על אף האמור בתקנות 173, 174(א), 174א(א), 196(ד) ו–207ב לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן - התקנות העיקריות), לגבי רישיון נהיגה שתקופת תוקפו מסתיימת בתקופה שמיום פרסומן של תקנות אלה עד יום כ"ב בסיוון התש"ף (14 ביוני 2020) (להלן - התקופה הקובעת), יחולו הוראות אלה:

(1) רישיון נהיגה כאמור מחודש בזה לתקופה של 90 ימים מתום תקופת תוקפו (להלן - תקופת הארכה);

(2) אגרה בעד תקופת ההארכה תיכלל באגרת חידוש רישיון הנהיגה לפי תקנה 174(א) לתקנות העיקריות, ובעל רישיון נהיגה שהוארך כאמור ישלם אותה עד 90 ימים מתום תקופת ההארכה;

(3) בעל רישיון נהיגה החייב בבדיקות רפואיות חוזרות כאמור בתקנה 196 לתקנות העיקריות, יעבור אותן עד 90 ימים מתום תקופת ההארכה;

(4) בעל רישיון נהיגה החייב בבחינות או בבדיקות לפי תקנה 207ב לתקנות העיקריות יעמוד בהן עד 90 ימים מתום תקופת ההארכה;

(5) מי שבמהלך התקופה הקובעת הסתיימה התקופה שבה הוא היה נהג חדש כמשמעותו בסעיף 12א לפקודה, והוא זכאי לחידוש רישיונו לפי תקנה 173(א)(6), לא ייחשב נהג חדש בתקופת ההארכה.

מי שהותלה רישיון הנהיגה שבבעלותו החל ביום י"ט בניסן התשפ"א (1 באפריל 2021) עד יום ל' בסיוון התשפ"ב (29 ביוני 2022) לפי תקנה 551(ה) לתקנות העיקריות, תיחשב ההתליה כבטלה עד ליום א' בתמוז התשפ"ב (30 ביוני 2022), והיא תחודש בתום התקופה האמורה.