תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס'...) (הסדרת העיסוק במקצועות עוזר רופא ודימותן רפואי), התשפ"ב-2022

 

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, התשס"ח-2008 (להלן – החוק), מסדיר את העיסוק בשמונה מקצועות בריאות המפורטים בתוספת הראשונה לחוק. החוק קובע הוראות שיחולו על כלל המקצועות המוסדרים, תוך קביעת מנגנונים משותפים שיחולו, לפי העניין, על כל מקצוע בנפרד ובהתאם לאורגנים ולמוסדות הרלוונטיים למקצוע האמור.

החוק קובע הוראות בעניין התנאים לקבלת תעודה במקצועות, חובות החלות על בעל תעודה כאמור, מרשם בעלי המקצועות השונים, הכשרה מעשית, בחינות, הקמת ועדות מייעצות לכל מקצוע בריאות ותפקידיהן, חובות אמון ואתיקה מקצועית, הוראות בנושא משמעת ועוד.

מוצע, על בסיס התשתית המשפטית הקיימת, להסדיר בחוק, ובהתאמה הנדרשת בתיקונים עקיפים, שני מקצועות בריאות נוספים: עוזר רופא ודימותן רפואי, בהתאם להצדקות ולצרכים שבהסדרת מקצועות אלו, ובכלל זה אסדרה ואבטחת רמה מקצועית הולמת ופיקוח על העוסקים בתחום הדימונתנות הרפואית, לצד שילובם של עוזרי הרופא במערך שירותי הבריאות לשם ייעול הפניית המשאבים העומדים לרשותו לשם מתן טיפול מיטבי לציבור בכללותו.

בנוסף, בתיקון עקיף לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981, מוצע להסמיך אח או אחות מומחים לתת, בנסיבות שיפורטו, מרשם תחילי, וזאת מעבר לסמכותם כיום ליתן מרשם המשכי למטופלים.

 

ג. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

לא רלוונטי.

 

ד. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

תזכיר חוק מטעם משרד הבריאות

תזכיר חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס'...)(הסדרת העיסוק עוזר רופא ודימותן רפואי), התשפ"ב-2022

 

 

דברי הסבר

כללי          חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות , התשס"ח-2008 (להלן – החוק), מסדיר את העיסוק בשמונה מקצועות בריאות המפורטים בתוספת הראשונה לחוק. החוק קובע הוראות שיחולו על כלל המקצועות המוסדרים, תוך קביעת מנגנונים משותפים שיחולו, לפי העניין, על כל מקצוע בנפרד ובהתאם לאורגנים ולמוסדות הרלוונטיים למקצוע האמור.

החוק קובע הוראות בעניין התנאים לקבלת תעודה במקצוע בריאות, חובות החלות על בעל תעודה כאמור, מרשם בעלי המקצועות השונים, הכשרה מעשית, בחינות, הקמת ועדות מייעצות לכל מקצוע בריאות ותפקידיהן, חובות אמון ואתיקה מקצועית, הוראות בנושא משמעת ועוד.

מוצע, על בסיס התשתית המשפטית הקיימת, להסדיר בחוק שני מקצועות בריאות נוספים: עוזר רופא ודימותן רפואי, כפי שיפורט להלן.

בנוסף, בתיקון עקיף לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981, מוצע להסמיך אח או אחות מומחים לתת, בנסיבות שיפורטו, מרשם תחילי, וזאת מעבר לסמכותם כיום ליתן מרשם המשכי למטופלים.

 

א. הסדרת העיסוק – דימותן רפואי

דימות רפואי הוא תהליך של הפקת דמות באמצעות שימוש בקרינה מייננת, גלי קול או גלים מגנטיים. התהליך דורש שימוש בטכנולוגיה מתקדמת שבה מדגימים, באמצעות תמונות, חלקים אנטומיים פנימיים בגוף הנבדק ואופן תפקודם. למעשה זהו שם כולל למגוון בדיקות בסיסיות ומתקדמות המתקיימות לפני ובמהלך אבחון, טיפול ופעולה רפואיים, והמשמשות לאבחון קליני, לתכנון הטיפול, ריפוי ומעקב אחר מטופלים.

תחום הדימות הרפואי הוא מרכיב מרכזי בתחום האבחון והטיפול הרפואי והוא מצוי, בישראל ובעולם, בהתפתחות רפואית וטכנולוגית מתמדת. תחומי הדימות הרפואי העיקריים נוגעים לרנטגן הקונבנציונאלי -RAY-X, דימות על שמעי – אולטראסאונד, דימות בטומוגרפיה ממוחשבת- C.T, דימות בתהודה מגנטית –  MRI, אבחון וריפוי באמצעות חומרים רדיואקטיביים -רפואה גרעינית, ריפוי בהקרנות – רדיותרפיה, רדיולוגיה פולשנית –I.R , ועוד.

