארגונית מקצועיים נוספים המייצגים בעלי תעודות במקצוע הבריאות".

כבר מלשון הסעיף ניכר כי התהליך לקביעת כללי האתיקה, המשתף מספר רב של גורמים שנדרש אישורם, מכביד מאוד על קביעת כללים כאמור, ולא בכדי, עד כה לא הושלם תהליך חקיקת התקנות בנושא זה, ולא נקבעו כללים כאמור בתקנות, כמעט באף מקצוע, למעט לעניין פסיכולוגים לפי כללי הפסיכולוגים (אתיקה מקצועית), התשנ"ב-1991. זאת, אף שמרבית האיגודים המקצועיים בתחום הבריאות גיבשו ואימצו קוד אתי סדור ומגובש, שהדין המשמעתי מיושם בפועל גם לפיו. יתר על כן, הסעיף מציג תפיסה של כללי אתיקה כרגולציה חיצונית למקצוע, וככללי סף לעבודת בעל המקצוע, בעוד שמטבעם, כללי אתיקה מקצועית צריכים להיקבע, וראוי שיקבעו – על ידי העוסקים במקצוע עצמם. בשונה מחקיקה, כללי אתיקה מקצועית אמורים להציב רף התנהגות גבוה מהסטנדרט המחייב לפי חוק. אתיקה מקצועית היא מונח המבוסס על תפיסות פילוסופיות ומקצועיות. פרופסור אסא כשר הגדיר אתיקה מקצועית כ"תפיסה סדורה של האידיאל המעשי של ההתנהגות במסגרת מקצועית, שהיא מסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת."[ב] לכן, ככלל, קביעת כללי אתיקה בחקיקה היא סתירה פנימית, וקביעתם על ידי גורם חיצוני למקצוע היא אנומליה, מעצם היותה מוכתבת לבעלי המקצוע ולא צומחת מתוכם. לעתים, הדבר דרוש, אך זו לא צריכה להיות ברירת המחדל. מובן, שחלק מכללי המשמעת מבוססים על החקיקה, כגון עבירת המשמעת של הרשעה בעבירה, אולם עבירת משמעת כגון "התנהגות שאינה הולמת" ועבירות משמעת שמטרתן לשמור על כבוד המקצוע, צריכות להיקבע על ידי המקצועות עצמם. הקבוצה המקצועית, האיגוד או הארגון של בעלי המקצוע, נתפסת כישות המתאימה לגיבוש אותה תפיסה סדורה של אידיאל מעשי להתנהגות במסגרת המקצועית, דהיינו - כללי אתיקה במקצוע. תפיסה זו משתקפת גם בכך שהשיפוט המשמעתי, בכל המקצועות המוסדרים, נעשה בידי טריבונל שמרבית חבריו הם עמיתיו למקצוע של הנקבל.  לכן, מוצע לבטל את סעיף 26 בנוסחו הקיים, וסעיפים מקבילים לו הקיימים במספר חוקים מסדירים אחרים, ולהחליפו בסעיף 26ב המוצע, אשר יסמיך את האיגוד המקצועי של כל מקצוע בריאות, באישור שר הבריאות, לקבוע את כללי האתיקה של אותו מקצוע, וזאת ככל שלא נקבעו הכללים להתנהגות מקצועית נאותה בחוק עצמו או בחיקוקים המסדירים.  יובהר עם זאת שאם לא נקבעו בתקנות כללי אתיקה, אין בכל כדי למנוע העמדה לדין משמעתי אלא ינהגו לפי הקוד האתי שהוגדר למקצוע או כללים מקובלים אחרים כפי שנהגו עד כה, לרבות באמצעות הקביעה כי מדובר בהתנהגות שאינה הולמת בעל מקצוע.

שינוי מיקום הסעיף בדרך של הכללתו בתוך הוראות פרק ח', בסעיף 26ב המוצע כאמור, נועד לאפשר החלתו של הסעיף על כלל מקצועות הרפואה המוסדרים בחיקוקים המנויים בתוספת הרביעית. בד בבד מוצע, בתיקונים עקיפים לחוקים האמורים, לבטל סעיפי הסמכה לקביעת כללי אתיקה מקצועית ככל שנקבעו בהם סעיפים כאלה. בכך יחול הכלל בעניין סמכות האיגוד המקצועי לקבוע כללי אתיקה על כלל מקצועות הבריאות והרפואה הכפופים לדין המשמעתי המוסדר. בכך גם תישמר העקביות עם קביעת הפרת כללי אתיקה כעבירת משמעת לפי הוראות סעיף 27 לחוק הסדרת העיסוק.

 

סעיף 3      בחוק הסדרת העיסוק קיים כיום פרק משמעת. לאור הרצון להבנות פרק משמעת ייחודי רוחבי וכולל שיחול לגבי כל מקצועות הרפואה והבריאות שהוסדרו בחוקים שונים כפי שפורט לעיל, מוצע כי פרק המשמעת הרוחבי ייקבע על יסוד פרק המשמעת הקיים כיום בחוק, הוא פרק ח', אך נדרש לעבותו ולהשלימו בהוראות רלוונטיות מחקיקת המשמעת העדכנית בדומה לזו שקיימת כבר בחלק מהחיקוקים האחרים. לשם כך, מוצע לחלק את הוראות הפרק לשישה סימנים אלה: סימן א': פרשנות; סימן ב': עבירות משמעת; סימן ג': מינוי ועדות המשמעת, וכהונת חבריה; סימן ד': ניהול ההליך המשמעתי – הגשת קובלנה, סדרי דין וסמכויות ועדת המשמעת; סימן ה': הליכים מיוחדים והליכים זמניים, וסימן ו': שונות.  בסעיף 3 נוספת הכותרת "סימן א' "פרשנות", וכן נוסף במסגרתו סעיף 26א ובו הגדרות הנחוצות לפרק המשמעת, כפי שיפורט להלן:

 

 

הגדרת "ועדת המשמעת" או "הוועדה" – מפנה לסעיף 29 לחוק כנוסחו בסעיף 7 להצעת חוק זו, שם יקבעו הכללים וההוראות למינוי חברי וועדות משמעת למקצועות הרפואה והבריאות.

הגדרת "מומחה" – מונח זה מצוי בשימוש בסעיף 29 לחוק כנוסחו המוצע בסעיף 7 להצעת חוק זו, בקשר למינוי חברי ועדת המשמעת, כאשר נדרש כי חלקם יהיו מומחים או בעלי ניסיון מקצועי ניכר. לצורך כך מוצע להגדיר "מומחה" באופן דיפרנציאלי המביא בחשבון את העובדה כי לא בכל מקצועות הבריאות והרפואה הוסדר נושא המומחיות, ויש מומחיות מוכרת, וכן את העובדה כי יש סוגיות ועיסוקים שבהם המומחיות אינה רלוונטית, או אינה העניין המרכזי (למשל במקרה של הרשעת בעל מקצוע בעבירה חמורה שאינה קשורה באופן ישיר לעיסוקו), וכיוצא באלה. כיום, נושא המומחיות המוכרת מוסדר לגבי מקצועות אלה: רופאים, פסיכולוגים, רופאי שיניים ועוסקים בסיעוד, ויש אפשרות להסדיר מומחיות לגבי מקצועות נוספים, בתקנות לפי חוק הסדרת העיסוק, אך הדבר טרם נעשה. ההגדרה, בהתאם, מתייחסת לבעלי מומחיות מוכרת במקצועות האמורים, וכן למקצועות נוספים ככל שתוסדר מומחיות לגביהם.

להגדרה "נפגע" – מוצע להגדיר נפגע באופן הכולל גם בן משפחה של נפגע עבירת משמעת, וזאת כדי לאפשר השתתפות ועדכון בהליכים משמעתיים בנושא נפגע גם כאשר הנפגע עצמו נפטר, או מצוי במצב שאינו מאפשר לו השתתפות בהליך, ובן המשפחה איננו המתלונן (שאחרת הוא כבר כלול בהגדרת הזכאים להשתתפות בהליך). 

להגדרות "נקבל" ו"תובע" – בהיות ההליך המשמעתי הליך אדוורסרי, מוצע להגדיר את הצדדים לו – ה"נקבל" וה"תובע", אשר להם זכויות וחובות בהליך כמפורט בהמשך סעיפי החוק המוצעים. לעניין ההגדרה "נקבל" – הליך משמעתי הינו הליך הנפתח בדרך כלל באמצעות הגשת קובלנה על ידי נציג הרגולטור, כנגד בעל המקצוע. עם זאת, בהצעת חוק זו מעוגנים גם הליכים משמעתיים זמניים והליכי ביניים כנגד עוסקים במקצועות בריאות ורפואה, אשר אינם נפתחים בהכרח בהגשת קובלנה. הליכים אלה מוסדרים בסימן ה' לפרק ח' כנוסחו המוצע. לפיכך מוצע להגדיר את הנקבל באופן שיכלול כל מי שמנוהל בעניינו אחד מההליכים המשמעתיים האפשריים, לרבות ההליכים הזמניים והליכי הביניים, כאמור; לעניין ההגדרה "תובע" – הגדרה כזו קבועה כבר כיום בסעיף 28 לחוק הסדרת העיסוק וכן בחלק מהחוקים המסדירים האחרים, ומוצע להעבירה לסעיף ההגדרות המיוחדות לפרק המשמעת, כך ש"תובע" יוגדר כפי המצב הקיים כיום, בחלק מהמקצועות, וכפי שהמצב נוהג בפועל גם במקצועות בהם מוגדר רשמית 'קובל' אחר (כגון השר, או המנהל), דהיינו שהתובע הוא היועץ המשפטי של משרד הבריאות או עורך דין שהוא עובד מדינה שהיועץ המשפטי של המשרד הסמיכו לכך. הגדרה זו מתאימה לחול על 'תובע' בהליכי משמעת בעניינם של כלל העוסקים במקצועות הבריאות והרפואה, שהוראות הפרק נועדו לחול לגביהם.  

כמו כן, בתום סעיף ההגדרות המיוחדות לפרק המשמעת, מוצע לפתוח את סימן ב' לפרק ח' המוצע, שכותרתו "עבירות משמעת", ואשר יכלול את הוראת סעיף 27 לחוק כנוסחו הקיים, בשינויים מוצעים כמפורט להלן.

 

סעיף 4      סעיף 27 לחוק הסדרת העיסוק עניינו ב"עבירות משמעת" והוא מונה רשימה מעשים המהווים עבירת משמעת בראי החוק. מוצעים מספר תיקונים לעניין זה:

לפסקה (1), מוצע להוסיף עבירת משמעת שעניינה השגת תעודה במקצוע בריאות במצג שווא. למעשה, מדובר בהתייחסות פרטנית לעבירת משמעת קיימת, שכמובן, עלולה לעלות גם כדי עבירה פלילית, אך לא מן הנמנע שתהווה גם עבירת משמעת. הוספת עבירה זו נועדה בעיקר כדי להבהיר כי ניתן לנקוט דין משמעתי כלפי כל בעל תעודה – גם אם התברר כי השיג את תעודתו בהסתמך על מצג כוזב, כך שיתכן שאינו זכאי לתעודה זו כלל, מלכתחילה, ובכך למנוע דיון משפטי בשאלת תחולת הדין המשמעתי, והתחמקות מהשלכות משמעתיות של המעשה, על בעלי מקצוע כאלה.

לפסקה (2) – מוצע להחליף את פסקה (3) שזו לשונה: "הפר הוראה מהוראות סעיפים 22 עד 25א לחוק". חלף פסקה זו מוצע לקבוע כעבירת משמעת הפרה של כל הוראה החלה על העוסק במקצוע בריאות או רפואה, המטילה עליו איסור או חובה, וזאת בהתאם לחיקוקים השונים המסדירים את עיסוקו כאמור והתקנות וההוראות שנקבעו מכוחם, לפי העניין. בקביעה זו מתייתרת למעשה הוראת פסקה (3) הקבועה כיום, הנכללת בה ממילא, ואשר מתייחסת רק להוראות הקבועות בסעיפים ספציפיים בחוק הסדרת העיסוק (סעיף 22 – חובות כלפי המטופל; סעיף 23 – שמירה על כבוד המקצוע; סעיף 24 – טיפול הדורש הכשרה מיוחדת; סעיף 25 – הגבלת פרסומת; סעיף 25א – שימוש בתואר דוקטור);

לפסקה (3) – מוצע להחליף את פסקה (5) שזו לשונה: "הפר הוראה שנתן המנהל לפי סעיף 43". עבירת משמעת זו נכללת אף היא בהוראת פסקה (3) כלשונה המוצע, המתייחסת לכל הפרה של הוראות לפי החיקוק המסדיר החל בעניינו של בעל המקצוע, ומכללא גם אי ציות להוראת המנהל שניתנה מכוח הסמכתו ליתן הוראות לבעלי המקצוע, בחיקוקים השונים; מוצע לקבוע, חלף עבירת משמעת זו, עבירת משמעת שעניינה סירוב ללא סיבה סבירה להציג לפני המנהל, לפי דרישתו, מסמכים שעל בסיסם ניתנו תעודה או רישיון לבעל המקצוע, או להציג את התעודה עצמה, לפי דרישה. עיגון עבירת משמעת זו יאפשר למשרד הבריאות לבצע פיקוח ובקרה נאותים על העוסקים במקצועות השונים על פי הרשאות שונות – תעודות, רישיונות, היתרים וכיוצא באלה, שניתנו על ידו;

לפסקה (4) – מוצע לבטל את פסקה (6) שזו לשונה: "הפר תנאי מהתנאים שעליהם הורה המנהל לפי סעיף 45(ג)". סעיף 45(ג) עניינו בסמכות מנהל משרד הבריאות להתנות את המשך תוקפה של תעודה במקצוע בריאות, בתנאים שתקבע ועדה רפואית שמינה לאור חשש כי בעל התעודה חלה במחלה מסכנת, הכל בהתאם להוראות סעף 45 לחוק. ביטול, הגבלות או התניה של תעודה קיים גם במקצועות בריאות ורפואה אחרים, בחיקוקים המסדירים אותם. מאחר שהפרת תנאים כאמור היא ממילא הפרה של הוראות שנקבעו לפי החיקוק המסדיר את המקצוע, הרי שעניין זה נכלל בעבירת המשמעת המוצעת בפסקה (3) ולפיכך ניתן למחוק את פסקה (6), כמוצע. 

לפסקה (5) – מוצע להחליף את פסקה (8) שזו לשונה: "הורשע בפסק דין סופי, בישראל או מחוץ לישראל, בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להיות בעל תעודה במקצוע בריאות", בנוסח מודרני יותר בייחס להליכים פליליים בעניינו של בעל מקצוע בריאות ורפואה, וזאת באופן מצמצם בחלקו ומרחיב בחלקו, אך בהיר יותר, והמספק וודאות משפטית טובה יותר. מוצע לקבוע כי הרשעה בעבירה פלילית מסוג עוון או פשע, שהן עבירות שניתן להטיל על המורשע בהן עונש מאסר, כשלעצמה מהווה עבירת משמעת, בין אם יש למעשים זיקה לעיסוק במקצוע הבריאות או הרפואה, אם לאו. תפיסת ההגנה על הציבור בהקשר הזה מפני מי שמסוכנותו הוכחה במישור הפלילי, מחייבת העמדת כלים משמעתיים לרשות משרד הבריאות כדי שתהיה לו האפשרות לבחון את השלכות ההרשעה האמורה על מי שעיסוקו באופן מובהק כרוך במגע עם הציבור בכללותו , ועל החשיפה הציבורית המתמשכת לעבריין שהורשע כאמור;  עוד מוצע לקבוע כי גם הרשעה של בעל המקצוע בעבירה פלילית אחרת שיש לה השלכה על עיסוקו תהווה עבירת משמעת; כמו כן מוצע כי עבירת משמעת תתגבש גם בטרם הרשעה פלילית, אם נפתח כנגד בעל המקצוע הליך פלילי ובית המשפט קבע כי ביצע עבירה כאמור (אך נמנע מהרשעתו, מסיבות שונות), או שבית המשפט מצא כי בעל המקצוע עשה את מעשה העבירה, לפי הוראות סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן – חוק טיפול בחולי נפש), אך לא הרשיע אותו. הכוונה היא לכלול את  המקרים בהם הוכח ביצוע מעשה המהווה עבירה פלילית, אך מטעמים שונים לא הורשע בעל המקצוע בבית המשפט (כגון עריכת הסדר טיעון בו הוסכם על ענישה ללא הרשעה) או שבית המשפט קבע שאינו בר עונשין בשל מחלת נפש או מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה. זאת, מתוך תפיסת מקרים אלו כמקרים שגם לגביהם מתקיימת הצדקה להתלות, להגביל או לבטל את תעודתו או רישיונו של בעל המקצוע ולהרחיקו מטיפול במטופלים, בכלים משמעתיים, לשם הגנה על הציבור, על האינטרס הציבורי, ועל כבוד המקצוע והאמון בו, וזאת לאור טיבם ומאפייניהם של העיסוק במקצועות הרפואה והבריאות ולנוכח מטרותיו  העיקריות של הדין המשמעתי במקצועות אלה, ובכלל.

 

סעיף 5      סעיף 28 לחוק הסדרת העיסוק שכותרתו "הגשת קובלנה" קובע לאמור: "28. נוכח היועץ המשפטי למשרד הבריאות, או עורך דין, עובד המדינה, שהוא הסמיך לכך (בחוק זה – תובע), כי יש ראיות לכאורה לכך שבעל תעודה במקצוע בריאות עבר עבירת משמעת, יגיש נגדו קובלנה לוועדת המשמעת." לאור בניית פרק המשמעת וחלוקתו לסימנים, מוצע להעביר הוראה זו, המסמיכה את התובע להגיש קובלנה לאור חשד לביצוע עבירה משמעתית, לסימן ד': ניהול ההליך המשמעתי – הגשת קובלנה, סדרי דין וסמכויות ועדת המשמעת, הכולל את הוראות סדרי הדין והפרוצדורה בהקשר הזה. לעניין הגדרת התובע הקבועה כיום בסעיף 28, מוצע כאמור לעגנה כלשונה בסעיף 26א המוצע (סעיף ההגדרות לפרק ח'). דהיינו סעיף זה אינו מתבטל מהותית, אלא תוכנו מועבר לסעיפים אחרים בחוק.

 

סעיף 6      מוצע כי אחרי "סימן ב': עבירות משמעת", יבוא "סימן ג': מינוי ועדות המשמעת וכהונת חבריהן ". בסימון זה יוסדרו כפי שיפורט להלן, כל ההוראות הנוגעות למינוי ועדות המשמעת, תפקידיהן, הרכבן, כהונת חבריהן ונושאים נוספים הנוגעים לפעולתן, בהסתמך על הוראות החוק הקבועות כבר כיום ובשינויים מסוימים כפי שיפורט להלן.

 

סעיף 7      סעיף 29 לחוק הסדרת העיסוק שעניינו "ועדת משמעת" קובע בנוסחו הנוכחי כך:  

 

"29. (א) השר ימנה ועדת משמעת לכל אחד ממקצועות הבריאות.

(ב) ועדת משמעת תדון ותחליט בקובלנות שהוגשו לה לפי סעיף 28.

(ג) בכל ועדת משמעת יהיו שלושה חברים, ואלה הם:

(1) משפטן הכשיר להתמנות כשופט של בית משפט שלום, והוא יהיה היושב ראש;

(2) בעל תעודה במקצוע הבריאות, שהוא עובד המדינה;

(3) בעל תעודה במקצוע הבריאות, שאינו עובד המדינה.

(ד) השר ימנה ממלאי מקום לחברי ועדת המשמעת.

(ה) לא ניתן למנות חבר ועדה שמתקיימים בו התנאים האמורים בפסקה (2) שבסעיף קטן (ג), ימונה לחבר ועדה מי שהוא בעל ידע וניסיון במקצוע הבריאות או במקצוע הרפואה".

 

סעיפים דומים ביחס להקמת ועדות משמעת והרכבן, מצויים גם בחיקוקים אחרים המסדירים את מקצועות הבריאות והרפואה, אך בהבדלים שונים בין החיקוקים, הנובעים בעיקר מהתקופות השונות בהן נחקקו, וההרכב המקובל לוועדות משמעת שהיה נוהג באותה תקופה.

משרד הבריאות, באמצעות היחידה לדין המשמעתי, מנהל מידי שנה עשרות הליכים משמעתיים כנגד עוסקים במקצועות הבריאות והרפואה השונים. היחידה מנוהלת על ידי מנהלת בתי הדין, האחראית לתכלול כל היבטי הפעילות של ועדות המשמעת ובית הדין, בהתאם לכל אחד ואחד מהחיקוקים השונים, לפי מקצועו של הנקבל. מקצועות הבריאות והרפואה השונים נבדלים ביניהם, מלבד הרגולציה החלה לגביהם, גם בכמות העוסקים בכל מקצוע, בקיומה של מסגרת התמחות למקצוע, בכמות התלונות והאירועים החריגים, ובמספר וסוג ההליכים המשמעתיים השנתיים כנגד העוסקים בתחום. בנוסף, כאמור יש הבדלים בחיקוקים המסדירים גם בהרכב, בהיקף ובאופן פעילותה של ועדת המשמעת המתאימה לכל עיסוק. כך למשל, במקצוע הרפואה המוסדר בפקודת הרופאים יש כמה עשרות אלפי רופאים בעלי תעודה, בעוד שבמקצוע הבריאות 'פודיאטריה ניתוחית' המוסדר בחוק הסדרת העיסוק יש כיום רק עשרות בעלי תעודה; כמו כן, בעוד שלמקצועות כדוגמת רופאים, פסיכולוגים, רופאי שיניים וסיעוד קיימת אסדרה של התמחויות שונות, הרי שבמקצועות הבריאות המוסדרים בחוק הסדרת העיסוק טרם נקבעו הוראות בדבר התמחויות ויש מקצועות מעטים נוספים בהם אין כלל תשתית משפטית לקביעת מומחיות (כגון שיננות, מיילדות, אופטומטריה ושימוש בהיפנוזה); ועדת משמעת קבועה עשויה להתאים למקצועות שמספר העוסקים בהם קטן, או שאין בהם תחומי מומחיות, בעוד שביחס למקצועות שבהם מספר גדול של עוסקים או מגוון תחומי מומחיות תתאים יותר ועדת משמעת ייעודית למקרה, או ועדת משמעת לתחום מומחיות מסויים.  

בהיבט נוסף של הרכב הוועדות – בדרך כלל כוללות ועדות משמעת (גם שלא בתחום הבריאות) - משפטן, וכן נציג האיגוד המקצועי הרלוונטי, ונציג הרגולטור שהוא לרוב מהמגזר הציבורי או עובד המדינה. אולם בשל מאפייני חלק ממקצועות הבריאות והרפואה, לא בכל המקצועות יש בנמצא בעלי מקצוע הנמנים על שירות המדינה או המגזר הציבורי, או שמספרם של אלה קטן מאד.  לפיכך הדרישה למינוי חבר ועדת משמעת בעל תעודה, הכשיר לכהן בוועדת משמעת, ושהוא גם עובד המדינה, מעוררת לעיתים קושי יישומי. הסעיף בנוסחו כיום, וסעיפים מקבילים בחיקוקים מסדירים אחרים, אכן העלו קשיים יישומיים ומשפטיים במקרים שבהם המציאות חייבה גמישות מסוימת. למשל, בחיקוקים שבהם הוגדרה ועדת משמעת קבועה עלתה שאלה ביחס לאפשרות למנות יותר מוועדה קבועה אחת במקרה של עומס וריבוי הליכים משמעתיים; כן נבחנה האפשרות לאחד הליכים במקרה שבו עובר עבירת המשמעת מחזיק ביותר מתעודה אחת, או במקרה שבו באותו אירוע מעורבים בעלי שני מקצועות שונים; ועוד.

לאור זאת, לאור הניסיון שנצבר במינוין ובפועלן של ועדות משמעת למקצועות הבריאות והרפואה השונים, וכן במטרה לקבוע הוראות שיתאימו לכל מקצועות הבריאות והרפואה כמבוקש בהצעת חוק זו, מוצע להחליף את סעיף 29 בסעיף מותאם יותר לגמישות הנדרשת במינוי ועדות משמעת, כאמור וכמפורט להלן: 

לסעיף קטן (א) – מוצע להגביר את הגמישות במינוי ועדות משמעת בשני מובנים: ראשית, מוצע להסמיך את המנהל הכללי של משרד הבריאות למנות ועדות משמעת, במקום המצב הנוכחי המוגדר בחלק מהחיקוקים המסדירים ובחוק הסדרת העיסוק, בו מינוי ועדות משמעת נעשה על ידי שר הבריאות. התיקון המוצע צפוי להקל את הביורוקרטיה ולקצר את לוחות הזמנים במינוי ועדות אלה ובפעילותן; שנית, מוצע להגמיש את הסמכות למנות ועדת המשמעת כך שניתן יהיה למנות ועדת משמעת קבועה, או לעניין קובלנה מסוימת או לענפי טיפול מסוימים, ודבר זה יבוצע בפועל בהתאם לצרכים ולמאפיינים של כל מקצוע ומקרה.

עוד מוצע לקבוע בדומה לאמור בסעיף 29(ב) כיום, את תפקידה של כל ועדת המשמעת, שהוא לדון ולהחליט בקובלנות שהוגשו לה בהתאם להוראות פרק המשמעת המוצע (החלת כלל זה תשנה את הכלל הנוהג בחלק מהחיקוקים המסדירים הקיימים, לפיו ועדת המשמעת ממליצה למנהל או לשר, והם מכריעים, ותביא לכך שוועדת המשמעת תהא ועדה מחליטה, בכל המקצועות המוסדרים).

לסעיף קטן (ב) – כיום הרכב ועדת המשמעת לפי חוק הסדרת העיסוק הוא קשיח ומורכב ממשפטן הכשיר להתמנות כשופט בית משפט שלום, עובד מדינה בעל תעודה במקצוע הבריאות ואדם נוסף בעל תעודה כאמור שאינו עובד מדינה. בחיקוקים אחרים מוסדרים הרכבים דומים אך בהבדלים שונים הקשורים כאמור לתקופה בה נחקק הסעיף הרלוונטי. לשם השוואה, סעיף 44 לפקודת הרופאים קובע את חברי ועדת משמעת הם "מנהל משרד הבריאות ואנשים אחרים שמינה השר ובהם נציג היועץ המשפטי לממשלה", ובפועל מתמנים רופא שהוא נציג המנהל (לפי הגדרת 'המנהל' בפקודה זו), רופא נציג ההסתדרות הרפואית, ונציג היועץ המשפטי לממשלה. כמו כן, בחוק הפסיכולוגים נקבע כי הרכב ועדת המשמעת כולל חבר לשכת עורכי הדין בעל ותק של חמש שנים, שהציע שר המשפטים, ושני פסיכולוגים בעלי ותק של עשר שנים שאחד מהם בשירות המדינה ואחד מתוך רשימה שקבעה מועצת הפסיכולוגים; בחוק תיירות מרפא נקבע כי ועדת המשמעת תכלול אדם הכשיר להתמנות לשופט שלום, נציג של הארגון המייצג את המספר הגדול ביותר של סוכני תיירות מרפא ורופא שהוא עובד המדינה. מגוון ההסדרים בחוקים השונים הוא רחב, וממחיש כי ההרכב הנקבע בהסדר האחיד הרוחבי חייב לאפשר מידה של גמישות, כמוצע בנוסח סעיף קטן (ב), ולאפשר מידה מרבית של יעילות ויישומיות של המנגנון וההליך.

לאור זאת מוצע לקבוע כללים אחידים לכל מקצועות הבריאות והרפואה שיחליפו, בין השאר, את ההוראות הקבועות כיום בחיקוקים שונים והנוגעות להרכב חברי ועדת המשמעת, ולקבוע כי כל ועדת משמעת תמנה שלושה חברים לפחות, כאשר במקרים מסוימים, למשל כאשר ההליך נוגע למספר בעלי מקצוע, או למי שמחזיק ברישיון לעסוק ביותר ממקצוע אחד, ניתן להגדיל את מספר החברים.

מוצע לקבוע כי בראש כל ועדת משמעת יישב משפטן הכשיר להיות שופט של בית משפט שלום, מתוך רשימה שערך מנהל ועדות המשמעת במשרד הבריאות. בכך מוצע להתנתק מהזיקה בין חלק מוועדות המשמעת ליועץ המשפטי לממשלה או לשר המשפטים, ולהקנות להן מימד עצמאי יותר ובלתי תלוי בבעלי תפקידים אלה, ולייעל את תהליך המינוי, אך זאת תוך שמירת הסטנדרט המקצועי המשפטי הנדרש לכהונה בראשות ועדת משמעת, שבמהותה היא ועדה שיפוטית. כמו כן, הכשירות שנקבעה מסתמכת על הדרישות לכהונה כשופט שלום, בהתאמה לכך שערכאת הערעור על החלטות ועדות המשמעת היא בית המשפט המחוזי.

