טיוטת תקנות

 

א. שם התקנות המוצעות

תקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונם)(תיקון), התשפ"ב-2022

 

 

ב. מטרת התקנות המוצעות והצורך בהן

מדובר בתיקון לתקנות העיקריות שפורסם לראשונה להערות ולהתייחסות ציבור בעלי העניין בחודש 06/2016 ומאז קידומו התעכב מטעמים שונים, ובכלל זה מערכות הבחירות שהתחדשו בשנים האחרונות. בעקבות אותו פרסום נערך שיח עם ציבור בעלי העניין והנוסח המוצע אף אושר בידי גורמי המקצוע השייכים לעניין במשרד המשפטים.

עיקרי התיקון, בתמצית:

הפרק ה- 9 לנספח 7 לאמנה עניינו: "Identification Plate", והוא קובע, בין היתר, את החובה לסמן כלי טיס בלוחית זיהוי ובה סימני הלאומיות והרישום של כלי הטיס.

כמו-כן, סעיף 2.4.3 לנספח 8 קובע את החובה לשמור על רישום ועל תיעוד כזה שיאפשר התחקות אחר הקשר בין כל כלי טיס וחלק כלי טיס לבין תהליך הייצור שלו ולבין התכן המאושר שלו, למשל במקרה של תאונה או תקלה לשם לימוד מעמיק של הגורמים לתאונה או לתקלה.

עניינים אלה זכו לביטוי בדין הישראלי במסגרת הפרק השביעי לתקנות הרישום שעניינו: "זיהוי כלי טיס ומוצרים הקשורים בו", ובו מפורטות הוראות הנוגעות לאופן בו יש לזהות מוצר (קרי, כלי טיס, מנוע כלי טיס או מדחף (פרופלר)) או פריט, באמצעות סימונו בסימני זיהוי מוגדרים, כמפורט שם.

הפרק השביעי לתקנות הרישום כולל הוראות לגבי חובת הסימון של מוצרים ופריטים שונים וכן הוראות לגבי אופן הסימון.

לכתחילה נגזרו הוראות תקנות הרישום בעניינים אלה מהוראות החלק ה- 45 לפ.א.ר., שעניינו: "Identification And Registration Marking". עם זאת, מאז נקבע הפרק השביעי לתקנות הרישום, על-בסיס הוראות הפ.א.ר. כאמור, נערכו שינויים משמעותיים בהוראות הפ.א.ר. השייכות לעניין. שינויים אלה לא הוטמעו במלואם בתקנות הרישום, ולמעשה נוצר פער של ממש בין ההסדרים העדכניים הקבועים בפ.א.ר. לבין אלה הקבועים בתקנות הרישום. כמו-כן, נוצר עם השנים פער של ממש בין ההסדרים הקבועים בתקנות הרישום לבין אלה שצריך לקבוע לפי נספחים 7 ו- 8 כאמור. כמו-כן, גורמי המקצוע ברת"א הצביעו על צורך לחדד ולתקן את ההוראות שנקבעו במסגרת תיקונים שנעשו בשנים האחרונות בפרק השביעי. ועוד: לאחרונה אף תוקן הפרק התשיעי לנספח 7 לאמנה, שעניינו: "Identification Plate", ונקבעו שם הוראות לגבי סימון כלי טיס מופעל מרחוק, שאף להן אין ביטוי בתקנות העיקריות.

לפיכך, מבוקש לערוך שורה של תיקונים בפרק השביעי לתקנות הרישום, בין היתר כדי להתאים את הוראותיו להוראות החלק ה- 45 לפ.א.ר. ולהוראות נספחים 7 ו- 8 השייכות עניין.

 

ג. להלן נוסח טיוטת התקנות המוצעות:

 

טיוטת תקנות מטעם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים – רשות התעופה האזרחית:

טיוטת תקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונם)(תיקון), התשפ"ב-2022

 

 

___ ב________ התשפ"ב (___ ב________ 2022)

 (חמ 3-1155)

 

__________________

מרב מיכאלי

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים

 

 

דברי הסבר

 

כללי

הפרק השביעי לתקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונים), התשל"ד-1973 (להלן - התקנות העיקריות), עניינו: "זיהוי כלי טיס ומוצרים הקשורים בו", והוא מפרט שורה של הוראות הנוגעות לאופן בו יש לזהות מוצר (קרי, כלי טיס, מנוע כלי טיס או מדחף (פרופלר)) או פריט, באמצעות סימונו בסימני זיהוי מוגדרים, כמפורט שם.

מטרת הסימון האמור היא לאפשר התחקות אחר מקורו של כל מוצר או פריט, למשל במקרה של תאונה או תקלה, וזאת על-מנת לאפשר לימוד מעמיק של הגורמים לתאונה או לתקלה, תוך התחקות אחר כל שרשרת ההפעלה והייצור הנוגעים לאותו מוצר או פריט. הדבר יכול לשמש, לא אחת, בסיס לאיתור תקלות בשלב הייצור של מוצר או פריט, למידתם ופתרונם, ובכך למנוע תאונות או תקלות נוספות במוצר או פריט דומה. כמו כן, עבור פריטים חיוניים (פריט אשר מפורטות עבורו הגבלות "אורך חיים" בספרות התחזוקה הישימה לגביו), מטרת הסימון היא לאפשר את המעקב הנדרש אחר עמידה בהוראות אלה.

הפרק השביעי לתקנות העיקריות כולל הוראות לגבי חובת הסימון של מוצרים ופריטים שונים וכן הוראות לגבי אופן הסימון (יצוין כי הפרק השביעי כולל גם הוראות לגבי סימון בסימני הלאומיות והרישום של כלי הטיס, אשר מתוקנות אף הן במסגרת התקנות המוצעות).

ביסודו מבוסס הפרק השביעי לתקנות העיקריות על הוראות החלק ה- 45 לפ.א.ר., שעניינו: "Identification And Registration Marking". מאז נקבע הפרק השביעי לתקנות העיקריות תוקנו הוראות החלק ה- 45 לפ.א.ר., ולכן התעורר הצורך בתיקון הפרק השביעי לתקנות העיקריות כדי לשמור על המשך ההלימה בין ההסדרים השונים. כמו-כן, גורמי המקצוע ברשות התעופה האזרחית (להלן - רת"א) הצביעו על צורך לחדד ולתקן את ההוראות שנקבעו במסגרת תיקונים שנעשו בשנים האחרונות בפרק השביעי, בין היתר משום שהוראות הפרק השביעי לתקנות העיקריות קובעות חובות שקיימות גם במקומות אחרים בתקנות, וכן משום שהן קושרות לעיתים בין חובות הסימון לבין איסור ההפעלה, מה שאינו תמיד מדויק, בוודאי בהשוואה להוראות הפ.א.ר. עליהן מבוסס הפרק השביעי לתקנות העיקריות מלכתחילה. לכך יש להוסיף את העובדה שלאחרונה אף תוקן הפרק התשיעי לנספח 7 לאמנה, שעניינו: "Identification Plate", ונקבעו שם הוראות לגבי סימון כלי טיס מופעל מרחוק, שאף להן אין ביטוי בתקנות העיקריות.

לפיכך, מבוקש לערוך שורה של תיקונים בפרק השביעי לתקנות העיקריות, בין היתר כדי להתאים את הוראותיו להוראות החלק ה- 45 לפ.א.ר., לתיקון שנערך, במקביל, בתקנות הטיס (נוהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), התשל"ז-1977 (להלן - תקנות התיעוד) וכן להוראות נספח 7 לאמנה.

