תוכן עניינים

תזכיר חוק. 2

א. שם החוק המוצע. 2

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים. 2

ג. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים. 3

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה. 3

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקנים במשרדי הממשלה וההיבט המינהלי 3

ו. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר. 3

1.  הגדרות. 4

2.  שיפוי 6

3.  דין עבודה בבידוד. 7

4.  בקשה לשיפוי 7

5.  הגשת בקשה. 7

6.  העברת מידע. 8

7.  שווי יום מחלה. 9

8.  שיפוי המוסד. 9

9.  סמכות שיפוט. 9

10. תחולה. 9

דברי הסבר. 9

 

תזכיר חוק

א. שם החוק המוצע

תזכיר חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה)(תיקון מס' __), התש"א-2020.

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

על רקע התפשטות המחלה הנגרמת על ידי נגיף SARS-COV-2 (להלן – נגיף הקורונה או הנגיף) בישראל, הכריז שר הבריאות ביום 27 בינואר 2020 על המחלה כמחלה מידבקת מסוכנת. לצורך מניעת התפשטות הנגיף ושמירה על בריאות הציבור, הטילה הממשלה הגבלות משמעותיות, ביניהן חובת בידוד של עד 14 ימים לשבים מחו"ל או למי שנחשף לחולה מאומת בנגיף. בהתאמה, ביום 4 בפברואר 2020, פורסמה תעודת מחלה גורפת מטעם ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, לפיה כל מי שחייב בבידוד, יראו אותו כחולה לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן - החוק או חוק דמי מחלה). זאת, לאור החשש המשמעותי שיש בהדבקה בקרוב מי שחייב בבידוד, כדי למנוע התקהלות בקופות החולים והעמסה על מערכת הבריאות העמוסה ממילא בתקופה זו, וכדי למנוע תמריץ שלילי ממי שחייב בבידוד להגיע בכל זאת לעבודתו על מנת ששכרו לא ייפגע. ביום 27 ביולי 2020 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 1633/20 "סל" שירותי סיעוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (להלן – פסק הדין בעניין ימי בידוד), אשר קבע כי בידוד אינו מחלה כהגדרתה בחוק, ופסל את ההסדר של תעודת מחלה גורפת. עם זאת, בית המשפט העליון השהה את כניסת פסק הדין בעניין ימי בידוד לתוקף עד ליום 30 בספטמבר 2020, וזאת כדי לתת שהות להיערך לשינוי הנורמטיבי, והכל בשים לב לתכלית הראויה של בידוד אנשים שמתקיים בהם החשש כי נדבקו בנגיף הקורונה וכדי לקטוע את שרשרת ההדבקה ולמנוע את המשך הפצת הנגיף. לאחרונה, חלה התפרצות מחודשת של הנגיף ונקבעו מגבלות נוספות על הציבור ועל המשק. התפרצות זו מעלה את החשש כי יגדל מספר החייבים בבידוד. לבקשת המדינה אישר בית המשפט העליון להשהות בתקופה נוספת את כניסת פסק הדין בעניין ימי בידוד לתוקף, וזאת על מנת לאפשר למדינה שהות להשלים הכנת ההסדר החקיקתי.

 

לכן, מוצע כעת לקבוע הוראת שעה, לפיה החל מיום פרסום הוראת השעה ועד ליום 30 ביוני 2021, עובד שנעדר מעבודתו עקב היותו בבידוד לפי צו בריאות העם, יהיה זכאי להשתמש בימי המחלה שצבורים לטובתו אצל המעסיק. התשלום בעבור ימי המחלה יהיה בהתאם לקבוע בחוק: 0% מערך יום מחלה על היום הראשון, 50% מערך יום מחלה על היום השני, 50% מערך יום מחלה על היום השלישי  ו-100% החל מהיום הרביעי לבידוד. המדינה והמעסיקים יחלקו את עלות הבידוד הנותרת שווה בשווה. עם זאת, נקבעו הוראות פרטניות לעניין תחולה של הסדרים מיטיבים מסוימים.

