הצעת חוק מס':פ-0000-18

סימוכין: 803-99-2010-000000

 

תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשפ"ג-2022

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 83 ו-109 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984^[1] (להלן – החוק), באישור שר האוצר לפי סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985^[2], ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

(חמ 3-87-ת1)

דברי הסבר

התאמת תקנות האגרות לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

תיקון תקנה 1 – הגדרת "תקנות סדר הדין האזרחי". תקנות האגרות מפנות להליכים, הגדרות והסדרים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי – התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א הישנות). ביום 11.10.2018  הותקנו תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 (להלן תקסד"א החדשות) והן נכנסו לתוקפן ביום 1.1.2021, והחליפו את תקסד"א הישנות, ומשכך נדרש לערוך התאמות בתקנות האגרות בהתאם להסדרים החדשים שנקבעו.

 

תיקון תקנה 1 – הגדרת "ישיבת קדם משפט", התקנות המסדירות את סוגיית קדם המשפט בתקסד"א החדשות הן תקנה תקנות 61 ו-80(ג), כמו כן, בוטל ההסדר הקרוי ישיבה מקדמית בהליך דיון מהיר (ובמקומו תיקרא ישיבה זו "ישיבת קדם משפט" כמו בסדר הדין הרגיל). לפיכך מוצע לתקן את נוסח התקנה בהתאם. בנוסף תקנה 49(ט) לתקסד"א החדשות קובעת כי דיונים בבקשות מסויימות לא ייחשבו כקדם משפט, ועל מנת לייצר הרמוניה חקיקתית מוצע להתאים את המצב כך שגם לגבי אגרה הם לא ייחשבו כישיבת קדם משפט. לעומת זאת, מוצע להבהיר כי כל ישיבה אשר מקיימת בפני שופט או רשם לפני דיון ההוכחות שאינה מנויה בתקנה 49(ט) תחשב כקדם משפט, גם אם עניינה "תזכורת".          

 

תיקון תקנה 2 (32) - בתקנות סדר הדין החדשות נקבע המונח "הפסקת ייצוג" לצורך תיאור אפשרות בעל דין לבטל את ייפוי הכוח שנתן לעורך דינו. לפיכך, עלה צורך לתקן את נוסח התקנה כך שיתאים לנוסח התקנות החדשות בעניין זה. מוצע להפנות לתקנה הרלוונטית בתקסד"א החדשות, ובהתאם למונח החדש שנקבע.

 

תיקון תקנה 3(15), 6א, פרטים 7(1), ו-19(1) לתוספת  – תקנה 3(15) ופרטים 7(1) ו-19(1) לתוספת לתקנות מסדירים את גביית האגרה עבור הליכים שיש להם סיווג נפרד בתקסד"א הישנות; טען ביניים ואבעיה. בתקסד"א החדשות בוטל הסיווג הנפרד שלהם.   

על אף האמור, אין כוונה לשנות את שיעור האגרה הנגבית עבור הליכים אלו. מאחר שבוטל הסיווג של הליך של "טען ביניים" מוצע למחוק את אזכורו של ההליך הקבוע בתקנה 3(15), והאגרה הנגבית עבורו תהיה בהתאם לחלופה הקבועה בתקנה 3(1) וככל הליך שרואים את שוויו כלא ניתן לכימות בהתאם לתקנה 3 לתקנות האגרות.

אשר לאבעיה, תקנה 54 לתקסד"א החדשות קובעת כי ככל שנקבע בחיקוקים אחרים כי ניתן לפנות לבית המשפט בהליך עיקרי שלא על דרך כתב תביעה, יש להגישם כבקשה בכתב - "נקבע בדין שניתן לפנות לבית המשפט בהליך עיקרי שלא על דרך כתב תביעה, לרבות בהמרצה, באבעיה או לקבלת חוות דעת, תוגש הפנייה כבקשה בכתב...". לפיכך, בתקנות החדשות, לנוכח ביטול פתיחת הליך בדרך של "אבעיה", ככל שתוגש בקשה מסוג זה לאור הוראה בדין כלשהו, היא תוגש כ"בקשה בכתב". לפיכך מוצע להבהיר כי הליך של אבעיה שהוגש כבקשה בכתב בהתאם לתקנה 54 לתקסד"א החדשות, תגבה עבורו אגרה בשיעור הקבוע כיום עבור אבעיה.

כמו כן, מוצע להבהיר כי פניה לבית משפט בהליך עיקרי בהליכים שמוגשים בהתאם לתקנה 54 כבקשה בכתב, לא תחשב כבקשה בכתב במסגרת הליך לפי תקנה 6א לתקנות האגרות. עניינה של תקנה 6א הוא בקשות ביניים המוגשות במסגרת הליך שכבר שולמה עבורו אגרה בעת פתיחתו.   