יצוין כי הפרת התקנות המוצעת היא, בין היתר, עבירה שדינה מאסר שנה, לפי סעיף 142(א)(17) לחוק הטיס. לפיכך, התקנות המוצעות טעונות את אישור ועדת הכלכלה של הכנסת, וזאת לפי סעיף 2(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 

לתקנה 1 לתקנות המוצעות, שעניינה: "תיקון תקנה 1"

במסגרת התקנות המוצעות מבוקש לעשות שימוש בשורה של צירופי מילים שלא הוגדרו קודם לכן בתקנות העיקריות: "בלון" ו"כלי טיס בלתי מאויש".

לפיכך, יש צורך להגדיר צירופי מילים אלה, על-מנת שמשמעותם תהיה ברורה.

לשם הנוחות מבוקש להפנות להגדרות של צירופי מילים אלה כפי שהן מופיעות בתקנות הטיס (נוהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), התשל"ז-1977, תקנות המסדירות, בין היתר, ייצור כלי טיס ומוצרים, וששם מצויה ההגדרה המקצועית המדויקת וההולמת ביותר לעניין זה. בהתאמה, כל שינוי בהגדרות האמורות בתקנות אלה, יחול במישרין גם על התקנות העיקריות (להגדרות "בלון" ו- "כלי טיס בלתי מאויש").

בהמשך לכך, מבוקש להגדיר את צירוף המילים "תקנות התיעוד" שהוא למעשה , תקנות הטיס (נוהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), התשל"ז-1977, אליהן נעשית הפנייה הן בהגדרות לעיל והן בתקנות המוצעות עצמן (להגדרה "תקנות התיעוד"). 

לתקנה 2 לתקנות המוצעות, שעניינה: "ביטול תקנה 51"

תקנה 51 לתקנות העיקריות עניינה: "זיהוי כלי טיס", והיא קובעת את חובתו של מבקש תעודת כושר טיסה לכלי טיס או את חידוש תעודה כאמור להוכיח כי כלי הטיס האמור מסומן כנדרש לפי הפרק השביעי לתקנות העיקריות. עוד קבועה שם שורה של מקרים בהם לא נדרש סימון כאמור (מן הטעם שבמקרים המפורטים שם כלי הטיס כבר זוהה או שיש אמצעי זיהוי חלופי).

הוראה דומה לזו קיימת בתקנה 73 לתקנות התיעוד, שם קבועה החובה לסמן כלי טיס בידי מי שמבקש תעודת כושר טיסה לפי הוראות תקנות התיעוד. במסגרת התיקון המקביל שנערך בתקנות התיעוד מבוקש לתקן גם את תקנה 73 לתקנות התיעוד, כך שנוסחה יהלום בצורה מלאה את הוראות סעיף 21.182 לפ.א.ר., שעניינו: "Aircraft identification", מה שייתר את תקנה 51 לתקנות העיקריות. לפיכך, מבוקש לבטל את תקנה 51, שכן, לאור התיקון בתקנות התיעוד, אין בה עוד צורך.   

לתקנה 3 לתקנות המוצעות, שעניינה: "הוספת תקנות 51א ו- 51ב"

הפרק השביעי לתקנות העיקריות בנוסחו הנוכחי מפרט את חובות הסימון השונות, ואת האיסורים הכרוכים באי-הסימון, אולם נעדר שורה של הוראות מהותיות שקיימות בפ.א.ר. לגבי השאלה מי רשאי בכלל לסמן מוצר או פריט ובאילו תנאים רשאי הוא לעשות כן. מבוקש להשלים חלל זה בפרק השביעי לתקנות העיקריות באמצעות הוספת שתי תקנות חדשות, 51א ו- 51ב, שעניינן: "הגדרות" ו- "תנאים לסימון", בהתאמה, המבוססות על הוראות סעיף 45.10 לפ.א.ר.

לתקנה 51א המוצעת, שעניינה: "הגדרות"

בפתח הדברים מבוקש לייחד מספר הגדרות לתקנות המרכיבות את הפרק השביעי לתקנות העיקריות.

כך, מבוקש להגדיר "אפ"א", "מוצר", "פריט" ו- "מפרט טכני" וזאת על-דרך של הפנייה לתקנות התיעוד, המסדירות, בין היתר, ייצור כלי טיס ומוצרים, וששם מצויה ההגדרה המקצועית המדויקת וההולמת ביותר לעניין זה.

יצוין כי "אפ"א" (אישור פריט אוירונוטי) הוא אחד מרישיונות הייצור, בצד תעודת הייצור ותעודת יצרן חלקים, והוא למעשה: "אישור המנהל, לפי הפרק הארבעה עשר [לתקנות התיעוד], לתכן ולייצור, שניתן ליצרן של פריט שהמנהל מצא לגביו כי הוא מקיים את המפרט הטכני לגבי אותו פריט".

"מוצר" מוגדר בתקנות התיעוד בתור: "כלי טיס, מנוע כלי טיס או מדחף, וכן מערכת כטמ"מ, אלא אם הוגדר אחרת בתקנות אלה" ואילו "פריט" מוגדר בתור: "כל חומר, חלק, רכיב או תהליך, המיועדים לשימוש תעופתי, או ציוד תעופתי". בנוסף, "מפרט טכני", שהאו אחד מיסודות האפ"א, מוגדר בתור: "מפרט טכני שפרסם המנהל לגבי פריט מסוים שנועד לשימוש בכלי טיס אזרחי, ובו אמות מידה לגבי הביצועים המזעריים הנדרשים מאותו פריט (Minimum Performance Standard)".

בהתאמה, כל שינוי בהגדרות האמורות בתקנות התיעוד, יחול במישרין גם על התקנות העיקריות.

כן מבוקש להגדיר "תכן מאושר", צירוף מילים בו נעשה שימוש בהמשך במסגרת קביעת חובת המסמן, בתור: "כפי שהוא מפורט בתעודת סוג, לרבות תעודת סוג תוספת, או בתעודת יצרן חלקים או באפ"א, לפי העניין". משמע, מדובר בתכן המפורט ברישיון הייצור, שאחד התנאים לסימון, כפי שיפורט להלן, הוא ווידוא, בידי המסמן, כי מוצר או פריט שהוא מבקש לסמן מתאים לתכן המאושר לאותו מוצר או פריט, בהתאמה (להוספת תקנה 51א לתקנות העיקריות).

לתקנה 51ב המוצעת, שעניינה: "תנאים לסימון"

עוד, מבוקש לקבוע כי לא יסמן אדם מוצר או פריט בהתאם להוראות הפרק השביעי לתקנות העיקריות אלא אם כן מתקיימים לגביו שני אלה: האחד - הוא ייצר את המוצר או הפריט לפי הוראות תקנות התיעוד הישימות לגביו (משמע, לפי תעודת סוג בלבד או לפי אחד מאלה: תעודת ייצור, תעודת יצרן חלקים או אפ"א) או לצורך ייבואו לישראל במסגרת הסכם בין מדינות לעניין קבלת מוצרים או פריטים; השני - הוא ווידא כי המוצר או הפריט שהוא מבקש לסמן מתאים לדרישות התכן המאושר שלו וכשיר להפעלה אווירית בטוחה. כפי שצוין לעיל, מטרת הסימון היא לאפשר התחקות אחר מקורו של כל מוצר או פריט, כאשר עולה צורך בכך (להוספת תקנה 51ב(1)).