 

כמענה לעובדים שאין ברשותם מכסת ימי מחלה, נקבע כי עובדים אלו יקבלו תשלום עבור ימי הבידוד, בהתאם לחלוקה הבאה: 0% מהשכר על היום הראשון, 50% מהשכר על היום השני, 50% מהשכר על היום השלישי, ו-70% החל מהיום הרביעי והלאה. כאשר העלות תמומן במלואה על-ידי המדינה. כך, יימנע התמריץ השלילי בדבר הימנעות מבידוד. כהשלמה למהלך זה, מוצע לקבוע הסדרים לשיפוי חלקי של המעסיקים בגין תשלום דמי בידוד עבור עובד שנעדר מעבודתו.

 

בהתאמה, מוצע כי מעסיקים יהיו זכאים לשיפוי בגין היעדרם של עובדיהם ששהו בבידוד רטרואקטיבית, החל מיום 1 באוקטובר 2020, וזאת החל מהמועד שבו פסק הדין בעניין ימי בידוד היה אמור להיכנס לתוקף לפני הדחייה הנוספת שביקשה המדינה מבית המשפט העליון לצורך יישום הסדר זה.

 

עוד מוצע במסגרת תזכיר חוק זה לתקן את חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, כמפורט להלן.

 

המוסד לביטוח לאומי מקבל דיווחים שונים אודות העובדים, הנחלקים לדיווח חודשי ודיווח חצי שנתי או שנתי.

 

מן הניסיון המצטבר במוסד עולה כי מרבית המעסיקים במשק עומדים בחובת הדיווח התקופתי המקוון והדבר משפר את המידע הקיים במוסד לביטוח לאומי אודות נתוני העובדים.

 

ביחס לדיווח החודשי, המוסד מקבל דיווח מן המעסיקים באופן מקוון או באמצעות טפסים ידניים.

 

המידע המדווח בדיווח החודשי הינו כוללני בלבד, ואינו מאפשר למוסד לדעת "בזמן אמת" אודות ההכנסות והנתונים בדבר עבודת העובדים, דבר שיש לו השפעות משמעותיות הן בנוגע לזכאות לגמלה, והן בנוגע לחישוב דמי הביטוח. 

 

כמו כן, הגשת הדיווחים בטופס ידני גוררת מטבע הדברים שגיאות בדיווחים בשל מילוי נתונים שונים או הקלדה שגויה וכן עיכוב בעדכון חשבונות המעסיקים. כמו כן, הגשת הטופס הידני דורשת מן המעסיק לגשת אל הבנק וזאת חלף הגשת הטופס באופן מקוון.

 

התיקון המבוקש בא, בין היתר,  לאפשר למוסד לדעת מידע נדרש ומפורט ביחס לעובדים, דבר אשר ימצה את זכותם לגמלה וכן ייתן מידע נכון אודות חיוב דמי הביטוח.

 

בנוסף, התיקון המבוקש בא להתאים את מנגנוני הדיווח אל העולם המודרני כאשר ניתן לבצע פעולות רבות באמצעים אלקטרוניים ללא צורך בטפסים ידניים. מטרת ההצעה היא לשפר השירות למעסיקים ולחסוך במילוי הטפסים ובהקלדתם.

 

ג. השפעת תזכיר החוק המוצע על החוק הקיים

תיקון חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020.

תיקון חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

 

ד. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקציב המדינה

העלות של תזכיר זה נאמדת ב-500 מיליון שקלים חדשים עלות זו תוצא מהסכום הנכלל בסעיף 3ב(א2)(2)(ג) לחוק יסוד: משק המדינה.

 

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על תקנים במשרדי הממשלה וההיבט המינהלי

אין.