 

תיקון תקנות 5(ב)(2)(א), 6(ב)(1) - תקנות אלו, כל אחת בעניינה, קובעות כי בעל דין יהיה פטור מתשלום יתרת האגרה האמורה בתקנות משנה 5(א) ו6(א) בהתאמה, כאשר, בין היתר, ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו, לפני ישיבת קדם המשפט השלישית. המונח "בוטל" אינו קיים בדברי החקיקה ולכן יש להתאימו למונח המתאים לפי תקנה 44 לתקסד"א החדשות. תובע רשאי "להפסיק תובענה" אם הגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם.

תיקון תקנה 7 – תקנה 7 מסדירה את שיעור האגרה עבור סעדים זמניים או צו לפני הגשת תובענה. מוצע לתקן את ההפניה לתקנות סדר האזרחי, בהתאם לפרק בו מוסדרים בתקסד"א החדשות עניינים אלו.

 

תקנה 20(33) – מוצע לתקן את ההפניות הנוגעות לבקשה לתחליף המצאה ובקשה לדרך ביצוע המצאה מחוץ לתחום השיפוט כך שיתאימו לתקסד"א החדשות. בנוסף בתקסד"א החדשות בוטל ההליך שהיה קבוע בתקנה 500 לפיה יש צורך לבקש רשות מבית המשפט להמציא מחוץ לתחום השיפוט.

 

תקנה 20(34) –  בתקסד"א החדשות אין תקנה ספציפית המסדירה את סמכות בית המשפט להורות על  גילוי המסמכים, זאת שכן, מעצם קיומה של חובת גילוי כללית ומכוח החובה לקיים הליך ראוי והוגן, נגזרת זכות הצד לכך והסמכות של בית המשפט ליתן הוראות בהתאם. ככל שבעל דין יזדקק לבקשה בעניין גילוי מסמכים, אין כוונה לשנות מהמצב הקיים ולחייבו באגרה. משכך מוצע לתקן את נוסח הפטור כך שלא יפנה לתקנה ספציפית.

 

תקנה 20(42) – תקנות 215ה(ה) ו- 421 לתקסד"א הישנות עניינן ערעור על אי קבלתו לרישום של כתב בית דין אלקטרוני ואי קבלתו לרישום של ערעור, בהתאמה. בתקנות החדשות התווספה בתקנה 33(ד) סמכות למזכיר המשפטי לדחות מרישום כל מסמך המוגש לבית משפט, והושמטו ההוראות הספציפיות שלעיל. מוצע לפטור מאגרה בשל בקשה בכתב כל השגה על החלטה של מזכיר משפטי בהתאם לתקנה 33(ד) לתקסד"א החדשות, לרבות מהסוג המצוין בתקנות האמורות.

 

 

תיקונים נוספים

 

 

הוספת המילה "ראשונה" – מאחר שההצעה מבקשת להוסיף "תוספות" לתקנות מעבר לזו הקבועה כיום מוצע כי בכל מקום בו כתוב כיום בתקנות התוספת יבוא לאחריה "ראשונה על מנת שיובהר לאיזו תוספת מתכוונים.

תיקון תקנה 2  - אפשרות להעניק סעד זמני דחוף בטרם דיון בבקשת פטור מאגרה – תקנה 2 לתקנות האגרות קובעת כי בית משפט לא יזקק לכל הליך אלא אם שולמה אגרה בעבורו. ישנם מקרים בהם מביא ההליך מבקש סעד זמני דחוף, ויחד עמה בקשה לפטור מאגרה בהתאם לתקנה 14, כאשר דיון בבקשת הפטור עלול לסכל את קבלת הסעד הזמני או לפגוע במבקש פגיעה של ממש. כיום לא מוסדרת אפשרות מתן סעד זמני למבקש פטור מאגרה מבלי לדון בגופה של הבקשה. 

משכך מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי להזקק לדיון בבקשה לסעד זמני בטרם דיון בבקשה לפטור מאגרה, ובלבד שבקשת הפטור מגלה עילה על פניה, וכי בית משפט סבור שעיכוב שייגרם כתוצאה מדיון בבקשה לפטור מאגרה עלול לסכל את מטרת הסעד הזמני או לפגוע במבקש פגיעה חמורה.

יחד עם זאת, מוצע להבהיר כי במקרה בהם בית משפט נעתר לדון בבקשה לסעד הזמני בטרם הכרעה בבקשה לפטור מאגרה הוא ידון בבקשה לפטור מאגרה בהקדם האפשרי ובכל מקרה לא יקיים דיון בסעד לא דחוף או בהליך לגופו בטרם שולמה אגרה או ניתן לפטור כאמור.

