[1]תיק הצעת חוק מס':803-10-2015-000151

סימוכין: 803-99-2015-091777

תזכיר חוק העונשין (תיקון מס'...) (תנאים לתחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ לפי סעיפים 14 ו-15), התשפ"א-2021

א. שם החוק המוצע

חוק העונשין (תיקון מס'...)(תנאים לתחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ לפי סעיפים 14 ו-15), התשפ"א-2021.

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

מטרת החוק המוצע לעדכן את הוראות תחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ, הקבועות בסעיפים 14 ו-15 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק). "עבירת חוץ" מוגדרת בסעיף 7(ב) לחוק כעבירה שאינה עבירת פנים, ו"עבירת פנים" היא עבירה שנעברה כולה או מקצתה בשטח ישראל, או מעשה הכנה לעבור עבירה, ניסיון, ניסיון לשדל אחר או קשירת קשר לעבור עבירה, שנעשו מחוץ לישראל, ובלבד שהעבירה כולה או מקצתה, היתה אמורה להיעשות בתוך שטח ישראל (ראו ההגדרה בסעיף 7(א) לחוק). סעיפים 13-17 לחוק קובעים את תחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ, ובמסגרת זו קבועים, בסעיפים 14 ו-15 לחוק, התנאים לתחולת הדין הישראלי על עבירה שבוצעה נגד אזרח ישראלי או תושב ישראל ועל עבירה שבוצעה על ידי אזרח ישראלי או תושב ישראל. מטרת החוק המוצע לעדכן הוראות אלו בשלושה עניינים:

האחד נוגע לתנאי לפיו הדין הישראלי יחול על עבירת החוץ רק אם לא חל לגבי העבירה סייג לאחריות פלילית על פי דיני המדינה בה נעברה העבירה (להלן – הדין המקומי, או הדין הזר), הקבוע בסעיף 14(ב)(2). בעניין זה מוצע לקבוע כי סייג לאחריות פלילית לעניין זה כולל אך ורק סייגים הנוגעים לפליליות המעשה לפי סעיפים 34ו עד 34כ (ביניהם הגנה עצמית, צורך וכורח), ולא סייגים הנוגעים למימוש האחריות הפלילית (כגון חנינה והתיישנות). תיקון זה נועד להתאים את הוראות הסעיף לרציונליים שבבסיסו, אשר נוגעים, בין השאר, לעיקרון לפיו לא ראוי להעמיד אדם לדין על מעשה שביצע במדינה זרה, אם התנהגותו לא היתה עבירה במקום ביצועה. סייגים הנוגעים למימוש האחריות הפלילית ולא לפליליות המעשה אינם גורעים מהאיסור החל בעת ביצוע המעשה ועל כן אין מקום לכך שהם ימנעו את תחולת הדין הישראלי על מעשים אלו;

השני נוגע להוראת סעיף 15(ב) לפיה לא נדרש להוכיח, לעניין עבירות מסוימות, כי המעשה מהווה עבירה גם לפי דיני המדינה שבה בוצעה העבירה (המכונה 'תנאי הפליליות הכפולה'). סעיף 15(ב) מחריג את העבירות המנויות בו מתנאי הפליליות הכפולה בלבד ולא מיתר התנאים המנויים בסעיפים קטנים 14(ב) ו–(ג) לתחולת הדין הישראלי על עבירת חוץ. בעניין זה מוצע לקבוע כי גם התנאים הקבועים בסעיף 14(ב)(2) ובסעיף 14(ג), לפיהם תנאי לתחולת הדין הישראלי הוא שלא חל לגבי העבירה סייג לאחריות פלילית לפי דיני אותה מדינה ולא ניתן להטיל בשל העבירה עונש חמור מזה שניתן היה להטיל לפי דיני אותה מדינה, לא יחולו לגבי העבירות הפטורות מתנאי הפליליות הכפולה המנויות בסעיף 15(ב). תיקון זה נועד אף הוא להתאים את הוראות הסעיף לרציונלים שבבסיסו. ההחרגה של רשימת העבירות המנויה בסעיף 15(ב) מתנאי הפליליות הכפולה נועדה לאפשר העמדה לדין של עבריינים בעבירות אלו על אף וללא תלות בדין המקומי ביחס למעשה העבירה באותה מדינה. אלא שביחס לעבירות המנויות בסעיף 15(ב), בשים לב לחומרתן ומאפייניהן, אין מקום להתחשב בדין הזר, לא רק ביחס לתנאי הפליליות הכפולה אלא גם לעצם קיומן של הגנות בדין הזר או לענישה המקסימלית הקבועה בו. לפיכך אין די בהחרגת תנאי הפליליות הכפולה בלבד, אלא יש להחריג את התנאי להיעדר סייג לאחריות הפלילית לפי הדין המקומי ואת ההגבלה לעונש המקסימלי הקבוע בדין המקומי, על מנת לוודא שהוראות הדין המקומי כשלעצמן אכן אינן מסכלות את האפשרות להעמיד לדין בהתאם לחומרת העבירה בישראל.  יצוין, כי במסגרת ביקורת על יישום מדינת ישראל את הסטנדרטים של ארגון ה OECD בנוגע למאבק בשוחד עובדי ציבור זרים, המליץ הארגון על תיקון כאמור בהקשר לעבירה זו.

השלישי נוגע אף הוא לחריגים לתנאי הפליליות הכפולה הקבועים בסעיף 15(ב) לחוק. בעניין זה מוצע להוסיף לרשימת העבירות, שלגביהם לא נדרש להוכיח את תנאי הפליליות הכפולה, פרט נוסף שעניינו עבירות מין לפי סימן ה' לפרק י' לחוק, שנעברו בקטינים. תיקון זה נועד לסייע בהתמודדות עם תופעות של פגיעה וניצול מיניים של קטינים מחוץ לגבולות ישראל, מתוך הכרה בפגיעותם המוגברת ובסיכון המוגבר לניצולם המיני. בפרט, התיקון נועד לסייע במאבק בתופעה חוצת הגבולות של ניצול מיני מסחרי ולא מסחרי של קטינים, כגון תופעת תיירות המין. כן נועד התיקון לבטל את התנאי לפליליות כפולה ביחס לפגיעות מיניות שמבוצעות על ידי פוגע ישראלי בקטין ישראלי במהלך שהות משותפות בחו"ל. זאת, בשל המצב הפגיע במיוחד שבו מצויים קטינים בנסיבות אלו, ובשל העובדה שבנסיבות אלו הרציונלים שבבסיס תנאי הפליליות הכפולה נחלשים מאד.