יודגש כי השימוש בקרינה מייננת וחשיפת הציבור אליה מהווים גורם סיכון לבריאות הציבור, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. תהליך היינון שבו משתחררים אלקטרונים מחומר, עלול להסב נזק חמור לחומר הגנטי (DNA) של תאים יחידים. משכך, בהתרחש תהליכי יינון רבים במערכת ביולוגית, עשוי הדבר להוות גורם הרסני למערכת. מעבר לנזק המיידי, רקמות שנחשפות לקרינה מייננת סובלות מנזק מאוחר, המתבטא בעיקר בהתפתחותם של גידולים סרטניים. יתרה מכך, חשיפה לכמות גדולה של קרינה מייננת עלולה לגרום למוטציות בצאצאים הנולדים לאחר החשיפה לקרינה.

לאור זאת, קיימת חשיבות מכרעת לכך שהדימותן הרפואי, הנדרש לבצע פרוצדורות רפואיות מורכבות, ובכלל זה שימוש בקרינה מייננת, יהא בעל הכשרה אקדמאית ארוכה, רקע עיוני ורפואי רחב, הכשרה קלינית מוכחת ויכולות טכניות מצוינות.

היקפי הנתונים מלמדים כי בשנת 2020 בוצעו בישראל כשישה מיליון בדיקות דימות אבחנתיות וטיפוליות, כאשר אומדן העוסקים בתחום נע, על פי ההערכות ובהיעדר מרשם מוסדר של העוסקים במקצוע, בין כ-1,300 ל-1,500 דימותנים רפואיים.

בהיעדר הסדרה חקיקתית בתחום, פעל משרד הבריאות בדרך מנהלית להסדרה, ואף ערך בחינה ממשלתית שבהתאם לתוצאותיה הנפיק "תעודת הכרה במעמד".  

בבג"ץ 2921/03 רונית קאופמן נ' ד"ר אמיר שנון (ניתן ביום 29 באפריל 2004), ביטל בית המשפט העליון את הנוהל למתן תעודות הכרה במעמד במקצוע "טיפול ביצירה והבעה", בקובעו כי "...אכן, לא יכול להיות ספק כי משטר של רישוי פוגע בזכות לחופש העיסוק."

בעקבות כך ובעקבות פסק הדין בבג"צ 1423/05 קדרון-קליין ואח' נ' שר הבריאות ואח' (ניתן ביום 20 ביוני 2005) החל משנת 2005, בוטל נוהל משרד הבריאות שעל פיו הונפקה תעודת הכרה במעמד למקצועות שונים, ביניהם מוסמכים לרנטגנאות ודימות (דימותנים רפואיים).

במהלך השנים שחלפו מאז החלטות בית המשפט האמורות, ובהיעדר פיקוח או הסדרה חקיקתיים בנושא, נקלטו במכוני הדימות הממשלתיים, הציבוריים והפרטיים עובדים אשר לא ניתן לעמוד על יכולתם המקצועית והכשרתם בביצוע הפעולות הנדרשות ממי שעוסק בתחום הדימות. ברור כי המצב הנוכחי אינו מאפשר הבטחה כי עובדים בתחום הדימות הינם מיומנים דיים או בעלי כשרה והשכלה מתאימה, ובשם הגנת בריאות הציבור מחייב עניין זה הסדרה חקיקתית מפורשת. עניין זה עלה במפורש גם בדוח מבקר המדינה משנת 2015 (דוח שנתי 65ג), שקבע את הצורך בהסדרת מקצוע הרנטגנאות והדימות על ידי משרד הבריאות. כך, בעמ' 656 לדוח האמור, נכתב כי:

"מהביקורת עולה כי בהיעדר חוק שמסדיר את העיסוק במקצוע, מנוע משרד הבריאות מלהעניק "תעודת הכרה במקצוע" ואינו יכול ליישם את תפקידו כמאסדר של מקצועות הבריאות - דהיינו לבקר ולפקח על ההשכלה, ההכשרה והרמה המקצועית של כוח האדם המועסק בתחום (למעט אלה שהוא מעסיק בבתי החולים הממשלתיים). במצב העניינים הנוכחי, מכוני הדימות בבתי החולים שאינם ממשלתיים (אלה שבבעלות הכללית, בתי חולים ציבוריים, בתי חולים פרטיים ויתר מכוני הדימות בארץ) אינם מחויבים להעסיק מפעילי מכשירי דימות בעלי השכלה כלשהי, ולמעשה הם יכולים להעסיק כל אדם, גם חסר השכלה, בביצוע בדיקות רנטגן הכרוכות בקרינה מייננת. זהו מצב חמור המסכן את שלום הציבור, במיוחד בעידן של עלייה בבדיקות מרובות קרינה. זאת ועוד, במהלך השנים יפרשו משוק העבודה רנטגנאים ותיקים שקיבלו תעודת הכרה ממשרד הבריאות עד 2004, ובמקומם יתקבלו למכוני הדימות עובדים חדשים ללא כל השכלה ברנטגן. יש לחסום לאלתר פרצה מסוכנת זו שנוצרה."  

