תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון מס' 3), התשע"ט-2018

___ ב________ התש_______ (___ ב________ ____20)

 (חמ 3-1178-ת1)

__________________

אילת שקד

שרת המשפטים

דברי הסבר

כללי: בספטמבר 2019 צפויה להיכנס לתוקף הרפורמה בתקנות סדר הדין האזרחי (פורסמו ק"ת תשע"ט מס' 8085 מיום 11.10.2018 עמ' 422). ישנם שני תיקונים שנבקש להחיל כבר מעתה: האחד- תיקון המועד להגשת כתב הגנה (60 ימים ממועד המצאת כתב התביעה במקום 30 ימים), והשני- המצאה מחוץ לתחום בשל נזק שנגרם בישראל. מדובר בשני תיקונים שנדונו עוד קודם לכן בוועדה המייעצת לענייני סדר דין אזרחי בראשות השופט עמית והוועדה ממליצה לשרה לערכם עוד בתקנות הקיימות, כאשר כאמור, בספטמבר 2019 הן ימשיכו לעמוד בתוקף במסגרת התקנות החדשות.

לגבי התיקון המוצע בעניין הוספת תקנה 407א- בהתאם להמלצות הוועדה המייעצת כאמור, מוצע לתקן את התקנות הקיימות ולהחיל תיקון זה גם במסגרת התקנות החדשות.

תיקון תקנה 19 ותקנה 221: מטרת תיקון זה היא להתאים את סדרי הדין למציאות הקיימת, שממנה עולה כי פעמים רבות גיבוש כתב הגנה מחייב הידרשות לאירועי העבר, התחקות אחר המסכת העובדתית ואיתור גורמים מעורבים ומסמכים רלבנטיים, דבר המצריך פרק זמן ארוך יותר מ-30 ימים. כמו כן, בבית המשפט מוגשות בקשות רבות להארכת מועד הגשת כתב ההגנה, דבר הגוזל זמן שיפוטי יקר ומשאבי מערכת. תופעה זו חוצת תחומי משפט ולפיכך מוצע לאפשר מראש זמן נוסף להגשת כתב ההגנה על ידי בעל הדין המתגונן ולהאריך זאת לפרק זמן של 60 ימים.

הוספת תקנה 407א: נוכח העומס הרב המוטל על בתי המשפט בכלל ועל בית המשפט העליון בפרט, מוצע לעגן בתקנות סדר הדין האזרחי את האפשרות לכלול בהחלטות הדוחות בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", במקרים המתאימים לכך, אמירה תמציתית שעניינה הוא שאין עילה להתערבות בהחלטה או בפסק הדין נושא הבקשה, ללא פירוט נוסף. זאת, במקרים בהם אין מדובר בפסק דין הנוגע לשאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים הישירים למחלוקת, ובמידה שמתן רשות ערעור אינו דרוש לצורך מניעת עיוות דין.

ההצעה מבוססת בחלקה על ההסדר הקבוע בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תוך התאמתו של הסדר זה לאמות המידה המצמצמות שנקבעו בפסיקה לדיון בבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", הידועות גם כמבחן "חניון חיפה" (בהתבסס על ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) (1982)).

מבחן זה מהווה את ההלכה המנחה לעניין התערבותו של בית המשפט בגלגול שלישי בפסק הדין. לפיכך, נקבע כי מקום בו הערעור נוגע למחלוקות עובדתיות אשר ניתן להן מענה הולם בפסק דין מנומק של הערכאה דלמטה, אין טבעה של ערכאת ערעור, לא כל שכן ב"גלגול שלישי", להתערב בקביעות מסוג זה. כך הוכרע ברע"א 8532/11 שוש כהן נ' עידו קרקובסקי (פורסם בנבו, 25.3.2012) לעניין הערכת נכותו התפקודית של הניזוק אשר לגביה התקבלה הכרעה מנומקת בבית המשפט השלום. במקרה אחר נפסק כי הבקשה מעלה שאלה פרטנית הנוגעת לאופן יישומו של הסעיף הנ"ל ואין מדובר במקרה חריג העולה כדי עיוות דין, ולכן אין מקום ליתן רשות ערעור ולהתערב בשיקול הדעת של בימ"ש קמא (רע"א 6303/17 מוניר מטאנס נ' פהד עבוד (פורסם בנבו, 21.12.2011)).