בהשלמה לכך מבוקש לקבוע כי רשאי לסמן מוצר או פריט רק מי שייצר אותו - משמע, מי שאחראי לייצורו, ושהוא למעשה בעל השליטה בפריט, טרם זה יוצא מתחת לידיו. כמו-כן, מבוקש להתנות את הסימון בכך שמי שייצר את המוצר או הפריט ווידא כי אותו מוצר או פריט כשיר אווירית, משמע: עומד בדרישות התכן המאושר שלו ונמצא במצב כשיר להפעלה אווירית בטוחה. כך מובטח כי מוצר או פריט מסומנים רק בידי מי שאחראי לייצורם ומוסמך להעיד כי המוצר או הפריט מתאימים לדרישות התכן המאושר שלהם, ורק לאחר שזה שהם אכן מתאימים לדרישות התכן כאמור, וכי הם כשירים בטיחותית לצאת מתחת לידיו (לתקנה 51ב(2)).

התקנה מבוססת על סעיף 45.10(a)-(b) לפ.א.ר.

לתקנה 4 לתקנות המוצעות, שעניינה: "החלפת תקנות 52 ו- 52א"

תקנות 52 ו- 52א לתקנות העיקריות עניינן "זיהוי כלי טיס ומנועיו" ו"זיהוי בלון חופשי", בהתאמה.

תקנה 52(א) קובעת את האיסור להפעיל כלי טיס ואת האיסור לייצר מנוע אלא אם כן הוא מסומן לפי הוראות התקנה. כפי שצוין לעיל, ההוראות לגבי איסור הפעלה קבועות בתקנות התיעוד, ואין צורך לחזור עליהן בתקנות העיקריות, מה גם שבנוסח הנוכחי הן לא תואמות את הוראות הפ.א.ר. עליהן מבוססת התקנה מלכתחילה.

כמו-כן, התקנה כורכת בכפיפה אחת הוראות לעניין סימון כלי טיס והוראות לעניין סימון מנועים, אף שמדובר בשני עניינים שונים (ראו, למשל, בתקנה 52(ד)). בנוסף, ההוראות הכלליות, שצריכות להתקיים בכל סימון, "מפוזרות" בתקנה בצורה לא שיטתית (ראו, למשל, בתקנות 50(ב) ו- (ד)).

ועוד: תקנה 52א בנוסחה הנוכחי היא למעשה מקרה מיוחד של תקנה 52 (סימון כלי טיס שהוא בלון חופשי מאויש), ולכן אין סיבה מיוחדת להפרידה מההסדר הכולל הנוגע לסימון כלי טיס.

בנוסף, מההסדר הקבוע היום לגבי כלי טיס נעדרת ההתייחסות לכלי טיס מסוג "דאון".

לפיכך, במטרה ליצור הסדר ברור, ההולם את הוראות הפ.א.ר. העדכניות, המקבילות לעניין זה, מבוקש לתקן את תקנה 52 ו- 52א לתקנות העיקריות, במטרה ליצור הסדר עדכני והגיוני. לאור מספר ומהות השינויים מבוקש להחליף את התקנות במלואן, כפי שיפורט להלן.

עוד מבוקש, במסגרת זו, להחיל את ההוראות לגבי בלון מאויש גם לגבי בלון שאינו חופשי. כך, לפי נספח 7 לאמנה, בלון מאויש הוא כלי טיס, על כל הנובע מכך לעניין אסדרתו, אף אם הוא אינו חופשי, אלא קשור (מה שמכונה בלע"ז: Tethered balloon). לפיכך, דיני הטיס דורשים את רישוי ההפעלה האווירית של בלון קשור מאויש, את רישוי הבלון עצמו, לרבות לעניין כשירותו האווירית הנמשכת וכיוצא באלה (בדומה לנהוג ב- EASA ובקנדה, ושלא כנהוג בארה"ב). לפיכך מבוקש להחיל לגביו גם את ההסדרים לעניין חובת סימונו, וזאת באמצעות יישום ההוראות השייכות לעניין לגבי כל "בלון מאויש" ולא רק לגבי "בלון חופשי מאויש".    

לתקנה 52 המוצעת, שעניינה: "סימון כלי טיס"

מבוקש לקבוע את ההוראות הכלליות החלות לעניין סימון כל כלי טיס שיש חובה לסמנו לפי תקנה 73 לתקנות התיעוד. הוראות אלה באות לבצע את חובת הסימון הקבועה בתקנות התיעוד, כאמור, והן מבטאות למעשה "מפרטי סימון" שצריכים, ככלל, להתקיים כל אימת שנדרש לסמן כלי טיס.

הוראות הסימון הכלליות קובעות כדלקמן: ראשית, כלי טיס כאמור צריך להיות מסומן באמצעות לוחית זיהוי חסינת אש. משמע, לוחית הזיהוי עצמה צריכה להיות כזו שסגולותיה ותכונותיה הופכות אותה לחסינת אש (fireproof), כך שבמקרה של תאונה ושרפה הלוחית עצמה לא תיפגע ותוכל להגשים את התכלית לשמה נועדה.

יצוין כי ההוראות הכלליות האמורות אינן ישימות כפי שהן לגבי בלון מאויש, דאון וכלי טיס מוטס מרחוק (remotely piloted aircraft) (להלן - כטמ"ם), שבשל מאפייניהם מחייבים קביעת הוראות מיוחדות לסימונם, כפי שיפורט להלן, ולכן מבוקש למעט כלי טיס אלה מההסדר הכללי כאמור. תקנה זו מבוססת על סעיף 45.11(a) לפ.א.ר. (לרישה של תקנה 52(א)).

בהמשך לכך מבוקש לקבוע כי לוחית הזיהוי עצמה תכלול את הפרטים המפורטים בתקנה 55(א) לתקנות העיקריות, שהם עצמם צריכים להיות מסומנים על גבי לוחית הזיהוי בשיטת סימון חסין אש שאישר המנהל. משמע, לא רק הלוחית עצמה צריכה להיות חסינת אש, אלא שגם השיטה המשמשת לסימון של הפרטים האמורים על-גביה צריכה להיות חסינת אש, זאת במטרה למנוע מצב דברים בו לוחית הזיהוי שורדת את האש אולם הסימונים שעל-גביה נמחים ממנה ותכלית הזיהוי מסוכלת. על-מנת להבטיח את תכליתיות שיטת הסימון, הרי שעל המנהל לאשרה. מדובר בעניין טכני שמאשר המנהל לעניין זה. בעוד שבנוסח הנוכחי של תקנה 52(ב) מפורטות מספר שיטות מוגדרות (חריטה, הטבעה וצריבה), הרי שהנוסח הנוכחי אינו מפרט שיטות מוגדרות אלא תולה את השימוש בשיטה מסוימת באישורה בידי המנהל, וזאת במטרה להבטיח כי שיטת הסימון המסוימת בה נוקטים אכן מגשימה את התכלית לשמה נועדה. תקנה זו מבוססת על סעיף 45.11(a)(1) לפ.א.ר. (לתקנה 52(א)(1)).

עוד מבוקש לקבוע כי על לוחית הזיהוי להיות קבועה למקומה כך שלא סביר שתושחת או תינתק בזמן הפעלתו הרגילה של כלי הטיס או שתאבד או תושמד במקרה של תאונת טיס. קרי, על לוחית הזיהוי להיקבע באופן כזה שיבטיח כי לאורך זמן, בין בשימוש רגיל ובין בעקבות תאונה, תישאר היא במקומה לשם הגשמת התכלית לשמה נועדה. כפי שיפורט להלן, קיימת הגדרה למקום בו יש לקבוע את לוחית הזיהוי ואילו מטרת ההוראה כאן היא לקבוע הוראות לעניין אופן קביעת לוחית הזיהוי. הוראה דומה בנוסחה לזו הקבועה בתקנה 52(ה) לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחי, ומבוססת על סעיף 45.11(a)(2) לפ.א.ר. (לתקנה 52(א)(2)).כן מבוקש לקבוע הוראות לגבי המקום בו יש לקבוע את לוחית הזיהוי על-גבי כלי הטיס.

