תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק זכויות החולה (תיקון)( מסירת מידע למניעת פגיעה), התשע"ט - 2018

 

 

ב. מטרת החוק המוצע, הצורך בו, עיקרי הוראותיו והשפעתו על הדין הקיים

חוק זכויות החולה מטיל על מטפלים חובה ברורה ומובנת לשמירת הסודיות הרפואית של המטופלים. עם זאת, סעיף 20 לחוק מונה את המצבים בהם מוסד רפואי או מטפל יכול למסור מידע רפואי אודות אדם, גם ללא בקשת הסכמתו, ובהם גם מצב בו המידע נחוץ לשם טיפול באותו מטופל, או לשם הגנה על בריאות הזולת (באישור ועדת אתיקה). ואולם, מבדיקה מעמיקה שנערכה ביחס לאירועים קשים של אלימות, בעיקר מקרי אלימות במשפחה (אך לא רק כאלה), עלה כי לעתים יש בידי גורמים שונים במערכות המטפלות השונות, מידע אודות סימנים העלולים להעיד על אירוע אלימות שניתן לצפות, ולנסות למנוע, אלא שגורמי הטיפול במערכת הבריאות מנועים מלשתף גורמים רלוונטיים במידע זה בשל מגבלות חובת הסודיות המוטלת עליהם, ובשל כך שהחריגים לחובת הסודיות המפורטים בסעיף 20 לחוק זכויות החולה, אינם מאפשרים לשתף את המידע בצורה או בתנאים שמאפשרים השגת המטרה שבשיתוף המידע. כך למשל, המנגנון של פניה לוועדת אתיקה לפי חוק זכויות החולה,  לא תמיד נותן מענה מתאים, ממספר סיבות: (1) הזמן שפניה כזו דורשת; (2) התהליך בפני הוועדה, המחייב לשמוע את המטופל טרם קבלת החלטה המאשרת מסירת מידע ללא הסכמתו (3) מגבלות הסמכות של ועדת האתיקה בסוגיה זו, לאשר מסירת מידע רק לשם הגנה על בריאות הזולת ולא לשם מניעת כל פגיעה בו. לעתים, מטפל במערכת הבריאות מזהה שמטופל מהווה סכנה לעצמו או לאחרים, או מצוי בסיכון לבצע מעשי אלימות ובכלל זה פגיעה מינית. החוק לא רק שאינו מחיל על המטפל חובת דיווח ברורה ומפורשת במצב זה (חובת דיווח קיימת בעיקר ביחס לעבירות שכבר נעברו), אלא הוא אוסר עליו במפורש למסור מידע ללא הסכמת המטופל בכל מצב שאינו כלול במפורש בסעיף 20 לחוק זכויות החולה, גם אם המטרה היא למנוע פגיעה - במקרים בהם הפגיעה אינה עולה כדי פשע, או שלא מתקיימים תנאים אחרים שקבעה הפסיקה בעניין תחולה סעיף 262 לחוק העונשין. מטפלים מבקשים לצייד אותם בכלים שיאפשרו להם לנסות ולמנוע פגיעה בזולת, מבלי להימצא מפרים את החוק ביחס לסודיות המטופל שלהם.

מטרת החוק המוצע היא לאפשר מצב בו מטפלים במערכת הבריאות יהיו רשאים (אך לא חייבים) למסור מידע לגורמים מתאימים, על מנת לנסות ולמנוע או לצמצם את הסיכוי למעשי אלימות, וזאת תוך הפעלת שיקול דעת ואיזון בין ערך הפרטיות לבין ערך ההגנה על חיים, גם במצבים שכיום אין הדבר מתאפשר, או שקיים ספק משפטי אם הדבר אפשרי.

נושא זה נדון בעבר בוועדות שונות לרבות ועדת השרים למאבק באלימות, תת-הועדה הבינמשרדית לטיפול בתופעת האלימות במשפחה, ובפרט – צוות חקיקה וזרימת מידע בתכנית הפעולה הבינמשרדית בתחום האלימות, במסגרתו התגבש נוסח ראשוני לתיקון זה, בהתאם לצרכים שהוצגו.

 

עיקרי הוראות החוק המוצע:

 

עיקר 1 - סעיף 1 (א) להצעת החוק

 