עוד מוצע כי שני חברי ועדת המשמעת הנוספים, פרט למשפטן, יהיו, דרך כלל, מומחים במקצוע של הנקבל או בעלי ניסיון של עשר שנים לפחות: האחד – עובד מדינה או עובד מוסד רפואי ציבורי, כיום או בעבר, מתוך רשימה שערך מנהל ועדות המשמעת. לעניין זה מוצע להגדיר "מוסד רפואי ציבורי" כפי שמוגדר מונח זה בחוק תיירות מרפא. הגדרה זו מקובלת בחוקים העוסקים במערכת הבריאות ומתייחסת למספר צירי אפיון של מוסד רפואי ציבורי (זהות הבעלים, הכרה במוסד הרפואי כמוסד ללא כוונת רווח לענייני מס, או הפעלת חדר מיון) דרישה זו מדגישה את המימד הציבורי בתפקיד ועדת המשמעת, ועבודה במוסד רפואי ציבורי מהווה חלופה שקולה לדרישה כי אחד מחברי ועדת המשמעת יהיה עובד המדינה או השירות הציבורי במובנו המצומצם, לאור הקושי היישומי שהוזכר לעיל; בעל המקצוע השני בוועדת המשמעת ימונה לפי הצעת האיגוד המקצועי של אותו מקצוע (כפי שהוגדר בסעיף ההגדרות), ואם האיגוד המקצועי לא הציע בעל מקצוע, או אם אין לאותו מקצוע איגוד מקצועי, המנהל ימנה על פי שיקול דעתו בעל מקצוע ממקצועו של הנקבל, שיש לו ניסיון מקצועי של עשר שנים לפחות.

לגבי מינוי שני חברי ועדת משמעת בעלי מקצועות הבריאות והרפואה, מוצעות חלופות שונות שנועדו להתאים למקרים שבהם, לא ניתן למנות מומחה, או לא ניתן למנות בעל ניסיון מתאים מאותו מקצוע, או כאשר נדרש למנות בעל מקצוע אחר הנדרש לשם דיון בקובלנה, שמתקיימים בו התנאים האמורים. כך למשל, יתאפשר מינוי רופא כירורג מומחה לוועדת משמעת הדנה בקובלנה בעניין רשלנות מקצועית של בעל תעודת פודיאטור ניתוחי.

בסעיף קטן (ג), מוצע לקבוע כלל חלופה גורף, ברוח סעיף 29(ה) כנוסחו כיום, ולפיו במקרים שבהם לא ניתן למנות חבר ועדת משמעת שמתקיימים בו התנאים האמורים (בעל ניסיון נדרש שהוא עובד מדינה או מוסד רפואי ציבורי, או בעל ניסיון נדרש לפי הצעת האיגוד המקצועי או לפי בחירת המנהל) – ימונה לחבר ועדת משמעת מי שהוא בעל ידע וניסיון במקצוע הבריאות של הנקבל, או רופא מורשה.

לסעיף קטן (ד) – בדומה לקבוע כיום בסעיף 29(ד) ובהמשך להעברת סמכות מינוי ועדות המשמעת משר הבריאות למנהל הכללי של משרד הבריאות, מוצע להסמיך את המנהל למנות ממלאי מקום לכל אחד מחברי ועדת המשמעת, אם מינה ועדת משמעת קבועה. קביעה זו מתאימה למינוי ועדת משמעת קבועה למקצוע או לסוג מסויים של הליכים או מומחיות, שכן חבריה הם אלה אשר יידרשו לכל הליך משמעתי בעניין זה, במשך כל תקופת כהונתם. מטבע הדברים, ייתכנו מקרים של היעדרות או אי זמינות נקודתית של מי מחברי ועדת המשמעת, מסיבות שונות. מינוי ממלא מקום יאפשר את המשך פעולתה של ועדת המשמעת ללא הפרעות. הוראה זו אינה רלבנטית לוועדות משמעת שימונו לצורך הליך מסוים, שכן במקרים אלה בעת מינוי הוועדה תובא בחשבון אפשרותם לקיימו במלואו. במקרה של נבצרות או היעדרות זמנית בוועדות לעניין מסויים – קבועות בהצעת החוק הוראות מיוחדות לעניין זה.

לסעיף קטן (ה) – סעיף קטן קובע כלל בעניין הגבלת תקופת כהונתם של חברים בוועדת משמעת, כפי שקבוע כיום רק בחלק קטן מהחיקוקים המסדירים את מקצועות הבריאות והרפואה, ובכללם פקודת הרוקחים וחוק תיירות מרפא (4 שנות כהונה), וחוק הפסיכולוגים (5 שנות כהונה). מגבלת תקופת הכהונה נועדה לאפשר ריענון שורות מדי תקופה ומניעת יצירת קיבעון, או יצירת מחויבות של חברי ועדות המשמעת לרגולטור באופן העלול לפגוע בשיקול דעתם המקצועי, ובאי-התלות המתחייבת מתפקידם השיפוטי. הדבר חיוני הן בכדי לאפשר גיוון דעות ועמדות והן בשל העובדה שחברות בוועדת משמעת מהווה גם משאב ציבורי שאין מקום להקנותו לגורם בלעדי, שאינו עובד המדינה, למשך תקופה ממושכת מדי. מאידך, העיסוק בתחום המשמעת מצריך התמקצעות ומומחיות הנרכשת גם במהלך תקופת הכהונה, ולפיכך ראוי שהכהונה תהיה לתקופה משמעותית דיה ליצור מומחיות כזו ולמצותה, לטובת הציבור, בטרם החלפתו של נציג. לפיכך מוצע לקבוע כי מינוי חבר ועדת משמעת או הכללתו ברשימה מתוכה ממונים חברי ועדת משמעת, יהיו לתקופה של חמש שנים, שלאחריה ניתן לשוב ולמנותו או לכלול אותו ברשימה לתקופה של חמש שנים נוספות; בהמשך ניתן יהיה לשוב ולמנותו או לכלול אותו ברשימה רק לאחר הפסקה בת חמש שנים רצופות לפחות. בחלוף הפסקה כאמור יחול שוב הכלל של מינוי לחמש שנים ואפשרות להארכה בת חמש שנים נוספות.

לסעיף קטן (ו) – כעולה מנוסחו המוצע של סעיף קטן (ב)(1) ו-(2), מנהל ועדות המשמעת ינהל שתי רשימות של מועמדים למינוי לוועדות משמעת – רשימה אחת של משפטנים העומדים בתנאי הכשירות לעניין כהונה בבית משפט שלום, ורשימה שניה לעניין בעלי המקצוע שהם עובדי המדינה או המוסד הרפואי הציבורי. בסעיף קטן (ו) מוצע לקבוע הוראות שקיפות, לפיה רשימות אלה יפורסמו באתר האינטרנט של משרד הבריאות.

לסעיף קטן (ז) – ייתכנו מצבים שבהם נקבל מחזיק בתעודות או ברישיונות לעסוק ביותר ממקצוע אחד בתחומי הבריאות והרפואה. עבירת המשמעת עשויה להיות קשורה לעיסוק באחד המקצועות, אך להליך השלכה גם על עיסוק במקצוע האחר, ואף יתכן מצב בו עבירת המשמעת אינה קשורה ישירות לעיסוק באף אחד מן המקצועות אך מצדיקה הליך משמעתי בשניהם (כגון הרשעה בעבירה פלילית חמורה). עוד יתכנו מצבים שבהם מספר עוסקים במקצועות בריאות שונים ביצעו יחד פעולה המהווה עבירת משמעת של כל אחד מהם, והבסיס העובדתי להליכים זהה. לשם מתן מענה יעיל לניהול הליך משמעתי במקרים כאלה, והימנעות מצורך לנהל הליכים כפולים בפני ועדות משמעת של כל מקצוע בנפרד, מוצע לאפשר למנהל, לבקשת התובע בהליך משמעתי מסוים, למנות ועדת משמעת משותפת לשני מקצועות בריאות; כדי להבטיח את מקצועיות הוועדה מוצע כי הרכבה ימנה בעלי מקצוע,  כנדרש לפי סעיף קטן (ב), מכל אחד מהמקצועות (קרי, שני חברי ועדה מכל מקצוע שיתקיימו לגביהם התנאים הקבועים בסעיף קטן (ב)(2) ו-(3), לפי העניין) . מוצע להגביל אפשרות זו לשני מקצועות לכל היותר כדי להימנע מיצירת ועדות משמעת בהרכב רחב מדי, שיסרבל את פעילותה. ניהול הליך משמעתי בהתייחס לשלושה מקצועות מתחום הבריאות והרפואה או יותר, הוא חריג ביותר, כך שאם וככל שיתקיים – יטופל בכלים שמקנה החוק המוצע. 

 

סעיף 8      סעיף 30 לחוק הסדרת העיסוק שעניינו "כהונת חברי ועדת המשמעת"  קובע סמכות לשר הבריאות לקבוע הוראות בנושא ועדות המשמעת כלהלן:

"30. השר רשאי לקבוע הוראות לעניין כהונתם של חברי ועדת המשמעת, לרבות לעניין דרכי מינוים, סייגים למינוי, תקופת כהונתם ופקיעתה".

 

הוראות בעניין כהונה, דרכי מינוי, תקופות מינוי וכיוצא באלה, קיימות בחלק מהחיקוקים המסדירים האחרים – כהוראה מפורשת בחוק. עד כה לא הותקנו תקנות בעניין זה. כיום, ובמצב המשפטי בו הזכות לחופש העיסוק מעוגנת בחוק יסוד, מקובל כי כאמור, הוראות הנוגעות למינוי וכהונה בוועדות ציבוריות המוקמות לפי חוק, ובכלל זה סייגים למינוי, תקופת כהונה, דרישות כשירות ופקיעת כהונה, מניעת ניגוד עניינים, ועוד, יעוגנו במידה מסוימת של פירוט, בחקיקה הראשית כהסדר ראשוני של הנושא. לפיכך, מוצע לעגן את עיקרי ההוראות בעניינים אלה, לגבי ועדת המשמעת לכלל מקצועות הבריאות והרפואה, בחוק עצמו. קביעת עיקרי ההסדר בחקיקה ראשית גם מחזק את תחולת ההוראות הנוגעות לכהונה בוועדות, לגבי מי מבין חברי ועדות המשמעת שאינם עובדי מדינה (שכן על עובדי המדינה חלות ממילא הוראות שונות בנושא כשירות לכהונה, ניגוד עניינים וכדומה, מכוח חוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959, תקנות והחלטות ממשלה מכוחו,.

לאור זאת מוצע להחליף את סעיף 30 הקיים, בשלושה סעיפי חוק חדשים אשר יסדירו נושאים אלה באופן רחב יותר, התואם כאמור את החקיקה המודרנית: סעיף 30 המוצע, שעניינו "סייגים לכהונה בוועדת משמעת"; סעיף 30א המוצע, שעניינו "הפסקת כהונה", וסעיף 30ב המוצע, שעניינו "ביטול כהונה או העברה מכהונה", כמפורט להלן.

 

לסעיף 30 המוצע – מוצע לקבוע כי בתפקיד של חבר ועדת משמעת לא יכהן מי שהורשע או שהוגש נגדו כתב אישום בעבירה פלילית או בעבירת משמעת אשר מפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן בה, או שקיימת קביעה משפטית של בית המשפט כי עבר עבירה כאמור (אף אם אין הרשעה בצידה), או שנפתחה חקירה פלילית בעניינו לגבי עבירה כאמור, וכן לא יוכל להתמנות מי שעלול להימצא באופן תדיר במצב של ניגוד עניינים בין עיסוקו כחבר ועדת משמעת לבין עניין אישי או עיסוק אחר שלו. תכליתו של הסעיף להבטיח כי בתפקיד זה, שהוא תפקיד ציבורי ושיפוטי בעל חשיבות ואשר למחזיק בו עשויות להיות סמכויות שלטוניות כלפי בעלי מקצועות, יכהן אדם הראוי לכהונה זו, וזאת לרבות בהיבט הערכי-נורמטיבי, וכדי להבטיח את אמון הציבור. ככלל, ההנחה היא שבמערכת הנבנית על שיפוט-עמיתים יהיו באופן בלתי נמנע זיקות מסוימות אצל חלק מהחברים, אשר מרביתן עשויות להימנע על ידי  הטלת מגבלות עליו במילוי תפקידו, כפי שיפורטו בהסדר ניגוד עניינים פרטני שייערך עבורו. ואולם, אם מועמד לכהונה בוועדת משמעת צפוי להימצא במצב של ניגוד עניינים תדיר, או עמוק עד כדי שלא ניתן למנוע אותו במסגרת הסדר ניגוד עניינים, או שהסדר כזה למעשה ימנע ממנו למלא את עיקר התפקיד - לא יהיה ניתן למנותו, לכתחילה. הוראות האוסרות על עובד מדינה להימצא במצב של ניגוד עניינים חלות עליו ממילא במסגרת תקנון שירות המדינה.

האיסור על ניגוד עניינים מתייחס למצב שבו ישנו חשש סביר שעובד הציבור יימצא בניגוד עניינים – הן כאשר מדובר בעניין אישי שלו או של קרובו והן כאשר מדובר בתפקיד אחר של אותו אדם. הוראות הסעיף מעגנות ומפרטות הן את העיקרון האוסר על הימצאות במצב של ניגוד עניינים, והן את קשת הזיקות הרחבה שביחס אליה יש לבחון האם מתקיים ניגוד עניינים. ואולם בנסיבות נתונות, בבחינת השאלה האם מתקיים בפועל חשש סביר לניגוד עניינים, יש לתת את הדעת גם לריחוק הזיקה ולמכלול נסיבות העניין. יובהר כי ייתכנו נסיבות שבהן חשש לניגוד עניינים יתעורר גם ביחס לזיקות רחוקות שלא נכללו במפורש בסעיף המוצע ובהגדרות הקבועות בו, ואף שהסעיף אינו שולל במפורש את האיסור על ניגוד עניינים באותם מקרים, לא מן הנמנע שהאיסור יחול במקרים אלה מכוח כללי הצדק הטבעי.

בפסקה (4) מוצעות ההגדרות הדרושות של קירבה וזיקות אחרות, לעניין האיסור על הימצאות בניגוד עניינים, באופן שמשרטט בבהירת את מעגלי הקירבה והזיקות הרלוונטיים לנושא, בדומה לכללים הקיימים בהסדרים חוקיים דומים. חבר ועדת המשמעת עשוי להימצא במצב של ניגוד עניינים גם כאשר אין לו עצמו עניין אישי, אך יש לו עניין במצב של אדם אחר, הנכלל בהגדרה "קרוב" (ובכלל זה, כאשר מדובר בחבר קרוב). עם זאת יש להדגיש כי לא בכל מקרה שיש לקרוב עניין אישי מתעורר בהכרח חשש סביר לניגוד עניינים, ויש לבחון את פוטנציאל ההשפעה של העניין האישי בהתחשב גם במידת הקרבה ובנסיבות העניין.  

 

לסעיף 30א המוצע – הסעיף מפרט את הנסיבות שבהן תסתיים כהונתו של חבר ועדת משמעת בטרם הגיע מועד סיומה: אם התפטר באמצעות הגשת כתב התפטרות למנהל הכללי או אם  מתקיים לגביו האמור בסעיף 30(1) או (2) דהיינו, שהורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לכהן כחבר בוועדת המשמעת, או שבית המשפט קבע לגביו שעבר עבירה כאמור, או שהוגשו נגדו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה כאמור וטרם ניתן פסק דין סופי בעניינו); כמו כן, תסתיים כהונתו של חבר ועדת משמעת שהתמנה בהתאם לאמור בסעיף 29ב(2) המוצע (כלומר שמונה מכוח היותו עובד המדינה או עובד מוסד רפואי ציבורי) – אם תנאי זה חדל להתקיים לגביו. עם זאת, מוצע לקבוע כי בנסיבות אלה יוכל חבר ועדת המשמעת לסיים את הדיון בקובלנה שהחל לדון בה, באישור המנהל הכללי, כיוון סיום הכהונה בנסיבות אלה אינו כרוך בקושי במישור המוסרי או המקצועי, המחייב את חדילתו המידית מכהונה באופן גורף, גם על חשבון הליכים תלויים ועומדים.

 

לסעיף 30ב המוצע – מוצע לקבוע כי כהונתו של חבר ועדת משמעת תוכל לבוא אל סיומה בדרך של העברתו מהכהונה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות, מקום שבו נבצר ממנו לשמש בתפקיד דרך קבע, או שנתקיים לגביו האמור בסעיף 30(3) או (4) כנוסחו המוצע (נפתחה נגדו חקירה פלילית בעבירה המנויה בסעיף 27(8) או שהוא הוא עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, באופן תדיר, במצב של ניגוד עניינים), וכן כאשר התקיימו בעניינו נסיבות אחרות שבשלהן, לפי קביעת המנהל, אין הוא ראוי לכהן כחבר ועדת המשמעת. מקרים אלו, ככלל, דורשים בירור הנסיבות ומשכך מוצע כי הפסקת הכהונה לא תהיה אוטומטית כמו בסעיף 30א לעיל, אלא לאחר הליך סדור ובהחלטה של המנכ"ל.

מוצע כי סעיף 30ב כנוסחו המוצע יחתום את הוראות סימן ג' המוצע בעניין מינוי ועדות המשמעת וכהונת חבריהן, ואחריו יבוא "סימן ד': ניהול ההליך המשמעתי – הגשת קובלנה, סדרי דין וסמכויות ועדת המשמעת", שיכלול מספר סעיפים חדשים וכן תיקונים לסעיפים 31 עד 39 הקיימים כיום בחוק הסדרת העיסוק, הכל כמפורט להלן.

 

לסעיף 30ג המוצע – מוצע לפתוח את סימן ד' לפרק המשמעת בהוראה שמוצע להוסיף לחוק הסדרת העיסוק בעניין עצמאות שיקול הדעת השיפוטי של חברי ועדת המשמעת, כפי שקיימת כבר בחלק מהחיקוקים האחרים בעניין זה (בחוק תיירות מרפא, בחוק הפסיכולוגים ובפקודת הרוקחים), וכפי שמתחייב ומתבקש בשים לב לתפקיד השיפוטי של ועדות המשמעת. סעיף זה נועד להגן על עצמאות שיקול הדעת שמפעילים חברי ועדת משמעת בעת קבלת החלטותיהם ובפרשנות הדין החל, וליתן משנה תוקף לקביעתם, בדומה לסמכות השיפוטית הניתנת לשופטים.

 

לסעיף 30ד המוצע – מוצע לקבוע סעיף שעניינו "הגשת קובלנה משמעתית", ובו ירוכזו הוראות מהחוק ומחיקוקים אחרים, הנוגעות לסמכויות התובע (שהוגדר לעיל כיועץ המשפטי במשרד הבריאות או עובד המדינה שהוא הסמיכו לכך) בכל הנוגע להליך גיבוש ההחלטה לקראת הגשת קובלנה, הפעולות שיש לבצע עם הגשתה, וסמכויות עזר וחקירה ככל שנדרשות לצורך זה.

בסעיף קטן (א) מוצע לעגן את הכלל שלפיו קובלנה מוגשת לוועדת המשמעת על ידי התובע, על סמך ראיות לכאורה לכך שנעברה עבירת משמעת. כלל זה קבוע כבר היום בסעיף 28 לחוק הסדרת העיסוק כנוסחו כיום, שכאמור לעיל נמחק ומועבר לסעיף זה, וכן בחיקוקים אחרים, למשל סעיף 56ח(א) לפקודת הרוקחים וסעיף 34(א) לחוק תיירות מרפא. יש לציין כי גם בחיקוקים שבהם קבוע כיום כי הליך משמעתי נפתח בקובלנה או תלונה מצד המנהל (למשל לפי פקודת רופאי השיניים או פקודת המיילדות), ההליך המשמעתי מנוהל בפועל באמצעות התובע המשמעתי שהוא חלק מהלשכה המשפטית במשרד הבריאות. כמו כן, מוצע להסמיך את התובע להחליט שלא להגיש קובלנה בנסיבות מסוימות, שסבר לגביהן כי אינן מתאימות להגשת קובלנה.

בסעיף קטן (ב) מוצע לחייב את התובע ליידע מתלונן על קובלנה שהוגשה בעקבות תלונתו. בכך, ובהוראות נוספות כפי שיפורטו בהמשך, מבקשת הצעת החוק  להקנות מעמד מסוים לחלק מהוראות חוק זכויות נפגעי עבירה, כפי שיוסבר בהמשך, שלפיו זכאי נפגע העבירה לקבלת מידע על אודות ההליכים הפליליים בקשר לעבירה שממנה נפגע.

סעיפים קטנים (ג) עד (ה) מבקשים לתת למשרד הבריאות, כתובע בהליכים משמעתיים, כלים מתאימים לביצוע ביקורת ובדיקה של התנהלות העוסקים במקצועות הבריאות והרפואה לשם איסוף ובחינה של ראיות שישמשו בסיס להגשת קובלנה משמעתית. כל זאת כדי לשפר את האכיפה בתחום לרבות בדרך של הרתעה מפני שימוש בסמכויות אלה. מדובר בסמכויות בירור תלונות וחקירה בהתאם להוראות סעיפים 2 ו-3 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), אשר יינתנו לחוקרים שימונו מבין עובדי משרד הבריאות, ובכלל זה לתובע מטעם משרד הבריאות כפי הגדרתו המוצעת לעיל. החוקרים והתובע יקבלו את אישור המשטרה למינוי, יעברו הכשרה מתאימה ויעמדו בתנאי כשירות שיקבעו. מוצע כי החוקרים יפעלו לפי הנחיות התובע וימסרו לו את ממצאיהם. כן מוצע כי סמכויותיהם אלה יתווספו על סמכויות כאמור ככל שהוקנו בחקיקה בתחום לנושאי תפקידים נוספים. סעיפים דומים קבועים כיום בפקודת הרוקחים (סעיף 56ח(ב)) ובחוק תיירות מרפא (סעיף 34). יובהר, כי סמכויות אלה הן בנוסף, ולא במקום סמכויות נציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים, אשר בוחן תלונות על התנהלות בעלי מקצועות במישור המקצועי והאתי (מכוח פקודת בריאות העם,1940,  חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן – חוק זכויות החולה) וכפי שמוצע לעגן בתזכיר חוק לתיקון פקודת בריאות העם (תיקון מס'...)(נציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים), התשפ"ב-2022, אשר פורסם באתר החקיקה הממשלתי ביום 21 במרס 2022. סמכויות חוקר לפי סעיף זה נועדו בדרך כלל להשלמת חקירה או לאיסוף מידע במקרים שאינם קשורים ישירות להתנהלות המקצועית של בעל המקצוע.

 

לסעיף 30ה המוצע – סעיף זה עוסק במקרים נקודתיים שבהם על חבר ועדת משמעת להימנע מלטפל, או לפסול עצמו מכהונה בוועדה, עקב ניגוד עניינים קונקרטי. סעיף קטן (א) קובע כי חבר ועדת משמעת לא יטפל בנושאים שהטיפול בהם יגרום לו להימצא במצב של ניגוד עניינים. בהתאם להגדרת "טיפול" בסעיף קטן (ג), על חבר ועדת המשמעת להימנע מכל סוג של מעורבות באותו נושא, לרבות נוכחות בדיון באותו עניין. לצד זאת, סעיף קטן זה אינו מחליף או מייתר את הצורך בעריכת הסדר למניעת ניגוד עניינים, ביחס לעניינים ידועים מראש, אשר במסגרתו יש להתייחס לכל הזיקות הרלוונטיות העשויות ליצור ניגוד עניינים עתידי, ולקבוע את התנהלות חבר הוועדה בנושאים אלה. מטבע הדברים, לא ניתן לצפות מראש כל מצב של ניגוד עניינים פוטנציאלי ולפיכך נדרשת גם הוראה זו. הגדרת ניגוד עניינים לעניין זה, מפנה להגדרת עניין זה בסעיף 30(4) המוצע, שעניינו סייגים לכהונה.

סעיף קטן (ב) קובע את אחריות חבר ועדת המשמעת להודיע – לעמיתיו להרכב ולמנהלת ועדות המשמעת, כאשר נודע לו שהוא עלול להימצא במצב של ניגוד עניינים כאמור. בהתאם להודעתו, ולנסיבות העניין והתיק, יוחלט כיצד לפעול, בין היתר בהתאם לאמור בסעיף 31. 

 

סעיף 9      סעיף 31 לחוק הסדרת העיסוק, עניינו "פסילת חבר ועדת משמעת" והוא קובע כיום הוראות לעניין העלאת טענת פסלות מצד תובע או נקבל, בהתקיים נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בבירור הקובלנה. הסעיף מסדיר את הפרוצדורה שלפיה יש לטעון טענת פסלות בתחילת הדיון או מיד לאחר שנודעה לצדדים עילת הפסלות; כן קובע הסעיף כי במקרה שנטענה טענה כאמור, על חבר ועדת המשמעת שכלפיו נטענה הטענה להכריע בה, וזאת לפני כל החלטה אחרת שתקבל ועדת המשמעת. על החלטה זו רשאים התובע או הנקבל לערער לפני בית המשפט המחוזי. סעיפי חוק דומים במהותם קיימים בחיקוקים מסדירים אחרים, בפרט בהסדרים העדכניים יותר, כגון סעיף 56ט לפקודת הרוקחים, וסעיף 35 לחוק תיירות מרפא.

הניסיון ביישום הוראות הסעיפים בחוק הסדרת העיסוק ובחיקוקים הנוספים, וכן ביחס לדין משמעתי במקצועות שבהם ההסדר המשמעתי אינו מתייחס כרגע במפורש לסוגיה זו, מלמד על פרשנות שונה הניתנת לעניין זה על ידי חברי ועדות משמעת שונים, בין לכיוון פסילה במקרה שאינו מצדיק זאת, או להיפך. כיום, ההחלטה נתונה לחבר ועדת המשמעת, (כפי שבדרך כלל החלטה כזו נתונה לשופט), אך מאחר שניתן לשנות החלטה זו רק בערעור לבית המשפט המחוזי, הרי שקביעת פסלות גורמת לשיהוי ארוך בהליך המשמעתי ולכבילת אפשרות ועדת המשמעת לפעול עד למיצוי הליך הערעור, או עד למינוי חבר ועדה אחר, לפי העניין. לאור זאת מוצע לתקן את סעיף 31 לחוק, ולהעביר את סמכות הפסילה של חבר ועדה שאינו יושב הראש, ליושב ראש ועדת המשמעת, שהוא משפטן מנוסה, ובכך לצמצם את המקרים שבהם חבר ועדה פוסל עצמו מלדון שלא לצורך, ואת המקרים שבהם חבר ועדה אינו פוסל עצמו, שלא לפי הדין.

בנוסף, מוצע להוסיף התייחסות למצב שבו בשל טענת פסלות שהתקבלה, או בשל קיומו של ניגוד עניינים, מנוע חבר ועדת המשמעת מלהמשיך בדיון. מוצע כי במצב זה יחול האמור בסעיף 32(ה) המוצע, כפי שיוסבר לגביו להלן, הקובע כי אם לא החליט יושב ראש הוועדה לדחות את הדיון, הרי ניתן להמשיך ולדון בהיעדרו של אחד מחברי ועדת המשמעת (שאינו היושב ראש), וזאת כל עוד הסכימו לכך הצדדים, וכל עוד אין מדובר בדיון סופי המסיים את ההליך בפני הוועדה.

 

סעיף 10    סעיף 32 לחוק, שעניינו "סדרי עבודת ועדת המשמעת", קובע הוראות בדבר המניין החוקי בוועדת המשמעת, כלל הכרעת הרוב וסמכות הוועדה לקבוע את סדרי עבודתה ככל שלא נקבעו בחוק. סעיפים דומים לכך קיימים גם בחלק מהחיקוקים האחרים, בפרט בהסדרים העדכניים יותר. מוצע להרחיב את הוראות הסעיף במספר נושאים, שהניסיון הנצבר מראה שיש צורך בהתייחסות מפורשת לגביהם. מוצע להוסיף לסעיף 32 את סעיף קטן (ד) ובו מוצע לקבוע הוראה בעניין  ההכרעה בוועדת משמעת המונה הרכב זוגי של חברים (למשל כאשר הרכב הוועדה הורחב לנוכח דיון בקובלנה הנוגעת ליותר ממקצוע אחד), ולהעניק את זכות ההכרעה ליושב הראש, שהוא המשפטן. מוצע להוסיף גם סעיפים קטנים (ה) עד (ז) ובהם מוצעות הוראות מצבים בהם חבר הרכב נעדר מדיון (מצב המכונה "מותב חסר" בפקודת הרוקחים ובחוק תיירות מרפא), או שנבצר ממנו לסיים את ההליך (מצב המכונה "מותב קטוע" בחיקוקים האמורים). הוראות אלה, שכאמור קיימות בחלק מהחיקוקים האחרים והמעודכנים, חשובות לייעול ההליכים ולקידום עבודת ועדת משמעת גם במקרים בהם מי מחבריה נאלץ להיעדר או להפסיק את כהונתו. תכלית ההוראות המהותיות בעניין זה – לאפשר רציפות דיונים והשלמת ההליך, במקרה של מותב חסר או קטוע, לרבות בדרך של מינוי חבר חלופי וועדת המשמעת מבלי לעצור את ההליך או להתחיל אותו מחדש, ומנגד מבלי לגרום עקב כך פגיעה בצדדים, או עיוות דין; בפירוט – סעיף קטן (ה) המוצע מתייחס להיעדרות זמנית של חבר ועדת משמעת מדיון באופן שאינו מפקיע את אפשרותו להמשיך בדיון בפעם הבאה, ולסיימו. במקרה כזה הסעיף מאפשר המשך ניהול ההליך בפני שאר חברי ההרכב (ב'מותב חסר'), תוך קביעת מגבלות שנועדו לאזן בין האינטרסים השונים: הדיון במותב חסר אינו אפשרי בהיעדרותו של יושב ראש ועדת המשמעת;  ההחלטה להמשיך בדיון  נתונה לשיקול דעת יושב ראש הוועדה וכפופה להסכמת הצדדים להליך; הדיון במותב חסר לא יכול להיות הדיון החותם את ההליך, דהיינו שהדיון החותם את ההליך לא יתקיים במותב חסר אלא רק בהרכב מלא של ועדת המשמעת.

