תוכן עניינים

טיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אגרות), התשע"ט-2019. 2

1. הגדרות.. 2

2. חובת תשלום אגרה. 2

3. בקשה שלא שולמה בעדה אגרה. 2

4. חובת תשלום אגרה החלה על חייב המיוצג על ידי לשכת סיוע משפטי. 2

5. אגרה בעד השלמת מסמכים לבקשת הנאמן. 2

6. אגרה בעד ניהול הליך. 2

7. פטור מאגרה. 2

8. הצמדה למדד. 3

9. הפרשי הצמדה. 3

10. תוספת.. 3

11. תחילה. 4

דברי הסבר. 4

 

טיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (אגרות), התשע"ט-2019

 

 

.

 

דברי הסבר

כללי          ביום כ"ח באדר התשע"ח (15 במרס 2018) פורסם ברשומות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן – החוק, חוק חדלות פירעון). החוק, אשר תחילתו 18 חודשים מיום פרסומו (16 בספטמבר 2019), מסדיר באופן מקיף את דיני חדלות הפירעון של יחידים ושל תאגידים וזאת חלף שורה של דברי חקיקה ופסיקה אשר הסדירו את הנושא קודם לכן.

לפי החוק הליכי חדלות פירעון ינוהלו בפני בית המשפט, הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי (להלן – הממונה), או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, בהתאם למאפיינים שונים של ההליכים כפי שנקבעו בחוק: הליכי חדלות פירעון הנפתחים לבקשת יחיד שסך חובותיו עולה על 150,000 שקלים חדשים ינוהלו על ידי הממונה; הליכים כאמור של יחיד שסך חובותיו אינו עולה על 150,000 שקלים חדשים ינוהלו על ידי רשם ההוצאה לפועל; הליכי חדלות פירעון של יחיד הנפתחים לבקשת נושה, וכן הליכי חדלות פירעון של תאגידים, ינוהלו על ידי בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי, בהתאמה.   

סעיף 356(3) לחוק מסמיך את שרת המשפטים, באישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, להתקין תקנות בעניין אגרות ותשלומים שייגבו במסגרת ההליכים לפי החוק.

עניינן של התקנות המוצעות להלן באגרות שיוטלו במסגרת הליכי חדלות פירעון על השחקנים השונים: חייבים, נושים ונאמנים, בהליכים המתנהלים על ידי הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין. ההסדר המוצע הינו נלווה ומשלים להסדרים המוצעים בתקנות השונות לפי החוק, לשם מימון השירותים השונים הניתנים על ידי המדינה בהליכים.  

מבנה התקנות המוצע מבקש להתאים בין הבקשה והתשומות הכרוכות במתן מענה לה מבחינת הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין.  זאת, בדרך של פילוח סוגי הבקשות, במסגרת התוספת לתקנות, וקביעת סכומי אגרות דיפרנציאלים בהתאם לסוג הבקשה. כמו כן מוצעות מספר הוראות אופרטיביות, והכל כפי שיפורט להלן.

יודגש כי במקביל לתקנות המוצעות להלן, מוצע תיקון לתקנות בתי המשפט (אגרות)(תיקון), התשס"ז-2007 (להלן – תקנות בתי המשפט (אגרות)), אשר מהווה נדבך משלים של תקנות אלה ומבקש להתאים ולקבוע הסדרים בתקנות האמורות התואמים את ההסדרים המוצעים להלן, אשר יחולו על בקשות בהליכי חדלות פירעון המתנהלים על ידי בית המשפט.  

תקנה 1     מוצעות להגדיר, לשם הנוחות, "בקשה" ככוללת פעולות נוספות החייבות באגרה בהתאם לפירוט שבתוספת; כן מוצע להגדיר, בדרך של הפניה לחיקוק המתאים, את המונח "לשכת סיוע משפטי", וכן את שמות החיקוקים אשר נוסח התקנות המוצע מפנה אליהם בהקשרים שונים.   