לעניין זה מבוקש לחזור על מה שקבוע בתקנה 52(ג) לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחי, תוך חידוד הנוסח, שכן ההסדר הקבוע שם טוב. כך, ככלל, את לוחית הזיהוי יש לקבוע על-גבי כלי הטיס במקום שיש אליו גישה, ליד כניסה לכלי הטיס. הדבר יכול להיעשות על-גבי צידו החיצוני של כלי הטיס או על-גבי צידו הפנימי ובלבד שלוחית הזיהוי קבועה, כאמור, ליד כניסה לכלי הטיס ובמקום נגיש לעיון ולבדיקה (משמע, על לוחית הזיהוי להיות ממוקמת במקום כזה שניתן לגשת אליה ולעיין בפרטים הרשומים בה, בלא מאמץ מיוחד). לחילופין, אפשר לקבוע את לוחית הזיהוי על-גבי גוף כלי הטיס מבחוץ, אלא שאז על לוחית הזיהוי ועל הפרטים הרשומים בה להיות ניתנים לקריאה מהקרקע כאשר כלי הטיס חונה על הקרקע או מסיע על-גביה. חלופה זו יפה בעיקר לגבי כלי טיס קטנים או נמוכים, שאז הלוחית הקבועה כאמור נגישה לכל מי שמבקש לעיין בה.

לעניין זה יצוין כי הנוסח המוצע בתקנה 52(א)(3) משקף את העיקרון הקבוע בסעיף 45.11(a)(3) לפ.א.ר. אך אינו משקף את המבנה של ההוראות שם ואת פרטיהן. עיון בפ.א.ר. מגלה כי מה שקבוע אצלנו בסיפה (קביעה מבחוץ, כאשר לוחית הזיהוי צריכה להיות קריאה מהקרקע) הוא שם הכלל, ואילו מה שקבוע אצלנו ככלל (קביעה במקום נגיש ליד כניסה לכלי הטיס) מופיע שם ביחס לשורה של מקרים בהם ניתן, לכאורה, לחרוג מהכלל. מקרים אלה, המפורטים בסעיף 45.11(g), בהם ניתן לקבוע את לוחית הזיהוי במקום שהוא "accessible location near an entrance", מתייחסים בעיקר לכלי טיס "גדולים", לגביהם אין זה כלל מעשי לקבוע את לוחית הזיהוי מחוץ לכלי הטיס כך שהיא ופרטיה קריאים מהקרקע (קרי, בידי אדם העומד על הקרקע כאשר כלי הטיס על הקרקע, ולא כאשר כלי הטיס בטיסה...). עם זאת, ההסדר שם לעניין הגדרת כלי הטיס ה"גדולים" מורכב, והוא מביא בחשבון את ייעוד המטוסים בייצור או השימוש בהם בפועל כמכתיבים את מקום קביעת לוחית הזיהוי, מה שאינו תמיד צפוי או מוגדר מראש, ולכן ההסדר כולו עלול ללקות בחוסר וודאות או חוסר בהירות. לפיכך, בסופו של דבר, חרף שינויי הניסוח והמבנה של התקנה, אין הבדל מהותי, מבחינת התוצאה של ההסדר והוראותיו, בין ההסדר המוצע לבין זה הקבוע בסעיפי 45.11(a)(3) ו- 45.11(g) לפ.א.ר. (לתקנה 52(א)(3)).

עם זאת, כפי שפורט לעיל, יש סוגי כלי טיס - בלון מאויש, דאון וכטמ"ם, לגביהם הוראות תקנת משנה (א)(3), לעניין מיקום לוחית הזיהוי, אינן ישימות, שכן המבנה שלהם אינו מאפשר את יישום ההוראות לגביהם. לגבי אלה מבוקש לקבוע הסדרים מתאימים כפי שיפורט להלן.

כך, לגבי בלון מאויש מבוקש לקבוע כי יידרש לסמנו באמצעות לוחית הזיהוי חסינת האש כאמור בתקנה 52(א)(1) ו- (2), כשזו תהיה מאובטחת למעטפת הבלון, וכן כי יש למקם אותה כך שכאשר הבלון מנופח היא קריאה למפעילו, וזאת ככל שהדבר ישים בנסיבות העניין, כאשר את הישימות של הדבר קובע בסופו של דבר המנהל. כך, למשל, ישימות הדבר תלויה במאפייניו של הבלון (גודל הבלון והסל, המרחק ביניהם וכיוצא באלה). הוראה זו מבוססת על סעיף 45.11(d) לפ.א.ר. ומחליפה את חלקה הראשון של תקנה 52א לתקנות העיקריות הנוסח הנוכחי, ומעתיקה את נוסחה, בשינויים ובהתאמות הנדרשים כאמור (לתקנה 52(ב)).

עוד מבוקש לקבוע כי בצד קביעת לוחית הזיהוי על מעטפת הבלון המאויש, יש לסמן את סל הבלון ואת המבער שלו (ככל שהדבר ישים, שכן לבלון קשור מאויש לרוב אין מבער, דוגמת בלונים המכילים גז קל מהאוויר (דוגמת הליום)), כל אחד מהם, בסימון קבוע ונראה בו יפורטו שם היצרן וכן פרט מזהה ברור אחר (מספר הפריט ומספרו הסידורי או שווה ערך להם שאישר המנהל). אף זאת במטרה להבטיח כי במקרה של תאונה ניתן להתחקות אחר מרכיביו השונים של כלי הטיס ולשייכם לכלי הטיס הנכון. משמע, אין צורך לסמנם בלוחית זיהוי דווקא, אולם בהחלט קיימת חובה לסמנם בצורה ברורה כך שניתן יהיה לשייכם לאותו בלון. הוראה זו מבוססת אף היא על סעיף 45.11(d) לפ.א.ר. ומחליפה את חלקה השני של תקנה 52א לתקנות העיקריות הנוסח הנוכחי, ומעתיקה את נוסחה, בשינויים ובהתאמות הנדרשים כאמור (לתקנה 52(ג)).

עוד מבוקש לקבוע, לגבי דאון, את החובה לסמנו בלוחית זיהוי עם הפרטים המפורטים בתקנה 52(א)(1) המוצעת לעיל, שתהיה קבועה לדאון במיקום מיטבי כאמור בתקנה 52(א)(2) המוצעת לעיל. עם זאת מוצע שלא לקבוע מקום מוגדר, על-גבי הדאון או בתוכו, בו יש לקבוע את לוחית הזיהוי, אלא להשאיר זאת לשיקול דעתו של המפעיל האווירי של הדאון, וזאת לאור מאפייניו של כל דאון והרצון שלא לקבוע מקום אחד אשר יכול ויתאים לדאון אחד אך יפגע בתכונות הטיסה של דאון אחר. יצוין כי הפרק השביעי לתקנות העיקריות לא מייחד, בנוסחו הנוכחי, הוראות לעניין דאון ולכאורה חלות ההוראות החלות לגבי כל כלי טיס, אף שאלה אינן בהכרח מתאימות. תקנה זו מבוססת על סעיף 45.11(h) לפ.א.ר. (לתקנה 52(ד)).   