בנוגע להפעלת ציוד דימות במכוני רפואה גרעינית על ידי חסרי הכשרה מתאימה ,קבע מבקר המדינה בעמוד 658 לדוח האמור:

מאחר שמכשירי ה-PETCT משלבים בין רפואה גרעינית למכשיר CT, ולמרות מורכבותו של מקצוע הרנטגנאות והדימות, הנתונים מצביעים על כך שבתי חולים רבים מעסיקים במכוני הרפואה הגרעינית עובדים שאינם בעלי השכלה ברנטגן, בניגוד לנדרש. כל עוד אין הסדרה של העיסוק במקצוע הרנטגן והדימות בחוק, משרד הבריאות אינו יכול לאכוף שיבוץ עובדים עם הכשרה מתאימה גם במכוני הרפואה הגרעינית.  

משרד מבקר המדינה העיר למשרד הבריאות, כי במסגרת הסדרת העיסוק במקצוע הרנטגנאות והדימות יש להסדיר גם את הפעלת מכשירי ה-PETCT במכונים לרפואה גרעינית, ולוודא שהם מופעלים על ידי אנשים בעלי השכלה מתאימה שהוכשרו לכך."

לאור האמור, מוצע להסדיר את העיסוק בדימותנות רפואית, בדרך של הגדרת המקצוע, תנאי הכשירות וההשכלה הנדרשים לעוסקים בו והוספתו למסגרת החקיקתית ולתשתית המשפטית שהניח חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות להסדרה כוללת בנושא.

ב. הסדרת העיסוק – עוזר רופא

עוזרי רופא הינם אנשי צוות רפואי המבצעים פעולות רפואיות ואדמיניסטרטיביות בהנחייתם ובפיקוחם של  רופאים. כבר במשך כמה עשורים ובמספר מדינות בעולם, כגון ארה"ב, קנדה, אנגליה, הולנד ואוסטרליה, עוזרי הרופא עוסקים ברפואה, לרבות קבלת היסטוריה רפואית ממטופל בעת קבלתו לטיפול, ביצוע בדיקה גופנית, אבחון וטיפול במחלות ובפציעות, הזמנה ופענוח של בדיקות מעבדה, ביצוע פעולות רפואיות, סיוע בניתוחים, חינוך לבריאות, מעקב אחר מטופלים באשפוז ובקהילה ואף מתן וחידוש מרשמים. מרבית תכניות הלימוד בעולם לעוזרי רופא מתבססות על לימוד תכנים דומים לתכנים הנלמדים בבתי הספר לרפואה, לרבות למידה קלינית לצד מיטת המטופל המעניקות לבוגרי ההכשרה לעוזרי רופא את היכולת לעסוק ברפואה לצד הרופאים ותחת פיקוחם. ההכשרה לרוב נמשכת כשנתיים וחצי וכוללת כאמור לימודים תיאורטיים ורוטציות קליניות.

הצורך בהקמת התפקיד של עוזר רופא בישראל נבחן על ידי וועדה מקצועית של המשרד בשנת 2012 שקבעה באופן חד משמעי כי "קיימים צרכים המצדיקים יצירתו של תפקיד עוזר רופא בישראל". בהתאם להמלצות הוועדה מוסד תפקיד עוזר רופא במתכונת מוגבלת יותר בשלושה תחומים כאשר המרכזי שבהם הוא תחום הרפואה הדחופה. עד כה, הוכשרו בישראל 100 עוזרי רופא ואלו פועלים במחלקות לרפואה דחופה (חדרי מיון) ברחבי מדינת ישראל ומעניקים טיפול רפואי איכותי לצד רופאי המחלקה. פעילותם מעוגנת כיום על ידי קביעת סמכויותיהם בהסתמך על סעיף 59 לפקודת הרופאים וכן תקנות הרופאים (כשירויות לביצוע פעולות חריגות), התשס"א-2001. בשל חשיבות המקצוע והרחבת מתן השירותים השונים שעוזרי הרופא מעניקים כיום בתחום הרפואה, התקנות כאמור מגבילות את פעילותם לתחומים רפואיים מאוד ספציפיים ומצומצמים (כגון רפואה דחופה), בעוד שעוזרי הרופא יכולים וצריכים לתת מענה מקצוע ואיכותי בכל שירותי ותחומי הרפואה בישראל.

מחקר מלווה שבחן את פעילותם של עוזרי הרופא במחלקות לרפואה דחופה הצביע על שביעות רצון גבוהה בקרב רופאי המחלקה מפעילותם עוזרי הרופא אשר לדבריהם "הקלו באופן משמעותי" על עבודתם ואף תרמו להרגשה של הפחתה בשחיקה. זאת ועוד, הוביל להקמת ועדה נוספת שבחנה את האפשרות לקדם את פיתוח תפקיד העוזר רופא לתחומי רפואה נוספים תוך כדי הפיכת התפקיד למקצוע ראשי במודל הקיים במדינות אחרות כפי שהוצג לעיל. הוועדה קבעה באופן נחרץ שהקמת מקצוע של עוזר רופא תוך מתן סמכויות של עיסוק ברפואה באופן מפוקח תוביל לשיפור משמעותי במתן שירותי רפואה במדינת ישראל באופן בטוח ומקצועי לצד הרופאים, יסייע לרופאים ויאפשר להם לנהל את זמנם הקליני ויתרום רבות לשיפור תנאי העבודה של הרופאים ויפחית את שחיקתם.