ג.  עיקרי החוק המוצע

עיקר 1 - תיקון סעיף 14(ב)(2):

ברע"פ 5717/15 מדינת ישראל נ' פלוני (22.10.15), קבע בית המשפט העליון כי המונח "סייג לאחריות פלילית" כולל הן סייגים לפליליות המעשה והן סייגים למימוש האחריות הפלילית. באותו מקרה נעברה עבירת מין במשפחה על ידי אזרח ישראלי מחוץ לישראל והתיישנה על פי דיני המדינה בה נעברה, אך לא לפי הדין הישראלי. מוצע לשנות את הדין בנקודה זו ולהבהיר בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, כי סמכות השיפוט על עבירות חוץ מוגבלת אך ורק לסייגים לפליליות המעשה לפי הדין הזר, ולא לסייגים למימוש האחריות הפלילית. ההנחה בבסיס תנאי הפליליות הכפולה היא כי אדם המבצע מעשה בשטחה של מדינה זרה, מנחה עצמו ומתנהג בהתאם להוראות המותר והאסור החלות באותה המדינה, ועל כן לא ראוי להעמידו לדין מקום שהתנהגותו היתה מותרת במקום ביצועה. עם זאת, כאשר מדובר בעבירה שהתיישנה או במחסום דיוני אחר למימוש האחריות הפלילית, הרציונל האמור לא מתקיים. בעת ביצועו, היה המעשה אסור לפי הדין הזר ועושה המעשה אמור היה לכוון את התנהגותו בהתאם לדין המהותי ולהימנע מלבצעו. מוצע אפוא לתקן את סעיף 14(ב)(2) כך שהמונח "סייג לאחריות פלילית" יתוקן ל-"סייג לפליליות המעשה".

עיקר 2 (תיקון סעיף 15(ב)):

סעיף 15 לחוק העונשין קובע, כאמור, את תחולת דיני העונשין של מדינת ישראל על עבירות המבוצעות על ידי אזרח או תושב ישראל, וסעיף קטן (ב) מונה רשימה מצומצמת של עבירות שלא חל לגביהן תנאי הפליליות הכפולה, הקבוע בסעיף 14(ב)(1). עם זאת, התנאים הקבועים בסעיף 14(ב) ו-(ג), המגבילים את תחולת הדין הישראלי בשל סייג לאחריות פלילית ובשל העונש שניתן להטיל במדינה בה בוצעה העבירה - חלים ומהווים תנאי לתחולת הדין הישראלי גם כאשר מדובר בעבירות שמנויות בסעיף 15(ב). כאמור לעיל, אותן סיבות בשלן מוצדק להחריג את רשימת העבירות מתנאי הפליליות הכפולה מצדיקות את החרגתן גם משני התנאים הנוספים האמורים, שנוגעים אף הם להוראות הדין הזר ביחס למעשה העבירה. מוצע אפוא לתקן את סעיף 15(ב) כך שבנוסף לאי תחולת התנאי האמור בסעיף 14(ב)(1) על העבירות המנויות בו, לא יחולו על העבירות המנויות בסעיף זה גם התנאים הקבועים בסעיף 14(ב)(2) ובסעיף 14(ג).

עיקר 3 (תיקון סעיף 15(ב) – עבירות מין בקטינים):

ההצדקה להחרגת שורה של עבירות מתנאי הפליליות הכפולה בסעיף 15(ב) נטועה על פי רוב באופיין של עבירות אלו כעבירות חמורות, החוצות גבולות של מדינות, ואשר קיימים לגביהן סטנדרטים בין-לאומיים שנועדו להבטיח העמדת העבריינים לדין ומניעת מציאת זירת פעולה ומקלט על ידי עבריינים במדינות שבחרו שלא להפליל את המעשה. מוצע להוסיף לרשימת העבירות המוחרגות מתנאי הפליליות הכפולה, המנויות בסעיף 15(ב) לחוק, עבירות מין שבוצעו בקטין, במטרה להתמודד עם תופעות של פגיעה וניצול מיניים של קטינים מחוץ לגבולות ישראל, מתוך הכרה בפגיעותם המוגברת ובסיכון המוגבר לניצולם המיני. הצעת החוק מבקשת להתמודד עם התופעה חוצת הגבולות של ניצול מיני מסחרי ולא מסחרי של קטינים, ובכלל זה תופעת תיירות המין, וכן עם תופעה של פגיעות מיניות שנעשות על ידי פוגע ישראלי בקטין ישראלי במהלך שהות משותפת שלהם בחו"ל, כגון במהלך טיול משפחתי לחו"ל או נסיעה לחו"ל מטעם מסגרת חינוכית פורמלית או לא פורמלית. במקרה כזה יש הצדקה לכך שהדין הישראלי יחול מבלי להתחשב במגבלות הנוגעות לדין הזר. מוצע אפוא לתקן את סעיף 15(ב) כך שתתווסף לרשימת העבירות המנויות בו גם עבירת מין, לפי סימן ה' לפרק י' לחוק, שנעברה בקטין.

ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יתוקנו סעיפים 14(ב)(2) ו- 15(ב) לחוק העונשין.