כן מבוקש לקבוע, לגבי כטמ"ם, את החובה לסמנו בלוחית זיהוי עם הפרטים המפורטים בתקנה 52(א)(1) המוצעת לעיל, שתהיה קבועה לכטמ"ם במיקום מיטבי כאמור בתקנה 52(א)(2) המוצעת לעיל.  מאחר וכטמ"ם, למיצער בטווח הנראה לעין, אינו משמש להובלת נוסעים, הרי שממילא אין לו "כניסה" במובן המקובל לגבי כלי טיס כאמור בתקנה 52(א)(3) לעיל [קרי, לנוסעים], כי אם פתחי כניסה או פתחי תאים המקנים גישה למערכות הכטמ"ם השונות. לכן מבוקש לקבוע כי לגבי כטמ"ם יש לקבוע את לוחית הזיהוי במקום בולט ליד פתח הכניסה הראשית או פתח התא הראשי שלו, ואם אין כאלה - אזי יש לקבוע את לוחית הזיהוי על גבי צידו החיצוני של הכטמ"ם, כך שהיא נראית מהקרקע. תקנה זו מבוססת על סעיף 9.2(b) לנספח 7 לאמנה (שאף שעניינה הלוחית ובה סימני הלאומיות והרישום (ראו עוד להלן), הרי שהגיונה ישים גם לעניין זה) (לתקנה 52(ה)).

לתקנה 52א המוצעת, שעניינה: "סימון מנוע כלי טיס"

מבוקש להחליף את תקנה 52א בתקנה חדשה שעניינה: "סימון מנוע כלי טיס", בה ירוכזו ההוראות העדכניות הנוגעות לסימון מנוע כלי טיס, תוך התאמת הנוסח להוראות העדכניות של סעיף 45.11(b) לפ.א.ר., לאור קביעת ההסדרים לגבי סימון בלון חופשי מאויש במסגרת תקנה 52 בנוסחה המוצע לעיל, וחלף ההוראות הקבועות בתקנה 52 לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחי לגבי מנוע כלי טיס.

כך, מבוקש לקבוע את החובה לסמן מנוע כלי טיס המיוצר לפי תעודת סוג או לפי תעודת ייצור - אלה שני מסמכי היסוד לפיהם ניתן לייצר מנוע כלי טיס - בלוחית זיהוי חסינת אש, בה צריכים להתקיים כל התנאים שיפורטו להלן. חובה זו מוטלת על כל מי שמייצר מנוע כלי טיס לגבי כל מנוע שהוא מייצר. הרישה לתקנה 52א מבוססת על הרישה לסעיף 45.11(b) לפ.א.ר. (לרישה לתקנה 52א). בלוחית הזיהוי כאמור צריכים להתקיים כל התנאים הבאים: ראשית, עליה לכלול את פרטים המפורטים בתקנה 55(א), שתכליתם לאפשר זיהוי של המנוע לייצרן שייצרו, שצריכים להיות מסומנים על-גבי לוחית הזיהוי בשיטת סימון חסין אש שאישר המנהל, זאת במטרה להבטיח כי לא רק לוחית הזיהוי תשרוד תאונה אלא גם הפרטים הטבועים על-גביה. פסקה זו מבוססת על סעיף 45.11(b)(1) לפ.א.ר. (לתקנה 52א(1)).

עוד מוצע לקבוע כי לוחית הזיהוי תיקבע על המנוע במקום נגיש, כך שיתאפשר, בין היתר, לעיין ברישומים שעל גביה ולבדוק את תקינותה בצורה פשוטה וקלה וכן עליה להיקבע כך שלא סביר שהיא תושחת או תינתק בזמן הפעלתו הרגילה של המנוע או שתאבד או תושמד במקרה של תאונת טיס, אף זאת במטרה להבטיח כי לאורך זמן לוחית הזיהוי תישמר, בשלמותה, באופן שיאפשר לה להגשים את תכליתה בעת הצורך. פסקאות משנה 2(א) ו- (ב) מבוססות על סעיפים 45.11(b)(2)-(3) לפ.א.ר., בהתאמה (לתקנה 52א(2)).  

לתקנה 5 לתקנות המוצעות, שעניינה: "תיקון תקנה 52ב"

תקנה 52ב לתקנות העיקריות עניינה: "זיהוי סימני הלאומיות והרישום", והיא קובעת את החובה להתקין בכל כלי טיס לוחית זיהוי בה מפורטים סימני הלאומיות והרישום של כלי הטיס, בנוסף על הסימונים שפורטו לעיל במסגרת לוחית הזיהוי.

התקנה בנוסחה הנוכחי אינה כוללת התייחסות לקביעת לוחית כאמור בכטמ"ם. כמו-כן, התקנה בנוסחה הנוכחי אינה כוללת הפנייה להוראות שונות לגבי אופן הטיפול המתמשך בלוחית הזיהוי, אותן מבוקש לקבוע לראשונה במסגרת התקנות המוצעות לגבי לוחית הזיהוי של פרטי היצרן שלפי תקנה 55(א), ושאותן מבוקש להחיל גם לגבי הלוחית ובה סימני הלאומיות והרישום.

לפיכך, מבוקש, בתקנה 52(ב), להוסיף התייחסות לגבי המקום בו יש לקבוע את לוחית הזיהוי ובה סימני הלאומיות והרישום לגבי כטמ"ם. לעניין זה מבוקש לקבוע כי את לוחית הזיהוי יש לקבוע במקום בולט לעין ליד פתח הכניסה הראשית או פתח התא הראשי של הכטמ"ם, ואם אין כאלה, על גבי צדו החיצוני של גוף הכטמ"ם, כך שהיא נראית מהקרקע, זאת בדומה להוראה שנקבעה לעיל לגבי לוחית הזיהוי שלפי תקנה 52(ב)(3). תקנה זו מבוססת על סעיף 9.2(b) לנספח 7 לאמנה (לתיקון תקנה 52ב(ב)).

כן מבוקש לקבוע, בתקנה 52(ג), כי הוראות תקנות 55(ב) עד (ה), כפי שיפורטו להלן, יחולו, בשינויים המתחייבים, גם לגבי לוחית הזיהוי שלפי תקנה 52ב. זאת על מנת להבטיח כי ההוראות הנוגעות לטיפול המתמשך בלוחיות הזיהוי של פרטי היצרן, לרבות לגבי פירוקה, הרכבתה ושינוי הפרטים, יחולו גם לגבי לוחית הזיהוי של סימני הלאומיות והרישום, שכן הגיונן ויישומן יפה גם לגבי הלוחית הזו (לתיקון תקנה 52ב(ג)).

לתקנה 6 לתקנות המוצעות, שעניינה: "החלפת תקנה 53"

תקנה 53 לתקנות העיקריות עניינה: "זיהוי פרופלרים וחלקיהם", והיא מפרטת את ההוראות הנוגעות לזיהוי פרופלרים וחלקיהם. אף כאן מבוקש להתאם את התקנה להוראות העדכניות של סעיף 45.11(c) לפ.א.ר., עליהן התקנה מבוססת מלכתחילה, ולערוך את התקנה כך שתהיה נוחה יותר להבנה. לנוכח היקף שינויי העריכה מבוקש להחליף התקנה במלואה.

לפיכך, מבוקש לקבוע כי מי שמייצר פרופלר, להב פרופלר או טבור פרופלר (להלן - פרופלר וחלקיו) לפי תעודת סוג או לפי תעודת ייצור - אלה שני מסמכי היסוד לפיהם ניתן לייצר מוצר זה - צריך לסמנם בשיטה של זיהוי חסין אש שאישר המנהל. משמע, אין כאן חובה לסמן את הפרטים הנדרשים באמצעות לוחית זיהוי דווקא, אלא שהסימון יכול להיעשות ישירות על-גבי הפרופלר וחלקיו, ובלבד שהסימון הוא בשיטה של זיהוי חסין אש. חובה זו חלה לגבי כל פרופלר וכל חלק של פרופלר שאותו אדם מייצר, למעט פרופלר בעל פסיעה קבועה העשוי מעץ, שבמקרה זה ניתן בידי המסמן שיקול דעת לצורת סימון המביאה בחשבון את תכונותיו הבסיסיות של מוצר עץ.