תקנות 2 עד 3 ו-9 עד 11     מוצע לקבוע, בתקנה 2, את הכלל בדבר חובת תשלום האגרה, ובתקנה 3 את תוצאות הפרתו של כלל זה, לפיהן לא תקובל אצל הממונה או רשם ההוצאה לפועל, לפי העניין, בקשה, אלא אם שולמה בעדה אגרה, למעט אם חל פטור בעניין זה או שנקבע אחרת בתקנות. במסגרת התוספת לתקנות מוצע לקבוע את סוגי הבקשות הקונקרטיות המוגשות לממונה או לרשם ההוצאה לפועל לפי העניין, כאשר לצד כל בקשה יהיה נקוב סכום האגרה המוצע אשר יוטל על המבקש. כמו כן מוצע לקבוע סכומי אגרות שיוטלו על מועמדים המבקשים להשתתף בהליכי המיון לגיבוש רשימות הנאמנים השונות שמתוכן יתמנו בהליכי חדלות פירעון. במסגרת תקנות 9 עד 11 מוצע לקבוע הוראת הצמדה למדד בהתייחס לסכומי האגרות המוצעים בתקנות אלה (תקנה 9 המוצעת), וכן לעגן הוראות דומות להוראות הקבועות בתקנות בתי המשפט (אגרות) בכל הנוגע לדינה של אגרה שלא שולמה במועד או שלא שולמה כלל. על פי המוצע, מי שלא שילם אגרה במועד ישלמה בתוספת הפרשי הצמדה (תקנה 10 המוצעת).

תקנה 4      מוצע לקבוע כי האגרה בעד בקשה לצו לפתיחת הליכים של יחיד המיוצג על ידי עורך דין מטעם לשכת סיוע משפטי, בהליך שלגביו אושרה בקשתו לקבלת שירות משפטי מהטעם שידו אינה משגת לשאת בו, תיחשב כחלק מהוצאות הליכי חדלות הפירעון לפי סעיף 233 לחוק, ותיגבה מנכסי קופת הנשייה לאחר פירעון החובות המובטחים, בהתאם להוראת סעיף 231 לחוק.

נתוני הכונס הרשמי מצביעים כיום על כך שכ- 44% מכלל החייבים שהם בעלי היקף חובות העולה על 150,000 שקלים חדשים,  מיוצגים על ידי הסיוע המשפטי. מדובר בחלק משמעותי ודומיננטי מכלל הליכי חדלות הפירעון הצפויים להיות מנוהלים על ידי הממונה. משכך, צפוי כי תשומות ומשאבים רבים יופנו לניהול תיקים אלה, ומכאן הטעם שלא לפטור חייבים אלה מחובת תשלום האגרה בעד הבקשה לצו לפתיחת הליכים. יחד עם זאת, בעניינם של חייבים כאמור, מוצע לקבוע הסדר גביית אגרה שונה,  שתכליתו להבטיח כי חובת תשלום האגרה לא תהווה חסם בפניהם מפני כניסה להליכי חדלות פירעון. על פי ההסדר המוצע, האגרה תיגבה מנכסי קופת הנשייה – ככל שיימצאו – כהוצאת הליך חדלות הפירעון, הנגבות בהתאם לסדרי הפירעון הקבועים בסעיף 231 לחוק. יצוין כי ההסדר המוצע תואם את הפרקטיקה שהונהגה בכונס הרשמי בשנים האחרונות בהקשר הזה בעניין הפיקדון שיש לשלם לפי פקודת פשיטת הרגל. עוד יצוין כי מנתוני הכונס הרשמי בהתייחס לשנים 2016 עד 2017 עולה כי תשלום הפיקדון בדרך המוצעת, קרי, כהוצאות ההליך, התאפשרה רק ב-9.4% מתיקי פשיטת הרגל של חייבים המיוצגים על ידי הסיוע משפטי (ובכלל זה חייבים בעלי היקף חובות שאינו עולה על 150,00 שקלים חדשים). נתון זה יש בו כדי לחזק את הטעם שבהקלה עם חייבים כאמור ובדחיית תשלום האגרה לשלב סיום הליך חדלות הפירעון.