 

ו. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

 

תזכיר חוק מטעם משרד האוצר:

 

תזכיר חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה)(תיקון מס' __), התשפ"א-2020

 

 

 

דברי הסבר

לסעיף 1

 

כללי על רקע התפשטות המחלה הנגרמת על ידי נגיף SARS-COV-2 (להלן – נגיף הקורונה או הנגיף) בישראל, הכריז שר הבריאות ביום 27 בינואר 2020 על המחלה כמחלה מידבקת מסוכנת. לצורך מניעת התפשטות הנגיף ושמירה על בריאות הציבור, הטילה הממשלה הגבלות משמעותיות, ביניהן חובת בידוד של עד 14 ימים לשבים מחו"ל או למי שנחשף לחולה מאומת בנגיף. בהתאמה, ביום 4 בפברואר 2020, פורסמה תעודת מחלה גורפת מטעם ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, לפיה כל מי שחייב בבידוד, יראו אותו כחולה לפי חוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן - החוק או חוק דמי מחלה). זאת, לאור החשש המשמעותי שיש בהדבקה בקרוב מי שחייב בבידוד, כדי למנוע התקהלות בקופות החולים והעמסה על מערכת הבריאות העמוסה ממילא בתקופה זו, וכדי למנוע תמריץ שלילי ממי שחייב בבידוד להגיע בכל זאת לעבודתו על מנת ששכרו לא ייפגע. ביום 27 ביולי 2020 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 1633/20 "סל" שירותי סיעוד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו) (להלן – פסק הדין בעניין ימי בידוד), אשר קבע כי בידוד אינו מחלה כהגדרתה בחוק, ופסל את ההסדר של תעודת מחלה גורפת. עם זאת, בית המשפט העליון השהה את כניסת פסק הדין בעניין ימי בידוד לתוקף עד ליום 30 בספטמבר 2020, וזאת כדי לתת שהות להיערך לשינוי הנורמטיבי, והכל בשים לב לתכלית הראויה של בידוד אנשים שמתקיים בהם החשש כי נדבקו בנגיף הקורונה וכדי לקטוע את שרשרת ההדבקה ולמנוע את המשך הפצת הנגיף. לאחרונה, חלה התפרצות מחודשת של הנגיף ונקבעו מגבלות נוספות על הציבור ועל המשק. התפרצות זו מעלה את החשש כי יגדל מספר החייבים בבידוד. לבקשת המדינה אישר בית המשפט העליון להשהות בתקופה נוספת את כניסת פסק הדין בעניין ימי בידוד לתוקף, וזאת על מנת לאפשר למדינה שהות להשלים הכנת ההסדר החקיקתי.

 

לכן, מוצע כעת לקבוע הוראת שעה, לפיה החל מיום פרסום הוראת השעה ועד ליום 30 ביוני 2021, עובד שנעדר מעבודתו עקב היותו בבידוד לפי צו בריאות העם, יהיה זכאי להשתמש בימי המחלה שצבורים לטובתו אצל המעסיק. התשלום בעבור ימי המחלה יהיה בהתאם לקבוע בחוק: 0% מערך יום מחלה על היום הראשון, 50% מערך יום מחלה על היום השני, 50% מערך יום מחלה על היום השלישי  ו-100% החל מהיום הרביעי לבידוד. המדינה והמעסיקים יחלקו את עלות הבידוד הנותרת שווה בשווה. עם זאת, נקבעו הוראות פרטניות לעניין תחולה של הסדרים מיטיבים מסוימים.

 

כמענה לעובדים שאין ברשותם מכסת ימי מחלה, נקבע כי עובדים אלו יקבלו תשלום עבור ימי הבידוד, בהתאם לחלוקה הבאה: 0% מהשכר על היום הראשון, 50% מהשכר על היום השני, 50% מהשכר על היום השלישי, ו-70% החל מהיום הרביעי והלאה. כאשר העלות תמומן במלואה על-ידי המדינה. כך, יימנע התמריץ השלילי בדבר הימנעות מבידוד. כהשלמה למהלך זה, מוצע לקבוע הסדרים לשיפוי חלקי של המעסיקים בגין תשלום דמי בידוד עבור עובד שנעדר מעבודתו.

 

בהתאמה, מוצע כי מעסיקים יהיו זכאים לשיפוי בגין היעדרם של עובדיהם ששהו בבידוד רטרואקטיבית, החל מיום 1 באוקטובר 2020, וזאת החל מהמועד שבו פסק הדין בעניין ימי בידוד היה אמור להיכנס לתוקף לפני הדחייה הנוספת שביקשה המדינה מבית המשפט העליון לצורך יישום הסדר זה.