משכך, מוצע להסדיר מקצועות אלה בחוק ולאפשר השגת התכליות בדבר הגנת בריאות הציבור, הן בהקשר פיקוח ואסדרת העיסוק בדימות רפואי והן בהיבט של פיתוח והרחבת מערך שירותי הרפואה על כל גווניהם ושילובם של עוזרי הרופא, באופן שיסייע במתן המענה הנדרש ואשר מפאת המשאבים אינו בא על צורכו דיו. כמו כן, יוביל שילובם של עוזרי הרופא, באופן משמעותי, להקלת העומס המוטל על הרופאים, יגביר את יעילותם ויפחית את שחיקתם.

סעיף 1      מוצע לתקן את סעיף 2 לחוק, הוא סעיף ההגדרות, לעדכן מספר הגדרות קיימות ולהוסיף הגדרות הנדרשות לצורך הסדרת שני המקצועות האמורים.

ראשית, מוצע להוסיף הגדרות אלה:

ההגדרה "דימותן רפואי" – מי שניתנה לו תעודת דימותן רפואי; הגדרה זו, בדומה לשאר הגדרות המקצועות בחוק, נשענת על עצם קבלת תעודת מקצוע. באופן דומה, מוצע להגדיר "עוזר רופא" כמי שניתן לו רישיון עוזר רופא. השימוש במונח רישיון, ולא תעודה, בהתייחס למקצוע עוזר רופא, מקורו בפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן – פקודת הרופאים) המסדירה את העיסוק ברפואה בדרך של מתן רישיונות.

ההגדרה "דימותנות רפואית" – מוצע להוסיף הגדרה המבטאת את עבודת הדימותן הרפואי. דימותנות רפואית היא הפקת דמות למטרות רפואיות, לאבחון או לטיפול באמצעות קרינה מייננת, קרי באמצעות גלי קול (אולטרה-סאונד) או מגנט (MRI) המופעלת כלפי אדם; דהיינו, פעולות כמו צילום רנטגן, CT, ממוגרפיה, אנגאוגרפיה, וצנתורים, נכללות בהגדרת הדימותנות הרפואית.

ההגדרות "עיסוק ברפואה", "רופא" ו"רופא מומחה" – הגדרות אלה מצויות בשימוש בהוראות החוק בענין הסדרת העיסוק עוזר רופא. החקיקה הראשית המסדירה את העיסוק ברפואה היא חיצונית לחוק זה, ומכך מוצע להגדיר מונחים אלה בדרך של הפניה להוראות החקיקה הרלוונטיות. לעניין ההגדרה "עיסוק ברפואה"  – מוצע להפנות לסעיף 2 לפקודת הרופאים, הקובע כי "מי שיש לו רישיון לפי פקודה זו, הוא רופא מורשה הרשאי לעסוק ברפואה". מי שעיסוקו עוזר רופא יהא רשאי הלכה למעשה לעסוק ברפואה בהתאם למשמעות הנודעת לו בפקודה האמורה.  באופן דומה מוצע להגדיר "רופא" כמי שמורשה לעסוק ברפואה לפי סעיף 3 לפקודת הרופאים.

ההגדרה "רופא מומחה" – הגדרה זו נדרשת לשם קביעת הסדרי הפיקוח שיחולו על עוזר הרופא. כפי שיפורט בהמשך, עוזר רופא יהא נתון לפיקוחו של רופא מומחה. משכך, מוצע להגדיר רופא מומחה רופא שניתן לו אישור לתואר מומחה לענף רפואה אחד או יותר בהתאם לתנאים שקבע שר הבריאות בתקנות הרופאים ( אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973.

לבסוף, מוצע להתאים את ההגדרה "תעודה במקצוע בריאות", "תעודה"", כך שתכלול התייחסות גם לרישיון. כאמור, מקצוע עוזר הרופא שאותו מוצע להסדיר בחוק זה מבוסס על הסדר בדרך של רישיונות בהתאם לפקודת הרופאים, ולפיכך נדרש לכלול עניין זה בהגדרה.

סעיף 2             סעיף 5 לחוק עניינו "ייחוד פעילות". הסעיף קובע כי לא יעשה אדם פעולה שיוחדה בחוק לבעל תעודה במקצוע בריאות מסוים אלא אם כן הוא בעל תעודה באותו מקצוע בריאות. סעיף קטן (ב) מצמצם את הכלל האמור וקובע, בין השאר, כי הכלל לא יחול על רופא או אדם המשלים הכשרה מעשית במקצוע הבריאות, כל עוד הוא מבצע את הפעולות האמורות תחת פיקוח והדרכה של בעל תעודה באותו מקצוע בריאות. מוצע להתאים הוראה זו לעניין העיסוק כעוזר רופא, ולקבוע כי הכלל האמור לא יחול גם לגבי מי שמשלים הכשרה מעשית במקצוע עוזר רופא, כל עוד הפעולות האמורות מבוצעות על ידו תחת פיקוח רופא או עוזר רופא.