תקנת-משנה זו מבוססת על הרישה לסעיף 45.11(c) לפ.א.ר. (לתקנה 53(א)).

עוד מבוקש לקבוע את התנאים שצריכים להתקיים באותו סימון שיש חובה לקובעו לפי תקנה 53(א) המוצעת. כך, על הסימון להיות ממוקם על משטח לא חיוני (non-critical surface), קרי: כך שמיקומו לא ישפיע על ביצועי הפרופלר וחלקיו, וזאת במטרה למנוע מצב דברים בו קביעת הסימון יוצרת, כשלעצמה, פגיעה בבטיחות. פסקה זו מבוססת על סעיף 45.11(c)(1) לפ.א.ר. (לתקנה 53(ב)(1)).

עוד מבוקש לקבוע כי על הסימון לכלול את כל הפרטים המפורטים בתקנה 55(א), כך שיובטח זיהויו ושיוכו של הפרופלר וחלקיו במקרה של תאונת טיס. פסקה זו מבוססת על סעיף 45.11(c)(2) לפ.א.ר. (לתקנה 53(ב)(2)).בנוסף, מבוקש לקבוע כי על הסימון להיקבע כך שלא יהיה סביר שהוא יושחת או יוסר בזמן הפעלתו הרגילה של כלי הטיס או יושמד במקרה של תאונת טיס, אף זאת במטרה להבטיח כי לאורך זמן הסימון יישמר, בשלמותו, באופן שיאפשר לו להגשים את תכליתו בעת הצורך. פסקה זו מבוססת על סעיפים 45.11(c)(3)-(4) לפ.א.ר. (לתקנה 53(ב)(3)).

  לתקנה 7 לתקנות המוצעות, שעניינה: "תיקון תקנה 55"

תקנה 55 לתקנות העיקריות עניינה: "פרטי הזיהוי", והיא מפרטת את אותם פרטים שצריכים להימצא בסימונים הנדרשים לפי התקנות שפורטו לעיל והמפנות אליה לעניין סימון כלי טיס, סימון מנוע כלי טיס וסימון פרופלר וחלקיו בסימנים המזהים את היצרן (אם על לוחית זיהוי של כלי טיס או מנוע כלי טיס ואם ישירות על פרופלר וחלקיו, לפי תקנות 52, 52א ו- 53 תקנות העיקריות, בהתאמה).

בכל הנוגע לטיפול המתמשך בסימונים, תקנה 55(ב) לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחי קובעת הוראות כלליות, אך חסרה ביחס להוראות הקבועות בפ.א.ר וביחס לנדרש לשם קיומם המתמשך של הסימונים (אם על-גבי לוחית זיהוי ואם ישירות על-גבי פרופלר וחלקיו).

לפיכך, מבוקש להחליפה בתקנות משנה חדשות, (ב) עד (ה), כדלקמן:

מבוקש להחליף את תקנה 55(ב) לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחי, בתקנה חדשה, לפיה ייקבע כי לא יסיר, ישנה, יטשטש או יקבע אדם פרטים הנדרשים לסימון לפי תקנה 55(א) בכל כלי טיס, מנוע כלי טיס או פרופלר וחלקיו, כאמור, אלא אם אישר לו זאת המנהל. איסור זה יפה הן לגבי הקביעה של הפרטים לראשונה והן לגבי קיומם המתמשך. יצוין כי מתן אישור המנהל לקביעת הפרטים לראשונה יכול להיעשות במסגרת תהליכי הרישוי של מי שמייצר את כלי הטיס, המנוע או הפרופלר וחלקיו. עוד יצוין כי בנוסח התקנה היום קיימת גם המילה "יטשטש" שאינה קיימת הנוסח המקביל בפ.א.ר.. עם זאת, הוחלט לאמצה גם הנוסח המחליף, וזאת על-מנת למנוע טענות לפיהן ה"טשטוש" שנאסר בעבר מותר עתה, ולאינו בא בגדר "שינוי" או הסרה".

תקנת משנה זו מבוססת על סעיף 45.13(b) לפ.א.ר. (לתקנה 55(ב)).

עוד מבוקש להוסיף תקנה משנה חדשה, (ג) מספרה, ולאסור על אדם להתקין לוחית זיהוי לפי תקנות 52 או 52א לתקנות העיקריות או להסיר לוחית זיהוי שנקבעה כאמור, אלא אם כן אישר לו זאת המנהל, וזאת במטרה להבטיח כי לוחית זיהוי כאמור לא מותקנת בידי מי שלא אושר לכך ולא מוסרת אלא בידי מי שאושר לכך, ובכך למנוע טיפול בלוחית הזיהוי בידי מי שאין לו כלים או מיומנות לעשות כן. בתקנות העיקריות היום לא קיימת הוראה לעניין ההתקנה של לוחית הזיהוי ולכן מבוקש להוסיפה, ובכך להבהיר את החובה באישור המנהל להתקנה של לוחית זיהוי בנוסף על האישור הנדרש להסרה של לוחית זיהוי שהותקנה. אף כאן, מתן אישור המנהל לקביעת לוחית הזיהוי לראשונה יכול להיעשות במסגרת תהליכי הרישוי של מי שמייצר את כלי הטיס או המנוע. תקנת משנה זו מבוססת על סעיף 45.13(c) לפ.א.ר. (לתקנה 55(ג)).

עוד מבוקש לקבוע את המקרים בהם, על אף האמור בתקנות 51א(1) או 55(ב) ו- (ג) לתקנות העיקריות, כפי שפורטו לעיל, ניתן לבצע שינויים בפרטים שעל לוחית הזיהוי או בפרטי הזיהוי (כאשר אין מותקנת לוחית) או שניתן להתקין או להסיר את לוחית הזיהוי, אף שלא בידי מי שייצר את כלי הטיס, מנוע כלי הטיס או הפרופלר וחלקיו, ואף בלי אישור המנהל, בתנאים כפי שיפורטו להלן, וזאת בהקשר המוגדר של ביצוע פעולת בדק במוצר המסומן. כך, ביצוע פעולת בדק הוא פעולה שכיחה ותדירה, הנחוצה לשם שמירה על הכשירות האווירית הנמשכת של המוצר, וממילא תדירותה ואופן ביצועה מחייבים קביעת הוראות שיאפשרו את ביצוע פעולות הבדק השוטפות, מבלי לפגוע בתכלית הזיהוי.

לפיכך, מבוקש לקבוע כי אדם המבצע פעולת בדק רשאי להסיר, לשנות או לקבוע פרטים הנדרשים בסימון מוצר לפי תקנה 55(א) או להסיר לוחית זיהוי שנקבע בכלי טיס או במנוע כלי טיס, ובלבד שמתקיימים בו התנאים הבאים: הוא עושה כן לפי שיטה שאישר המנהל (במטרה להבטיח כי הפעולה נעשית בצורה שיטתית והדירה, המאפשרת את שמירת הסימון) ובסופה של פעולת הבדק מושב המצב לקדמותו, כך שהוראות תקנות 52, 52א ו- 53 לתקנות העיקריות מוסיפות להתקיים במוצר כאמור. יצוין כי בעוד שהסרת, שינוי או קביעת הפרטים הנדרשים בסימון אפשרית כפעולת בדק בפני עצמה, הרי שהסרת לוחית הזיהוי עצמה אינה אפשרית כפעולת בדק בפני עצמה, אלא שההסרה מותרת כאשר הדבר נדרש לשם ביצוע פעולת בדק אחרת.