תקנה 5     

במטרה לתמרץ נושים להגיש את תביעותיהם באופן מסודר, מלא ומדויק, ולהקל על הנאמנים הנדרשים לפנות אליהם להשלמות באופן חוזר ונשנה, מוצע לקבוע כי במקרים שבהם יתבקש נושה (על ידי הנאמן) להשלים פרטים ואסמכתאות ולהגיש תביעת חוב מתוקנת, תתגבש חובת תשלום האגרה במועד הגשת התביעה המתוקנת כאמור, ובאופן בלתי תלוי במועד ובסכום קבלת הדיבידנד על ידו. נושא זה נועד ליתן מענה לקושי העולה במקרים רבים מצד הנאמנים להשיג את הנדרש להם לשם הכרעה בתביעות החוב, חרף בקשות ופניות חזרות ונשנות לנושים. העברת הנטל לנושים במובן זה שאם לא יצרפו את המסמכים הנדרשים לאחר שנדרשו לכך, תחת חובת תשלום האגרה, לא יתקבלו תביעותיהם אצל הנאמן, נועדה לייצר אמצעי יעיל יותר לצדדים לפעול להגשמת תכלית בירור כלל תביעות החוב כדין.  

תקנה 6      תקנה 64 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987, בעניין אגרות הכונס הרשמי, קובעת בתקנת משנה (ב) חובת תשלום אגרת ההשגחה: "בעד השגחה על פעולותיו של מפרק תשולם לכונס הרשמי אגרת השגחה בשיעור 20 אחוזים מהשכר שנקבע לאותו מפרק. בעד השגחה על פעולותיו של מפרק זמני, כונס נכסים, נאמן לביצוע הסדר על פי סעיף 350 לחוק החברות או תפקיד אחר על פי אותו סעיף, תשולם לכונס הרשמי אגרת השגחה בשיעור 20 אחוזים מהשכר שנקבע לבעל תפקיד כאמור."

באופן דומה, תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל (אגרות), תשמ"ה-1985, בעניין אגרות הכונס הרשמי, קובעת בתקנת משנה (ב) את אגרת ההשגחה: "בעד השגחה על פעולותיו של נאמן תשולם לכונס הרשמי אגרת השגחה בשיעור 20 אחוזים מהשכר שנקבע לאותו נאמן."

סכום אגרת ההשגחה הממוצעת לתיק לשנת 2016 עמד על סך 2418 שקלים חדשים; סך כל הכנסות הכונס הרשמי מאגרת השגחה בשנת 2016 עמד על סך 17.3 מיליון שקלים חדשים; לפי תחזית הכנסות שנערכה עבור הכונס הרשמי, הכנסותיו מאגרת השגחה צפויות לגדול בהדרגה עד לשנת 2024, עד לסך של 41.26 מיליון שקלים חדשים, ואולם, ירידה בהכנסות צפויה לחול בשנת 2025, בשל הפניית הליכי חדלות פירעון של יחידים בעלי חובות בסכום נמוך למערכת ההוצאה לפועל.

עם חקיקת החוק ומינוי הכונס הרשמי כממונה על הליכי חדלות פירעון, צפויה כאמור עלייה משמעותית בהיקף התשומות שיושקעו בהליכי חדלות פירעון מטעמו, לצד הקמת תשתית מערכתית רחבה מול מערכות שונות, ובכלל זה בתי המשפט ורשמי ההוצאה לפועל, לניהול ההליכים באופן מיטבי. אי לכך, יש לשמור, לכל הפחות, על המשאבים העומדים לרשותו כבר עתה, והמגולמים –באגרת ההשגחה.