ה. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

אין השפעה

ו. נוסח החוק המוצע:

להלן נוסח החוק מוצע:

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק העונשין (תיקון מס'...) (תנאים לתחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ לפי סעיפים 14 ו -15) התשפ"א-2021

דברי הסבר

כללי

סימן ג' לפרק ג' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק) קובע את תחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ. "עבירת חוץ" מוגדרת בסעיף 7(ב) לחוק כעבירה שאינה עבירת פנים, ו"עבירת פנים" היא עבירה שנעברה כולה או מקצתה בשטח ישראל, או מעשה הכנה לעבור עבירה, ניסיון, ניסיון לשדל אחר או קשירת קשר לעבור עבירה, שנעשו מחוץ לישראל, ובלבד שהעבירה כולה או מקצתה, היתה אמורה להיעשות בתוך שטח ישראל (ראו ההגדרה בסעיף 7(א) לחוק). סעיפים 13-17 לחוק קובעים את תחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ: סעיף 13 עוסק בעבירות שבוצעו נגד מדינת ישראל והעם היהודי; סעיף 14 עוסק בעבירות שבוצעו נגד אזרח ישראלי או תושב ישראל (תחולה פרסונלית-פסיבית); סעיף 15 עוסק בעבירות שבוצעו על ידי אזרח ישראלי או תושב ישראל (תחולה פרסונלית-אקטיבית); סעיף 16 עוסק בסמכות אוניברסלית – עבירות שבוצעו נגד משפט העמים; וסעיף 17 קובע תחולה שילוחית - החלת הדין הישראלי לבקשת מדינה זרה על פי התחייבות באמנה בין-לאומית. סעיף 9(ב) לחוק קובע כי לא תהיה העמדה לדין על עבירת חוץ אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו בכתב, אם ראה כי יש בכך ענין לציבור. סמכות זו הואצלה לפרקליט המדינה, למשנהו ולפרקליט מחוז דרום.

סעיף 14(ב) לחוק קובע תנאים לתחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק (קרי על עבירה שנעברה נגד חיי אזרח ישראלי או תושב ישראל, גופו, בריאותו או חירותו, או על עבירה שנעברה בידי אדם שהיה, בשעת עשיית העבירה או לאחר מכן, אזרח ישראלי או תושב ישראל). תנאים אלה, מלבד התנאי לפיו העבירה היא עבירה גם לפי דיני המדינה בה נעברה (להלן – תנאי הפליליות הכפולה), הקבוע בפסקה 14(ב)(1), חלים גם על תחולת הדין הישראלי לפי סעיף 16 לחוק. תנאים אלו מגבילים את תחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ בשלושה עניינים: (1) בתנאי כי המעשה יהווה עבירה לפני דיני המדינה בה בוצע, מבחינת יסודותיה, וכי לא חל לגביה סייג לאחריות הפלילית; (2) בתנאי כי האדם לא זוכה כבר מעבירה זו באותה מדינה, ואם הורשע בה – לא נשא את עונשו (תנאי של סיכון כפול בנסיבות מסוימות); (3) לא ניתן להטיל על האדם בשל עבירה זו עונש חמור יותר מזה הקבוע במדינה שבה בוצעה. לכך יש להוסיף תנאי נוסף לפיו העבירות לגביהן ניתן להחיל את סמכות השיפוט לא יהיו עבירות קלות (עבירה שהעונש בצדה הוא שנת מאסר או יותר, בתחולה לפי סעיף 14 לחוק, ועבירות פשע או עוון – בתחולה לפי סעיף 15 לחוק);

וזו לשון סעיף 14 לחוק:

14.  (א) דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירות-חוץ נגד חיי אזרח ישראלי או תושב ישראל, גופו, בריאותו או חירותו, שהעונש המרבי עליהן הוא מאסר שנה או יותר.

(ב) נעברה העבירה בשטח הנתון לשיפוטה של מדינה אחרת, יחולו עליה דיני העונשין של ישראל רק בהתקיים כל אלה:

                        (1) היא עבירה גם לפי דיני אותה מדינה;

                        (2) אין חל לגבי העבירה סייג לאחריות פלילית לפי דיני אותה מדינה;

                        (3) האדם לא זוכה כבר ממנה באותה מדינה או אם הורשע בה לא נשא את העונש שהוטל עליו בגללה.

(ג) לא יוטל בשל העבירה עונש חמור מזה שניתן היה להטיל לפי דיני המדינה בה נעברה העבירה.

 

סעיף 15 קובע, כאמור, את תחולת דיני העונשין של מדינת ישראל על עבירות המבוצעות על ידי אזרח או תושב ישראל. הסעיף קובע כי התנאים הקבועים בסעיף 14(ב) ו-(ג) יחולו גם על עבירות חוץ כאמור, אך בסעיף קטן (ב) מנה המחוקק שורת עבירות שלגביהן לא חל תנאי הפליליות הכפולה.

וזו לשון סעיף 15 לחוק:

15. (א) דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירת-חוץ מסוג פשע או עוון, שנעברה בידי אדם שהיה, בשעת עשיית העבירה או לאחר מכן, אזרח ישראלי או תושב ישראל; הוסגר אדם מישראל למדינה אחרת בשל אותה עבירה ונתן שם את הדין עליה, לא יחולו עוד עליה דיני העונשין של ישראל.

(ב)  הסייגים האמורים בסעיף 14(ב) ו-(ג), יחולו לגבי תחולת דיני העונשין של ישראל גם לפי סעיף זה; ואולם, הסייג האמור בסעיף 14(ב)(1) לא יחול אם העבירה היא אחת מאלה, והיא נעברה על ידי מי שהיה בזמן עשיית העבירה אזרח ישראלי:

(1) ריבוי נישואין לפי סעיף 176;

(2) עבירה לפי סימן י' לפרק ח' שנעברה בקטין או בקשר לקטין;

(2א) מתן שוחד לעובד ציבור זר לפי סעיף 291א;

(3) הוצאה אל מעבר לגבולות המדינה לפי סעיף 370;

(4) גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות לפי סעיף 376ב;

(5) סחר בבני אדם לפי סעיף 377א.

הרציונל לתנאי הפליליות הכפולה לצורך גיבוש סמכות השיפוט החוץ-טריטוריאלית, הוא כי על אדם חלה בראש ובראשונה הנורמה המחייבת במקום שבו הוא נמצא. זאת בשל הכלל שלפיו סמכות השיפוט העיקרית נתונה לריבון בשטח שבו בוצעה העבירה ואילו סמכות השיפוט הנתונה למדינת אזרחותו של המבצע היא סמכות שיורית בלבד (ראו ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין כרך א, 247 (התשמ"ד)).  כמו כן בשל ההנחה כי אדם המבצע מעשה בשטחה של מדינת זרה, מנחה עצמו ומתנהג בהתאם להוראות המותר והאסור החלות באותה המדינה, ועל כן, לא ראוי להעמידו לדין מקום שהתנהגותו היתה מותרת במקום ביצועה (Geoffrey R. Watson, Offenders Abroad: The Case of Nationality-Based Criminal Jurisdiction, 17 Yale J. Int'l L 41, 79 (1992).).