 

לסעיף 3א מוצע לקבוע הגדרות שונות הדרושות לצורך יישום חוק זה.

 

להגדת "מעסיק" מוצע להחריג, אך ורק מהגדרת מעסיק לעניין הסעיפים העוסקים בשיפוי מעסיקים, גופים מסוימים, לרבות גופים המזוהים באופן מלא עם המדינה או הנתמכים על ידה במישרין או בעקיפין וכן גופים שלממשלה בעלות מלאה או חלקית בהם. גופים אלה הוחרגו מתוך תפיסה שהם נשענים בדרך זו אחרת על המדינה ואינם מתמודדים בעצמם עם כוחות השוק, ולכן, בין היתר, זכאים לתשלומים שונים מהמדינה, גם אם לא ישירות עבור שיפוי תשלום דמי בידוד לעובדיהם. בנוסף, מוצע להחריג מעסיק בעבור העסקה של מסתנן כהגדרתו בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, מכיוון שהעסקה כאמור היא בניגוד לדין, ואין מקום לשפות מעסיק בעבור העסקה שלא כדין.

 

להגדרת "עובד השוהה בבידוד" מוצע לקבוע את תחולת החוק לגבי עובדים אשר נעדרו מעבודתם עקב היותם בבידוד לפי הוראות צו בריאות העם (נגיף הקורונה החדש) (בידוד בית והוראות שונות) (הוראת שעה). עם זאת, עובד לא יהיה זכאי לדמי בידוד לפי חוק זה אם חלה בקורונה במהלך תקופתו בבידוד, מכיוון שאז יהיה חולה לכל דבר ועניין ויחולו לעניינו הדינים הרגילים של היעדרות בעקבות מחלה. בנוסף, החוק לא יחול על עובד שמצוי בבידוד עקב חזרתו ממדינה אחרת, למעט אם נסע בשליחות המעסיק. זאת מכיוון שידוע מראש לעובד שיטוס לחו"ל שיהיה חייב בבידוד בעת חזרתו, או שיש צפיות לחובה כאמור. מדובר בניהול סיכונים של העובד עצמו, ואין סיבה שהמעסיק והמדינה ישפו את העובד על סיכון שנטל על עצמו, בשונה לחשיפה אקראית שתחייב עובד בבידוד במהלך החיים הרגיל.

 

להגדרת "עובד" – מוצע להחריג מתחולת החוק עובדים זרים המצויים בבידוד בעת הגעתם הראשונה לארץ לצורך תחילת עבודתם. זאת מכיוון שמעסיקם יודע על חובת הבידוד מראש, והדבר משוקלל במסגרת כלל עלויות ההעסקה אותן בוחן המעסיק מראש, לצד הוצאות רבות אחרות. גם כאן, לא מדובר בבידוד שנובע עקב חשיפה אקראית במהלך החיים הרגיל.

 

להגדרת "תקופת הבידוד" – מוצע לקבוע כי יראו בבידוד כתקופה רצופה אחת, אף אם במהלכה העובד היה חייב בבידוד מכמה עילות שונות.

 

לסעיף 3ב מוצע לקבוע כי עובד נעדר השוהה בבידוד יהיה זכאי לזקוף את ימי היעדרותו על חשבון תקופת המחלה הצבורה שלו. בנוסף, מוצע לקבוע כי הזכאות תהיה לפי הקבוע בחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976, אף אם לעובד יש הסדר מיטיב, שקדם למועד חיקוק חוק זה, אשר מאפשר זקיפת ימי מחלה באופן מיטיב יותר מהקבוע בחוק. עם זאת, ככל שעל העובד חל הסדר מיטיב לפי חוק, או הסדר מיטיב שהתייחס לסוגיה של ימי בידוד, יהיה זכאי לממש את ימי המחלה בהתאם להסדר המיטיב הרלוונטי.