       

תקנה 7      מוצע לקבוע כי הגורמים הפטורים מאגרה לפי תקנה 19 לתקנות בתי המשפט (אגרות), הרלוונטיים בהקשר של הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי המתנהלים אצל הממונה או רשם ההוצאה לפועל, יהיו פטורים מאגרה אף לפי תקנות אלה, וזאת לשם החלת ההסדרים באופן אחיד בכלל הערכאות המנהלות הליכי חדלות פירעון. ואלו הם: המדינה וכל מי שהורשה לייצגה כשהוא מביא הליך מכוח הרשאתו; (2)   המוסד לביטוח לאומי; (3)            האפוטרופוס הכללי; ((5)          האפוטרופוס לנכסי נפקדים או האפוטרופוס לנכסי גרמנים, אם הגיש יחד עם הבאת הליך הצהרה כי ברכושו של אדם שהוא מנהל או המוקנה לו, ואשר לגביו הובא או נדרש ההליך, אין כספים לתשלום האגרה.

בנוסף, מוצע לקבוע כי חובת תשלום האגרה על תביעות חוב לא תחול על תביעות חוב בשל שכר עבודה ופיצויי פיטורין.

תקנה 19 האמורה מונה גורמים נוספים שלהם ניתן פטור מאגרת בית משפט, וביניהם זכאי סיוע משפטי. לנוכח ההסדר הספציפי המוצע בתקנות אלה לחייבים כאמור, מוצע שלא להחיל את הוראות תקנה 19 בהקשר הזה.

 

תוספת        כאמור, במסגרת התוספת מוצע לעגן את סוגי הבקשות והפעולות שיחויבו באגרה, ולצידם סכומי האגרה המוצעים. להלן יפורטו דברי ההסבר המתייחסים לסכומי האגרות השונות בהתאם לפילוח הבקשות:   

פרטים (1) ו-(2)     מוצע לקבוע אגרה בסכום של 1,600 שקלים חדשים בעד הגשת בקשה לצו לפתיחת הליכים. מוצע כי סכום האגרה יחול באופן אחיד לגבי כלל הבקשות האמורות, בין אם הן מוגשות לממונה או לרשם ההוצאה לפועל על ידי החייב עצמו ובין אם הן מוגשות לבית המשפט על ידי נושה של החייב או על ידי חייב שהוא תאגיד- עניינים שיוסדרו בתיקון לתקנות בתי המשפט (אגרות). אגרה כאמור תחול גם על הליך שהחל בהודעת היחיד לרשם ההוצאה לפועל שאינו יכול לשלם את חובותיו לפי סעיף 7א2(ב) לחוק ההוצאה לפועל, בשעה שיצרף את המסמכים כאמור באותו סעיף. סכום האגרה המוצע, העומד על 1,600 שקלים חדשים, מבטא את העלויות והתשומות המערכתיות הנדרשות לטיפול בבקשות כאמור, אשר הלכה למעשה מכניסות את החייב בשערי הליכי חדלות הפירעון על כל המשתמע מכך.

ערב תחילתו של החוק, קבעו תקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 (להלן – תקנות פשיטת הרגל), חובת הפקדת פיקדון בסך של 1,600 שקלים חדשים, אשר חלה על מגיש בקשת פשיטת רגל (תקנה 7 לתקנות פשיטת רגל). פיקדון זה, נועד לשמש כמקדמה לכיסוי הוצאותיו של הכונס הרשמי. הוצאות שהוצאו עבור עמידה בדרישות הפרסום בעיתונות וברשומות של עניינים שונים במסגרת הליכי פשיטת הרגל (הכרזת החייב כפושט רגל; מתן צו הכינוס; מתן צו ההפטר; ביטול ההליך וחלוקת דיבידנד); הוצאות בעד דיווח ישיר לגורמים שונים בעלי עניין בהליך (הודעות לחייב ולנושים; דוחות על הכנסות והוצאות; פנקסי שוברים לתשלום; פניות לגופים שונים, ועוד); הוצאות בעד שליפת מידע ממאגרי מידע שונים לשם עדכון סטטוס החייב, והוצאות שונות נוספות.