משמע, התקנה אינה מתירה ניוד או הזזה של לוחית הזיהוי עצמה ממקום למקום, אלא רק הסרתה לשם ביצוע פעולת בדק ואז החזרתה למקום ממנו הוסרה בדיוק. הטעם לכך הוא שקביעת לוחית הזיהוי או הזזתה הן פעולות מורכבות ורגישות, שיש לעשותן רק במקרים יוצאים מהכלל, ורק בידי מי שאושר לכך במפורש בידי המנהל, במסגרת אישור המנהל לדבר. תקנת משנה זו מבוססת על סעיף 45.13(d) לפ.א.ר. (לתקנה 55(ד)).

 עוד מבוקש לקבוע, בהמשך לאמור לעיל, כי מי שהסיר לוחית זיהוי לפי תקנת משנה (ד) לא יתקינה בחזרה אלא בכלי הטיס, במנוע כלי הטיס או בפרופלר וחלקיו מהם הוסרה, וזאת במטרה להבטיח כי לוחית זיהוי לא "נודדת" בין מוצרים שונים באופן שמעקר למעשה את הסימון מתכליתו ומנתק את הקשר שבין המוצר המסומן לבין מי שייצר אותו. תקנת משנה זו מבוססת על סעיף 45.13(e) לפ.א.ר. (לתקנה 55ה)).

לתקנה 8 לתקנות המוצעות, שעניינה: "החלפת תקנות 56 ו- 57 והוספת תקנה 57א"

לתקנה 56 המוצעת, שעניינה: "סימון פריט"

תקנה 56 לתקנות העיקריות עניינה: "זיהוי חלקים חיוניים בכלי טיס", והיא קובעת, בנוסחה הנוכחי, את החובה לסמן "חלק של כלי טיס" שנקבעו לגביו מועדי ביקורת, החלפה או "פעולת אחזקה אחרת" במספר החלק ובמספר סידורי. תקנה 57 לתקנות העיקריות, שעניינה: "זיהוי חלקי חילוף" קובעת, בנוסחה הנוכחי, את החובה לסמן "חלק חילוף" וכן את החריגים לחובה זו.

כך תקנות 56 ו- 57 לתקנות העיקריות, בנוסחן הנוכחי, קובעות למעשה את ההוראות לגבי סימון מה שאינו כלי טיס, מנוע כלי טיס או פרופלר וחלקיו. הוראות אלה אינן שלמות ואינן עולות בקנה אחד עם ההוראות העדכניות של סעיף 45.15 לפ.א.ר., הקובע את ההוראות הישימות לגבי: " Marking requirements for PMA articles, TSO articles, and Critical parts", קרי: סימון פריטים המיוצרים לפי תעודת יצרן חלקים ולפי אפ"א וסימון פריטים חיוניים. יתירה על זאת, בצד העובדה שתקנה 57 אינה עדכנית, הרי שהיא אף לא ברורה דיה, שכן היא קובעת שורה של חריגים לגביהם חובת הסימון לפיה לא חלה, באופן שיוצר אי-בהירות לגבי חובת הסימון שכן חלה לגביהם.

לפיכך, מבוקש לקבוע הוראות מפורטות לגבי זיהוי פריט, בין שהוא מיוצר לפי תעודת יצרן חלקים ובין שהוא מיוצר לפי אפ"א ולגבי זיהוי פריט חיוני (בלי תלות בזהות מי שמייצר אותו). במסגרת זו מבוקש להחליף את תקנות 56 ו- 57 לתקנות העיקריות ולקבוע בהן הוראות לגבי "זיהוי פריט" ולגבי "זיהוי פריט חיוני", בהתאמה, וכן להוסיף תקנה חדשה, 57א מספרה, שעניינה: "צירוף מידע חלף סימון", ובכך ליצור הסדר שלם ועדכני, המתאים להוראות סעיף 45.15 לפ.א.ר. כאמור.

יצוין כי החובה של מי שמייצר מוצר או פריט לסמנו במידע המאפשר התחקות אחר קורותיו, קבועה בתקנות התיעוד, אותן מבוקש לתקן במקביל לתיקון בתקנות הרישום (ראו בתקנה 104(4) [לגבי ייצור לפי תעודת יצרן חלקים] ובתקנה 128(4) [לגבי ייצור לפי אפ"א]). כך, תקנות התיעוד קובעות את חובת הסימון כאמור, אולם מפנות, לגבי פרטי האופן בו יש לקיים את חובת הסימון, לתקנות הרישום.

לפיכך, מבוקש להחליף את תקנה 56 לתקנות העיקריות בתקנה חדשה, שעניינה: "סימון פריט", שתפרט את חובתו של מי שמייצר פריט, אם לפי תעודת יצרן חלקים ואם לפי אפ"א (ראשי תיבות של: אישור פריט אוירונוטי), לסמן כל פריט שהוא מייצר, כמפורט שם. יודגש כי חובת הסימון האמורה מתייחסת לפריט "השלם", כפי שהוא מיוצר לפי רישיון הייצור השייך לעניין ואין היא חלה לגבי פריטיו השונים (שלגבי החיוניים שבהם קיימות הוראות סימון מפורטות בתקנה 57 המוצעת להלן). ככל שרכיבים כאמור נמכרים כ"חלק חילוף", משמע - הם נמכרים לציבור שלא כחלק מהפריט כאמור, הרי שיש לגביהם חובות סימון מפורשות שנקבעו בתקנות 104(5) ו- 128(5) לתקנות התיעוד, לגבי בעל תעודת יצרן חלקים ובעל אפ"א, בהתאמה.    

כך, לגבי מי שמייצר פריט לפי תעודת יצרן חלקים מבוקש לקבוע כי עליו לסמן כל פריט שהוא מייצר בסימון בר-קיימא וקריא (permanently and legibly), משמע: הסימון לא צריך להיות באמצעות לוחית זיהוי דווקא, אולם הוא צריך להיות כזה שמתקיים לאורך זמן, ואינו נשחק או נמחה עם השימוש בפריט או עם חלוף הזמן מקביעתו, וכן עליו להיות קריא, כך שיתאפשר לעמוד על פרטיו (לתקנה 56(א) רישה).

על הסימון כאמור לכלול אחד מאלה: שם בעל תעודת יצרן החלקים, סימנו המסחרי, סימלו או כל סימן מזהה אחר שאישר לו המנהל, וזאת במטרה לקשור את הפריט לבעל תעודת יצרן החלקים שייצרו (ולהבדילו מפריט זהה בתכן אשר מיוצר בידי בעל תעודת ייצור כחלק חילוף למוצר שהוא מייצר, המסומן לפי תקנה 63(4) לתקנות התיעוד) (לתקנה 56(א)(1).

בנוסף על הסימון לכלול את מספר הפריט, וזאת כדי להבטיח את הזיהוי המלא של הפריט (משמע, לא רק זיהויו של בעל תעודת הייצור לגביו אלא גם את מספרו של אותו פריט אצל אותו בעל תעודת ייצור) (לתקנה 56(א)(2)) וכן את האותיות "CAAI-PMA".. יצוין כי האותיות CAAI-PMA, באות להעיד כי הפריט יוצר בידי בעל תעודת יצרן חלקים (Parts Manufacturer Approval) דווקא (לתקנה 56(א)(3)). תקנה זו מבוססת על סעיף 45.15(a) לפ.א.ר.