      

תקנה 3(8) והתוספת השניה – תקנה 3(8) לתקנות האגרות קובעת כי תביעה בגין נטילת זכויות במקרקעין או שלילת הנאה מזכויות במקרקעין, על פי סמכות לפי דין, או תביעה בגין נטילה שלטונית של זכויות במקרקעין והכל למעט תביעת נזיקין בגין אלה, חייבת בתשלום אגרה בסכום קבוע המופיע בפרטים 3, ו-10 לתוספת. לפי פסק דין של בית המשפט העליון (ראו רע"א 4020/09 . AL ZAFAR GENERAL CONTRACTING נ' מ"י, פורסם בנבו 20.10.09), תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למקרקעין במסגרת פעולה צבאית נכללת בתקנה 3(8) הנ"ל אם היא אינה כוללת עילה נזיקית ולפיכך חייבת באגרה בסכום קבוע. מוצע להבהיר את האמור בתקנה, על ידי צמצום התביעות הנכנסות לגדר הליכים שרואים את שוויים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף, כאמור בתקנה 3(8) לתביעות בגין החוקים המפורטים בתוספת השנייה בלבד. הטעם לצמצום האמור מבוסס על ההנחה כי יש להקל על מי שהמקרקעין שלו הופקעו לצורכי ציבור ולטובת הציבור בפנייתו לערכאות בתביעת פיצויים. לעומת זאת, תביעה לפיצויים בגין נזק שנגרם למקרקעין על פי סמכות לפי דין, אינה שונה מהותית מכל תביעה כספית לפיצויים המוגשת נגד רשויות המדינה ולפיכך מוצע כי היא תהיה חייבת באגרה ככל תביעה כספית או נזיקית הנגזרת מגובה הסכום הנתבע. 

 

תיקון תקנה 6(ב)(3) -תקנה 6(ב) עניינה מתן האפשרות להשבת האגרה ככל שההליך הסתיים בשלב מוקדם. תכלית ההסדר, בין היתר, הוא לתמרץ את הצדדים לפתור את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט. סעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 מסדיר העברת סכסוכים לבוררות במקרים בהם הוסכם כי הסכסוך יידון בבוררות. במקרים אלו, בעל הדין המגיש את התובענה היה צריך לפנות מראש להליך בוררות וכפי שהוסכם על ידו. הגשת תובענה על ידו חלף פניה לבוררות בנסיבות מטילה עומס מיותר על המערכת, ומשכך לא חלה לגביו הרציונל שבמתן הפטור;

תיקון תקנה6(ד) ו6(ה) –

לחובת תשלום האגרה יש שתי תכליות – השתתפות יוזם ההליך בעלות ההליך השיפוטי ומניעה של הליכי סרק או תביעות מסכומים מופרזים. על מנת לתמרץ את הצדדים לסיים את הסכסוך בהסכמה או בהליך חלופי מחוץ לכולי בית המשפט, נקבע כי בית המשפט רשאי להשיב אגרה למי שסיים את ההליך באמצעות גישור או בהעברתו לבוררת ולחסוך זמן שיפוטי יקר.

המצב כיום מייצר מספר קשיים. ראשית, ייתכנו מצבים בהם על אף שהמדיינים ניהלו הליך ארוך וממושך שגזל זמן רב מבית המשפט, יושב מלוא סכום האגרה בשל הרצון לסיים את ההליך בהסמכה, באופן שאינו משקף אל נכון את עלויות ההתדיינות של הצדדים, ואינו עונה על התכלית של השתתפות של הצדדים בהליך השיפוטי. שנית, בשל האפשרות להשבת מלוא סכום האגרה, התמריץ להתפשר בשלב מוקדם של ההליך מופחת. בנוסף, כיום האפשרות להשבת סכום האגרה נתונה בידי מי שסיים את ההליך בגישור אך לא בידי מי שמסיים את ההליך בפשרה ללא גישור. ישנו לעתים קושי בזיהוי עובדתי – מתי הצדדים התפשרו במסגרת גישור ומתי לא, ובנוסף לא בהכרח ישנה הצדקה עקרונית להבחין בין המצבים הללו.

משכך מוצע לקבוע כי אם ההליך הסתיים לאחר קדם משפט שלישי, ועד לתחילת הדיון בהליך בית המשפט יהיה רשאי להורות על השבת סכום האגרה למעט הסכום הקבוע בפרט 34 או 35 לתוספת, לפי העניין. ברם, מעת שהחל הדיון בהליך בית המשפט יהיה רשאי להורות רק על השבת המחצית השנייה של האגרה, כולה או חלקה. בנוסף בית משפט יהיה מוסמך לעשות כן גם אם ההליך הסתיים בפשרה ולא באמצעות גישור.    