הוצאות אלה נדרשו גם בהליכי פירוק של חברות, אלא שתקנה 4 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987, קבעה בהקשר הזה חובת הפקדת פיקדון בסכום של 400 שקלים חדשים בלבד, כך שהלכה למעשה ספג הכונס הרשמי את מרבית העלויות בהליכי פירוק של חברות, וזאת חרף העלייה הדרמטית במספרם של אלה בשנים האחרונות.

 

חוק חדלות פירעון מעביר חלק גדול מניהול ההליכים הנפתחים לבקשת היחיד, מבתי המשפט לממונה ולרשם ההוצאה לפועל, דבר שמשליך על היקפי העלויות והמשאבים הנחוצים להם לביצוע תפקידם. עלויות אלו כוללות, בין היתר הוצאות תחזוקה שוטפת של מערך ממוחשב, אמין ותואם את סביבת העבודה המודרנית. במסגרת תהליכי היערכות הכונס הרשמי לכניסת החוק לתוקף, מבוצע הליך רחב היקף של שיפור המערך הטכנולוגי בחתירה למתן מענה ממוחשב, אמין, יעיל, מידי וידידותי לכל בעלי העניין בהליכי חדלות הפירעון במסגרת ניתוחי התקציב לקראת תחילתו של החוק, כבר עתה ניתן להצביע על מגמת עלייה בתשומות ובעלויות מצד הכונס הרשמי ביחס למצב הדברים כיום, ערב כניסת החוק לתוקפו:

נתונים שנאספו עבור הכונס הרשמי מצביעים על כך שבשנת 2016 הכנסות הכונס הרשמי מפיקדונות (אגרת פתיחת תיק בלבד) עמדו על סך של 17.74 מיליון שקלים חדשים; בשנים 2017 ו-2018 חל גידול משמעותי במספר ההליכים שנפתחו, כך שההכנסות מפיקדונות עמדו על סך של למעלה מ-22 מיליון ₪. סימולציה של הנתונים שנאספו, בהתחשב בצפי הגידול במספר ההליכים הנפתחים ובהעברת הליכים בהיקף חובות שאינו עולה על 150 אלף ₪ למערכת ההוצאה לפועל, מצביעה על קיטון בהכנסות הכונס הרשמי עם תחילת החוק, באופן שצפוי להעמיד את הכנסותיו על סכום דומה לזה שהיה בשנת 2016, תוך גידול מתון בכל שנה ביחס לגידול במספר ההליכים הנפתחים. נתון זה חושב על בסיס הנחה של גביית אגרה בסכום של 1,600 שקלים חדשים בעד הגשת בקשות לצו לפתיחת הליכים, כמוצע בטיוטת תקנות אלה.

 

האגרה המוצעת כוללת את פעולות הממונה בשלב הראשוני של טיפול בבקשה לצו לפיחת הליכים, פתיחת התיק, פרסומים, ניתוב פנימי וטיפול ברמת המחוז, העמדת המערכות המקוונות והתמיכה הטכנית לעצם הגשת הבקשה והטיפול בה, העמדת הממשקים מול בתי המשפט ומערכת ההוצאה לפועל, כמו גם גופים נוספים שהינם בעלי עניין בהליכי חדלות הפירעון השונים.

מבחינת החייב, וגם מבחינת הנושים, סכום זה – אף שייתכן כי הוא מהותי – הינו סכום המהווה דה פקטו הוצאות ההליך. לכן, גם אם לא ייגבה בפתחו של ההליך, לפחות חלקו ייגבה כהוצאות לפי הוראת סעיף 233 לחוק.  

לבסוף, מוצע לקבוע הסדר של תשלום נדחה של סכום האגרה, במקרים שבהם תשלומה עשוי להוות חסם בפני חייבים מלגשת להליכי חדלות הפירעון. בהקשר הזה ר' דברי ההסבר לתקנה 3 המוצעת. 