מנגד ההצדקה להחרגת שורה של עבירות מתנאי הפליליות הכפולה בסעיף 15(ב) נטועה על פי רוב באופיין של עבירות אלו כעבירות חמורות, החוצות גבולות של מדינות, ואשר קיימים לגביהן סטנדרטים בין-לאומיים שנועדו להבטיח העמדת העבריינים לדין ומניעת מציאת זירת פעולה ומקלט על ידי עבריינים במדינות שבחרו שלא להפליל את המעשה. כך למשל, לגבי העבירה של סחר בבני אדם המנויה בפרט (5), החרגתה מתנאי הפליליות הכפולה נועדה להבטיח העמדה לדין של עבריין ישראלי גם אם העבירה נעברה במדינה בה לא קיימת עבירה פלילית כזו, וזאת על מנת לסייע למאבק הבין-לאומי בתופעה חמורה זו (ראו בדברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 91) (איסור סחר בבני אדם), התשס"ו-2006, ה"ח 231, 237-236, בנוגע להוספת עבירת הסחר בבני אדם לסעיף 15(ב)). יחד עם זאת יש לציין כי ישנן עבירות שהוחרגו מטעמים אחרים, כגון עבירת ריבוי נישואין, המנויה בפרט (1), שהוספה לסעיף 15(ב) במטרה שלא תסוכל מטרת החוק למנוע אורח חיים פוליגמי במדינת ישראל, על ידי קיום טקס הנישואין השניים במדינה זרה שאיננה אוסרת על ריבוי נישואין (דברי הסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ב-1992, ה"ח 2098, 121).

נציין כי סקירה של המשפט במדינות אחרות מעלה כי במהלך השנים חל שינוי בנוגע לתפיסה של סמכות שיפוט חוץ-טריטוריאלית, הן במדינות המשפט המקובל והן במדינות המשפט הקונטיננטאלי. התגברות הפשיעה הבין-לאומית חוצת הגבולות, המאבק בטרור, והקלות בה ניתן לעבור ממדינה למדינה השפיעו על האופן בו מיושם תנאי הפליליות הכפולה וכן לתיקוני חקיקה בנושא זה. ניתן לראות מגמה של שינוי ביחס לתנאי הפליליות הכפולה במדינות שונות אשר באה לידי ביטוי בחקיקה פנים ארצית שמקנה למדינה, בפרט ביחס לעבירות מין בקטינים, סמכות שיפוט פרסונלית בנוגע לאזרחיהן ותושביהן, ללא קשר למיקום הגיאוגרפי בו בוצעה העבירה וללא תנאי הפליליות הכפולה. כך למשל, בבריטניה, עניינו של אזרח בריטניה המבצע מחוץ לשטחה עבירות מין מסוימות אינו כפוף לפליליות המעשה במקום ביצוע העבירה; בארצות הברית נחקק תיקון האוסר על אזרח או תושב אמריקאי לקיים יחסי מין מסחריים מחוץ לגבולות ארצות הברית, כאשר מדובר בקטינים מתחת לגיל 18, לרבות הפקת פורנוגרפיית קטינים; באוסטרליה נחקק חוק פדראלי העוסק באופן נרחב בתיירות מין בקטינים, בו נקבע כי הוראותיו חלות על כל אזרח או תושב אוסטרליה שמבצע עבירות מין בקטינים מחוץ לגבולות אוסטרליה, והדבר אינו כפוף לפליליות המעשה במקום ביצוע העבירה; בגרמניה, חוק העונשין קובע כי אין צורך בפליליות כפולה ככל שמדובר בעבירת מין נגד קטין, וכי לא חל תנאי הפליליות הכפולה ביחס לעבירות מין שבוצעו על ידי אחראי או על ידי הורה אם מבצע העבירה ונפגע העבירה הם גרמנים. כן הוסר תנאי הפליליות הכפולה ביחס לעבירות הקשורות בסחר בבני אדם לצרכי מין; בצרפת חוק העונשין מרחיב את תחולת הסמכות הפלילית החוץ-טריטוריאלית לכלל עבירות המין כנגד קטינים, וקובע כי לגביהן לא נדרש להוכיח פליליות כפולה ללא תלות בעונש וללא תלות באזרחותו של הקטין הנפגע, וראו הרחבה לעניין מגמה זו במדינות אלה בדברי ההסבר לסעיף 2(ב). בנוסף לאמור, ישנן מדינות בהן קיימת סמכות שיפוט חוץ-טריטוריאלית רחבה שחלה על מגוון רחב של עבירות המבוצעות בחו"ל על ידי אזרח המדינה ולא רק על רשימה מצומצמת של עבירות. כך למשל בצרפת אין תנאי פליליות כפולה לעבירות שדינן עשר שנות מאסר ומעלה (La Code Penal 113-6 (1992)). בנוסף, ככל שקורבן העבירה הינו אזרח צרפת, גם על עבירות שמהוות "עוון" לפי החוק הצרפתי, לא חל תנאי הפליליות הכפולה (La Code Penal 113-7 (1992)).

בתזכיר זה מוצעים תיקונים לסעיפים 14 ו – 15 לחוק העונשין שנועדו לעדכן את הוראות תחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ בשלושה עניינים: האחד נוגע לתנאי לפיו אין חל לגבי העבירה סייג לאחריות פלילית על פי דיני המדינה בה נעברה העבירה, הקבוע  בסעיף 14(ב)(2). בעניין זה מוצע לקבוע כי סייג לאחריות פלילית לעניין זה כולל אך ורק סייגים הנוגעים לפליליות המעשה (ביניהם הגנה עצמית, צורך וכורח), ולא סייגים הנוגעים למימוש האחריות (כגון חנינה והתיישנות); השני נוגע להוראת סעיף 15(ב) לפיה תנאי הפליליות הכפולה בלבד אינו חל לגבי העבירות המנויות בה, אך התנאים האחרים האמורים בסעיף 14(ב) ו–(ג) ממשיכים לחול. בעניין זה מוצע לקבוע כי גם התנאים הנוגעים לסייג לאחריות פלילית ולעונש בצד העבירה במדינה בה בוצעה העבירה לא יחולו לגבי העבירות הפטורות מתנאי הפליליות הכפולה המנויות בסעיף 15(ב); השלישי נוגע אף הוא לחריגים לתנאי הפליליות הכפולה הקבועים בסעיף 15(ב) לחוק. בעניין זה מוצע להוסיף לרשימת העבירות פרט נוסף שעניינו עבירות מין שנעברו בקטין.