 

 

תיקון תקנה 8 – תביעה נגזרת מוגשת על ידי בעל מניות או דירקטור בחברה בשם החברה. התביעה מתנהלת כהליך דו-שלבי, והאגרה המשתלמת עבור ההליך משתלמת בהתאם – עם הבאת ההליך משלם מי שהביא את ההליך סכום מופחת הנקוב בפרט 4 או 11, ועם אישור התובענה החברה שבשמה מגישים את התביעה משלמת את מלוא סכום האגרה הנקוב בפרט 1 או 8. מצב דברים זה מייצר קושי באשר להודעת צד ג' המוגשת על ידי נתבע. מאחר שהודעת צד ג' נחשבת תובענה עצמאית, נדרש לכאורה הנתבע לשלם את מלוא סכום האגרה עבור תביעה לסכום קצוב כבר בשלב המקדמי ועוד בטרם אישר בית משפט את הבקשה להגשת תובענה. על קושי זה עמד בית המשפט בפסק הדין רע"א 5562/20 דורון אביב נ' מדינת ישראל ( פורסם במאגרים, 26.10.2020), וקבע כי יש לראות בהגשת הודעת צד ג' בעת הגשת בקשה לאישור תובענה נגזרת כהליך נפרד שלא נדרש לשלם עבורו כתביעה לסכום קצוב.

על מנת להבהיר את המצב המשפטי בהתאם לפסק הדין מוצע לתקן את התקנה ולקבוע כי מגיש הודעת צד ג' ישלם אף הוא את האגרה בשני חלקים, בעת הגשת הבקשה לאישור התובענה ובטרם אושרה, ישלם כנקוב בפרט 4 או 11 לפי העניין ובעת אישור התובענה ישלים את הסכום כפי הקבוע בתביעה רגילה לסכום קצוב.  

 

תיקון תקנה 10(ד) - עניינה של תקנה 10(ד) הוא בהשלמת אגרה לאחר תיקון תובענה על דרך של הפחתת הסכום הנתבע. לפי נוסח התקנה הקיים, קיימת אי בהירות בנוגע להחזר אגרה במקרה בו הוגש כתב תביעה חדש על דרך של הקטנת סכום התביעה.

ראשית, מוצע לתקן כך שהתקנה תחול על תיקון שנעשה עד תחילת ישיבת קדם המשפט השלישית. זאת, היות והדבר תואם לשאר התקנות, המאפשרות השבת אגרה במידה והסתיים ההליך טרם סיומה של ישיבת קדם המשפט השלישית.

שנית, מוצע לתקן את לשון התקנה, כך שבמקרה של תיקון כתב התביעה על דרך של הקטנת סכום התביעה, סכום המחצית השנייה של האגרה לפי כתב התביעה המתוקן (כולו או חלקו) ישולם לפי כתב התביעה המתוקן, וכן יכול הוא להורות, מטעמים מיוחדים שירשמו, על השבת ההפרש בין סכום המחצית הראשונה ששולמה לבין הסכום שנקבע על פי כתב התביעה המתוקן.

התיקון המוצע מאזן בין הצורך למנוע מניפולציות בהגשת תובענות כספיות מופרזות שנועדו להטיל אימה על הצד שכנגד, תוך הקטנת סכום התביעה לקראת שלב ההוכחות מחד גיסא, ובין השארת שיקול הדעת השיפוטי לעניין גובה סכום המחצית הראשונה של האגרה, במקרים בהם הקטנת הסכום הייתה ראויה, מאידך גיסא.

 

הסדרת הליך הבקשה לפטור מאגרה מטעמים כלכליים והסדרת מעמד המדינה בבקשות אלו -

תיקון תקנה 14 והתוספות השלישית והרביעית –

 בהתאם להוראות תקנה 14, המביא הליך וטוען שאינו יכול לשלם את האגרה רשאי להגיש בקשה לפטור מטעמים כלכליים. את הבקשה לפטור נדרש לתמוך בתצהיר המלווה באסמכתאות מפורטות לגבי מצבו הכלכלי של המבקש (ראו, בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל, [פורסם במאגרים] פיסקה 5 (21.7.2014))" . את הבקשה יחד עם התצהיר והאסמכתאות יש להגיש עם הבאת התובענה לראשונה בפני בית המשפט. על אף האמור, פעמים רבות מבקשים מגישים בקשות החסרות מידע או אסמכתאות רלוונטיות באופן שלא ניתן לעמוד באופן מיטבי על מצבו הכלכלי של המבקש. מצב זה מביא לבקשות חוזרות ונשנות להשלמת פרטים על ידי המבקש, להארכת ההתדיינות בפני המשפט עוד בטרם התחילה התובענה להתברר לגופה, ומשכך להתמשכות מיותרת של ההליך.

