תזכיר חוק העונשין (תיקון מס'...) (תיקונים בעבירות בנשק),התשפ"ב-2021

א. שם החוק המוצע

חוק העונשין (תיקון מס'...)(תיקונים בעבירות בנשק), התשפ"ב-2021.

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

מטרת החוק המוצע לתקן את עבירות הנשק הקבועות בסעיף 144 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין). סעיף 144 כולל שלושה סוגים של עבירות בנשק: עבירת החזקה או רכישה של נשק, שהעונש בצידה שבע שנות מאסר ביחס לנשק ושלוש שנות מאסר ביחס לנשק שהוא חלק, אבזר או תחמושת (סעיף קטן (א)); נשיאה או הובלה של נשק, שהעונש בצידה עשר שנות מאסר ביחס לנשק ושלוש שנות מאסר ביחס לנשק שהוא חלק, אבזר או תחמושת (סעיף קטן (ב)); ייצור, יבוא, יצוא או סחר בנשק, שהעונש בצידה (בחלופות שאינן מסוג של רשלנות) חמש עשרה שנות מאסר (סעיפים קטנים (ב2) ו-(ב3)). הצעת החוק כוללת תיקונים בשני עניינים מרכזיים: האחד, יצירת מדרג ענישה ייחודי לעבירות המבוצעות בנשק שהוא "חלק נשק מהותי", במובחן מנשק שהוא חלק, אבזר או תחמושת כמשמעותו בחוק הקיים. על פי המוצע העונש בצד העבירות של החזקה, רכישה, נשיאה או הובלה של חלק נשק מהותי יוחמר משלוש שנות מאסר לחמש שנות מאסר. השני, החמרת העונש הקבוע בצד רכישת נשק משבע שנות מאסר לעשר שנות מאסר.

ג.  עיקרי החוק המוצע

עיקר 1 (תיקון סעיפים 144(א) ו-144(ב), והוספת סעיף 144(ג2)): סעיפים 144(א) ו-144(ב) קובעים כיום עונש של שלוש שנות מאסר בגין החזקה, רכישה, נשיאה או הובלה של 'חלק, אבזר או תחמושת' של כלי נשק. מוצע לקבוע כי בנסיבות בהן מדובר בחלק נשק מהותי – יוחמר העונש הקבוע בצד עבירות אלה לחמש שנות מאסר. לעניין זה מוצע להגדיר "חלק נשק מהותי" כ"גוף, קנה, צינה, מכלול או סדן של כלי נשק". מטרת תיקון זה להחמיר את העונש בגין עבירות המבוצעות בחלקי נשק עיקריים שבלעדיהם לא ניתן לבצע ירי, וזאת לאור התגברות התופעה של הברחת חלקי אמצעי לחימה והשימוש בהם לייצור של אמצעי לחימה מאולתרים. חלקו המרכזי של הנשק המאולתר בשוק אמצעי הלחימה הבלתי חוקי, המבוסס על הברחה וסחר בחלקי אמצעי לחימה מהותיים, מחייב החמרה של ההתייחסות, בראש ובראשונה בחקיקה, לעבירות המבוצעות בחלקי נשק מהותיים.

עיקר 2 (תיקון סעיפים 144(א) ו-144(ב)): העבירה של רכישת נשק מצויה כיום באותו המדרג של עבירת החזקת נשק, בסעיף 144(א) לחוק, שעונשה שבע שנות מאסר. מוצע להעביר את העבירה של רכישת נשק למדרג החמור יותר של עבירות הובלה ונשיאה של נשק, שבסעיף 144(ב), שהעונש בצידן עשר שנות מאסר. מטרת תיקון זה לשקף את החומרה היתרה שגלומה בעבירה של רכישת נשק, החמורה יותר מעבירה של החזקת נשק. עבירת רכישת נשק מחייבת מעשה אקטיבי מצד העבריין, היא מגדילה ישירות את הביקוש לנשק בלתי חוקי, וכן מגדילה את כמות כלי הנשק וחלקי הנשק הבלתי חוקיים המצויים ברחבי המדינה. מוצע אפוא להחמיר את העונש בגינה לעשר שנות מאסר.

ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יתוקן סעיף 144 לחוק העונשין.