סעיף קטן (ו) מתייחס למצב בו נבצר מחבר ועדת המשמעת מלהמשיך ולהשתתף בהליך, מכל סיבה. נבצרות פירושה מצב דברים הצפוי להיות קבוע ולא זמני או חד פעמי; למשל  גילוי הימצאותו  בניגוד עניינים  או קבלת טענת פסלות לגביו, העברתו מכהונה לפי סעיפים 30א ו-30ב, או חלילה מצב בריאותי). במקרים אלה מוצע לקבוע הוראות לעניין אפשרות השלמת ההרכב, בדרך של מינוי חבר אחר תחתיו. המינוי ייעשה כפי שנעשה המינוי המקורי, בהתאם לאמור בסעיף 29 המוצע. עם זאת, מוצע להותיר מרחב גמישות למנכ"ל, ולהותיר לו שיקול דעת שלא למנות חבר אחר לוועדה שהרכבה נקטע באופן זה, על פי המלצת יושב ראש ועדת המשמעת ולאחר שמיעת הצדדים להליך. כך למשל, במקרה שבו עילת הנבצרות נוצרה בסמוך לסיומו של ההליך, למשל לאחר השלמת שמיעת העדים וסיכומי הצדדים או במקרה של הודאה בהסדר טיעון מוסכם וכיוצא באלה). כדי למנוע מצב של דעות שקולות בוועדה קטועה (כיוון שדרך כלל, הרכבה יהפוך לזוגי במקרה זה), מוצע לקבוע כי אם לא מונה חבר חלופי, תהא דעתו של יושב ראש הוועדה, הקול המכריע.

כמו כן, מוצע בסעיף קטן (ז) לקבוע כלל משלים נוסף, שתכליתו לסייע בקידום הדיונים הנערכים בפני ועדת המשמעת ולא להפקיע את פועלה במקרה של נבצרות אחד מחבריה ומינוי חבר אחר במקומו – כי במקרה כאמור תהא הוועדה רשאית להמשיך בדיון מהשלב שאליו הגיעה טרם החלפת החבר, ולנהוג בראיות כאילו נגבו על ידי ההרכב הנוכחי, וזאת אם כל חברי ההרכב הנוכחי סברו כי אין בכך משום עיוות דין, ולאחר שמיעת הצדדים להליך בעניין זה.  

 

סעיף 11    סעיף 33 לחוק הסדרת העיסוק, שעניינו "הדיון בוועדת המשמעת" קובע בסעיף קטן (א) כי דיוני ועדת המשמעת יתנהלו, ככלל בפני התובע והנקבל, דהיינו בנוכחות הצדדים. זאת, למעט בנסיבות כמפורט באותו סעיף קטן, בהן ניתן לקיים את הדיון שלא בפני הנקבל אם התייצב לדיון עורך הדין המייצג אותו או אם הנקבל, לאחר שהוזהר בדבר, בחר שלא להתייצב לדיון בלא הצדק סביר. גם בעניין זה קיימות הוראות דומות בחיקוקים מסדירים עדכניים אחרים, כגון בסעיף 38 לחוק תיירות מרפא, סעיף 41 לחוק הפסיכולוגים, וסעיף 56יא לפקודת הרוקחים, וזהו הכלל הנוהג בפועל בפני ועדות המשמעת, גם במקרים בהם אין הוראה מפורשת בעניין זה בחיקוקים המסדירים.

סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) בחוק הקיים (וכן סעיפים דומים בחלק מהחיקוקים המסדירים האחרים) קובעים הוראות לעניין ניהול הדיון בדלתיים סגורות (למעט אם קבעה ועדת המשמעת אחרת), ומחילים לעניין הדיון בדלתיים סגורות את ההוראות לעניין איסור פרסום הקבועות בסעיף 70 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט), בשינויים המחויבים. מוצע לפצל את הסעיף לשני סעיפים נפרדים, כך שההוראות לעניין ניהול הדיון בנוכחות התובע והנקבל יכללו, במספר שינויים כפי שיפורטו להלן, בסעיף 33, ואילו ההוראות לעניין פומביות הדיון יעברו לסעיף חדש – סעיף 33א המוצע, כפי שיפורט בהמשך. לשם כך, מוצע, בפסקה (2), למחוק מסעיף זה את סעיפים קטנים (ב) ו-(ג). בהתאם לפיצול הסעיף, מוצע להתאים את כותרת סעיף 33 כך שתשקף נכונה את תוכנו: "נוכחות התובע והנקבל בדיון בוועדת המשמעת", במקום "הדיון בוועדת המשמעת". כמו כן, מוצע לייצר הקבלה להוראת סעיף קטן (א) בדבר האפשרות לקיים דיון שלא בנוכחות נקבל שנעדר מדיון בלא הצדק סביר, כך שתחול באופן דומה גם על התובע. אמנם יש להבחין בין התובע, המייצג את האינטרס הציבורי ונמנה על המגזר הציבורי, שהוא בעל מוטיבציה להתייצב ולהישמע בדיונים בעוד הנקבל לעיתים נעדר מוטיבציה כאמור, אך עם זאת ראוי כי החוק יתייחס גם למצב בו התובע נעדר מישיבה ללא הצדק סביר. לפיכך, מוצע לקבוע כי במצב כזה, ועדת משמעת תוכל להורות על דחיית הדיון אך גם לקיימו, ואף להכריע בקובלנה שלא במעמד התובע, על בסיס העובדות שבהן הודה הנקבל או שהוכחו בדיונים שנערכו זה מכבר. קביעת אפשרות כזו מסייעת לקידום ההליכים ואי עצירתם, תוך שמירה על זכויות הנקבל ועל האינטרס הציבורי.

עוד מוצע לקבוע בסעיף קטן (ה) כי דיונים שנערכו שלא בנוכחות נקבל יובאו לידיעתו בדרך שתורה ועדת המשמעת, לשם עמידה על זכויות הנקבל להיות מעורב בהליך בעניינו אף אם לא השתתף בדיון.

כאמור לעיל מוצע לבטל את סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) שבסעיף 33 לחוק, שנוסחם להלן, ובמקומם לעגן הוראות לעניין פומביות הדיון בסעיף 33א המוצע:

"(ב) ועדת המשמעת תדון בדלתיים סגורות, אלא אם כן קבעה אחרת.

(ג) על דיון בדלתיים סגורות כאמור בסעיף זה יחולו ההוראות לעניין איסור פרסום לפי סעיף 70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לפי העניין ובשינוים המחויבים."

 

סעיף 12    מוצע לקבוע סעיף חדש שעניינו "הוראות בנושא פומביות הדיון", ולעגן בו, בסעיף קטן (א), את הכלל הקבוע בסעיף 33(ב) לחוק כנוסחו כיום ובהוראות מקבילות בחלק מהחיקוקים המסדירים האחרים, שלפיו הדיון בפני ועדת המשמעת ייערך, ככלל, בדלתיים סגורות, אך תוך שמירת שיקול דעת לוועדה להורות על דיון פומבי, כולו או חלקו. מוצע להוסיף בנוסח הסעיף התייחסות לאפשרות הצדדים לקובלנה – התובע, הנקבל, הנפגע מעבירת המשמעת או המתלונן, לבקש כי הדיון יתקיים בפומבי. ככלל, הנקבל, הנפגע או המתלונן מזוהים כצדדים שמידע עליהם עלול להיחשף בהליך פומבי, בין באולם הוועדה בפני קהל או מוזמנים אחרים או בפרסום תוכן ההליך, ומשכך מוצע לתת בידם את הזכות לבקש פומביות לדיון, ככל שימצאו לנכון. מתן זכות הבקשה לתובע נועדה למקרים בהם פומביות הדיון תשרת בצורה מיטבית את האינטרס הציבורי.

יש לציין, שכלל פומביות הדיון הינו עיקרון יסוד בשיטת המשפט בישראל, המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, ולפיו "בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק". עיקרון פומביות הדיון נועד להבטיח כי המידע על אודות ההתרחשויות באולם בית המשפט ועל אודות פעולותיה של הרשות השופטת יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית. עם זאת, סקירת החקיקה בנושא מעלה כי האסדרה בנושא פומביות ההליך המשמעתי אינה אחידה. כך למשל, סעיף 41 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 קובע כי "בית הדין ידון בפומבי", למעט החריגים המצוינים בסעיף; סעיף 65 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 קובע קביעה זהה. לעומתם, ההוראות העוסקות בנושא זה בחיקוקים המסדירים בתחום הרפואה והבריאות, קובעות בדרך כלל כי ועדות המשמעת יקיימו את דיוניהן בדלתיים סגורות, או שותקות בעניין זה. כך קבוע דיון בדלתיים סגורות בחוק הסדרת העיסוק, בחוק תיירות מרפא, בפקודת הרוקחים ובחוק הפסיכולוגים, ואילו פקודת הרופאים, פקודת רופאי השיניים ופקודת המיילדות – שותקות בסוגיה זו. קביעת הכלל שיחול בעניין זה באופן רוחבי נשקלה ארוכות ובאופן יסודי. הליכים משמעתיים בתחום הבריאות והרפואה מאופיינים ככלל בזיקה ישירה לעניינם של מטופלים, כנפגעים הפוטנציאלים מעבירות משמעת של בעלי המקצוע ולעיתים קרובות הם או בני משפחתם – הם אף המתלוננים. ההקשר הרפואי והזיקה לפרטים רפואיים שונים המוגנים תחת הזכות לפרטיות, לצד הגנת שמו הטוב של נקבל בעבירות משמעת בשלבי ניהול ההליך, כל עוד לא הוכח כי ביצע עבירות משמעת אלה – הובילו את המחוקק, בחיקוקים העדכניים יותר, לקבוע כי הדיונים בפני ועדות המשמעת יתקיימו בדלתיים סגורות חרף עיקרון פומביות הדיון ותחולתו בהליכים משמעתיים בעיסוקים ומקצועות אחרים.  לאור האמור, בהצעה זו מוצע לאמץ את הכלל שנקבע בחיקוקים המסדירים העדכניים יותר, ולקבוע בסעיף 33א כי כלל ברירת המחדל בוועדות המשמעת הוא דיון בדלתיים סגורות. עם זאת, מוצע לקבוע גם מספר חריגים לכלל זה: ראשית, מוצע לאפשר לפתוח את הדיון ולנהלו בפומבי לפי החלטת ועדת המשמעת, על דעתה או לבקשת התובע, הנקבל, הנפגע מעבירת המשמעת או המתלונן. שנית, מוצע לקבוע כי בכל מקרה, הנפגע מעבירת המשמעת, אדם המלווה אותו וכן המתלונן שעל יסוד תלונתו הוגשה הקובלנה, יוכלו לנכוח בדיון בקובלנה המתנהל בדלתיים סגורות, אך להסמיך את ועדת המשמעת שלא לאפשר זאת במהלך כל הדיון או חלק ממנו, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו, דהיינו במקרים חריגים, בהחלטה מנומקת לאחר הפעלת שיקול דעת. גם קביעה זו מחזקת את מעמדם של הנפגע והמתלונן ברוח חוק זכויות נפגעי עבירה. בנוסף מוצע לאפשר לוועדת המשמעת לאשר נוכחות אדם אחר בדיון המתקיים בדלתיים סגורות, אך גם זאת רק במקרים חריגים, בהחלטה מנומקת ולאחר הפעלת שיקול דעת.

על אף האמור לעיל, ביחס לדיון בקובלנה שהוגשה לפי סעיף 27(8) כנוסחו המוצע, קרי – בגין עבירת משמעת שהיא עצם  ההרשעה בעבירה פלילית (או קביעה משפטית כי הנקבל ביצע עבירה פלילית כמפורט בסעיף האמור), מוצע לקבוע, בסעיף קטן (ב)(1), כי הדיון ייערך בפומבי, למעט חריגים. זאת כנגזרת של עיקרון פומביות הדיון החל ממילא בהליכים הפליליים שהתנהלו באשר לעבירה כאמור. החריגים לכך הם במקום שבו פסק הדין המרשיע כפוף לאיסור פרסום כך שקיימת הצדקה שלא לנהל אף את ההליך המשמעתי בפומבי, וכן מוצע להסמיך את ועדת המשמעת לקבוע שהדיון יתקיים בדלתיים סגורות גם במקרה זה. 

לבסוף, מוצע להעביר לסעיף זה את הכלל הקבוע כיום בסעיף 33(ג) לחוק הסדרת העיסוק ובסעיפים מקבילים בחיקוקים מסדירים עדכניים אחרים (בסעיף 56יא(ד) לפקודת הרוקחים וסעיף 38(ד) לחוק תיירות מרפא), ולפיו ההוראות לעניין איסור פרסום לפי סעיף 70 לחוק בתי המשפט יחולו גם לגבי הדיונים בפני ועדת המשמעת, בין אם מתקיימים בדלתיים סגורות או בפומבי. הוראות אלה, בשינויים המחויבים, כוללות, בין השאר, איסור צילום בין כותלי בית הדין אלא ברשות, איסור פרסום פרטים אישיים שלא בהסכמה, או פרטים אישיים בנסיבות כמפורט בסעיף, ועוד. איסור הפרסום משלים את התכליות של קיום הדיון בדלתיים סגורות, וחל בעניין הדין המשמעתי על דיון פומבי ועל דיון שנערך בדלתיים סגורות גם יחד. יובהר כי הוראות סעיף זה לא באות למנוע פרסום שמו של הנקבל לאורך ההליך ולאחר הכרעת ועדת המשמעת או למנוע פרסום של החלטות ועדת המשמעת, בהשמטת פרטים מסוימים, שכן נושא זה מוסדר בנפרד בסעיף 39 לחוק הסדרת העיסוק כנוסחו המוצע בסעיף 19 להצעת חוק זו.

  

סעיף 13           סעיף 34 לחוק הסדרת העיסוק, שעניינו "סמכויות עזר", קובע לאמור:

"לוועדת משמעת יהיו כל הסמכויות הנתונות לוועדת חקירה לפי סעיפים 9 עד 11 ו-27(ב) לחוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968; לעניין סעיף 11(ג) לחוק האמור תימסר ההודעה בכתב לנשיא בית משפט מחוזי, והסמכות לבטל את הקנס או להפחיתו תהיה מסורה לו או לשופט אחר של בית המשפט המחוזי שהנשיא קבעו".

 

סעיף זה, המנוסח על דרך של הפניה לחוק ועדות חקירה, מחייב בחינה ודקדוק משפטי בהוראות חוק ועדות חקירה כל אימת שוועדת המשמעת תבקש לעמוד על סמכויותיה המנויות בסעיף זה או לפעול לפיהן. בחיקוקים מסדירים ישנים יותר כמו פקודת הרופאים או פקודת רופאי השיניים מוקנות לוועדות המשמעת סמכויות המקבילות לסמכויות ועדה רפואית לפי אותם חוקים (ועדה הבוחנת את הכשירות הרפואית של בעל המקצוע בעת מתן רשיון ולאחר מכן), והוועדה עשויה להידרש להיעזר בבית המשפט, ואילו בחיקוקים המסדירים העדכניים יותר, לא מפנות ההוראות לחוק ועדות חקירה אלא מונות את הסמכויות באופן מפורש (וראה: סעיף 42 לחוק תיירות מרפא, סעיף 56טו לפקודת הרוקחים, והוראות מתוך סעיף 54 לחוק הפסיכולוגים). לאור האמור, מוצע להחליף את סעיף 34 בחוק, בסעיף המפרט במישרין את סמכויות העזר של ועדת המשמעת לפי החוק, וזאת בהסתמך על הסמכויות המנויות בחוק ועדות חקירה ובמספר שינויים שבעיקרם כבר נעשו בהוראות הקיימות בחיקוקים המסדירים העדכניים כאמור, שמטרתם להתאים את סמכויות העזר לטיב פעולתן של ועדות המשמעת במשרד הבריאות. בתוך כך מוצע לעגן, בסעיף קטן (א)(1), (2) ו-(4) ובסעיף קטן (ב), את הסמכות הקבועה כיום בסעיף 9 לחוק ועדות חקירה, לעניין זימון אדם לעדות, חיוב עד בעדות תחת אזהרה, כפיית התייצבות על מי שלא ציית להזמנה לבוא לפני הוועדה, וגביית עדות מחוץ לישראל; בסעיף קטן (א)(5) מוצע לעגן את הוראת סעיף 27(ב) לחוק ועדות חקירה בעניין סמכות הוועדה לפסוק דמי נסיעה ולינה ושכר בטלה למי שהוזמן להעיד לפניה או להציג מסמך או מוצג אחר. 

בנוסף, מוצע בסעיף קטן (א)(3) להסמיך את ועדת המשמעת להורות לעובד מדינה שהוסמך לכך, לחקור עד או כל אדם אחר בתצהיר, שלא לפני הוועדה, וכן להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה; הצורך בסעיף הינו פרקטי, כאשר לעתים הבאת העד לדיון לפני הוועדה לצורך חקירתו אינה מוצדקת, או כרוכה בה הכבדה יתרה, בעוד שניתן לבצע את החקירה באופן מיטבי גם שלא בפני הוועדה, והכל, תוך קביעת סייגים שנועדו לשמור על זכויות הנקבל ותקינות ההליך. 

לבסוף, מוצע שלא לכלול בין הוראות הסעיף את האמור בסעיפים 10 ו-11 לחוק ועדות חקירה, הכלולים בהפניה שבסעיף 34 כנוסחו כיום. סעיף 10 האמור קובע כי דינו של עד יהא כשל נחקר לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)) וסעיף 11 האמור מסמיך את יושב ראש הוועדה להטיל קנס בשל סירוב להעיד, להציג מסמך, להישבע, להצהיר, או להשיב לשאלות הוועדה. בהקשר של ועדות המשמעת מוצע שלא להחיל הוראות אלה, אף שהן כלולות כיום, במישרין או בעקיפין, בחלק מההוראות בחיקוקים המסדירים האחרים.

 

סעיף 14    סעיף 35 לחוק הסדרת העיסוק, שעניינו "סדרי דין וראיות", קובע לאמור:

"(א) שר המשפטים, לאחר התייעצות עם השר, יקבע את סדרי הדין לפני ועדת המשמעת; כל עוד לא הותקנו תקנות, או בעניין שלא נקבעה לגביו הוראה בתקנות, תפעל הוועדה בדרך הנראית לה כצודקת וכמועילה ביותר.

(ב) ועדת המשמעת אינה כפופה לדיני הראיות, למעט דיני ראיות חסויות וחסינות עדים כאמור בפרק ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן – פקודת הראיות) אלא במידה שהדבר נקבע בתקנות שהתקין שר המשפטים לאחר התייעצות עם השר".

בסעיף 14 מוצעים מספר תיקונים להוראות סעיף 35, וכן הוראות משלימות המבהירות את דרכי הפעולה האפשריות במקרים שבהם לא נקבעו הוראות בעניין סדרי הדין וראיות שיחולו בדיונים לפני ועדות המשמעת השונות, ולשם כך מוצע להחליף את נוסח הסעיף כולו, בנוסח חלופי כמפורט להלן.

מוצע לקבוע בסעיף קטן (א)  כי שר הבריאות יהא מוסמך לקבוע את סדרי הדין בפני ועדות המשמעת, לאחר התייעצות עם שר המשפטים; בהיותו אמון על פעולתן של ועדות המשמעת ובעל העניין הרגולטורי בתפקודן השוטף, הקניית הסמכות לשר הבריאות נועדה לאפשר לו לקדם ביעילות את העניינים הנוגעים לאסדרה של סדרי הדין בוועדות. כמו כן מוצע להסמיך את שר הבריאות לקבוע בתקנות גם הוראות בדבר התחולה של דיני הראיות, או חלק מהם, בדיונים לפני ועדות המשמעת, וגם זאת לאחר התייעצות עם שר המשפטים.  לצד זאת, בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) מוצע לקבוע כלל שיורי לפי יפעלו ועדת המשמעת בעניין שטרם נקבעו לגביו סדרי דין או תחולה של דיני ראיות, או שלא נקבעו כאלה לסוגיה שעל הפרק.

לעניין סדרי הדין, מוצע להסמיך את הוועדה לפעול לפי שיקול דעתה, וכן להסמיך את יושב ראש הוועדה לקבל החלטה כאמור, על דעתו, כאשר מדובר בעניין שבסדרי דין שהתעורר שלא במהלך דיון לפני הוועדה, וזאת כפי שקיים בהוראות בעניין משמעת בחיקוקים מסדירים אחרים, הן בעניין מקצועות הרפואה והבריאות (למשל סעיף 39(ב) לחוק תיירות מרפא וסעיף 56טו(ג) לפקודת הרוקחים) והן בחיקוקים המסדירים דין משמעתי למקצועות מוסדרים אחרים (למשל סעיף 28 לחוק ההנדסאים והטכנאים המוסמכים, התשע"ג-2012, סעיף 12יח לחוק רואי חשבון, התשט"ו-1955, ועוד). במקרים אלה כינוס חברי הוועדה לשם קבלת החלטה שהיא על פי רוב דיונית או טכנית, מהווה הכבדה שלא לצורך על ניהול ההליך המשמעתי. הסמכת יושב הראש, שהוא משפטן בעל כשירות לכהן כשופט בית משפט שלום, לקבל החלטות כאמור בעצמו, בנסיבות אלה, היא מקובלת וסבירה.

לעניין תחולת דיני הראיות, מוצע להותיר את הכלל הקבוע כיום בסעיף 35(ב), ולפיו במקום שלא נקבעו הוראות בנושא, ברירת המחדל היא כי ועדת המשמעת, ככלל, אינה כפופה לדיני הראיות, למעט דיני ראיות חסויות והוראות פרק ג' לפקודת הראיות (הוא הפרק שעניינו ראיות חסויות).

בסעיף קטן (ד) מוצע לעגן את זכות הנקבל לפעול באופן אקטיבי בהליך בעניינו, בכל הנוגע לזכות הטיעון שלו, זכותו להעיד עדים או לחקור עדים, ולהציג ראיות.  

בסעיף קטן (ה) מוצע להסמיך את שר הבריאות לקבוע את תחולתן של הוראות מתוך חוק זכויות נפגעי עבירה על הליכים משמעתיים למקצועות הבריאות והרפואה, ולקבוע את היקף התחולה והתאמות או שינויים נדרשים. זאת, בנוסף לאותן הוראות שמוצע לקבוע במפורש בהצעת חוק זו, כפי שפורט לעיל ויפורט בהמשך.

לבסוף, מוצע בסעיף קטן (ו) לקבוע כי אם מונתה ועדת בדיקה על ידי המנהל הכללי של משרד הבריאות (ועדות בדיקה מתמנות לפי סעיף 21 לחוק זכויות החולה), או אם נעשתה פניה לרופא ממשלתי לרבות לנציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים בקשר עם מעשים המפורטים בקובלנה – יצורפו ממצאיהם לקובלנה וייחשבו ראיה שהוגשה כדין, וזאת מבלי שתידרש הצגתם באמצעות עד. המדובר בהוראה שנועדה לפשט את הליכי המשמעת בצד הדיוני, על ידי הפחתת הצורך בעדים לשם הגשת מסמכים שעצם קיומם אינו שנוי במחלוקת, תוך מניעת צורך בזימון לעדות שהיא טכנית בלבד, של גורמים בכירים במערכת הבריאות. לצד זאת, הוראה זו תתן תוקף ראייתי לדין וחשבון של ועדת בדיקה רשמית ושל הרופא הממשלתי או נציב הקבילות, המבצעים הליך בירור או תחקור סדורים. כמו כן מוצע כי ועדת המשמעת תהא רשאית לעיין בכל חומר שהונח לפני גורמים אלה (ועדת בדיקה או רופא ממשלתי, לרבות הנציב) ואשר שימש בסיס לממצאיהם. לעניין זה חשוב לציין כי מינוי ועדת בדיקה או פניה לרופא הממשלתי או לנציב נעשים על פי רוב במקרה שבו ארע אירוע חריג בטיפול רפואי המחייב בדיקה, או שעלה חשש לרשלנות מקצועית בטיפול, עקב תלונה או עקב מידע אחר שהגיע לגורמים המוסמכים במשרד הבריאות. בירור אירועים מעין אלה וממצאי הבדיקה, מהווים באותם מקרים חלק מהמסכת העובדתית שביסוד הקובלנה ומחומר הראיות התומך בנטען בה. משכך, מסמכים אלה בהכרח חשובים לדיון בהליך משמעתי שנפתח לאורם או בעקבותיהם, ומוצע להורות בחוק על חובת צירופם כבר עם הגשת הקובלנה, כך שבפני הוועדה וגם בפני הנקבל תונח מלכתחילה כל התשתית הראייתית הנדרשת לצורך הבנת האירוע שלגביו הוגשה קובלנה, וקבלת החלטות מקדמיות ודיוניות כבר בשלבי ההליך המוקדמים.

 

סעיף 15    בהתאם לניסיון שנצבר בניהול הליכים משמעתיים על ידי ועדות המשמעת, לשם הקניית ודאות משפטית מבחינת הצדדים להליך, מיקוד ויעילות בחתירה לסיים את ההליך המשמעתי בפרק זמן סביר, צמצום הפגיעה בציבור מחד ומניעת עינוי דין לנקבלים מאידך, מוצע לקבוע בסעיף 35א לחוק, כי על ועדת המשמעת לתת החלטתה בתוך שלושה חודשים (90 יום) מתום הדיונים בפניה, עם אפשרות למתן ארכה בת שבועיים נוספים מאת מנכ"ל משרד הבריאות.

 

סעיף 16    סעיף 36 לחוק הסדרת העיסוק, שעניינו "פסק דין במשפט פלילי", קובע כלל שלפיו "הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין בפסק דין סופי במשפט פלילי המרשיע את הנקבל, יראו אותם כמוכחים בהליך המשמעתי נגד אותו נקבל." כלל דומה מצוי בהוראות חיקוקים מסדירים אחרים, כגון סעיף 56יב(ד) לפקודת הרוקחים, וסעיף 39(ד) לחוק תיירות מרפא, וכן בחוקים העוסקים ברישוי ומשמעת של מהנדסים, אדריכלים, מתווכים, שמאי מקרקעין, שוטרים, סוהרים ועוד. כלל זה נשען על נטל ההוכחה להרשעה במשפט הפלילי ועל יעילות בהסתמכות על ממצאי ההליך האמורים, במסגרת ההליך המשמעתי. עם זאת, הוראת הסעיף המוצע רחבה יותר מההוראות בחוקים הקיימים, ובפרט - מוצע לקבוע כי ככל שנסתיים הליך פלילי בהכרעת דין או בגזר דין לפני ההליך המשמעתי, יצורפו הכרעת הדין וגזר הדין לקובלנה; שנית, מוצע להסמיך מפורשות את ועדת המשמעת, במקרים אלה,  לעיין לא רק בהכרעת הדין אלא גם בכתב האישום ובחומרים נוספים מתוך ההליך הפלילי, אם ראתה צורך בכך לשם הבהרת האמור בהכרעת הדין או בגזר הדין. הוראה זו מקנה לוועדת המשמעת סמכות דומה לזו שיש לבית המשפט לפי סעיף 42ב לפקודת הראיות.

 

סעיף 17    מוצע לכלול בסימן ד' סעיף חדש נוסף, סעיף 36א, שעניינו "זכות עיון", המסדיר את זכותו של הנקבל או סניגורו לעיין בחומר הראיות הנוגע לקובלנה, ולהעתיקו, בכל שלב בהליך. זכות העיון מעוגנת כיום באופן רחב בדברי חקיקה הנוגעים לדין משמעתי, והיא מוכרת כחלק מהזכויות שהן בגדר 'כללי הצדק הטבעי' גם מקום בו אין הסדרה מפורשת של הזכות. כך למשל, בחוקים המסדירים את הדין המשמעתי החל על המתווכים במקרקעין, רואי חשבון, העוסקים בשירותים  ומקצועות בענף הרכב, עובדים הסוציאליים, שמאי מקרקעין, עורכי דין ועוד.  

הליכים משמעתיים יש בהם כדי להשפיע באופן מהותי על חופש העיסוק של הנקבל ומשכך יש להבטיח הגנה על זכותו להליך הוגן. עיגון זכותו לעיין בחומר הראיות שנאסף על ידי התובע במסגרת פרק המשמעת, הוא מתבקש. בסעיפים קטנים (ב) עד (ו) מוצעות הוראות סדרי דין לדיון במחלוקת בין הנקבל לתובע בקשר עם זכות העיון בחומר הראיות, ומוצע לקבוע כי במקרה כזה יכריע יושב ראש ועדת המשמעת לפי בקשת הנקבל, וככל שיידרש רשאי יושב ראש הוועדה לעיין בחומר שנטען לגביו שהוא חומר ראיות שגילויו נדרש. על החלטת יושב ראש ועדת המשמעת רשאים הצדדים לערער לפני בית המשפט המחוזי, בתוך 14 ימים. לבסוף, מוצע כי הסדר זה לא יגרע מהסדרי פקודות הראיות החלים לעניין ראיות חסויות ולא יתגבר על הדין הכללי במקום שבו חל איסור גילוי חומר ראיות או שמותר שלא לגלותו. 