מוצע כי בסעיף 20(א)(2) לחוק זכויות החולה, לנוסח הנוכחי הקובע כי " מטפל או מוסד רפואי רשאים למסור מידע רפואי לאחר בכל אחד מאלה:.. חלה על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי", תתוסף האפשרות למסור מידע גם כאשר קיימת "רשות" לעשות כן, כך שפיסקה (2) בסעיף תיקרא: " חלה על המטפל או על המוסד הרפואי רשות או חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי;". נוסח דומה מצוי כיום בסעיף 8(5) לחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996,  הקובע כי " מידע על אדם שהגיע לעובד סוציאלי במסגרת מקצועו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא באחת מאלה:.. קיימת בחוק חובה או רשות לגילוי המידע או לאיסוף המידע.". תיקון זה לחוק משלים את התיקון שיערך בהמשך, הוספת סעיף 20(א)(4א), וכן יתן משנה תוקף וחוזק למצבים בהם כבר היום ניתן להסתמך על הוראות עקיפות כדי למסור מידע, אך זאת תוך הישענות על פרשנות או על סכות לדרוש מידע שאין בצידה חובת דיווח או חובת מסירת מידע מפורשות, כגון ההגנות מפני תביעה שבסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, או במסגרת פרשנות לחובה החלה על כל אזרח למנוע פשע, מכוח סעיף 262 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. תיקון זה יאפשר ודאות משפטית טובה יותר שתאפשר למטפלים להסתמך עליה, בהפעלת שיקול דעתם. דומה שהגיעה השעה לעגן באמירה ברורה בחוק פרקטיקות נוהגות, שהן ראויות ונכונות מבחינה אנושית וציבורית, הנשענות כיום על פרשנות בלבד. הטלת חובת דיווח היא כלי נוקשה ומרחיק לכת, וזו חלה בעיקר במקרים בהם כבר אירע מקרה העבירה או הפגיעה. יש לתת למטפלים כלי רך יותר, המוכפף לשיקול דעתם המקצועי, בעזרתו יוכלו לשתף במידע גורמים מתאימים היכולים לנסות ולמנוע את הפגיעה, בעוד מועד, ולא רק לדווח עליה בדיעבד.

 

עיקר 2 – סעיף 1(ב) להצעת החוק

 

מוצע כי בנוסף לתיקון האמור, יתוספו בסעיף 20(א) שני מצבים בהם ינתן למטפל שיקול דעת האם למסור מידע רפואי לאחר, וזאת במקרים הבאים: (1) אם עולה אצלו חשש שתיגרם פגיעה משמעותית בקטין או בחסר ישע, בין שהנפגע הפוטנציאלי הוא המטופל עצמו, ובין שהוא אדם אחר, וכן במקרה בו הנפגע הפוטנציאלי הוא בגיר שאינו המטופל, ולדעתו של אותו מטפל, מסירת המידע על ידו לגורם מתאים, העשוי להיות מוסמך ומסוג לפעול בנדון - דרושה לשם מניעת אותה פגיעה; (2) אם לדעת המטפל עלול להיגרם נזק חמור (גופני או נפשי) למטופל שלו, שהוא בגיר אך אינו חסר ישע. בטרם מסירת מידע לאחר במצב זה על המטפל ליידע את המטופל (שאודותיו ימסר המידע) על כוונתו למסור את המידע, אלא אם הוא סבור שעצם יידועו של המטופל בכוונה למסור את המידע, עלולה לגרום נזק חמור לאותו מטופל.

 

עיקר 3 – סעיף 1(ג) להצעת החוק

 

מוצע כי לאחר סעיף 20(ג) לחוק תתוסף הוראה המפרטת למי ניתן למסור מידע לפי סעיף קטן (4א) החדש. הגורמים להם ניתן יהיה למסור מידע לעניין זה יהיו מגוון של גורמי טיפול ואכיפה, אשר לפי המלצות הצוותים שעסקו בנושא במשרדים השונים, הם גורמים העשויים להיות אפקטיביים במניעת פגיעות במצבים שבגינם מוצע לתקן את החוק כאמור. גוים אלה הם מוסדות רווחה, חינוך, שיקום, אכיפת חוק וכן גורמי טיפול רפואי אחרים המטפלים במי שעלולים להיפגע. יודגש כי אלה אינם כלולים כיום בסעיף 20(א)(3) לחוק כיוון שאינם מטפלים באותו מטופל שאודותיו המידע, אלא באדם אחר (העשוי להיות קטין, חסר ישע או בגיר). מוצע לקבוע כי מנכ"ל משרד הבריאות יגדיר כללים להעברת מידע לעניין סעיף קטן (4א) האמור.

 

ג. תחולת החוק ביהודה ושומרון:

חוק זכויות החולה בכללותו הוחל באזור כאמור בנספח דיני בריאות לתקנוני המועצות המקומיות.

 

ד. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות

לחוק המוצע עשויה להיות השפעה מיטיבה להגנה על זכויות של אוכלוסיות החשופות לאלימות ולפגיעה, כגון נשים וילדים.

 

ה. השפעת תזכיר החוק המוצע על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות.

לא צפויה השפעה על תקציב המדינה או על תקנים במשרדי הממשלה.

 

ו. הערכת הנטל הרגולטורי

הצעת חוק זו אינו מטילה רגולציה חדשה והיא פטורה מביצוע RIA.