על מנת לטייב את ההליך הבקשות לפטור מאגרה, ואת המידע שיובא בסופו של דבר בפני בית המשפט, מוצע לקבוע כי על המבקש להגיש תצהיר ערוך באמצעות טופס שיהיה קבוע בתוספת מיוחדת לכך. ההצעה מבקשת לעגן באופן מסודר את כלל המידע שהמבקש נדרש להציג בהתאם לתקנות ולפסיקה. ההצעה אינה מבקשת לשנות באופן מהותי את המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין מתן פטור, ואינה מבקשת להוסיף פרטי מידע שכיום מבקש לא נדרש להציגם בהתאם לפסיקת בתי המשפט, אלא אך לטייב את הליך הבקשה ולקבוע באופן מוצהר ומוסדר את המידע הדרוש.

 

על מנת לוודא כי אכן ממלאים את הטופס, ומצרפים את האסמכתאות הבסיסיות כדין, מוצע לקבוע כי מזכיר משפטי לא יקבל לרישום בקשה שאינה עומדת בהוראות התקנה, בהתאם להסדר הקבוע כיום בתקסד"א החדשות, וכפי שיפורט להלן.  

 

בנוסף, מאחר שאגרות בתי המשפט נגבות לקופת המדינה, המדינה ככלל היא משיבה לעניין הליכי האגרות, גם אם אינה צד להליך העיקרי. יחד עם זאת, בית המשפט אינו מחויב לצרף את המדינה להליך בכל מקרה שבו מתבקש פטור מאגרה, ובית המשפט יכול להחליט בבקשה ללא הזמנת המדינה. כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט, על בית המשפט לשקול בכל מקרה את הנסיבות והצורך שבהזמנת המדינה, וזאת, כפי שנפסק – נוכח העובדה שהמדינה היא גוף גדול, שאינו ערוך לבדוק כל מקרה מראש לגופו, ומשאין מקום להכביד על גופי המדינה יתר על המידה (ראו למשל, רע"א 05/783 ענבי נ' קורן (פורסם במאגרים, 2006.6.18).

משכך, יחד עם הסדרת הליך הגשת הבקשה לפטור מטעמים כלכליים, מוצע להסדיר גם את מעמד המדינה כצד להליך האגרות בבקשות אלו. נוכח ההיקף הרב של בקשות לפטור מאגרה, ומאחר שלמדינה אין בדרך כלל מידע מעבר לזה המוצג בפני בית המשפט על ידי הצדדים להליך העיקרי, ומאחר שקביעת הדרישה להצהיר באמצעות הטופס הקבוע בתוספת אמור לטייב את המידע המוצג בפני בית המשפט, יש מקום לאפשר למדינה שלא להגיש עמדה מטעמה, ככל שהבקשה אינה מעלה שאלות עקרוניות, רוחביות או בסכומים גבוהים.

בהקשר זה בייחוד, הגשת בקשות בעלות מידע חסר מטילה על המדינה נטל כפול, הן מצד העלות של בתי המשפט, התמשכות ההליך והזמן השיפוטי, והן מצד המדינה ב"כובעה" כמשיבה לבקשה. בקשות חסרות דורשות השקעת משאבים יתרים מצד המדינה כבעלת דין בהתדיינות, למשל בצורך בבחינת האסמכתאות, הצבעה על חסרונות בבקשה וכדומה. לעתים אף מצפה בית המשפט מהמדינה להשלים בעצמה את המידע שהמבקש מחסיר, אך מטבע הדברים בתיקים שהמדינה אינה צד עיקרי להם, אין בהכרח למדינה את המידע המבוקש באופן זמין, ואין זה נכון להטיל על המדינה את עלות איתור המידע והבאתו בפני בית המשפט במקום בו ברי כי המידע זמין למבקש עצמו, והוא חייב להמציאו על פי דין.

 

לתקנה 14(א) – מוצע לקבוע כי בעל דין הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה יצרף לבקשה עם הבאתה ראשונה לבית המשפט תצהיר ערוך באמצעות טופס. מאחר שיש הבדל בין המידע הנדרש מיחיד הסמוך השולחן הוריו לבין מידע הנדרש מיחיד שאינו סמוך על שולחן הוריו מוצע לקבוע טופס נפרד עבור כל סוג של מבקשים.

 

לתקנת 14(א2) – מוצע להסדיר מקרים בהם המבקש יהיה פטור מהדרישה להגיש בקשה באמצעות טופס, ולהותיר את הדרישה להגיש בקשה באמצעות תצהיר המפרט את הנדרש כפי המצב כיום.

דרישה להגיש בקשה באמצעות טופס עשויה להקשות על מבקשים. בייחוד נוכח היקפו המוצע של הטופס בעניין בקשה לפטור מאגרה. על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות, ובפרט של אוכלוסיות מוחלשת מוצע לקבוע כי מבקש שאינו מיוצג על ידי עורך דין בהליך, ושסכום האגרה שהוא נדרש לשלם אינו גבוה יהיה פטור מהדרישה להגיש את הבקשה באמצעות טופס.