סעיף 3             סעיף 12 לחוק עניינו החלטה בבקשה למבקש תעודה במקצוע בבריאות. סעיף קטן (ב)  קובע כי המנהל רשאי להעניק תעודה שתהא תקפה לשנה, למי שהתקיימו בו כל התנאים הקבועים בסעיף 8 לחוק, והוא זכאי לתואר האקדמי הנדרש לפי הסעיף האמור אך טרם הוענק לו התואר האמור. מוצע להחריג מכלל זה את האפשרות ליתן תעודה זמנית לעיסוק כעוזר רופא, ולהסדיר בנפרד, במסגרת סעיף 26א המוצע, את האפשרות ליתן היתר זמני לעסוק כעוזר רופא. הכלל הקבוע בסעיף 12 אינו בהכרח מתאים למתווה העיסוק כעוזר רופא המוצע כעת, ומשכך מוצע לייחד לעיסוק זה כלל נפרד בכל הנוגע למתן היתר זמני.

סעיף 4             סעיף 12א קובע מנגנון של השגה על החלטה בבקשה לקבלת תעודה.  סעיף קטן (ג) מסדיר את הרכב ועדת ההשגה וקובע מי יהיו החברים בה. בהתאם להוראת הסעיף, לכל מקצוע בריאות המוסדר בחוק, ממנה השר ועדת השגות בת שלושה חברים, כאשר אחד מהם יהא נציג ציבור שהוא בעל תעודה במקצוע הבריאות נשוא ועדת ההשגות, ובעל ניסיון של 15 שנים לפחות באותו מקצוע בריאות. מוצע להתאים קביעה זו לעניין עוזר רופא ולקבוע כי בוועדת ההשגות שתמונה למקצוע עוזר רופא ישב, לצד חברי הוועדה האחרים, נציג ציבור כאמור שהוא בעל 5 שנות ניסיון כעוזר רופא. מאחר שמדובר במקצוע חדש, אשר הופעל במשורה אך בשנים האחרונות, דרישת 5 שנות הניסיון תאפשר הקמת ועדת ההשגות עם תחילת החוק.

סעיף 5             סעיף 15א לחוק מסמיך את השר לקבוע הוראות לעניין עבודה בפיקוח הנדרשת לפי טור ב' בתוספת הראשונה לחוק (הטור המפרט את תנאי הכשירות הנדרשים לעיסוק במקצועות הבריאות המוסדרים בחוק). מוצע לעדכן את הוראת הסעיף ולהרחיב את ההסמכה כך שתתייחס גם לקביעת הוראות לעניין עבודה תחת ליווי מקצועי. זאת מאחר שעד כה ההתייחסות בחוק לעבודה בפיקוח היתה במסגרת ההכשרה של מבקש התעודה, ואולם המונח "פיקוח" המתייחס לעוזרי רופא הוא שונה, שכן כפי המוצע, עבודת עוזר הרופא תהא נתונה לפיקוח שוטף ולא עצמאית לחלוטין, ולא רק במסגרת ההכשרה. משכך, בכל הנוגע לסמכות השר לקבוע הוראות לעניין עוזר רופא במסגרת ההכשרה, מוצע  להתאים את לשון הסעיף כאמור.  

סעיף 6             סעיף 18 לחוק מסדיר את מנגנון הוועדה המייעצת לכל מקצועות הבריאות, שהיא ועדה בת חמישה חברים כמפורט בלשון הסעיף, אשר תפקידיה, לפי סעיף 19 לחוק, לייעץ לשר בין השאר בנושאים אלה: קביעת פעולות ייחודיות למקצוע; הכשרה מעשית; בחינות; תחומי מומחיות במקצועות הבריאות; הגבלת פרסומת וכללי אתיקה. כמו כן, תפקיד הוועדה המייעצת לייעץ למנהל בנושאים שעניינם, בין השאר, הכרה בתארים שנינתנו על ידי מוסדות להשכלה גבוהה בחוץ לארץ ופיקוח על בעלי תעודה במקצוע בריאות. מוצע כי להתאים את הרכב הוועדה המייעצת לעניין מקצוע עוזר רופא ולקבוע כי בהקשר הזה תמנה הוועדה שמונה חברים, וכי המנהל יקבע את יושב ראש הוועדה מבניהם. מוצע כי בוועדה המייעצת יכהנו בעל רישיון עוזר רופא שהוא עובד המדינה, שני חברי הסגל האקדמי במוסד מוכר להשכלה גבוהה שהם בעלי רישיון עוזר רופא, בעל רישיון עוזר רופא שהוא נציג הארגון המקצועי המייצג את המספר הגדול ביותר של בעלי רישיון עוזר רופא (בדומה לחברי הוועדות המייעצות לגבי מקצועות הבריאות האחרים), וכן יכהנו בה רופא מומחה שהוא עובד המדינה, רופא מומחה שהוא נציג ההסתדרות הרפואית, רופא מומחה שהוא מנהל מחלקה בבית חולים, רופא מומחה שהוא מנהל רפואי בקהילה באחת מקופות החולים. גם עניין זה מבטא את השונות המבנית של עיסוק במקצוע עוזר רופא ואת הזיקה בין העוסקים במקצוע זה לבין הרופאים שפיקוחם השוטף מובנה במקצוע ובאופן ההעסקה של עוזר רופא כמוצע בחוק זה. יודגש כי הרכב הועדה רחב יותר מההרכב הקיים כיום בחוק, זאת בשל השוני והשילוב בין מספר מקצועות- רפואה, סיעוד ועוזרי רופא.