ה. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

אין השפעה

ו. נוסח החוק המוצע:

להלן נוסח החוק מוצע:

הצעת חוק מטעם הממשלה:

הצעת חוק העונשין (תיקון מס'...)(תיקונים בעבירות בנשק), התשפ"ב-2021

 

דברי הסבר

כללי

סעיף 144 לחוק העונשין, שכותרתו "עבירות בנשק", קובע שורה של עבירות המבוצעות בנשק:

סעיף קטן (א) קובע עבירה של שבע שנות מאסר בגין רכישה או החזקה של נשק בלא רשות על פי דין, ושלוש שנות מאסר בגין ביצוע העבירה בנשק שהוא חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2) (מה שיכונה להלן בקיצור 'חלק נשק');

סעיף קטן (ב) קובע עבירה של עשר שנות מאסר בגין נשיאה או הובלה של נשק בלא רשות על פי דין, ושלוש שנות מאסר בגין ביצוע העבירה בחלק נשק כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2).

סעיף קטן (ב1) קובע סייג לתחולת סעיפים קטנים (א) ו-(ב) מקום שבו העבירות נעברו כתוצאה מאי חידוש רישיון לנשק בלבד.

סעיף קטן (ב2) קובע עבירה של חמש עשרה שנות מאסר בגין עבירות של ייצור, יבוא, יצוא או סחר בנשק, או עשיית כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין, וסעיף קטן (ב3) קובע עבירה של חמש עשרה שנות מאסר בגין מכירה או מסירה של נשק למי שאינו רשאי על פי דין להחזקתו, וזאת כאשר העבירה מבוצעת על ידי מי שמורשה על פי דין למכור או למסור נשק. מקום שבו המבצע היה רשלן ביחס להעדר ההרשאה של הקונה להחזיק בנשק – יעמוד עונשו על שלוש שנות מאסר.

סעיף קטן (ג) קובע את ההגדרה של "נשק" לעניין סעיף 144 כולו. ההגדרה כוללת שלושה סעיפים קטנים שמתייחסים לסוגים שונים של כלי נשק: (1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע וכדו', שבכוחם להמית אדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת של כלי זה; (2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור; (3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית או להזיק, לרבות חלק של אחד מאלה. יצוין כי כל שלושת תתי הסעיפים שבהגדרת "נשק" כוללים גם חלק של נשק, לפיכך ככל שלא צוין אחרת במסגרת הסעיף – כל מקום שבו נאמר "נשק" התחולה היא גם על חלק, אבזר או תחמושת של נשק. כאמור, סעיפים קטנים (א) ו-(ב) קובעים במפורש מדרג שונה לעבירות אלו כאשר הן מבוצעות בחלק נשק כאמור בסעיפים קטנים (ג)(1) או (2) (קרי, בשתי הקטגוריות הראשונות שבהגדרת "נשק"). לעומת זאת העבירות המתייחסות לסחר בנשק בסעיפים קטנים (ב2) ו-(ב3) אינן כוללות מדרג פנימי, ולכן התחולה שלהן כיום היא זהה לגבי נשק ולגבי חלק של נשק. עוד יובהר כי כאשר מדובר בנשק מהסוג המתואר בקטגוריה השלישית לעיל (חפץ נפיץ), אין הבחנה בעונש בין נשק לבין חלק נשק בכל עבירות הנשק.

סעיפים קטנים (ג1) עד (ו) עניינם בקביעה של הוראות וחזקות שונות ביחס לעבירות בנשק.

וזו לשון סעיף 144 לחוק:

144. (א)   הרוכש או המחזיק נשק בלא רשות על פי דין להחזקתו, דינו - מאסר שבע שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים.

        (ב)   הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו - מאסר עשר שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים.

        (ב1) סעיפים קטנים (א) ו-(ב) לא יחולו על מי שעבר את העבירות בשל כך בלבד שלא שילם את האגרה לחידוש רשיונו או שלא חודשה תעודת הרשאתו אף שלא היתה מניעה לחידושה, הכל בהתאם לחוק כלי היריה, תש"ט-1949, או התקנות על פיו.