 

לסעיף 1

סעיף 14(ב) ו-(ג) מונה כאמור את התנאים לתחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ, ובכלל זה את הדרישה שבסעיף קטן (ב)(2) לפיה "אין חל לגבי העבירה סייג לאחריות פלילית לפי דיני אותה מדינה". ברע"פ 5717/15 מדינת ישראל נ' פלוני (22.10.15), נדונה משמעותו של סעיף 14(ב)(2) ופרשנותו. בית המשפט העליון בחן את ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף, לשונו ותכליתו, והגיע למסקנה כי המונח "סייג לאחריות פלילית" כולל הן סייגים לפליליות המעשה והן סייגים למימוש האחריות הפלילית. במקרה זה דובר על עבירת מין במשפחה שנעברה על ידי אזרח ישראלי מחוץ לישראל והתיישנה על פי דיני המדינה בה נעברה, אך לא לפי הדין הישראלי. בית המשפט ביסס הכרעתו על כמה שלבים: ראשית, הוא קבע כי לשון החוק כיום – "סייגים לאחריות פלילית" – רחבה יותר מהמונח "סייגים לפליליות המעשה" וכוללת גם סייגים למימוש האחריות הפלילית. שנית, הוא סבר שהתכלית הסובייקטיבית של הוראת סעיף 14(ב)(2) מובילה למסקנה כי המחוקק התכוון, כשחוקק תיקון 39 לחוק העונשין, להחריג מסמכות השיפוט על עבירות חוץ גם סייגים למימוש האחריות הפלילית, וזאת נוכח ההיסטוריה החקיקתית של הסעיף. שלישית, בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי גם התכלית האובייקטיבית של סעיף 14(ב)(2) תומכת בפרשנות רחבה שלו, הכוללת גם סייגים למימוש האחריות הפלילית. זאת על בסיס ההנחה כי בעבירת חוץ היותו של הקרבן או התוקף ישראלי היא מקרית, כי העבירה פוגעת בראש ובראשונה בסדר הציבורי של המדינה שבשטחה היא נעברה, וכי משכך הקרבן מוגן באופן מספק על ידי חוקי המדינה הזרה שבשטחה הוא נמצא. כל אלה מצדיקים פרשנות מצמצמת לסמכות השיפוט הישראלית על עבירות חוץ ובהגבלתה, נוכח היותה סמכות שיורית בלבד. לאור הפרשנות האמורה קבע בית המשפט כי לא ניתן להעמיד את הנאשם לדין בישראל בעבירה זו.

מוצע לשנות את הדין בנקודה זו ולהבהיר בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, כי סמכות השיפוט על עבירות חוץ מוגבלת אך ורק לסייגים לפליליות המעשה לפי הדין הזר, ולא לסייגים למימוש האחריות הפלילית. כאמור, ההנחה בבסיס תנאי הפליליות הכפולה היא כי אדם המבצע מעשה בשטחה של מדינה זרה, מנחה עצמו ומתנהג בהתאם להוראות המותר והאסור החלות באותה המדינה, ועל כן לא ראוי להעמידו לדין מקום שהתנהגותו היתה מותרת במקום ביצועה. עם זאת, כאשר מדובר בעבירה שהתיישנה או במחסום דיוני אחר למימוש האחריות הפלילית, הרציונל האמור לא מתקיים. בעת ביצועו, היה המעשה אסור לפי הדין הזר ועושה המעשה אמור היה לכוון את התנהגותו בהתאם לדין המהותי ולהימנע מלבצעו. זאת, ללא תלות בתקופת ההתיישנות שחלה על אותה עבירה. תנאים הנוגעים למימוש האחריות דומים בטיבם יותר לסדרי דין ודיני ראיות ולא למהות העבירה: כפי שאין התחשבות בסדרי הדין ובדיני הראיות באותה מדינה בה בוצעה העבירה, גם אם אלו עשויים להיטיב את מצבו של הנאשם, כך לא ראוי להימנע הימנעות מוחלטת מהחלת הדין הישראלי כאשר קיימת באותה מדינה תקופת התיישנות שונה.

פרשנות רחבה למונח "סייג" ברוח זו עלולה להוביל, למשל, לטענה שלא ניתן יהיה להעמיד תאגיד ישראלי לדין על עבירה שאינה מנויה בסעיף 15(ב) שהוא ביצע בחו"ל, רק מהסיבה שבאותה מדינה לא קיימת אחריות פלילית לתאגידים ובכך לחתור תחת המגמה בעולם להגביר את אחריות המדינה ביחס לתאגידיה הפועלים במדינות אחרות בעולם ולא לתת יד לניצול מדינות מתפתחות בידי תאגידים זרים.

 

אמנם התכלית המקורית של סעיפים 14 ו-15 לחוק התבססה על התפיסה של סמכות שיפוט שיורית בעבירות חוץ ועל כיבוד ריבונותה של המדינה שבה נעברה העבירה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהשינויים שחלו בעולם בעשורים שחלפו מאז תיקון 39 לחוק העונשין. הקלות שבה ניתן לעבור בין מדינות והנגישות של יעדים בחו"ל, כמו גם הפיכת העולם ל'כפר גלובלי' בהיבטים רבים של חיי האזרחים, מצדיקים פרשנות רחבה יותר לסמכות השיפוט על עבירות חוץ. הנחת המוצא שהובאה בפסיקת בית המשפט העליון, שעבירה שמבוצעת על ידי ישראלי במדינה זרה מהווה הפרה של הסדר הציבורי של אותה המדינה בלבד, ולכן מיצוי הדין עם הנאשם הוא עניינה של אותה המדינה בלבד בהתאם לדיניה המקומיים, היא כבר לא חזות הכל. כאמור, במדינות שונות בעולם ניתן לראות מגמה של הגמשה והרחבה של סמכות השיפוט על עבירות חוץ – במיוחד ביחס לעבירות מין בקטינים.