בסעיף קטן (ז) מוצע לקבוע כי מתן ההזדמנות לנקבל או לסניגורו לעיין בחומר הראיות ולהעתיקו, מהווה תנאי לאפשרות התובע להגישו לוועדת המשמעת, אלא אם הם ויתרו על כך. הוראה זו יש מתמרצת גם את התובע לעמוד על זכות העיון של הנקבל ועל קיומו של הליך הוגן.

 

סעיף 18    אמצעי המשמעת שמוסמכת ועדת משמעת להטיל כיום מוסדרים בסעיף 37 לחוק הסדרת העיסוק, וכן בהוראות דומות או מקבילות בחיקוקים האחרים המסדירים את מקצועות הבריאות והרפואה, למשל סעיף 56טז לפקודת הרוקחים; סעיף 43 לחוק תיירות מרפא; סעיף 43 לחוק הפסיכולוגים; סעיפים 41 ו-17ה לפקודת הרופאים; סעיף 45 לפקודת רופאי השיניים; תקנה 15 לתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), ועוד. בין אמצעי המשמעת שניתן להטיל כיום מכוח חוק הסדרת העיסוק וחיקוקים אחרים: התראה, נזיפה, קנס, התלייה זמנית של התעודה, התליית התעודה עד להשתתפות בתכנית הכשרה או השתלמות מקצועית, וכן ביטול התעודה. במסגרת יצירת אחידות בין כל מקצועות הבריאות והרפואה, מוצעים מספר תיקונים להוראות סעיף זה בחוק הסדרת העיסוק.

בפסקה (3) לסעיף 37 לחוק מוצע לקבוע כי לעניין גביית קנסות שהטילה הוועדה מכוח סמכותה לפי סעיף זה, יחול חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, בהתאם לפסקה (17) להגדרת המונח "חוב" בחוק האמור, שלפיה "חוב" יוגדר כ"כל חוב אחר שנקבע בחיקוק שיחולו עליו הוראות חוק זה".

מוצע לכלול בהסדר הרוחבי אמצעי משמעת נוספים הקיימים כיום בחלק מהחיקוקים המסדירים ולהוסיף לרשימה שבחוק שני אמצעי משמעת נוספים . האחד, אמצעי משמעת של הטלת תנאים ומגבלות על הנקבל או על ביצוע פעולות מסוימות בתחום עיסוקו, לתקופה קצובה שלא תעלה על שלוש שנים, בדומה לאמצעי המשמעת הקיימים כיום בפקודת הרוקחים ובחוק תיירות מרפא; והשני - אמצעי משמעת של  חיוב הנקבל בהכשרה נוספת כתנאי להמשך עיסוקו או לחידוש תעודתו או רישיונו (מבלי להפקיע או להתלות את הרישיון עד לביצוע הכשרה כאמור) וזאת בדומה לאמצעי משמעת הקיים בפקודת הרוקחים. זאת, לעומת התליה עד לביצוע ההכשרה, המעוגנת כיום בפסקה (4) לסעיף 37 בחוק, ובחיקוקים אחרים. אמצעי משמעת אלה נועדו לאפשר התאמה טובה יותר של סל הכלים העומדים לרשות ועדת המשמעת בקבלת החלטותיה בקובלנות הנדונות בפניה, בהתאם לחומרתן המשתנה או למאפיינים המקצועיים של האירוע נשוא הקובלנה, של הנקבל ושל העיסוק, ולהגביר את אפשרותה לקבל החלטות מידתיות ומותאמות יותר לכל מקרה ומקרה, שתכליתן שיפור רמתו המקצועית של הנקבל, ובכך שיפור איכות השירות הבריאותי לציבור, ולא ענישה בלבד.   

 

סעיף 19    סעיף 38 לחוק הסדרת העיסוק קובע כיום את סמכות ועדת המשמעת להטיל אמצעי משמעת של התליית תעודה או רישיון על תנאי, כאשר על הוועדה לקבוע בהחלטתה בעניין זה את תקופת התנאי ואת עבירות המשמעת שביצוען מהווה הפרה של התנאי האמור. סעיף 39 לחוק קובע הוראות לעניין העמדת החלטת ועדת המשמעת בקובלנה לעיון הציבור. שני סעיפים אלה חותמים את סימן ד' המוצע בעניין ניהול ההליך המשמעתי. הוראות בעניין אמצעי משמעת על תנאי קיימים גם בחיקוקים מסדירים עדכניים אחרים במקצועות הבריאות, למשל בסעיף 43 לחוק תיירות מרפא, וסעיף 56יז לפקודת הרוקחים. מוצע לתקן סעיפים אלה על דרך של החלפתם בסעיפים עדכנים יותר התואמים את הניסיון הפרקטי שנצבר בנושאים המוסדרים בהם, כמפורט להלן.

 

לסעיף 38 המוצע – מוצע כי הטלת אמצעי משמעת על תנאי תתאפשר לגבי כל אחד מאמצעי המשמעת המנויים בסעיף 37(3) עד (6) (קנס, התלייה זמנית של התעודה או הרישיון, התליה עד להשתתפות בהכשרה או השתלמות מקצועית או ביטול התעודה או הרישיון). זאת לעומת המצב כיום לפי סעיף 38(א) לחוק שלפיו, אמצעי המשמעת שניתן להטילו על תנאי הוא התליה לתקופה קצובה בלבד. בכך יתאפשר לוועדת המשמעת שיקול דעת והתאמה מדויקת יותר של אמצעי המשמעת שבו תבחר לנקוט במקרים המתאימים.

בסעיף קטן (ב) מוצעים מספר תיקונים לסעיף 38(ב) בנוסחו הקיים. הסעיף קובע כיום כי לא יופעל אמצעי המשמעת שהוטל על תנאי, אלא במקרה שבו ועדת המשמעת מצאה שבתקופת התנאי (שנקבעה בהחלטתה המקורית על הטלת אמצעי המשמעת על תנאי) הנקבל עבר עבירת משמעת מבין העבירות שפירטה הוועדה בהחלטה כאמור. בהקשר הזה, מוצע להגביל את תקופת התנאי לשלוש שנים לכל היותר, מן הטעם שפרק זמן זה הוא סביר בהתחשב בהשלכות קיומו של התנאי על הפיקוח השוטף על בעל הרישיון, ומתוך תפיסה שככל שהוועדה מתרשמת שנדרשת תקופת 'מבחן' ארוכה יותר - יש בכך כדי להצדיק חשיבה מחודשת על התאמת אמצעי משמעת זה למעשה בגינו הורשע הנקבל בדין המשמעתי. לצד זאת מוצע לאפשר גמישות לוועדה להאריך את התקופה במקרים שבהם מצאה לנכון כי הדבר מוצדק, וזאת במקרים חריגים בלבד ותוך הטלת חובת הנמקה. כמו כן מוצע לחדד בלשון הסעיף כי הפעלת התנאי נבחנת על פי עבירות משמעת שביצע הנקבל בתקופת התנאי, אף אם מידע בעניין זה הובא לידיעת ועדת המשמעת רק לאחר תום התקופה.

סעיף קטן (ג) מעגן את הכלל הקבוע כיום בסעיף 38(ג) לפיו מניין תקופת התנאי מתחיל ביום מתן החלטת ועדת המשמעת על הטלת אמצעי המשמעת על תנאי, אלא אם הורתה ועדת המשמעת אחרת.

לבסוף, מוצע להוסיף את סעיף קטן (ד) ולקבוע כי הטלת אמצעי משמעת של ביטול תעודה (במובחן מהתליה זמנית שלו), תמנע את אפשרות הנקבל להגיש בקשה לתעודה חדשה בכל מקצוע בריאות או רפואה שחלות עליו הוראות פרק המשמעת, לפרק זמן של חמש עשרה שנים מיום הביטול. הוראה זו יש בה כדי להדגיש את חומרת המעשה, בראיית משרד הבריאות, שבשלו הוטל אמצעי משמעת קיצוני, המרחיק את הנקבל מעיסוק במקצועו לחלוטין ובאופן שהוא, לכאורה, סופי. כך לדוגמא, בעת ביטול רישיון לנוכח הרשעה פלילית בעבירת אלימות חמורה, זיוף מסמכים, סחר בסמים ועוד. במקרים אלו, אם הוחלט על ביטול הרישיון או התעודה לצמיתות, יש להניח כי המעשה הוא חמור דיו כדי להרחיק את מבצעו לפרק זמן משמעותי מכל עיסוק בתחום הרפואה ובכל מקצועות הבריאות, אשר מטיבם חושפים את הציבור לסיכון מול מבצע המעשה האמור.

 

לסעף 39 המוצע – סעיף זה, החותם את סימן ד', עניינו במתן פומבי להחלטות שנתקבלו על ידי ועדת המשמעת. כיום קובע הסעיף כי על מנהל משרד הבריאות לפרסם באתר האינטרנט של משרד הבריאות וכן בדרכים אחרות ככל שימצא לנכון, החלטות סופיות של ועדת המשמעת שבהן נקבע כי הנקבל עבר עבירת משמעת. אם מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל לא עבר עבירת משמעת, על הוועדה לאשר למנהל הכללי של משרד הבריאות את נוסח ההודעה שיפרסם כאמור, תוך עילום שם הנקבל והשמטת פרטים שיש בהם כדי לזהותו, והכל אלא אם הורתה הוועדה אחרת. כמו כן אם ביקש זאת הנקבל, תפורסם ההחלטה בציון שמו. נושא פרסום החלטות ועדות המשמעת מוסדר באופנים שונים במספר חיקוקים מסדירים אחרים של מקצועות הרפואה והבריאות, בהסדרים שחלקם מפורטים וחלקם לקוניים.

שאלת פרסום פסקי דין בהליכים משמעתיים עלתה במספר לא מועט של מקרים, והוכרעה על ידי בית המשפט העליון שקבע כי פרסום תוצאות ההליך המשמעתי הוא חשוב מאוד עבור השקיפות לציבור, וכן לצורך השמירה על האמון במקצועות ובעיסוקים בהם אמון הציבור הוא חיוני. כך למשל, בעל"א 10/86 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו נ' ארגון פרידמן, פד"י מ(4), 461, קבע בית המשפט כי "הכלל, שמצא את ביטויו בסעיף 69(ב) הוא שלוחה של העיקרון הכללי, שהדיון בערכאה שיפוטית של המדינה חייב להיות פומבי... זהו כלל שיש לו חשיבות ביתר שאת לגבי טריבונל כמו בית הדין המשמעתי. למען לא יתקבל הרושם בציבור, שבהליכים סודיים קא עסקינן, וכי עבירות משמעתיות מתבררות, אך תוצאותיהן נשארות בתחום המשפחה."

בהתאם, מוצע להחליף את סעיף 39 בסעיף שעניינו "פרסום לציבור", שיבטא בצורה מפורטת יותר את חובת מתן הפומביות להחלטות ועדות המשמעת, ברוח החקיקה העדכנית בנושא. מוצע כי תחול חובת פרסום של החלטות סופיות של ועדות המשמעת, לאחר שמוצו הליכי הערעור בעניינן, באחריות מנהל ועדות המשמעת (לעומת מנהל משרד הבריאות כקבוע כיום). כן מוצע כי, ככלל, הפרסום יהיה באתר האינטרנט של משרד הבריאות, וכן בדרכים נוספות ככל שיורה על כך מנהל ועדות המשמעת. אין בכך כמובן כדי למנוע פרסום גם באמצעים אחרים, כגון בהודעות לתקשורת או במאגרים משפטיים.

סעיפים קטנים (א) ו-(ב) קובעים את חובת הפרסום בעת שוועדת המשמעת קבעה כי הנקבל עבר עבירת משמעת. במקרה כזה, מוצע כי הפרסום יכלול את פרטי הזיהוי של הנקבל ואת פרטי הקובלנה, וזאת אלא אם הורתה הוועדה לפרסם את ההחלטה ללא ציון פרטים מזהים של הנקבל, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שמיעת הצדדים לקובלנה ושקילת הפגיעה בפרטיות הנקבל או צד שלישי אל מול התכלית של אזהרת הציבור באמצעות הפרסום. יודגש כי בהתאם לסעיף קטן (ה) המוצע, על מנהל ועדות המשמעת להמתין עם הפרסום עד למיצוי הליכי הערעור על החלטה כאמור.

לצד זאת, בסעיף קטן (ב) מוצע לקבוע כי משרד הבריאות יפרסם, בכל מקרה, את עצם דבר הטלת אמצעי משמעת בהליך משמעתי (ובכלל זה בהליכים לפי סימן ה' לפרק המשמעת), וזאת כבר עם קבלת החלטת ועדת המשמעת  (קרי, מוקדם יותר לחובת הפרסום החלה על מנהל ועדות המשמעת עם הפיכת ההליך המשמעתי לסופי).  הפרסום על ידי משרד הבריאות יכלול את שמו של הנקבל, וככל שהוגש ערעור יפורסם לצד מידע זה גם מידע גם על אודות הגשת הערעור, ותוצאותיו. הוראה זו משלימה את הוראת סעיף 13(ב) לחוק הקובעת כי "ביטול תעודה במקצוע בריאות, התלייתה או התנייתה בתנאים, יצוינו במרשם". יצוין כי בהתאם למצב המשפטי כיום, חלה חובת פרסום לציבור  רק במקרה שבו אמצעי המשמעת שהוטל הוא התליה או ביטול של תעודה. מוצע להרחיב את חובת הפרסום לכלל אמצעי המשמעת המוטלים בהליך משמעתי, כולל בהליכים לפי סימן ה' (התלייה אוטומטית במקרה של עבירות מין או אלימות וכן התליית ביניים). הפרסום נועד לתת ביטוי פומבי לעצם העובדה שהוטלו אמצעי משמעת על בעל מקצוע, שהוא מידע חשוב לציבור העשוי לבוא במגע עם בעל המקצוע, גם אם תעודתו לא הותלתה או בוטלה. יודגש עם זאת, כי הפרסום על ידי משרד הבריאות מתייחס לעצם הטלת אמצעי המשמעת ואינו מפרט את תוכנה המלא של החלטת ועדת המשמעת. פרסום ההחלטה המלאה ייעשה כאמור רק עם הפיכת ההחלטה לחלוטה.

סעיף קטן (ג) קובע את הכלל לפרסום החלטה על כך שהנקבל לא עבר עבירת משמעת (דהיינו – זיכוי בקובלנה), הקבוע כיום בסעיף 39(ב) לחוק, במספר שינויים. ברי, כי פרסום מידע אודות זיכוי הוא משמעותי וחשוב, לצורך הפיקוח הציבורי על ההליכים המשמעתיים. עם זאת, גם במקרה זה עלול פרסום לגרום פגיעה בשמו הטוב של הנקבל, אף שזוכה, ולכן מוצע כי יפורסם נוסח ההחלטה עצמה תוך מחיקת פרטים מזהים של הנקבל, אלא אם  הנקבל ביקש פרסום של פרטיו המזהים. פרסום הפרטים המזהים של הנקבל יבוצע לפי בקשתו, ואין לוועדת המשמעת סמכות לסרב לבקשה כזו. גם כאן, הגורם המפרסם יהיה מנהל ועדות המשמעת.

בסעיף קטן (ד) מוצע לקבוע כלל שלפיו בכל פרסום לציבור של החלטות ועדת משמעת, ללא קשר לשאלה אם הנקבל הורשע או זוכה, לא ייכללו פרטים מזהים של מטופל כהגדרתו בחוק זכויות החולה , או של מתלונן (מי שעל יסוד תלונתו הוגשה הקובלנה). הוראה זו נועדה להגן על זכויותיהם של אלה, ובכלל זה על שמירת הסודיות הרפואית ושמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל (חובות הקבועות בחוק זכויות החולה), וכן למנוע תמריץ שלילי ממתלונן להגיש תלונתו בשל חשש לחשיפה או פרסום.

בסעיף קטן (ה) מוצע לקבוע את תזמון הפרסום, כך שמנהל ועדות המשמעת לא יפרסם את החלטות ועדות המשמעת כל עוד ניתן לערער עליהן והן לא הפכו חלוטות; בטווח זמנים זה, כאמור, משרד הבריאות יפרסם לציבור רק את המידע כי נתקבלה החלטת ועדת משמעת בעניינו של הנקבל, כולל פרטי זיהוי של הנקבל, ופרטים בדבר אמצעי המשמעת שהוטל עליו בציון העובדה כי ההחלטה עדיין ניתנת לערעור. סעיף קטן זה מבקש לאזן בין זכות הציבור למידע בדבר ניהול ההליך המשמעתי, שימור אמון הציבור במקצועות הבריאות והגנת הציבור מפני בעלי מקצוע שהורשעו בדין משמעתי, לבין זכות הנקבל לפרטיות, להגנת שמו הטוב ולהמשך עיסוקו כל עוד לא מוצה ההליך המשמעתי בעניינו וכל עוד עומדת לו זכות הערעור. לנוכח

בסעיף קטן (ו) מוצע לקבוע כי ככל שניתנה החלטה בקובלנה שהוגשה על יסוד תלונה, יודיע התובע למתלונן על ההחלטה, למעט אם הורתה ועדת המשמעת אחרת, מטעמים שיירשמו. הוראה זו היא חלק מן ההוראות המאמצות, בשינויים מסוימים, את הוראות חוק זכויות נפגעי עבירה גם בהליך המשמעתי, כמפורט לעיל.

בסעיף קטן (ז) מוצע לקבוע את סדרי הערעור על החלטות ועדת המשמעת בעניין פרסום כמפורט בסעיף, כערעור על החלטת הוועדה בקובלנה, המוסדר בסעיף 41 לחוק.  

וזו לשונם של סעיפים 38 ו-39 שאותם מוצע להחליף:

"38. אמצעי משמעת על תנאי

(א)       החליטה ועדת המשמעת על התליית תעודה לפי הוראות סעיף 37(5), רשאית היא להורות בהחלטתה שההתליה תהא על-תנאי.

(ב) נקבל שהוחלט לנקוט נגדו אמצעי של התליה על-תנאי, לא תינקט נגדו התליה כאמור אלא אם כן עבר, בתוך תקופה שנקבעה בהחלטת ועדת המשמעת (בסעיף זה – תקופת התנאי), אחת מעבירות המשמעת שקבעה הוועדה בהחלטתה (בסעיף זה – עבירת משמעת נוספת) וועדת המשמעת מצאה, בתוך תקופת התנאי או לאחריה, שהנקבל עבר עבירת משמעת נוספת כאמור.

 (ג) תקופת התנאי תימנה מיום מתן החלטת ועדת המשמעת בדבר ההתליה על-תנאי, אלא אם כן הורתה ועדת המשמעת אחרת."

"39.העמדה של החלטת ועדת המשמעת בקובלנה לעיון הציבור

(א) מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת והחלטתה הפכה סופית, יעמיד המנהל את דבר החלטת ועדת המשמעת בקובלנה בציון שמו של הנקבל לעיון הציבור באתר האינטרנט של משרד הבריאות ובכל דרך נוספת שיורה ויאפשר למעוניינים בכך לקבל העתק ממנה, אלא אם כן הורתה ועדת המשמעת אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו על ידה.

(ב) מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל לא עבר עבירת משמעת, והחלטתה הפכה סופית, יעמיד המנהל לעיון הציבור באתר האינטרנט של משרד הבריאות ובכל דרך נוספת שיורה את נוסח ההחלטה שוועדת המשמעת התירה לפרסום ויאפשר למעוניינים בכך לקבל העתק ממנה; ועדת המשמעת תקבע את הנוסח שיותר לפרסום, תוך עילום שם הנקבל והשמטת פרטים שיש בהם כדי לזהותו, אלא אם כן הורתה אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו על ידה; לבקשת הנקבל, תפרסם הוועדה את החלטתה בציון שמו."

 

סעיף 20    בהמשך לסימן ד' לפרק המשמעת, מוצע להוסיף את "סימן ה': הליכים מיוחדים והליכים זמניים", שיכלול הוראות מיוחדות לעניין סוגי הליכים משמעתיים מיוחדים נבדלים מההליך המשמעתי שהוסדר בסימן ד', וזאת בשלושה סעיפים אלה: סעיף 39א (הוראות מיוחדות לעניין בעל תעודה שהורשע בעבירת מין או אלימות), סעיף 40 (התליית ביניים) וסעיף 40א (התליית ביניים לפני הגשת קובלנה), כמפורט להלן.

 

לסעיף 39א המוצע – מוצע לעגן בפרק המשמעת את הוראות תיקון מס' 13 לפקודת הרופאים, שקבע הוראות מיוחדות לעניין רופא מורשה שהורשע בעבירת מין, ולהחילן על כלל העוסקים במקצועות שעליהם יחול פרק המשמעת, במספר התאמות נדרשות, כפי שיפורט להלן.

 

תיקון 13 לפקודת הרופאים, שאותו מוצע לעגן בסעיף 39א לחוק הסדרת העיסוק כהסדר רוחבי, נחקק בעקבות הצעת חוק של חברת הכנסת מיכל רוזין, ופורסם ברשומות ביום ד' בסיוון התשפ"ב (9 ביוני 2022), כחוק לתיקון פקודת הרופאים (מס' 13), התשפ"ב-2022, וקבע  הסדר של התלייה אוטומטית וזמנית של רישיון של רופא שהורשע בבית משפט בהליך פלילי בעבירת מין או בעבירה לפי החוק למניעת הטרדה מינית, עד לקבלת החלטה בעניין זה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות, לפי מנגנון שהוסדר בתיקון. בדברי ההסבר להצעת החוק האמורה נכתב כי היא "נועדה למנוע מרופאים שהורשעו בעבירות מין להמשיך לעסוק ברפואה לאחר הרשעתם, ובכלל זה לבוא במגע עם חסרי ישע, קטינים ואנשים עם מוגבלות במסגרת הטיפול בהם, עד שמתקבלת החלטה על התליית רישיונם, הגבלתו או נקיטת אמצעי משמעת אחרים". תיקון מס' 13 קבע את ההסדר כהסדר ייחודי לעניין הרשעה של רופאים בלבד, בין השאר עקב המבנה המפוצל של חקיקת רישוי המקצועות במערכת הבריאות. תיקון 13 קבע כי רופא שהורשע בעבירות מין או בעבירות לפי החוק למניעת הטרדה מינית, רישיונו יותלה באופן אוטומטי ממועד הרשעתו כאמור, החל בשלב הכרעת הדין, והוא יהיה חייב בדיווח על ההרשעה למנכל משרד הבריאות, לצד חובת מסירת הודעה בעניין זה החלה גם על בית המשפט. בסמוך לאחר קבלת ההודעה על כך מחוייב משרד הבריאות לקיים הליך לדיון באותה התליה, על מנת לקבוע אם לבטל את ההתליה, להמשיך אותה, לקצוב לה תקופה מוגבלת, או להמירה בהגבלות. אם ביקש זאת הרופא, רשאי המנהל שלא לדון בהתליה, ואז תעמוד ההתליה בתוקפה עד להחלטה בקובלנה משמעתית כנגד הרופא..

בתיקון 13 נקבעו הוראות בדבר הוועדה המיוחדת שתמליץ למנהל בעניין ההתליה האמורה, לרבות  הוראות בעניין הרכב חבריה והכשרתם; לוח הזמנים לפעילותה זכות הרופא להשמיע את טענותיו בפניה, וזכות לנפגע העבירה לקבל הזדמנות להשמיע עמדתו.

בתיקון 13 האמור נקבעו הוראות המסדירות את היחס בין פעולת הוועדה המיוחדת לבין פעילות ותפקידי ועדות המשמעת האחרות כדי למנוע כפל הליכים או הליכים מיותרים;

הרעיונות והתכליות שעמדו בבסיס תיקון מס' 13 לפקודת הרופאים מתקיימים גם בקשר לכל מקצועות הבריאות והרפואה האחרים, לנוכח טיבם של מקצועות אלו, שבהם בא המטפל במגע עם מטופלים. מכיוון שכך, מוצע לעגן את הקבוע בתיקון האמור בתוך פרק המשמעת הרוחבי שיחול על כל מקצועות הבריאות, כך שיחול בכל מקרה שבעל מקצוע כאמור הורשע בעבירת מין, וכן להרחיב את הכלל האמור גם ביחס לעבירות של אלימות לפי הגדרה שבחוק, במספר התאמות. יש לזכור כי הרשעה בעבירה פלילית חמורה כגון עבירות מין ואלימות היא ממילא עבירת משמעת, בכל המקצועות, וכן כי לאחר הרשעה בהליך פלילי, לא עומדת עוד לבעל המקצוע חזקת החפות, כמו במקרה של הליך משמעתי רגיל שאין מאחוריו הרשעה בפלילים.

בהתאם, הכלל של התליה אוטומטית של התעודה במקרה של הרשעה בעבירת מין, וכן בעבירות אלימות, עד לקבלת החלטה אחרת, שתתקבל בתוך זמן קצר,  יורחב לכלל המקצועות המוסדרים תחת פרק המשמעת המוצע בהצעת חוק זו. בכך יש להגביר את ההגנה על הציבור מפני עבריינים מסוכנים, לאחר שהורשעו בהליך הפלילי, וליתן מענה מידי לתחושת הביטחון בקרב המטופלים ולחיזוק אמון הציבור במערכת הבריאות בכללותה. מוצע לעגן את ההליך המיוחד של ההתליה האוטומטית כפי שעוגן בפקודת הרופאים, בסימן ה' לפרק המשמעת לחוק הסדרת העיסוק. בתוך כך מוצעות מספר התאמות לשם שילוב המנגנון בתוך מכלול הוראות פרק המשמעת המוצע, להשגת יעילות בהפעלתו ובהירות משפטית ביחס בין הליך זה לבין הליכי משמעת אחרים המוסדרים בפרק המוצע. להלן יפורטו השינויים לעומת האסדרה בתיקון מס' 13 לפקודת הרופאים:

לסעיפים קטנים (א) ו-(י) – מוצע להגדיר "עבירת מין או אלימות" כעבירה המנויה בתוספת החמישית, ולהסמיך את שר הבריאות, בהסכמת שר המשפטים, לשנות את התוספת האמורה; בתוספת החמישית מוצע לכלול רשימת עבירות, הכוללות את רשימת העבירות המוגדרות בתיקון מס' 13, ולהרחיבה גם לעבירות אלימות אשר בראי המחוקק מתקיימת הצדקה להגנת הציבור גם מפני מבצעיהן. הגדרת המונח נשענת על ההגדרה שבחוק זכויות נפגעי עבירה, ופירוט הרשימה מפורט בהמשך, בדברי ההסבר לתוספת החמישית.

כן מוצע להגדיר את המונח "הורשע" באותו אופן בו הוגדר בתיקון מס' 13, דהיינו כשהוא כולל גם קביעה משפטית כי האדם ביצע את העבירה, אך לא הורשע, בשל נסיבות שונות, וזאת בדומה לאמור לעיל בהקשר של עבירת המשמעת של הרשעה בעבירה פלילית, לפי סעיף 27(8) לחוק כנוסחו המוצע.

לסעיפים קטנים (ב) ו-(ד) – נוסח סעיפים אלו תואם את נוסח סעיף 44ד(א)(1) ו-(ב) לפקודת הרופאים, וקובע את מנגנון ההתלייה האוטומטי של תעודה של בעל תעודה במקצוע בריאות, שהורשע בעבירת מין או אלימות. מוצע כי ההתלייה תימשך עד להחלטת מנהל משרד הבריאות בהתאם להמלצת ועדה מיוחדת שמונתה לעניין זה, או עד לקביעה של ועדת משמעת בדבר הטלת אמצעי משמעת או הטלת אמצעי משמעת על תנאי. בכך מוצע להתאים את נוסח הסעיפים מפקודת הרופאים, שלפיה ההתליה תעמוד בתוקפה עד להחלטת מנהל משרד הבריאות או עד להחלטת שר הבריאות לפי סעיף 41 לפקודה האמורה, למנגנון ועדות המשמעת המתוקן, לפי חוק זה.

לסעיף קטן (ג) – מוצע לעגן את הוראת סעיף 44ד(א)(2) לפקודת הרופאים כלשונה, בשינויים המחויבים, בעניין חובתו של בעל תעודה שהורשע בעבירת מין או אלימות לדווח על כך למנהל ובעניין זכותו לבקש את ביטול ההתליה האוטומטית, לקצוב את תקופתה או להטיל מגבלות על עיסוקו במקומה. יובהר כי אף אם לא יבקש לעשות כן, עדיין חלה חובה על המנהל לפעול כאמור בסעיף קטן (ד), ולמנות ועדה שתמליץ לו בעניין, וזאת אלא אם בעל התעודה ביקש במפורש כי לא תמונה ועדה כאמור (ובכך בחר בעצמו להותיר את  ההתליה בתוקף עד להחלטה אחרת).

בסעיף קטן (ה) מוצע להסדיר את ההוראות הנוגעות לוועדה המיוחדת, המעוגנים בסעיף 44ד(ג) עד (ה)(1) לפקודת הרופאים, במספר התאמות. בפסקה (1) מוצע לקבוע כי חברי הוועדה המיוחדת יהיו חברי ועדת המשמעת לפי סעיף 29(ב) (באופן התואם את ההסדר המשמעתי החדש המוצע בחוק זה), הכוללים: משפטן; בעל מקצוע מומחה או בעל ניסיון של עשר שנים לפחות שהוא עובד המדינה או מוסד רופאי ציבורי; ובעל מקצוע מומחה או בעל ניסיון כאמור שהציע האיגוד המקצועי (לחלופין מי שעומד בקריטריונים אחרים כפי שנקבע בסעיף האמור). לצד אלה מוצע לקבוע כי בוועדה המיוחדת יכהנו גם נציג בעל הכשרה, ידע וניסיון בתחום הפגיעות המיניות, וכן אישה אחת לפחות, כפי שקבוע כיום בסעיף 44ד(ג) לפקודת הרופאים, בעקבות תיקון 13; בפסקה (2) מוצע לעגן, בשינויים המחויבים, את הוראת סעיף 44ד(ד) לפקודת הרופאים בעניין מועדי מינויה ופועלה של הוועדה המיוחדת, שיש למנות בתוך חודש ימים מהמועד שבו נודע למנהל דבר הרשעה; בפסקה (3) מוצע לעגן כלשונה את הוראת סעיף 44ד(ה)(1) לפקודת הרופאים בעניין המועדים להגשת המלצותיה של הוועדה המיוחדת למנהל ואפשרות מתן אורכה למועדים אלו.