בכך למעשה מוצע לאזן בין חשיבותה של האגרה המוטלת במונחי תקציב הממונה, התאמתה לסוג ועלות ההוצאות הכרוכות בבקשה שבעדה היא מוטלת, ואיזון בין טעמים אלו לבין החשש מפני חסם כניסה להליך מצידם של חייבים שידם אינה משגת.

מוצע לקבוע כי חובת תשלום האגרה בסכום זה תחול גם ביחס לבקשות לצו לפתיחת הליכים המוגשות על ידי חייב שהוא תאגיד, או על ידי נושה. מהותית אלה הן בקשות הפותחות הליך מורכב ודינמי של חדלות פירעון, והשיקולים בבסיס הטלת החובה על החייב הפונה להליך, עומדים גם בהקשר של נושה המבקש לכפות על החייב הליך כאמור, וכן במקרה של תאגיד אשר פניו, במרבית המקרים, לפירוק, וקל וחומר כאשר פניו לשיקום כלכלי.

פרט (3)      מוצע להטיל אגרה בסך של 25 שקלים חדשים בשל תיקון בקשה שהוגשה או השלמת מסמכים. מטרתה של אגרה זו לכוון את התנהלות הנושים מגישי תביעות החוב, למלא את הטפסים, המסמכים הנדרשים והצרופות, ולהגישן באופן מלא ומדויק. הניסיון שנצבר אצל הכונס הרשמי ואצל הנאמנים מלמד על השקעת משאבים רבה בנושא דרישת השלמת המסמכים הדרושים, בעיקר סביב תביעות החוב המוגשות ומועברות לבדיקת הנאמן. מצב דברים זה מביא לעיכוב ולהכבדה משמעותיים על ניהול ההליך, ומשכך מוצע לחייב באגרה את מי שלא עמד בדרישות המלאות החלות על הגשת בקשה או תביעת חוב, לפי העניין, מטעמו. 

פרט (4)      במסגרת החוק ניתן ביטוי נרחב לזכות העיון במסמכים שונים המוגשים בהליכי חדלות פירעון, בפילוח לפי זהות המבקש וסוג המסמך שבו הוא מבקש לעיין. בין השאר, זכות העיון מתייחסת לבקשת החייב לצו לפתיחת הליכים ולצו שניתן בעקבותיה; דוחות הנאמן ובכלל זה דוח ממצאי הבדיקה על אודות מצבו הכלכלי של החייב; הצעת הממונה לצו לשיקום כלכלי; תביעות חוב והכרעות הנאמן בהן, ועוד. יובהר כי זכות העיון אינה טכנית או אוטומטית. בחלק מהמקרים מימושה כרוך בהשקעת משאבים מצד הממונה או רשם ההוצאה לפועל בעת בחינה מהותית של כל בקשה שתועבר לו. במסגרת זו, יש לעמוד על זהות המבקש, עניינו בהליך הנדון, הכרעה בדבר זכאותו לעיון בחומר, הבנה לגבי טיב המסמכים והמידע שניתן לאפשר לו עיון בו, והכל בשים לב להגנת עניינם של צדדים שונים בהליך בהקשר הזה, לצד העניין בהמשך ניהול ההליך כראוי ועמידה בהוראות הדין בדבר זכות העיון.

לפיכך מוצע לקבוע חובת תשלום אגרה בסך של 80 שקלים חדשים בעת הגשת בקשה לעיון על פי החוק, סכום דומה לסכומים המשולמים ככלל לגופים מנהליים בעד בקשות לעיון במידע המצוי אצלם, למשל לפי תקנות המקרקעין (אגרות), תשל"ה-1974, תקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (קביעת אגרות בעד פעולות ושירותים), התש"ע-2009 ותקנות הארכיונים (אגרות), התשמ"ב-1982.^[4] 

יודגש כי מעבר לאמור לעיל, החיוב באגרה נועד גם להוות חסם בפני בקשות סרק חוזרות ונשנות שעשויות להיות מוגשות מטעם צד המעוניין בהפרעה להליך או בהכבדה על ניהולו, משיקולים שאינם רלוונטיים לזכות העיון המהותית.