 

לסעיף 3ג מוצע לקבוע כי עובד יהיה זכאי לזקוף גם את הימים שבהם ילדו היה חייב בבידוד על חשבון ימי המחלה של העובד, בהתאם לתנאים הקובעים חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד), התשנ"ג-1963 (להלן – חוק מחלת ילד), למעט המגבלה על מספר הימים הקבועה בחוק האמור. זאת, כדי לתת מענה להורים אשר צריכים לשהות ביחד עם ילדם המצוי בבידוד אשר אינו יכול לעמוד בזכות עצמו. בנוסף, ועל מנת להגשים תכלית זו, מוצע לקבוע כי לא תחול מגבלת ימים לזקוף על חשבון ימי המחלה של העובד במקרה של בידוד ילד, לאור העובדה שמשכי הבידוד לרוב ארוכים יותר מפרקי הזמן הקבועים בחוק מחלת ילד.

 

בנוסף, מוצע לקבוע כי עובד השוהה בבידוד מכיוון שנסע לחו"ל בשליחות המעסיק, יהיה זכאי לתשלום דמי בידוד החל מהיום הראשון לחזרתו ארצה. זאת מכיוון שהנסיעה היא חלק מתפקידו של העובד.

 

לסעיף 3ד מוצע לקבוע כי גם אם לא עומדת לזכות העובד יתרת ימי מחלה צבורה, יהיה זכאי העובד לתשלום בגין היעדרותו, כאילו עמדו לרשותו ימי מחלה בתנאים הקבועים בסעיף 2 לחוק דמי מחלה, ואולם החל מהיום הרביעי להיעדרותו, יהיה זכאי ל- 70% מהתשלום עבור יום מחלה לפי החוק. זאת, כדי למנוע חשש לפיו עובד אשר חייב בבידוד ימנע משהות בבידוד ויגיע למקום עבודתו על מנת לא להיפגע בשכרו, והכל כדי לשמור על האינטרס של בריאות הציבור.

 

לסעיף 3ה מוצע לקבוע כי בכפוף להוראות סעיפים 1 עד 4, כי דין היעדרות בתקופת הבידוד כדין היעדרות בתקופת מחלה, ודין דמי בידוד כדין דמי מחלה. זאת על מנת לשמור לעובד את הזכויות שנשמרות עבורו בזמן היעדרותו עקב מחלה, לרבות צבירת ותק, הגנה בפני פיטורים, והפרשות פנסיוניות שונות.

 

לסעיף 3ו מוצע לקבוע כי עובד אשר בעת היותו בבידוד עבד אצל מעסיק, לא יהיה זכאי לדמי בידוד באותו פרק הזמן בו עבד. לאור ההבחנה הקיימת בין בידוד לבין מחלה, הרי שישנה אפשרות סבירה שעובד המצוי בבידוד יוכל לעבוד. במקרה שהעובד יכול לבצע את עבודתו מהבית, והמעסיק והעובד יהיו מעוניינים בכך, יוכל העובד לעבוד מהבית, וזמן העבודה מהבית לא ייחשב כתקופת בידוד, ולא יבוא על חשבון ימי המחלה.

 

לסעיף 3ז מוצע לקבוע כי עובד, אשר במהלך תקופת הבידוד שלו נמצא שהוא חולה בקורונה – יספרו את תקופת המחלה כמתחילה מיום תחילת תקופת הבידוד. כך עובד יהיה זכאי לתשלום דמי מחלה באופן מיטיב יותר, ולא באופן שבו תיספר מחדש תקופת המחלה, אשר ככלל מקנה זכאות בשיעור נמוך יותר בתחילתה.

 

לסעיף 3ח מוצע לקבוע כי בכפוף לסעיף 2 לחוק זה, חוק זה בא להוסיף על זכותו של עובד מכוח דין או הסכם ולא לגרוע ממנה, בדומה לסעיפים דומים בחוקי עבודה אחרים.

 

לסעיף 3ט מוצע לקבוע כי במידה ועובד זכאי לתשלום בגין ימי בידוד, הן מכוח חוק זה והן מכוח הסכם קיבוצי או הסדר פרטני אחר, יהיה זכאי לבחור את ההסדר המועדף עליו מכוחו יקבל תשלום.

 

לסעיף 3י מוצע לקבוע הוראות שונות שיסדירו את השיפוי שיקבלו המעסיקים בגין תשלום דמי בידוד לעובדיהם.