 

ז. להלן נוסח תזכיר החוק המוצע ודברי הסבר

 

תזכיר חוק מטעם משרד הבריאות:

תזכיר חוק זכויות החולה (תיקון מס' ...)(מסירת מידע למניעת פגיעה), התשע"ט - 2018

 

דברי הסבר

סעיף 1 (1)

מוצע כי בסעיף 20(א)(2) לחוק זכויות החולה, לנוסח הנוכחי הקובע כי " מטפל או מוסד רפואי רשאים למסור מידע רפואי לאחר בכל אחד מאלה:.. חלה על המטפל או על המוסד הרפואי חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי", תתוסף האפשרות למסור מידע גם כאשר קיימת "רשות" לעשות כן, כך שפיסקה (2) בסעיף תיקרא: " חלה על המטפל או על המוסד הרפואי רשות או חובה על פי דין למסור את המידע הרפואי;". נוסח דומה מצוי כיום בסעיף 8(5) לחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1996,  הקובע כי " מידע על אדם שהגיע לעובד סוציאלי במסגרת מקצועו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא באחת מאלה:.. קיימת בחוק חובה או רשות לגילוי המידע או לאיסוף המידע.". תיקון זה לחוק משלים את התיקון שיערך בהמשך, הוספת סעיף 20(א)(4א), וכן יתן משנה תוקף וחוזק למצבים בהם כבר היום ניתן להסתמך על הוראות עקיפות כדי למסור מידע, אך זאת תוך הישענות על פרשנות או על סכות לדרוש מידע שאין בצידה חובת דיווח או חובת מסירת מידע מפורשות, כגון ההגנות מפני תביעה שבסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, או במסגרת פרשנות לחובה החלה על כל אזרח למנוע פשע, מכוח סעיף 262 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. תיקון זה יאפשר ודאות משפטית טובה יותר שתאפשר למטפלים להסתמך עליה, בהפעלת שיקול דעתם. דומה שהגיעה השעה לעגן באמירה ברורה בחוק פרקטיקות נוהגות, שהן ראויות ונכונות מבחינה אנושית וציבורית, הנשענות כיום על פרשנות בלבד. הטלת חובת דיווח היא כלי נוקשה ומרחיק לכת, וזו חלה בעיקר במקרים בהם כבר אירע מקרה העבירה או הפגיעה. יש לתת למטפלים כלי רך יותר, המוכפף לשיקול דעתם המקצועי, בעזרתו יוכלו לשתף במידע גורמים מתאימים היכולים לנסות ולמנוע את הפגיעה, בעוד מועד, ולא רק לדווח עליה בדיעבד.

סעיף 1(2)

מוצע כי בנוסף לתיקון האמור, יתוספו בסעיף 20(א) שני מצבים בהם ינתן למטפל שיקול דעת האם למסור מידע רפואי לאחר, וזאת במקרים הבאים: (1) אם עולה אצלו חשש שתיגרם פגיעה משמעותית בקטין או בחסר ישע, בין שהנפגע הפוטנציאלי הוא המטופל עצמו, ובין שהוא אדם אחר, וכן במקרה בו הנפגע הפוטנציאלי הוא בגיר שאינו המטופל, ולדעתו של אותו מטפל, מסירת המידע על ידו לגורם מתאים, העשוי להיות מוסמך ומסוג לפעול בנדון - דרושה לשם מניעת אותה פגיעה; (2) אם לדעת המטפל עלול להיגרם נזק חמור (גופני או נפשי) למטופל שלו, שהוא בגיר אך אינו חסר ישע. בטרם מסירת מידע לאחר במצב זה על המטפל ליידע את המטופל (שאודותיו ימסר המידע) על כוונתו למסור את המידע, אלא אם הוא סבור שעצם יידועו של המטופל בכוונה למסור את המידע, עלולה לגרום נזק חמור לאותו מטופל.

סעיף 1(3)

מוצע כי לאחר סעיף 20(ג) לחוק תתוסף הוראה המפרטת למי ניתן למסור מידע לפי סעיף קטן (4א) החדש. הגורמים להם ניתן יהיה למסור מידע לעניין זה יהיו מגוון של גורמי טיפול ואכיפה, אשר לפי המלצות הצוותים שעסקו בנושא במשרדים השונים, הם גורמים העשויים להיות אפקטיביים במניעת פגיעות במצבים שבגינם מוצע לתקן את החוק כאמור. גוים אלה הם מוסדות רווחה, חינוך, שיקום, אכיפת חוק וכן גורמי טיפול רפואי אחרים המטפלים במי שעלולים להיפגע. יודגש כי אלה אינם כלולים כיום בסעיף 20(א)(3) לחוק כיוון שאינם מטפלים באותו מטופל שאודותיו המידע, אלא באדם אחר (העשוי להיות קטין, חסר ישע או בגיר). מוצע לקבוע כי מנכ"ל משרד הבריאות יגדיר כללים להעברת מידע לעניין סעיף קטן (4א) האמור.