בפסקה (4) מוצע לעגן כלשונה את הוראת סעיף 44ד(ה)(2) לפקודת הרופאים בעניין קבלת החלטת המנהל בעניין ההתלייה, בתוך 14 ימים מיום קבלת המלצת הוועדה המיוחדת;

בסעיף קטן (ו) מוצע לעגן את הוראת סעיף 44ד(ו) לפקודת הרופאים, בהתאמות המתייחסות להחלטה אחרת של ועדת המשמעת בתקופת ההתלייה האוטומטית. מוצע כי החלטה שקיבל המנהל לאור המלצות הוועדה המיוחדת תעמוד בעינה עד לקבלת החלטה של ועדת המשמעת בדבר אמצעי משמעת או אמצעי משמעת על תנאי לפי סעיפים 37 או 38, או עד להחלטה בהליך לפי סעיפים 40 עד 40ב, לפי העניין, ושינוי של החלטתו במהלך התקופה האמורה ייעשה באותה הדרך שבה נתקבלה החלטתו – פניה לוועדה מיוחדת לקבלת המלצתה והחלטת המנהל לאחר מכן.

בסעיפים קטנים (ז) ו-(ח) מוצע להתאים את הוראות סעיפים 44ד(ז) ו-(ח) בפקודת הרופאים לפרק המשמעת בחוק הסדרת העיסוק. סעיפים אלה מסדירים את היחס בין הוועדה המיוחדת בהליך ההתליה האוטומטית לבין ועדת המשמעת, על מנת למנוע הליכים כפולים או מיותרים.

באופן דומה מוצע להסדיר את היחס בין הוועדה המיוחדת לבין ועדת המשמעת גם בחוק מוצע זה, ולקבוע כי אם הוגשה קובלנה לפני שהורשע בעל המקצוע, ובכל אופן אם כל עוד לא מונתה ועדה מיוחדת לעניין ההתליה האוטומטית, תשמש ועדת המשמעת הדנה בקובלנה כוועדה מיוחדת גם לעניין ההתלייה האוטומטית עקב הרשעה כאמור; באופן דומה, מוצע לקבוע כי אם סדר הדברים הפוך, ובעל המקצוע הורשע לפני שהוגשה קובלנה בעניינו (ומשכך חלה התלייה אוטומטית), ומשכך מונתה וועדה מיוחדת, ואז הוגשה קובלנה, תהיה הוועדה המיוחדת מוסמכת לדון בקובלנה כוועדת משמעת , ויחולו עליה כל ההוראות החלות על ועדת משמעת לפי פרק זה לחוק, לכל דבר ועניין (ובכלל זה סמכויותיה והוראות הנוגעות לסדרי דין, סדרי עבודה, כהונת חברי הוועדה וכולי). מוצע לסייג קביעה זו ולהסמיך את המנהל להורות שוועדה אחרת תדון בקובלנה, ובכך להותיר גמישות, ככל שיידרש לדעת המנהל, להתאים יותר את הפורום הדן בקובלנה.

בסעיף קטן (ט) מוצע לעגן את הוראת סעף 44ד(ט) לפקודת הרופאים המאפשרת לבעל המקצוע לבקש הארכת המועדים הנקובים בסעיף לעניין פרק הזמן למינוי ועדה מיוחדת, מועד הגשת המלצותיה ומועד החלטת המנהל לאחר קבלת המלצותיה כאמור, בכפוף לכך שגם בתקופות הארכה תחול ההתלייה של התעודה, עד לקבלת ההחלטה בנושא על ידי המנהל או ועדת המשמעת, לפי העניין.

בסעיף קטן (י) מוצע לעגן את הוראת סעף 44ד(י) לפקודת הרופאים שלפיו, במקרה שבו התקיים הליך משמעתי בפני ועדת המשמעת והיא קיבלה החלטה בעניינו של הנקבל שהורשע בשל אותם מעשים שהובילו לכתב האישום כנגדו ולהרשעה, או לחלופין הורתה על התליית ביניים עד להחלטת ועדת המשמעת, דהיינו עד לתום ההליכים המשמעתיים, אזי לא יחול מנגנון ההתליה האוטומטי, כיוון שאין בו צורך, בין אם כיוון שהנקבל כבר הורשע בדין המשמעתי ומרצה או ריצה את העונש שהושת עליו, או שממילא תעודתו כבר הותלתה עד להחלטת ועדת משמעת בעניינו, ואין צורך לשקול בשנית את הצורך בהתליה, בהליך נפרד.

 

סעיפים 21 ו-22           סעיף 40 לחוק הסדרת העיסוק קובע הסדר שעניינו "התליית ביניים". הסדר זה מאפשר לוועדת המשמעת להתלות תעודה של בעל תעודה במקצוע הבריאות עד לסיום ההליכים בפניה,  אם סברה כי עבר עבירת משמעת או אם הוגש נגדו כתב אישום בהליך פלילי, ובהתחשב במהותה וחומרתה של עבירת המשמעת, ההגנה על הציבור מחייבת התלייה כאמור. התלייה זו כמובן כפופה לזכות הנקבל להשמיע בפני הוועדה את טענותיו. סעיף קטן (ב) בחוק הסדרת העיסוק בנוסחו כיום, מסייג את האפשרות להתליית תעודה עד לתום ההליכים, במקרים שבהם טרם הוגשה קובלנה כנגד הנקבל, ומאפשר במקרים אלו להתלות את התעודה לפרק זמן של שלושים ימים לכל היותר. קרי, לשם הארכת פרק הזמן להתליה הזמנית, על התובע להזדרז ולהגיש קובלנה בתוך שלושים ימים מיום שהותלתה התעודה.

לסעיף זה נודעת חשיבות רבה מבחינת יכולתו של הרגולטור להגן על הציבור מפני בעלי מקצוע שכשלו. האפשרות להרחיקם מעיסוק עד לתום ההליכים מבטיחה את ההגנה המרבית על עניינו של הציבור, בנסיבות שבהן הנקבל נחשד בביצוע עבירות חמורות. עם זאת, במקרה שבו טרם הוגשה קובלנה ההצדקה להתליה ממושכת קטנה יותר. ואולם, מבחינה פרקטית, גיבוש קובלנה והגשתה לוועדת המשמעת דורש לעתים הרבה יותר מאשר שלושים ימים, וזאת דווקא במקרים החמורים יותר, למשל במצב שבו נפתחה חקירת משטרה בעניין, או שהמקרה חמור אך מורכב מאד ואיסוף הראיות אורך זמן. הגשת הקובלנה נשענת על פירוט העובדות, איסוף ראיות וחומרי חקירה ומידע נוסף שעל התובע לפרט בפני ועדת המשמעת, ואילו מידע כאמור אינו נגיש לתובע כל עוד הליך פלילי תלוי ועומד או לא נסתיימה עבודת ועדת בדיקה. עניין זה מהווה חסם מהותי לאפשרות להגשת קובלנה בתוך שלושים הימים הקבועים בסעיף, והלכה למעשה מוביל לתוצאה משפטית בלתי רצויה – ביטול התליית הביניים ופגיעה בהגנת ציבור המטופלים עקב כך, ולחלופין – הגשת קובלנות "חסרות" אשר אינן מבוססות דיין, ופגיעה בטיב ואיכות ההליך המשמעתי, באופן שאף עלול להוביל לזיכוי שלא בצדק. יצוין כי הוראות דומות אך מגוונות בעניין התליית ביניים קיימות בחיקוקים אחרים המסדירים מקצועות בריאות ורפואה, למשל, סעיף 56כא לפקודת הרוקחים, או סעיף 47 לחוק תיירות מרפא.

לכן, מוצע לתקן את ההוראות הקיימות, ראשית כדי לקבוע הסדר רוחבי ואחיד המחיל על כלל המקצועות הסדר אחיד, ושנית ליצור הסדר יעיל וראוי יותר מבחינת ההגנה על הציבור, שנולד מן הניסיון המעשי ביישום הוראות. התיקון המוצע כולל תיקון תוכן הסעיף, וכן פיצול של סעיף 40 לשלושה סעיפים נפרדים, אשר יסדירו באופן יעיל ומובנה את נושא התליית הביניים של תעודות בהתייחס לשלושה מצבים, מהקל אל המורכב: האחד, המצב שלאחר הגשת קובלנה (סעיף 40 המוצע); השני, מצב לפני הגשת קובלנה אך לאחר שהוגש כתב אישום פלילי בעניינו של הנקבל (סעיף 40א המוצע); השלישי, מצב בו טרם  הוגשה קובלנה וגם טרם הוגש כתב אישום בעניינו של הנקבל, או שאף לא ידוע אם יוגש כזה, ומתנהלת בדיקה או חקירה בעניין האירוע.  (סעיף 40ב המוצע);

בהתאם, בהוראות המוצעות  וכן בסעיף 40ג המוצע, יקבעו איזונים עדינים בין זכותו של הנקבל לעסוק במקצועו כל עוד לא נשללה באופן מלא חזקת חפותו, לבין הצורך בהגנה מתחייבת על הציבור גם בשלבי הבירור, החקירה, וההליך הפלילי או המשמעתי, באמצעות מתן שיקול דעת לוועדת המשמעת, וקיומו של מנגנון בקרה ופיקוח מדורג על ההחלטות  בעניין התליית ביניים, כמפורט להלן.

 

לסעיף 40 המוצע – מוצע לתקן ולהתאים את כותרת הסעיף הקיים, ולחדד כי עניינו ב"התליית ביניים אחרי הגשת קובלנה"; כן מוצע להתאים את נוסח סעיף קטן (א) כך שיתייחס לאפשרות ועדת המשמעת להתלות את התעודה של בעל המקצוע, אם הוגשה בעניינו קובלנה שעל בסיסה היא סברה שההתליה הזמנית נדרשת. במקרים אלו, העובדה כי הוגש כתב אישום כנגד הנקבל בהליך פלילי, אינה מעלה או מורידה לעניין סמכות ועדת המשמעת, שכן היא בוחנת את הצורך בהגנה על הציבור על סמך קובלנה שהוגשה לה, בין אם עבירת המשמעת יסודה בהליך פלילי ובין אם לאו. לכן מוצע למחוק מהסעיף את ההתייחסות להגשת כתב אישום.

כמו כן מוצע לבטל את סעיף קטן (ב) המתייחס למצבים שבהם טרם הוגשה קובלנה, וזאת לאור ההסדרה המוצעת למצבים אלו בסעיף נפרד, סעיף 40א, כפי שיפורט להלן. וזו לשונו של סעיף קטן (ב) שאותו מוצע לבטל:

"(ב) ועדת המשמעת רשאית להתלות תעודה כאמור בסעיף קטן (א), אף בטרם הוגשה קובלנה בשל אותה עבירה, ואולם, לא הוגשה קובלנה בשל עבירה כאמור בתוך שלושים ימים מיום שהותלתה התעודה, בטלה ההתליה.".

 

לסעיף 40א המוצע – מצב שבו הוגש כתב אישום נגד נקבל וטרם הוגשה קובלנה בעניינו, הוא מצב שכמתואר לעיל מייצר קושי עבור התובע במשרד הבריאות להגיע למסמכים ולראיות המגבשות את כתב האישום, ולכתב האישום עצמו, כדי לבסס את הקובלנה לפתיחת ההליך המשמעתי. מנגד, הגשת כתב אישום כשלעצמה יש בה כדי להעיד על כך שבראי הפרקליטות או המשטרה, לפי העניין, קיימות מספיק ראיות לבסס הרשעה ולעמוד בנטל ההוכחה המחמיר של המשפט הפלילי. במקרה כזה, הגבלת האפשרות להתליה זמנית של התעודה או הרישיון לשלושים ימים לצורך הגשת קובלנה, היא כאמור בלתי אפשרית ליישום ומובילה לתוצאות שאינן רצויות במישור הציבורי. בפרט, לנוכח הכרת המחוקק באפשרות ועדת המשמעת להישען על ההליכים הפליליים בעניינו של הנקבל, לעכב ההליכים בפניה עד לקבלת הכרעה בהליך הפלילי, ולהסתמך על העובדות שהוכחו שם.

יתרה מזאת, מצב דברים זה מעורר קושי כאשר מגבלת הזמן הקצרה להתלייה עד להגשת הקובלנה עלולה לייצר מצב שבו דווקא לאחר ההרשעה לא ניתן יהיה להתלות מידית את התעודה (אם לא מדובר בעבירת  מין או אלימות שבעניינה חל הסדר ההתליה האוטומטי לפי סעיף 39א המוצע לעיל).

לאור האמור, מוצע לקבוע כי עצם הגשת כתב אישום בפלילים בעבירה המנויה בסעיף 27(8), יאפשר לתובע לבקש מוועדת המשמעת להורות על התליית ביניים של התעודה, או על הטלת הגבלה זמנית על בעל המקצוע, לתקופה שתקבע ועדת המשמעת, אשר ככלל תוכל להימשך עד למתן החלטה סופית בהליך הפלילי או המשמעתי, ותוך הבטחת זכות טיעון לנקבל בעניין זה. מתן האפשרות להטיל גם הגבלה זמנית על העיסוק, ולא רק להתלות את התעודה באופן זמני, מרחיב את גמישות הוועדה באכיפה משמעתית באמצעים המתאימים לנסיבות העניין, ומשפר את האיזון בין האינטרסים השונים. כך למשל, במצבים מתאימים תוכל הוועדה לקבוע הגבלה של חובת נוכחות איש צוות נוסף, או הימנעות מביצוע פעולות מסוימות, חובות דיווח או פיקוח שונות שיוטלו עליו, וכדומה, באופן שהוא מידתי יותר מהתליה ועדיין משמר את תכלית ההגנה על הציבור. כזכור, בהתאם לסעף 27(8) כנוסחו המוצע, מדובר בכתב אישום בעבירה פלילית מסוג עוון או פשע, או בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הנקבל ראוי להיות בעל תעודה במקצוע בריאות, או שיש לה השלכה על עיסוקו.

 

לסעיף 40ב המוצע – בסעיף זה מוצע להסדיר את סמכות ועדת המשמעת להתלות תעודה או רישיון באופן זמני, או להטיל על בעליהם הגבלות זמניות, לבקשת התובע, בנסיבות שבהן סברה כי עבר עבירת משמעת שיסודה בעבירה פלילית כאמור בסעיף 27(8), או אם נפתחה חקירת משטרה בעניין עבירה כאמור, וזאת אף בטרם הגשת כתב אישום בהליך פלילי או קובלנה בהליך משמעתי, ואף במצב שבו טרם ידוע אם צפוי להיות כתב אישום כזה. סעיף זה מבקש להותיר כלי אכיפתי בידי ועדת המשמעת שאינו תלוי בקיומו של ההליך הפלילי בעניינו של הנקבל, שיאפשר את ההגנה הציבורית הנדרשת בנסיבות המצדיקות זאת, לפרק זמן סביר בהתחשב בלוחות הזמנים להשלמת בירור האירוע ולהגשת קובלנה. התליית ביניים של תעודה או הטלת הגבלות על בעל התעודה בהקשר הזה מחמירה יותר עם הנקבל, אשר כאמור טרם הוגשו בעניינו כתב אישום או קובלנה. משכך, מוצע מנגנון איזון המבקש להגביל את השימוש בכלים אלו באופן הבא: ראשית, מוצע לאפשר התלייה זמנית או הטלת מגבלות במקרה זה, לתקופה שלא תעלה על ששה חודשים, שבמהלכה יידרש התובע להגיש קובלנה, ואם לא הוגשה – תבוטל ההתליה הזמנית או יבוטלו ההגבלות. עם זאת, מוצע כי בנסיבות מיוחדות שיירשמו, יוכל התובע לבקש מוועדת המשמעת הארכה של התקופה האמורה, בששה חודשים נוספים, ותהא לוועדת המשמעת סמכות לאשר זאת. הדרישה לנסיבות מיוחדות במקרה זה מחייבת הצדקה מהותית, למשל גילוי עובדות שלא היו ידועות קודם לכן, או מניעה מהותית מהתובע להגיש קובלנה בפרק הזמן שחלף. לאחר קבלת אורכה של ששה חודשים נוספים, לא ניתן יהיה לבקש להאריך את התקופה אלא אם קיבל התובע את אישור היועץ המשפטי לממשלה לכך, וגם זאת לתקופה שלא תעלה על ששה חודשים נוספים, כאשר באמצע תקופה זו (בחלוף שלושה חודשים) תידרש ועדת המשמעת לדון שנית בעניין ולבחון את המשך הצורך בהתליה  בהסתמך על המידע והנתונים שהצטברו אצל התובע בפרק הזמן שחלף עד אז, לצורך הגשת קובלנה. מובן שכל החלטת ועדת המשמעת כפופה לזכות הטיעון של הנקבל, בהתאם לסעיף קטן (ה) המוצע.

 

לסעיף 40ג המוצע – מוצע לעגן בסעיף נפרד והחל ביחס לכל החלופות של התליות ביניים, את הכלל הקבוע כיום בסעיף 40(א) לחוק הסדרת העיסוק, ולפיו התליית ביניים תיעשה רק במקרה שבו ועדת המשמעת סברה כי חומרת העניין או טובת הציבור מחייבת זאת לנוכח חומרתה של העבירה שביסוד ההתליה. עניין זה מבנה אף הוא את שיקול דעת הוועדה ותורם לאיזון האמור בין הגנת הציבור לבין ההגנה כל זכויות הנקבל בטרם מתקבלת החלטה בעניין התליית ביניים של תעודה או רישיון.

 

סעיף 23    סעיף 41 לחוק הסדרת העיסוק, הפותח את "סימן ו': שונות" המוצע, קובע כיום את סדרי הערעור על החלטותיה של ועדת משמעת, וככלל מאפשר פרק זמן של ארבעים וחמישה ימים לערעור על החלטת ועדת המשמעת. בחיקוקים השונים המסדירים את מקצועות הרפואה והבריאות, לרבות הוראות בדבר תקופת הערעור על החלטות ועדות משמעת, קיימות כיום הוראות שונות בעניין הערעור, הן מבחינת הערכאה הדנה בו והן מבחינת פרק הזמן לערעור. למשל, סעיף 15 לחוק העיסוק באופטומטריה קובע כי ערר על החלטת המנהל בעניין אמצעי משמעת יוגש לבית משפט השלום, ללא קביעה של תקופה לכך; בפקודת הרופאים קבוע כיום בסעיף 44ג כי הערעור על החלטה משמעתית יוגש לבית המשפט המחוזי בתוך שלושה חודשים, ואילו ביחס לערעור על התליית ביניים או הגבלה זמנית של תחום עיסוק לא ננקב מועד להגשת הערעור; בסעיף 38 לחוק הפסיכולוגים נקבע כי ניתן לערער על החלטות ועדת משמעת לבית המשפט המחוזי בתוך שלושים יום, וכן הלאה מגוון הוראות שונות. בחיקוקים העדכניים יותר, למשל בסעיף 56יח לפקודת הרוקחים, נקבעה זכות הערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים, ונקבעו גם הוראות ביחס לערעור (ברשות) על החלטה זו, וזאת בדומה לקבוע גם בחוק הסדרת העיסוק, עתה.

להלן מוצעים שלושה תיקונים להוראות הסעיף. האחד (באמצעות תיקונים לסעיף 41 (א) לחוק) מבקש לקבוע את סדרי הדין בערעור על החלטת ועדת המשמעת בעניין התליית ביניים לפי סעיפים 40 עד 40ב כנוסחם המוצע לעיל. מוצע לקבוע לעניין זה פרק זמן של 14 ימים לערעור, ולא של 45, לנוכח העובדה כי מדובר בהליכי ביניים ולנוכח התפיסה שלפיה לוחות הזמנים לפעולה בהתייחס להחלטות ביניים  צריכים להיות קצרים יותר לשם מניעת התמשכות ההליך בכללותו; התיקון השני (אף הוא במסגרת התיקונים לסעיף 41(א) לחוק) מבקש לקבוע כי מניין הימים לערעור, במקרה של החלטה שניתנה שלא במעמד הצדדים, יחל ממועד המצאתה להם; התיקון השלישי הוא בהוספת סעיף קטן (א1) לסעיף 41 לחוק, ובו מוצע להבהיר מי הם בעלי הדין שבערעור: בערעור הנקבל על החלטת ועדת המשמעת, יהיה המשיב משרד הבריאות, ואילו בערעור התובע על החלטה כאמור יהיה המשיב הנקבל. זהו המצב הנוהג כבר עתה ומוצע לעגנו מפורשת להקניית בהירות משפטית. 

 

סעיף 24    עניינו של סעיף 42 לחוק הסדרת העיסוק ב"שיפוט פלילי ומשמעתי". הסעיף מגדיר את היחס בין הליכים פליליים להליכים משמעתיים בשל אותו מעשה או מחדל, כך שהליך אחד אינו מוציא את השני, וזאת בהתאם לכללים החלים ביחס לדין משמעתי ופלילי באופן רוחבי, ביחס למקצועות מוסדרים מסוגים שונים, ובדומה להוראות מקבילות הקיימות גם בחלק מהחיקוקים המסדירים האחרים, ביחס למקצועות הרפואה והבריאות. מוצע לתקן את סעיף 42, לסמן את האמור בסעיף 42 כסעיף קטן (א), ולהוסיף סעיף קטן (ב), שבו תיקבע הוראה משלימה שלפיה, אם הוחל בהליך פלילי כנגד נקבל, תוך כדי ההליך המשמעתי בעניינו, תהא ועדת המשמעת רשאית לעכב את ההליך שבפניה עד להתבררות ההליך הפלילי. ענין זה משרת את יעילות הדיון ועשוי לחסוך במשאבי מערכת שנדרשים לניהול שני הליכים שונים בעת ובעונה אחת לגבי מסכת עובדתית זהה. מוצע להותיר עניין זה לשיקול דעת ועדת המשמעת ובכך לאפשר לה, למשל, להעריך את תוחלת מיצוי ההליכים הפליליים ופרק הזמן לקבלת החלטה סופית בהם, והשלכות עניין זה על ההליך המשמעתי שבפניה.

 

סעיף 25    מעבר לסעיפי החוק הנכללים בסימן ו' לפרק המשמעת בחוק הקיים ובנוסחו המוצע, בעניין הערעור ובעניין השיפוט הפלילי והמשמעתי כמפורט לעיל, מוצע להוסיף מספר סעיפי חוק להשלמת ההסדרים החסרים בפרק המשמעת, להבהרת המצב המשפטי לצד הסמכה להתקין תקנות, שתאפשר פירוט נוסף ככל שיידרש, בחקיקת משנה.  לשם כך מוצע להוסיף סעיפים 42א עד 42ה, כמפורט להלן.

 

לסעיף 42א המוצע – ועדות המשמעת הפועלות כיום דנות בקובלנות שהוגשו על יסוד עבירות משמעת, וזאת אף אם נעברו מחוץ לישראל, אך זאת במרבית המקרים ללא הסמכה מפורשת בחיקוקים המסדירים ומתוך התפיסה כי תחולת דיני המשמעת, הבוחנים את ההתנהגות הראויה של בעל מקצוע בכל מישורי התנהלותו המקצועית והתנהגותו, היא פרסונלית ולא מוגבלת באופן טריטוריאלי בלבד. לכן, ולמען הסר ספק, מוצע לעגן מפורשות כלל זה וסמכות זו. למיקום ביצוע עבירת המשמעת לא צריכה להיות השלכה על האפשרות להביא את בעל המקצוע לדין משמעתי המתייחס לתעודה המקצועית שניתנה לו כאן, ולאפשרות שלו לטפל במטופלים בישראל, שכן יש לעמוד על ההכרח להגן על הציבור בישראל, ועל כבוד המקצוע ואמון הציבור בו, בישראל, גם אם ההתנהגות הפסולה מבחינה מקצועית, אתית ומשמעתית אירעה מחוץ לישראל.

 

לסעיף 42ב המוצע – תוצאות ההליך המשמעתי עשויות להביא לביטול של התעודה והרחקת בעליה מעיסוק במקצוע, או להתליית התעודה באופן זמני. במצב דברים זה, עלולה להישמע הטענה כי מי שתעודתו אינה בתוקף אינו נתון עוד, מרגע הביטול או ההתלייה, לרגולציה החלה על בעלי תעודה כזו, ומכללא לדין המשמעתי. טענה כזו טומנת בחובה סיכון לציבור, לאמון הציבור ולכבוד המקצוע מהיעדר לכאורה של סמכות פיקוח על בעלי המקצוע הן ביחס למעשים שעשו בטרם התליית או ביטול התעודה, והן בתקופה של התלייה זמנית. לפיכך, בסעיף קטן (א) מוצע לקבוע מפורשות כי אף שביטול תעודה יש בו כדי להרחיק את בעל המקצוע מעיסוק במקצוע למשך תקופת ההתלייה והחל ממועד הביטול, הדין המשמעתי עדיין יחול לגבי כל התנהלותו המקצועית עובר למועד הביטול (סעיף קטן (א)), וכן ביחס להתנהלות מי שרישיונו הותלה – לפני ההתלייה ובתקופת ההתלייה (סעיף קטן (ב)). בכך לא יצא חוטא נשכר וניתן יהיה למצות את הדין עם בעל מקצוע במצבים אלה, אם יתברר כי עבר עבירות משמעת נוספות, למשל בדרך של הטלת אמצעי משמעת אחרים כמו קנס, או, במקרה של התלייה – נקיטה באמצעי משמעת נוספים, ככל שנדרש.

 

לסעיף 42ג המוצע – הרשעה בעבירה פלילית היא עבירת משמעת בהתאם לסעיף 27 לחוק הסדרת העיסוק, ולפי הוראות המשמעת הקיימות במרבית החיקוקים האחרים המסדירים את מקצועות הרפואה והבריאות. בנוסף, הרשעה בעבירת מין או אלימות מובילה להתלייה אוטומטית של הרישיון או התעודה, עד לקבלת החלטה בעניינו של הנקבל, כמפורט לעיל. לכל העניינים הקשורים לדיני המשמעת על מקצועות הבריאות והרפואה, מוצע לקבוע כי "הרשעה" כוללת גם קביעה משפטית של בית המשפט כי הנאשם ביצע את העבירה (אף אם בפועל לא הורשע בשל סיבות שונות). לצורך אכיפה יעילה של עבירת משמעת זו, נדרש כי מידע אודות הרשעות כאמור יעבור ביעילות ובמהירות ממערכת בתי המשפט אל משרד הבריאות, אשר אינו צד להליך הפלילי ולא תמיד יודע על קיומו (בפרט בעבירות שאינן נובעות מהעיסוק במקצוע, אך לעתים גם במקרים כאלה). הוראה המחייבת או מתירה העברת מידע בעניין זה ועשיית שימוש במידע ממערכת המשפט הפלילי ביחס לתעודות של בעלי מקצועות הבריאות והרפואה, קיימת כיום בסעיף 56 לפקודת הרופאים, בסעיף 58 לפקודת רופאי השיניים, וכן באופן עקיף בפקודת המיילדות (שם רשאי בית המשפט שהרשיע מיילדת "להציע לבטל או להפסיק" את רישיונה). לפיכך, מוצע להרחיב את חובת העברת המידע כאמור מבית המשפט למנהל משרד הבריאות, ולהחיל אותה ביחס לכל מקצועות הבריאות והרפואה, ובכלל זה לקבוע חובה על בית המשפט להעביר למנהל את העתק כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין. הוראה זו משלימה אף את סעיף 36 לחוק כנוסחו המוצע.

 

 

לסעיף 42ד המוצע – מוצע לחתום את סימן ו' ואת כל פרק המשמעת המוצע בחוק הסדרת העיסוק בסעיף הסמכה לשר הבריאות לקבוע תקנות לביצוע פרק זה, ככל שימצא צורך לצקת תוכן, בחקיקת משנה, לנושאים המפורטים בסעיף, ובכלל זה בנושאים אלה: צורתה ותוכנה של קובלנה, סדרי הדין ודיני הראיות שיחולו בהליכי המשמעת, הוראות בעניין המצאת הקובלנה לנקבל והוראות בעניין ניהול ועדות המשמעת. לעניין המצאת מסמכים בהליך המשמעתי מוצע לחדד ולעגן כבר בסעיף המסמיך, כי ניתן יהיה לקבוע בתקנות הוראות הנוגעות להמצאה, תחליף המצאה וחזקת המצאה של מסמכים בנושא ההליך המשמעתי, כאשר חזקת המצאה יכול שתקבע לכתובת הנקובה במרשם האוכלוסין או לכתובת אחרת שהנקבל מסר למשרד הבריאות, ולרבות כתובת דואר אלקטרוני, לפי העניין. קביעות אלה נועדו להקל על ניהול ההליך, להבטיח המצאה מהותית ולא רק פורמלית, כדין, לנקבל לפי נתונים שמסר הוא בעצמו, לאפשר דיגיטציה וייעול של תהליכים, ובד בבד להקשות על נקבל מלחמוק מאימת הדין בתואנות טכניות בדבר אי קבלת הקובלנה או זימון לדיונים וכיוצא באלה.