על כן מוצע לתקן את סעיף 14(ב)(2) כך שהמונח "סייג לאחריות פלילית" יתוקן ל- "סייג לפליליות המעשה", וזאת על מנת שיחול על סייגים הקבועים בסימן ב' לפרק ה'1 לחוק העונשין (סעיפים 34ו-34כ) בלבד. הסייגים הקבועים בסעיפים אלו שוללים את פליליות המעשה בעת ביצועו מטעם היורד לשורש האחריות הפלילית של העושה (כגון הגנה עצמית, אי שפיות, כורח וצורך). לעומת זאת, מוצע כי סייגים המקימים מחסום מפני העמדה לדין אך אינם שוללים את פליליות המעשה מעיקרו, כגון התיישנות, לא יהיה בהם כדי למנוע תחולה חוץ-טריטוריאלית של הדין הישראלי.

יודגש כי הרחבת תחולת הדין הישראלי על עבירות חוץ המבוצעות נגד אזרח או תושב ישראל או על ידי אזרח או תושב ישראל, כאשר באותה מדינה קיים סייג למימוש האחריות הפלילית, אין משמעותו העמדה לדין "אוטומטית" של האזרח הישראלי או של האזרח הזר שביצע עבירות אלו במדינה הזרה. כאמור, העמדה לדין בעבירות חוץ היא רק על ידי היועץ המשפטי לממשלה, סמכות שכאמור הואצלה לגורמים בכירים בפרקליטות. במסגרת שיקול דעת זה נבחנות שאלות שונות, ביניהן השאלה האם מרכז חייו של הישראלי הוא בישראל או במדינה אחרת, זהות הקורבן וזיקתו לישראל וכן מה מירב הזיקות של הישראלי במקרה הנדון. ככל שיתקבל התיקון המוצע עדיין ניתן יהיה לבחון במסגרת שיקולים אלו גם את השאלה האם באותה מדינה קיים סייג למימוש האחריות הפלילית. בחינה זו מאפשרת גמישות והתחשבות בדין הזר והעמדה לדין בישראל במקרים המתאימים בלבד.

 

לסעיף 2(א)

סעיף 15 לחוק העונשין קובע, כאמור, את תחולת דיני העונשין של מדינת ישראל על עבירות המבוצעות על ידי אזרח או תושב ישראל, וסעיף קטן (ב) מונה רשימה מצומצמת של עבירות שלא חל לגביהן תנאי הפליליות הכפולה, הקבוע בסעיף 14(ב)(1). עם זאת, יתר התנאים הקבועים בסעיף 14(ב) ו-(ג), קרי התנאים של היעדר סייגים לאחריות הפלילית לפי הדין הזר, הגבלת העונש המוטל בגין העבירה לעונש המקסימלי שניתן להטיל בדין הזר והעדר סיכון כפול, חלים ומהווים תנאי לתחולת הדין הישראלי גם כאשר מדובר בעבירות שמנויות בסעיף 15(ב).

המצב החוקי הקיים מעלה את השאלה מדוע לגבי עבירות המנויות בסעיף 15(ב) יש מקום להתחשב בתנאים המצוינים בסעיף 14(ב)(2) ובסעיף 14(ג), המגבילים את תחולת הדין הישראלי בשל סייג לאחריות פלילית ובשל העונש שניתן להטיל במדינה בה בוצעה העבירה. אותן סיבות בשלן מוצדק להחריג את רשימת העבירות מתנאי הפליליות הכפולה מצדיקות את החרגתן גם משני התנאים הנוספים האמורים, שנוגעים אף הם להוראות הדין הזר ביחס למעשה העבירה. כך למשל, לא ניתן יהיה להעמיד לדין אזרח ישראל שביצע עבירה של מעשה זנות בקטין (עבירה המנויה בסעיף 15(ב)) במדינה שבה קיים סייג לאחריות הפלילית ביחס למעשה זה, ולא ניתן יהיה להטיל עליו עונש חמור יותר מזה הקבוע בדין הזר בצד עבירה זו, גם אם מדובר בעונש נמוך ביותר. מצב זה חותר, למעשה, תחת הרציונל שבוויתור על תנאי הפליליות הכפולה, כפי שתואר לעיל, ומעמיד בסכנה את המאבק הנחרץ בעבירות אלו.

טענות אלו עלו גם בדוח ביקורת של ארגון ה-OECD  בנושא יישום מדינת ישראל את הסטנדרטים בנוגע למאבק במתן שוחד לעובדי ציבור זרים. הארגון המליץ כי ישראל תתקן את חוק העונשין על מנת להסיר את המגבלות לפי סעיפים קטנים 14(ב)(2) ו-14(ג) לחוק בכל הנוגע לעבירת מתן שוחד לעובד ציבור זר הקבועה בסעיף 291א לחוק (ואשר כלולה בסעיף 15(ב)). החשש של הארגון היה מכך שמדינות בעולם יפלילו אמנם את המעשה של מתן שוחד לעובד ציבור זר, אולם יקבעו בצד העבירה עונש קל מאוד או סייג לאחריות שמאיין את היכולת להעמיד לדין בגין עבירה זו, ובכך יסכלו את תכלית האיסור. עם זאת הטענות של הארגון כנגד המצב המשפטי הקיים ביחס לעבירת שוחד זר נכונות גם לשאר העבירות שמנויות בסעיף 15(ב), ולכן מוצע לתקן זאת ביחס לסעיף קטן 15(ב) בכללותו.

יודגש כי אין דין התנאי הקבוע בסעיף 14(ב)(3) כדין שני התנאים האחרים, ולכן הוא אינו כלול בתיקון המוצע. תנאי זה עוסק במצב בו התנהל משפט נגד האזרח הישראלי במדינה הזרה והוא זוכה מן העבירה, או שהוא הורשע בה ונשא את עונשו. תנאי זה, המגן על נאשם מפני "סיכון כפול" בנסיבות מסוימות, מגלם ערך מוגן אחר, של הסתמכות האדם על משפט שנערך לו, ועל כן אין מקום להחריגו לגבי העבירות המנויות בסעיף 15(ב).

אשר על כן מוצע לתקן את סעיף 15(ב) כך שבנוסף לאי תחולת התנאי האמור בסעיף 14(ב)(1) על העבירות המנויות בו, לא יחולו על העבירות המנויות בסעיף זה גם התנאים הקבועים בסעיף 14(ב)(2) ובסעיף 14(ג). יודגש כי גם בעניין זה העמדה לדין בעבירות חוץ היא באישור גורמים בכירים בפרקליטות, ועל כן ניתן לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ולהעמיד לדין במקרים המתאימים בלבד.