עוד מבוקש לקבוע את חובתו של מי שמייצר פריט לפי אפ"א לסמן כל פריט שהוא מייצר בסימון בר-קיימא וקריא (permanently and legibly), משמע: אף כאן הסימון לא צריך להיות באמצעות לוחית זיהוי דווקא, אולם הוא צריך להיות כזה שמתקיים לאורך זמן, ואינו נשחק או נמחה עם השימוש בפריט או עם חלוף הזמן מקביעתו, וכן עליו להיות קריא, כך שיתאפשר לעמוד על פרטי הסימון המזהה (לתקנה 56(ב) רישה). על הסימון כאמור לכלול אחד מאלה: שם בעל האפ"א, סימנו המסחרי, סימלו או כל סימן מזהה אחר שאישר לו המנהל, וכן את מספר הפריט (מספר המזהה את התכן המאושר שעל בסיסו מיוצר הפריט), מספר המיפרט הטכני המלא כפי שמפורט באפ"א, כל הסימונים והפרטים הנוספים הנדרשים במפורש לפי האפ"א וכן את המספר הסידורי של הפריט או תאריך ייצורו או שניהם יחד (מספר מזהה ייחודי הקושר את הפריט המסוים לתאריך ייצור מסוים), לפי שיקול דעתו של בעל האפ"א, וזאת במטרה לקשור את הפריט לבעל האפ"א שייצרו, וכדי להבטיח את הזיהוי המלא של הפריט (משמע, לא רק זיהויו של בעל האפ"א לגביו, אלא גם את זיהויו המדויק של אותו פריט אצל אותו בעל אפ"א). תקנה זו מבוססת על סעיף 45.15(b) לפ.א.ר (לתקנה 56(ב)).

לתקנה 57 המוצעת, שעניינה: "סימון פריט חיוני"

מבוקש להחליף את תקנה 57, שעניינה: "זיהוי חלקי חילוף", שקיבלה מענה בתקנה 56 המוצעת לעיל, בתקנה חדשה, שעניינה: "סימון פריט חיוני", המחליפה למעשה את תקנה 56 לתקנות העיקריות בנוסחה הנוכחי, בהסדר שלם ועדכני לגבי החובה לסמן פריט חיוני, כפי שיפורט להלן.

כך, מבוקש לקבוע כי מי שמייצר פריט חיוני - ואין זה משנה אם הוא מייצרו לפי תעודת סוג, לפי תעודת ייצור, לפי תעודת יצרן חלקים או לפי אפ"א - נדרש לסמנו בסימון בר-קיימא וקריא, הכולל מספר סידורי ייחודי לאותו פריט, וזאת בנוסף על כל סימון שנדרש לגבי אותו פריט לפי הוראות הפרק השביעי לתקנות העיקריות. מטרת הסימון הזה היא להבטיח כי פריט חיוני מסומן בצורה ייחודית, המבחינה אותו מפריטים אחרים והמאפשרת לבצע מעקב פרטני אחר כל פריט ופריט מאותו סוג. הטעם לכך הוא שלגבי פריט חיוני יש הגבלות "אורך חיים" מפורטות שקבועות בספרות התחזוקה הישימה לגביו, והצורך לבצע מעקב אחר עמידה בהוראות אלה לעניין "אורך חיים" מחייב כי יזוהו לא רק "משפחת" הפריט, בצורה כללית, אלא כל פריט ופריט, בצורה פרטנית, באופן המאפשר להתחקות אחר הדרך שעשה אותו פריט מייצורו ויאפשר את בדיקתו או את החלפתו על-ידי משתמש הקצה בזמן שהוגדר לו.

לצורך זה מבוקש להגדיר מה הוא "פריט חיוני" שהתקנה ישימה לגביו. כך, "פריט חיוני" לצורך זה הוא פריט שנקבעו לגביו, בספרויות השייכות לעניינו כמפורט בתקנה, מועדי החלפה, פרקי זמן לביקורת או הוראות הנוגעות להחלפה או ביקורת - משמע, ביטויים שונים המעידים על כך שאורך-חייו של אותו פריט מוגבל מלכתחילה (להגדרת פריט חיוני).

תקנה זו מבוססת על סעיף 45.15(c) לפ.א.ר.

לתקנה 57א המוצעת, שעניינה: "סימון שונה"

כן מבוקש, בתקנה חדשה, 57א מספרה, שעניינה: "סימון שונה", לקבוע הוראות לגבי מצב דברים בו מפאת גודלו של פריט, או מטעמים אחרים, לא ניתן או אין זה מעשי לסמן את אותו פריט בסימונים כפי שפורטו לעיל.

כך, במצב דברים בו אדם המייצר פריט סבור כי אותו פריט אינו בר-סימון (אם בשל מימדיו ואם מטעמים אחרים) במידע לפי הוראות הפרק השביעי לתקנות הרישום, אזי עליו לבקש את אישור המנהל לכך (קרי, לקביעתו כאמור). אישור המנהל את קביעת אותו אדם לעניין זה, ולמעשה קבע כי אותו פריט אינו בר-סימון בהתאם להוראות הפרק השביעי לתקנות העיקריות, אזי יהיה על אותו אדם שמייצר פריט כאמור לצרף לפריט, או לאריזתו של הפריט, את המידע האמור, הכל כפי שהורה לו המנהל, וזאת במטרה להבטיח כי המידע השייך לעניין מלווה את הפריט עד להגעתו לייעדו (מכון בדק או בעל תעודת ייצור, למשל), שאז נשמרת היכולת להתחקות אחר מקורו של הפריט.

במצב דברים כאמור יכול המנהל להורות לאדם המייצר פריט כאמור כי על-גבי אריזת הפריט יסומן המידע אותו נדרש היה לסמן על הפריט או כי לכל פריט ופריט יצורף המידע כאמור, למשל, באמצעות תגית מידע המחוברת לאותו פריט.

תקנה זו מבוססת על סעיף 45.15(d) לפ.א.ר.

לתקנה 9 לתקנות המוצעות, שעניינה: "תחילה"

ככלל, התיקונים המוצעים אינם משנים מהותית את ההסדרים החלים היום לגבי סימון מוצרים ופריטים, אף שהם מחייבים למידה והסתגלות מסוימות (למשל, שינוי תבניות הסימון הנהוגות כך שיתאימו לדרישות התיקון).

כמו-כן, אף בעניינים בהם מבוקש לחדש (למשל, סימון כטמ"ם), מבוקש כי תחילת התקנות תהיה מכאן ולהבא. לפיכך, ככלל מבוקש כי התקנות יחלו שלושה חודשים מיום פרסומן (לתקנה 8(א)).

עם זאת, בכל הנוגע ל"פריט חיוני", הרי שבמסגרת התקנות המוצעות מבוקש להגדירו בצורה רחבה יותר מהגדרתו כיום. תקנה 56 לתקנות העיקריות, בנוסחה הנוכחי, מתייחסת ל:"חלק של כלי טיס שלגביו נקבעו מועדי ביקורת והחלפה או פעולת אחזקה אחרת בפרק "הגבלות כושר טיסה" בספר האחזקה לכלי טיס", בעוד שתקנה 57 המוצעת מתייחסת ל: "פריט שנקבעו לגביו, בפרק "הגבלות כושר טיסה" (Airworthiness Limitations) בספר התחזוקה של היצרן (Manufacturer's maintenance manual) או בהוראות לעניין כשירות אווירית נמשכת (Instructions for Continued Airworthiness), מועדי החלפה (Replacement time), פרקי זמן לביקורת (Inspection interval) או הוראות הנוגעות לעניין החלפה או ביקורת.".

פועל יוצא של הדבר הוא הצורך שעל מי שעליו מוטלת חובת הסימון ללמוד את המוצרים ואת הפריטים שהוא מייצר כדי לראות אם הם באים בגדר "פריט חיוני" - שאז יש לגביהם חובות סימון מוגדרות.

על-מנת לאפשר את מיצוי תהליך הלמידה והיישום האמור מבוקש כי תחילת ההוראות לגבי סימון "פריט חיוני" תהיה שישה חודשים מיום הפרסום (לתקנה 8(ב)).