כמו כן, מוצע לפטור מי שנקבעה לגביו כי בהתאם למצבו יש ראיה לכאורה כי הוא זכאי לפטור בהתאם להוראות תקנת משנה (ד), משום שהוא נדרש להביא ראיה לעמידתו בתנאים האמורים באותו סעיף, ואין צורך לדרוש ממנו את כלל המסמכים המפורטים בטופס.

בנוסף, מאחר שלגבי תאגידים המידע הנדרש שונה במהותו מהמידע הנדרש לגבי יחידים, וכן מאחר שהמידע הנדרש במסגרת בקשה של תאגיד עשוי להשתנות מאוד ממקרה למקרה, מוצע לפטור תאגידים מהחובה להגיש בקשה באמצעות טופס ולהותיר את המצב על כנו לפיו על תאגיד לפרט באמצעות תצהיר את כלל המידע הרלוונטי (ר' רע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ (נבו 14.12.2011)‏‏ "יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה – בחינה המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה."     

 

לתקנה 14(א3) - מוצע לעגן במפורש את הדרישה לצרף אסמכתאות לתצהיר, וכן לעגן כי מי שאינו מיוצג חייב לצרף לכל הפחות תדפיס חשבונות בנק רלוונטית או הצהרה כי אין בבעלותו חשבון בנק.

 

לתקנה 14(א4) - תקנה 33 לתקסד"א החדשות קובעת הסדר בדבר אי קבלת מסמך שאינו ממלא אחר דרישות הקבועות בתקנות או אחר הוראות בית המשפט. המשאב השיפוטי הינו משאב יקר ומוגבל ומשכך, הוסדרה סמכותו של המזכיר המשפטי שהינו "שומר סף" אשר איננו השופט עצמו, ואשר יבטיח כי המסמכים המוגשים לבית המשפט עומדים בדרישות הטכניות שנקבעו בתקנות או בהחלטות בית המשפט.

 מוצע לקבוע כי המזכיר המשפטי לא יקבל בקשה לפטור מאגרה שאינה עומדת בהוראות התקנות. כך, ככל שהמבקש לא הגיש תצהיר כלל או מבקש החייב להגיש תצהיר באמצעות טופס, והוא לא מילא את הטופס כולו או שלא מילא חלק מהטופס, או שהמבקש לא צירף תדפיסי חשבון בנק רלוונטיים, המזכיר לא יקבל את הבקשה לרישום, בהתאם להוראות תקנה 33. באופן זה ניתן יהיה לוודא כי מבקשי פטור מביאים בפני בית המשפט את האינפורמציה הרלוונטית לקבלת החלטה על ידו, ולא יבזבזו את זמנו של בית המשפט בבקשות להשלמת נתונים, מסמכים וראיות. המזכיר המשפטי אמנם לא יבדוק את תוכנו של טופס התצהיר או את נכונותו אלא אך את מילויו כדין או אי-מילויו, וצירוף תדפיסי חשבון הבנק הרלוונטים.    

 

כמו כן, מוצע לקבוע כי הוראת תקנה 33 לתקנות החדשות על כלל היבטיה; הוראות בדבר אי קבלת מסמכים, המקרים בהם ניתן לתקן את המסמך, הוראות לגבי בעל דין בלתי מיוצג, הוראות לגבי העבר העניין לבחינה על ידי שופט וכד' יחולו על סמכות המזכיר לדחות בקשה לפטור מאגרה בהתאם להוראות התקנה.

 

לתקנה 14(ג2) – מוצע להוסיף תקנת משנה (ג2) המבהירה כי אם היה לבית המשפט יסוד סביר להניח כי המבקש העביר נכסיו לאחר על מנת להשתמט מתשלום האגרה או מתשלום חוב אחר רשאי הוא להסתמך על נכסי אותו אדם לשם בחינת יכולתו האישית של המבקש.

 

לתקנת 14(ו) ו-(ו1) -  מוצע להסדיר את מעמדה של המדינה בתיקי אגרה במקרים בהם המדינה היא צד לתיק ובתיקים שהמדינה אינה צד לו. מוצע לתקן את תקנה 14(ו) הקיימת באופן אשר המדינה תהיה צד ולא היועמ"ש לממשלה או בא-כוחו כפי שמופיע היום. בנוסף, מוצע להוסיף את תקנה (ו1) כך שתינתן אפשרות למדינה להגיש את עמדתה לאחר שבעלי הדין האחרים הגישו את עמדתם וכן שתינתן אפשרות למדינה שלא להגיש עמדה מטעמה אם לא מדובר בשאלה עקרונית או פרשנית.