 

סעיף 26    כפי שהוסבר לעיל ביחס לסעיפים 2 ו-39א(ה) המוצעים, מוצע להוסיף לחוק הסדרת העיסוק שתי תוספות: התוספת הרביעית מכוח התיקון לסעיף 2 המוצע לחוק, אשר תפרט את בעלי המקצועות שאינם מוסדרים בחוק הסדרת העיסוק, שפרק המשמעת המוצע נועד לחול עליהם; והתוספת החמישית מכוח הגדרת עבירת מין או אלימות שבסעיף 39א(ה) המוצע, אשר תמנה את רשימת העבירות הפליליות הכלולות בהגדרה "עבירת מין או אלימות" בפרק המשמעת, שלגביה חלים ההסדרים המשמעתיים המיוחדים בסימן ה' כמפורט לעיל.

לעניין התוספת הרביעית, לאור ההפניה אליה מהגדרות המונחים "בעל תעודה במקצוע בריאות", "בעל תעודה", "מקצוע בריאות", "תעודה" ו-תעודה במקצוע בריאות" כנוסחן המוצע בסעיף 1 להצעת חוק זו, מוצע כי התוספת תפרט את סוגי התעודות, ההיתרים, הרישיונות או הרישומים המתייחסים לבעלי המקצועות האמורים, וכן את שם המקצוע עצמו ושם החיקוק המסדיר אותו, לשם יצירת בהירות מהן החיקוקים שהמקצועות המוסדרים בהם כפופים לפרק המשמעת המוצע, כך: התוספת בנויה כטבלה בת שלושה טורים: טור א' מפרט את סוגי התעודות או הרישיונות לעסוק במקצועות כאמור כפי שהם נקראים בחיקוק המסדיר; טור ב' מפרט את שם המקצוע או המקצועות, בהתאמה לסוג התעודה או הרישיון המנויים בטור א', גם כן בהתאם לשמות הנקובים בחיקוק המסדיר; טור ג' מפרט את החיקוק המסדיר את העיסוק בכל מקצוע – או מקצועות - שפורטו בטור ב'.

לעניין התוספת החמישית, להלן רשימת העבירות הפליליות שמוצע לכלול בתוך ההגדרה עבירות מין או אלימות, כאשר משמעות הדבר הינה כי כל העוסק במקצוע רפואה ובריאות שפרק המשמעת בחוק הסדרת העיסוק חל עליו, אשר הורשע בעבירה המנויה ברשימה זו, תעודתו והרשאתו לעסוק במקצועו תותלה אוטומטית, ללא צורך בהחלטה נוספת של גורם שיפוטי או רגולטורי לשם כך, וזאת באופן זמני עד לקבלת החלטה בעניינו כמפורט בסימן ה' לעיל. הרשימה המוצעת מבוססת על העבירות הנכללות בתוספת הראשונה לחוק זכויות נפגעי עבירה, המפרטת את רשימת העבירות הנכללות בהגדרה "עבירת מין או אלימות" בחוק האמור.

להלן רשימת העבירות שאותן מוצע לכלול בתוספת החמישית, ופירוט מהותן העיקרית:

 

סעיפים 27 עד 32 ו-34 מוצעים תיקונים עקיפים לחוקים המסדירים את מקצועות הרפואה השונים אשר עליהם מבקשת הצעת חוק זו להחיל את פרק המשמעת. מוצע לתקן את החוקים האמורים באופן שבכל אחד מהם יבוצעו שני תיקונים מקבילים ומשלימים: הראשון - הכללת סעיף המחיל את כל הוראות הדין המשמעתי הקבוע בפרק ח' לחוק הסדרת העיסוק כנוסחו המוצע, על המקצוע (או המקצועות) המוסדר באותו חיקוק  או לפיו, בדרך של הפניה לאותו פרק, והשני – ביטול של הסעיפים העוסקים בדין המשמעתי הקיימים בכל החיקוקים האמורים, שכן סעיפים אלה לא יהיו דרושים עוד, ויוחלפו בהסדר המלא, האחיד והעדכני שבחוק הסדרת העיסוק כמוצע בהצעת חוק זו. בכך תיווצר בהירות לעניין הדין המשמעתי שיחול לגבי כל המקצועות המוסדרים לפי אותם חוקים.

.

תיקונים כאמור מוצעים לחוקים אלה: פקודת המיילדות המסדירה את העיסוק במיילדות; פקודת הרופאים המסדירה את העיסוק ברפואה, לרבות ביצוע סטז', וכן את העיסוק באקופונקטורה למי שאינו רופא מורשה; חוק הפסיכולוגים המסדיר את העיסוק בפסיכולוגיה; פקודת רופאי השיניים המסדירה את העיסוק ברפואת שיניים וריפוי שיניים; פקודת הרוקחים המסדירה את עיסוקם של רוקחים ועוזרי רוקח; חוק העיסוק באופטומטריה המסדיר את העיסוק באופטומטריה ואורטופטיקה; חוק תיירות מרפא המסדיר את עיסוקם של סוכני תיירות מרפא; וחוק השימוש בהיפנוזה, המסדיר את השימוש בהיפנוזה על ידי רופאים, רופאי שיניים ופסיכולוגים. כמובן, התיקונים לחוק הסדרת העיסוק חלים גם על כל המקצועות המוסדרים בו, שפורטו לעיל, ושיוסדרו בו בעתיד.  בהקשר הזה יצוין כי התיקון המוצע לחוק הפסיכולוגים מבקש לבטל גם את הוראות החוק הנוגעות לפעולתה של ועדת התלונות, המתמנה לשם ביצוע בדיקה וחקירה של חשד לביצוע עבירות משמעת והחלטה בעניין הבאת הפסיכולוג לפני ועדת המשמעת. הסדר זה של בדיקת התלונות וחקירתן על ידי ועדת תלונות הוא ייחודי לחוק הפסיכולוגים ונוגע לשלב שלפני הגשת הקובלנה לוועדת המשמעת. במחיקת ההוראות הנוגעות לוועדת התלונות יושווה מנגנון בירור התלונות על  פסיכולוגים למעמדם של כלל העוסקים במקצועות הרפואה והבריאות הכפופים לדין משמעתי, באופן שבו תלונות עליהם יתבררו וייבדקו על ידי משרד הבריאות, ובפרט נציב תלונות הציבור למקצועות רפואיים במשרד. 

בנוסף, מוצע לבצע תיקון נוסף בחלק מן החיקוקים המסדירים, שבהם לא קיימת כיום הוראה ברורה ביחס לניהול מרשם או פנקס של העוסקים לפי החוק, ולהוסיף לאותם חוקים הוראה כזו, שהיא טכנית ואדמיניסטרטיבית במהותה, שכן רישומים של כל העוסקים במקצוע שהם בעלי תעודה והרשאה לעסוק במקצוע כאלה מנוהלים כיום גם ללא שיש סעיף מפורש בנושא, אך היא תאפשר התייחסות לרישום בפרק המשמעת, בפרט ביחס להצגה לציבור של המקרים בהם התעודה של בעל מקצוע הותלתה או בוטלה. כנדבך משלים לתיקון זה מוצע למחוק מהחוקים השונים הוראות בעניין חובות הפרסום ברשומות הנוגעות לסטטוס הרישיון או התעודה, אשר ישוקף במרשם בהתאם להוראות המוצעות בהקשר הזה.

בנוסף, וכאמור בדברי ההסבר לסעף 26ב המוצע, מוצע ליצור האחדה גם בהסמכה לקביעת כללי האתיקה לפי כל החיקוקים המסדירים, ובאופן שבו יוסמכו האיגודים המקצועיים של כל מקצוע לקבוע כללים אלו עבור אותו המקצוע, באישור שר הבריאות. כהשלמה לעניין זה מוצע למחוק מהחיקוקים השונים את ההוראות בעניין קביעת כללי אתיקה, ככל שנקבעו בהם.

עוד יצוין תיקון נקודתי מוצע, לפקודת הרופאים ולפקודת הרוקחים, המבקש לבטל את חובת השבת הרישיון במקרה של פטירת בעליו. חובה זו קבועה כיום רק בחיקוקים אלה, ומתייחסת לחובת השבת הרישיון במקרים של התלייה או ביטול שלהם. מוצע להקל ולבטל את החובה האמורה בנסיבות שבהן בוטל הרישיון בשל פטירת בעליו.  

נוסח הסעיפים שאותם מוצע לבטל מחיקוקים אלה, מובא כנספח בסוף דברי ההסבר להצעת החוק. תיקונים דומים יידרשו, כצעד משלים להצעת חוק זו ולאחר השלמת התיקון לו, גם בתקנות  השינניות ותקנות טכנאי השיניים, וכן בתקנות העוסקים בסיעוד, המסדירות את הדין המשמעתי שיחול בעניינן של אחים ואחיות דהיינו העוסקים בסיעוד, כיוון שלא ניתן לתקן תקנות בתיקון עקיף, באמצעות חקיקה ראשית.

 

סעיף 33    מוצע תיקון עקיף לחוק הקלה באמצעי משמעת המוטלים על בעלי מקצועות מוסדרים, התשע"ז-2017. חוק זה קובע הסדרים להקלה באמצעי המשמעת שהוטלו על ידי ועדות משמעת מכוח חיקוקים שונים המנויים בתוספת, וביניהם כל החיקוקים המסדירים האחרים. מאחר שבהתאם להצעת חוק זו, החיקוק המסדיר את הדין המשמעתי בהתייחס למקצועות האמורים הוא חוק הסדרת העיסוק, הרי שדי בהותרתו בתוספת וניתן למחוק ממנה את רשימת כל החיקוקים המסדירים האחרים, שהוראות המשמעת בהן מבוטלות בהתאם להצעת חוק זו.

 

סעיף 35    מוצע לקבוע את תחילתו של חוק זה לשנתיים מיום פרסומו. תקופת זמן זו נדרשת לשם היערכות משרד הבריאות לפעולות ועדות המשמעת בכלל מקצועות הבריאות והרפואה שחוק זה חל עליהם לפי המתווה החדש. לעניין התחולה, מוצע כי עם תחילתו יחול החוק על כלל ההליכים המשמעתיים בפני ועדות המשמעת השונות, אף אם הוחל בהם טרם תחילת החוק. 

 

נספח: רשימת הסעיפים שאותם מוצע לבטל ולתקן בתיקונים העקיפים

1. פקודת הרופאים

 

"17ה. שיפוט משמעתי

(א)מתחילת הסטז' ועד למתן הרשיון יהא אדם נתון לשיפוט משמעתי.

(ב)אמצעי המשמעת שרשאי השר להטיל על אדם כאמור בסעיף קטן (א) הם התראה או נזיפה.

(ג)לענין השיפוט המשמעתי לפי סעיף זה יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות פרק ד' וכן הוראות סעיף 56.

 

.."

"41.סמכויות השר

ראה השר, על יסוד קובלנה של המנהל או של אדם שנפגע, כי רופא מורשה עשה אחת מאלה, רשאי הוא, בצו חתום בידו, לבטל את הרשיון של הרופא או להורות שהרשיון יותלה לתקופה שקבע בצו, או לתת לרופא נזיפה או התראה:

 

(1) נהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה;

(2) השיג את רשיונו במצג-שוא;

(3) גילה חוסר יכולת או רשלנות חמורה במילוי תפקידו כרופא מורשה;

(4) התמיד להפר הוראות פקודה זו;

(5) הורשע בעבירה פלילית שלא לפי פקודה זו;

(6) סירב ללא סיבה סבירה להציג לפני המנהל את הדיפלומה לאחר שנדרש לכך לפי סעיף 20;

(7) הפר הוראה מהוראות חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.

42.עזרה למי שאינו רופא מורשה

רופא מורשה העוזר למי שאינו רופא מורשה, במתן הרדמה או בדרך אחרת, לטפל באדם, להשגיח עליו או לנתחו, והענין דורש שיקול דעת או מיומנות מקצועיים של רופא, יראוהו כמי שנהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה.

43.מתן תעודה כוזבת

רופא מורשה אשר במזיד או ברשלנות חתם או נתן, בתוקף מקצועו, אישור, דין-וחשבון, הודעה או תעודה כיוצא באלה, והיא כוזבת, מטעה או בלתי הוגנת, יראוהו כמי שנהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה.

44.הזדמנות להתגונן

 (א)  לא יינתן צו לפי סעיף 41 אלא אם ניתנה לרופא הזדמנות להגיש הגנתו בכתב ולטעון טענותיו לפני ועדה שחבריה הם המנהל ואנשים אחרים שמינה השר ובהם נציג היועץ המשפטי לממשלה.

(ב)  יראו כמתן הזדמנות לרופא להתגונן לפי סעיף קטן (א), אם שלושים יום לפחות לפני שניתן הצו הומצאה לו אישית, או הונחה בשבילו לפי מענו הידוע לאחרונה או נשלחה אליו לפי מענו זה בדואר רשום, הודעה על כוונה ליתן צו לפי סעיף 41.

(ג) לועדה כאמור בסעיף קטן (א) יהיו הסמכויות הנתונות לועדה רפואית לפי סעיף 31(ב), ולענין זה יהיה בית המשפט המחוזי רשאי ליתן צו כאמור בסעיף 31(ג) לפי בקשת המנהל או יושב ראש הועדה.

(ד)  שר המשפטים יקבע סדרי דין לענין ביצוע סעיף קטן (ג).

 (ה)  הועדה תגיש דין וחשבון בכתב לשר הבריאות.

44א.  התלייה או הגבלה של רשיון

(א)  היה למנהל יסוד סביר לחשד שרופא גרם ברשלנות חמורה למותו של מי שהיה בטיפולו או לפגיעה חמורה בו, או הוגש נגד רופא מורשה כתב אישום על עבירה שיש עמה, בנסיבות הענין, משום קלון, רשאי הוא, על פי המלצת ועדה מיוחדת שיכונן לענין זה, להתלות את רשיונו של הרופא או להגביל את תחומי עיסוקו לתקופה שלא תעלה על ששה חדשים; חברי הועדה המיוחדת יהיו: רופא שמינה המנהל והוא יהיה היושב ראש, רופה שמינה המנהל מתוך רשימה שהגישה לו ההסתדרות הרפואית בישראל ונציג היועץ המשפטי לממשלה.

 (ב)  הועדה המיוחדת תגיש את המלצתה למנהל לא יאוחר מארבעה עשר ימים מיום מינויה, ובלבד שנתנה לרופא הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו; בנסיבות מיוחדות רשאי המנהל, לפי בקשת הועדה, להאריך את התקופה האמורה לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים ימים.

(ג) לא הגישה הועדה את המלצתה למנהל תוך התקופה האמורה בסעיף קטן (ב), רשאי המנהל להתלות או להגביל את רשיונו של הרופא כאמור בסעיף קטן (א) אף בלא המלצה כאמור, ובלבד שהתייעץ ביועץ המשפטי לממשלה או במשנהו ושניתנה לרופא הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיו לפניהם.

44ב.  הארכת ההתליה

הותלה רשיונו של רופא לפי סעיף 44א, או הוגבל תחום עיסוקו והוגשה נגדו קובלנה לפי סעיף 41, רשאי המנהל, על פי המלצת הועדה שהוקמה לפי סעיף 44 (א), להאריך את תקופת ההתליה או ההגבלה עד להחלטת השר לפי סעיף 41, או לבטל את ההתליה או ההגבלה.

44ג. ערעור על התליית רישיון או הגבלתו בידי המנהל

(א)  רופא שרשיונו הותלה או הוגבל לפי סעיף 44א, 44ב או 44ד, רשאי לערער על ההתליה או ההגבלה לפני בית משפט מחוזי.

(ב)  בית המשפט המחוזי רשאי לבטל את ההתליה או ההגבלה, לשנותה או לקבוע בה תנאים.

(ג) ההתליה או ההגבלה תעמוד בעינה עד להחלטה סופית בערעור זולת אם החליט בית המשפט אחרת.

(ד)  שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר המועד להגשת ערעורים לפי סעיף זה ואת סדרי הדין בהם.

44ד.  הוראות מיוחדות לעניין רופא מורשה שהורשע בעבירת מין

(א)         (1) רישיונו של רופא מורשה שהורשע בעבירת מין או בעבירה לפי חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, יותלה החל ממועד הרשעתו ועד להחלטת המנהל בעניינו לפי סעיף קטן (ב) או להחלטת השר לפי סעיף 41, לפי המוקדם; אמצעי משמעת זה יינקט במקום כל אמצעי משמעת זמני אחר שננקט נגדו לפי פקודה זו, אם ננקט;

(2) רופא שהורשע בעבירה כאמור בפסקה (1) ידווח למנהל על הרשעתו באופן מיידי, ורשאי הוא לבקש מהמנהל לבטל את התליית הרישיון, לקצר את תקופת ההתליה או לקבוע הגבלות על תחומי עיסוקו במקומה;

(3) בסעיף זה –

"הורשע" – לרבות נאשם שבית המשפט קבע כי ביצע את העבירה, או מי שבית המשפט מצא כי עשה את מעשה העבירה לפי סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפט, התשנ"א-1991;

"עבירת מין" – אחת מאלה: עבירה לפי סעיף 214(ב) עד (ב3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירה המנויה בסימן ה' בפרק י' לחוק האמור, למעט עבירה לפי סעיף 352 שבו, או עבירה של התעללות מינית בקטין או בחסר ישע לפי סעיף 368ג לחוק האמור.

(ב)  הותלה רישיונו של רופא כאמור בסעיף קטן (א), יחליט המנהל, על פי המלצת ועדה מיוחדת שימנה לעניין זה (בסעיף זה – ועדה מיוחדת), אם לבטל את התליית הרישיוןף להאריך את תקופת ההתליה לתקופה נוספת שיקבע או להגביל את תחומי עיסוקו של הרופא לתקופה שיקבע; רופא רשאי לבקש שלא למנות ועדה כאמור בעניינו, ואם ביקש זאת – תעמוד התליית הרישיון בתוקפה עד להחלטת השר לפי סעיף 41.

(ג) חברה הוועדה שתמונה כאמור בסעיף קטן (ב) יהיו חברי הוועדה המיוחדת לפי סעיף 44א(א), בשינויים אלה:

(1) נוסף על חברי הוועדה כאמור ימונה נציג בעל הכשרה, ידע וניסיון בתחום הפגיעות המיניות;

(2) בוועדה תכהן אישה אחת לפחות.

(ד)  המנהל ימנה את הוועדה המיוחדת בתוך חודש מהמועדים כמפורט להלן, לפי המוקדם:

(1) מועד קבלת הדיווח מרופא על הרשעתו כאמור בסעיף קטן (א)(2) או מועד קבלת בקשת הרופא כאמור באותו סעיף קטן;

(2) מועד קבלת הודעה מבית המשפט לפי סעיף 56(א1) בדבר הרשעתו של הרופא;

(3) המועד שבו נודע למנהל על ההרשעה.

(ה)          (1) הוועדה המיוחדת תגיש את המלצתה למנהל לא יאוחר מ-14 ימים מיום מינויה, ובלבד שנתנה לרופא הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ולנפגע העבירה או למי מטעמו – הזדמנות להביע את עמדתו בפניה; המנהל רשאי, בנסיבות מיוחדות, לפי בקשת הוועדה, להאריך את התקופה האמורה לתקופה נוספת אחת בלבד שלא תעלה על שלושים ימים;

(2) החלטת המנהל כאמור בסעיף קטן (ב) תתקבל בתוך 14 ימים מיום קבלת המלצת הוועדה המיוחדת כאמור בפסקה (1).

(ו) החליט המנהל בהתאם להוראות סעיף קטן (ב) על התליית הרישיון לתקופה נוספת או על הגבלת תחומי עיסוקו של הרופא לתקופה שקבע, תעמוד החלטתו בתוקפה עד תום התקופה שקבע או עד להחלטת השר בעניינו של הרופא לפי סעיף 41, לפי המוקדם; שינוי החלטה כאמור ייעשה על פי המלצת הוועדה המיוחדת ובהתאם להוראות סעיף קטן (ה)(1).

(ז) על אף האמור בסעיף קטן (ג), מינה השר ועדה בעניינו של רופא שהורשע לפי סעיף 44(א), טרם ההרשעה, רשאי המנהל להורות כי הוועדה האמורה תהיה הוועדה שתמליץ לו לעניין החלטה לפי סעיף קטן (ב).

(ח)  הוגשה נגד רופא קובלנה לפי סעיף 41, אחרי הרשעתו, תדון הוועדה המיוחדת בעניינו גם לעניין מתן צו לפי הוראות סעיף 41, ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 44, אלא אם כן הורה השר כי הוועדה שתדון בעניינו של הרופא תהיה הוועדה לפי סעיף 44(א).

(ט)  רופא מורשה רשאי לבקש מהמנהל להאריך את המועדים הקבועים בסעיף זה, ובלבד שהתליית הרישיון תעמוד בתוקפה עד להחלטת המנהל לפי סעיף קטן (ב).

(י) הוראות סעיף זה לא יחולו אם ניתנה בעניינו של הרופא החלטה לפי סעיף 41 או אם ניתנה טרם הרשעתו החלטה לפי סעיף 44ב להאריך את תקופת התליית רישיונו עד להחלטת השר לפי סעיף 41.

47.ערעור על צו לפי סעיף 41

(א)  הנפגע מצו לפי סעיף 41 רשאי לערער עליו לפני בית המשפט המחוזי תוך שלושה חדשים מהיום שקיבל הודעה על מתן הצו.

(ב)  (בוטל).".

 

"56.הודעה על הרשעת רופא

(א)  הורשע רופא מורשה בכל עבירה שהיא, יודיע בית המשפט על כך מיד למנהל ויעביר אליו העתק של כתב האישום והעתק של הכרעת הדין וגזר הדין.

(א1) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הורשע רופא בעבירת מין או בעבירה לפי חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, יפעל בית המשפט כאמור באותו סעיף קטן כבר עם הכרעת הדין; לעניין זה, "הורשע" ו"עבירת מין" – כהגדרתם בסעיף 44ד(א).

(ב)  (בוטל).

(ג) שר המשפטים רשאי לתת הוראות בדבר פטור מתחולת סעיף זה.".

 

"60. פרסום ברשומות

כל מי שניתן לו לפי פקודה זו רישיון או היתר זמני לעסוק ברפואה, או חודש היתרו הזמני, או בוטל או הולה רישיונו או היתרו הזמני, יפורסמו שמו ומענו ברשומות".

 

2. פקודת המיילדות

 

בסעיף 5 ("רשיון") מוצע לבטל את פסקה (3):

"(3) כל שניתן לה רשיון לעסוק בילוד יפורסמו שמה ומעונה ברשומות."

 

"7. ביטול רשיון והפסקתו

(1) כל אימת שנראה לו לשר הבריאות, על יסוד תלונות מצד המנהל או מצד כל הרואה את עצמו מקופח, כי בעלת הרשיון לעסוק ביילוד אשמה בהתנהגות שאינה הולמת את המקצוע, או שהשיגה את רשיונה מתוך טענות כוזבות או שנמצאה חסרת יכולת או מתרשלת התרשלות חמורה במילוי תפקידה המקצועי, או שהתמידה באי קיום הוראות פקודה זו, או שנתחייבה בדין על עבירה פלילית, יכול שר הבריאות לבטל את הרשיון או לצוות שיפסיקוהו למשך זמן שייקבע על ידו:

בתנאי שלא יינתן צו בדבר ביטול הרשיון או הפסקתו, אלא אם כן ניתנה לנאשמת ההזדמנות להגיש לשר הבריאות הודעה שבה תלמד זכות על עצמה.

(2) משניתן צו לביטול הרשיון או להפסקתו, חייבת בעלת הרשיון להחזיר את רשיונה למנהל.

(3) כל שבוטל או הופסק רשיונה יפורסמו שמה ומעונה ברשומות."

 

"11. מחיקת שמות מפנקס המיילדות הבלתי מוסמכות

רופא הממשלה ימחק מרשימת הבלתי מוסמכות העוסקות ביילוד את שמה של כל אשה שנתחייבה בדין על הריגת אדם או על עבירה שעונשה למעלה ממאסר שנה אחת, או שחדלה לגור או לעסוק ביילוד בנפה, או שנתברר לרופא הממשלה שהתנהגותה אינה הוגנת או שנמצאה מתרשלת או חסרת הבנה מקצועית מספקת בעבודתה או שלא מלאה אחרי כל תקנה מהתקנות עפ"י פקודה זו."

 

3. חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977

"פרק ה': שפיטה משמעתית

32.         תחולה

בפרק זה "פסיכולוג" – לרבות "בוגר" לפי סעיף 2(ב).

33.עבירות משמעת

               פסיכולוג אשם בעבירת משמעת באחת מאלה:

(1)          התנהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע של פסיכולוג;

(2)          השיג את רישומו או את היתרו במצג שוא;

(3)          גילה חוסר יכולת, חוסר אחריות או רשלנות חמורה במילוי תפקידיו כפסיכולוג;

(4)          התמיד להפר הוראה של חוק זה או תקנה לפיו;

(5)          הורשע בעבירה שיש בה כדי להראות שהוא חסר האחריות הדרושה לעסוק בפסיכולוגיה;

(6)          הפר הוראה מהוראות חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996;

(7)          הוזמן להופיע לפני ועדת התלונות או ועדת המשמעת ובלא הצדק סביר לא הופיע.

34.         שיפוט פלילי ומשמעתי

ענישה או זיכוי בפלילים אינם מונעים אישום פסיכולוג בעבירת משמעת בשל אותו מעשה או מחדל, וענישה או זיכוי בהליך לפי פרק זה אינם מונעים אישומו בפלילים.

35.         ועדת תלונות וועדת משמעת

(א)          שר הבריאות ימנה ועדת תלונות וועדת משמעת, כל אחת של שלושה חברים וממלאי מקומם.

(ב)          חברי ועדת התלונות יהיו –

(1)  פסיכולוג נציג המועצה שהיא הציעה לשר לפי דרישתו, ואם לא הציעה תוך ששים יום לאחר הדרישה – פסיכולוג הנראה לשר הבריאות;

(2)  פסיכולוג שהוא עובד המדינה, וכן עורך דין שהוא עובד המדינה שיוכל לשמש גם כתובע בוועדת המשמעת.

(ג)           חברי ועדת המשמעת יהיו –

(1)  חבר לשכת עורכי הדין בעל ותק של חמש שנים, שהציע שר המשפטים, והוא יהיה יושב ראש הועדה;

(2)  שני פסיכולוגים בעלי ותק של עשר שנים שמינה שר הבריאות, האחד מהם פסיכולוג בשירות המדינה והאחד מתוך רשימה שהגישה לו המועצה, ואם לא הגישה תוך ששים יום לאחר המצאת הדרישה – פסיכולוג הנראה לשר הבריאות.

(ד)          המינוי של חברי הועדות וממלאי מקומם יפורסם ברשומות ויהיה לחמש שנים, ומותר לחזור ולמנותם ובלבד שאחרי שתי תקופות מינוי רצופות לא יתמנה חבר לאחת מהוועדות האמורות לתקופה נוספת, במשך חמש שנים לפחות; סיומה של תקופת המינוי אינו פוסל חבר ועדה לסיים ענין שהתחיל לדון בו.

 

 

 

 

 

 

 

 

36.       אי תלות

אין על חבר ועדת משמעת מרות בעניני שפיטה זולת מרות הדין.

37.       חקירה ואישום

(א)        היה לועדת התלונות חשד סביר שפסיכולוג עבר עבירת משמעת, תטיל על אחד או יותר מחבריה לחקור בענין, ותחליט לפי תוצאות החקירה אם להביא את הפסיכולוג לפני ועדת המשמעת.

(ב)        לחוקר לפי סעיף קטן (א) יהיו לצרכי חוק זה הסמכויות של מפקח משטרה לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לאותה פקודה יחול על חקירותיו מכוח סמכויות אלה, בשינויים המחוייבים.

(ג)         נמחק שם הפסיכולוג מן הפנקס לפי בקשתו או מסיבה אחרת, רשאית ועדת התלונות להמשיך לפעול לפי סעיף קטן (א) או להורות על התליית ההליכים המשמעתיים או על ביטולם.

38.       השעיה

(א)        היה לועדת התלונות חשד סביר, שפסיכולוג עבר עבירת משמעת, או שמתנהלים נגדו הליכים פליליים בשל מעשה או מחדל כמתואר בסעיף 33, ובהתחשב עם סיבתה וחומרתה של עבירת המשמעת ראתה הועדה צורך להשעות את הפסיכולוג, תביא את הדבר לפני המנהל והוא רשאי, אם שוכנע בנחיצות ההשעיה, להשעותו מעיסוקו לתקופה שלא תעלה על חודש ימים.

(ב)        הפסיכולוג רשאי לערער על ההשעיה וכן על החלטת המנהל לפי הוראות סעיף 39, תוך חמישה-עשר יום מיום המצאת הודעה עליה, לפני בית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו נמצא מקום העיסוק של הפסיכולוג.

 

39.       הארכת השעיה

המנהל רשאי, לפי המלצת ועדת התלונות, ולאחר שמיעת הפסיכולוג, להאריך את תקופת ההשעיה עד לסיום הדיון המשמעתי או ההליכים הפליליים באין עוד ערעור עליהם.

40.       סודיות הדיון

ועדת המשמעת תדון בדלתיים סגורות.