        (ב2) המייצר, מייבא או מייצא נשק או הסוחר בו או עושה בו כל עסקה אחרת שיש עמה מסירת החזקה בנשק לזולתו בין בתמורה ובין שלא בתמורה, בלא רשות על פי דין לעשות פעולה כאמור, דינו - מאסר חמש עשרה שנים.

        (ב3) הרשאי על פי דין למכור או למסור נשק והוא מוכרו או מוסרו לאדם שאינו רשאי על פי דין להחזיק בו, דינו - מאסר חמש עשרה שנים; סבר המוכר או המוסר, כתוצאה מבדיקה רשלנית, שהוא מוכר או מוסר נשק למי שרשאי על פי דין להחזיק בו - דינו מאסר שלוש שנים.

        (ג)    בסעיף זה, "נשק" -

(1) כלי שסוגל לירות כדור, קלע, פגז, פצצה או כיוצא באלה, שבכוחם להמית אדם, וכולל חלק, אבזר ותחמושת של כלי כזה;

(2) כלי שסוגל לפלוט חומר הנועד להזיק לאדם, לרבות חלק, אבזר ותחמושת לכלי כאמור ולרבות מכל המכיל או שסוגל להכיל חומר כאמור ולמעט מכל גז מדמיע כהגדרתו בחוק כלי היריה, תש"ט-1949;

(3) תחמושת, פצצה, רימון או כל חפץ נפיץ אחר שבכוחם להמית אדם או להזיק לו, לרבות חלק של אחד מאלה.

        (ג1)  לענין סעיף זה –

(1) אחת היא אם בעת שנעברה העבירה היה הנשק תקין לשימוש או לא;

(2) הטוען לרשות על פי דין - עליו הראיה.

        (ד)   מקום שנמצא בו נשק, רואים את מחזיק המקום כמחזיק הנשק כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר.

        (ה)   תעודה החתומה בידי קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה והיא מאשרת שחפץ פלוני הוא נשק, תשמש ראיה לדבר, כל עוד לא הוכח היפוכו; אולם הנאשם זכאי להזמין את חותם התעודה לחקירה, ואם עשה כן, לא תשמש התעודה ראיה אלא אם חותם התעודה נענה להזמנה; בית המשפט חייב להודיע לנאשם על זכותו להזמין את חותם התעודה לחקירה.

        (ו)    סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראת כל דין.

 

ביום 9.11.2020 פורסמו המלצות ועדת המנכל"ים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית (להלן – דו"ח הוועדה), וביום 1.3.21 אומצו עקרונות הפעולה שבדו"ח הוועדה על ידי הממשלה[1]. במסגרת דו"ח הוועדה צוין כי אחד המאפיינים והגורמים של תופעת הפשיעה בחברה הערבית הוא הימצאותם וזמינותם של כלי נשק מסוגים שונים בקרב החברה הערבית בהיקפים גדולים לאין שיעור מאשר בחברה הכללית. עבירות האמל"ח והירי גובות מחירים כבדים באובדן חיי אדם, מסכנות חיים ופוגעות לא רק במעורבים בהן, אלא גם בביטחון האישי ובאיכות החיים של אזרחים חפים מפשע. על פי ההערכות, מוחזקים בחברה הערבית עשרות ומאות אלפים של כלי נשק לא חוקיים.[2] ריבוי הנשק והשימוש התכוף בו לביצוע עבירות על ידי גורמי פשיעה במסגרת סכסוכים ואף בעבירות בתוך המשפחה מעצימים את היעדר הביטחון האישי ואת חוסר האמון בכוחות אכיפת החוק, ובכך יש לחזק את המוטיבציה להחזקת נשק גם אצל גורמים שאינם נמנים על מעגלי הפשע. החזקת הנשק באופן בלתי חוקי כשלעצמה מגבירה כמובן את החשש משימוש בו ומפגיעה בחיי אדם, וכך נוצר "מעגל שוטה" שגם בו יש להביא לגידול מתמשך בהתחמשות ובמספר מקרי הירי והרצח. כמו כן, הביקוש הגובר לכלי נשק מביא לעלייה במחירם, והרווח הצפוי מסחר בנשק הולך וגדל. כתוצאה מכך, צעירים רבים מתפתים לרווחים גדולים ומרחיבים את היצע הנשק באמצעות הברחות וגניבות.[3]