 

לסעיף 3י(א) ככלל, מוצע לקבוע שיעור השתתפות של המדינה בתשלום דמי בידוד לעובד של 50% מהזכאות הנובעת בחוק דמי מחלה. כלל זה יחול עבור עובדים שחל עליהם ההסדר הרגיל לפי חוק דמי מחלה; עובדים שחל עליהם הסדר לעניין תשלום דמי בידוד – מכיוון שאין סיבה שהמדינה תעביר שיפוי מיטיב לפי הסדר וולנטרי בין מעסיק לעובדיו; עובד אשר מצוי בבידוד עקב היותו בבידוד, אשר זכאי לזכאות לפי חוק מחלת ילד; ועובד המצוי בבידוד לאחר ששב מחו"ל בשליחות המעסיק, מכיוון שאין סיבה שהמדינה תשתתף בשיפוי מעבר לזכאות הרגילה של דמי מחלה עבור עובד שנסע לצורך עסקי של מעסיקו.

 

לסעיף 3י(ב) ככל שחל על העובד הסדר מיטיב לפי חוק, למעסיק אין ברירה אלא לשלם לו תשלום לפי ההסדר המיטיב האמור. לכן, מוצע לקבוע כי המדינה תשפה את המעסיק, בנוסף על השיפוי לפי הזכאות מכוח חוק דמי מחלה, גם בהפרש אותו נדרש המעסיק לשאת, מעבר להשתתפות הרגילה של המעסיק.

 

לסעיף 3י(ג) עבור עובדים שלא נותרו להם ימי מחלה צבורים, מוצע לקבוע כי המדינה תשפה את המעסיק עבור מלוא הסכום ששילם המעסיק בגין העובד, וזאת מכיוון שהזכאות אינה מימי מחלה, אשר ברגיל המעסיק נושא בה.

 

לסעיף 3י(ד) על מנת לוודא שמעסיק לא יקבל שיפוי בעבור ימים שבהם העובד לא שהה בבידוד, מוצע לקבוע כי משרד הבריאות יעביר למוסד לביטוח לאומי חיווי בדבר הימצאות העובד בבידוד בתאריכים המבוקשים לשיפוי, ולקבוע כי לא יינתן שיפוי עבור ימים שאין בהם רישום על הימצאות בבידוד כאמור.

 

לסעיף 3יא כשם שנקבע בסעיף 3ו לעיל כי עובד שעבד בעת היותו בבידוד לא יהיה זכאי לתשלום דמי בידוד מהמעסיק אצלו עבד, כך מוצע לקבוע כי מעסיק שהעסיק את עובדו בעת ששהה בבידוד, לא יהיה זכאי לשיפוי מהמדינה בעבור דמי בידוד.

 

לסעיפים 3יב ו- 3יג מוצע לקבוע את אופן הגשת בקשת השיפוי מהמעסיק למוסד לביטוח לאומי, את הפרטים הכלולים בה, ואת המועדים להגשתה.

 

לסעיף 3יד מוצע לקבוע הוראות שונות לעניין העברת מידע והגנה על פרטיות.

 

לסעיף 3טו מוצע לקבוע כי שווי יום המחלה של העובד בגינו מבוקש השיפוי יהיה כשווי יום המחלה הראשון בתקופת הבידוד בעת הגשת הבקשה, אף אם ישתנה בשלב מאוחר יותר. זאת כדי להבטיח את סופיות התשלום ולמנוע חוסר ודאות עתידי בדבר סכומי הזכאות, וכדי לאפשר מנגנון פשוט ויעיל להעברת שיפוי בלוחות זמנים קצרים.

 

לסעיף 3טז מכיוון שמנגנון השיפוי מתופעל על ידי המוסד לביטוח לאומי, מוצע להחיל הוראות שונות מחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], אשר רלוונטיות גם למנגנון השיפוי בחוק זה, בשינויים המחויבים.

 

לסעיף 3יז מוצע לקבוע כי אוצר המדינה ישפה את המוסד לביטוח לאומי בגין כל הוצאה שהוציא לצורך ביצוע חוק זה.

 

לסעיף 3יח מוצע לקבוע סמכות עניינית לבית הדין האזורי לעבודה לדון בכל תביעה לתשלום לפי חוק זה.