כדי לאפשר את בניית המערך לגביית האגרה בעד בקשות לעיון, מוצע לדחות בשנה את תחילת החיוב באגרה לפי פרט זה. ר' לעניין זה דברי ההסבר לתקנה 10 המוצעת בעניין תחילת התקנות. 

פרט (5)      מוצע לקבוע חובת תשלום אגרה בעד הגשת תביעת חוב, למעט תביעת חוב של עובדים, בסך של 50 ₪. זאת, בשונה מהמצב המשפטי ערב כניסת החוק לתוקף, שלפיו הגשת תביעת חוב לא חויבה בתשלום אגרה. הסכום נחוץ עבור תחזוקה שוטפת של  מערך מקוון שיעמוד לרשות הנושים להגשת תביעות חוב מקוונות.

תחזוקת המערכת המחשובית להגשה מקוונת של תביעות החוב, והניטור השוטף מול הנאמנים של הנושא הובילו למסקנה כי קיימת הצדקה לגבות אגרה בעד עצם הגשתן של תביעות חוב. זאת, בדומה לחובת תשלום אגרה בכל עת שצד להליך משפטי מבקש לתבוע את זכותו – הן בעת הגשת כתב תביעה בבית המשפט (בהתאם לסכומי האגרה הקבועים בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007) והן בעת הגשת בקשה לביצוע המוגשת למערכת ההוצאה לפועל (בהתאם לסכומי האגרה הקבועים בתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות), התשכ"ח-1968^[5]).

פרטים (6) עד (9)  

ביום י' בכסלו התשע"ט (18 בנובמבר 2018) הופצה להערות הציבור טיוטת תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי (כללים לעניין גיבוש רשימת נאמנים), התשע"ח-2018. על פי המוצע בטיוטה, הליך גיבוש רשימות הנאמנים כולל, בין השאר, בדיקה ומיון של בקשות המועמדים לפי עמידתם בתנאי הסף שנקבעו מראש להיכללות ברשימות; בחינה מקצועית, וריאיון אישי במסגרתו תובא חוות דעת הממונה או רשם ההוצאה לפועל בהתייחס למועמד, ככל שישנה.

הליכי גיבוש רשימות הנאמנים, כמתואר לעיל, ככל הליכי מיון מועמדים, הינם הליכים מורכבים הדורשים היערכות אופרטיבית נרחבת: פרסומים, זימונים, מענה לפניות מועמדים, הודעות, ריכוז וניהול הבחינות המקצועיות, עמידה בקשר מול מערכת ההוצאה לפועל בהעמדת חוות הדעת הנדרשות לטובת ההליך, מענה לתלונות, פתרון בעיות ועוד. על מנת לאפשר ניהול הליכי המיון ברמה הנדרשת, וכן בכדי לצמצם את ההליכים לאוכלוסיית היעד הרלוונטית ביותר, מוצע לחייב את המועמדים בתשלום אגרה בעד השתתפות בהליך גיבוש רשימת הנאמנים.