 

לסעיף 2(ב)

מוצע להוסיף לרשימת העבירות המוחרגות מתנאי הפליליות הכפולה, המנויות בסעיף 15(ב) לחוק, עבירות מין שבוצעו בקטין. כאמור, ישנם רציונלים שונים בבסיס הוספת העבירות השונות לסעיף 15(ב). הסרת תנאי הפליליות הכפולה ביחס לעבירות מין שבוצעו בקטין נועדה להתמודד עם תופעות של פגיעה וניצול מיניים של קטינים מחוץ לגבולות ישראל, מתוך הכרה בפגיעותם המוגברת ובסיכון המוגבר לניצולם המיני.

תופעה מרכזית עימה מבקשת הצעת החוק להתמודד היא תופעה חוצת גבולות של ניצול מיני מסחרי ולא מסחרי של קטינים. רשת האינטרנט והקידמה הטכנולוגית הביאו עמן סכנות לא מבוטלות לקטינים ברשת. בין השאר הן הקלו על האפשרות "לצוד" קטינים ברשת כקרבנות פוטנציאליים (Explanatory Report to the Council of Europe Concention on the Protection of Children against Sexual Exploitation and Sexual Abuse, Council of Europe Treaty Series- No. 201, 11 (25/10/2007).). הניצול המיני של קטינים באמצעות הרשת נעשה בדרכים שונות. חלקן אינן כרוכות בעזיבת מדינת אזרחותו של העבריין (כגון עבירות של פרסום תועבה או עבירות מין שמבוצעות באמצעות רשת האינטרנט עצמה), אך חלקן מנצלות את הרשת על מנת לאתר קרבנות פוטנציאליים קטינים או מקומות שבהם ניתן לקבל שירותי מין מקטינים (תיירות מין), כאשר בעקבות זאת העבריין נוסע למדינה זרה ומבצע בה את עבירות המין. בתיקים מעין אלו המדינה מחויבת להוכיח את תנאי הפליליות הכפולה ביחס לכל עבירת מין שבוצעה בקטין. דרישה זו אינה מוצדקת ביחס לעבירות מסוג זה, שכן מדובר בתופעה פלילית חמורה וחוצת גבולות שיש למנוע אותה ברמה הגלובלית ולמנוע את האפשרות לנצל דין מקומי כזה או אחר על מנת לחמוק מאחריות פלילית. מטרת התיקון, אפוא, לייתר את הצורך בהוכחת הפליליות הכפולה בתיקים מסוג זה ולהסיר את החסמים למאבק בתופעה זו.

תיקון זה אף מתיישב עם הוראות אמנת מועצת אירופה בדבר הגנה על ילדים מפני ניצול מיני והתעללות מינית ("אמנת לנזרוטה"), אליה שוקלת ישראל הצטרפות בימים אלה. אמנת לנזרוטה מהווה אמנה רב צדדית של מועצת אירופה שמטרתה למנוע ולהתמודד עם ניצול והתעללות מינית בילדים ולהגן על זכויות ילדים שנפגעו כתוצאה מניצול או התעללות מינית, תוך קידום שיתוף פעולה לאומי ובינלאומי בתחום (אמנת לנזרוטה, בעמ' 9). האמנה נחתמה ב-25 באוקטובר 2007, ונכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2010, וחברות בה כיום 44 מדינות מתוך מדינות מועצת אירופה (כל מדינות אירופה מלבד אירלנד, אזרבייג'אן וארמניה). על פי אמנת לנזרוטה נדרשות/מתבקשות המדינות החברות לבטל את תנאי הפליליות הכפולה ביחס לעבירות המנויות באמנה - התעללות מינית, זנות קטינים, הפקת פורנוגרפיית קטינים והשתתפות קטינים בפורנוגרפיה. זאת בין השאר על מנת להתמודד עם תופעת תיירות המין, בה אנשים נוסעים אל מחוץ למדינת האזרחות שלהם על מנת לבצע עבירות מין בקטינים במדינות מסוימות שבהן אין את הרצון, את האמצעים או את התשתית המשפטית המתאימה כדי לאכוף אותן בצורה אפקטיבית בדין המדינתי הפנימי (אמנת לנזרוטה, בעמ' 18).

יודגש כי כבר היום כלולה ברשימת החריגים שבסעיף 15(ב), בין השאר, עבירת זנות או תועבה (עבירה לפי סימן י' לפרק ח' לחוק) שנעברה בקטין או בקשר לקטין. כך למשל צריכת זנות מקטין, שימוש בקטין לעשיית פרסום תועבה ופרסום של פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, מוחרגים כולם מתנאי הפליליות הכפולה וניתן להעמיד בגינם לדין ללא תלות בדין הנוהג במדינה בה בוצעו. ההחרגה של עבירות זנות ותועבה שבוצעו בקטינים מתנאי הפליליות הכפולה נעשתה במטרה להילחם בתופעת ניצולם המיני של קטינים באמצעות שיתוף פעולה בינלאומי (ראו בדברי ההסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 52), התשנ"ח-1998, ה"ח 2369, בעמ' 465). עם זאת עבירות מין שבוצעו בקטין אינן מוחרגות מתנאי הפליליות הכפולה, וזאת על אף שההבחנה בין שתי הקבוצות של העבירות עשויה להיות שרירותית לעתים. כך למשל במקרים רבים צריכת זנות מקטין מהווה גם עבירת מין כלפיו. כמו כן ניצולם של קטינים לתעשייה של פורנוגרפיית קטינים כרוך על פי רוב בביצוע עבירות מין בקטינים אלו.

תופעה נוספת עמה מבקשת ההצעה להתמודד היא פגיעות מיניות שנעשות על ידי פוגע ישראלי בקטין ישראלי במהלך שהות משותפת שלהם בחו"ל, כגון במהלך טיול משפחתי לחו"ל או נסיעה לחו"ל מטעם מסגרת חינוכית פורמלית או לא פורמלית. תופעה זו באה לידי ביטוי בשורה של תיקים המטופלים בפרקליטות המדינה, ועצם העובדה שעבירת המין בוצעה בחו"ל מחייבת את המדינה להוכיח כי המעשה מהווה עבירה לפי הדין הזר, ביחס לכל מדינה שבה בוצעה עבירה. כך למשל אם מדובר בטיול חוצה מדינות שבוצעו במהלכו עבירות מין בקטין, נדרשת המדינה להוכיח כי תנאי הפליליות הכפולה מתקיים בכל מדינה ומדינה.