 

לסעיף 3יט מוצע לקבוע כי החוק יחול, בהוראת שעה, החל מיום פרסומו עד ליום כ"א בסיוון התשפ"א (30 ביוני 2021). זאת מכיוון שמדובר בהסדר חריג להסדר הקבוע בחוק דמי מחלה, אשר נדרש לאור התפשטות המגפה, ומתוך תקווה שמדובר בהסדר זמני. עם זאת, מוצע לקבוע תחולה רטרואקטיבית של סעיפי השיפוי למעסיקים, החל מיום י"ג בתשרי התשפ"א (1 באוקטובר 2020). כאמור לעיל, בג"ץ קבע בהחלטתו כי פסיקתו תיכנס לתוקף לאחר יום 30 בספטמבר 2020. בהתאמה, וכדי שהמעסיקים לא ייפגעו מהדחייה הנוספת שניתנה מבג"ץ לצורך השלמת הליכי החקיקה, מוצע לקבוע כי המעסיקים יקבלו שיפוי רטרואקטיבי בהתאם לתנאי הזכאות הקבועים בחוק זה, עבור הזכאות שהייתה קיימת טרם כניסתו של חוק זה לתוקף. בנוסף, לאפשר לשר האוצר להאריך בצו את מועד תחולת החוק, למקרה שעדיין יהיה צורך בבידוד לצורך מניעת התפשטות המגפה גם לאחר מועד תחולת החוק.

 

לסעיף 2

המוסד לביטוח לאומי מקבל דיווח ממעסיקים בדבר השכר המשתלם לעובדיהם וזאת מכוח ההוראות הקבועות בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) ובתקנות שהותקנו מכוחו.

 

עד לשנת 2016, קיבל המוסד בפועל את מרבית הדיווחים אודות העובדים באמצעות רשות המסים. במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2015 ו 2016), התשע"ו-2015 (להלן – חוק ההסדרים לשנת 2015) תוקן חוק הביטוח הלאומי ובמסגרת התיקון חויבו המעסיקים ומשלמי הפנסיה המוקדמת לדווח למוסד לביטוח לאומי באופן מקוון במועדים שנקבעו (סעיף 355 (א1) לחוק הביטוח הלאומי).

 

המוסד מקבל דיווחים שונים אודות העובדים, הנחלקים לדיווח חודשי הכולל את פרטים נדרשים לעניין דמי הביטוח כגון מספר העובדים, השכר ששולם לעובדים ודמי הביטוח המחושבים לתשלום. דיווח זה הינו כוללני ולא פרטני ["טופס 102"]. בנוסף, מקבל המוסד לביטוח לאומי דיווח תקופתי – ["טופס 126"] (בדומה למועבר לרשות המסים על פי סעיף 166(ב) לפקודת מס הכנסה) במועדים הקבועים בסעיף 355(א1), דיווח זה הינו פרטני אודות כל עובד ועובד אולם דיווח זה הינו חצי שנתי או שנתי ולא בגין כל חודש וחודש.

 

מן הניסיון המצטבר במוסד עולה כי מרבית המעסיקים במשק עומדים בחובת הדיווח התקופתי המקוון והדבר משפר את המידע הקיים במוסד לביטוח לאומי אודות נתוני העובדים.

 

ביחס לדיווח החודשי, המוסד מקבל דיווח מן המעסיקים באופן מקוון או באמצעות טפסים ידניים, וזאת בהתבסס על הוראות תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח) התשי"ד-1954, המחייבות הגשת דיווח חודשי.

 

המידע המדווח בדיווח החודשי (טופס 102) הינו כאמור כוללני בלבד, ואינו מאפשר למוסד לדעת "בזמן אמת" אודות ההכנסות והנתונים בדבר עבודת העובדים, דבר שיש לו השפעות משמעותיות הן בנוגע לזכאות לגמלה, והן בנוגע לחישוב דמי הביטוח. 

 

כמו כן, הגשת הדיווחים בטופס ידני גוררת מטבע הדברים שגיאות בדיווחים בשל מילוי נתונים שונים או הקלדה שגויה וכן עיכוב בעדכון חשבונות המעסיקים. כמו כן, הגשת הטופס הידני דורשת מן המעסיק לגשת אל הבנק וזאת חלף הגשת הטופס באופן מקוון.