סעיף 7             סעיף 19 לחוק קובע, כאמור, את תפקידי הוועדה המייעצת אשר תייעץ לשר בנושאים שונים, כפי שפורט לעיל, המנויים בסעיף קטן (א)(1) עד (6). פסקה (4) עניינה הייעוץ לשר בעניין תחומי מומחיות במקצועות הבריאות. מוצע להרחיב ולקבוע כי הוועדה המייעצת לשר בתחומי המומחיות במקצועות הבריאות תייעץ, בהקשר הזה, גם לגבי ההכשרה הנדרשת לתחומי המומחיות כאמור.

סעיף 8             סעיף 26 מסדיר את הסמכות לקביעת כללי אתיקה בכל אחד ממקצועות הבריאות המסודרים בחוק. בהקשר של המקצוע עוזר רופא מוצע להסמיך את השר, לאחר התייעצות עם הוועדה המייעצת של מקצוע עוזר הרופא, לקבוע כללי אתיקה לעניין מקצוע זה.

סעיף 9             מוצע להוסיף לחוק פרק חדש אשר יקבע הוראות מיוחדות לעניין מקצוע עוזר רופא.

ראשית, מוצע לקבוע בסעיף 26א את מנגנון פעולתו של עוזר הרופא.

אצילת סמכויות לעוזר רופא, כולן או חלקן, בדרך של הרשאה אישית לפי טופס מפורט בתוספת הרביעית. יודגש כי תוקף ההרשאה האישית הוא למשך שנה וניתן להאריכה לתקופות נוספות שלא יעלו על שנה, כל אחת, בכפוף לחוות דעתו של הרופא המומחה.

כמו כן, בסעיף קטן (ב) נקבע כי הרופא המומחה ידווח על ההרשאה האישית כאמור למנהל.

סעיף קטן (ג) קובע איסור לביצוע פעולות אלא בהתאם להרשאה האישית שניתנה.

סעיף קטן (ד) קובע את החובה של הרופא המומחה שנתן את ההרשאה האישית כאמור בסעיף קטן (א) לליווי מקצועי של העוזר הרופא.

בנוסף, בסעיף קטן (ה) מוצע כי השר יקבע הוראות לעניין אצילת סמכויות הרופא המומחה לעוזר הרופא, הוראות לגבי חובת הליווי המקצועי וכן הוראות בעניין אופן מתן ההרשאה האישית.

בנוסף, מוצע לקבוע, בסעיף 26ב המוצע, מנגנון של היתר זמני, לבקשת מוסד רפואי, לעסוק כעוזר רופא עד לקבלת החלטה בבקשה לקבלת רישיון. המנגנון המוצע דומה למנגנון הקיים כיום בפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976, לעניין היתר זמני. סעיף זה מבקש לאפשר היתר זמני חלף ההסדר הקבוע בסעיף 12(ב) לחוק, החל לגבי שאר מקצועות הבריאות. בעוד שבהתאם לסעיף 12(ב) האמור, מי שעומד בתנאי הכשירות וזכאי לתואר האקדמי הנדרש אך טרם קיבל אותו רשאי המנהל להעניק למבקש היתר לעסוק באופן זמני במקצוע הבריאות אף אם טרם הוענק לו התואר האמור, וזאת כדי לא לעכב את שילובם כעוסקים במערכת הבריאות, הרי שבכל הנוגע לעוזר רופא מוצע שלא לוותר על דרישת הענקת התואר לזכאים לו, מאחר ואופי מקצוע עוזר רופא הוא עיסוק ברפואה הרי שלא ניתן לוותר על דרישת התואר בדומה לדרישה לעוסקים ברפואה.

חלף קביעה זו, בשל אופי המיוחד שבעיסוק ברפואה במסגרת תפקידו של העוזר רופא. מוצע לאפשר מתן היתר כאשר אדם שנתקיימו לגביו כל תנאי הכשירות, הגיש בקשה לרישיון עוזר רופא וטרם ניתנה החלטה בבקשה כאמור. מוצע כי במקרה כזה יהא רשאי המנהל, לבקשת מוסד רפואי, להעניק היתר זמני להעסקה באותו מוסד רפואי בלבד, וזאת בתנאים שיקבע ואם נוכח שמתקיימים באותו מבקש רישיון תנאי הכשירות הקבועים בתוספת לחוק. כמו כן, בסעיף 26ב(ב) מוצע לקבוע כי ההיתר הזמני יעמוד בתוקפו במשך שנה וכי ניתן להאריך תקופה זאת למשך שנה נוספת.

סעיפים 10 ו-11           החוק במתכונתו כיום מסדיר את הפיקוח על בעלי תעודות במקצועת הבריאות. בשל השוני המהותי בין פיקוח כמשמעותו בחוק לבין פיקוח על עוזר רופא בעבודתו בשגרה מוצע כי פרק ט' בחוק המתייחס לפיקוח על בעלי תעודות במקצועות הבריאות יוחלף המונח "פיקוח" כך שכותרת פרק ט' תהיה "סמכויות המנהל". באופן דומה, מוצע להחליף את המונח "פיקוח" במונח "הנחייה" בסעף 43 לחוק, הקובע כי בעל תעודה במקצוע בריאות יהיה נתון לפיקוחו של המנהל".