הוועדה מצאה כי קיימים פערים במסגרת החוקית התומכת באכיפה כנגד עבירות אמל"ח, אשר מקשים על ביצוע פעולות אכיפה אפקטיביות ועל ענישה אפקטיבית, הנדרשות על מנת לשנות את הנורמות שנוצרו בכל הנוגע להחזקת נשק ולשימוש בנשק. משכך כללה הוועדה במסגרת המלצותיה שורה של המלצות שמטרתן לטייב את האכיפה הפלילית בתחום, להעלות את רמת הענישה ובכך לחזק את אמון הציבור הערבי ברשויות האכיפה בפרט ובמדינת ישראל בכלל, כמובן לצד אמצעים נוספים כמפורט בדו"ח. בין היתר המליצה הוועדה להחמיר את הענישה לגבי סחר בחלקי נשק "מהותיים", אשר נרכשים בנפרד ומשמשים לייצור עצמאי של כלי נשק באמצעות הרכבתם על ידי גורמי הפשיעה.[4]

הצעת החוק שבנדון נועדה בין השאר ליישם את המלצת דו"ח ועדת המנכ"לים האמורה ולהחמיר את העונש הקיים בגין עבירות המבוצעות בחלקי נשק מהותיים. תיקון זה בא לידי ביטוי בכל הסעיפים שבהצעת החוק וכולל תיקונים בסעיפים 144(א) ו-144(ב), וכן הוספת סעיף 144(ג2). התיקונים לסעיפים קטנים (א) ו-(ב) נועדו לקבוע מדרג ביניים שמתייחס לביצוע עבירה ב'חלק נשק מהותי', וסעיף קטן (ג2) המוצע עניינו בקביעת הגדרת "חלק נשק מהותי".

נוסף על כך, נמצא כי קיים פער נוסף בחקיקה הקיימת שעניינו העונש הזהה הקבוע בסעיף 144 לחוק לעבירת החזקת נשק ולעבירת רכישת נשק, וזאת למרות הפער האיכותי ברמת החומרה ובאנטי חברתיות שמגולמות בהן. בעוד עבירת החזקת נשק היא עבירה שיכולה להתבצע באופן פסיבי, הרי שמעשה של רכישת נשק מחייבת פעולה בלתי חוקית אקטיבית, כמו כן היא מגבירה את הביקוש לנשק בלתי חוקי ומגדילה את כמות כלי הנשק הלא חוקיים המצויים באוכלוסייה. מוצע אפוא להחמיר את העונש בצד עבירת רכישת נשק, כך שיעמוד על עשר שנות מאסר, בדומה לעבירות של נשיאה והובלה של נשק שלא כדין. תיקון זה בא לידי ביטוי בסעיפים 1 ו-2 להצעת החוק.

לסעיפים 1(א)(1) ו – (ב)(1)

סעיף 144(א) לחוק קובע כאמור עבירה של החזקה או רכישה של נשק, שהעונש בצידה שבע שנות מאסר, וכן עונש של שלוש שנות מאסר אם העבירה בוצעה בנשק שהוא חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיפים קטנים (1) או (2) להגדרת "נשק". מוצע להחמיר את העונש בצד רכישת נשק, זאת בשל העובדה שהימצאותה באותו המדרג יחד עם החזקת נשק אינה מתיישבת עם הפער האיכותי ברמת החומרה ובאנטי חברתיות שמגולמות בהן, מהטעמים המפורטים לעיל. מוצע אפוא למחוק את מכירת הנשק מסעיף 144(א) ולהוסיפה לסעיף 144(ב), כך שהעונש בגין רכישת נשק יוחמר לעשר שנות מאסר, בדומה לעבירות של נשיאה והובלה של נשק שלא כדין. יצוין כי הרציונל שבמדרג הקיים היום בין סעיף קטן (א) לסעיף קטן (ב) הוא שונה מזה שבבסיס הצעה זו. ההנחה היא כי העונש המוחמר בצד עבירות של נשיאה והובלה של נשק מבטא את הסיכון המוגבר שנשקף מנשק שנמצא בהישג יד ומוכן לשימוש, שהסיכוי שייעשה בו שימוש הוא גבוה יותר. בענייננו מוצע לכלול את עבירת רכישת נשק בסעיף קטן (ב) יחד עם עבירות הנשיאה וההובלה, וזאת למרות שהחומרה היתרה שמאפיינת אותה היא מטעמים אחרים, כמפורט לעיל.