41.       נוכחות בדיון

(א)        דיון משמעתי יתנהל בפני התובע והנאשם, אך רשאית הועדה לנהל דיון שלא בפני הנאשם אם סניגורו מתייצב במקומו או אם נעדר הנאשם מישיבה ללא סיבה מספקת, אף שהוזהר שאם ייעדר ללא סיבה מספקת רשאית הועדה לדון בענין שלא בפניו.

(ב)        התובע בדיון המשמעתי יהיה היועץ המשפטי של משרד הבריאות, או עורך דין שהוא עובד המדינה שהתובע הסמיכו לכך; היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו רשאי לשמש תובע, אם החליט על כך היועץ המשפטי לממשלה לפי נסיבות הענין.

 

 

 

 

42.       דיני ראיות

ועדת המשמעת אינה כפופה לדיני הראיות אלא במידה שהדבר נקבע בחוק זה או בתקנות שהתקין שר המשפטים לענין זה.

43.       אמצעי משמעת

(א)        מצאה ועדת המשמעת פסיכולוג אשם בעבירת משמעת, תנקוט נגדו אחד או אחדים מאמצעים אלה:

(1)            התראה;

(2)            נזיפה;

(3)            קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בחוק זה – חוק העונשין);

(4)            התליית רישומו בפנקס לתקופה קצובה שלא תעלה על 5 שנים; החליטה ועדת המשמעת על התליית הרישום כאמור, רשאית היא להורות מנימוקים שיירשמו בהחלטתה, שההתליה תחול רק על חלק מהרישום וכן רשאית היא להורות שההתליה, כולה או חלקה, תהא על תנאי לתקופה שתורה;

(5)            מחיקת שמו מן הפנקס.

(ב)        נמחק שם הפסיכולוג מן הפנקס לפי סעיף זה, לא תידון בקשתו לרישום חדש אלא לאחר תום שבע שנים ממתן ההחלטה על כך ולאחר שהוכיח קיום נסיבות מיוחדות המצדיקות את חידוש הרישום; הרישום החדש טעון אישורה של ועדת המשמעת.

(ג)         נמחק שם הפסיכולוג על פי בקשתו, רשאית ועדת המשמעת לקבוע שיראו את המחיקה כאילו נעשתה לפי סעיף זה.

(ד)        כלפי בעל היתר יבוא במקום מחיקה לפי סעיף זה ביטול ההיתר.

 

 

 

 

 

 

44.       ערעור

התובע והנאשם רשאים, תוך שלושים יום לאחר המצאת החלטת ועדת המשמעת, לערער עליה לפני בית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו נמצא מקום העיסוק של הפסיכולוג.

45.       פסיכולוג חולה נפש

היה לועדת משמעת חשש סביר, שמחמת מחלת נפש אין הפסיכולוג מסוגל לעמוד בדין או אינו אחראי למעשה או למחדל שהוא נושא האישום, רשאית היא לבקש מועדת הרישום לנהוג לפי הוראות פרק ד'; החליטה ועדת הרישום שלא למחוק שמו של הפסיכולוג מן הפנקס, תמשיך ועדת המשמעת בהליך המשמעתי.

46.       פרסומים

     (א)  (1)    מצאה ועדת המשמעת כי פסיכולוג עבר עבירת משמעת, והחלטתה הפכה סופית, יעמיד המנהל את דבר החלטת ועדת המשמעת בציון שם הפסיכולוג, ותוך עילום שם המטופל הנוגע בדבר או המתלונן והשמטת פרטים שיש בהם כדי לזהותו, לעיון הציבור באתר האינטרנט של משרד הבריאות, ובכל דרך נוספת שיורה, ויאפשר למעוניינים בכך לקבל העתק ממנה, אלא אם כן הורתה ועדת המשמעת אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו על ידה;

(2)  מצאה ועדת המשמעת כי הפסיכולוג לא עבר עבירת משמעת, והחלטתה הפכה סופית, יעמיד המנהל לעיון הציבור באתר האינטרנט של משרד הבריאות, ובכל דרך נוספת שיורה, את נוסח ההחלטה שוועדת המשמעת התירה לפרסום, ויאפשר למעוניינים בכך לקבל העתק ממנה; ועדת המשמעת תקבע את הנוסח שיותר לפרסום, תוך עילום שם הפסיכולוג והשמטת פרטים שיש בהם כדי לזהותו, ותוך עילום שם המטופל הנוגע בדבר או המתלונן והשמטת פרטים שיש בהם כדי לזהותו, והכול אלא אם כן הורתה אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו על ידה; לבקשת הפסיכולוג, תפרסם הוועדה את החלטתה בציון שמו.

     (ב)   בכל מקרה שהואשם פסיכולוג בעקבות תלונה, תודיע ועדת התלונות למתלונן על החלטת ועדת המשמעת.

47א.סייג למינוי ולכהונה במועצת הפסיכולוגים

             (א)הוגשה תלונה לועדת התלונות נגד פסיכולוג חבר המועצה, תחליט הועדה בענינו תוך 90 ימים מיום קבלת התלונה.

  (ב)לא ימונה למועצה פסיכולוג אשר תלויה ועומדת נגדו תלונה בועדת התלונות.

     (ג) הובא פסיכולוג, חבר המועצה, לועדת המשמעת – תחליט הועדה בענינו תוך 60 ימים.

...

  (ו) שר הבריאות רשאי, בנסיבות מיוחדות, להאריך את כל אחת מהתקופות המנויות בסעיפים קטנים (א) ו-(ג) עד ל-120 ימים.

 

 

4. פקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט-1979 

 

"45.       סמכויות השר

ראה השר, על יסוד קובלנה של המנהל או של אדם שנפגע, כי מורשה לריפוי שיניים עשה אחת מאלה, רשאי הוא בצו לבטל את הרשיון או להתלותו לתקופה שיקבע באותו צו או לתת למורשה לריפוי שיניים נזיפה או התראה:

(1)          נהג בדרך שאינה הולמת מורשה לריפוי שיניים;

(2)          השיג את רשיונו במצג שוא;

(3)          גילה חוסר יכולת או רשלנות חמורה במילוי תפקידיו כמורשה לריפוי שיניים;

(4)          התמיד להפר הוראות פקודה זו;

(5)          הורשע בעבירה פלילית שלא לפי פקודה זו;

(6)          סירב ללא סיבה סבירה להציג לפני המנהל תעודה שנדרש להציגה לפי סעיף 60;

(7)          הפר הוראה מהוראות חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996.

47.         זכות הגנה לנאשם

(א)          לא יינתן צו לפי סעיף 45 אלא אם ניתנה לאדם שעליו הוגשה התלונה הזדמנות להגיש הגנה בכתב ולטעון טענותיו לפני ועדה שמינה השר, בין דרך קבע ובין לענין פלוני.

(ב)          לענין סעיף זה רואים אדם כאילו ניתנה לו הזדמנות להגיש הגנה בכתב, אם שלושים יום לפני מתן הצו הומצאה לו אישית או בדואר רשום הודעה המפרשת את מהות התלונה ואת הכוונה לנקוט אחד האמצעים לפי סעיף 45.

(ג)           הועדה תהיה של שלושה לפחות, ובהם המנהל, נציג היועץ המשפטי לממשלה ואחד מתוך רשימה שהגיש הארגון המייצג, לדעת השר, את המספר הגדול ביותר של מורשים לריפוי שיניים; לא הגיש הארגון רשימה תוך חדשיים לאחר שקיבל דרישה להגישה, ימנה השר מורשה לריפוי שיניים שייראה לו.

48.         הנוהל בוועדה

(א)          לועדה לפי סעיף 47 יהיו הסמכויות הנתונות לועדה רפואית לפי סעיף 24(א) ולענין זה יהיה בית המשפט המחוזי רשאי לתת צו כאמור בסעיף 24(ב) לפי בקשת המנהל או יושב ראש הועדה.

(ב)          שר המשפטים יקבע סדרי דין לענין ביצוע סעיף זה.

(ג)           הועדה תגיש דין וחשבון בכתב לשר הבריאות.

49.         ביטול לפי בקשה או עקב שינוי במצב

המנהל רשאי בצו חתום בידו לבטל רשיון על פי בקשת בעלו, או אם נוכח שבעלו נפטר או שאינו זכאי עוד לישיבת קבע או ארעי בישראל.

50.         החזרת רשיון

רשיון שניתן עליו צו ביטול או התליה ימסרנו בעל הרשיון, ואם נפטר – נציגו האישי החוקי, למנהל.

51.         ערעור

הרואה עצמו נפגע בצו לפי סעיף 45 רשאי לערער עליו לפני בית המשפט המחוזי תוך שלושה חדשים מיום שקיבל הודעה על מתן הצו.".

 

"58.  הודעה על הרשעת מורשה

(א) הורשע מורשה לריפוי שיניים בכל עבירה שהיא, יודיע רשם בית המשפט על כך מיד למנהל ויעביר אליו העתק של כתב האישום והעתק של הכרעת הדין וגזר הדין. כשהם מאומתים בידיו.

(ב) בבית משפט שאין בו רשם – תחול הוראת סעיף קטן (א) על השופט.

(ג) שר המשפטים רשאי לתת הוראות בדבר פטור מתחולת סעיף זה. "

 

"62. פרסום ברשומות

הודעה בדבר ביטול או התליה של רשיון לפי פקודה זו תפורסם ברשומות ובעתון אחד לפחות.".

 

 

5. פקודת הרוקחים [נוסח חדש] התשמ"א-1981

 

 

 

 

56.         כללי אתיקה מקצועית

שר הבריאות, לאחר התייעצות עם הארגון המייצג את המספר הגדול ביותר של רוקחים, רשאי לקבוע כללי אתיקה מקצועית לרוקחים, לעוזרי רוקחים ולתלמידים לרוקחות כאמור בסעיף 23 (בפרק זה – בעל מקצוע) שפעולותיהם יוחדו לפי הוראות פקודה זו; בקביעת כללי אתיקה כאמור רשאי שר הבריאות להתייעץ עם ארגונים נוספים המייצגים רוקחים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"56א.    עבירת משמעת

בעל מקצוע שעשה אחת מאלה, עבר עבירת משמעת:

(1)        נהג בדרך שאינה הולמת את עיסוקו;

(2)        הפר כלל מכללי האתיקה שנקבעו לפי סעיף 56;

(3)        הפר הוראה מההוראות לפי פקודה זו, המטילה עליו איסור או חובה;

(4)        הפר הוראה מהוראות לפי חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996;

(5)        השיג במצג שווא רישיון או רישום כעוזר רוקח;

(6)        גילה חוסר יכולת, חוסר אחריות או רשלנות חמורה בעת עיסוקו במקצוע;

(7)        הורשע בפסק דין סופי, בין בישראל ובין מחוץ לישראל, בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק במקצוע או בעבירה כאמור שיש לה השלכה על עיסוקו.

 

 

 

 

56ב.       ועדת משמעת

(א)        שר הבריאות ימנה ועדת משמעת, שתפקידה לדון ולהחליט בעבירות משמעת (בפרק זה – ועדת המשמעת).

(ב)        ועדת המשמעת תהיה בת שלושה חברים והם:

(1)  מי שכשיר להתמנות לשופט בית משפט מחוזי, והוא יהיה היושב ראש;

(2)  רוקח שהוא עובד המדינה, בעל ניסיון מקצועי של עשר שנים ברוקחות;

(3)  רוקח שאינו עובד המדינה, בעל ניסיון מקצועי של עשר שנים ברוקחות, שימונה מתוך רשימה שהגיש הארגון המייצג את המספר הגדול ביותר של רוקחים, ואם לא הוגשה רשימה – רוקח שאינו עובד המדינה שבחר שר הבריאות.

(ג)         שר הבריאות ימנה ממלאי מקום לחברי ועדת המשמעת לפי הוראות סעיף זה.

 

 

 

 

 

56ג.       אי תלות

במילוי תפקידו אין על חבר ועדת המשמעת מרות זולת מרותו של הדין.

 

 

 

 

56ד.       סייגים למינוי של חבר ועדת משמעת

לא ימונה לחבר ועדת המשמעת מי שמתקיים בו אחד מאלה:

(1)        הוא הורשע בפסק דין סופי בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש חבר בוועדת המשמעת או שבית המשפט קבע לגביו שעבר עבירה כאמור;

(2)        הוגשו נגדו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה כאמור בפסקה (1), וטרם ניתן פסק דין סופי בעניין;

(3)        הוא עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, באופן תדיר, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר ועדת המשמעת לבין עניין אישי או תפקיד אחר שלו; לעניין זה –

"עניין אישי" – לרבות עניין אישי של קרובו או של גוף שהוא או קרוב שלו הם בעלי שליטה בו;

"קרוב" – בן זוג, הורה, הורה הורה, אח או אחות, צאצא, צאצא של בן זוג ובני זוגם של כל אחד מאלה או אדם אחר הסמוך על שולחנו של חבר הוועדה, וכן שותף, מעסיק או עובד של חבר כאמור;

"בעל שליטה" – כל אחד מאלה: מנהל, עובד אחראי בגוף, או כל מי שיש לו חלק העולה על 5% בהון או בזכות לקבל רווחים של אותו גוף.

 

 

 

 

56ה.      תקופת כהונה

(א)        חבר ועדת המשמעת ימונה לתקופה של ארבע שנים, ורשאי שר הבריאות לשוב ולמנותו לתקופת כהונה אחת נוספת, וכן, לאחר הפסקה של ארבע שנים רצופות לפחות, לשוב ולמנותו ללא יותר משתי תקופות כהונה נוספות רצופות כאמור.

(ב)        הודעה על מינוי חברי ועדת המשמעת תפורסם באתר האינטרנט של משרד הבריאות.

 

 

 

 

56ו.        הפסקת כהונה

חבר ועדת המשמעת יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו בהתקיים אחד מאלה:

(1)        הוא התפטר מחברותו בוועדת המשמעת במסירת כתב התפטרות לשר;

(2)        מתקיים בו, לדעת שר הבריאות או לפי קביעת בית המשפט, האמור בסעיף 56ד(1);

(3)        הוא חדל מלמלא אחר תנאי הכשירות לפי סעיף 56ב(ב), שמכוחם מונה לחבר ועדת המשמעת.

 

 

 

 

56ז.       העברה מכהונה

שר הבריאות רשאי, בהודעה בכתב, להעביר חבר ועדת משמעת מכהונתו בהתקיים אחד מאלה:

(1)        נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו;

(2)        התקיים בו האמור בסעיף 56ד(2) או (3);

(3)        התקיימו בו נסיבות אחרות שבשלהן אין הוא ראוי לכהן כחבר ועדת המשמעת.

 

 

 

 

56ח.      הגשת קובלנה

(א)        נוכח היועץ המשפטי למשרד הבריאות או עורך דין עובד המדינה שהוא הסמיך לכך (בפרק זה – תובע), כי יש ראיות לכאורה לכך שבעל מקצוע עבר עבירת משמעת, יגיש נגדו קובלנה לוועדת המשמעת, זולת אם סבר שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להגשת קובלנה כאמור.

(ב)        (1)    תלונות על עבירות משמעת של בעל מקצוע יתבררו בידי תובע או בידי עובד המדינה ששר הבריאות הסמיכו לכך (בפרק זה – חוקר);

             (2)    חוקרים שמונו לפי פסקה (1) יפעלו לפי הנחיות התובע ויגישו לו את ממצאי בירורם ואת תוצאותיו.

(ג)         לשם ביצוע סמכויותיהם לפי סעיף זה יהיו נתונות לתובע ולחוקר הסמכויות לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול, בשינויים המחויבים, על חקירה שערך תובע או חוקר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

56ט.      פסלות חבר ועדת המשמעת

(א)        תובע או נקבל רשאי לבקש לפסול חבר ועדת המשמעת מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצוא חשש ממשי למשוא פנים בבירור הקובלנה.

(ב)        לא תישמע בקשה כאמור בסעיף קטן (א) אלא בתחילת הדיון או מיד לאחר שנודעו לתובע או לנקבל הנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים כאמור באותו סעיף קטן.

(ג)         נטענה טענת פסלות נגד חבר ועדת המשמעת, תחליט בה ועדת המשמעת לאלתר ולפני שתיתן כל החלטה אחרת.

(ד)        על החלטת ועדת המשמעת בעניין פסלות חבר הוועדה, רשאי תובע או נקבל לערער לפני בית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום המצאת ההחלטה.

 

 

 

 

56י.       סדרי עבודת ועדת המשמעת

(א)        המניין החוקי בישיבות ועדת המשמעת הוא כל חבריה.

(ב)        החלטות ועדת המשמעת יתקבלו ברוב קולות חבריה.

 

 

 

 

56יא.     הדיון בוועדת המשמעת

(א)        דיון משמעתי יתנהל בנוכחות התובע והנקבל, אך ועדת המשמעת רשאית לנהל דיון שלא בנוכחות הנקבל, באחד מאלה:

(1)  סניגורו של הנקבל התייצב במקומו;

(2)  הנקבל נעדר מהישיבה בלא סיבה מספקת, לאחר שהוזהר שאם ייעדר בלא סיבה מספקת תהיה הוועדה רשאית לדון בעניינו שלא בפניו.

(ב)        (1)    ועדת המשמעת תדון בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורתה לקיים את הדיון, כולו או מקצתו, בפומבי; ביקש הנקבל כי הדיון יתקיים בפומבי, תקיימו ועדת המשמעת בפומבי, זולת אם הורתה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לקיים את הדיון, כולו או חלקו, בדלתיים סגורות;

             (2)    על אף האמור בפסקה (1), הדיון בעבירת משמעת כאמור בסעיף 56א(7) יתקיים בפומבי, אלא אם כן פסק הדין כאמור באותו סעיף, כולו או חלקו, נאסר לפרסום.

(ג)         על אף האמור בסעיף קטן (ב)(1) –

(1)  המתלונן זכאי להיות נוכח בדיון המתקיים בדלתיים סגורות בקובלנה שהוגשה על יסוד תלונתו, וכן זכאי הוא שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח עמו בדיון, אלא אם כן החליטה ועדת המשמעת, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לאפשר את נוכחותם בדיון, כולו או חלקו;

(2)  ועדת המשמעת רשאית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לאפשר לאדם אחר שאינו התובע או הנקבל להיות נוכח בדיון.

(ד)        על דיון בדלתיים סגורות ועל דיון בפומבי לפי סעיף זה, יחולו ההוראות לעניין איסור פרסום לפי סעיף 70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בשינויים המחויבים.

 

 

 

 

56יב.     סדרי דין ודיני ראיות

(א)        שר המשפטים, לאחר התייצעות עם שר הבריאות, יקבע את סדרי הדין לפני ועדת המשמעת ובערעור לבית המשפט, לרבות הדרך להגשת הערעור; בעניין שלא נקבעה לגביו הוראה בתקנות כאמור, תפעל הוועדה בדרך הנאית לה כצודקת וכמועילה ביותר.

(ב)        הסמכות להחליט בעניינים שבסדרי דין הנוגעים לקובלנה מסוימת נתונה ליושב ראש ועדת המשמעת, בשעה שהוועדה אינה יושבת בדין.

(ג)         ועדת המשמעת אינה כפופה לדיני הראיות, למעט לדינים בדבר ראיות חסויות, אלא אם כן קבע שר המשפטים, לאחר התייעצות עם שר הבריאות, כי על ועדת המשמעת יחולו חלק מדיני הראיות כפי שיקבע.

(ד)        הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין שבפסק דין סופי במשפט פלילי המרשיע את הנקבל, יראו אותם כמוכחים בהליך משמעתי נגד אותו נקבל.

 

 

 

 

56יג.      מותב חסר

(א)        על אף האמור בסעיף 56י(א), נעדר חבר ועדת המשמעת שאינו יושב ראש הוועדה, מישיבה, יתקיים הדיון באותה ישיבה לפני חברי הוועדה הנוכחים, אם הסכימו לכך הצדדים, אלא אם כן החליט היושב ראש לדחות את הדיון.

(ב)        דיון שנערך במותב חסר כאמור בסעיף קטן (א) לא יסתיים אלא לפני ועדת המשמעת בהרכבה המלא.

 

 

 

 

56יד.     מותב קטוע

(א)        נבצר מחבר ועדת המשמעת שאינו יושב ראש הוועדה לסיים את הדיון, יצרף היושב ראש חבר אחר במקומו, מקרב ממלאי המקום כאמור בסעיף 56ב(ג), שמתקיימים בו אותם תנאי כשירות, אלא אם כן החליט, מטעמים שיירשמו ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות לטעון את טענותיהם, כי צירוף חבר אחר עלול לגרום לעיוות דין.

(ב)        צורף חבר אחר כאמור בסעיף קטן (א), רשאית ועדת המשמעת להמשיך בדיון מהשלב שאליו הגיעה בהרכבה הקודם, אם סברה שלא ייגרם עיוות דין, לאחר שנתנה לבעלי הדין הזדמנות לטעון את טענותיהם; החליטה הוועדה להמשיך בדיון, רשאית היא לנהוג בראיות שגבתה בהרכבה הקודם כאילו גבתה אותן בעצמה או לחזור ולגבותן, כולן או חלקן.

(ג)         על אף האמור בסעיף 56י(ב), נותרו שני חברים בוועדת המשמעת ונחלקו בדעותיהם, תכריע דעתו של יושב ראש הוועדה.

 

 

 

 

56טו.     סמכויות עזר של ועדת המשמעת

 (א)       ועדת המשמעת רשאית ביוזמתה או לבקשת בעל דין –

(1)  לזמן אדם לבוא לפניה כדי להעיד או להציג דבר;

(2)  להזהיר או להשביע עד בהתאם לחוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדין וביטול שבועה), התש"ם-1980;

(3)  לבקש מבית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו יושבת הוועדה, לתת צו לפי סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לשם גביית עדות;

(4)  לפסוק דמי נסיעה ולינה ושכר בטלה לעדים שהוזמנו לפי סעיף זה, כמו לעד שהוזמן להעיד בבית משפט.

(ב)        דרשה ועדת המשמעת מאדם להעיד או להציג דבר כאמור בסעיף קטן (א)(1) והוא סירב לעשות כן בלא הצדק המניח את דעת הוועדה, רשאית היא לצוות על הבאתו לפניה בזמן שתקבע בצו, ובלבד שהזהירה אותו כי בכוונתה לעשות כן; על צו הבאה לפי סעיף קטן זה יחולו ההוראות לפי סעיף 73א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בשינויים המחויבים.

(ג)         הסמכות להחליט בעניינים לפי סעיף זה הנוגעים לקובלנה מסוימת נתונה ליושב ראש ועדת המשמעת, בשעה שהוועדה אינה יושבת בדין.

 

 

 

 

56טז.    אמצעים משמעתיים

מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת, רשאית היא לנקוט נגדו אחד או יותר מאמצעים אלה:

(1)        התראה;

(2)        נזיפה;

(3)        קנס בסכום שלא יעלה על הסכום כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בפקודה זו – חוק העונשין);

(4)        התליית הרישיון או קביעת תנאים והגבלות שיחולו עליו, ובכלל זה חיובו לעבוד בפיקוח רוקח אחראי או הטלת מגבלות על ביצוע פעולות מסוימות בתחום עיסוקו, והכול עד להשתתפות בתכנית הכשרה או בהשתלמות מקצועית כפי שתקבע ועדת המשמעת ולתקופה שלא תעלה על שנה;

(5)        ביטול רישיון או רישום כעוזר רוקח או התלייתם לתקופה קצובה שלא תעלה על חמש שנים;

(6)        קביעת תנאים והגבלות שיחולו עליו, ובכלל זה חיובו לעבוד בפיקוח רוקח אחראי או הטלת מגבלות על ביצוע פעולות מסוימות בתחום עיסוקו, והכול כפי שתקבע ועדת המשמעת ולתקופה שלא תעלה על שלוש שנים.

 

 

 

 

56יז.      אמצעי משמעת על-תנאי

(א)        החליטה ועדת המשמעת לנקוט נגד נקבל אמצעי משמעת של קנס או התליית רישיון, לפי הוראות סעיף 56טז(3) או (5), רשאית היא להורות שאמצעי המשמעת האמור יהיה, כולו או חלקו, על-תנאי.

(ב)        החליטה ועדת המשמעת כאמור בסעיף קטן (א), לא יופעל התנאי אלא אם כן עבר הנקבל, בתוך התקופה שנקבעה בהחלטת ועדת המשמעת ושלא תעלה על שלוש שנים (בסעיף זה – תקופת התנאי), אחת מעבירות המשמעת שנקבעו בהחלטתה (בסעיף זה – עבירה נוספת), וועדת המשמעת מצאה, בתוך תקופת התנאי או לאחריה, שהנקבל עבר עבירה נוספת כאמור.

(ג)         תקופת התנאי תימנה מיום מתן החלטת ועדת המשמעת בדבר נקיטת אמצעי משמעת על-תנאי נגד נקבל, אלא אם כן הורתה ועדת המשמעת אחרת.

 

 

 

 

56יח. ערעור על החלטת ועדת המשמעת

(א)        על החלטת ועדת המשמעת בקובלנה רשאים התובע והנקבל לערער לפני בית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה המסיימת את הדיון בקובלנה, ואם ניתנה ההחלטה שלא במעמד הצדדים – בתוך 45 ימים מיום המצאתה.

(ב)        פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור לפי סעיף זה ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך מאת נשיא בית המשפט העליון או מאת שופט אחר של בית המשפט העליון שנשיאו קבע לכך, או אם ניתנה רשות לכך בגוף פסק הדין.

 

 

 

 

56יט.    עיכוב ביצוע של החלטת ועדת המשמעת

 (א)       אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע החלטת ועדת המשמעת שעליה הוגש הערעור, אלא אם כן החליטה ועדת המשמעת אחרת, ואם הוגש ערעור – אם החליט בית המשפט שלערעור אחרת.

(ב)        על החלטה של ועדת המשמעת לפי סעיף זה רשאים הנקבל והתובע לערער כשם שמערערים על החלטת ועדת המשמעת בקובלנה לפי סעיף 56יח.

 

 

 

 

 

56כ.       פרסום והעמדה לעיון הציבור של החלטות ועדת המשמעת

 (א)       החליטה ועדת המשמעת על התליה או ביטול של רישיון לפי הוראות סעיף 56טז(5), תפרסם את דבר ההתליה או הביטול, לפי העניין, בציון שמו של הנקבל, ואם הוגש ערעור על החלטה כאמור – גם את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו.

(ב)        מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת, תעמיד את החלטתה בציון שם הנקבל לעיון הציבור, באתר האינטרנט של משרד הבריאות וכן בדרכים נוספות כפי שתורה, ואולם רשאית היא, מטעמים מיוחדים, להעמיד את החלטתה לעיון הציבור בלא ציון שם הנקבל ופרטים אחרים שיש בהם כדי לזהותו (בסעיף זה – פרטים מזהים), לאחר ששמעה את התובע ואת הנקבל ושקלה בין השאר את הפגיעה בפרטיותו של הנקבל או של צד שלישי ואת הצורך באזהרת הציבור.

(ג)         מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל לא עבר עבירת משמעת, תעמיד את החלטתה לעיון הציבור בלא פרטים מזהים של הנקבל, אלא אם כן הורתה אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו על ידה; לבקשת הנקבל תפרסם את הוועדה את החלטתה בציון פרטיו המזהים.

(ד)        פרסום לפי סעיף קטן (א) או העמדה לעיון הציבור לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) באמצעות האינטרנט, ייעשו בהתאם להוראות שיקבע שר הבריאות, ובכלל זה הוראות לעניין האופן והתקופה שבהם יועמד המידע לעיון הציבור, ואמצעים שיינקטו כדי למנוע, ככל האפשר, את העיון באינטרנט בפרטים המזהים שפורסמו בתום התקופה כאמור.

(ה)        בהחלטת ועדת המשמעת שתועמד לעיון הציבור לא יצוינו פרטיו המזהים של מטופל או מתלונן.

(ו)         החלטות ועדת המשמעת כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יועמדו לעיון הציבור כל עוד ניתן לערער עליהן, ואם הוגש ערעור – כל עוד לא תמו ההליכים בערעור, אלא אם כן החליט בית המשפט שלערעור אחרת.

(ז)         הוגשה קובלנה נגד בעל מקצוע בעקבות תלונה, יודיע התובע למתלונן על החלטת ועדת המשמעת.

(ח)        על החלטת ועדת המשמעת לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) רשאים הנקבל ותובע לערער כשם שמערערים על החלטת ועדת המשמעת בקובלנה לפי סעיף 56יח.

 

 

 

 

56כא.    התליה עד לסיום ההליכים

(א)        היה לוועדת המשמעת יסוד סביר לחשד שהנקבל עבר עבירת משמעת או שמתנהלים נגדו הליכים פליליים בשל עבירה כאמור בסעיף 56א(7), רשאית היא, אם ראתה שחומרת העניין או טובת הציבור מחייבות זאת, לאחר שנתנה לנקבל הזדמנות לטעון את טענותיו, להתלות זמנית את רישיונו או להטיל מגבלות על ביצוע פעולות מסוימות בתחום עיסוקו.

(ב)        התליה או הטלת מגבלות כאמור בסעיף קטן (א) תעמוד בתוקפה עד למתן החלטה סופית בהליך משמעתי או פסק דין סופי בהליך פלילי כאמור באותו סעיף קטן, והכול אלא אם כן הורתה ועדת המשמעת על מועד מוקדם יותר להפסקת ההתליה.