סעיף 12           מתייחס לתוספת הראשונה הקיימת כיום בחוק המסדירה את תנאי הכשירות לכל אחד מהמקצועות המנויים בחוק. מוצע להוסיף לרשימת המקצועות ותנאי כשירותם את הדימותן הרפואי והעוזר רופא.

לגבי הדימותן הרפואי, מוצע לקבוע בפרט 9 כי תנאי הכשירות לדימותן רפואי הוא אחד מאלה:

(א) תואר אקדמי ראשון במדעי הדימות הרפואי, או תואר אקדמי שני שניתן על ידי מוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ ושהוכר על ידי המנהל, בהתאם להוראות סעיף 11, כתואר שווה ערך לתואר אקדמי ראשון במדעי הדימות הרפואי;

(ב) בוגר תכנית להסבה מקצועית לאקדמאים למקצוע דימותן רפואי, המתקיימת בישראל ואשר הוכרה על ידי המנהל;

כמו כן, נקבע כי ההכשרה המעשית תקבע בתקנות וכך גם עמידה בבחינות שיקבע המנהל.

לעניין עוזר רופא, כאמור לעיל,  מוצע להוסיף את פרט 10 לתוספת ולקבוע כי עוזר רופא יהיה מי שיש לו תואר אקדמי ראשון ממוסד מוכר להשכלה גבוהה וכי ידרשו השלמות של לימודי ליבה בנושאים ובהיקף שיקבע השר בתקנות במסגרת מוסד מוכר, טרם תחילת התואר השני.

כמו כן, מוצע כי בתנאי הכשירות והשכלתו של עוזר הרופא נלמד תואר אקדמי שני במסלול עוזר רופא ממוסד מוכר להשכלה גבוהה בארץ, המפעיל בית ספר לרפואה, או ממוסד להשכלה גבוהה בחוץ לארץ שהוכר על ידי המנהל. בנוסף וכפי שמוצע במסלול הדימותן הרפואי מוצע גם כאן כי הכשרה מעשית תקבע בתקנות וכך גם לעניין בחינות.

סעיף 13           כיום אין רשימה קבועה של פעולות ייחודיות לבעלי מקצועות הבריאות השונים. מוצע להוסיף רשימה של פעולות המתייחסת לדימותן הרפואי.

סעיף 14           החוק כיום קובע בסעיף 4 לחוק את כלל ייחוד התואר לבעלי מקצועות, כך שלא ישתמש אדם בתואר המנוי בטור ב' בתוספת השלישית או בכל תואר הדומה לתארים אלה עד כדי להטעות, אלא אם כן הוא בעל תעודה במקצוע בריאות המנוי בתוספת השלישית. מוצע להוסיף לרשימת המקצועות שיחול הכלל האמור גם על המקצועות דימותן רפואי, ועוזר רופא.

סעיף 15           מוצע להוסיף תוספת רביעית לחוק שבה יפורט טופס ההרשאה האישית שעל הרופא המומחה שילווה את העוזר רופא במסגרת תפקידו למלא. בטופס יפורטו הפעולות המותרות.

סעיף 16           חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, מטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי, ולהגן על כבודו ועל פרטיותו. מכלול הוראות החוק חל על מגוון רחב של הטיפולים הרפואיים שחולה עשוי לבקש או לקבל, מקשת רחבה של בעלי מקצועות בריאות והעוסקים בטיפול. הגדרת "מטפל", שבסעיף 1 לחוק האמור כוללת, בין השאר, רופא, רופא שיניים, אח או אחות, מרפא בעיסוק, פסיכולוג ועוד. עם הסדרת שני מקצועות בריאות נוספים כמוצע בחוק זה, חשוב להתאים את הוראות חוק זכויות החולה כדי שתכליותיו החשובות להגנה על מטופלים יישמרו גם בכל הנוגע לטיפול המבוצע על ידי עוזרי רופא ודימותנים רפואיים. משכך מוצע לכלול בהגדרות הרלוונטיות לתחולת החוק גם את שני המקצועות הללו.

סעיף 17           סעיף 26 לפקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981 (להלן – פקודת הרוקחים), קובע את האיסור על רוקחים להנפיק תכשיר מרשם, אלא לפי מרשם שנחתם בידי רופא, רופא שיניים או וטרינר. כן רשאי הוא להנפיק תכשיר כאמור לפי מרשם של רוקח מורשה, אח או אחות מוסמכים, שמתקיים לגביהם הקבוע בהוראות הסעיף. מאחר שעל פי מתווה העיסוק כעוזר רופא, צפויים העוסקים בתחום להנפיק מרשמים למטופלים כחלק מפעילותם השוטפת תחת הפיקוח של רופא מומחה, מוצע לכלול גם אותם בין בעלי המקצוע שרוקח יוכל להנפיק תכשיר על פי מרשם שלהם. לצורך האמור מוצע גם תיקון בהגדרות פקודת הרוקחים.