מוצע בתזכיר זה להסיר את הדרישה להוכחת פליליות כפולה במקרים אלו מטעם כפול: ראשית, פגיעותם של קטינים כקרבנות לעבירות מין מתעצמת עוד יותר כאשר הם מצויים בסביבה זרה והתלות שלהם במבצע העבירה גדולה אפילו יותר. יתרה מכך, פעמים רבות למבצע העבירה שליטה על בחירת יעד הנסיעה המשותפת לו ולקרבן העבירה, כך שלמעשה ביכולתו לבחור יעד שבו ימוזער הסיכון המשפטי הנשקף לו, וזאת גם במקרים שבהם לא מדובר בתכנון מוקדם אשר יהפוך את העבירה לעבירת פנים. שנית, ההצדקה לתנאי הפליליות הכפולה בנסיבות אלו חלשה ביותר משום שלאף אחד מהצדדים לעבירה אין זיקה למדינה שבה בוצעה העבירה ולמעשה מיקום העבירה הוא שרירותי. בנסיבות אלו, שבהן הפגיעה נעשתה בין ישראלים ושהות הצדדים באותה מדינה היא זמנית, יש למדינת ישראל אינטרס גדול יותר להעמיד לדין את הפוגע מאשר למדינה שבה בוצעו העבירות. כמו כן בנסיבות אלו לא ניתן לומר שמבצע העבירה הנחה עצמו על פי הכללים החלים באותה מדינה. ככל שהמבצע היה מודע להוראות הדין המקומי ולהבדלים בינו לבין הדין הישראלי, הרי שכאמור הוא אך ניצל אותם על מנת לבצע את זממו.

על מנת לתת מענה לשתי התופעות שהוזכרו לעיל ולשפר את יכולתה של המדינה להיאבק בהן, מוצע כאמור להוסיף בסעיף 15(ב) עבירת מין לפי סימן ה' לפרק י' לחוק שנעברה בקטין.

כאמור, תיקון זה מתיישב עם החקיקה במדינות רבות. כך למשל בבריטניה, עניינו של אזרח בריטניה המבצע מחוץ לשטחה את אחת מעבירות המין המנויות בתוספת השנייה לחוק בדבר עבירות מין (הכוללת עבירות מין בקטינים), אינו כפוף לפליליות המעשה במקום ביצוע העבירה (Sexual Offences Act, 2003, c. 42, §72 (Eng.).). בפרסום ממשלתי של בריטניה בדבר הוראות החוק אף צוין, שבין מטרות הוראות החוק נכללת גם המטרה לשפר את ההתמודדות עם עבירות מין בקטינים שמהווים בני משפחה של הפוגע, או שמתגוררים באותה מדינה, אשר מבוצעות במהלך חופשה מחוץ לבריטניה, ואינן מדווחות עד לחזרה אליה (Guidance on Part 2 of the Sexual Offences At 2003, 64 (September 2018)).  בארצות הברית נחקק תיקון האוסר על אזרח או תושב אמריקאי לקיים יחסי מין מסחריים מחוץ לגבולות ארצות הברית, כאשר מדובר בקטינים מתחת לגיל 18, לרבות הפקת פורנוגרפיית קטינים (ראו 18 U.S. Code §2423 (2002)). הפסיקה האמריקאית אף קבעה כי לקונגרס מותר לקבוע סמכות חוץ-טריטוריאלית בעניין זה ללא תנאי של פליליות כפולה, מהנימוק שהקונגרס פעל במסגרת סמכותו בעבירות שקשורות ליחסי מסחר. זאת, משום שהחוק נועד להפליל תיירות מין, אשר הנה תופעה בעלת אלמנטים מסחריים בין הצדדים לעבירה (United States v. Clark, 435 F.3d 1100, 1103 (9th Cir. 2006)). באוסטרליה נחקק חוק פדראלי העוסק באופן נרחב בתיירות מין בקטינים, בו נקבע כי הוראותיו חלות על כל אזרח או תושב אוסטרליה שמבצע עבירות מין בקטינים מחוץ לגבולות אוסטרליה, והדבר אינו כפוף לפליליות המעשה במקום ביצוע העבירה (Crimes (Child Sex Tourism) Amendment Act 1994 s50AD.). בגרמניה, חוק העונשין קובע כי אין צורך בפליליות כפולה ככל שמדובר בעבירת מין נגד קטין (§5(8)(b) StGB.). לצד זאת החוק קובע כי לא חל תנאי הפליליות הכפולה ביחס לעבירות מין שבוצעו על ידי אחראי או על ידי הורה אם מבצע העבירה ונפגע העבירה הם גרמנים (§5(8)(a) StGB). בנוסף, הוסר תנאי הפליליות הכפולה ביחס לעבירות הקשורות בסחר בבני אדם לצרכי מין (§6(3) StGB). בצרפת חוק העונשין מרחיב את תחולת הסמכות הפלילית החוץ-טריטוריאלית לכלל עבירות המין כנגד קטינים, וקובע כי לגביהן לא נדרש להוכיח פליליות כפולה ללא תלות בעונש וללא תלות באזרחותו של הקטין הנפגע (La Code Penal 222-22 (1992)).[3] זאת, כאמור, מעבר לסמכות השיפוט החוץ-טריטוריאלית שהדין הצרפתי מחיל ביחס לעבירות שעונשן עשר שנות מאסר ומעלה וביחס לעבירות קלות יותר שבוצעו כנגד אזרח צרפתי.

יודגש גם כאן כי הצורך באישור של גורם בכיר בפרקליטות לצורך העמדה לדין בעבירות חוץ תאפשר בחינה של נסיבות המקרה והעמדה לדין במקרים המתאימים בלבד. עבירות מין בקטינים יכולות להיות מבוצעות בהקשרים שונים ובנסיבות שונות, ובמסגרת ההחלטה אם לאשר העמדה לדין בעבירת חוץ ביחס אליהן ייבחנו נסיבות המקרה המסוים לאור הרציונליים שתוארו לעיל.