תקנה 500(7): עד כה, לשם אישור המצאה אל מחוץ לתחום המדינה בתובענה שעילתה גרימת נזק, נדרש המבקש להוכיח שהמעשה או המחדל שגרם לנזק אירע בגבולות ישראל. לאור הדיון שעלה בסוגיה בפסיקה, כפי שיפורט בהמשך, מוצע לאפשר היתר המצאה מחוץ לתחום בתובענה שעילתה גרימת נזק, גם במקרה שבו הנזק אירע בישראל או שניתן היה לצפות שהנזק יתרחש בישראל, בעוד שהמעשה או המחדל שגרמו לו התרחשו מחוצה לה. זאת, בהתקיים שני תנאים:

(1)  מבצע המעשה או המחדל שגרם לנזק, צפה או היה עליו לצפות, שמעשהו או מחדלו יגרום לנזק במדינה במסגרת פעילות המסחר שלו, ובמסגרת כך ייתכן ויישפט בגינם בישראל. זאת, מתוך הנחה כי ספקים זרים יכולים לצפות את קרות הנזק בישראל ויוכלו להיערך לאפשרות להיתבע בישראל.

(2)  מדובר בנתבע, או אדם הקשור לו, שעוסק בסחר בינלאומי (קרי, יצרן העוסק במהלך עסקיו הרגיל במסחר בעולם בכלל ומול ישראל בפרט) או במתן שירותים בינלאומיים בהיקף משמעותי. התנאי שלפיו צריך שיהיה מדובר בהיקף משמעותי נועד כדי למנוע מצב שבו ספק שמוכר מוצרים בהיקף מצומצם ייתבע בישראל. הנוסח המוצע מבוסס על הנוסח של מדינת ניו יורק, שם מוחל מבחן מיוחד המבסס, בין היתר, המצאה מחוץ לתחום ביחס לפעילות בין לאומית משמעותית ולא זניחה של הנתבע. מוצע לקבוע כי המצאה כאמור מחוץ לתחום תתאפשר לא רק כאשר הנתבע עצמו עומד בתנאי השני, כלומר, לא רק כאשר הנתבע עוסק בעצמו בסחר בינלאומי או במתן שירותים בינלאומיים שהיקפם משמעותי, אלא גם כאשר הנתבע, אם הוא תאגיד, עושה זאת דה פקטו באמצעות "אדם קשור". אדם קשור הוא, למשל, מי ששולט בנתבע או תאגיד שנשלט על ידו. אם הנתבע עצמו אינו עוסק בסחר בינלאומי, אך חברת הבת שלו משווקת עבורו את המוצרים בעולם, הרי שהתנאי השני מתקיים דה פקטו, ואין לראות בהפרדה התאגידית ביניהם כשוללת את קיומו של התנאי בדבר הסחר הבינלאומי. ההגדרה המוצעת לאדם קשור מתייחסת אפוא לכל קבוצת המחזיקים שמתקיימים בתוכה יחסי שליטה כקבוצה אחת לצורך השגת תכלית התקנה. ההגדרה מקובלת בחקיקה ומופיעה במספר דברי חקיקה שמתייחסים לתאגידים.

הפרשנות שניתנה בפסיקה לתקנה 500(7) היא שלא די בקרות הנזק בישראל כדי להצמיח עילה למתן היתר המצאה מחוץ למדינה, אלא דרוש כי המעשה או המחדל שעליהם מבוססת התובענה יהיו בתחום המדינה.[3] בנסיבות אלה, שבהן תקנה 500(7) כנוסחה היום שוללת אפשרות למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה אם לא נעשה מעשה או מחדל בישראל, מוצע כעת לתקן את נוסח התקנה כך שתהלום את מגמות הגלובליזציה וההתפתחות הטכנולוגית בת ימינו ולאפשר המצאה מחוץ לתחום בהתאם לתנאים שנקבעו בתקנה זו.[4]

במסגרת החלטה שניתנה על ידי כב' השופטת חיות ברע"א 925/17 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' AU Optronic Corporation  (פורסם בנבו), נאמר בשלהי הדברים כי:

"לפני סיום אוסיף כי התוצאה שאליה הגעתי יש בה כדי לעורר אי נחת מסוימת. אכן, מצב שבו הצרכן הישראלי לא יוכל להיפרע מגופים שחברו, לכאורה, לקרטל בינלאומי שבעטיו נגרם לו נזק הוא מצב בלתי רצוי, ומבחינה זו ספק אם התקנה בנוסחה הנוכחי הולמת את מגמות הגלובליזציה וההתפתחויות הטכנולוגיות בעולמנו (לביקורת על נוסחה של תקנה 500(7) ראו: קונפינו-שר, בעמ' 107-102). בדין האנגלי ממנו שאובה הוראת תקנה 500(7) במקור, שונה זה מכבר נוסח התקנה באופן המקים עילה להמציא כתבי בי-דין מחוץ לתחום המדינה גם במקרים שבהם הנזק בלבד קרה בתחומי המדינה וללא קשר לשאלה היכן ארע המעשה או המחדל שגרמו לו (לנוסח האנגלי ראו: CPR PD 6B 3.1, (9)(a)). עוד ראיתי לציין כי בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה-2014, ניתנה הדעת לסוגיה זו והוצע לתקן את נוסח התקנה כך שתקום עילת ההמצאה אל מחוץ לתחום המדינה במקרים שבהם "מבוקש סעד לגבי מעשה, מחדל או נזק שניתן היה לצפותו מראש, שנעשה, עומד להיעשות או צריך היה להיעשות בתחום המדינה" [ההדגשה הוספה]. מכל מקום, תקנה 500(7) כנוסחה היום שוללת אפשרות למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה אם לא נעשה מעשה או מחדל בישראל, ומשכך דין הבקשה להידחות".

בעמדה המחזקת את הצורך בתיקון תקנה 500(7) נוקטת עו"ד טליה קונפינו- שר. לשיטתה, תיקון התקנה בדין הישראלי הינו כורח המציאות. בספרה^[5] היא מציינת כי-

"הדעה לפיה המקום הנאות לדון בתביעה שעילתה בעוולת נזיקין הוא דווקא מקום ביצוע העוולה היא דעה מיושנת ואין לתת לה מעמד מועדף על פני דעות אחרות. הניידות הגבוהה המאפיינת את החיים בעידן המודרני מביאה לידי כך שמקום אירוע העוולה הינו לעיתים תכופות מקרי לחלוטין וחשיבותו משנית. המציאות מחייבת מציאת פתרונות גמישים יותר, העונים על הצרכים של בעלי הדין ויש בהם תשובה להשלכותיה של התנופה בפעילות הכלכלית הבינלאומית. בהקשר זה הכוונה היא, בעיקר, לקהל הצרכנים, שאין בינו לבין היצרן הסכמי שיפוט מחייבים".

יצוין, כי בכל מקרה, המצאה מחוץ לתחום בשל נזק שנגרם בישראל כמפורט בתיקון המוצע כפופה למסננת הפורום הבלתי נאות וכן למסננת הקשר הסיבתי לנזק. המסננת הראשונה היא דוקטרינת הפורום הבלתי נאות הנהוגה בפסיקה הישראלית המבוססת על מבחן מרב הזיקות בין עילת התובענה והצדדים לה לבין הפורום הישראלי וכן מתחשבת בציפייתם הסבירה של הצדדים ובנסיבות העניין. הדוקטרינה מהווה מסננת עבור מקרים שיעמדו בתנאי התיקון המוצע אך טיפולם בפורום ישראלי תכביד על ההליך או על בתי המשפט או לחלופין תהא לא הכרחית. המסננת השנייה נובעת מהחובה לקיומו של קשר סיבתי בין המעשה או המחדל של הנתבע לבין הנזק שנגרם לתובע, בכפוף לדיני הנזיקין.

בהתאם לאמור, מוצע להרחיב את ההגנה שניתנת במסגרת תקנה 500(7)  ולהוסיף את תקנה 500(7א) שתכלול את האפשרות להגיש בישראל תביעה בגין נזק שארע בתחום המדינה גם כאשר המעשה או המחדל שגרמו לו, נעשו מחוצה לה. יש ליצור מסלול שיאפשר לתובע שנפגע מהתנהגות חברה בינלאומית, שירותיה או מוצריה להגיש תביעה בישראל.