בנוסף, מוצע לתקן את סעיף 26 ולהרחיב את ההסמכה לאח או לאחות מוסמכים לתת מרשם. במדינת ישראל, בדומה למגמה העולמית, מתעצמת התחלואה הכרונית בשל הזדקנות האוכלוסייה. כמו כן בשנתיים האחרונות נוסף על אתגר זה אתגר ההתמודדות עם נגיף הקורונה העולמי.

כדי להתמודד עם אתגרים משמעותיים אלה ולתת מענה לאוכלוסיות בעלות מאפייני תחלואה שונים, ומתוך הכרה כי אחיות ואחים, בהינתן הכשרה מתאימה, יכולים לתת מענה מקצועי איכותי למטופלים,  וכן לאור הניסיון ותרומתם של אחיות ואחים מומחים למערכות בריאות בעולם, פותח בישראל מסלול ייחודי המאפשר לאחיות ואחים בכירים, בעלי השכלה אקדמית רחבה (תואר שני ומעלה), להתמחות בתחומים ייעודיים בסיעוד בהתאם לתחומים שנקבעו בתקנות בריאות העם (אישור תואר מומחה בסיעוד), התשע"ד-2013 (להלן – תקנות הסיעוד). תקנות אלו מעגנות את תואר המומחה ומסדירות את הליך הכשרה והרישוי של המומחים בכל תחומי המומחיות המוכרים במדינה.

כיום קובע סעיף 26(א) כי אח או אחות מוסמכים שהם בעלי ותק של חמש שנים לפחות, יהיו רשאים לתת מרשם המשכי בלבד, בכפוף להרשאה אישית שקיבלו כמפורט בסעיף, בשני מקרים: האחד, מרשם שניתן בהמשך לטיפול שתחילתו נעשתה במרשם חתום בידי הרופא המטפל ללא כל סטייה ממנו; השני, מרשם הניתן כטיפול מקל לפי חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005. מוצע להרחיב הסמכה זו ולקבוע כי אח או אחות מוסמכים שהם מומחים לפי תקנות הסיעוד, יוכלו, לאחר עיון בתיק המטופל, לתת מרשם תחילי, וזאת למטופל הנזקק לטיפול רפואי אשר מצבו נכלל בתחום סמכותם של האח או האחות ולתקופה שאינה עולה על שנה מהמועד שבו נבדק המטופל לאחרונה בידי הרופא המטפל.

 

סעיף 18           פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז-1976 (להלן – פקודת הרופאים) מסדירה את מקצוע הרפואה ואת ייחוד העיסוק ברפואה. סעיף 3 לפקודה האמורה קובע, בסעיף קטן (א), כי "מי שאינו רופא מורשה לא יעסוק ברפואה ולא יתחזה, במפורש או מכללא, כעוסק ברפואה או כמוכן לעסוק בה". לצד קביעה זו, נקבע בסעיף קטן (ב) כי האמור אינו בא למנוע מבעלי מקצוע מורשים בתחומים רפואיים מלעסוק במקצועם (למשל רופא שיניים מורשה, רוקח בעל רישיון, מיילדת או אחות סיעודית), וכן אינו בא למנוע ביצוע פעולות נוספות מסוימות כמפורט בלשון הסעיף. מוצע להוסיף, בסעיף קטן (ב), התייחסות גם לעוזר רופא, כך שכלל ייחוד העיסוק ברפואה לא ימנע מעוזר רופא לעסוק במקצועו כמפורט בהצעת חוק זו. 

סעיף 19           לנוכח דחיפות הסדרת מקצוע הדימותנות הרפואית ולאור תכליות החקיקה כפי שהוצגו, מוצע כי לעניין מקצוע זה החוק יחל במועד פרסומו; לעניין המקצוע עוזר רופא, מאחר שנדרשת התקנת תקנות לעניין אצילת הסמכויות לעוזר רופא (סעיף 26א המוצע) ולעניין תנאי הכשירות לעיסוק במקצוע עוזר רופא (התיקונים המוצעים לתוספת הראשונה),  מוצע לקבוע כי הסעיפים הרלוונטיים למקצוע זה יחולו במועד תחילתן של תקנות כאמור.

כמו כן מוצע כי החוק יחול לגבי בקשות לרישיון או תעודה שיוגשו לאחר תחילת החוק. בהתאם, נדרשת קביעת הוראת מעבר בעניין העוסקים בתחום או המבקשים לעסוק בו במועד תחילת החוק, כמפורט להלן.

סעיף 20           מוצע להסדיר את הוראות המעבר שיחולו לגבי העוסקים כעוזרי רופא והעוסקים בתחומי דימותנות רפואית ערב תחילתו של החוק. מוצע לקבוע באופן רחב כי יראו את העוסקים בתחום כאילו קיבלו רישיון או תעודה, לפי העניין, לפי חוק זה. עם זאת, לעניין מקצועות הדימות הרפואי, מוצע להגביל את כלל ההכרה כך שיידרש ותק מקצועי של 5 שנים בתחום לפחות.