 

התיקון המבוקש בא, בין היתר,  לאפשר כאמור למוסד לדעת מידע נדרש ומפורט ביחס לעובדים, דבר אשר ימצה את זכותם לגמלה וכן ייתן מידע נכון אודות חיוב דמי הביטוח.

 

בנוסף, התיקון המבוקש בא להתאים את מנגנוני הדיווח אל העולם המודרני כאשר ניתן לבצע פעולות רבות באמצעים אלקטרוניים ללא צורך בטפסים ידניים. מטרת ההצעה היא לשפר השירות למעסיקים ולחסוך במילוי הטפסים ובהקלדתם. כמו כן דיווח מקוון ישירות למוסד מתוכנת השכר, יבטיח כי הנתונים יהיו תואמים לתלושי השכר שהופקו ולדיווח בטופס 126.

 

לצורך הדיווח המקוון העמיד המוסד מספר אמצעים לרבות הזנת דו"ח באתר התשלומים של המוסד למי שאינו מחובר לבית תוכנה או לשכת שירות. כמו כן, במקרים בהם למעסיק אין אפשרות דיווח באתר הביטוח הלאומי, הוא יוכל להיעזר בשירותי הסניף אליו הוא שייך.

 

כל יתר התנאים שהוחלו על דיווח מכוח הוראות סעיף 355(א1), יחולו אף על הדיווח האמור. התיקון לא יחול על המעסיק עובד שלא לצורך עסקו או משלח ידו (כגון עובדי משק בית) ולאלה תינתן האפשרות לדווח גם באופן שאינו מקוון. כמו כן מוצע כי תינתן הסמכות לשר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים לקבוע סוגי מעסיקים אשר לא יידרשו להגיש דיווח מקוון.

 

בנוסף לדיווח החודשי המקוון, מבקש התיקון לקבוע את חובתו של מעסיק או משלם פנסיה, להעביר אל המוסד דיווח, ובו מידע פרטני על עובד, על פי דרישת המוסד. זאת במקרים בהם נדרש למוסד לביטוח לאומי מידע פרטני לפי תקופות כגון במקרים בהם מבוטח מגיש תביעה או בקשה למוסד לביטוח לאומי לקבלת גמלה או להחזר דמי ביטוח לאומי ששילם, שאז נדרש המוסד לביטוח לאומי לקבלת תלושי השכר החודשיים של המבוטח וזאת לפרקי זמן שונים בהתאם לתנאים ביחס לכל גמלה וגמלה ותקופת החזר דמי הביטוח המבוקשת.

 

תיקון זה יש בו כדי לפשט את אופן הגשת התביעות והבקשות למוסד לביטוח לאומי ולאפשר למוסד לקבל באופן מרוכז ומקוון את כל המידע הנדרש לצורך בירור תביעת המבוטחים ולייתר במידת האפשר הגשת תלושים ידניים וכן לצורך קבלת שינויים בשכר או במקומות עבודה או בדיווחי מעסיק על פיטורין, חל"ת וכל כיוצא בזה.

 

כל יתר התנאים אשר הוחלו על דיווח מכוח הוראות סעיף 355(א1), יחולו אף הם על הדיווח האמור, למעט  הקנס הקבוע בסעיף 398 לחוק הביטוח הלאומי.

 

משכך מוצע כי, ככלל, הדיווח החודשי של המעסיקים ומשלמי הפנסיה למוסד ייעשו באמצעות דיווח מקוון ולא באמצעות טופס ידני. כמו כן מוצע כי הדיווח החודשי יהיה באופן פרטני ביחס לנתונים הנדרשים מידי חודש. בנוסף, מוצע לעגן בחקיקה את חובת הדיווח הפרטני במקרה של הגשת תביעה לגמלה מצד העובד או במקרה של בקשה לתיאום דמי ביטוח [טופס 100], שהופעל בהצלחה רבה בתקופת משבר הקורונה, וזאת בהתאם לדרישת המוסד.