(ג)         (1)    ועדת המשמעת רשאית להתלות רישיון או להגביל בעל מקצוע מביצוע פעולות מסוימות בתחום עיסוקו כאמור בסעיף קטן (א), אף בטרם הוגשה קובלנה בשל אותה עבירה, מיוזמתה או לבקשת התובע, לאחר שנתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו; ואולם לא הוגשה קובלנה בשל העבירה כאמור בתוך שלושים ימים מיום שהותלה הרישיון או הוטלה הגבלה כאמור, בטלה ההתליה או ההגבלה, לפי העניין;

             (2)    על אף האמור בפסקה (1), ועדת המשמעת רשאית להורות על הארכת ההתליה או ההגבלה הזמניות לתקופות נוספות, ובלבד שתקופות ההתליה וההגבלה הכוללות לא יעלו על שישה חודשים מהמועד שבו הותלה הרישיון או הוטלה ההגבלה לראשונה.

(ד)        החליטה ועדת המשמעת על התליה עד לסיום ההליכים לפי הוראות סעיף זה, רשאית היא לפרסם את דבר ההתליה כפי שתורה.

(ה)        על החלטת ועדת המשמעת לפי סעיף זה רשאים הנקבל והתובע לערער כשם שמערערים על החלטת ועדת המשמעת בקובלנה לפי סעיף 56יח.

 

 

 

 

56כב.     דין משמעתי לדין פלילי

(א)        ענישה או זיכוי בהליכים פליליים אינם מונעים נקיטת הליכים על פי חוק זה נגד בעל מקצוע בשל אותו מעשה או מחדל, ונקיטת אמצעי משמעת או זיכוי על ידי ועדת המשמעת בשל אותו מעשה או מחדל אינם מונעים נקיטת הליכים פליליים.

(ב)        הוגש כתב אישום נגד בעל מקצוע בשל מעשה או מחדל המשמש גם עילה לדיון לפני ועדת המשמעת לפי פקודה זו, רשאית ועדת המשמעת להפסיק את דיוניה עד למתן פסק דין סופי בהליך הפלילי.

 

 

 

 

57.         ביטול מטעם המנהל

המנהל רשאי בצו חתום בידו, לבטל רשיונו של רוקח או של עוזר רוקח, אם שוכנע שבעל הרשיון אינו זכאי עוד להיות תושב קבע בישראל או שנפטר.

58.         מסירת הרישיון

בוטל או הותלה רשיון לפי פרק זה, ימסור בעל הרשיון, ואם נפטר – מנהל העזבון או היורשים, את הרשיון למנהל.

 

 

6. חוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א-1991

 

 

 

 

 

 

 

 

"13.       ביטול והתליה של רשיון או תעודת מומחה

מצא המנהל כי אופטומטראי פעל בחוסר יכולת או כושר מקצועי או ברשלנות, או שהשיג את רשיונו או את הכרתו כמומחה במצג שוא, או שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, או שהפר הוראות לפי סעיף 9, רשאי הוא לבטל את רשיונו או את תואר המומחה שלו, לפי הענין, או להתלותו לתקופה שלא תעלה על חמש שנים.

 

 

 

 

14. ועדת שמיעה

             לא ינקוט המנהל אמצעי כאמור בסעיף 13 אלא אם כן ניתנה לאופטומטראי הזדמנות להשמיע את הסבריו לפני ועדה בת שלושה חברים שמינה המנהל; הועדה תורכב מנציג היועץ המשפטי לממשלה, שיהיה יושב ראש הועדה, מרופא עיניים וכן מאופטומטראי בעל רשיון של לא פחות מחמש שנים.

15.         ערר

(א)        אופטומטראי הרואה עצמו נפגע מהחלטת המנהל לפי סעיף 13, רשאי לערור על החלטת המנהל לפני בית משפט השלום שבתחום שיפוטו נמצא מקום עיסוקו של האופטומטראי.

             (ב)    על פסק דינו של בית משפט השלום בערר ניתן לערער לפני בית המשפט המחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי.

             (ג)    שר המשפטים רשאי לקבוע סדרי דין לענין ערר לפי סעיף קטן (א), לרבות בדבר המועד להגשתו וסמכות בית המשפט להארכת המועד."

 

 

7. חוק תיירות מרפא, התשע"ח-2018

 

"28.     עבירת משמעת

סוכן תיירות מרפא שעשה אחד מאלה, עבר עבירת משמעת:

(1)    נהג בדרך שאינה הולמת את עיסוקו;

(2)    הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה, המטילה עליו איסור או חובה;

(3)    השיג את רישומו במרשם במצג שווא;

(4)    גילה חוסר יכולת, חוסר אחריות או רשלנות חמורה בעיסוקו כסוכן תיירות מרפא;

(5)    הורשע, בין בישראל ובין מחוץ לישראל, בעבירה פלילית שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש סוכן תיירות מרפא.

29.       ועדת המשמעת

(א)        השר ימנה ועדת משמעת, שתפקידה לדון ולהחליט בעבירות משמעת של סוכני תיירות מרפא (בפרק זה – ועדת המשמעת).

(ב)        ועדת המשמעת תהיה בת שלושה חברים, והם:

(1)     מי שכשיר להתמנות לשופט של בית משפט שלום, והוא יהיה היושב ראש;

(2)     נציג של ארגון המייצג את המספר הגדול ביותר של סוכני תיירות מרפא המאורגנים בישראל, לפי המלצה של הארגון;

(3)     רופא שהוא עובד המדינה.

(ג)         השר ימנה ממלאי מקום לחברי ועדת המשמעת לפי הוראות סעיף זה.

30.       סייג למינוי של חבר ועדת משמעת

לא ימונה לחבר ועדת המשמעת מי שמתקיים בו אחד מאלה:

(1)    הוא הורשע בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לשמש חבר בוועדת המשמעת או שבית המשפט קבע לגביו שעבר עבירה כאמור;

(2)    הוגשו נגדו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה כאמור בפסקה (1) וטרם ניתן פסק דין סופי בעניין;

(3)    הוא עלול להימצא, במישרין או בעקיפין, באופן תדיר, במצב של ניגוד עניינים בין תפקידו כחבר ועדת המשמעת לבין עניין אישי או תפקיד אחר שלו.

31.       תקופת כהונה

(א)        חבר ועדת המשמעת ימונה לתקופה של ארבע שנים, ורשאי השר לשוב ולמנותו לתקופת כהונה אחת נוספת.

(ב)        הודעה על מינוי חברי ועדת המשמעת תפורסם באתר האינטרנט של המשרד.

32.       הפסקת כהונה

חבר ועדת המשמעת יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו, בהתקיים אחד מאלה:

(1)    הוא התפטר מחברותו בוועדת המשמעת במסירת כתב התפטרות לשר;

(2)    מתקיים בו, לדעת השר או לפי קביעת בית המשפט, האמור בסעיף 30(1);

(3)    חדל להתקיים לגביו תנאי מתנאי הכשירות לפי סעיף 29(ב), שמכוחם מונה לחבר ועדת המשמעת.

33.       העברה מכהונה

השר רשאי, בהודעה בכתב, להעביר חבר ועדת המשמעת מכהונתו, בהתקיים אחד מאלה:

(1)    נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו;

(2)    התקיים בו האמור בסעיף 30(2) או (3);

(3)    התקיימו בו נסיבות אחרות שבשלהן אין הוא ראוי לכהן כחבר ועדת המשמעת.

34.       הגשת קובלנה

(א)        נוכח היועץ המשפטי של המשרד או עורך דין עובד המדינה שהוא הסמיך לכך (בפרק זה – תובע), כי יש ראיות לכאורה לכך שסוכן תיירות מרפא עבר עבירת משמעת, יגיש נגדו קובלנה לוועדת המשמעת, אלא אם כן סבר שנסיבות העניין בכללותן אינן מתאימות להגשת קובלנה כאמור.

(ב)        (1)    תלונות על עבירות משמעת של סוכן תיירות מרפא יתבררו בידי תובע או בידי עובד המדינה שהשר הסמיכו לכך (בפרק זה – חוקר);

(2)     חוקרים שהוסמכו לפי פסקה (1) יפעלו לפי הנחיות התובע ויגישו לו את ממצאי בירורם ואת תוצאותיו.

(ג)         לשם ביצוע סמכויותיו לפי סעיף זה יהיו נתונות לחוקר הסמכויות לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול, בשינויים המחויבים, על חקירה שערך חוקר.

35.       פסילת חבר ועדת המשמעת

 (א)       תובע או נקבל רשאי לבקש לפסול חבר ועדת המשמעת מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בבירור הקובלנה.

(ב)        לא תישמע בקשה כאמור בסעיף קטן (א) אלא בתחילת הדיון או מיד לאחר שנודעו לתובע או לנקבל הנסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים כאמור באותו סעיף קטן.

(ג)         נטענה טענת פסלות נגד חבר ועדת המשמעת, תחליט בה ועדת המשמעת לאלתר ולפני שתיתן כל החלטה אחרת.

(ד)        על החלטת ועדת המשמעת בעניין פסלות חבר הוועדה, רשאי תובע או נקבל לערער לפני בית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום המצאת ההחלטה.

36.       סדרי עבודת ועדת המשמעת וגמול

 (א)       המניין החוקי בישיבות ועדת המשמעת הוא כל חבריה.

(ב)        החלטות ועדת המשמעת יתקבלו ברוב קולות חבריה.

(ג)         חבר ועדת המשמעת שאינו עובד המדינה יהיה זכאי לגמול בעד השתתפותו בדיוניה של ועדת המשמעת, בסכומים ולפי תנאים שקבע השר בהסכמת שר האוצר.

37.       אי-תלות

במילוי תפקידו אין על חבר ועדת המשמעת מרות זולת מרותו של הדין.

38.       הדיון בוועדת המשמעת

(א)        דיון משמעתי יתנהל בנוכחות התובע והנקבל, אך ועדת המשמעת רשאית לנהל דיון שלא בנוכחות הנקבל, באחד מאלה:

(1)     סניגורו של הנקבל התייצב במקומו;

(2)     הנקבל נעדר מהישיבה בלא סיבה מספקת, לאחר שהוזהר שאם ייעדר בלא סיבה מספקת תהיה הוועדה רשאית לדון בעניינו שלא בפניו; לעניין פסקה זו לא יראו היעדרות מהארץ כסיבה מספקת.

(ב)        (1)    ועדת המשמעת תדון בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורתה לקיים את הדיון, כולו או מקצתו, בפומבי; ביקש הנקבל כי הדיון יתקיים בפומבי, תקיימו ועדת המשמעת בפומבי, אלא אם כן הורתה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לקיים את הדיון, כולו או חלקו, בדלתיים סגורות;

(2)     על אף האמור בפסקה (1), הדיון בעבירת משמעת כאמור בסעיף 28(5) יתקיים בפומבי, אלא אם כן פסק הדין כאמור באותו סעיף, כולו או חלקו, נאסר לפרסום.

(ג)         על אף האמור בסעיף קטן (ב)(1) –

(1)     המתלונן זכאי להיות נוכח בדיון המתקיים בדלתיים סגורות בקובלנה שהוגשה על יסוד תלונתו, וכן זכאי הוא שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו, יהיה נוכח עמו בדיון, אלא אם כן החליטה ועדת המשמעת, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שלא לאפשר את נוכחותם בדיון, כולו או חלקו;

(2)     ועדת המשמעת רשאית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לאפשר לאדם אחר שאינו התובע או הנקבל להיות נוכח בדיון.

(ד)        על דיון בדלתיים סגורות ועל דיון בפומבי לפי סעיף זה יחולו ההוראות לעניין איסור פרסום לפי סעיף 70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בשינויים המחויבים.

39.       סדרי דין ודיני ראיות

 (א)       שר המשפטים, לאחר התייעצות עם השר, יקבע את סדרי הדין לפני ועדת המשמעת ובערעור לבית המשפט, לרבות הדרך להגשת הערעור; בעניין שלא נקבעה לגביו הוראה בתקנות כאמור, תפעל הוועדה בדרך הנראית לה צודקת ומועילה ביותר.

(ב)        הסמכות להחליט בעניינים שבסדרי דין הנוגעים לקובלנה מסוימת נתונה ליושב ראש ועדת המשמעת, שעה שהוועדה אינה יושבת בדין.

(ג)         ועדת המשמעת אינה כפופה לדיני הראיות, למעט לדינים בדבר ראיות חסויות, אלא אם כן קבע שר המשפטים, לאחר התייעצות עם השר, כי על ועדת המשמעת יחולו חלק מדיני הראיות כפי שיקבע.

(ד)        הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין שבפסק דין סופי במשפט פלילי המרשיע את הנקבל, יראו אותם כמוכחים בהליך משמעתי נגד אותו נקבל.

40.       מותב חסר

(א)        על אף האמור בסעיף 36(א), נעדר חבר ועדת המשמעת שאינו יושב ראש הוועדה, מישיבה, יתקיים הדיון באותה ישיבה לפני חברי הוועדה הנוכחים, אם הסכימו לכך הצדדים, אלא אם כן החליט היושב ראש לדחות את הדיון.

(ב)        דיון שנערך במותב חסר כאמור בסעיף קטן (א) לא יסתיים אלא לפני ועדת המשמעת בהרכבה המלא.

41. מותב קטוע

(א)        נבצר מחבר ועדת המשמעת שאינו יושב ראש הוועדה לסיים את הדיון, יצרף היושב ראש חבר אחר במקומו, מקרב ממלאי המקום כאמור בסעיף 29(ג), שמתקיימים בו אותם תנאי כשירות, אלא אם כן החליט מטעמים שיירשמו ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות לטעון את טענותיהם, כי צירוף חבר אחר עלול לגרום לעיוות דין. 

(ב)        צורף חבר אחר כאמור בסעיף קטן (א), רשאית ועדת המשמעת להמשיך בדיון מהשלב שאליו הגיעה בהרכבה הקודם, אם סברה שלא ייגרם עיוות דין, לאחר שנתנה לבעלי הדין הזדמנות לטעון את טענותיהם; החליטה הוועדה להמשיך בדיון, רשאית היא לנהוג בראיות שגבתה בהרכבה הקודם כאילו גבתה אותן בעצמה או לחזור ולגבותן, כולן או חלקן.

(ג)         על אף האמור בסעיף 36(ב), נותרו שני חברים בוועדת המשמעת ונחלקו בדעותיהם, תכריע דעתו של יושב ראש הוועדה.

42.       סמכויות עזר של ועדת המשמעת

(א)        ועדת המשמעת רשאית, ביוזמתה או לבקשת בעל דין –

(1)     לזמן אדם לבוא לפניה כדי להעיד או להציג דבר;

(2)     להזהיר או להשביע עד בהתאם לחוק לתיקון דיני הראיות (אזהרת עדים וביטול שבועה), התש"ם-1980;

(3)     לבקש מבית המשפט המחוזי שבתחום שיפוטו יושבת הוועדה לתת צו לפי סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, לשם גביית עדות;

(4)     לפסוק דמי נסיעה ולינה ושכר בטלה לעדים שהוזמנו לפי סעיף זה, כמו לעד שהוזמן להעיד בבית משפט.

(ב)        דרשה ועדת המשמעת מאדם להעיד או להציג דבר כאמור בסעיף קטן (א)(1) והוא סירב לעשות כן בלא הצדק המניח את דעת הוועדה, רשאית היא לצוות על הבאתו לפניה בזמן שתקבע בצו, ובלבד שהזהירה אותו כי בכוונתה לעשות כן; על צו הבאה לפי סעיף קטן זה יחולו ההוראות לפי סעיף 73א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בשינויים המחויבים.

(ג)         הסמכות להחליט בעניינים לפי סעיף זה הנוגעים לקובלנה מסוימת נתונה ליושב ראש ועדת המשמעת, שעה שהוועדה אינה יושבת בדין.

43.       אמצעי משמעת

מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת, רשאית היא לנקוט נגדו אחד או יותר מאמצעים אלה:

(1)    התראה;

(2)    קנס בסכום שלא יעלה על הסכום כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין; על גביית קנס לפי פסקה זו יחולו הוראות חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995;

(3)    קביעת תנאים והגבלות הנחוצים להגנה על הציבור או למניעת עבירות משמעת נוספות, כפי שתקבע ועדת המשמעת, שיחולו על הנקבל לתקופה שלא תעלה על שנתיים;

(4)    התליית רישומו במרשם, לתקופה קצובה שלא תפחת משלושה חודשים ולא תעלה על חמש שנים;

(5)    מחיקת רישומו מהמרשם.

44.       אמצעי משמעת על תנאי

(א)        החליטה ועדת המשמעת לנקוט נגד נקבע אמצעי משמעת של קנס או התליית רישום, רשאית היא להורות שאמצעי המשמעת האמור יהיה, כולו או חלקו, על-תנאי.

(ב)        החליטה ועדת המשמעת כאמור בסעיף קטן (א), לא יופעל התנאי אלא אם כן עבר הנקבל, בתוך התקופה שנקבעה בהחלטת ועדת המשמעת, שלא תפחת משנה ולא תעלה על שלוש שנים (להלן – תקופת התנאי), אחת מעבירות המשמעת שנקבעו בהחלטה (בסעיף זה – עבירה נוספת), וועדת המשמעת מצאה, בתוך תקופת התנאי או לאחריה, שהנקבל עבר עבירה נוספת כאמור.

(ג)         תקופת התנאי תימנה מיום מתן החלטת ועדת המשמעת בדבר נקיטת אמצעי משמעת על-תנאי נגד נקבל, אלא אם כן הורתה ועדת המשמעת אחרת.

(ד)        החליטה ועדת המשמעת לנקוט נגד נקבל אמצעי משמעת בשל העבירה הנוספת, לא יינקט אמצעי משמעת על-תנאי.

(ה)        מי שנקבע לגביו אמצעי משמעת על-תנאי, וועדת המשמעת החליטה לנקוט נגדו אמצעי משמעת בשל עבירה נוספת, תורה ועדת המשמעת על הפעלת אמצעי המשמעת על-תנאי, אלא אם כן החליטה להאריך את תקופת התנאי כאמור בסעיף קטן (ו); ועדת המשמעת רשאית להורות שהפעלת אמצעי המשמעת על-תנאי תהיה בכפוף לתוצאות הערעור על נקיטת אמצעי המשמעת בשל העבירה הנוספת.

(ו)         החליטה ועדת המשמעת לנקוט נגד נקבע אמצעי משמעת בשל עבירה נוספת, רשאית היא, במקום להפעיל את אמצעי המשמעת על-תנאי, להאריך את תקופת התנאי או לחדשה לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים; האריכה ועדת המשמעת את תקופת התנאי לתקופה נוספת לפני תום תקופת התנאי הראשונה, תחל תקופת התנאי הנוספת בתום תקופת התנאי הראשונה; חידשה ועדת המשמעת את תקופת התנאי לאחר שתמה תקופת התנאי הראשונה, תחל תקופת התנאי הנוספת מיום מתן ההחלטה, והכול אלא אם כן ועדת המשמעת הורתה אחרת.

45.       ערעור על החלטת ועדת המשמעת ועיכוב ביצועה

(א)        על החלטת ועדת המשמעת בקובלנה רשאים התובע והנקבל לערער לפני בית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מיום מתן ההחלטה המסיימת את הדיון בקובלנה, ואם ניתנה ההחלטה שלא במעמד הצדדים – בתוך 45 ימים מיום המצאתה.

(ב)        פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור לפי סעיף זה ניתן לערעור לפני בית המשפט העליון, אם ניתנה רשות לכך מאת נשיא בית המשפט העליון או מאת שופט אחר של בית המשפט העליון שנשיאו קבע לכך, או אם ניתנה רשות לכך בגוף פסק הדין.

(ג)         אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע החלטת ועדת המשמעת שעליה הוגש הערעור, אלא אם כן החליטה ועדת המשמעת אחרת, ואם הוגש ערעור – אם החליט בית המשפט שלערעור אחרת.

(ד)        על החלטה של ועדת המשמעת לפי סעיף זה רשאים הנקבל והתובע לערער כשם שמערערים על החלטת ועדת המשמעת בקובלנה לפי סעיף זה.

46.       פרסום והעמדה לעיון הציבור של החלטות ועדת המשמעת

 (א)       החליטה ועדת המשמעת על מחיקת רישום במרשם, על התליית רישום במרשם או על קביעת תנאים והגבלות לפי הוראות סעיף 43, תפרסם באתר האינטרנט של המשרד את דבר המחיקה, ההתליה או התנאים וההגבלות, לפי העניין, בציון שמו של הנקבל, ואם הוגש ערעור על החלטה כאמור – גם את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו.

(ב)        מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל עבר עבירת משמעת, תעמיד את החלטתה בציון שם הנקבל לעיון הציבור, באתר האינטרנט של המשרד וכן בדרכים נוספות כפי שתורה, ואולם רשאית היא, מטעמים מיוחדים, להעמיד את החלטתה לעיון הציבור בלא ציון שם הנקבל ופרטים אחרים שיש בהם כדי לזהותו (בסעיף זה – פרטים מזהים), לאחר ששמעה את התובע ואת הנקבל ושקלה בין השאר את הפגיעה בפרטיותו של הנקבל או של צד שלישי ואת הצורך באזהרת הציבור.

(ג)         מצאה ועדת המשמעת כי הנקבל לא עבר עבירת משמעת, תעמיד את החלטתה לעיון הציבור בלא פרטים מזהים של הנקבל, אלא אם כן הורתה אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו; לבקשת הנקבל תפרסם הוועדה את החלטתה בציון פרטיו המזהים.

(ד)        פרסום לפי סעיף קטן (א) או העמדה לעיון הציבור לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) ייעשו בהתאם להוראות שיקבע השר, ובכלל זה הוראות לעניין האופן והתקופה שבהם יפורסם המידע או יועמד לעיון הציבור, ואמצעים שיינקטו כדי למנוע, ככל האפשר, את העיון באינטרנט בפרטים המזהים שפורסמו, בתום התקופה כאמור.

(ה)        בהחלטת ועדת המשמעת שתועמד לעיון הציבור לא יצוינו פרטיו המזהים של מטופל או מתלונן.

(ו)         החלטות ועדת המשמעת כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ג) לא יועמדו לעיון הציבור כל עוד ניתן לערער עליהן, ואם הוגש ערעור – כל עוד לא תמו ההליכים בערעור, אלא אם כן החליט בית המשפט שלערעור אחרת.

(ז)         הוגשה קובלנה נגד סוכן תיירות מרפא בעקבות תלונה, יודיע התובע למתלונן על החלטת ועדת המשמעת.

(ח)        על החלטת ועדת המשמעת לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) רשאים הנקבל והתובע לערער כשם שמערערים על החלטת ועדת המשמעת בקובלנה לפי סעיף 45.

47.       התליה עד לסיום ההליכים

(א)        היה לוועדת המשמעת יסוד סביר לחשד שהנקבל עבר עבירת משמעת או שמתנהלים נגדו הליכים פליליים בשל עבירה כאמור בסעיף 28(5), רשאית היא, אם ראתה שחומרת העניין או טובת הציבור מחייבות זאת, לאחר שנתנה לנקבל הזדמנות לטעון את טענותיו, להתלות זמנית את רישומו או להטיל הגבלות זמניות על ביצוע פעולות מסוימות בתחום עיסוקו.

(ב)        התליה או הטלת הגבלות כאמור בסעיף קטן (א) תעמוד בתוקפה עד למתן החלטה סופית בהליך המשמעתי או פסק דין סופי בהליך פלילי כאמור באותו סעיף קטן, והכול אלא אם כן הורתה ועדת המשמעת על מועד מוקדם יותר להפסקת ההתליה או ההגבלות.

(ג)         (1)    ועדת המשמעת רשאית להתלות זמנית את רישומו של סוכן תיירות מרפא במרשם או להטיל הגבלות זמניות על ביצוע פעולות מסוימות בתחום עיסוקו, כאמור בסעיף קטן (א), אף בטרם הוגשה קובלנה בשל אותה עבירה, מיוזמתה או לבקשת התובע, לאחר שנתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו; ואולם לא הוגשה קובלנה בשל העבירה כאמור בתוך 30 ימים מיום שהותלה הרישום או הוטלה הגבלה כאמור, בטלה ההתליה או ההגבלה, לפי העניין;

(2)     על אף האמור בפסקה (1), ועדת המשמעת רשאית להורות על הארכת ההתליה או ההגבלות הזמניות לתקופות נוספות, ובלבד שתקופות ההתליה וההגבלה הכוללות לא יעלו על שלושה חודשים מהמועד שבו הותלה הרישום או הוטלה ההגבלה לראשונה.

(ד)        החליטה ועדת המשמעת על התליית הרישום עד לסיום ההליכים לפי הוראות סעיף זה, תפרסם את דבר ההתליה בדרך שעליה תורה.

(ה)        על החלטת ועדת המשמעת לפי סעיף זה רשאים הנקבל והתובע לערער כשם שמערערים על החלטת ועדת המשמעת בקובלנה לפי סעיף 45.

48.       דיון משמעתי ודיון פלילי

(א)        ענישה או זיכוי בהליכים פליליים אינם מונעים נקיטת הליכים על פי פרק זה נגד סוכן תיירות מרפא בשל אותו מעשה או מחדל, ונקיטת אמצעי משמעת או זיכוי על ידי ועדת המשמעת בשל אותו מעשה או מחדל אינם מונעים נקיטת הליכים פליליים נגדו.

(ב)        הוגש כתב אישום נגד סוכן תיירות מרפא בשל מעשה או מחדל המשמש גם עילה לדיון לפני ועדת המשמעת לפי חוק זה, רשאית ועדת המשמעת להפסיק את דיוניה עד למתן פסק דין סופי בהליך הפלילי."

 

8. חוק השימוש בהיפנוזה, התשמ"ד-1984

18. עבירות משמעת

 מורשה להיפנוט אשם בעבירת משמעת באחת מאלה:

(1)התנהג בדרך שאינה הולמת מורשה להיפנוט;

(2)השיג את הרשאתו במצג שוא;

(3)גילה חוסר יכולת, חוסר אחריות או רשלנות חמורה במילוי תפקידו כמורשה להיפנוט;

(4)הפר הוראה של חוק זה או תקנות לפיו;

(5)הורשע בעבירה שיש בה כדי להראות שהוא חסר האחריות הדרושה ממורשה להיפנוט.

19. כללים לגבי רופא ורופא שיניים

(א)השר רשאי לבטל הרשאתו של מורשה להיפנוט שהוא רופא או רופא שיניים (להלן - הנקבל), להורות שהרשאתו תותלה לתקופה שיקבע ושלא תעלה על חמש שנים, או לתת לו נזיפה או התראה, אם ראה, על יסוד קובלנה בכתב של המנהל או של אדם שנפגע, כי הנקבל עבר עבירת משמעת.

(ב)לא יורה השר כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם כן ניתנה לנקבל הזדמנות להגיש הגנתו בכתב ולטעון טענותיו לפני ועדת משמעת, ובהתחשב בהמלצתה.

(ג)(1)לגבי נקבל שהוא רופא תהיה ועדת המשמעת ועדה שמינה השר לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים, ובלבד שאחד מחברי הועדה יהיה רופא מורשה להיפנוט שאינו עובד המשרד, ויחולו הוראות סעיפים 44 עד 47 לפקודת הרופאים בשינויים המחוייבים;

(2)לגבי נקבל שהוא רופא שיניים תהיה ועדת המשמעת ועדה שמינה השר לפי סעיף 47 לפקודת רופאי השיניים, ובלבד שאחד מחברי הועדה יהיה רופא שיניים מורשה להיפנוט שאינו עובד המשרד, ויחולו הוראות סעיפים 47 עד 51 לפקודת רופאי השיניים בשינויים המחוייבים.

(ד)בוטלה הרשאתו של מורשה להיפנוט על פי בקשתו לאחר שהוגשה קובלנה נגדו לשר, רשאי השר לקבוע, לפי המלצת ועדת משמעת, שדינו של הביטול כביטול הרשאתו של הנקבל לפי סעיף קטן (א).

 

 

20. כללים לגבי פסיכולוג מומחה

(א)מורשה להיפנוט שהוא פסיכולוג מומחה שעבר עבירת משמעת יראו אותו אשם בעבירת משמעת לפי חוק הפסיכולוגים, ויחולו הוראות פרק ה' לחוק הפסיכולוגים, ובלבד שאחד מחברי ועדת המשמעת שתדון בענינו יהיה פסיכולוג מומחה מורשה להיפנוט שאינו עובד המשרד.

(ב)לועדת משמעת תהא גם הסמכות לבטל הרשאה להיפנוט שניתנה לפסיכולוג מומחה או להורות שההרשאה תותלה לתקופה שלא תעלה על חמש שנים.

9. חוק הקלה באמצעי משמעת המוטלים על בעלי מקצועות מוסדרים, התשע"ז-2017

מוצע למחוק מהתוספת את החיקוקים המסדירים הבאים:

"1.       פקודת המיילדות;

...

10.       פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976;

11.       חוק הפסיכולוגים, התשל"ז-1977;

12.       פקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט-1979;

13.       פקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981;

14.  חוק השימוש בהיפנוזה, התשנ"ד-1994;

15.       חוק העיסוק באופטומטריה, התשנ"א-1991;

…

25.       תקנות רופאי שיניים (שינניות), התשל"ח-1978;

26.       תקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), התשמ"א-1981;

27.       תקנות רופאי השיניים (הגדרת תחום עבודתם של טכנאי השיניים והסדרתה), התשמ"ו-1986;

28.       תקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), התשמ"ט-1988".