לסעיפים 1(א)(2) ו – (ב)(2)

כאמור, בהמשך להמלצות דו"ח ועדת המנכ"לים, מוצע להחמיר את העונש בצד העבירות של רכישה, החזקה, נשיאה או הובלה של נשק שהוא חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיפים קטנים (ג)(1) או (ג)(2), כאשר מדובר ב'חלק נשק מהותי'. תיקון זה נועד לבטא את החומרה היתרה שבביצוע עבירה בחלק נשק שמאפשר ייצור של נשק מאולתר, לעומת חלקי נשק אחרים. השגת חלקי נשק על מנת ליצור מהם כלי נשק נעשית בדרכים מגוונות. ניתן לרכוש חלקי נשק באמצעות אתרי אינטרנט מסוימים, להזמינם בדואר ואף להפיקם בצורה עצמאית. אף כי הרכבת הנשק דורשת ידע בתחום, התפתחה מומחיות כאמור בקרב גורמים עברייניים, וכיום מדובר בתופעה הולכת ומתרחבת שלהערכת המשטרה, לאור הקלות שבהשגת חלקי הנשק ומגוון הדרכים לעשות זאת, רק תגבר. תיקון זה אף מהווה חלק מגישה כללית של החמרת ההתייחסות לחלקי אמל"ח, נוכח חלקם המשמעותי של כלי נשק מאולתרים בתעשיית הנשק הלא חוקי. מטרת התיקון לסייע במאבק בעבירות הנשק, שהיקפן גדל באופן ניכר בשנים האחרונות, בפרט בחברה הערבית, במטרה להפחית את הפשיעה ולהגביר את תחושת הביטחון האישי, כפי שפורט בהרחבה לעיל.

מוצע אפוא להחמיר את העונש בגין עבירה לפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב) שמבוצע בחלק נשק מהותי משלוש שנות מאסר לחמש שנות מאסר, כך שהעונש בגין החזקת חלק נשק מהותי, נשיאתו או הובלתו יעמוד על חמש שנות מאסר. יובהר כי כיום סעיף קטן (ב) קובע עונש מוחמר של עשר שנות מאסר על נשיאתו או הובלתו של נשק, להבדיל מחלק נשק, וזאת כפי הנראה נוכח הסיכון המוגבר הקיים בנשיאת נשק המוכן לשימוש והסיכון כי אכן יוביל לירי גבוה יותר.

לסעיף1(ד)

מוצע כאמור להוסיף סעיף קטן (ג2) שבמסגרתו יוגדר מהו "חלק נשק מהותי". מוצע להגדיר "חלק נשק מהותי" כך: "חלק או אבזר, כאמור בפסקאות (ג)(1) ו – (ג)(2), שהוא גוף, קנה, צינה, מכלול או סדן של כלי הנשק". ההגדרה המוצעת מבוססת על עמדה מקצועית של חטיבת הזיהוי הפלילי במשטרת ישראל אשר לסוגים השונים של חלקי נשק. חלקים אלו מתאפיינים בכך שהם רכיב הכרחי ביצור כלי נשק שמסוגל לבצע ירי, ולא ניתן לרכשם בישראל באופן חוקי. יצוין כי הרכיבים 'צינה מכלול וסדן' מתייחסים לאותו החלק כפי שהוא מכונה בסוגי נשק שונים – אקדח, תת מקלע ורובה. עוד יצוין כי הרישה של ההגדרה מכוונת לעבירות בחלקי נשק הקבועות בסעיפים קטנים 144(א) ו-144(ב), ולכן היא מתייחסת לסוגי הנשק שכלולים בפסקאות (ג)(1) ו-(ג)(2) בלבד, שרק ביחס אליהן קיימות עבירות ספציפיות. במסגרת הדיונים שלאחר הפצת התזכיר תימשך הבחינה של הגדרת "חלק נשק מהותי".