 

 

תיקון תקנה 14(י) -

מלשון תקנה 14(י) עולה, כי בית משפט שפטר תובע מאגרה רשאי להשית את חובת תשלום אגרה על הנתבע, במקרה בו התובע זכה בתביעתו. . מוצע לחדד את הנוסח הקיים וכדי להגשים את התכליות הנעוצות בדרישה לתשלום אגרה בפתח ההליך (ייעול ההליך המשפטי מחד ומניעת הפעלת לחץ פסול על הצדדים באמצעות תשלום אגרה מופרז מאידך), מוצע לחייב בעל דין בתשלום האגרה כאמור כאשר מקבל הפטור זכה בתביעתו, במתווה הבא: היה ההליך תביעה שאינה תביעה לסכום קצוב, ישלם בעל הדין שכנגד את האגרה החלה על התובענה בהתאם לתוספת לתקנות; אם היה ההליך תביעה כספית לסכום קצוב, תשולם האגרה לפי הסכום שנפסק, ורשאי בית המשפט לחייב את התובע להשלים את האגרה החלה לפי הסכום שנתבע. בהקשר זה חשוב לציין, כי בית המשפט עשוי להטיל את החיוב על הצד שכנגד, בנוסף על סכום התביעה ושכר טרחת עורך-דין, אך הוא גם עשוי להטיל זאת גם על מבקש הפטור עצמו.

 

הוספת תקנת משנה 14(יא) –

מוצע להוסיף להקלות בתשלום האגרה גם מקרים שבהם מונה נאמן לתאגיד המצוי בהליכי חדלות פירעון והנאמן פנה לבית המשפט בשל הפרת חובה על ידי בעל תפקיד בתאגיד או בשל ניהול במרמה על ידי נושא משרה בתאגיד כמובנם בסעיפים 289 ו 290 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, בהתאמה. לרוב במקרים כאלה קופת הנשייה מרוקנת או חסרה ואין בה די כדי לשלם את מלוא סכום האגרה. בשים לב לכך שהנאמנים בהליכי חדלות פירעון מהווים גורם אובייקטיבי ומבצעים תפקידים ציבוריים באופיים ועל מנת למנוע מצב שבו ייווצרו חסמים שיצמצמו במידה העולה על הנדרש את זכות הגישה של הנאמנים לערכאות, ובפרט בכל הנוגע להליכים שהם מגישים נגד בעלי תפקיד או נושאי משרה בתאגידים חדלי פירעון, מוצע שבמקרים אלה יינתן שיקול דעת לבית המשפט לקבוע תנאים נוחים יותר לתשלום האגרה או לפטור את הנאמן (קרי את קופת הנשייה) מחובת תשלום האגרה, כולה או מקצתה. מוצע לקבוע כי הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, שהוא גורם המפקח על הנאמנים ומנחה אותם מקצועית בפעולתם, לרבות בכל הנוגע להגשת תביעות נגד בעלי תפקיד ונושאי משרה בתאגידים חדלי פירעון, יהיה המשיב לבקשה זו ובית המשפט יכריע בבקשה לאחר שמיעת עמדתו. יוער כי על פי הוראות חוק חדלות פירעון כספי אגרת בית המשפט הרלוונטית שיוציא הנאמן יהיו חלק מהוצאות הליכי חדלות הפירעון כמשמעותן בחוק האמור.

 

תיקון תקנה 15 – לשון התקנה מאפשר החזר אגרה בבימ"ש עליון, בבימ"ש לעניינים מנהליים ובערעור, אם הסתיים ההליך לפי הפרטים המופיעים בתקנה 6(ב), לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית. עם זאת, פעמים רבות בהליכים אלו לא מתקיימות ישיבות קדם משפט כלל ויוצא, כי אין כל אפשרות לקבל החזר אגרה במקרים האלה. לפיכך, מוצע לתקן את הסעיף ולאפשר החזר אגרה אם הסתיים הדיון בתיק טרם נערך דיון בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט העליון או שני דיונים בפני שופט בבית משפט לעניינים מנהליים.

 

תיקון תקנה 19(א)(1) - לפי נוסח התקנה, המדינה פטורה מתשלום אגרה, שכן החייב בתשלום והזכאי בקבלת התשלום – חד הם. נוסח התקנה כיום פוטר את המדינה מתשלום רק במקרים בהם היא  "מביאה הליך", כלומר – תובעת. התיקון המוצע פוטר את המדינה מתשלום אגרה גם כאשר היא נתבעת, במקרים בהם התובע זכה בתביעתו ותשלום האגרה הושת על הנתבע. כמו כן מוצע לפטור עובד ציבור שהמדינה נטלה על עצמה את ייצוגו בהליכים בהם הוא מיוצג על ידה או על ידי ב"כ המדינה.