יחד עם זאת, ועל מנת שלא להשית עלויות גבוהות על מועמדים אשר נדחו בשלבים מוקדמים בהליך הגיבוש של הרשימות, מוצע לקבוע הסדר תשלום אגרה מדורג כלהלן: אגרה בסך של 700 שקלים חדשים תשולם במועד הגשת מועמדות להיכלל ברשימת נאמנים (פרט (6) המוצע); לאחר מכן, אגרה נוספת בסך של 500 שקלים חדשים, תשולם רק על ידי מועמד שזומן או ביקש לגשת לבחינה מקצועית (פרט (7) המוצע). כמו כן מוצע לקבוע אגרה בסך של 311 שקלים חדשים בעד בקשה לפטור מבחינה מקצועית (פרט (8) המוצע) ואגרה בסך של 468 שקלים חדשים בעד הגשת ערר על בחינה (פרט (9) המוצע). בקשה לפטור מבחינה מקצועית ובקשת ערר הן בקשות הטעונות בדיקה קונקרטית של נתוני המועמד המגיש אותן או של הבחינה שכתב, והסכומים המוצעים משקפים את התשומות הנדרשות במונחי זמן וכוח האדם לטובת הטיפול בבקשות אלו. כמו כן, סכומים אלו עולים בקנה אחד עם החשיבות הניתנת לקיומו של הליך גיבוש רשימת הנאמנים כתיקונו. פטור מבחינה צפוי לקרות, ככלל, במיעוט מן המקרים, ובכדי שלא להכביד על הוועדה בבקשות ועררי סרק, מוצע לקבוע את סכומי האגרה האמורים.

  סכומי האגרות המוצעים דומים לסכומי אגרות מקבילות, הקבועים לפי חיקוקים שונים. למשל, אגרה בסך של 671 שקלים חדשים בעד בקשה להירשם בפנקס שמאי מקרקעין[6] ובסך של 965 שקלים חדשים בעד רישיון ורישום בפנקס המתווכים במקרקעין[7] (לעומת 700 שקלים חדשים, כמוצע בעניין הגשת מועמדות להיכלל ברשימת נאמנים); אגרת רישום לבחינות מקצועיות בסכום של 461 שקלים חדשים עבור המבקשים להיבחן בבחינות שמאות מקרקעין[8], בסכום של 495 שקלים חדשים עבור המבקשים להיבחן בבחינות תיווך מקרקעין[9], ובסכום של 468 שקלים חדשים עבור המבקש להיבחן בבחינות ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או ניהול תיקי השקעות[10] (לעומת 500 שקלים חדשים כמוצע בעד בקשה להיבחן בבחינה מקצועית במסגרת הליך גיבוש רשימת נאמנים); אגרה בסך של 311 שקלים חדשים בעד בקשת פטור מבחינה מקצועית ואגרה בסך של 468 שקלים חדשים בעד הגשת ערר, בהקשר של מבקשי רישיון ייעוץ השקעות, שיווק השקעות או ניהול תיקי השקעות[11] (סכומים זהים לאלו המוצעים בתקנות אלה).

סימן ב' לפרק י"ב לחוק קובע כי טרם מתן צו לפתיחת הליכים על ידי הרשם ההוצאה לפועל, ישנה חובה לנסות ולהגיע להסדר תשלומים בין החייב לנושיו, הן כדי להימנע מהליך חדלות פירעון מלא והן כדי למצות את האפשרויות לגביית החוב. הישיבה לגיבוש הסדר תשלומים תנוהל על ידי נציג הרשם. סעיף 191 מסמיך את שרת המשפטים לקבוע שגם מי שאינו עובד מדינה יכול לשמש נציג רשם ולקבוע הוראות לעניין כשירותו ושכרו. פרט (7) לתוספת מציע לקבוע כי הגשת מועמדות לשמש כנציג רשם תהיה כרוכה באגרה של 700 ₪.

תקנה 12    מוצע לקבוע את תחילת התקנות למועד התחילה של החוק, הקבוע כאמור ליום 16 בספטמבר 2019. עם זאת, מוצע לקבוע את תחילתה של חובת תשלום האגרה בעד הגשת תביעת חוב והשלמת מסמכים בתביעת חוב, וכן בעד בקשת עיון, כשנה לאחר מכן. מנגנון גביית אגרה כאמור, לצד פיתוח מערכות הקשורות בזכות העיון כשלעצמה, מצריכים היערכות ובניית תשתית מחשובית מתאימה אצל הממונה, ומשכך מוצעת הדחיה כאמור.