פקודה זו תיקרא פקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט).

וקף לא מושלמי שנעשה בפני בית דין מושלמי דתי לפני התפרסם דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922, יוכל המקדיש של אותו וקף או, אם מת המקדיש, האפוטרופוס על הוקף, או, אם יש יותר מאפוטרופוס אחד, רוב האפוטרופסים של הוקף שנתמנו עפ"י שטר הוקף או שנתמנו ע"י בית הדין לפני יום תחילתה של פקודה זו, לפנות לבית המשפט האזרחי, תוך שמונה עשר חודש מהתאריך דלעיל, בבקשה לתת צו להמיר את הוקף ולעשותו הקדש לצרכי צדקה עפ"י הוראות פקודת ההקדשות לצרכי צדקה; ומשהוגשה הבקשה יוכל בית הדין להודיע שהרכוש יוחזק בתורת הקדש עפ"י הוראות הפקודה דלעיל כאילו נוצר ההקדש עפ"י הוראותיה של אותה פקודה.

(ב) משפט או מו"מ משפטי אחר בדבר הנהלת וקף כזה יובא בפני בית הדין של העדה הדתית שמקדיש הוקף השתייך לה; אם לא השתייך המקדיש לעדה דתית או אם אין בית דין קבוע לעדה, יובא המשפט או המו"מ המשפטי בפני בית המשפט האזרחי אשר ידון בו לפי עיקרי הצדק הכלליים.

נחלקו בית משפט דתי ובית משפט אזרחי בשאלה אם הענין הנידון הוא ענין של וקף בגדר שיפוטו המיוחד של בית דין דתי, מעבירים את הענין לבית המשפט המיוחד שהוזכר בסעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922.