 

תיקון תקנה 19(ב)(1) – תקנה זו קובעת פטור מתשלום אגרה במסגרת הליך ייצוגי לארגון כהגדרתו בחוק תובענו ייצוגיות תשס"ו-2006, בתנאי שהגשת תובענות ייצוגיות אינה פעולתו העיקרית של הארגון. מוצע לקבוע כי ארגון כאמור יגיש תצהיר כמפורט בתוספת לפיו מתקיימים בו התנאים האמורים.  

 

הוספת תקנה 20(9א) -  תקנה 20(9) לתקנות מקנה פטור מתשלום אגרה עבור ערעור על החלטת ועדת ערעור לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים); הטעם לפטור הוא הרצון להקל על מי שהוא נכה צה"ל למצות את זכויותיו. ברם בחוק הנכים ישנו הליך נוסף שניתן למצות בו זכויות. לפי סעיף 12(א) לחוק הנכים ניתן להגיש ערעור על החלטה של ועדה רפואית. בניגוד לערעור על החלטת ועדת ערעור, לא נקבע כיום פטור מתשלום אגרה בערעור על החלטת ועדה רפואית. משכך מוצע להוסיף את תקנת משנה 20(9א) הפוטרת מתשלום אגרה בהליך ערעור על ועדה רפואית בהתאם לחוק הנכים.

 

תיקון תקנה 20(24) - בשנת 2005, במסגרת תיקון מס' 15 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 נוסף לתוספת הראשונה לחוק האמור פרט 21(5) אשר הסמיך את בית משפט לעניינים מנהליים לדון בהחלטות לשכת עורכי הדין, למעט החלטה בעניין הכרה במכללות והחלטת שר המשפטים אשר נותרו בסמכות בג"ץ. הנה כי כן, פרט 21(5) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים החליף את אופן הערעור על החלטות של לשכת עורכי הדין כך שבמקום שעל החלטות אלה יוגש ערעור לבית המשפט העליון נקבע כי על החלטות אלה תוגש עתירה מנהלית לבית משפט לעניינים מנהליים.

לפיכך, תיקון מס' 15 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים רוקן את תקנה 20(24) לתקנות האגרות מכל תוכן, שכן אין עוד אפשרות להגיש ערעור לבית המשפט העליון על החלטות לשכת עורכי הדין.

נכון לעת הזו, נראה כי אין כל הצדקה לכך שכל עתירה המוגשת נגד החלטה של לשכת עורכי הדין תהיה פטורה מאגרה. בעע"ם 5254/08 לשכת עורכי הדין בישראל נ' עו"ד רז משגב ציין כב' הרשם מרזל כי "גם אם אניח כי היו קיימים טעמים למתן פטור מאגרה בערעור לבית המשפט העליון על החלטות של לשכת עורכי הדין, בעיקר בתחומים הקשורים להגדרת העיסוק ובמסגרת זו, ביחוד בתחום המשמעת שהוא "מעין פלילי", הרי שאין לפני טעם משכנע לקיים פטור זה, גם בעת הזו, אם בשים לב למהות הליך בו עסקינן, שאינו מן התחום המשמעתי, הליך שחייב באגרה בבית המשפט לעניינם מנהליים, ואם נוכח היחלשות ההצדקה לפטור ככל שמטפסים במעלה ערכאות הערעור (ראו עוד והשוו, רע"א 3898/07 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ ([פורסם בנבו], 31.10.07)".

לעניין זה, ראה גם עת"מ 16259-10-12 גורדון נ' לשכת עורכי הדין – ועד מרכזי, במסגרתו הגיש העותר בקשה לפטור מתשלום אגרה בהסתמכו על תקנה 20(24) לתקנות האגרות, וכך קבע כבוד השופט ורדי – "לא הגיוני לכאורה שמכל המגזרים והמקצועות המפורטים בפרט 21 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים היכולים להגיש עתירה בעניין הסדרת עיסוק, ייהנו מהפטור רק עורכי הדין בעוד שאר העיסוקים יחוייבו באגרה, ויש להחיל לטעמי דין שווה המחייב באגרה, ככל עתירה מנהלית אחרת בכלל ועתירה מנהלית בנושא הסדרת העיסוק בפרט".

אשר על כן, לאור העובדה שאין הצדקה לקביעת פטור מתשלום אגרה בהגשת עתירות מנהליות כנגד החלטות לשכת עורכי הדין, יש למחוק תקנה זו.

 

תיקון התוספת הראשונה – הוספת פרט 23א – לבית משפט לעניינים מנהליים מוגשות בקשות רשות ערעור על החלטות של בתי דין מנהליים, אך לא מוסדרת בתקנות האגרה עבור ניהול הליכים אלו. משכך, מוצע לקבוע אגרה בבקשת רשות ערעור מנהליות המוגשות לבית המשפט לעניינים מנהליים.